משכורת ברוטו עובדים זרים

נטען כי ביום 15.8.2004 החליטה ממשלת ישראל כי שכרם של העובדים הזרים יעמוד על סך של 5,000 ₪ ברוטו מיום 1.9.04 (החלטה מס' 2445, להלן - החלטת הממשלה). שכרם של התובעים לא שולם כנדרש בהחלטה זו. התובעים זכאים להפרשי שכר בשל כך. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משכורת עובדים זרים ברוטו: לפנינו תביעה של שני עובדים, אזרחי בולגריה, הטוענים כי במהלך עבודתם אצל הנתבעת לא שולמו זכויותיהם כדין, וכי הם זכאים בין היתר לתשלום הפרשי שכר, חלף הפרשות פנסיוניות, פיצויי פיטורים ותשלום בגין עריכת סיורים בלילות. העובדות הצריכות לעניין: א. הנתבעת הינה עמותה המפעילה מרכז לרכיבה טיפולית על סוסים. ב. התובע 1 (להלן - מיחו) עבד אצל הנתבעת מחודש 6/2004 ועד לחודש 12/2005. ג. התובע 2 (להלן - וסילי) עבד אצל הנתבעת מיום 8/2004 ועד ליום 9/2005. ד. בטרם הוגשה תביעה זו, הגיש וסילי תביעה לבית דין זה (עב 2722/05). התביעה נמחקה ביום 5.2.06 לבקשתו; ה. תביעה נוספת הוגשה על ידי שני התובעים (עב 1144/10), ונמחקה לבקשתם (פסק דין מיום 26.4.10). בשני כתבי התביעה הנ"ל נתבעו הסעדים הנתבעים בתביעה זו. טענות התובעים: התובעים טוענים כי נדרשו לעבוד בכל יום משעה 6:00 ועד לשעה 20:00, 6 ימים בשבוע, וביום המנוחה עבדו 5 שעות. לא ניתנה להם מנוחה שבועית כדין. כמו כן בלילות נדרשו להיות בכוננות מתמדת במקרה של חדירה למקום, ואף לבצע סיורים יחד עם חברת השמירה. סה"כ עבדו התובעים כ- 370 שעות שבועיות, ולא קיבלו שכר מלא בגין שעות עבודתם אלה. ביום 15.8.2004 החליטה ממשלת ישראל כי שכרם של העובדים הזרים יעמוד על סך של 5,000 ₪ ברוטו מיום 1.9.04 (החלטה מס' 2445, להלן - החלטת הממשלה). שכרם של התובעים לא שולם לה כנדרש בהחלטה זו. התובעים זכאים להפרשי שכר בשל כך. על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף התעשייה, החל על הנתבעת, היה עליה להפריש עבור התובעים הפרשות לקרן פנסיה. משלא הופרשו עבורם הפרשות אלו, התובעים מבקשים לקבל פיצוי בגובה ההפרשות. התובעים פוטרו מעבודתם, והם זכאים לפיצויי פיטורים: מיחו טוען כי בסמוך לסוף שנת 2005, פנה אל הנתבעת וביקש להאריך את אשרת השהייה שלו. הנתבעת הודיעה לו כי אין בכוונתה להאריך את האשרה. משכך, נאלץ מיחו לעזוב את הארץ. וסילי טוען כי ביקש לצאת לחופשת מולדת בדומה לחופשה שאושרה למיחו. מאחר שהאשרה שלו פגה עוד בשנת 2004, הודיעה לו הנתבעת כי אם יעזוב את הארץ, לא יוכל לשוב. וסילי ביקש כי תחודש האשרה על מנת שיוכל לצאת לחופשה ואולם הנתבעת העדיפה לפטרו. טענות הנתבעת: א. הנתבעת מכחישה את האמור וטוענת כי עיקר עבודת התובעים היתה האכלת הסוסים ונקיון האורוות. עבודתם זו נמשכה כ 6-7 שעות מדי יום. בימי שבת היה מגיע מנהל הנתבעת, מר עמירם ממרם להאכיל את הסוסים, ובאותו יום לא נוקו האורוות. לפיכך לא נאלצו התובעים לעבוד ביום המנוחה שבועי. כמו כן הנתבעת מצויה בשכונה חרדית כך שלא היתה כל