מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות מכוח צו ההרחבה בענף הבניין: 1. מדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה (3 ימי עבודה), בצירוף תשלום הוצאות אש"ל וזמן נסיעה מכוח צו ההרחבה בענף הבניין. רקע עובדתי 2. הנתבע, מר גריאס איציק (להלן: "הנתבע"), הינו קבלן שיפוצים עצמאי אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כקבלן משנה לביצוע עבודות שיפוצים בפרוייקט MW GROUP במחנה הקריה בתל- אביב (להלן: "אתר העבודה" ו/או "האתר") מטעם הקבלן הראשי, חברת MW GROUP (להלן: "חברת MW"). 3. התובע, מר אפרגן דוד (להלן: "התובע"), עבד אצל הנתבע כטפסן באתר בתקופה שמיום 16.1.12 ועד ליום 16.2.12. 4. יחד עם התובע עבדו באתר שלושה עובדים נוספים מטעם הנתבע. 5. התובע ושלושת העובדים הנוספים, אשר מתגוררים כולם בדימונה, נסעו מביתם לעבודה ובחזרה מהעבודה לביתם ברכב אשר הועמד לרשותם על ידי הנתבע (רכב מ.ר. 31-299-06). 6. ההסעה יצאה בבוקר מדימונה בשעה 6:00 לערך, כאשר התובע והעובדים הנוספים היו צריכים להגיע לאתר העבודה בין השעה 8:15 לשעה 8:30. 7. העבודה באתר הסתיימה בשעה 16:30, והתובע והעובדים האחרים שבו לביתם בשעה 18:30 לערך. 8. בעת כניסת העובדים לאתר העבודה (אשר הינו בסיס צבאי), נערך רישום נוכחות מטעם חברת MW, עליו חתמו העובדים בחתימת ידם בזמן התייצבותם לעבודה. 9. שכרו של התובע שולם על בסיס יומי. 10. לתובע שולם שכר בגין 7 ימי עבודה בחודש 1/12 ובגין 8 ימי עבודה בחודש 2/12. בנוסף, הונפקו לו תלושי שכר. 11. שכרו של התובע לא כלל תשלום הוצאות אש"ל. 12. הצדדים הסכימו כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי לענף הבנייה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים מיום 21.1.10 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). טענות התובע 13. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבע 18 ימים לפי שכר של 500 ₪ ליום, אך קיבל שכר עבור 15 ימי עבודה בלבד, כך שהוא זכאי להפרשי שכר ע"ס 1,500 ₪. בסיכומיו, טוען התובע כי הימים בהם עבד ובגינם לא קיבל שכר הם 24.1.12, 12.2.12 ו- 16.2.12. התובע טוען, כי בימים 24.1.12 ו- 12.2.12 עבד באופן מלא, וכי ביום 16.2.12 נאלץ להפסיק את עבודתו באתר עפ"י הוראות מנהל האתר ו/או הנתבע, משום שהיה גשום; ועל כן יש לזכותו בשכר מלא גם בגין יום זה. עוד טוען התובע, כי בהתאם לסעיף 67 להסכם הקיבוצי הוא זכאי לתשלום זמן נסיעה של שעתיים ביום ע"ס 125 ₪ (זאת בהתחשב במרחק מדימונה לתל- אביב ובכך ששעת עבודה מסתכמת בסך 62.5 ₪ שהוא המנה של חלוקת השכר היומי ע"ס 500 ₪ ל- 8 שעות עבודה יומיות). בהתאם לתחשיב התובע, עבור כל תקופת העסקתו, למעט יום 16.2.12, הוא זכאי לתשלום זמן נסיעה ע"ס 2,125 ₪. כמו כן, לטענת התובע, בהתאם לסעיף 66 להסכם הקיבוצי הוא זכאי לתשלום בגין הוצאות אש"ל ע"ס 20 ₪ ליום עבודה ובסה"כ לסכום של 360 ₪. טענות הנתבע 14. