מכירת אולם אירועים ללא רישיון

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מכירת אולם אירועים ללא רישיון: רקע וטענות הצדדים: מקורה של תביעה זו בתובענה שהגישו חברת י. גלדור מיחזור ויזמות בע"מ ומר דוד אבו (להלן: "התובעים") על סך 1.675,776 ₪ ,כנגד הנתבעים. בהתאם לכתב התביעה, ביום 17/5/05 נחתם בין התובעים והנתבעים זיכרון דברים (להלן: "זיכרון הדברים") לפיו מכרו הנתבעים לתובעים את מלוא זכויותיהם באולמי השמחות (אולמי מנהטן) ביבנה (להלן: "האולמות" ו/או "אולמי השמחות"), אשר בבעלות אהרון ללזרי, אשר ללזרי, ישראל כהן, יצחק חודאי ו-אל חי ללזרי כהן חודאי בע"מ (להלן: "צד ג'"). על פי הנטען ההתקשרות בין הצדדים נעשתה לאור מצגי השווא שהציגו הנתבעים בפני התובעים לפיהם: א. לנתבעים הסכם שכירות עם צד ג' עד ליום 31/12/07 ובנוסף קיימת לנתבעים אופציה ל-5 שנות שכירות נוספות. ב. דמי השכירות עבור האולמות כמפורט בסעיף 1.ב' לזכרון הדברים הינם בסך של 7,500 דולר לחודש בתוספת מע"מ וכן בהתאם לסעיף 1ג' דמי השכירות בעבור המחסן בסך של 340 דולר בתוספת מע"מ. ג. הנתבעים יעבירו לתובעים את האולמות עם רישיון עסק תקף וכן ידאגו להוצאת רישיון עסק במשך כל תקופת השכירות. על פי הנטען בכתב התביעה, התברר לתובעים לאחר ששילמו לנתבעים את מלוא התמורה על פי זכרון הדברים, קיבלו לידיהם את החזקה והחלו בניהול אולמי השמחות, כי הסכם השכירות שהוצג לפניהם לעניין האופציה להארכת השכירות לחמש שנים נוספות מיום 31/12/07 הוצא מצד ג' במרמה כתנאי לקיום בוררות בינם לבין הנתבעים ומשלא קויימה לבסוף הבוררות - בוטל הסכם שכירות זה. לאור האמור, חלים בין הנתבעים לצד ג' תנאי הסכם שכירות מיום 1/1/98 (להלן: "חוזה השכירות המקורי"), לפיהם הנתבעים ישכירו האולמות למשך שנה, החל מיום 1/1/98 ועד ליום 31/12/98 וכן הסכם האופציה מיום 30/12/1997, לפיו תנתן לנתבעים אופציה להאריך את תקופת השכירות ל-9 שנים נוספות, קרי, עד ליום 31/12/07 בלבד. (להלן: "הסכם האופציה"). לעניין זה טענו התובעים כי הואיל ותקופת השכירות הנזכרת בזיכרון הדברים, אשר נחתם בשנת 2005 הינה כשבע שנים, הושקעו מטעמם באולמות סך של 253,776 ₪. סך זה, לא היה מושקע לטענת התובעים, אילו ידעו מלכתחילה כי האולמות לא יושכרו לתקופה האמורה. אשר לדמי השכירות, טענו התובעים כי הנתבעים הציגו בפניהם מצג כוזב ביחס לדמי השכירות האמורים להשתלם למשכירים על פי הסכם האופציה, העלימו מהם את אופן חישוב דמי השכירות כפי שפורט בהסכם האופציה בין התובעים לנתבעים, וכי אילו היתה נמסרת להם עובדה זו , היו שוקלים אם להתקשר בעסקה שכן מדובר בחובת תשלום סכומים נכבדים שהוסתרה מהם. לעניין רישיון העסק טענו התובעים, כי בעת המועד לחידוש העסק, התברר להם כי חידוש הרישיון כרך בתשלום היטל השבחה. לטענתם, חרף התחייבות הנתבעים בזיכרון הדברים, לשאת בהוצאות רישיון העסק, התנערו הנתבעים מחובתם זו. עוד טענו התובעים כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים, התברר להם כי קיימת דרישה ממכבי האש להתקין באולמות, מערכת ספרינקלרים (להלן: "ספרינקלרים") .