מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובדי מכירות: 1. הנתבעת הינה חברה משפחתית, העוסקת בתחום המתכת, בבעלות ובניהול של מר גיגי (להלן:"מר גיגי"). התובע עבד אצל הנתבעת, כאיש שיווק ומכירות, החל מיום 18.1.2009 ועד ליום 31.12.10, עת פוטר מהעבודה. 2. התובע טען בכתב התביעה כי הוא סיכם עם מר גיגי, בעת קבלתו לעבודה, שהוא יקבל משכורת של 6,000 ₪ נטו בתוספת 5% עמלה על הזמנות מלקוחות חדשים שהוא יגייס, העמלות ישולמו לאחר שלושה חודשי עבודה. אותם שלושה חודשים חלפו אך הנתבעת לא קיימה את הבטחתה ולא שילמה עמלות כפי שסוכם, למעט סך של 2,000 ₪ במזומן "על חשבון" לאחר כחצי שנה של עבודה. התובע טען כי הוא הביא לנתבעת הזמנות בסך של מעל 7.5 מיליון ₪ ועל כן, מגיעה לו עמלה בסך של 377,217 ₪ - שלא שולמה לו ושהוא דורש בתביעתו. מאחר שהעמלות הן חלק משכר התובע, הוא מחשב את השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים לפי סך של 23,962 ₪. לגרסת התובע, הוא לא קיבל פיצויי הפיטורים המגיעים לו ועל כן, הוא דורש פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וכן, פיצוי בשל פיטורים בחוסר תום לב, בשל אי עריכת שימוע בטרם הפיטורים. התובע דרש בתביעתו דמי הבראה ופדיון חופשה, כשהוא טוען כי ניצל 9 ימי חופשה בלבד בתקופת העבודה. כן, דרש התובע פיצוי בשל הפסד דמי אבטלה, לאור הדיווח החסר לגבי שכר עבודתו (שלא כלל העמלות המגיעות לו). התובע גם דרש פיצוי בשל העדר הפרשה מלאה לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים, שלטענתו לא נעשו כדין. התובע ביקש בתביעתו תשלום בגין "תוספת ותק", אך בדיון המוקדם ביקש ב"כ התובע למחוק רכיב תביעה זה. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש, שהוא העמיד על סך של 10,000 ₪. 3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי לא סוכם עם התובע שהוא יקבל עמלות על הזמנות, כאשר ה"הסכם" עליו הוא מתבסס בתביעתו אינו אלא טיוטה שנדחתה על ידי מר גיגי. באשר לסיבות לפיטורי התובע, טענה הנתבעת כי מספר חודשים לפני הפיטורים התגלה כי התובע מסר דיווח כוזב על פגישות עם לקוחות ועל כך הוא זומן לפגישת בירור, שבה העיר מר גיגי על התנהגות התובע, שאינו מתפקד כמצופה מעובד, התובע הגיב בכעס, הרים קולו ודחה את הטענות כלפיו בצורה מזלזלת. התובע הוזהר כי במידה ולא ישנה התנהלותו כלפי הנתבעת תופסק העסקתו. בסוף הפגישה נזכר התובע לדרוש השלמת הפרשה לביטוח מנהלים. לאחר הפגישה השלימה הנתבעת את הכספים החסרים לחברת הביטוח - כולל חלק העובד. למרות ההתראות התובע לא שינה את דרכו וביום 30.12.10 הוא זומן לשימוע לפני פיטורים, ובשימוע הבטיח התובע כי יעשה הכל לשיפור התנהלותו, אך באותו ערב התגלה דיווח כוזב נוסף. למחרת הודיע מר גיגי לתובע על פיטוריו. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהתובע קיבל את כל הכספים המגיעים לו בגין דמי הבראה ולגבי דמי חופשה, הוא ניצל 49 ימים מעבר למגיע לו. הנתבעת הכחישה כאמור את זכאותו של התובע לעמלות וכל חישוב המבוסס על שכר קובע הכולל עמלות. הנתבעת ארגנה אירוע שבו חולקו פרסים לעובדים מצטיינים (לפחות 20 עובדים) והתובע קיבל בחודש אוגוסט 2010 פרס בסך 1,000 ₪ (לא עמלה). התובע קיבל המחאה על סך 7,000 ₪ על חשבון יתרת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים. לסיכום, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את כל הסכומים המגיעים לו בגין תקופת העבודה ואף מעבר לכך, כאשר היא מבקשת לקזז את הסכומים ששולמו ביתר, בגין הפרשות העובד לביטוח מנהלים בסך 4,826 ₪ ויתרת חוב לפי תלוש שכר חודש 1.2011 (הנובעת מהקיזוז של ימי חופש שנוצלו ביתר) בסך 5,919 ₪. 4. עדויות שנשמעו בדיון: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. מטעם הנתבעת העידו מר גיגי, ביתו גב' נורית גיגי (להלן:"נורית") מנהלת בנתבעת העוסקת בתחום הניהול, מר אפרים פורת (להלן:"מר פורת"), עובד לשעבר של הנתבעת, שהיה מנהל ביקורת איכות ואשר הצהיר לגבי הודאת התובע בפניו לאחר השימוע על דיווח כוזב ומר בני פרנג'י (להלן:"מר פרנג'י"), שהיה עובד של לקוח של הנתבעת (חברת עמיאד) והושאל לנתבעת כדי לשמש סמנכ"ל, אשר ראיין את התובע, המליץ על קבלתו לעבודה, ונכח בשיחות שהתנהלו בין התובע לבין מר גיגי בקשר לתנאי העבודה. 5. שכר שסוכם עם התובע: התובע הצהיר שהוא התקבל לעבודה על ידי מר פרנג'י, ולאחר מכן התקיימה פגישה שבה נכחו התובע, מר פרנג'י ומר גיגי, בה סוכמו תנאי העבודה. לפי הצהרת התובע הוא ביקש משכורת בסך 11,000 ₪ ברוטו, אך מר גיגי התעקש שחייבים לערוך הסכם אחר "למען המוטיבציה" לפיו הוא יקבל שכר בסך 6,000 ₪ נטו ו-5% עמלה על הזמנות של לקוחות שהוא יגייס, לאחר שלושה חודשים של עבודה. התובע צירף לתביעתו "חוזה עבודה אישי", שבו תנאי של שכר עבודה הכולל "בונוס" בשיעור 5% על מכירות ללקוחות חדשים אשר התובע יביא, החל מחודש 4.09 (סעיף 3). אותו "חוזה" לא חתום. מאידך גיסא, מר גיגי הצהיר כי אותו "חוזה עבודה אישי" לא היה אלא טיוטה שבה הועלו דרישות התובע אשר הוצגה על ידי מר פרנג'י ושהוא דחה לאלתר. מר גיגי הצהיר שהוא אמר מפורשות לתובע שהוא יקבל משכורת בסך 6,000 ₪ נטו ובמידה והוא יהיה מרוצה מתפקודו הוא ישקול בחיוב שיפור בשכרו בעתיד. הסכם עבודה לא חייב להיות בכתב ולכן, אין חשיבות לעובדה האם ההסכם נחתם אם לאו - השאלה היא מהו ההסכם שנכרת, לפי אומד דעתם של הצדדים, כאשר התנהגות הצדדים במהלך יחסי העבודה, שהם על פי רוב ממושכים, יש בה כדי להצביע על כוונת הצדדים בעת כריתת ההסכם. התובע הועסק אצל הנתבעת כמעט שנתיים, קיבל תלושי שכר באופן סדיר, ומהם עולה השכר שהוא קיבל, שהיה בסך של 6,000 ₪ נטו עד לחודש 5.2010 ומחודש 6.2010 עד לסיום העבודה עלה לסך של 7,000 ₪ נטו. בחודש 8.2010 קיבל התובע תוספת של 1,000 ₪ שמופיעה בתלוש השכר כ"מענק". כלל יסוד בדיני ראיות הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראה אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמוד 