הנכות האורטופדית הוענקה לתובעת בשל חוסר יציבות צדדית קלה של הברך. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוסר יציבות בברך: התביעה שבנדון מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). 1. התובעת ילידת 1960 נפגעה בתאונת-דרכים שארעה ביום 11.8.96. אין חולק על החבות, המחלוקת היא בשאלת הנזק. 2. שלושה מומחים מונו לבדיקת התובעת, פרופ' פינסטרבוש בתחום האורטופדי, ד"ר בראל בתחום הפסיכיאטרי, ופרופ' ארגוב בתחום הנוירולוגי. פרופ' פינסטרבוש כותב בסיכום חוות-דעתו: "נפגעה ב-11.8.96 כהולכת רגל ע"י רכב נוסע. נפגעה בראש (נגרם זעזוע מוח קל) בכתף ימין, בברך ימין ובגב תחתון. נגרם שבר בזיז רוחבי של חוליה 4L משמאל, וקרע של הרצועה האורכית הפנימית של ברך ימין. לאחר אישפוז של 5 ימים שוחררה לביתה והיתה בטיפול פיזיוטרפי ממושך עד 26.2.97. קיבלה תעודות מחלה עד 30.11.96. בתקופה זו היתה נכותה 100%. עד גמר הטיפול הפיזיוטרפי היתה נכותה הזמנית 30%. בגין החבלה בכתף ימין ובצואר לא נותרה נכות צמיתה כפי שהדבר בא לביטוי בבדיקה הקלינית ובממצאי ההדמיה. בגין הפגיעה בברך ימין נותרה נכות קלה שאני מעריך ב15%- בהתאם למחצית מהמתואר בסעיף 48 (2) א' של תקנות המל"ל". ד"ר בראל כותב בסיכום חוות-דעתו: "מזה כשנתיים נמצאת בטיפול קבוע במרפאה לבריאות הנפש בחולון, הטיפול התרופתי הביא להטבה במצבה, עדיין קיימים סימנים של תסמונת לאחר טראומה. אני קובע 20% נכות זמנית לשנתיים מיום התאונה. היום קיימים סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה ולכן אני קובע לה נכות נפשית צמיתה של 100% על פי סעיף 34 ב' של תקנות המוסד לביטוח לאומי". פרופ' ארגוב - לא קבע לתובעת נכות. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירת המומחים והודיעו שמוסכם עליהם שהנכות הרפואית של התובעת היא 10% אורטופדית ו10%- פסיכיאטרית. עוד הוסכם שיוגשו הפרוטוקולים מהמל"ל וביהמ"ש יתייחס גם אליהם בקביעת שיעור הנכות התיפקודית. 3. התובעת נשואה ואם ל4- ילדים, נולדה באזבקיסטן ועלתה לארץ עם משפחתה ב1991-. סמוך לאחר מכן החלה לעבוד כחדרנית במלון הילטון ושכרה בערכים דהיום עמד על 4,050 ש"ח. התובעת עבדה בנוסף במשק בית אצל כמה משפחות ולדבריה שכרה הנוסף היה כ2,000- ש"ח בערכים דהיום. למן התאונה התובעת לא שבה לעבוד בכל עבודה שהיא. הגב' סבטלנה מרדכי העידה מטעם התובעת ואישרה שהתובעת עבדה אצלה מספר חודשים בהיקף של כ5- שעות שבועיות ובשכר של 400 ש"ח לחודש, היא גם העידה שביקשה את התובעת להחליף יום, אך התובעת אמרה לה שאינה יכולה כיוון שהיא עובדת במקומות אחרים. עוד היא העידה, שכשנה וחצי לאחר התאונה ביקשה מהתובעת לחזור לעבוד אך התובעת אמרה לה שאינה יכולה. 