פעילות בשבתות ובמועדי ישראל. משכך, התובעים אינם זכאים להפרשי שכר בגין שעות נוספות ובוודאי שלא לפיצוי עבור עבודה בימי בימי המנוחה השבועיים. התובעים התפטרו: במהלך חודש 8/2005 ביקש מיחו לצאת לחופשת מולדת בכדי לבקר את אביו החולה. עם שובו, הודיע לנתבעת כי במהלך שהותו בבולגריה החל בהקמת עסק, ואין בכוונתו להוסיף ולעבוד אצל הנתבעת. בעניין וסילי נטען כי במהלך חודש 9/2005 נעלם האחרון במפתיע. לאחר שהנסיונות לאתרו כשלו, הודיעה הנתבעת על היעלמותו למשטרת ההגירה, והוא גורש מהארץ. הנתבעת נשאה בתשלום כרטיס הטיסה שלו בחזרה לבולגריה. משכך, התובעים אינם זכאים כלל לתשלום פיצויי פיטורים. באשר לטענה בדבר ביצוע סיורים ליליים, הנתבעת טוענת כי היא מפעילה מוקד אבטחה, והתובעים לא נדרשו לבצע סיורים כלל. יתר על כן, במקום אין אזעקה, ולכן אם היתה חדירה למקום, נשלחה הודעה למוקד חברת האבטחה ולא היתה כל דרך מצד התובעים לדעת על כך. התביעה לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה נזנחה בשל התיישנות (ע' 10 ש' 13, וראו גם בסיכומי התובעים). 5. שעות עבודתם של התובעים התובעים טוענים כי נדרשו לעבוד שעות רבות: משעה 6:00 ועד לשעה 20:00, וכן בשעות הלילה. כמו כן נדרשו לבצע סיורים רגליים (סעיף 2 לתצהיריהם, ע' 14 ש' 9, ע' 19 ש' 24). הנתבעת טענה מנגד כי האכלת הסוסים נמשכה כ-45 דקות, פעמיים ביום: ב-9:00 וב- 18:00, וניקיון האורווה דורש כשעתיים מדי יום. בנוסף, נדרשו התובעים לעבוד כשעה-שעתיים נוספות מידי יום, ולבצע במשימות שונות בהתאם לצרכי הנתבעת (סעיפים 13-15 לתצהיר מר ממרם). בשעות הערב התובעים היו חופשיים ולא נדרשו לבצע סיורים רגליים. 6. הן מתצהירי התובעים (סעיף 9) והן מתצהיר מר ממרם (סעיף 11) עולה כי תפקידם של התובעים כלל טיפול בסוסים, באורוות ובניקיון. מר ממרם והמתנדבים במקום בתקופה הרלבנטית - מר בני חקון ומר יהונתן לוי - אמרו בעדותם כי האכלת הסוסים נעשתה בסביבות השעה 8:30 (ע' 29 ש' 7-13, ע' 50 ש' 7-8, ע' 56 ש' 3-4), וכי הסוסים אוכלים כשעה לפני תחילת הפעילות בחווה (ע' 50 ש' 9-10, ע' 56 ש' 12-15). מיחו נשאל מתי החלה הפעילות בחווה. לשאלה זו נתן מיחו תשובות סותרות כדלקמן: "ש. באיזה שעה מתחיל השיעור הראשון בחווה. ת. בשעה 7 וחצי או 8 בבוקר. ש. אלה היו השעות, אתה בטוח. ת. באים לפני הילדים ההורים ש. חוזר על השאלה. ת. לא רק הילדים החולים היו באים, היו באים גם ילדים בריאים והיו מבקרים את הגן הזאולוגי. ש. חוזר שוב על השאלה - מתי מתחילים השיעורים. ת. אחרי שעה 9 מתחילים השיעורים. ש. האם נכון יותר שקרוב לשעה 10 בבוקר מתחילים השיעורים. ת. שונה.." (ע' 14 ש' 12-21, ההדגשה הוספה - ד.