כמו כן נודע להם כי רישיון העסק אשר הוצג בפניהם בעת החתימה על זיכרון הדברים, ניתן בין היתר על סמך התחייבות הנתבע 2 למכבי האש להתקין ספרינקלרים. גם בעניין זה, כך לטענת התובעים, התכחשו הנתבעים לחובתם ולהתחייבותם להתקין את מערכת הספרינקלרים. לאור האמור, טענו התובעים כי החל מיום 1/1/06, לא הוצא לנתבעים רישיון עסק לאולמות וכפועל יוצא מכך, כמות האירועים קטנה ונגרם להם נזק. כן טענו התובעים בכתב התביעה, כי ביום 19/4/07 הגיש צד ג' כנגד התובעים והנתבעים תביעה בתיק 1696/07 לסעד כספי, סעד הצהרתי וכן לפינוי וסילוק יד מן האולמות. אחת מטענות צד ג' היתה כי ללא הסכמת צד ג', לא היתה כל זכות לנתבעים להעביר או "למכור" את הזכויות באולמות לתובעים. כפועל יוצא מהתביעה ומהשתלשלות האירועים כפי שפורטה לעיל, העדיפו התובעים להקטין נזקיהם, לפנות את האולמות ולמסור החזקה בהם לצד ג' . לאור האמור לעיל, הגישו התובעים תביעתם כנגד התובעים. מנגד, טענו הנתבעים בכתב הגנתם כי התובעים נכנסו לאולמות בידיעתם והסכמתם של צדדי ג' וכי נקשרו ביניהם יחסי שכירות ישירים מיום 1/6/05, הגם שלא נחתם חוזה בכתב. אשר לטענה כי לתובעים הוצגו מצגי שווא בעת החתימה על זיכרון הדברים, טענו הנתבעים כי לתובעים הוצגו העובדות כהוויתם והתובעים אף בדקו ואימתו העובדות עם צד ג'. בפרט טענו הנתבעים לעניין תקופת השכירות, כי לאחר ביטולו של הסכם/שטר הבוררות אשר נחתם בין הנתבעים לצד ג' ביום 15/1/03, נחתם בין הצדדים הנזכרים לעיל, הסכם נוסף (להלן: "הסכם אלפסי"), אשר החייה את ההסכם מיום 15/1/03 ובפרט את תקופת האופציה המנויה בו, עד ליום 31/12/12. אשר לדמי השכירות, טענו הנתבעים כי בהסכם אלפסי הוסכם כי דמי השכירות יועמדו על סך של 7,500 דולר +מע"מ והדבר אף בא לידי ביטוי במכתבו של עו"ד צמיר, בא כוחם של צד ג', מיום 1/2/05, לפי נדרש תשלום דמי שכירות בסך של 7,500 דולר. לעניין הטענה בדבר הדרישה לתשלום היטל השבחה והתקנת הספרינקלרים ,לשם קבלת רישיון עסק, טענו הנתבעים, כי חובת התשלום וההתקנה חלה על התובעים. 15. אשר לתביעת צד ג' בתיק 1696/07 והסכם הפשרה, טענו הנתבעים ,כי מדובר ב"קנוניה", אשר נרקחה בין התובעים לצד ג' כנגד הנתבעים, אשר מטרתה היתה דחיקת רגליהם של הנתבעים מאולמי השמחות. 16. לאור האמור, שלחו הנתבעים הודעת צד ג' לבעלי האולמות בה נטען, כי ככל שיחוייבו הנתבעים לשלם לתובעים, סכום כלשהו על פי התביעה, הרי שצדדי ג' מחויבים לשפותם. להלן: "הודעת צד ג'" או "ההודעה"). 17. בהודעה נטען, בעיקרם של דברים, כי בין התובעים לצד ג', התקיימו יחסי שכירות ישירים, על אף שכל אחד מטעמיו נמנע מלחתום על חוזה שכירות בכתב וכי החל מיום 1/6/05 התובעים החזיקו באולמות כשוכרים של צד ג' וכי תפסו החזקה באולמות באישורם של צד ג' ו/או בידיעתם ו/או בהסכמתם מראש ו/או בדיעבד, במפורש ו/או מכללם ו/או על ידי התנהגות ולפיכך אין לנתבעים כל קשר וכל זיקה לאולם מיום 1/6/05 ואין להם כל מחויבות לא כלפי התובעים ולא כלפי הצד השלישי. 18. עוד טענו הנתבעים כי הוסכם בינם לבין התובעים והצד השלישי, כי התובעים נכנסים לאולם וכי על התובעים והצד השלישי לחתום על חוזה שכירות שעיקרו התבסס על אותם תנאי שכירות שהיו תקפים לגבי הנתבעים. 19. עוד טענו הנתבעים בהודעה, כי על צד ג' לשפותם בעילה מעין חוזית של "עשית עושר ולא במשפט" ו/או בעילה נזיקית של "גרם הפרת חוזה", בכך שגרמו להפרת ההסכם בין התובעים לנתבעים- ככל שהוא בכלל הופר. 20. כן טענו הנתבעים בהודעה, כי הצד השלישי ובעיקר ישראל כהן, רקמו ורקחו קנוניה עם התובעים ולפיכך הסכם הפשרה אליו הגיעו בתיק 1696/07 הינו חוליה במסגרת הקנוניה שנקשרה בין הצד השלישי (בעיקר ישראל כהן) לבין התובעים. 