מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות מטפל סיעודי זר מהודו: רקע כללי 1. התובע, אזרח הודי, הועסק החל מיום 1.11.08 כמטפל הסיעודי של המנוח ז"ל, קשיש סיעודי אשר סבל ממחלת הפרקינסון (להלן: "המנוח"). התובע התגורר בביתו של המנוח, שם התגוררה גם ביתו של המנוח, הנתבעת 2. החל מתאריך 20.08.09 היה המנוח מאושפז בבית חולים וזאת עד לפטירתו ביום 18.9.09. עבודתו של התובע הסתיימה מספר ימים קודם לפטירת המנוח, ביום 16.9.09. 2. בתביעה שבפנינו תובע התובע הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבודה בשעות המנוחה השבועית, פדיון ימי חופשה וחג וחלף הודעה מוקדמת המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו אצל המנוח וסיומה. 3. מטעם התובע נשמעו בפנינו עדויות התובע והגב' מיכל שריד, עובדת סוציאלית בחברת "נתן", ומטעם הנתבעים העידה הנתבעת מס' 2. להלן נתייחס, אחד לאחד, לרכיבי התביעה ולטענות הצדדים ביחס אליהם. התביעה להפרשי שכר מינימום 4. אין חולק, כי שכר המינימום בתקופת עבודתו של התובע עמד על סך של 3,850 ₪ וכי התובע קיבל סך של לפחות 2,700 ₪ מידי חודש ( בין אם הסכום שולם כולו על ידי חברת הסיעוד "נתן" ובין אם שולם בחלקו על ידי חברת הסיעוד והושלם על ידי הנתבעת 2 לסך של 2,700 ₪ ). בנוסף, שולמו לתובע דמי כיס שבועיים בסכום של 100 ₪ לשבוע (כ- 430 ₪ לחודש). הסכומים לעיל יכונו להלן "הסכומים המוסכמים". 5. לטענת התובע, לא קיבל שכר מינימום כדין ולעיתים הנתבעת 2 אף קיזזה משכרו בגין נזקים שלטענתה גרם לרכוש ובגין איחורים בהגעה לעבודה. התובע צרף לכתב התביעה, טבלה אשר בה מפורטים הפרשי השכר לכל חודש בנפרד, הנובעים מההפרש בין השכר שקבל בפועל, לבין סכום שכר המינימום שהיה אמור לקבל מהנתבעים, ובהפחתת ניכויים מותרים. 6. לטענת הנתבעת 2, שילמה לתובע מידי חודש, בנוסף על הסכומים המוסכמים לעיל, סך של 860 ש"ח במזומן. עוד טוענת הנתבעת 2, כי מאחר וסיפקה לתובע מדור וביטחה אותו בביטוח רפואי, יש לנכות את השיעורים המותרים לניכוי בהתאם לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס - 2000, ובהתאם לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב - 2001. כמו כן טוענת הנתבעת, כי כל כלכלת התובע, לרבות, אוכל, שתיה וכדו' הייתה עליה ועל כן יש לקבוע כי חלק משכרו של התובע שולם ב"שווה כסף". לטענתה, חישוב של הנ"ל מביא לכך שלתובע שולם שכר המינימום במלואו. 7. לטענת התובע בסיכומיו, לא ניתן לנכות משכרו עבור מדור ראוי כהוראות תקנות עובדים זרים שכן, לא קיבל תנאי מגורים הוגנים ונאלץ לישון עם המטופל בחדרו, תוך שהוא אינו מקבל פרטיות ונדרש לחיות בתנאים בלתי סבירים ובלתי אנושיים. עוד טוען התובע בסיכומיו, כי הנתבעת 2 כלל לא ביטחה אותו בביטוח רפואי ועל כן לא ניתן לנכות משכרו השתתפות בביטוח רפואי כפי שמתירות התקנות. בנוסף טוען הוא, כי לא הסכים בחוזה ההעסקה שלו לקבל שכר בשווה כסף וללא הסכמתו אין לראות בכך שכר. מהו השכר החודשי ששולם בפועל לתובע? 