פ.) גם וסילי לא נתן תשובה לשאלה מתי החלו השיעורים אצל נתבעת (ע' 10 ש' 12-13). באשר למועד סיום השיעורים אמר מיחו כי השיעור האחרון הסתיים בין השעות 15:00-16:00 (ע' 14 ש' 26-27). תשובותיו של וסילי לשאלה זו היו סותרות ומתחמקות (ע' 19 ש' 14-21). מעדויות עדי הנתבעת עלה כי החווה נסגרה לכל המאוחר בשעה 19:30 משתמה האכלת הסוסים (ע' 29 ש' 11, ע' 48 ש' 22). נוכח האמור שוכנענו כי עבודת התובעים לא החלה בשעה 6:00 כנטען על ידם אלא מאוחר יותר, בשעה 8:30-9:00 לערך. עד לשעה זו לא נדרשו התובעים להאכיל את הסוסים, ולא לנקות את האורוות, שכן ברור שכל עוד הסוסים מצויים באורווה, לא ניתן לנקותה כדבעי. 7. התובעים אישרו בעדותם ובתצהיריהם כי לא נטלו חלק בטיפול בילדים (סעיף 9 לתצהיריהם, ע' 15 ש' 3-8, ע' 20 ש' 4-7). כך העיד גם מר חקון (ע' 50 ש' 26-28). עם זאת מר ממרם אישר בעדותו כי התובעים סייעו בשיעורים עצמם - עזרו לילדים והובילו את הסוסים. מר ממרם אף הוסיף כי התובעים "עזרו לנו בכל הפעילות שהיינו צריכים אותם" (ע' 30 ש' 25-28), וכי נדרשו בין היתר להאכיל את החיות בפינת החי (ע' 29 ש' 26-27). כך עולה גם מת/3 ו-ת/4. מדובר בפניותיו של מר ממרם אל משרד התמ"ת בבקשה לקבל היתר להעסקת עובדים זרים. במסמך זה נכתב כי התפקיד בו יועסק העובד הזר הוא ב- "עבודה עם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים ואחזקת המרכז" (ת/4, וראו גם בת/3). אמנם בהמשך סייג מר ממרם את דבריו וטען כי כוונתו היתה ליקוי תאים (ע' 32 ש' 3-4) וכי עזרת התובעים נדרשה לעיתים רחוקות למשך דקות מועטות (ע' 31 ש' 24-27, ע' 47 ש' 22-25). אולם מעדיפים אנו את גרסתו הראשונה, אשר נאמרה עוד בטרם היה מודע לתוצאותיה. מן האמור לעיל עולה כי התובעים עבדו בכל שעות פעילותו של המרכז, היינו מ-8:30 בבוקר, שעת האכלת הסוסים, ועד 19:00 לאחר שנסתיימה האכלת הסוסים, והחווה נסגרה (סעיף 18 לתצהיר מר ממרם). אין כל התייחסות לא בכתב התביעה ולא בתצהירי התובעים לעבודה בימי שישי. עם זאת, ברור שהתובעים לא עבדו ביום זה עד לשעה 19:00, בין היתר משום שהחווה מצויה בסמוך לשכונה חרדית. לפיכך אנו קובעים כי התובעים עבדו 10.5 שעות ביום 5 ימים בשבוע (לא הובאו לפנינו ראיות כלשהן לגבי עבודה בימי שישי), מכאן שעבדו שעה וחצי נוספת מידי יום. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעים גמול שעות נוספות כדלקמן: למיחו - עבור חודשים 6-8/04 שכרו שולם בהתאם לשכר מינימום. משכך, הוא זכאי לסך של 2,218 ₪. עבור חודשים 9/04-12/05 עמד שכרו, בהתאם להחלטת הממשלה על סך של 5,000 ₪. מכאן, ששכרו השעתי עמד על סך של 26.88 ₪ לשעה. לפיכך, הוא זכאי לסך של 16,077.6 ₪ (33 שעות נוספות לחודש * 14.5 חודשים (לא הובאה בחשבון התקופה בה שהה מיחו בחו"ל )* 26.88 ₪ לשעה* 125%). סה"כ על הנתבעת לשלם למיחו ל- 18,295.6 ₪ עבור בשעות נוספות. לוסילי - עבור חודש 8/04, בהתאם לשכר מינימום- 739.6 ₪. עבור חודשים 9/04-6/05 בהתאם לשכר של 5,000 ₪- 11,088.7 ש"ח (10 חודשים* 33 שעות נוספות לחודש* 26.88 ₪ לשעה*125%). סה"כ זכאי וסילי לסך של 11,828.3 ₪ עבור שעות נוספות. 