21. מטעם צד ג' הוגש כתב הגנה (להלן: "כתב הגנה-ג"). לטענת צד ג' , מעולם לא נחתם בינם לבין התובעים כל הסכם שכירות וזאת לאור אי ההסכמות בין הצדדים. עוד נטען כי מעולם לא ניתן לתובעים כל אישור מטעמם לתפוס החזקה באולמות וכי החזקה נתפסה על אפם וחמתם ועל כן הוגשה כנגד התובעים על ידי צד ג', תביעה כספית ותביעה לסילוק יד אשר בסופו של דבר גרמה לסילוק ידה של התובעת מהנכס. 22. לענין זה טען צד ג' כי הובהר לנתבעים מראש כי אינם מסכימים לכל המחאת זכויות, אלא אם הגורם לו יומחו הזכויות, יחתום על הסכם שכירות מראש ובאופן ישיר עם יחידי צד ג', בטרם יועברו הזכויות לכל מאן דהוא. 23. עוד טען צד ג' כי החובה לשאת בתשלום היטל ההשבחה לשם הכשרת הנכס למטרת השכירות ולקבלת רישיון עסק, חלה על הנתבעים וזאת מכח חוזה השכירות המקורי, וכך גם החובה להתקנת מערכת הספרינקלרים. 24. מעבר לטענות בכתב הגנתם, טענו צד ג' כי לנתבעים, לא ניתנה אופציה לשכור את הנכס מעבר ליום 31/7/07 וכי שטר הבוררות מיום 15/3/03 אשר בוטל על ידי הנתבעים, אינו מקנה להם זכות שכירות עד ליום 31/12/12. כמו כן טענו כי התוספת להסכם השכירות ("הסכם אלפסי") לא נחתמה ואינה מחייבת את צד ג'. 25. עוד נטען בכתב ההגנה מטעם צד ג', כי במסגרת התביעה שהגישו לפינוי וסילוק יד, אכן התגבשה פשרה לעניין הפינוי והפיצוי ואולם, אין בכך כדי לגרוע מן הנזק שנגרם לצד ג' בגין מעללי הנתבעים, אשר מנעו משך תקופה ארוכה תשלומי שכר דירה בגין האולמות ובשל כך החלו פיגורים בתשלומי המשכנתא המתחייבים בגינם והנכס נקלע להליך של כינוס נכסים. לאור האמור, טוען צד ג', כי ניזקו מוערך בכמיליון ₪ וכי יש לקזז סכום זה מסכום התביעה על פי הודעת צד ג'. 26. ביום 14/12/11 הגיעו התובעים והנתבעים בתיק זה להסכם פשרה, במסגרתו הוסכם כי לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות והדרישות בנוגע למערכת היחסים שבין התובעים לנתבעים עניין האולמות נשוא תיק זה, ישלמו הנתבעים לתובע 1 סך של 116,000 ₪ כולל מע"מ. הסכם הפשרה, קיבל תוקף של פסק דין במסגרת תיק זה ביום 19/12/11 ובזאת סולק הסכסוך בין התובעים לנתבעים. 27. בעקבות הסכם הפשרה, הגישו הנתבעים הודעה מתוקנת לצד ג' וביום 18/7/12 נקבע כי הודעת צד ג' תעמוד על הסך 116,348 ₪. 28. משנחתם בין התובעים לנתבעים הסכם הפשרה ביום 14/12/11, נותרה בפני לדיון הודעת צד ג' ששיגרו הנתבעים לצד ג' (להלן: "הצדדים"). דיון והכרעה: 29. ביום 24/1/12, 7/2/12 ו-25/4/12 שמעתי את ההוכחות והסיכומים בהליך שבין הנתבעים לצד ג'. מהעדויות התגבשו המסקנות הבאות: 30. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 1/1/98 נחתם חוזה השכירות המקורי בין צד ג' (להלן: "צד ג' " ו/או "הבעלים") לבין הנתבעים לעניין שכירות קומה ב' וחלק מקומה א' של מבנה תעשייתי המצוי ברחוב ירושלים, פינת רחוב הקישון, באזור התעשייה יבנה (להלן: "הנכס"). לאחר חתימת חוזה השכירות המקורי, הקימו הנתבעים במושכר אולמי שמחות בשם "אולמי מנהטן". 30. אין אף חולק כי בין התובעים לנתבעים נחתם ביום 17/5/07 זיכרון דברים, לפיו הנתבעים מכרו לתובעים את מלוא זכויותיהם באולמות וזאת בהתאם לתנאים הנקובים בזיכרון הדברים. 