200 ופסיקה שהוזכרה על-ידו). התובע, המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שהתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - דהיינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, קרי, המוציא מחברו - עליו הראייה. בהתאם לכך, על התובע הוטל נטל הראייתי להוכיח את השכר הנטען, ככל שיש בכך מחלוקת. ההסכם שלא נחתם על ידי אף אחד מן הצדדים לא מהווה ראיה מספקת לכוונתם בעת קבלת התובע לעבודה. באשר לשיחה שהתקיימה בין הצדדים אז, חשובה עדותו של מר פרנג'י, שהיא עדות ניטרלית ואמינה. מר פרנג'י היה עובד מושאל לנתבעת שהיה מעורב בקבלת התובע לעבודה, שנועדה לשפר את מערך השיווק של הנתבעת. מר פרנג'י הצהיר בתצהירו: "במהלך השיחה סוכם כי התובע יקבל שכר על סך 6,000 ₪ + רכב צמוד וטלפון נייד שישמשו לצורכי עבודתו ונדחו כל יתר דרישותיו לקבלת שכר גבוה יותר מכל סוג שהוא. אני מצהיר בזאת כי במהלכה של השיחה העלה התובע את נושא העמלה על פי אחוזים ממכירות, אך הבעלים מר גיגי דוד התנגד נחרצות ודחה את הרעיון בתוקף אך הודיע לו מר דוד גיגי כי ישקול בחיוב שיפור בשכרו במידת שביעות הרצון מתפקודו. היו מספר נסיונות של התובע לשוב ולבקש עמלות אך כל פעם נדחה הרעיון על ידי מר דוד גיגי בנוכחותי. הריני להצהיר בזאת כי גם רעיון ההסכם האישי היה רעיון אישי שלי שנדחה על הסף על ידי מר דוד גיגי בטענה כי אין הוא מעסיק כלל עובדים בהסכמים אישיים וגם לא על בסיס עמלות אלא שכר נטו בלבד והראיה כי ההסכם לא נחתם מעולם. הריני להצהיר בזאת כי כל פעם שמר גיגי דוד דחה שוב ושוב את רעיון העמלות התובע קיבל זאת והמשיך בעבודתו כרגיל" (סע' 5-9 לתצהיר). בעדותו בבית הדין הוסיף מר פרנג'י (ע' 39, ש' 9-25): "אתה ניסחת הסכם לתובע? ת. לא ניסחתי הסכם, ניסחתי טיוטה שרציתי להתדיין איתו עם דוד גיגי. ש.האם אתה אמרת לתובע שמה שאתה מראה לו זה מה שסיפרת לנו שזה לא מוסכם עדיין על בעלי המפעל? ת. בוודאי, באלף אחוז, הוא ידע את זה, הוא ידע שמי שפוסק בנושא השכר זה דוד, אין צל של ספק. ... ש. לא כתוב פה טיוטה, תראה לי היכן כתוב טיוטה, התובע אמר שהוא ישב עם סמנכ"ל המפעל והוא צריך לדעת שמה ששמת לו על השולחן, לקרוא, לקחת הביתה לעיין, זה לא מוסכם על המפעל? ת. טעות, דוד דחה את זה על הסף, אמר "אני את זה לא מקבל, תעבוד ונתגמל אותך בהתאם ליכולות שלך", יתרה מזו, אחרי כמה חודשים התובע בא אליי ואמר תראה אנו לא מתקדמים עם ההסכם, אמרתי שאתה מבין שדוד לא מקובל עליו ההסכם הזה, לא הייתה כאן הפתעה או סוד, גם אחרי שעזבתי, אבי אמר לי שהשארתי אותו לבד ומה יהיה, אמרתי שהוא ילד גדול, הטיוטה הזה לא מקובלת עליו, אם הוא לא רוצה להמשיך לעבוד שם הוא עוזב. זו לא הייתה הפתעה. גם אחר כך דיברנו על זה, הייתי בקשר עם התובע גם בתקופה אחרי זה והוא אמר שכלום לא מתקדם, אמרתי לו שהוא ילד גדול ואף אחד לא מחזיק אותו בכוח, אם הוא לא מרוצה שיעזוב". עדותו של מר פרנג'י הייתה מהימנה עלינו ועולה ממנה כי בעת שסוכמו