8. סיורים בלילות התובעים הצהירו כי בלילות היו מתעוררים עם הישמע האזעקה, והיה עליהם לסייר סביב המתחם במשך מספר שעות עם חברת השמירה, כאשר האזעקות הופעלו 2-3 פעמים בשבוע (סעיף 10 לתצהיריהם). על דברים אלו חזר מיחו בעדותו בפנינו: עם הישמע האזעקה היה יוצא עם פנס לסייר ומחכה לחברת השמירה, ואחר כך היו מסיירים יחד - התובעים ושני שומרים מחברת השמירה. הסיור היה ברגל ולא ברכב (ע' 18 ש' 1-18). לעומת זאת אמר וסילי בעדותו כי בסיורים בלילות נכחו רק התובעים בלי חברת השמירה (ע' 21 ש' 1-6). נוסיף עוד כי טענה זו לא הועלתה כלל בכתב התביעה הראשון משנת 2005 שהגיש וסילי נגד הנתבעת. הנתבעת הכחישה את טענותיהם אלה של התובעים, וטענה כי התובעים לא נדרשו לקחת חלק באבטחת המקום. הנתבעת מוגנת על ידי מערך גלאי אבטחה שקט, דהיינו מערכת אזעקה אשר אינה משמיעה קול, ומחוברת ישירות לחברת השמירה. כאשר האזעקה מופעלת מגיעים למקום מאבטחים של חברת השמירה, ואין צורך בסיועם של התובעים. מכל מקום, בתקופה הרלבנטית לתביעה לא אירעו פריצות בחווה (סעיפים 25-29 לתצהיר מר ממרם, סעיף 4 לתצהירו של מר יצחק לוי, האחראי על מערכות האבטחה אצל הנתבעת). גם מר לוי, אישר כי לא שמע את האזעקה כלל (ע' 57 ש' 22-23). עם זאת, מעדותו של מר חקון עלה כי קיימת אזעקה קולית הנשמעת לרחוק (ע' 49 ש' 27- ע' 50 ש' 3). 9. לנוכח האמור לעיל סבורים אנו כי יש לדחות את טענת התובעים כי עבדו גם בשעות הלילה. בין אם היתה אזעקה קולית כנטען על ידי התובעים ובין אם לאו, אין זה סביר כי התובעים, אשר אינם חמושים ומיומנים בתחום השמירה יפטרלו במקום תוך חיפוש הגנב. זאת ועוד, הן מדברי התובעים (ע' 18 ש' 16-17 ע' 21 ש' 1-6) והן מדברי הנתבעת עלה כי המאבטחים ערכו סיור מבחוץ ובדקו האם יש פריצות בגדר (ע' 34 ש' 7, 14-15). אם הסיורים אכן נערכו מבחוץ על ידי גורם חמוש, מדוע הצטרפו התובעים לסיור זה? נראה גם כי אין צורך ב-4 אנשים שיסיירו במקום. החווה אינה גדולה כעולה מ-נ/1. כל זאת בנוסף לסתירה בין דברי מיחו לדברי וסילי: מיחו אמר שהסיורים נערכו על ידי ארבעתם בעוד שלדברי וסילי הסיורים נערכו על ידי התובעים בלבד. יתר על כן, מר ממרם הדגיש בעדותו כי לא היו פריצות לחווה במשך מספר רב של שנים (ע' 37 ש' 12-15, ע' 47 ש' 28- ע' 48 ש' 3, ס' 29 לתצהירו), ודבריו אלה לא נסתרו. לפיכך נדחית טענת התובעים כי נדרשו לעבוד ולסייר בחוות בשעות הלילה, והם אינם זכאים לתשלום עבור שעות אלה. 10. עבודה ביום המנוחה השבועי התובעים טענו בכתב התביעה כי יום המנוחה שלהם היה בן 4 שעות בלבד, לא ביום שבת, יום אשר היה עמוס במיוחד (סעיף 3 בכתב התביעה). ואולם בתצהירי התובעים נטען כי יום המנוחה היה בן 10 שעות (סעיף 3 לתצהיריהם). גם בתצהירים חזרו התובעים וטענו כי יום השבת היה יום עמוס במיוחד בחוות. הנתבעת הכחישה את טענותיהם אלה מכל וכל. לטענתם החווה היתה סגורה בשבת בשל מיקומה באזור מגורים חרדי. מר ממרם, מר חקון ומר לוי הגיעו בכל שבת להאכיל את הסוסים, וביום זה לא נוקתה האורווה (ע' 35 ש' 28-29, ע' 36 ש' 7-16, ע' 51 ש' 18-29, סעיף 20 לתצהיר מר ממרם, סעיפים 