31. יחד עם זאת, הצדדים (הנתבעים וצד ג') חלוקים בשאלה, האם זיכרון הדברים שנחתם בין התובעים לנתבעים ביום 17/5/05 נחתם בידיעתם ובאישורים של צדדי ג'. קרי, בעלי האולמות וזאת בין אם מראש ו/או בדיעבד ו/או מכללא ו/או על ידי התנהגות. 32. לאור האמור, השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, האם ידע צד ג' ו/או אישר את זיכרון הדברים אשר נחתם בין התובעים לנתבעים אם מראש ו/או בדיעבד ו/או מכללא ? ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, הרי שממילא יהיה צורך לדון ביתר טענות הנתבעים, אולם ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה שלילית, הרי שיתייתר הצורך להמשיך לדון בטענות הצדדים, שכן לא ניתן יהיה להשית על צד ג', חיובים שמקורם באותו זיכרון דברים שנחתם בין הנתבעים לתובעים . 33. ובמילים אחרות אין חולק כי הנתבעים העבירו את זכויותיהם באולמי השמחות לתובעים, אלא שלטענת התובעים העברה זו היתה בהסכמתם ובברכתם של צד ג'. מנגד, טוען צד ג', כי לא ניתנה כל הסכמה מטעמו להתקשרות התובעים והנתבעים ולהעברת הזכויות באולמות ולפיכך, לא זכאים הנתבעים לכל שיפוי מצד ג' בקשר להתקשרות הנתבעים עם התובעים בזיכרון הדברים. 34. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, קראתי תצהירי הצדדים ושמעתי עדויותיהם, סבורני כי לא עלה בידי מגישי הודעת צד ג', קרי הנתבעים, להרים את נטל הראיה הנדרש במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות ,להוכיח הטענה לפיה התקשרות התובעים והנתבעים בזיכרון הדברים, נעשתה באישורם של צד ג' ובברכתם וכי בין הצדדים נקשרו יחסי שכירות ישירים. להלן אפרט: 35. סעיף 4 ב' להסכם השכירות המקורי (שבין צד ג' לנתבעים) קובע: " השוכר אינו רשאי להעביר איזו זכות מזכויותיו על פי הסכם זה לאדם או תאגיד אחר כלשהם ללא הסכמת המשכיר מראש ובכתב. השוכר יהיה רשאי להסב הסכם זה לחברת בת של השוכר או לבעלי מניותיו או לחברה אחרת שמנהלי השוכר הינם בעלי מניותיה ובתנאי שערבות הערבים להסכם זה תחול על ההסכם המוסב" 36. סעיף 4ג' לחוזה השכירות המקורי קובע כי "השוכר אינו רשאי להשכיר את המושכר או חלק ממנו לשוכר משנה או להרשות לכל אדם או תאגיד אחר להחזיק או להשתמש במושכר או בחלק ממנו ללא הסכמת המשכיר במפורש ובכתב וזאת מבלי לפגוע במהלך העסקים הרגיל של השוכר". עוד קובע סעיף 4 ד' להסכם המקורי, כי הפרת סעיף 4 הינה הפרה יסודית של ההסכם. 37. כמו כן, נקבע בסעיף 9א' להסכם השכירות המקורי: " בכפוף לאמור בסעיף 4ב' לעיל מתחייב השוכר שלא להעביר את זכויותיו על פי חוזה זה ו/או חלק מהם לאחר ולא להשכיר ו/או לעשות כל פעולה, קניינית ו/או משפטית בנכס וכן לא להרשות למישהו אחר להשתמש במושכר או בחלקו וכן לא לשתף מישהו אחר בהחזקת המושכר או בשימוש בו או בחלקו של הסכמת המשכיר בכתב ומראש....". 38. ובסעיף 9 ב' להסכם המקורי נקבע: "סעיף 22 לחוק השכירות ושאילתה לא יחול ומוסכם כי סירוב המשכיר להעברת זכות מזכויות השוכר לפי הסכם זה למישהו אחר לא יחשב בשום מקרה כסירוב מטעמים בלתי סבירים". גם הפרתו של סעיף 9 נקבעה בהסכם המקורי כהפרה יסודית של ההסכם. 39. הנתבעים אינם טוענים כי פעלו על פי הוראות ההסכם המקורי בכל הקשור להעברת זכויותיהם באולמות לתובעים. 