מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משכורת דוקטור ללשון: 1. בפנינו תביעת התובעת כנגד "קוראים" הוצאת ספרים בע"מ ומר X (להלן- הנתבעים ו/או הנתבעת והנתבע בהתאמה), לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת עבודתה וסיומה. התשתית העובדתית- 2. התובעת הינה ד"ר ללשון עברית , מנחה מרכזת ומרצה בקורסים שונים במספר אוניברסיטאות ובמסגרות נוספות בנושאי לשון , חברה ותקשורת. 3. בסוף שנות ה- 90 פנתה אל התובעת פרופ' פרוכטמן אשר הנחתה את התובעת בעבודת התזה ובדוקטורט וביקשה לצרפה לצוות כתיבת מילון עבור הנתבעים. הצוות פעל במשותף עד להשלמת עריכה בשנים 2000-2001. המילון הינו מילון מצומצם באופן יחסי ונועד לתלמידי בי"ס אשר נקרא: "מילון כיס אריאל". 4. בד בבד ביקשו הנתבעים מפרופ' פרוכטמן לערוך מילון אשר יכיל ניבים, ביטויים צירופי מילים פתגמים ואמרות הקשורים בחיי האדם ובעולמו. התובעת הייתה חלק מצוות עריכת מילון זה אשר לימים נקרא "ניבון אריאל". 5. בהמשך הוחלט על עריכת מילון שלם ומקיף שהפך לימים ל "מילון אריאל המקיף- מילון עברי עברי חדש מכל תקופות הלשון" (להלן- המילון). לצורך עריכת מילון מקצועי זה נדרש צוות אשר בין חבריו נמנו - פרופ' פרוכטמן, התובעת והגב' עילית איילון - מורה לגיאוגרפיה ומחנכת. כמו כן וכסייעת לצוות באופן חלקי, צורפה בהסכמת הנתבע ד"ר הדרה וייסמן אשר עבדה עם הצוות חלק מהתקופה. כן צורפה ד"ר סיגל שלמה אשר הייתה אמונה על כתיבת כללי הכתיב המלא וכללי הפיסוק במילון. בשלב מאוחר יותר ולאחר שפרופ' פרוכטמן פרשה מעבודת עריכת המילון, צורף לצוות פרופ' דניאל סיון. לאחר בדיקתו העביר פרופ' סיון את הערכים למגיה מקצועי- מר אברהם שרגאי. 6. מתחילת העסקתה בחודש 10/1999 ועד לחודש 11/2002 קיבלה התובעת שכר חודשי מהנתבעים כעולה מתלושי השכר אשר צורפו לתיק. 7. העדים - מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה; פרופ' מאיה פרוכטמן (להלן- פרופ' פרוכטמן או מאיה); מר אבי שרגאי (להלן- מר שרגאי) והגב' סיגל שלמה (להלן- הגב' שלמה). מטעם הנתבעים העידו הנתבע, פרופ' דניאל סיון (להלן- פרופ' סיון או דניאל), הגב' עילית איילון (להלן- הגב' איילון או עילית). התביעה לשכר עבודה- 8. לטענת התובעת החל משנת 1999 עד סוף שנת 2006 הועסקה ע"י הנתבעים. תחילה, במסגרת העבודה על "מילון כיס אריאל" ו"ניבון אריאל". בהמשך , החל מראשית שנות ה- 2000 עד סוף שנת 2006 עסקה בהשלמת מלאכת חיבור המילון ורק עם סיום מלאכת חיבור המילון הופסקה העסקתה אצל הנתבעים. במשך כל התקופה פעלה במתכונת דומה מאד , העבודה נעשתה מהבית באמצעות מחשבה האישי. התובעת שוחחה טלפונית עם הנתבעת ואנשי הצוות שעסקו בעריכת המילון וכן שלחה דואר אלקטרוני בנושאים מקצועיים, לרבות פגישות עבודה. לאורך כל התקופה היה ברור כי התובעת עובדת עבור הנתבעים, גם אם מדובר היה במשרה חלקית כל זאת בתיאום מלא עם הנתבע ובהנחייתו. כן טענה התובעת כי לאורך כל תקופת עבודתה קיבלה מחמאות מהנתבע אשר ראה בה גורם מרכז בצוות העבודה על המילון ואנשי צוות שונים דוגמת מר שרגאי הופנו ע"י הנתבע אל התובעת כאשר נזקקו לייעוץ מקצועי במהלך עבודתם. כן נטען כי עבודתה במסגרת מלאכת חיבור המילון נעשתה בדרך כלל על קבצי מחשב אשר לעיתים חוברו על ידה, לעיתים עודכנו על ידה אבל תמיד נערכו ועובדו על ידה שכן הערכים נערכו באופן אקראי על ידה ועל ידי גב' איילון ולאחר מכן עברו בחינות דקדוק וניקוד מלא תחת ידה של התובעת. לטענתה, עד חודש נובמבר 2002 שולם שכרה כאמור מידי חודש בחודשו. מאותו מועד ועד להשלמת העבודה על המילון - בסוף שנת 2006, לא שולם שכרה. תחילה סברה כי מדובר בעיכוב, ובהמשך האמינה כי שכרה ישולם נוכח הבטחת הנתבע לשלם את השכר ולפצותה. התובעת עתרה לקבלת שכר חודשי החל מחודש דצמבר 2002 ועד לחודש דצמבר 2006, בסך של 36,000 ₪ לשנה וסך כולל של - 144,000 ₪ בגין כל התקופה. 