8-10 לתצהיר מר לוי, סעיפים 8-10 לתצהיר מר חקון). גם בנושא זה יש לקבל את גרסת הנתבעת במלואה. התובעים אישרו את גרסת הנתבעת כי בשבתות לא התקיימה כל פעילות בחווה, ורק מר ממרם היה מגיע (ע' 15 ש' 9-10, ע' 20 ש' 8-9). זאת, בניגוד לאמור בתצהיריהם כי יום השבת היה יום עמוס במיוחד. התובעים גם לא הבהירו מדוע קיים הפער בין האמור בכתב התביעה לבין האמור בתצהיריהם לעניין מספר שעות המנוחה שהוענקו להם (ע' 15 ש' 11-15, ע' 20 ש' 10-11). יאמר עוד כי סתירה נוספת נתגלעה אף ביחס למספר שעות עבודתם של התובעים. בכתב התביעה נטען כי התובעים עבדו 400 שעות חודשיות (סעיף 12), ובתצהיריהם (סעיף 12) הצהירו התובעים כי עבדו 370 שעות. מדובר בפער משמעותי אשר אף לו לא ניתן כל הסבר. זאת, בנוסף לסתירות אחרות שנתגלו בגרסאות התובעים, כפי שפורט לעיל. לעומת הסתירות המהותיות שנתגלו בגרסת התובעים, הציגה הנתבעת גרסה עקבית ואחידה ממנה עולה כי התובעים לא עבדו ביום המנוחה השבועי. לפיכך נדחות טענות התובעים באשר לעבודה ביום המנוחה השבועי, ואנו קובעים כי התובעים אינם זכאים לתשלום כלשהו עבור עבודה ביום המנוחה השבועי. 12. הפרשי שכר בהחלטת הממשלה מיום 15.8.8.04 הוחלט כי עובד זר אשר הועסק בישראל כמומחה בתחומו יהא זכאי לשכר של 5,000 ₪ מיום 1.9.04. הנתבעת לא הכחישה כי החלטה זו חלה עליה, והוסיפה כי מיום 26.5.05 שכרם של התובעים משולם על פי החלטה זו (סעיף 28 לכתב ההגנה). מאחר שאין מחלוקת כי ההחלטה הנ"ל חלה על הצדדים, חישובינו יערכו בהתאם לתלושי השכר המצויים בידנו. 13. מתלושי השכר של מיחו, אשר צורפו לתצהירי הנתבעת עולה כי מחודש ינואר 2005 עמד שכר היסוד שלו על סך של 5,000 ₪. על כן מיחו זכאי להפרשי שכר בגין חודשים 9-12/04, סה"כ 3,955 ₪. לא הוצגו לפנינו תלושי שכר לחודשים 7-8/05. בחודשים 8/05- 9 שהה מיחו בחו"ל במשך 40 יום (סעיף 17 לתצהיר מיחו, סעיף 38 לתצהיר מר ממרם, ע' 17 ש' 2-3). משכך, לא קיבל התובע משכורת עבור חודש 8/05 ומשכורת חלקית עבור חודש 9/05. עם זאת, לא הובהר מדוע לא קיבל התובע שכר עבור חודש יולי. כידוע, נטל הוכחת תשלום השכר מוטל על שכמו של המעביד (ראו למשל בתעא (אזורי י-ם) 2189/08 יוסף אלירן נגד מרדכי אברהם, ניתן ביום 13/09/2011). משלא הוצג לפנינו תלוש שכר, הרי שעל הנתבעת לשאת בתשלום זה. לפיכך, הנתבעת תשלם למיחו סך של 5,000 ₪ עבור חודש יולי 2005. סה"כ תשלם הנתבעת למיחו בגין הפרשי שכר סך של 8,955 ₪. 14. על פי תלושי השכר של וסילי מחודש 11/04 עמד שכר היסוד שלו על סך של 5000 ₪ כנדרש. משכך, וסילי זכאי להשלמת שכרו ל- 5,000 ₪ בגין חודשיים בלבד (9-10/2004) בהם שכרו היה נמוך יותר. על הנתבעת לשלם לוסילי סך של 2,987 ₪. נוסיף כי בחודש 9/05 עבד וסילי 13 ימים בלבד ולפיכך לא קיבל את מלוא שכרו. 15. הפרשות פנסיוניות התובעים טוענים כי על פי הוראות ההסכם הקיבוצי החל בענף התעשייה, היה על הנתבעת להפריש עבורם הפרשות פנסיוניות. התובעים נסמכים על בקשותיו