טענת כשל בייצוג מתקבלת במקרים חריגים בלבד, בהם הוכח כי נגרם לנאשם עיוות דין, במובן זה שלא זכה להליך הוגן, וקיים קשר סיבתי - תוצאתי, שמשמעו כי לולא הייצוג הכושל, אפשר שתוצאת ההליך הייתה משתנה. "הלכה פסוקה היא, כי על הטוען טענת כשל בייצוג להוכיח קיומו של עיוות דין ואין די בהעלאת טענות סתמיות בעלמא. המבחן לקיומו של עיוות דין, בהקשר זה, נקבע כמבחן סיבתי-תוצאתי, לפיו "יש להראות כי אלמלא הייצוג הכושל אפשר שתוצאת ההליך היתה משתנה" (ראו, ע"פ 10153/07 קייסי נ' מדינת ישראל (30.7.2012); ע"פ 1057/96 אמסלו נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 160 (1998)). עסקינן במבחן אובייקטיבי, בגדרו, על בית המשפט היושב על המדוכה לשאול "האם קיים חשש סביר כי הפגיעה בזכויות הנאשם השפיעה על שיקול הדעת השיפוטי, במובן זה שעקב הפגם גדלה הסבירות להרשעת שווא" (ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 793, 797 (1996)) (רע"פ 1973/13אסד חסן נ' מדינת ישראל). (ראה גם ע"פ 8868/11 בגימוב נ. מדינת ישראל). לפי קו מחמיר יותר שהובא בפסיקה בעניין רודמן (ע"פ 446/01 רודמן נ. מדינת ישראל), יש לערוך הבחנה בין כשל שעניינו משפטי לבין כשל שעניינו עובדתי. "טענה של כשל בייצוג שומעים לה כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות, לא הובאו לפני הערכאה הדיונית; אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב". (פסק דינו של כב' השופט י. טירקל, בסעיף 21). הגישה הרווחת עם זאת, היא שגם קו הגנה שננקט בערכאה הדיונית יכול להוות עילה לכשל בייצוג, במקרים חריגים ביותר, אם היה שגוי באופן מובהק וגלוי לעין, בהיותו בלתי מתיישב עם התשתית הראייתית הקיימת (ע"פ 4883/11 פלוני נ. מדינת ישראל). עורך דיןטענת כשל בייצוג