תנאי העבודה של התובע, הוצגה בפני מר גיגי טיוטת ההסכם והוא דחה אותה, ולא הסכים ששכר התובע יכלול עמלות. כך גם מצביעה התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם, כאשר התובע לא קיבל העמלות, שלגרסתו הובטחו לו, ולא הוכיח כי התריע על כך או פעל למימוש זכויותיו. הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי העבודה, בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002. העדר הודעה מעביר את נטל ההוכחה אל המעביד, בהתאם לאמור בסעיף 5א' לאותו חוק. על אף זאת, בהתאם לראיות שנשמעו, אנו בדעה כי הוכח שלא הייתה הסכמה בין הצדדים באשר לתשלום של עמלות לתובע, כפי שהוא טען. לאור כל זאת, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות. בהתאם לכך, התובע אינו זכאי לחישוב זכויותיו על פי שכר קובע שכולל עמלות וגם התביעה בגין פיצוי על "הפסד דמי אבטלה" (רכיב שממילא לא הוזכר בסיכומי ב"כ התובע) דינה להידחות. 6. נסיבות סיום העבודה של התובע: התובע טוען כי הסיבה האמיתית אשר הביאה להחלטה לפטר אותו הייתה דרישתו ממר גיגי שישלם לו את ביטוח המנהלים והעמלות, כפי שהובטח לו. לקראת סוף שנת 2010 פוליסת הביטוח הייתה אמורה להתבטל, מר גיגי הבטיח שהתשלומים יופקדו ביום 30.12.10 וזה לא קרה. לאחר ויכוח, נשלח בנו של מר גיגי לבצע את ההעברה בבנק. אולם, לאחר מכן, קיבל התובע מכתב פיטורים בנוסח לקוני: "הנני להודיעך שהחל מתאריך 31.12.2010 מסתיימת בינינו חובת מעסיק/עובד. אנו מודים לך על עבודתך בחברה ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך". זאת, מבלי שנערך איתו כל בירור או שימוע. מאידך גיסא, גרסת הנתבעת היא שהתובע נתפס מספר פעמים כאשר הוא דיווח באופן כוזב על כך שביצע מטלות הקשורות לעבודתו למרות שהוא לא ביצע אותן. לגרסתו של מר גיגי וגב' נורית התובע הוזהר, הבטיח לתקן את התנהגותו ומשלא כך קרה, הוא פוטר. בהתאם לעדויות שנשמעו בדיון, אנו מאמינים שהיחסים בין התובע לבין מר גיגי התחילו להדרדר עת מר גיגי החליט למנות את מר עודד רוזן (להלן:"מר רוזן") כדי לפקח על עבודת התובע. מר רוזן ביקש לפקח באופן יותר צמוד על התובע, שלא הגיע למשרדי הנתבעת כל יום, מאחר שעיקר עבודתו הייתה בחוץ, עם לקוחות. כך, ביקש מר רוזן שיותקן איתורן על רכב התובע, ושזה יכין דו"חות ביצוע ורישומי נוכחות. התובע הודה בעדותו בדיון כי הוא סירב למלא דו"חות נוכחות ולאיתורן אך לא לדו"חות ביצוע (ע' 13, ש' 7). מר גיגי וגב' נורית הצהירו באשר לאירוע אשר לדעתם שבר את גב הגמל והביא להחלטה לשקול את פיטורי התובע: התובע אמר למר רוזן שהוא לא הצליח לגבות חוב מחברת "ברמד" וסולק מהמקום, כאשר מר גיגי התקשר לאותה חברה כדי לבדוק זאת, נאמר לו שהתובע לא היה כלל שם. לגבי אותו אירוע הצהיר מר פורת שהתובע התוודה בפניו שלא אמר אמת. לאחר אותו מקרה, החליט מר גיגי לפטר את התובע. 