של מר ממרם לקבלת אישור להעסקת עובדים זרים (ת/3, ת/4) באישורים אלו נכתב ברישא של המסמך "יחידת הסמך לעובדים זרים ענף התעשייה". שאלת תחולתו של הסכם קיבוצי על מעביד מסוים, נקבעת בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה הנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (דבע (ארצי) נג/3-125/ אלכס שרר נגד רהיטי דימור בע"מ, פ"ד כז (1) 158, תעא (אזורי חיפה) 846/07 מחמוד מחאג'נה נגד נורן יצור ויבוא מוצרי פלסטיק בע"מ, ניתן ביום 02/08/2012). עיינו בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, ולא מצאנו כי קיים קשר בין חוות סוסים המטפלת באוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים לבין ענף תעשיה כלשהו. התובעים אף לא טרחו להבהיר כיצד לדעתם מתקיים קשר מעין זה, ובאיזה תת ענף בענף התעשייה מצוי תחום זה. התובעים אינם זכאים כמובן להפרשות פנסיוניות מתוקף ההסכם הכללי במשק, שכן זה נכנס לתוקף רק בשנת 2008, זמן רב לאחר שהתובעים סיימו את עבודתם אצל הנתבעת. משכך, נדחית תביעת התובעים להפרשות פנסיוניות. 16. פיצויי פיטורים מיחו טוען כי לקראת תום חודש 12/05 עמדה לפוג אשרת השהייה שלו, והוא פנה לנתבעת וביקש כי זו תחודש. הנתבעת סירבה לעשות זאת. לכן נאלץ לעזוב את הארץ. בעדותו חזר מיחו וטען כי שב לבולגריה משום שאשרת השהייה שלו הסתיימה (ע' 16 ש' 23-24) והוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל כך. מנגד טוענת הנתבעת כי לאחר שחזר מחו"ל, הודיע מיחו למר ממרם כי בכוונתו לשוב בקרוב לבולגריה. בתקופת שהותו בחו"ל ניצל מיחו את הזמן להקמת מוסך לטרקטורים, ואין בכוונתו להוסיף לעבוד עוד אצל הנתבעת. לנוכח דבריו אלה לא פעלה הנתבעת לחידוש אשרת השהייה שלו. מוסיפה הנתבעת בסיכומיה כי אם התובע היה מעוניין להמשיך לעבוד בארץ היה יכול לסדר לעצמו בלא כל קושי מקום עבודה ואשרת שהיה (סעיף 42 לסיכומיה). 17. אין מחלוקת בין הצדדים כי אשרת השהיה של מיחו לא הוארכה, וכי הנתבעת לא פעלה לחידושה (ראו עדות מר ממרם בע' 40). בחקירה הנגדית לא נשאל מיחו על שהותו בחו"ל בחודשים 8-9/05, אלא רק על עבודתו כאשר חזר לבולגריה בסוף שנת 2005. בעדותו העיד כי הוא עובד כנהג ולא פתח מוסך (ע' 17 ש' 14-17). הנתבעת לא הציגה לפנינו ראיה אחרת כלשהי התומכת בגרסתה. מכאן שלא נסתרה גרסתו של מיחו כי נאלץ לשוב לבולגריה משלא הוארכה אשרת השהייה שלו (סעיף 18 לתצהירו). נוסיף עוד כי האשרה שהוצגה לפנינו פגה ביום 31.12.05 (נ/4). טענת הנתבעת כי היה על מיחו למצוא בעצמו עבודה, ולהשיג לעצמו אשרת שהיה מוטב היה לולא נטענה, והיא גם אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו של מר ממרם, כי הוא עצמו "היה מצליח ללא כל קושי לקבל אורכה של ויזת העבודה שלו (של מיחו ד.