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28.11.12 הצהיר ב"כ הנתבע לפרוטוקול כי לאחר שנתקבלו מסמכים נוספים מטעם חברת MW אצל הנתבע, הנתבע מסכים כי התובע זכאי לתשלום שכר עבור יום עבודה נוסף ביום 12.2.12. הנתבע טוען, כי התובע לא עבד באתר ביום 24.1.12. בנוסף, ביום 16.2.12 התובע הגיע לאתר העבודה אך לא עבד בפועל, שכן כבר בשעה 9:00 לערך עזב את אתר העבודה יחד עם העובד הנוסף שעבד עימו, וזאת בשל סכסוך שהתגלע בין השניים. בנסיבות אלה, טוען הנתבע כי התובע אינו זכאי לתשלום שכר עבור הימים 24.1.12 ו- 16.2.12. לטענת הנתבע, בהתאם להסכמת הצדדים זמן הנסיעות כלול בשכר עבודתו של התובע, והראיה היא כי השכר היומי שקיבל התובע הינו גבוה בהרבה משכר העבודה היומי הממוצע בענף הבניה. עוד טוען הנתבע, כי התובע אינו זכאי לתשלום הוצאות אש"ל, כיוון שהוא לא נדרש ללון מחוץ לביתו וזאת בהתאם לסעיף 46 להסכם הקיבוצי. דיון והכרעה 15. בהתאם לטענות הצדדים אשר פורטו לעיל, הסוגיות הדורשות הכרעה הן כדלקמן: א. האם זכאי התובע לתשלום שכר עבור הימים 24.1.12 ו- 16.2.12? ב. האם זכאי התובע לתשלום "זמן נסיעות"? ג. האם זכאי התובע לתשלום הוצאות אש"ל? האם התובע זכאי לתשלום שכר עבור יום 24.1.12? 16. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, מצאתי כי לא הוכח כי התובע עבד ביום 24.1.12. התובע מסר עדותו לענין ימי העבודה באופן לא ברור, ולא ידע להסביר עניינים שונים אשר עמדו בסתירה לגרסאותיו השונות. ככלל, עדותו של התובע היתה מגמתית ולא מהימנה. התובע מסר גרסאות סותרות לענין הימים בהם עבד ולעניין הימים בגינם לא קיבל שכר, לטענתו, כפי שיפורט להלן. 17. לכתב התביעה, צירף התובע כרטיסי נוכחות, לפיהם עבד במועדים כדלקמן: ינואר 2012: 15,16,17,18,22,23,24 פברואר 2012: 1,5,6,7,8,9,12,13,14,15,16. בהתאם לכרטיסי הנוכחות שהגיש, בדיון אשר התקיים ביום 11.10.12 העיד התובע כי התחיל לעבוד אצל הנתבע ביום 15.1.12, כי במהלך חודש 1/12 עבד 7 ימים אשר בגינם קיבל שכר עבודה מלא בסך 3,500 ₪ וכי הימים בגינם לא קיבל שכר היו בחודש 2/12; 12.2.12, 15.2.12 ו- 16.2.12: "אני עבדתי אצל הנתבע בסה"כ 7 ימים בחודש ינואר. התחלתי לעבוד ב- 15.1.12. על חודש ינואר הוא שילם לי שכר עבודה מלא בסך 3,500 ₪. אין לי טענות בגין חודש ינואר. לגבי חודש 2/12 אני עבדתי מהראשון לחודש עד ליום 16.2.12 כולל ובסה"כ עבדתי 11 ימים. אני לא לקחתי אף יום חופש אבל קיבלתי שכר רק עבור 8 ימים ואני מבקש לקבל שכר עבור שלושה ימים נוספים בסך 500 ₪ ובסה"כ 1,500 ₪..." (ראו פרוטוקול מיום 11.10.12, עמ' 2, ש' 16- 20) (ההדגשות הוספו- ר.ג.). וכן: "ש. ב- 15 לחודש (חודש פברואר (הוספה שלי- ר.ג.)) עבדת? ת. כן. גם ב- 16 לחודש. זה היה ימים רביעי וחמישי ואני זוכר שב- 16 לחודש זה היה יום גשם מבול. ש. ב- 15 לחודש עבדת בוודאות. ת. עבדתי וה- 16 לחודש היה היום האחרון" (ראו פרוטוקול מיום 11.10.12 עמ' 3, ש' 28-32). 