8. הנטל להוכיח תשלום שכר המינימום החודשי לעובד רובץ על המעסיק . בהעדר כל הוכחה לתשלומים ששולמו לתובע על ידי הנתבעת באופן ישיר, למעט הסכומים המוסכמים אשר התובע הודה בקבלתם, איננו מקבלים את טענת הנתבעת, כי בנוסף לסכומים המוסכמים שילמה לתובע סך נוסף של 860 ₪ במזומן מידי חודש. אנו קובעים על כן, כי הסכומים שקיבל התובע בפועל במהלך חודשי עבודתו 11/08 עד 7/09 הינם הסכומים המצויינים בטורים "שכר", "השלמת מעביד" ו"דמי כיס" שטבלה נספח ב' לתביעה, וכפי שיפורטו להלן בטבלה שתערך על ידנו לבחינת הפרשי השכר. לשכר חודשים 8/09 - 9/09 תינתן התייחסות נפרדת. ניכוי בגין מגורים 9. התובע התגורר בביתו של המנוח, שם התגוררה גם הבת, הנתבעת 2. סעיף 1(ה) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 קובע את חובת המעביד להעמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה. התקנות קובעות את ההוראות לעניין מבנה המגורים, לרבות החדרים, המטבח, חדר השירותים והמקלחת, תחזוקתם ותקינותם. ע"פ תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) התש"ס - 2000, רשאים היו הנתבעים לנכות משכרו החודשי של התובע בגין מדור ובגין הוצאות נלוות המוגדרים בתקנה 1 כ"הוצאות בגין שימוש במגורים, לעניין מים, חשמל וארנונה", את הסכומים הקבועים בסעיפים 2 ו-3 לתקנות עובדים זרים. הנתבעים היו רשאים להפחית לפי תקנה 2(ב) לתקנות, 114.35 ₪ משכר חודשים נובמבר ודצמבר 2008 ו- 120.77 ₪ משכר חודשים ינואר 2009 ועד למועד סיום העבודה. כן רשאים היו להפחית לפי תקנה 3, 67.49 ₪ לחודשים 11/08 ו- 12/08, וסך של 70.54 ₪ לחודשים ינואר 2009 ואילך. 10. בכתב התביעה הודה התובע בזכות הנתבעים לנכות משכרו את הניכויים המותרים, טען כי שולם לו שכר נמוך משכר המינימום גם לאחר הניכויים המותרים על פי כל דין, ובטבלת ההפרשים המגיעים לו הפחית ניכויים כאמור תחת הכותרת "ניכוי מותר". 11. לראשונה בסיכומיו מעלה התובע טענה, כי לא ניתן לנכות משכרו בגין מדור ראוי כהוראות תקנות עובדים זרים (סעיף 18 לסיכומים) שכן לא ניתנו לו מגורים הולמים והוא נאלץ לישון עם המטופל בחדרו. יחד עם זאת, גם בסיכומיו שב ותובע התובע את הסכום הנתבע בתביעתו לאחר הניכויים כאמור בתקנות. 12. נקדים ונאמר, כי אין מקום להתיר לתובע לשנות את חזית תביעתו בסיכומיו ולהעלות טענה חדשה ולפיה אין מקום לניכויים משכרו בהתאם לתקנות. יתרה מזאת, התובע שב ותובע את סכום הפרשי שכר המינימום כפי שתבע בתביעתו, תוך התחשבות בניכויים על פי התקנות. מעבר לצורך נעיר, כי אין חובה על פי התקנות כי התובע יקבל חדר פרטי לעצמו. על פי התקנות ניתן לשכן עובד זר עם אנשים נוספים בחדר. מעדותה של הנתבעת 2 בפנינו עולה, כי סופקו לתובע תנאי מגורים הולמים, לתובע הייתה מיטה משלו וארון משלו אף כי התובע ישן באותו חדר עם המנוח. 13. אשר על כן, בחישוב הפרשי השכר המגיעים לתובע יש להביא בחשבון ניכויים על פי התקנות לעיל, כפי שיפורט בטבלה שנביא להלן. ניכוי מהשכר בגין ביטוח רפואי 14. עפ"י סעיף 1ד' לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991, המעסיק מחוייב להסדיר על חשבונו ביטוח רפואי לעובד. עפ"י תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי) התשס"ב - 2001, מעסיק יכול לנכות את סכום הוצאות הביטוח עד לגובה התקרה שנקבעה בהן. משהציגה בפנינו הנתבעת 2 את פוליסות הביטוח המכסות את כל תקופת העסקתו של התובע, אנו קובעים, כי בהתאם לתקנות, יש להתיר ניכוי בגין ביטוח רפואי. 15. לאור האמור, הנתבעים היו רשאים לנכות משכר התובע את סכום הוצאות הביטוח עד לגובה התקרה שנקבעה בתקנות : 106.02 לשנת 2008 ו- 110.80 ₪ לשנת 2009 . התובע הסכים למעשה לניכוי האמור כעולה מכתב התביעה והטבלה נספח ב' לתביעה. 