40. כבר בהודעת צד ג' (סעיף 7) - טענו הנתבעים כי לא ניתן היה לקבל את הסכמת יחידי צד ג' כדלקמן: "הנתבעים יטענו כי יחידי הצד השלישי מסוכסכים בינם לבין עצמם ולפיכך לא ניתן היה לקבל מהם עמדה אחת ואחידה, כאשר ישראל כהן טען כל הזמן שהוא "בעל השליטה" בבניין ובאולם, כי שותפיו חייבים לו סכומי עתק ולפיכך אין לדעתם משקל". כבר באמור לעיל, יש בכדי לאשר טענת צד ג' דווקא ,כי יחידי צד ג' לא נתנו כל אישור להעברת החזקה ו/או תפיסת החזקה באולמות על ידי התובעים או מי מטעמם. 41. הנתבעים אינם טוענים כי קיבלו הסכמת צד ג' להעברת החזקה במושכר לתובעים בכתב ומראש וממילא אין בידיהם כל מסמך בעניין זה. הנתבעים טוענים כאמור, כי צד ג' " נתן ברכתו " להתקשרות הנתבעים עם התובעים ולהעברת הזכויות באולמות לתובעים וכי בין התובעים לצד ג' נקשרו יחסי שכירות ישירים אם מהתנהגות ואם מכללא. טענה זו איני מקבלת מן הטעמים שיפורטו להלן: 42. לטענת הנתבעים, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו של מר אלי שטרית (להלן: "מר שטרית") התובעים נפגשו ישירות עם צדדי ג', ישראל כהן, אהרון ללזרי ויצחק חודאי (להלן: "מר כהן", "מר ללזרי" ו"מר חודאי" בהתאמה) וקיבלו מהם את "ברכת הדרך" לכך כי הם יהיו השוכרים החדשים של האולמות. 43. לביסוס טענה זו, צירף הנתבע תמלילים של שיחות, אשר נערכו בינו לבין התובע 2, מר דוד אבו וכן בינו לבין יחידי צד ג', מהם ניתן ללמוד לטענתו, כי התובעים קיבלו את "ברכתם" של צד ג' לשכירת האולמות על ידם (נספחים י' ו-יא' לתצהיר הנתבע 2). 44. מנגד, לטענת יחידי צד ג', כפי שאף בא לידי ביטוי בתצהיריהם ועדותם של מר כהן, מר ללזרי ומר חודאי, לא ניתנה כל הסכמה מטעמם להתקשרות שבין התובעים לנתבעים בכלל ולזיכרון הדברים שנחתם, בפרט , לפיו התובעים יכנסו בנעלי הנתבעים וישכירו האולמות החל מיום 1/6/05 וכי לא הסכימו להעברת האולמות לחזקת התובעים. 45. מר ישראל כהן טען בתצהירו, כי בעלי הנכס כלל לא היו מודעים להתקשרות מיום 17/5/05 בין התובעים לנתבעים וכי הנתבעים כלל לא פנו אליהם כדי לקבל הסכמתם להתקשרות זו וממילא לא ניתנה כל הסכמה לכך. יתרה מזו, בסעיפים 4-12 לתצהירו, ציין מר כהן כי הנתבע רימה אותו בכך שטען בפניו כי התובעים רכשו 80 אחוז ממניות הנתבעת ועל כן הופעתם בנכס התקבלה בטעות וכי רק לאחר מכן התברר לצד ג', כי לא מדובר ברכישת מניות אלא בהסכם להעברת זכויות, הפעלת האולמות וזכויות השכירות, לפיכך ציין צד ג' כי אף הודיעו לתובעים כי ההתקשרות בינם לבין הנתבעים אינה מקובלת עליהם ואולם מטעמי הקטנת הנזק, הוסיפו לגבות דמי השכירות. 46. מר כהן אף שב על האמור בתצהירו בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל על ידי ב"כ הנתבעים: "נכון שלפני שחברת גלדור נכנסו לאולם האירועים וחתמו על זיכרון הדברים עם שטרית, כל הבעלים כולל אתם נתתם להם את ברכת הדרך ואישרתם להם להכנס לאולם? ת. מעולם לא." (פרוטוקול מיום 24/1/12, עמ' 28, שורות 21-23). וכן באומרו: " מעולם לא נתתי הסכמה להשכרת האולם לי. גלדור.... " (פרוטוקול מיום 24/1/12, עמ' 35, שורה 17). עוד העיד מר כהן בענין זה: "איך אפשר לתת נכס בסכום כל כך גבוה בברכת הדרך? מה זה משחק ילדים..." (פרוטוקול עמ' 28, שורות 21-23)... "מצידי לא היתה הסכמה מעולם". (פרוטוקול עמ' 28, שורה 28). וכן "שמועות נפוצו בעיר שאלי שטרית הכניס שותף לחברה ולאחר מכן התברר שהם לא נכנסו שותפים בכלל , אלא הוא העביר להם את כל הזכויות שאנחנו נתנו לו, העביר זכויות ללא רשותנו וללא הסכמתנו". 