פ., סעיף 40 לתצהיר מר ממרם). הנתבעת היא שדאגה להבאתם של התובעים לארץ. בנסיבות אלה, וגם בנסיבות אחרות מוטלת על המעביד החובה להאריך את אשרת השהיה או היתר העבודה של עובדיו. מעביד שאינו פועל להארכת תוקף אשרת השהיה או היתר העבודה של עובדיו, רואים אותו כמי שפיטרם. די בעצם העובדה שהעובד הזר נאלץ להפסיק את עבודתו ולשוב למולדתו בשל אי חידוש אשרת עבודה - כדי לזכותו בתשלום פיצויי פיטורים) ע"ע (ארצי) 145/07 אוגוסטין גדיק נ' אהרון המל, ניתן ביום 9.12.07 , סעיף 9 לפסק הדין). נוכח האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם למיחו פיצויי פיטורים בסך של 7,500 ₪. דמי הודעה מוקדמת לא נתבעו, ומשכך לא נדרש להם אף אנו. 18. וסילי טוען כי לאחר שמיחו יצא לחופשה, ביקש אף הוא לצאת לחופשה אולם בקשתו נדחתה מאחר שפג תוקפה של אשרת השהייה שלו (סעיף 17 לתצהירו). לפיכך, טוען וסילי, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבעת מכחישה את טענותיו של וסילי וטוענת כי מעולם לא ביקש חופשה, וכי היתה לו אשרת שהייה בתוקף. הנתבעת מוסיפה כי בחודש 9/05 נעלם וסילי. משלא הצליח מר ממרם לאתרו, נשלחה הודעה למשטרת ההגירה ביום 18.9.05 (ת/7, מופיע גם כנספח ה' לתצהיר מר ממרם). ביום 10.1.06 קיבל מר ממרם הודעה כי וסילי עתיד להיות מגורש מהארץ, ובהתאם לדרישת משרד הפנים, על הנתבעת לשלם את כרטיס הטיסה שלו. 19. לא הוצגה אשרת שהייה בתוקף של וסילי, אף כי מר ממרם אמר בעדותו כי יש בידיו אשרה כזאת (ע' 41 ש' 5-14). הנתבעת הציגה לפנינו מכתב שנשלח למשרד הפנים (ת/7), ובו נכתב כי ביום 15.9.05 יצא וסילי לסידורים לקראת טיסתו בחזרה לארצו באותו יום, ולא שב אל הנתבעת. עוד נאמר במכתב כי וסילי "היה אמור לטוס לחו"ל סיום עבודה - לבקשתו". מסמך זה מעורר תמיהות לא מעטות. ראשית, מן האמור בו עולה כי בעת שנכתב כבר היה ברור כי עבודתו של וסילי אצל הנתבעת הסתיימה, והוא היה אמור לחזור לארצו. מה הטעם לדווח, אם כך, למשרד הפנים על "בריחתו"? יתר על כן, האמור בתצהירו של מר ממרם אינו מתיישב עם האמור במסמך זה ובנספח ו' לתצהירו. שם הצהיר מר ממרם כי באחד מימי ספטמבר הגיע לחווה ולא מצא של את וסילי, כי הודיע על כך למשרד הפנים מספר ימים לאחר היעלמו של וסילי, ביום 18.9.2005, וכי רק ביום 10.1.2006, היינו כ-4 חודשים לאחר מכן קיבל הודעה כי "וסילי נתפס והוא עומד להיות מגורש לחו"ל", וכי בהתאם לכך רכש עבורו כרטיס טיסה והביאו למתקן המעצר שבו שהה (סעיפים 41-43 לתצהיר מר ממרם). באותה הזדמנות החתים מר ממרם את וסילי על מכתב שבו הוא מאשר כי מר ממרם שילם לו את כל חובותיו הכספיים (נספח ו' לתצהיר). בחקירה הנגדית נשאל מר ממרם על הסתירות בין שני המסמכים, אולם תשובותיו אינן מיישבות את הסתירה בין הגרסאות השונות (ע' 42 ש' 14-28, ע' 15 ש' 1-5). גם בתצהירו של וסילי רב הנסתר על הנגלה. וסילי מאשר כי עבד אצל הנתבעת עד חודש 9/2005, אף כי אשרת העבודה שלו פגה כבר בסוף שנת 2004. עם זאת, וסילי מתעלם מן האירועים שמתארת הנתבעת. לדבריו הנתבעת לא נענתה בקשתו למתן חופשה (סעיף 17). האם די בכך לקבלת פיצויי פיטורים? יש לזכור כי על פי גרסתו המשיך וסילי