16. נציין, כי ניכוי זה, יחד עם הניכוי בגין מגורים והוצאות נלוות לא עלה על 25% מהשכר החודשי (ראה תקנה 5 לתקנות עובדים זרים (העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) התש"ס-2000). שכר שניתן בשווה כסף 17. סעיף 3 לחוק הגנת השכר מאפשר למעביד, בהסכמת העובד, לשלם לעובד חלק משכר העבודה "באוכל ומשקאות המיועדים לצריכה במקום העבודה" בין היתר כאשר זהו נוהג מקובל בתנאי העבודה. תשלום חלק מהשכר בשווה כסף באמצעות אוכל ומשקה, חומרי טואלטיקה, ניקוי וכד', הינו נוהג מקובל בתנאי העבודה של עובדים המתגוררים בבית מעסיקיהם. ויודגש, אין מדובר בניכוי מהשכר אלא בתשלום שכר עבודה בשווה כסף. 18. בהסכם שנערך בין התובע לנתבעת 2 נכתב בסעיף 7 : "מגורים ומזון: המעביד יעניק למטפל מגורים וארוחות נאותים, לצד האופציה אשר תהיה בידי המטפל לקבל את הערך השקול של עלות המזון, בהתאם להלכת רמונה קבררה" 19. הוכח בפנינו, כי כל עוד היה המנוח בביתו (בטרם אושפז בביה"ח), צרכי התובע לרבות דיור, כלכלה ומזון סופקו לו ע"י הנתבעים. התובע הסכים כי חלק משכרו ישולם לו בשווה כסף ולא ביקש לקבל את הערך השקול של עלות המזון במקום מזון בפועל. בהתאם להלכת קבררה לעיל ( ע"ע 300333/97 כהן-קבררה , פד"ע לז', 755) וכמוסכם על הצדדים בחוזה, רואים אנו בהוצאות הכלכלה שהוציאו הנתבעים לכיסוי צרכיו של התובע כתשלום שכר בשווה כסף ובשיעור של 10% משכר המינימום. 20. התובע טען, כי לאחר אשפוזו של המנוח בבית החולים (מתאריך 20.8.09 ועד למועד סיום עבודתו) לא סיפקה לו הנתבעת 2 מזון ראוי ואף מנעה ממנו להיכנס לדירה לצורך מנוחה ושינה. 21. מהראיות שבפנינו עולה, כי ביום 30/8/09 הודיע התובע לחברת הסיעוד כי המנוח מאושפז. פעם נוספת דיבר עם חברת הסיעוד ביום 7.9.09 ומסר שיצחק (המנוח) עדיין מאושפז. רק בשיחה ביום 16.9.09 הודיע התובע לחופית, עובדת חברת הסיעוד, כי הנתבעת 2 לא נותנת לו לישון בבית ולא מביאה לו לאכול (ראה תכתובות מהתיק האישי אודות המנוח רייטר יצחק). בעקבות זאת הודיעה חברת הסיעוד לתובע באותו היום לעזוב את עבודתו. 22. התובע העיד בפנינו כי הייתה זו בחירה שלו שלא לגור בבית הנתבעים ואשר נעשתה בהסכמתה של הנתבעת 2 וכי בבית החולים לא היה די אוכל: "לשאלתך נכון שאחרי שהמנוח היה בבית חולים לא רציתי לישון יותר בבית אלא בהדר אני משיב שכמה ימים ישנתי בבית, הרבה ימים ישנתי שם, בדירה שלי בהדר. לשאלתך למה ישנתי שם אני משיב שרציתי להכין אוכל, לא היה מספיק אוכל שם, בבית החולים, בבית היה משהו קטן אז הלכתי לדירתי. לשאלתך רחל לא החזיקה בשביל עצמה ובשבילי אוכל אני משיב שהיה לה אוכל בשבילה , אבא שלה היה חולה ולא רצתה להכין אוכל. לשאלתך שאני מכין אוכל אני משיב שלא היה אוכל, לא היה אורז, לא היה כלום. לשאלתך שאני אמרתי שאני רוצה לגור בהדר לא קשור לאוכל אלא לא רציתי להישאר לגור בדירה הזו אני משיב ששאלתי אותה לפני זה ורחל אמרה שזה בסדר." 23. עד ליום 16.9.09 או בסמוך כך התגורר התובע בבית המנוח ותלונתו בעניין הדיור והמזון עלתה רק ביום 16.9.09 והביאה לסיום עבודתו במועד זה. לפיכך, אנו קובעים, כי יש לנכות משכרו של התובע הסכומים המותרים על פי התקנות בגין מגורים ודמי ביטוח רפואי וכן הוצאות כלכלה שניתנו בשווה כסף בשיעור 10% מהשכר וזאת עד למועד סיום העבודה 16.9.09. 