18. בשים לב לטענת הנתבע לפיה הרכב בו נסע התובע לעבודה לא עלה על כביש 6 ביום 15.2.12, מועד בו טען התובע כי עבד באתר העבודה, ולאור טענת הנתבע כי ביום 16.2.12 הרכב עלה על כביש 6 בשעה 9:00 בחזרה לדימונה, הצהיר התובע לפרוטוקול, במהלך עדותו, כי ככל שיוצג אישור מכביש 6 אשר יתמוך בטענות הנתבע לענין זה, אזי הוא ימחק את התביעה ככל שהיא נוגעת לשכר עבודה בגין ימים אלו. 19. בדיון אשר התקיים ביום 16.10.12, לאחר שהנתבע המציא חשבון שרותי כביש 6 לפיו ב- 15 לחודש הרכב לא עלה על כביש 6, וב-16 לחודש בשעה 10:07 הרכב עלה על כביש 6 חזרה לכיוון דימונה, שינה התובע את גרסתו והצהיר: "אני את כרטיסי העבודה לחודשים ינואר ופברואר אשר צורפו כנספחים לכתב התביעה שלי, הכנתי בדיעבד לפי הזיכרון שלי זה היה בערך בחודש מרץ 2012 ואני טעיתי ב- 100% במה שכתוב שם. אחרי הדיון הקודם שנערך ביום 11.10.12 פתחתי שוב קרטונים שהיו לי בבית, היו לי 12 קרטונים וגיליתי לוח שנה חדש שבו כתבתי את הימים שעבדתי אצל הנתבע. אני מציג את לוח השנה הזה לבית הדין" (ראו פרוטוקול מיום 16.10.12, עמ' 7 ש' 27- עמ' 8 ש' 3) (ההדגשות הוספו- ר.ג.). 20. אין בידי לקבל את טענות התובע, לפיהן לאחר הדיון שהתקיים ביום 11.10.12 הוא מצא את לוח השנה המקורי בו ערך רישום במהלך תקופת העבודה. לענין זה יודגש, כי בדיון אשר התקיים ביום 11.10.12 התובע הציג מצג לפיו כרטיסי הנוכחות אשר צורפו לכתב התביעה מטעמו הינם כרטיסים אותנטיים אשר נרשמו בזמן אמת (ראו פרוטוקול מיום 11.10.12, עמ' 1, ש' 17-18). יתירה מכך, גם בלוח השנה החדש שהוצג סומן "וי" ביום 15.2.12, והתובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע סימן "וי" ביום שלא עבד בהתאם לגרסתו החדשה (ראו פרוטוקול מיום 16.10.12, עמ' 8, ש' 15-17). כמו כן, על פי לוח השנה החדש התובע עבד 9 ימים בחודש 1/12 (16,17,18,22,23,24,26,29,30/1) (ראו גם סעיף 23 לתצהירו מיום 30.12.12) וזאת בניגוד לעדותו החד משמעית בדיון שהתקיים ביום 11.10.12, לפיה, כאמור, הוא עבד 7 ימים בחודש 1/12 וקיבל את מלוא שכרו עבור חודש זה. לאור התרשמותי מעדות התובע, כמפורט בסעיפים 16-19 לעיל, ולאור הסתירות שפורטו לעיל, אינני מקבלת את לוח השנה שהוגש כראיה מהימנה. 21. לאמור לעיל יש להוסיף כי גם בהתאם לדו"חות הנוכחות אשר התקבלו מטעם חברת MW GROUP, הרי שלא נמצא אישור לפיו התובע עבד באתר ביום 24.1.12. אינני מקבלת את טענת התובע, לפיה העובדה כי יש שני דפי נוכחות ליום 26.1.12 מלמדת כי התובע עבד גם ביום 24.1.12. מדפי הנוכחות עולה, כי התאריך הרשום בהם הינו 26.1.12 ועל כך חתם התובע וחתמו כל העובדים האחרים. 22. לא נעלמה מעיניי טענת התובע, לפיה החובה לנהל פנקס שעות עבודה בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה הינה חובה אשר מוטלת על המעביד וכי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לענין הוכחת הימים בהם התובע עבד אצלו. דא עקא, טענות הנתבע לפיהן ניהל כרטיסי נוכחות ידניים אשר העתקם צורף לכתב ההגנה היו מהימנות ומקובלות עליי. גרסתו של הנתבע, לפיה בטעות לא נרשם בכרטיס הנוכחות יום העבודה בתאריך 12.2.12 וכי הטעות התגלתה רק לאחר קבלת המסמכים מחברת MW GROUP אף היא היתה אמינה ומקובלת עליי. התרשמתי כי מדובר היה ב"טעות כנה". 