47. גם מר ללזרי אהרון ומר יצחק חודאי, מצהירים (בסעיף 9 וסעיף 10 בהתאמה לתצהיריהם). ומעידים, כי לא ניתנה מטעמם כל הסכמה כי התובעים יכנסו בנעלי הנתבעים בהסכם השכירות . 48. כך למשל משנשאל מר חודאי בחקירתו הנגדית, האם קודם החתימה על זיכרון הדברים הם נתנו לתובעים את ברכת הדרך, ענה מר חודאי: "גלדור באו, הם פנו אלי שהם רוצים לקחת את המקום, אני לא הסכמתי....". (פרוטוקול מיום 24/1/12, עמ' 37, שורה 4). גם לאחר שנודע לו על כך שהם מחזיקים באולמות, מעיד מר חודאי ,כי כשפנה אל התובעים לקבלת דמי שכירות הם אמרו לו שאין להם חוזה איתו ושיפנה למר שטרית. (פרוטוקול עמ' 37, שורות 2-27). 49. כך גם מר ללזרי השיב לשאלת ב"כ הנתבעים "... אני מעולם לא נתתי הסכמה שהם יכנסו בנעליו של אלי שטרית." (פרוטוקול מיום 24/1/12, עמ' 41, שורה 26). 50. בעניין זה אף הסביר מר ללזרי אהרון, מדוע לא נתן את "ברכת בדרך" להעברת השכירות לנתבעים: "את האנשים שמנהלים את גלדור לא מכיר בצד החיובי, אלא רק את הצד השלילי שלהם". (פרוטוקול עמ' 41, שורות 25-26). "... חלק נכבד מהשותפים האלה של גלדור רכשו ממני טובין... ולא שילמו לי על זה כסף, אנשים כאלה שמתחמקים מתשלום עבור טובין שרכשו, אני לא נותן להם את ברכת הדרך.... אלי שטרית קנה ממני חומרים - הוא שילם. (פרוטוקול עמ' 41, שורות 25-26, 29-32) (התיחסות העד הינה בהקשר לחומרי בנין שנרכשו ממחסן חומרי בנין ששייך לו) . 51. גם לשאלה ההיפותטית של ב"כ הנתבעים : "נכון שאם גלדור היו משלמים לכם דמי שכירות לא היתה לכם בעיה שיהיו בנכס וימשיכו להיות בנכס?" , משיב מר ללזרי: "אני באופן אישי היתה לי בעיה שימשיכו להיות בנכס, אני מדבר רק בשם עצמי, החבר'ה האלה מעולם לא השאירו לי טעם טוב של המשך, אני מכיר אותם בצד השלילי המכוער שלהם, אני לא היתי מסכים שהם יהיו דיירים שלי". (פרוטוקול עמ' 43, שורות 12-17)..."אני מפחד מהאנשים האלה... זה אנשים בריונים שאני לא רוצה עסק איתם". (פרוטוקול עמ' 43, שורות 18-19). "אני לא אוהב את האנשים האלה ולא יודע אם אוהב כל עוד שאני חי". (פרוטוקול עמ' 44, שורות 8-9). 52. עדויותיהם של בעלי האולמות - מר כהן, מר חודאי ומר ללזרי נמצאו מהימנות בעיני. הגם שקיים סכסוך וקיימות מחלוקות בין יחידי צד ג' - לא נמצאה כל סתירה בעדויותיהם לטענתם ,כי הם לא נתנו כל הסכמה שהיא להעברת זכויות הנתבעים באולמות לתובעים וכן לא נתנו הסכמתם כי התובעים ישכרו את האולמות. 53. אציין כי גם בתמללי השיחות אשר צורפו על ידי הנתבע 2, לתצהיר עדותו, אין כדי ללמדני על הסכמת יחיד צד ג' להעברת זכויות הנתבעים באולמות לתובעים. אלא לכל היותר ללמד כי היו מגעים שונים עם חלק מיחידי צד ג', אשר לא הבשילו כדי הסכמה כלשהי. 54. כפי שציינתי, לטענת הנתבעים, בין התובעים לצד ג', נחתם חוזה אם בהתנהגות ואם מכללא. אכן ישנם מקרים בהם אין צורך בהסכם מפורש וניתן ללמוד מהתנהגות הנתבעים כי הסכימו והשלימו עם שימושו של אדם אחר ברכושם. זוהי הרשות מכוחו של השתק. "מתן רשות לשימוש במקרקעין אינו צריך מילים מפורשות רשות כזו..."יכול להשתמע ממנהג הארץ". הרשות יכול שתינתן ע"י הודאה בשתיקה המעידה על כך שהבעלים השלימו עם המעשה". ראו: בג"צ 45/71 אריה קרושבסקי נ. ראש העיר, חברי המועצה ותושבי העיר ת"א-יפו (פורסם במאגרים המשפטיים). 