4. משמעות הנכות הנכות האורטופדית הוענקה לתובעת בשל חוסר יציבות צדדית קלה של הברך. היציבות הקדמית והאחורית היתה תקינה (חוות-דעת פרופ' פינסטרבוש), ממצאים דומים נמצאו בועדה הרפואית של המל"ל שבדקה את התובעת לאחרונה ממש, לפני מספר חודשים. הנכות הפסיכיאטרית הוענקה לתובעת בשל p.t.s.d. עקב תאונת-הדרכים. יצויין שהועדה הרפואית של המל"ל לא הפעילה תקנה 15 מסקנתה היתה שהתובעת "יכולה לחזור לעבודתה ..." (פרוטוקולים מיום 8.2.00 ו5.11.00-). פרופ' ארגוב מתאר בחוות-דעתו: "במבחן רומברג (עמידה בעניים עצומות) "נפלה" לאחור תוך כדי סיבוב של המיטה. לסיכום לתובעת היתה חבלת ראש קלה כחלק מפגיעה במספר אברים, לא היתה הפרעה נוירולוגית סמוך לתאונה וגם לא אח"כ. כיום עיקר התלונות הסובייקטיביות קשור לשינוי התנהגותי וקיימת אף הפרעה מסויימת (הנפילה במבחן רומברג איננה אורגנית)". מהקביעות הרפואיות עולה שהתובעת סובלת מפוסט טראומה כתוצאה מן התאונה והנכות בגינה הוערכה כאמור ב10%- נכות גם ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש וגם ע"י המל"ל, המל"ל שבדק את התובעת לאחרונה, כאמור, לא סבר שיש הצדקה לאי חזרתה של התובעת לעבודה ולא הפעיל תקנה 15. בניגוד לעובדות אלו, התובעת מעידה שאיננה מסוגלת לתפקד, היא מאשרת שהיום המצב קצת יותר טוב אך עדיין היא איננה מסוגלת לעבוד כלל ולתפקד, גם בתה העידה ואמרה שתיפקודה של אמה השתנה מן הקצה אל הקצה מאשה פעילה וחרוצה היא הפכה לסגורה, רגזנית, לא חברותית, היא איננה עובדת בכלל למרות שלפני התאונה עבדה שעות רבות גם כחדרנית במלון וגם במשק בית, התרשמתי שאכן התיאורים היו אמיתיים והם משקפים את המצב אלא שאינני מוצאת כל הצדקה רפואית לכך, היינו אף לא אחד מהמומחים הרבים שפגשו בתובעת (שלושה בביהמ"ש ושלושה במל"ל) סבורים היו שהתובעת איננה מסוגלת לחזור לעבודתה הקודמת. יתרה מכך, התובעת העידה שפנתה לרופא תעסוקה ע"מ שיתן בידה אישור שתוכל לעבוד בעבודה קלה יותר, אך הוא סירב לתת לה, לדבריה, היא הלכה פעמים רבות, אך הרופא לא הסכים ליתן לה אישור כזה. על רקע העובדה שהתובעת לא עובדת כלל, טוען ב"כ התובעת שתיפקוד התובעת השתנה מהקצה לקצהו ולדעתו יש להכיר לה ב- 100% נכות ולמצער ב- 50% נכות. מנגד טוען ב"כ הנתבעת שאין לנכות כל משמעות תיפקודית. הפגיעה בברך מזערית, מדובר באי יציבות צידית קלה, כל יתר הבדיקות תקינות לחלוטין, הנכות הפסיכיאטרית היא חלק מההצגה שעושה התובעת ואין לקבוע לה אפוא כל נכות שהיא. הפער בין הקביעות הרפואיות למציאות במקרה דנן הוא גדול ביותר, ואולם בנתונים שהובאו לעיל, איני יכולה לקבוע שיש הצדקה שהתובעת לא שבה לעבוד או שיש הצדקה שלא תעשה כן בעתיד. דעתי היא שיש לקבוע שהנכות הרפואית משקפת את הנכות התיפקודית, לא אחת נפסק שבהעדר נתונים מיוחדים יש לקבוע כך, היינו שהנכות הרפואית משקפת את התיפקודית (ראה למשל ע"א 4256/91 אררט נ' שידלובסקי פ"ד מט (5) 139-143 וע"א 722/86 יונס נ' המאגר פ"ד מג (3) 875, 878). בפני קיימים אמנם "נתונים מיוחדים" בלבוש שהתובעת איננה עובדת כלל, אך לנתונים אלו אין הצדקה רפואית. יודגש עוד שהתובעת לא ניסתה כלל לשוב לעבודה כלשהי, היא העידה שחזרה לעבוד בהילטון אך ביקשה עבודה קלה יותר, היא הופנתה לרופא תעסוקתי שכפי שהוזכר כבר לעיל, אך זה דחה את בקשתה למתן אישור לעבודה קלה יותר, כפעם אחר פעם, לבד מפניה זו להילטון לא עשתה כל נסיון נוסף אחר למצוא עבודה או לעבוד כפועל. נראה לי אפוא לנכון לקבוע שהנכות הרפואית משקפת את הנכות התיפקודית ויש להעמיד נכותה של התובעת על 19%. 