24. הטבלה שלהלן מציגה את הסכומים אותם היה התובע זכאי לקבל, לאחר הניכויים המותרים, כמפורט לעיל, לעומת השכר ששולם לו בפועל בכסף ובשווה כסף: חודש שכר ה פ ח ת ה ב ג י ן : שכר מגיע שכר שווה הפרש עבודה המינימום בריאות דיור נלוות לאחר שהתקבל כסף שכר הפחתות (כלכלה) מינימום 11.08 3,850 106.02 114.35 67.49 3562.14 3,130 385 47.14 12.08 3,850 106.02 114.35 67.49 3562.14 3,177 385 0.14 01.09 3,850 110.80 120.77 70.54 3547.89 3,130 385 32.89 02.09 3,850 110.80 120.77 70.54 3547.89 3,130 385 32.89 03.09 3,850 110.80 120.77 70.54 3547.89 3,426 385 - 04.09 3,850 110.80 120.77 70.54 3547.89 3,130 385 32.89 05.09 3,850 110.80 120.77 70.54 3547.89 3,130 385 32.89 06.09 3,850 110.80 120.77 70.54 3547.89 3,320 385 - 07.09 3,850 110.80 120.77 70.54 3547.89 3,314 385 - סה"כ 178.84 שכר חודשים אוגוסט וספטמבר 2009 25. בטבלה שצירף התובע לתביעתו, ציין התובע כי בחודש אוגוסט קיבל סך של 2575 ₪ (לאחר הניכויים המותרים) ומגיע לו עוד 1275 ₪, ובחודש ספטמבר, בו עבד חצי חודש, ציין, כי לא קיבל שכר כלל למעט דמי כיס בשווי 200 ₪ ומגיע לו, לאחר ניכויים, 1583 ₪. 26. השכר המגיע לחודש 8.09, לאחר הפחתות בריאות, דיור ונלוות הינו 3547.89. מתוך כך התקבל סך של 2,290 וכן שווה כסף בסך 385, סה"כ 2,675 ₪ כך, שההפרש לתשלום הינו 873 ₪. עם זאת, הנתבעת הודתה כי בחלק מן החודש, לאחר אשפוז המנוח, העדיף התובע להתגורר בדירתו בהדר ובגין תקופה זו אין לקזז דיור ונלוות כך, שההפרש המגיע לחודש 8.09 הינו 959 ₪, וכך אנו קובעים. 27. השכר המגיע לחודש 9.09 (עבור חצי חודש) הינו 1925 ₪. בהפחתת בריאות וכלכלה ובהפחתת דמי הכיס שמודה התובע כי קיבל בסך 200 ₪ ההפרש לתשלום הינו 1506 ₪. 28. לסיכום, על פי הטבלה וקביעותינו לעיל, על הנתבעים לשלם לתובע הפרש שכר מינימום לפי הפירוט הבא: סך של 47.14 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.12.08 ועד התשלום בפועל. סך של 0.14 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.01.09 ועד התשלום בפועל. סך של 32.89 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.02.09 ועד התשלום בפועל. סך של 32.89 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.03.09 ועד התשלום בפועל. סך של 32.89 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.05.09 ועד התשלום בפועל. סך של 32.89 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.06.09 ועד התשלום בפועל. סך של 959 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.09.09 ועד התשלום בפועל. סך של 1506 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.10.09 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור העובדה כי התובע סרב לקבל את שכר חודשים אוגוסט וספטמבר מהנתבעת, איננו מוצאים מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנה . גמול עבור עבודה בשעות נוספות 29. בכתב התביעה המתוקן עתר התובע לתוספת בגובה 30% משכר המינימום עבור עבודתו בשעות נוספות ובשעות המנוחה השבועית, זאת בהסתמך על כך שבהסכם העבודה שבין הצדדים נקבע בסעיף 4, כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 חל על עבודתו ובהסתמך על הפסיקה בעניין זה. 30. על פי הפסיקה הקיימת, דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות, ולהלן