53. אין זה המקרה שבפני. במקרה דנן לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענה זו, שכן בנוסף לתצהיריהם ולעדויותיהם של צד ג', כמפורט לעיל, גם התביעה בתיק 1696/07 , אשר הוגשה ע"י צד ג' וענינה בתביעת צד ג' כנגד הנתבעים והתובעים לסילוק יד, אשר צורפה לכתב התביעה שבפני (נספח ז') .מלמדת, על אי הסכמת צד ג' לזיכרון הדברים אשר נחתם בין התובעים לנתבעים ו/או לתפיסת החזקה באולמות ע"י התובעים וכי צד ג' ראה בהתנהגות הנתבעים הפרה יסודית של הסכם השכירות המקורי. 54. כך למשל צוין במפורש באותו כתב התביעה: 13. "התובעים יטענו כי זיכרון הדברים מהווה בפני עצמו הפרה יסודית של התחייבות הנתבעים 1-2 כלפיהם...." 14. "לא זו בלבד שאין לנתבעים 1-2 כל זכות "להעביר" ו/או "למכור" את הזכויות במבנה ו/או חלק ממנו כלל וכלל..." 22. "נמצא אפוא כי הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם מחזיקים במושכר ובחלקים נוספים במבנה ... שלא כדין וללא הסכמת התובעים ללא אישורם וללא תשלום התמורה ו/או בכלל." 23. "...התובעים הבהירו לנתבעים כי השכרת המושכר ו/או חלקי המבנה האחרים הינה על פי שיקול דעתם הבלעדי של התובעים ואין במעשי ו/או מחדלי מי מהנתבעים, ובכלל זה הבטחותיהם ו/או התחייבויותיהם המופרכות של אורות מנהטן החדשה כדי לחייב התובעים בדבר!". 55. יצוין לעניין זה, כי בהסכם הפשרה אשר נחתם בין צד ג' לתובעים (דכאן) , בתיק 1969/07 התחייבו התובעים לסלק ידם מן הנכס וכי גם בעניין זה טענת הנתבעים כי הסכם הפשרה זה מקורו בקנוניה אשר נרקמה בין התובעים וצד ג' ,נטענה בעלמא ולא הוכחה כלל ע"י הנתבעים. 56. לאור האמור, איני סבורה כי הנתבעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם , להוכיח טענתם כי זיכרון הדברים מיום 17/5/05 ,אשר נחתם בין התובעים לנתבעים, נחתם בהסכמתם של צד ג' וכי בין התובעים לצד ג' נקשרו יחסי שכירות ישירים אם מכללא ואם מהתנהגות, הגם שלא נחתם בין צד ג' לתובעים הסכם בדבר שכירות האולמות ולא קיים מסמך כלשהו לפיו נתנו צד ג' אישורם או הסכמתם להעברת זכויות השכירות באולמות לתובעים . 57. משקבעתי כי לא ניתנה הסכמת צד ג' במפורש או מכללא או על דרך התנהגות, להעברת זכויות הנתבעים לתובעים וכי בין צד ג' לתובעים לא נקשרו יחסי שכירות אם מכללא ואם מהתנהגות, הרי מכוח קביעתי זו, לא ניתן להשית על צד ג' חבות כלשהי בכל הקשור להתקשרות התובעים עם הנתבעים .בנסיבות אלה אין עוד צורך לדון בטענות שהועלו על ידי הנתבעים בדבר חובתו של צד ג' לשפותם. על פי הודעת צד ג'. 58. למעלה מן הצורך ובשולי הדברים אתייחס בקצרה לשתיים מתוך הטענות הנוספות אשר העלו הנתבעים כדלקמן: א. מתן אופציה לנתבעים ,ע"י צד ג' ,להשכרת האולמות עד 31/12/12. הנתבעים אף לא הוכחו כי בינם לבין צד ג' נחתם הסכם לפיו ניתנה לנתבעים האופציה הזכות להאריך את תקופת השכירות של האולמות עד ליום 31/12/12. אין בידי הנתבעים הסכם כזה חתום בכלל ו/או חתום על ידי כל יחידי צד ג' בפרט. העובדה כי הצדדים נהגו עפ"י מקצת מהסעיפים הכלולים בטיוטת הסכם זה, אינה מוכיחה על כניסתו לתוקף של ההסכם ו/או על הסכמות לאמור בהסכם אלא לכל היותר אם בכלל , על הסכמות אחרות שהיו שבין הצדדים. גם בעניין זה אני מקבלת את עדותם של צד ג' כי טיוטת ההסכם אשר הוכנה בין הצדדים לא נחתמה לאחר ביטולו של הסכם הבוררות. (פרוטוקול עמ' 27, שורות 9-10, 11-13, 24 וכן עמ' 36, שורות 26-32, עמ' 37, שורה 1). מכל מקום הנתבעים לא