5. אבדן השתכרות הצדדים מסכימים שהשכר שהשתכרה בהילטון בערכים דהיום הוא 4,050 ש"ח. הם חלוקים בשיעור השכר בגין עזרה במשק בית ובתקופה שיש לקחת שכר זה בתחשיב. ב"כ הנתבעת כופר בסכומים הנטענים בגין השתכרות מעזרה במשק בית ובנוסף טוען שלא סביר שהתובעת היתה ממשיכה לעבוד במשק בית עד גיל הפרישה ויש לחשב תוספת כלשהי בגין העבודה במשק בית לתקופה של כ- 5 שנים. באשר לבסיס השכר - עדות התובעת שהשתכרה עוד 2,000 ש"ח לחודש מעזרה במשק בית לא נתמכה בראיות נוספות. מעדות הגב' מרדכי עלה שעבדה בביתה במשק בית מספר חודשים בשכר של 400 ש"ח ומוכנה אני להניח שהתובעת עבדה במקומות נוספים בהיקף כזה או אחר, אלא שלא רק שלא ברור ההיקף, מדובר בהכנסה שאיננה קבועה ולפיכך משוכנעת אני שהיתה לתובעת תוספת הכנסה, אך איני סבורה שהגיעה ל- 2000 ש"ח, התובעת עצמה בכתב התביעה טענה שהשתכרה 4,500 ש"ח (בערכים דהיום כ- 5,000 ש"ח). בהתחשב בנאמר לעיל נראה לי לקבל את האמור בכתב-התביעה ולקבוע שהשתכרותה של התובעת היה 5,000 ש"ח. המומחה בתחום האורטופדי קבע לתובעת אי כושר מלא לשישה חודשים ו30%- נכות לעוד שלושה חודשים, זאת בנוסף לנכות בתחום הפסיכאטרי. סבורה אני שלגבי כל תקופת הנכות הזמנית האורטופדית יש לפסוק לתובעת על בסיס אבדן מלא היינו 5,000 ש"ח X 9. למן מועד זה ועד היום סבורה אני שיש לבסס אבדן על-פי אחוזי הנכות, היינו לפי אבדן של 1,000 ש"ח לחודש, מתום תקופת אי-הכושר, ממאי 97 - 44 חודשים. האבדן לעבר איפוא 89,000 ש"ח בתוספת ריבית מאמצע התקופה. ב"כ הנתבעת טוען שיש לנכות פיצויי פיטורין שקיבלה התובעת, איני סבורה כך, לו הייתי פוסקת לתובעת אבדן על בסיס 100% נכות, היה מקום לנכות הסכום או חלקו, תלוי במהותו, משפסקתי לתובעת על בסיס 19% אין מקום לנכות הסכום שנתקבל. על בסיס הנאמר לעיל, היינו שכר 4,050 ש"ח, 19% נכות, מקדם 208, ההפסד לעתיד עומד על 160,000 ש"ח. באשר לאבדן בהכנסה ממשק בית, יש ממש בדברי ב"כ הנתבעת שלא סביר שהתובעת היתה מתמידה בעבודה שכזו עד גיל 65, במיוחד כשמדובר בעבודה שניה והתובעת העידה שעשתה זאת מכורח כדי שתוכל לספק צרכיהם של ארבעת ילדיה, הייתי מחשבת תוספת של 1,000 ש"ח ל- 10 שנות עבודה, ההפסד אפוא 19,570 ש"ח. סה"כ ההפסד לעתיד 179,570 ש"ח. 6. עזרה בבית הייתי פוסקת לתובעת לעבר ולעתיד 40,000 ש"ח. 7. הוצאות הייתי פוסקת לתובעת את הסכום ששילמה ליכרופרקטור. מאחר ואיני משוכנעת שזכאית להחזר ע"י המל"ל וכן סכום גלובאלי עבור נסיעות, סה"כ 4,000 ש"ח כערכם כיום. 8. סוף דבר מכל הנאמר לעיל אני פוסקת לתובעת כדלקמן: 8.1 בגין הנזק הלא ממוני 29,700 ש"ח 8.2 בגין אבדן השתכרות בעבר 89,000 ש"ח 8.3 בגין אבדן השתכרות בעתיד 179,570 ש"ח 8.4 עזרה בבית 40,000 ש"ח 8.5 הוצאות 4,000 ש"ח מהסכומים הנ"ל ינוכו תקבולי המל"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ששולמו, על הסכום לאחר הניכוי יווסף שכ"ט בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק. ומהסכום ינוכה תשלום תכוף בסך 8,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מפברואר 97. 9. הצד השלישי קיבל את כתב התביעה (אישור המסירה סומן מ1/), אך הוא לא הגיש כתב הגנה ולפיכך אני מחייבת הצד השלישי לשפות הנתבעת על כל הסכומים שחויבה בפסק דין זה. ברכייםתאונת דרכים