טעמינו. בבג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח', דן בית המשפט העליון בהרחבה בקשיים שבהחלת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד, זאת נוכח חוסר ההתאמה בין מהות עבודתם ומתכונת עבודתם של עובדי סיעוד מחד, לבין הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ותכליתו מאידך. בית המשפט העליון קבע כי הפתרון הראוי לסוגיה מורכבת זו של העסקת עובדי סיעוד והחלת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתם, צריך שיעשה רק באמצעות חקיקה מתאימה: "במסגרת החקיקתית הקיימת אין הסדר המתאים למצב הדברים הייחודי בעניינם של העובדים הסיעודיים, ופרשנות צרה וחלקית של הדין ביחס לחובת התשלום עבור שעות נוספות, ללא התמודדות עם מכלול השאלות הכרוכות בעצם תבנית העסקתם הייחודית, עשויה להוליך לתוצאות קשות מאוד. לפיכך, התוצאה היא שאין להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה; כך בין אם נניח כי קיימת תחולה לחריגים הקבועים בחוק ובין, ולכך אני נוטה יותר, משום שאין להחיל את הוראות החוק לעניין התשלום עבור עבודה בשעות נוספות בענייננו בהיעדר כל יכולת ליישמו לשיעורין ובהתקיים הסכמה כוללת כי אין לחוק תחולה בכל חלקיו העיקריים הנוגעים למתכונת העבודה עצמה". 31. אנו סבורים, כי לנוכח פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"צ גלוטן, במצב החקיקתי היום, חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדי הסיעוד ועובדים סיעודיים, המתגוררים בבית המטופל, אינם זכאים לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. אין אף בסיס חוקי לקביעת תוספת גלובלית, ומכאן, שהתובע אינו זכאי לתוספת בגין עבודה בשעות נוספות בהן עבד לטענתו. 32. מעבר לדרוש, ואף אם היה מקום לבחון תחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה על התובע, הרי שמהעדויות שהובאו בפנינו לא שוכנענו כי התובע עבד בשעות נוספות רבות כפי שטען שכן מתצהירו ועדותו בפנינו עולה, כי במהלך יום העבודה היה פנוי במשך מס' שעות לענייניו. התובע טען בתצהירו כי עבד מהשעה 06:00 בבוקר עד השעה 22:30 בלילה, למעט שעתיים הפסקה בצהריים ושעת הפסקה בערב. מחקירתו הנגדית של התובע בפנינו התרשמנו כי התובע הפריז ולא דייק בתיאור שעות עבודתו, היו לתובע במהלך העבודה הפסקות רבות בהם היה פנוי לענייניו, וכי חלק משעות העבודה היו למעשה, ומטבע הדברים, שעות בהן הכין מזון גם לעצמו ואכל יחד עם המנוח. לשם הדוגמא, התובע אישר כי לא עבד כל יום ברצף מהשעה 6:00 בבוקר: "לשאלתך נכון שהתעוררתי בשש ואח"כ הייתי חוזר לישון יחד עם המנוח עד שבע וחצי אני משיב שלפעמים כן ולפעמים לא ..." עדות התובע כי מידי יום ניקה את כל הבית (2 חדרים) ובישל ארוחת צהריים, מרק ירקות ואורז ובשר או דגים בעבורו ובעבור המנוח וזאת משעות הבוקר המוקדמות ועד שעת ארוחת הצהריים ב- 13:30 הינה מוגזמת ובלתי מהימנה. התובע אישר כי בישל גם עבור עצמו וכי אכל יחד עם המנוח: " הייתי מבשל לעצמי אורז , המנוח לא אכל אורז..." " לשאלתך נכון שאכלתי יחד עם המנוח אני משיב שכן, היינו אוכלים יחד אותו המזון כפי שרחל אמרה. " 33. נוכח מתכונת העסקה ייחודית זו ומשהוכח כי התובע היה פנוי גם לענייניו ולצרכי עצמו במהלך יום העבודה, אין מקום בנסיבות העניין להחיל את הוראות החוק וזאת לאור הוראות החריגים שבסעיף 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה. 