23. לאור כל האמור לעיל, בהתאם לכרטיסי הנוכחות שהציג הנתבע ובהתאם לעדויות ולמסמכים שהובאו בפניי, לא הוכח כי התובע עבד ביום 24.1.12, והתביעה בגין רכיב זה נדחית. האם התובע זכאי לתשלום שכר עבור יום 16.2.12? 24. בשים לב לראיות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי ביום 16.2.12 הגיע התובע לעבודה עם עובד נוסף, מר אמיר עמר (להלן: "מר עמר") וכי בשעה 9:30 לערך, בשל סכסוך שהתגלע בין התובע למר עמר, החליטו השניים להפסיק את עבודתם ולחזור לביתם. 25. טענת התובע, לפיה העבודה הופסקה ביום 16.2.12 בשל תנאי מזג האוויר, לא הוכחה והיא אף אינה סבירה נוכח שעת הפסקת העבודה (9:30 לערך). 26. משהתבקש התובע במהלך עדותו ביום 11.10.12 לתאר מה אירע כאשר הגיעו לאתר ביום 16.2.12, העיד כדלקמן: "ת. עלינו לגג היה שם מים מהגשם וזרקנו את כל המים. התחיל שוב מבול הוא אמר בא נרד למרות שכל הכלים היו למעלה. אני התחלתי להוריד הכל לבד ואז מנהל האתר בא ושאל אותי אם אני יכול לעבוד עם טיפוסים כאלה, הוא אמר מהיום תיקח את הכלים שנמצאים פה וחבל על הזמן שלך לא יכולנו לעבוד בגלל הגשם ולא רק בגלל הגשם אז הוא אמר תלכו והלכנו בסביבות 11:00. ש. נסעתם הביתה? ת. כן הגענו הביתה בשעה 14:00 לערך. ש. אם אני אוכיח לך שבשעה 9:00 בבוקר האוטו צולם בכביש 6 חוזר לכיוון דימונה, כי סירבתם לעבוד, מה יש לך להגיד על זה? ת. שום דבר. ... במידה והרכב לא היה על הכביש ב- 15 לחודש וב- 16.2.12 בשעה 9:00 הוא עלה על כביש 6 בחזרה לדימונה אז אני מוחק את התביעה שלי בגין שכר עבודה עבור הימים האלה" (ראה פרוטוקול מיום 11.10.12, עמ' 4, ש' 19- עמ' 5, ש' 3) (ההדגשות הוספו- ר.ג.). עדות זו מלמדת כי בין התובע לבין מר עמר התגלע סכסוך אשר בגינו לא יכלו השניים להמשיך ולעבוד. עוד אוסיף, כי גרסתו של התובע, לפיה תנאי מזג האוויר היו הסיבה להפסקת העבודה, היתה מגמתית ולא מהימנה. לענין זה יודגש כי על אף שהתובע הצהיר בעדותו, כאמור לעיל, כי אם יוצג בפניו אישור לפיו בשעה 9:00 הרכב עלה על כביש 6 בחזרה לדימונה, הוא ימחק את התביעה; הרי שלאחר שהוצגה החשבונית של כביש 6 ולפיה כבר בשעה 10:07 הרכב עלה על הכביש בחזרה לדימונה, התובע שינה את עמדתו וטען כי הוא זכאי לשכר שכן, הפסקת העבודה היתה בשל תנאי מזג האוויר. 27. בהתאם לעדות הנתבע, אשר היתה עקבית ומהימנה, התובע ומר עמר יצאו בשעה 9:00 משטח האתר "ללא אישור של אף אחד וללא הוראה של מישהו שהם יכולים לקום וללכת" (ראו פרוטוקול מיום 28.11.12, עמ' 13, ש' 4-5). מקובלת עליי גרסת הנתבע, לפיה התובע ומר עמר עזבו את האתר בשל מתח באווירת העבודה ולא בשל תנאי מזג האוויר, וכי הוא כמעבידם לקח אחריות בעניין (ראו פרוטוקול מיום 28.11.12, עמ' 13, ש' 12-18). עדותו של הנתבע נתמכה אף בעדותו של מר עמר, אשר לפיה התובע ומר עמר התווכחו ביניהם, דבר שגרם להם להחליט ללכת הביתה ללא אישור. ועוד, המסרון אותו רשם הנתבע לחברת MW ביום 16.2.12 מחזק את גרסת הנתבע, לפיה העובדים עזבו את אתר העבודה בשל מתיחות ביניהם ולא בשל תנאי מזג האוויר. 