מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מזונות בן מורד: א. ערעור על פסק דינו מיום 6.5.02 של בית המשפט לענייני משפחה (כב' הש' ד"ר ג' גרמן), אשר קיבל תביעת בן בגיר למזונות מאביו, ודחה את בקשת האב לקבוע כי הבן, התובע, הוא בן מורד, ומשכך איננו זכאי למזונות. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער הוא אביו של המשיב אשר נולד למערער ולאמו של המשיב במהלך נשואיהם. המשיב משרת היום שירות חובה בצה"ל. המערער ואם המשיב נפרדו עוד בטרם נולד המשיב ולימים התגרשו. בין המערער לבין המשיב לא היה מעולם כל קשר, ולראשונה ראה המשיב את המערער, על פי עדות המשיב, במועד הדיון בתביעת המשיב למזונות, בבית המשפט קמא. לטענת המשיב, אשר פורטה בתביעתו לבית המשפט קמא, זכאי הוא למזונות מאביו המערער, במהלך שירותו הסדיר בצה"ל. לא שנוי במחלוקת כי עד הגיע המשיב לגיל 18, שילם אביו את מזונותיו, שהגיעו לסך של 1,500 ₪ לחודש. ביום 30.11.99 הגיש המערער תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בה פירט כי נושא במזונות המשיב, ומשלמם לידי אמו. מהטעמים המפורטים בתביעה עתר - "... לקבל את תביעת התובע ולבטל את תשלום המזונות לנתבע 1 באמצעות הנתבעת 2 ולחילופין, לבטל את תשלום המזונות לנתבע 1 החל מהגיעו לגיל 18 שנה". המשיב ואמו לא הגישו כתב הגנה ומשכך קבע בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ביום 18.2.02: "...ובהתחשב בעובדה כי הנתבע בגיר נכון ליום מתן פסק הדין, אני מצהיר בזאת כי תשלומי המזונות לנתבע 1 יופסקו על ידי התובע החל מתאריך 1.1.2000". וכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בחיפה כאמור, כי תשלום מזונות המשיב, שנפסקו לו בעודו קטין, יפסק ביום 1.1.2000, משבגר הקטין. התביעה שהגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, הינה תביעתו שלו כבוגר, ובית המשפט לענייני משפחה קבע בהחלטתו מיום 14.11.01 כדלהלן: "תמוה בעיני כיצד הוגשה תביעה בחיפה כאשר תיק המשפחה מתנהל בבית משפט זה, אך התובע (המשיב בענייננו - י.ש.) בחר שלא לבקש ביטולו של אותו פסק דין ולא ערער עליו, כך שפסק דין זה עומד בתוקפו ולמעשה שולל, לכאורה, את אפשרות התביעה לגבי התקופה שלאחר הגיע הקטין לגיל 18. יחד עם זאת, הפסיקה שמפסיקה את מזונות התובע בהגיעו לגיל 18, מתבססת על הנתון שחובת המזונות של אב כלפי בנו פוסקת כאשר הוא הופך לבגיר. כך יש לראות את משמעות פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה וכך אני רואה אותו. הווה אומר, שאין באותו פסק דין לשמש מעשה בית דין ולמנוע תביעה למזונות לבן בגיר לפי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959". בית המשפט קמא דן בתביעת המשיב ובטענת המערער, לפיה המשיב הוא בן מורד, ואיננו זכאי למזונות בשל מרידתו. לטענת המערער, הבן המשיב מתנכר לאביו, מתייחס אליו בצורה מחפירה, הגיש נגדו תלונות במשטרה, איננו מתעניין בו ואיננו מעוניין בכל קשר איתו. כן דן בית המשפט קמא בטענת המערער לפיה, אינו בקו הבריאות ומצבו הכלכלי איננו מאפשר לו לשאת במזונות המשיב. בית המשפט קמא דחה את טענות המערער, ככל שעניינן מצבו של האב ורמת השתכרותו. כן דחה בית המשפט קמא טענת המערער לפיה הבן הוא מורד, ומשכך איננו זכאי למזונות. בית המשפט קמא קיבל את התביעה וחייב את המערער