לעבוד אצל הנתבעת גם לאחר שנסתיימה אשרת השהייה שלו. בסיכומי התובעים אין כל התייחסות לשאלה מדוע זכאי וסילי לפיצויי פיטורים, ולא נטענה טענה משפטית כלשהי בעניין זה. סירוב למתן חופשה במועד שמבקש העובד אינה מהווה עילה להתפטרות בדין מפוטר. חובתו של המעביד היא ליתן חופשה, אולם מועד תחילתה של החופשה הינה בסמכותו של המעביד, תוך שהוא נדרש להתחשב בצרכי העובד. כך נאמר בדבע (ארצי) לו/4-5/ משה גינסטלר ואח' נגד מדינת ישראל (פדי ח (1) 3): "אין בחוק תשובה לשאלה מי קובע את מועד תחילתה של החופשה, אך שניים ברורים: מעצם החופשה עולה שהעובד מבקש לצאת לחופשה, ומההוראה המפורשת עולה, כי אין קובעים את המועד מיום למחרתו. ... אין כופרים בכך שקביעת לוח המועדים שבהם יצאו עובדים לחופשה היא מסמכות המעביד, כשם שאין כופרים בכך שסמכות זאת יש להפעילה תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו." (ההדגשה הוספה- ד.פ., ראו גם סע (אזורי חיפה) 11929/11/09 סבטלנה גורבונובסקי נגד משה סלאם גימיק, ניתן ביום 11/01/2012) מכאן, שאילו היתה נטענת טענה כי וסילי התפטר בדין מפוטר, הייתה הטענה נדחית, שכן אי מתן חופשה במועד שביקש וסילי אינה מהווה עילה להתפטרות בדין מפוטר. לא הוכח ואף לא נטען כי בקשות נוספות של וסילי לחופשה לא נענו וכי הסירוב היה מגמתי. נדגיש כי וסילי שהה בחופשת בבולגריה במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת (סעיף 22 לתצהירו). נוסיף עוד כי הנטל להוכיח כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מוטל על העובד הטוען זאת. וסילי לא הרים נטל זה המוטל עליו. על כן למרות הסתירות בגרסת הנתבעת נדחית התביעה לתשלום פיצויי פיטורים לוסילי. 20. ביטוח בריאות בדיון מיום 19.9.11 נקבע כפלוגתא שאלת ביטוחם הרפואי של התובעים. בתצהיריהם (סעיף 16) טענו התובעים כי לא בוטחו כנדרש וכי הביטוח נעשה על ידם. פוליסה זו לא הוצגה לפנינו, על אף שהיתה הפניה אליה בתצהיר. הנתבעת הציגה אישורים (נספחים ד1 ו- ד2 לתצהיר מר ממרם) המצביעים על תשלום עבור ביטוח בריאות לתובעים. מר ממרם אף חזר על כך בעדותו (ע' 38 ש' 6-12). גרסה זו לא נסתרה. מכל מקום, עיון בסיכומי התובעים, בפרט בסעיף 1 להם, מעלה כי התובעים זנחו טענתם זו. נוכח האמור, התביעה ברכיב זה נדחית. 21. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים הסכומים המפורטים להלן: למיחו- א. גמול עבודה בשעות נוספות בסך 18,295.6 ₪; ב. הפרשי שכר בסך של 8,955 ₪; ג. פיצויי פיטורים בסך של 7,500 ₪; סה"כ 34,750.6 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.06. לוסילי- א. גמול עבודה בשעות נוספות בסך 11,823.3 ₪; ב. הפרשי שכר בסך של 2,987 ₪; סה"כ 14,810.3 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.05. מאחר שהתובעים זכו בחלק קטן מתביעתם (בכתב התביעה נתבע סך של 351,287 ₪) ישא כל צד בהוצאותיו. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. משכורתעובדים זרים