34. נציין, כי לא הוכחה מתכונת עבודה קבועה הכוללת שעות נוספות גם בעת שהיה המנוח מאושפז בבית החולים. גמול עבודה במנוחה השבועית 35. התביעה לגמול עבודה במנוחה השבועית התבססה על דרישת תוספת גלובלית של 30% משכר המינימום הן בעבור השעות הנוספות "הרגילות" והן בעבור עבודה במנוחה השבועית. בפסיקה נקבע כי: "בהתאם להלכה שנקבעה בפס"ד ע"ע 405/05 אלבה סוריאנו נגד מרגרטה כלפון ואח' לעובד הטוען כי הועסק בתבנית העסקה קבועה עומדות שתי אפשרויות לתבוע גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובגין העסקה ביום המנוחה השבועי: האחת, בהתאם להוראות הקבועות לעניין זה בחוק שעות עבודה ומנוחה, והשנייה עפ"י ההלכה שנקבעה בפס"ד טודוראנג'אן באמצעות הערכת העבודה העודפת. ודוק: בפס"ד הודגש כי מדובר בסעדים חלופיים ולא מצטברים ועל כן עובד המבקש להסתמך על ההלכה בפס"ד טודוראנג'אן ולתבוע מכוחה תוספת בגובה 30% משכר המינימום, אינו רשאי לתבוע בנוסף גם סעדים הנובעים מחוק שעות עבודה ומנוחה כגון גמול בגין העסקה בימי המנוחה השבועית. משהתובעת הסתמכה בתביעתה לתשלום שעות נוספות על הלכת טודוראנג'אן, במסגרתה נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העסקתה, אין היא יכולה להסתמך על הוראות חוק זה ברכיב אחר של תביעתה." (עב'(חי') 3600/06 ויוריקה ברטה נ' רבגיל שרותי ניהול וסחר בע"מ (פורסם במאגר משפטי). לפיכך, התביעה לגמול בגין עבודה במנוחה השבועית - נדחית. דמי חגים 36. התובע טען, כי לא שולמו לו דמי חגים. בתביעתו לא פרט את ימי החג המגיעים לו בגין תקופת העסקתו. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את רשימת ימי החג לעובדים מהודו וטענה, כי בתקופת ההעסקה נפלו 8 ימי חג. לטענתה, שילמה עבור 5 ימים ומכאן שמודה היא בזכאותו של התובע לתשלום בגין 3 ימי חג נוספים. 37. לא הוכח בפנינו תשלום ימי החג כנטען ע"י הנתבעת, ובאילו מועדים. אשר על כן מחייבים אנו את הנתבעת בתשלום ימי החג בסך של 1,232 ₪ (154X8) . פדיון חופשה 38. אין חולק בדבר זכותו של התובע לקבלת 10.5 ימי חופשה בסך 1,617 ₪ . לטענת הנתבעת יש לקזז סכום זה מן הסכום המגיע לה מהתובע בשל אי מתן הודעה מוקדמת. בטענת קיזוז זו נדון להלן. הודעה מוקדמת 39. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום הודעה מוקדמת שכן פוטר על אתר ביום 15.09.09, ללא שניתנה לו הודעה מוקדמת כחוק. לטענת הנתבעת 2, היא זו שזכאית לקבל תמורת הודעה מוקדמת מן התובע שכן ביום 15.9.09, וללא כל התראה, נטש התובע את עבודתו. הנתבעת מבקשת לקזז מחובותיה לתובע דמי הודעה מוקדמת. 40. בעדותו בפנינו חזר וטען התובע כי פוטר על ידי הנתבעת: "לשאלתך נכון שהעובדת הסוציאלית אמרה לי לא לבוא יותר ולא רחל אני משיב שכשהיא פיטרה אותי הלכתי לסוכנות שלי והיא גם אמרה לי שלא לחזור. לשאלתך המנוח היה במצב קשה בבית החולים, למרות המצב רחל אמרה לי שלא אבוא יותר אני משיב שלא רחל אמרה לי אלא הסוכנות אמרה שהיא פיטרה אותי, הכוונה לרחל שהיא פיטרה אותי, רחל אמרה לי ולמחרת הסוכנות אמרה לי לא לבוא. לשאלת בית הדין האם אמרתי לסוכנות שהיא פיטרה אותי אני משיב שכן." איננו מקבלים גרסת התובע כי פוטר ע"י הנתבעת או כי סיפר על כך לסוכנות (לעובדת הסוציאלית), דבר שאינו מתיישב לא עם גרסתה של רחל ולא עם הרישומים שנערכו ע"י העובדת הסוציאלית, כפי שיובא