לשלם למשיב את סכום המזונות ששילם המערער לידי אם המשיב, מיום 1.1.2000 ועד סוף חודש יוני 2000. עוד חייב ביהמ"ש קמא את המערער לשלם למשיב, בתקופת שירות החובה בצה"ל, מזונות בשיעור שליש מסכום המזונות ששילם המערער לידי אם המשיב, בעת היות המשיב קטין. על קביעות אלה של בית המשפט קמא הערעור שבפני. ג. לטענת המערער, טעה בית המשפט קמא בכך שלא ייחס חשיבות לעובדה שהמשיב התעלם באופן מוחלט מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בית המשפט קמא לא לקח בחשבון את חוסר תום לבו של המשיב, שלא יידע את בית המשפט קמא כי הוגשה תביעה להפסקת מזונותיו, וכי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל את תביעת המערער להפסקת המזונות. עוד לטענת המערער, טעה בית המשפט קמא בכך שקבע כי המשיב איננו מורד, באשר יש להחיל עליו כללים שונים מהכללים המקובלים בפסיקה, משהמדובר בבן קטין. המשיב הוא בגיר, ויש לתת משמעות מיוחדת ומשקל מיוחד לעובדה שהמשיב התנכר למערער כל ימיו, ולא ניסה מעולם ליצור קשר איתו. עוד לטענת המערער, טעה בית המשפט קמא בכך, שהתעלם מהסיבות שהביאו להיווצרות יחסים בלתי תקינים בין הקטין לבין אביו, וכן התעלם מתסקיר שהומצא על ידי יחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה, שעל פיו חלקה של האם מכריע בניתוק הקשר בין האב והילדים. התסקיר הוגש, לציין, במסגרת תביעת מזונות שהגישה כנגד המערער בתו הבוגרת, אחותו של המשיב. כן טוען המערער, כי משעסקינן במזונות מדין צדקה, יש לבחון את מכלול הנסיבות, לרבות מצבה הכלכלי של האם. לטענת המשיב, יש לדחות הערעור משהמערער הוא האחראי לניתוק הקשר בינו לבין המשיב, באשר ניתק את עצמו מהמשיב למעשה עוד טרם לידתו. עוד לטענת המשיב, אין לקבל טענה מטענות המערער הן באשר לעצם החיוב בתשלום המזונות למשיב והן באשר לגובה המזונות. ד. סבורה אני כי דין הערעור להדחות. לא שנוי במחלוקת כי המערער ניתק עצמו מילדיו מאז ינקותם. המערער עזב את אם המשיב בהיותה בהריון ונסע לחו"ל. בחקירתו הנגדית מודה המערער כי שהה בחו"ל "בערך 7, 8 חודשים" (עמ' 3 לפרוטוקול). בהסכם הגירושין שנכרת בין המערער ואם המשיב, לא עתר המערער לקביעת סדרי ראייה ומפגשים בינו לבין ילדיו, ועד בגרותם של הילדים לא פנה המערער, ולו פעם אחת, לבית המשפט על מנת שיקבעו סדרי ראייה ומפגשים בינו לבין המשיב או אחותו. המערער הפגין במהלך השנים חוסר עניין בקשר עם ילדיו, המשיב ואחותו, ונראה כי יש יותר מאשר קורטוב של קשיחות, אם לא עזות מצח, בגישתו של המערער הסבור כי הילדים הם אלה אשר צריכים לייזום קשר איתו. בית המשפט קמא קבע: "האב לא רצה קשר עם הבן, לא עשה מאומה כדי ליצור את הקשר ומשלא עשה זאת אין הוא יכול לבוא בטרוניה עם הבן ולראותו כמורד, כאשר הבן לא יוזם את שינוי המצב, אפילו כשבגר". (עמ' 10 לפסק הדין). מקובלת עלי קביעה זו של בית המשפט קמא. האחריות לקשר בין הורים לבין ילדיהם, מוטלת על ההורים. ההורים הם אלה אשר עליהם לייזום את הקשר עם ילדיהם ולטפחו. משהורה מזניח את הקשר עם ילדיו בינקותם ובילדותם, אך סביר הוא כי בנערותם ובבגרותם ייקשה עליו מאוד ליצור קשר עם הילדים. בענייננו, האב המערער ויתר, למעשה, על הקשר עם המשיב, עוד טרם לידתו. בצעד חריג, שאיננו מקובל במקרי גירושין, לא נקבעו בהסכם הגירושין סדרי ראייה בין המערער לבין ילדיו. לעניין זה אומר המערער בעדותו: "ש. בהסכם הגירושין האם ביקשת הסדרי ראייה. ת. ביקשתי מעו"ד. אבל אני לא בטוח שהוא הכניס זאת להסכם". (עמ' 4 לפרוט'). המערער לא היה מעוניין, אפוא, בקשר עם המשיב, עם גירושיו מאם המשיב. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה אם המשיב היא זו האחראית לכך שלא מתקיים קשר בין המערער לבין המשיב. המשיב הוא בוגר, קיום הקשר בינו לבין המערער איננו תלוי כלל ועיקר באם. אף אם אקבל את טענת המערער לפיה ניסה ליצור קשר עם ילדיו, נראה כי ניסיונותיו לא היו רציניים ועובדה היא כי לא ניהל כל הליך לקיום הקשר עם הילדים, ובכך למעשה, ויתר על הקשר עימם. אין לקבל את טענות האב כי בנו הבגיר איננו יוצר איתו קשר. לאחר שנים של התנכרות, חובת יצירת הקשר היא על האב, המערער, ולא על הבן. לענין זה אין כל חשיבות לעובדה האם יודע הבן את כתובתו של האב. ובעניין זה גם בקשת המערער להגשת ראייה נוספת (בש"א 22069/02) איננה מעלה ואיננה מורידה. מוכנה אני לקבל כי הבן-המשיב יודע את כתובת האב, ולמרות זאת החובה ליצירת הקשר היא עדיין חובה המוטלת על האב ולא כזו שזכאי האב להעבירה לבן שבגר. הבן-המשיב לא עשה דבר שלא היה מקובל בשנות ילדותו ונערותו. ניתוק הקשר נוצר על ידי המערער, התקבל על ידי המערער, ואין לבוא בטרוניה לבן, שלא שינה ואיננו משנה את המצב הקיים. מקובלת עלי, אפוא, קביעת בית המשפט קמא, כי יש לדחות את טענת המערער לפיה הבן הוא מורד, משלא שינה את דפוס ההתנהגות שקבע האב, המערער, והמשיך במצב של ניתוק הקשר שיצר המערער, עוד קודם לידתו של הבן. ה. עוד אין בידי לקבל את טענת המערער לעניין גובה המזונות. בית המשפט לענייני משפחה דן בטענות המערער לפיהן איננו בריא ומצבו הכלכלי איננו מאפשר לו לשלם מזונות לבנו המשיב, וכן כי יש לחייב את האם בתשלום חלק מהמזונות. סוגיה זו, שעניינה יכולתו הכלכלית של המערער לשאת במזונות הבן, לא היתה במחלוקת בבית המשפט קמא וראיה לכך, הצהרת ב"כ הצדדים בישיבת יום 14.11.01 לעניין השאלה שבמחלוקת. ב"כ הצדדים הצהירו לפרוטוקול: "השאלה לפיה תוכרע התביעה היא: האם יש לראות בבן מורד ועל כן לא מגיעים לו מזונות בתקופת שירותו הצבאי, אם לאו". (עמ' 2 לפרוט' ישיבת יום 14.11.01). למרות זאת, כאמור, התייחס בית המשפט קמא לטענות המערער לענין מצבו הכלכלי, ולא קיבל את הטענה לפיה איננו יכול לשאת במזונות הבן. סבורה אני כי אין להתערב בקביעה זו של בית המשפט קמא, המערער המציא תלושי שכר ומשכורתו החודשית הממוצעת, הרלוונטית למועד פסק הדין הגיעה לסכום של כ- 5,400 ₪ נטו. סכום המזונות שנשא בו המערער עד לאחרונה היה סכום הגבוה פי שלושה, ואינני סבורה כי יש להתערב בתשלום סכום מזונות בסכום נמוך, כ- 500 ₪, לצעיר בתקופת שירות החובה. [לענין מזונות ילד בתקופת שירות החובה בצה"ל. ראה ע"א 776/87 בן נון נ' בן נון, פ"ד מה(3) 86, ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3), 461)]. עוד לציין כי אכן, פסק הדין שניתן בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה איננו רלבנטי לקביעות ביהמ"ש קמא, נשוא הערעור. ו. סוף דבר, מקובלות עלי קביעות בית המשפט קמא הן לעניין חבות המערער במזונות בנו הבגיר, בתקופת שירות החובה בצה"ל, והן לעניין גובה המזונות. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. מזונות