7. האם נערך "שימוע" לפני הפיטורים: הנתבעת טענה כי לאחר שנוצר חוסר אמון כלפי התובע, הוא זומן לישיבת שימוע, שבה הועלו טענות כנגדו ונשמעה הגנתו, כאשר הוא הבטיח לשפר את התנהגותו. משלא כך פעל, ומשלא קיים את הבטחותיו, ואף התגלה מעשה נוסף של אי אמינות, הוא פוטר. לפי דברי מר גיגי, התנהלו עם התובע כ-4 ישיבות (ע' 22, ש' 2 לפרוטוקול הדיון). כאשר נשאל מר גיגי האם נאמר לתובע מהי מטרת הזימון, עת דובר על שימוע לפני הפיטורים, הוא השיב בשלילה - שלא נאמר לו לשם מה הוא הוזמן (ע' 22, ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון). מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו ולשנות את רוע הגזירה (ראו דב"ע נו/ 31-3 מדינת ישראל - ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כט (1), 282, ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה - ד"ר חליל עבוד, פד"ע לה 440, ע"ע 355/99 לורה לינדר - ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע לז 846). כפי שנאמר בע"ע 1027/01 ד"ר גוטרמן יוסי - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, (פד"ע חל 448): זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו: דב"ע מח/148-3 שק"ם בע"מ - אפרים גרינברג, פדע כ 141, 143). במקרה של התובע, סיבת הפיטורים הייתה חוסר האמון של הנתבעת כלפיו, כאשר לדבריה הוא דיווח באופן כוזב לגבי עבודתו. מדובר בטענות קשות שעל הנתבעת היה להציג באופן מסודר לתובע על מנת לאפשר לו להגיב ולהוכיח את חפותו. הנתבעת לא הוכיחה כי פורטו בצורה מסודרת הטענות כלפי התובע, כאשר אף לפי דברי מר גיגי לא נאמר לתובע מהי הסיבה להזמנתו. כמו-כן, לא נערך פרוטוקול של הישיבות. בשל כך, אנו בדעה כי הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע כדין ועל כך אנו פוסקים, בהתחשב בתקופת העבודה של התובע, פיצוי בשווי משכורת אחת - 7,000 ₪ נטו. 8. סעדים הנובעים מהפיטורים: א. בנוסף לפיצוי בגין העדר שימוע, זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, השתס"א - 2001, בסך 7,511 ₪, כפי שמופיע בתלוש שכר חודש 1.2011, כאשר הסכום לא שולם - אלא קוזז בגין ניצול יתר של ימי חופש, רכיב שבו נדון בהמשך. ב. התובע עבד החל מ-18.1.09 עד 31.12.10, כאשר השכר האחרון, שהוא הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, היה 7,511 ₪. לכן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 14,663 ₪. מסכום זה יש לקזז כל סכום ששוחרר או ישוחרר מכספי הפיצויים שהופרשו על ידי הנתבעת לביטוח מנהלים או לקרן פיצויים. הנתבעת טענה כי היא שילמה סך של 7,000 ₪ בהמחאה על חשבון סכום הפיצויים - סכום שמופיע כ"מפרעה" בתלוש חודש 1.2011 - תשלום זה לא הוכח. ג. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. אולם, הנתבעת נתנה לתובע מכתב שיחרור לגבי הכספים שהופקדו בביטוח מנהלים, ולגבי יתרת הסכום, הועלתה טענת קיזוז של ניצול יתר של ימי חופשה. טענות אלה מצביעות על מחלוקת משפטית של ממש אשר מצדיקה שלא לחייב בפיצויי הלנה. ד. באשר לתביעה בגין פיצוי על "עוגמת נפש", נקבע בעניין דב"ע (ארצי) נג/99-3 משרד החינוך - מצגר, פד"ע כו 563: "בעוד שלערכאה השיפוטית הדנה בפיצוי על ניזקי ממון אין שיקול דעת בדבר עצם הפיצוי ושעורו וכל אימת שאלה הוכחו בפניה זכאי הנפגע לפיצוי על מלא נזקיו, מוקנה שיקול דעת לערכאה השיפוטית שעה שהיא דנה בנזק בלתי ממוני - והיא רשאית (אך אינה חייבת) לפסוק פיצוי בגינו, בשיעור שייראה לה בנסיבות המקרה". אנו בדעה כי לא קיימות בעניין התובע הנסיבות החריגות המצדיקות לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש. 9. דמי הבראה התובע דורש בתביעתו תשלום של דמי הבראה בגין כל תקופת העבודה. ברם, הנתבעת טוענת כי התובע קיבל תשלום של 5 ימי הבראה בשכר חודש 12.09 ו-4 ימים נוספים בחודש 1.10. בתלוש חודש 1.2011 מופיעים שני ימי הבראה נוספים, אך כאמור הסכום העולה מאותו תלוש שכר לא שולם לתובע אלא קוזז בגין חופשה אשר לטענת הנתבעת התובע ניצל ביתר. התובע טען כי התשלומים הנטענים הם פקטיביים, כאשר עולה מתלושי השכר של אותם חודשים (12.09 ו-1.10) כי סכום הנטו אשר שולם לתובע הוא אותו שכר ששולם בגין חודש עבודה אז - 6,000 ₪. מר גיגי נשאל לגבי אותה נקודה בחקירתו בדיון והשיב: "הבראה (משולמת) מתוך ימים שהוא לא היה, השלמתי לו את המשכורת, לפי ימי העבודה שהיו חסרים, השלמתי לו את המשכורת בהבראה" (ע' 25 ש' 22-23 לפרוטוקול הדיון). טענתו של מר גיגי היא כי הוא שילם הבראה במקום שכר, כאשר התובע לא עבד באותם חודשים כל הימים של החודש. אם כך הדבר, בעצם מדובר בתשלום של "ימי חופשה" תחת כותרת "דמי הבראה". אולם, בתלוש שכר חודש 1.2010, שבו מופיע תשלום של 4 ימי הבראה, מופיע "ניצול חופשה" - 4 ימים, בלי כל תשלום נוסף. אם התובע ניצל חופשה באותו חודש, ימי החופש נוכו מהחופשה הצבורה (שבסופו של דבר נוכתה משכר התובע) וגם מדמי הבראה, ומכאן פגיעה בזכויותיו. לאור זאת, אנו בדעה כי אין לקבל את הרישומים שבתלושי השכר באשר לתשלום דמי הבראה, והתובע זכאי לקבל בגין תקופת העבודה 10.75 ימים, לפי סך של 351 ₪ ליום הבראה: 3,773 ₪. 10. פדיון חופשה התובע הצהיר כי הוא ניצל 9 ימי חופש בלבד בתקופת העבודה. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע ניצל סה"כ 69 ימים - ניצול יתר של 49 ימים, שקוזזו במסגרת גמר החשבון שנערך לתובע ובגינם גם מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום אשר יגיע לתובע. הנתבעת לא הציגה "פנקס חופשות" עם פירוט התאריכים שבהם התובע ניצל ימי חופשה כנדרש לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 ואף לא קיימים רישומי נוכחות של התובע. לגבי רישומי הנוכחות, התובע התבקש למלא אותם כשישה חודשים לפני סיום העבודה אך סירב לעשות זאת, כפי שאף הודה בחקירתו והוזכר לעיל. על אף שלא קיים פנקס חופשות כדין, תלושי השכר משקפים את צבירת החופשה החודשית, ימי הניצול והיתרה, כאשר קיימת התאמה מדויקת בין אותם רישומים לבין הסכומים שמשולמים על חשבון חופשה. מר גיגי ונורית העידו על כך שהתובע נעדר הרבה עקב סידורים וצרכים אישיים ועדויותיהם בנקודה זו היו מהימנות עלינו ואנו מעדיפים אותם על פני עדות התובע. בשל כך, אנו קובעים כי התובע היה זכאי ל-24 ימי חופשה, ניצל 69 ימים ועל כן קיבל תשלום יתר של 45 ימים (לפי שווי של שכר האחרון בסך 300.44 ₪ ליום). על כן, אנו מקבלים את טענת הקיזוז של הנתבעת על סך 13,519 ₪. 