עמדו בנטל הראיה הנדרש במשפט האזרחי להוכחת טענתם, כי ההסכם נחתם וכי הוענקה להם הזכות להאריך את תקופת השכירות ב 5 שנים נוספות, קרי עד 31/12/12. זאת ועוד כאמור, אין חולק כי הנתבעים לא פעלו בהתאם להוראת ההסכם המקורי בעניין מנגנון העברת הזכויות הקבוע בהסכם כמפורט לעיל. ב. תשלום היטל ההשבחה. גם בעניין החבות בתשלום היטל השבחה, לא הוכיחו הנתבעים כי חבות זו חלה על צד ג'. בפסק הבוררות מיום 14/7/09 שבין צד ג' לנתבעים (להלן: "פסק הבורר") ואשר אושר על ידי ביהמ"ש, קבע הבורר (ביחסים שבין צד ג' לנתבעים) כי הסכם השכירות המקורי אינו מטיל כל חובת תשלום היטל השבחה על צד ג' ותביעת הנתבעים ככל שנגעה לתשלום עבור הוצאות היטל ההשבחה וההוצאות הנלוות נדחתה.(פסק הבורר עמ' 31, סעיף 69.7). עוד נקבע בפסק הבורר, כי בהתאם להסכם השכירות המקורי, החובה לטפל בהוצאת היתר לשימוש חורג ובקבלת רשיון עסק חלה על הנתבעים כמו גם החובה לממן את ההוצאות הכרוכות בכך ( עמוד 44 סעיף 85.5 לפסק הבורר) . במקרה דנא התקיים דיון בין הצדדים בנושא היטל ההשבחה וההוצאות להוצאת היתר לשימוש חורג ורשיון עסק וההתדיינות הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית של הבורר . בנסיבות אלה קביעת הבורר יוצרת השתק פלוגתא (ראה ע"א 1041/97 סברקו נ' נעלי תומוס בע"מ, פד"י נד (1) בעמ' 650). יתרה מכך, בזיכרון הדברים אשר נחתם בין התובעים לנתבעים ,(אשר כאמור קבעתי כי צד ג' לא היו צד לו ולא נתן הסכמתו להתקשרות במפורש או מכללא), נקבע בסעיף 1-ט' כי הנתבעת 1 "תשאג להוצאות רישיון עסק לתקופה של השכירות" (טעות הכתיב במקור) תשלום היטל השבחה בגין השימוש החורג שנעשה באולמות (מתעשייה לאולם שמחות) הינו חלק מהתנאים למתן רישיון עסק-כך אף קבע הבורר. על פניו נראה כי הנתבעת לקחה על עצמה גם ביחסים שבינה לבין התובעים לדאוג להוצאת רישיון העסק ובכלל זה החובה לתשלום היטל ההשבחה. מכל מקום כאמור בהתאם לפסק הבורר, ביחסים שבין צד ג' לנתבעים החבות בתשלום היטל ההשבחה חלה על הנתבעים ולא הוכח כי צד ג' לקח על עצמו חבות זו (או כל חבות אחרת) ,לאחר שהנתבעים העבירו זכויותיהם בנכס לתובעים. דעתי היא כי קביעה זו אף יפה לעניין הטענה בדבר התקנת הספרינקלרים כתנאי לקבלת רישיון עסק. 59. לאור כל האמור לא יכולים הנתבעים לטעון כנגד צד ג' כי אי תשלום היטל ההשבחה על ידם טרפד לכאורה את ההתקשרות של הנתבעים על ידי התובעים. 59. לא התעלמתי מתצהיר העדות המשלים של הנתבע והסכם הפשרה אשר צורף אליו, בעת"מ 11671-08-11 ,בין צד ג' לעירית יבנה, אולם אין בהסכם פשרה זה, אשר מתייחס לחובות צד ג' לעירית יבנה בגין נכסים שונים בבניין בו נמצאים האולמות (להלן: "הבניין"), כדי לשנות את קביעותי, הגם שיש בו התייחסות לחובות היטל ההשבחה. 60. גם אם שילמו צד ג' ,לעירית יבנה סכום כלשהו בגין היטל השבחה עבור האולמות לתקופה שמיום 11.1.06 -1.12.09, כולה או מקצתה (במסגרת הסכם פשרה כולל בגין חובות צד ג' לעירייה על הבניין כולו) , לצורך קבלת אישור להעברת הזכויות בבניין בלשכת רישום המקרקעין, אין בכך כדי ללמד על חבותם של צד ג' לשלם היטל ההשבחה ביחסים שבינם לבין הנתבעים ואין בכך כדי הודאה של צד ג' בחבות כזאת. 61. סיכומו של דבר נוכח כל האמור, דינה של הודעת צד ג' להידחות . אני מחייבת הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. אולם / גן אירועים