להלן. 41. בתצהירה טענה הנתבעת באשר לנסיבות סיום ההעסקה, כי : "בתאריך 15.9.09, נטש התובע את המנוח אשר שהה בבית חולים ולמעשה עזב את עבודתו, מבלי שהודיע לי כלל על התפטרותו. אדגיש, כי התובע לא אמר לי דבר בדבר עזיבתו וכל שעשה הוא לעזוב את המנוח מבלי לומר דבר". בעדותה טענה: "הוא עזב בזמן אשפוז. אני לא פיטרתי אותו, הוא פשוט הפסיק לבוא" 42. מעדות העובדת הסוציאלית בפנינו עולה כי עובדת בשם חופית הודיעה לתובע ביום 16.9.09 לעזוב את העבודה לאחר שהתלונן כי הנתבעת אינה מאפשרת לו לישון בבית המנוח ולא מביאה לו אוכל לבית החולים ולאחר שניסתה ליצור עם הנתבעת קשר, ללא הצלחה. ברישומי חברת נתן שהומצאו לתיק, נרשם ביום 16.9.09, ע"י העובדת הסוציאלית חופית: "סנטה הודיע היום שיצחק עדיין מאושפז. סנטה הודיע שרחל לא נותנת לו לישון בבית המטופל ולא מביאה לו לאכול. ניסיתי להתקשר לרחל ולהסביר לה מהמטפל חייב לישון בבית ולקבל אוכל אבל היא ניתקה לי את הטלפון בפרצוף ולאחר מכן לא ענתה. חופית. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים להשיג את רחל כולל הודעת sms הודעתי לעובד שעליו לעזוב את העבודה וזאת מכיוון שהמשפחה עוברת על הנהלים של משרד התמ"ת". מהאמור עולה, כי התובע לא פוטר ע"י הנתבעת 2 ואף לא טען כך בפני העובדת הסוציאלית אלא, בהוראת העובדת הסוציאלית, אל מול ההרעה הנטענת בתנאי העסקתו, חדל התובע להתייצב לעבודה ללא מתן הודעה מוקדמת. 43. משהתובע לא פוטר אלא התפטר, אין הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. מנגד, לנוכח טענות התובע כי הנתבעת לא דאגה לו למזון, ולאור התעלמות הנתבעת מהפניות אליה בעניינו של התובע, לא היה מקום לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו ללא סיפוק צרכיו הבסיסיים ועל כן, אין בנסיבות העניין מקום לחייב את התובע בתשלום הודעה מוקדמת לנתבעת. קיזוז נזקים 44. הנתבעת טענה כי התובע גרם לנזקים בבית המנוח (שבירת תריסים, שבירת כורסא, שבירת פלטת שיניים של המנוח ושבירת שיש במטבח) אותם יש לקזז מהסכומים המגיעים לו. לדרישה זו אין בסיס. לא הוכח כי התובע הוא שגרם לנזקים האמורים במתכוון או ברשלנות העולה כדי הפרת חובותיו כעובד. יתרה מכך, ואף אם מוכח היה כי מדובר ברשלנות שיש בה משום הפרת חובותיו של העובד כלפי המעביד, גם במקרה כזה, הטלת פיצוי כספי על עובד, צריכה להיעשות בזהירות ותוך כדי התחשבות בכך, שפעולה מוטעית שנעשתה בתום לב- במסגרת יישום הסכם עבודה - היא חלק מסיכון, שהמעביד צריך להיערך לקראתו. אשר על כן, התביעה לקיזוז הנזקים הנטענים נדחית. סיכום 45. התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי שכר כמפורט בסעיף 28 לעיל. ב. דמי חגים בסך 1,232 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.9.09 ועד התשלום בפועל. ג. פדיון חופשה שנתית סך 1,617 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.9.09 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בעובדה שעיקר התביעה נדחה ובהיקפי הסכומים הנפסקים, שחלקם הגדול לא היה שנוי במחלוקת עוד מראשית הדיון, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 200 ₪ ושכ"ט עוד בסך 1500 ₪ תוך 30 יום ממתן פסק הדין שאם לא כן ישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 46. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. שעות נוספות