11. הפרשות לקרן פנסיה - ביטוח מנהלים אין מחלוקת כי בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, החל על הנתבעת, היא מחוייבת להפריש עבור ביטוח פנסיוני לעובדיה וכך היא התחייבה כלפי התובע, מתחילת העבודה. בעת קבלתו לעבודה אצל הנתבעת היה התובע מבוטח בביטוח מנהלים בחברת ביטוח "הפניקס" (בה היו לו שלוש פוליסות ביטוח) וביקש להמשיך את ההפרשות לאותה פוליסה. בפועל לא הפרישה הנתבעת לחברת הביטוח עד לסוף חודש דצמבר 2010 סיום העבודה של התובע, כאשר בין יתר הנושאים התעורר ויכוח בין התובע לבין מר גיגי עקב דרישת התובע להפריש כפי שהובטח לו. אז, בסוף חודש דצמבר 2010, העבירה הנתבעת לחברת הביטוח סך של 15,416 ₪ הפרשות מעביד וסך של 4,826 ₪ הפרשות עובד. הנתבעת טענה לקיזוז של הסכום האחרון, של הפרשות העובד, אבל סכום זה כבר קוזז בתלוש חודש 12.10, בו הסכום הנ"ל מופיע כ"ניכוי חובה" ואכן הורד מן הסכום שקיבל התובע. בהתאם להסכם שבין הצדדים, סוכם על שכר "נטו" - המשמעות לכך שכל הזכויות הסוציאליות משולמות על ידי המעסיק. על כן, על המעסיק היה להפריש הפרשות מעביד - 5%, הפרשות עובד - 5% ופיצויים 8.33% מסכום זה יש לקזז כל סכום ששוחרר או ישוחרר מכספי הפיצויים (סה"כ 18.33%). שיעור זה יחושב על כל שכר התובע, שהיה בסך 6,360 ₪ לחודש מתחילת העבודה (בחודש הראשון עבד חלקית) עד לחודש 5.09, ומחודש 6.09 עד 12.09 בסך 7,511 ₪. סה"כ ההפרשות שעל הנתבעת היה לשלם: 28,922 ₪, כאשר מתוך סכום זה שולמו 15,416 ₪ ו-4,826 ₪ (סה"כ - 20,242 ₪). על כן, היתרה שעל הנתבעת לשלם לתובע היא בסך 8,680 ₪. 12. לסיכום: לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: א. סך של 14,663 ₪, בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל. מסכום זה יש לקזז כל סכום ששוחרר או ישוחרר מכספי הפיצויים שהופרשו על ידי הנתבעת לביטוח מנהלים או לקרן פיצויים. ב. סך של 7,511 ₪, בגין תמורת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג. סך של 7,000 ₪ נטו, בגין פיצוי על פיטורים בהעדר שימוע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. סך של 3,773 ₪, בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ה. סך של 8,680 ₪, בגין פיצוי על אי הפרשה לביטוח מנהלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל. מסכומים אלה יש לקזז סך של 13,519 ₪ ששולם לתובע ביתר בגין חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2011 ועד למועד הקיזוז. בהתחשב בתוצאות המשפט, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. 13. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. זכויות עובדים