28. לאור האמור לעיל, בשים לב לכך כי סיבת הפסקת העבודה היתה המתיחות בין התובע למר עמר ולא תנאי מזג האוויר הקשים, לא מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבע בתשלום שכר עבודה מלא עבור יום 16.2.12, אלא כי על הנתבע לשלם לתובע עבור הזמן בו עבד בפועל- במשך שעה וחצי (עד לשעה 9:30). לפיכך, זכאי התובע לתשלום שכר ע"ס 93.8 ₪ בגין עבודתו ביום 16.2.12. האם התובע זכאי לתשלום זמן נסיעות בגין תקופת עבודתו בנתבעת? 29. כפי שצוין לעיל, הצדדים הסכימו כי ההסכם הקיבוצי הכללי לענף הבנייה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים מיום 21.1.10 חל עליהם. 30. הוראות סעיף 67 להסכם הקיבוצי קובעת כדלקמן: "הוצאות נסיעה וזמן נסיעה לעובד שיפוצים בנוסף לתשלום הוצאות נסיעה כאמור בסעיף 43 דלעיל, עובד שיפוצים יקבל תשלום עבור זמן הנסיעה ממקום מגוריו למקום העבודה או ממקום איסופו על ידי המעביד למקום העבודה, והכל אם מרחק הנסיעה בין שניהם יעלה על 50 ק"מ לכל כיוון. זמן הנסיעה העולה על האמור לעיל, יחשב כחלק ממניין שעות עבודתו של העובד, כאמור בצו זה". 31. אקדים ואבהיר, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה שכרו היומי של התובע ע"ס 500 ש"ח כלל גם תשלום בגין זמן נסיעה. 32. כמבואר לעיל, אין מחלוקת כי שכרו היומי המוסכם של התובע עמד על סך 500 ₪. לטענת הנתבע, הוסכם בע"פ כי שכר זה יכלול תשלום בגין זמן הנסיעות. התובע מכחיש הסכמה כאמור. 33. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע איסור מפורש על תשלום שכר כולל, אשר כולל בחובו תשלום בגין שעות נוספות, ואף מוסיף וקובע כי עובד שנקבע לו שכר עבודה הכולל שעות נוספות, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד. מכאן, שגם אם לשיטת הנתבע הוסכם על תשלום שכר יומי ע"ס 500 ש"ח כולל זמן נסיעה, הרי שבכל מקרה ולאור הוראות החוק, התוצאה היא שהתובע זכאי לתשלום זמן נסיעות בנוסף לשכר היומי עליו הוסכם. 34. בהתאם להלכה הפסוקה, אין כל מניעה לכלול בשכר תשלום בגין דמי נסיעות, הבראה או דמי חגים ובלבד שההסכמה לכך תהיה מפורשת וחד משמעית (דב"ע שן/1-7 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום בע"מ, פד"ע כג 45; דב"ע 3-63/98 גלי בובליל נ' א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ, פד"ע לב' 91). במקרה הנדון, אין המדובר בתשלום "דמי נסיעות" אלא בתשלום "זמן הנסיעות", ואף לא הוכח כי ניתנה הסכמה מפורשת וחד משמעית מטעם התובע לכלול את רכיב "זמן הנסיעות" בשכרו היומי. יתירה מכך, גם לאחר שהנתבע העיד בבית הדין כי שכרו היומי של התובע כלל את זמן הנסיעות, הרי שהוא לא פירט מהו רכיב השכר הרגיל ומהו הרכיב בגין "זמן הנסיעה", אלא העיד כדלקמן: "השכר נסגר 500 ₪ ליום וזה כלל הכל. גם את זמן הנסיעה. אם אני מפרק את זה, אז מה הרעיון פה? מה הרעיון לקחת את ה- 500 ₪ ולפרק את זה. אם היה רשום 450 ו- 50 ₪ נסיעות זה היה אותו דבר אז מה ההבדל כי אנחנו הסכמנו שה- 500 ₪ כולל את זמן הנסיעה..." (ראו פרוטוקול מיום 28.11.12, עמ' 20 ש' 22-25). 35. לא נעלמה מעיניי טענת הנתבע, לפיה השכר שקיבל התובע היה גבוה בהרבה משכר עבודה יומי ממוצע בענף הבנייה. ואולם, תשלום שכר בשיעור גבוה יותר מתעריף השכר על פי הוראות ההסכם הקיבוצי אינו שולל מהתובע את זכויותיו האחרות על פי הוראות ההסכם הקיבוצי (ראו ע"ע (ארצי) 1144/04 אברהם מרחיב - מוקד אמון סביון (1981) בע"מ, מיום 21.12.2006). 36. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי בהתאם לסעיף 67 להסכם הקיבוצי התובע זכאי לתשלום "זמן נסיעה" ע"ס 125 ₪ ליום (שעתיים ביום, בהתאם לשכר יומי ע"ס 500 ש"ח) ובסה"כ לתשלום "זמן נסיעה" ע"ס 2,125 ₪ ל- 17 ימי העבודה אצל הנתבע (כולל יום 16.2.12). לענין זה אציין, כי מקובל עליי החישוב שערך התובע בסעיף 80 לסיכומיו, לפיו מרחק הנסיעה היומי הינו 298 ק"מ וכי ממרחק זה יש להפחית 100 ק"מ (50 ק"מ לכל כיוון וזאת בהתאם לסעיף 67 להסכם הקיבוצי); ועל כן המרחק בגינו על הנתבע לשלם לתובע "זמן נסיעה" הינו 198 ק"מ ביום, מרחק אשר זמן הנסיעה המינימאלי שייידרש על מנת לעוברו הינו שעתיים. האם התובע זכאי לתשלום הוצאות אש"ל בגין תקופת עבודתו בנתבעת? 37. הוראת סעיף 66 להסכם הקיבוצי קובעת כדלקמן: "עובד שיפוצים יהיה זכאי לתשלום הוצאות אש"ל בסך 20 ₪ עבור כל יום עבודה (בין אם מלא ובין אם חלקי), שעבד אצל המעביד, והכל אלא אם כן סיפק המעביד לעובד, בגין אותו יום ארוחה". 38. בהתאם לעדות הנתבע, הנתבע לא שילם לתובע תשלום הוצאות אש"ל (ראו פרוטוקול מיום 28.11.12, עמ' 21, ש' 1-3). 39. אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה העובדה כי התובע לא לן מחוץ לביתו שוללת ממנו את זכאותו לתשלום הוצאות אש"ל. סעיף 66 להסכם הקיבוצי המובא לעיל, אינו מעמיד כתנאי לזכאות לתשלום הוצאות אש"ל לינה מחוץ לבית. 40. בשים לב לכך שאין מחלוקת כי לא שולמו לתובע הוצאות אש"ל במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, הרי שהתובע זכאי לתשלום הוצאות אש"ל בסך 340 ₪ בגין 17 ימי עבודתו אצל הנתבע. סוף דבר 41. הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: א. תשלום בגין שכר עבודה- סך של 593.80 ₪ (עבור יום 12.2.12 וחלק מיום 16.2.12). ב. תשלום בגין "זמן נסיעה"- סך של 2,125 ₪. ג. תשלום בגין הוצאות אש"ל- סך של 340 ₪. הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.12 ועד התשלום המלא בפועל. לאור הנסיבות, לא מצאתי כי יש להשית פיצויי הלנה. 42. לא מצאתי מקום לחיוב הנתבע בהוצאות, וזאת בשים לב להתנהלות התובע ולשינוי גרסאותיו, כאמור לעיל, התנהלות אשר גרמה לסירבול ההליך והימשכות הדיונים. 43. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. צו הרחבהצוויםבניין