9. מנגד טענו הנתבעים כי עבודת התובעת הסתיימה כבר בחודש 11/02 ולא בסוף שנת 2006 כנטען על ידה. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת במשך 38 חודשים בלבד החל מחודש 10.99 ועד לחודש 11.02 כעולה מתלושי השכר אשר צורפו. בגין תקופה זו שולם השכר במלואו. תחילת ההתקשרות עם התובעת החלה באמצעות פרופ' פרוכטמן, לאחר שיחה בה התחייבה פרופ' פרוכטמן לסיים את מילון תוך 24 חודשים בתקציב מוגבל ומוסכם מראש (300,000 ₪) אשר יחולק על ידה לאנשי הצוות . משהתברר כי המילון לא יהיה מוכן בפרק הזמן אשר נקבע וכן אזל התקציב, הוקצו כספים נוספים. לקראת סוף 2002 העבירה פרופ' פרוכטמן לנתבע קבצים וטענה כי אלה ערכי המילון המוכנים להדפסה. הקבצים הועברו לפרופ' סיון לבדיקה אשר מסר כי המילון אינו שלם וחסר ערכים מהותיים. כמו כן הגב' אילון הודיעה לנתבע כי קיימת בעיה ביחס לכמה ערכים נוכח זהותם המלאה לערכים במילון אחר. לאור מידע זה ולאחר פגישה שנערכה בעניין, הוחלט על כתיבת ערכים אלה מחדש. לאור ניצול התקציב במלואו הוחלט על הקפאת עבודת המילון למשך מספר חודשים, עד אשר יגובש צוות עריכה חדש בראשות פרופ' סיון. לאחר 7 חודשים התחדשה עבודת עריכת המילון בצוות מצומצם אשר כלל את פרופ' סיון, הגב' עילית אילון ומר אבי שרגאי. פרופ' פרוכטמן פרשה מעבודת עריכת המילון מסיבות אישיות. עוד טענו הנתבעים כי לאור התנהלותה העצמאית של פרופ' פרוכטמן בניהול הצוות ותקציב המילון, לא נבדק היקף העבודה שבצע כל גורם במילון, והועבר תשלום בהתאם להנחיית פרופ' פרוכטמן. צוות המילון קיבל שכר חודשי מלא, שעה שהיקף העבודה היה נמוך ולעיתיים לא בוצעה כל עבודה. עוד נטען כי, ככל שהצוות אשר ערך את המילון היה מבצע עבודתו נאמנה, מלאכת העריכה הייתה מסתיימת תוך 24 חודשים כפי שסוכם. בשל התנהלות העורכים לרבות התובעת, נגרם לנתבעת עיכוב ממשי אשר חייב תשלום סכומי שכר ביתר למשך כ- 14 חודשים נוספים. כן צוין כי עבודת התובעת במסגרת המילון התמצתה במספר קטן של ערכים , באופן חלקי בלבד תוך מתן תפוקה קטנה ומופחתת בשיעור ניכר ממה שסוכם, כל זאת במשך 38 חודשים בהם שולם שכר מלא. לאחר סיום עבודתה התובעת העבירה מעת לעת הבהרות או תוספות ביחס לחומר שהיה אמור להיות מבוצע על ידה במהלך תקופת עבודתה בגינה שולם מלוא שכרה .לפיכך, פעולות התובעת לאחר סיום עבודתה מסתכמות בשעות עבודה בודדות בגינן לא דרשה שכר שעה שהיה עליה לבצע את כל מטלותיה במהלך 24 חודשי העבודה הראשונים. 10. לצורך בחינת הזכאות לשכר עבודה בתקופה הנטענת, נדרשים אנו לשאלה האם התובעת המשיכה לעבוד אצל הנתבעים לאחר חודש 11/02 ? לשם הכרעה בשאלה נפנה לבחינת עדויות הצדדים . 11. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע, האם שעות העבודה הבודדות המיוחסות לתובע היו בשנים 2003, שנת 2004 או שנת 2005 וכך השיב - "היו בין השנים 2003-2005..בודדות זה פחות מעשר. ככה אני מבין. אני מתכוון לכל התקופה בין שנת 2003 - 2005 היא עבדה כעשר שעות ואפילו פחות" (עמ' 27 לפרו' שורות 22-27). כאשר נתבקש לחלק לשנים השיב- "אני לא יכול לענות. בסה"כ זה מה שהיא עבדה, שעות בודדות על פי ההתחייבויות שלה". לאחר שהופנה - לת/1, דואר אלקטרוני אשר שלחה עילית לתובעת ביום 8.2.05 ונשאל האם אי פעם ראה אותו השיב בשלילה. בהמשך הוסיף "הם כל הזמן קיבלו את הקבצים. הם חלק מהמשפחה, הם גם היו במסיבות, הם חלק מהמשפחה. ברמת המידע, הם קיבלו הכל. אני לא יודע אם הקובץ הזה הוא מושלם" .. עוד העיד כי הקובץ נשלח לתובעת ברמה של מידע כפי שנשלח לעוד 10 אנשים שגם הם לא קיבלו משכורת (עמ' 28 לפרו' שורות 22-23, 7-9). משנשאל מדוע נשלחה בשנת 2005 אינפורמציה לתובעת אשר לגישתו סיימה עבודתה בשנת 2002 השיב: "אורנה בכל רגע ובכל מצב היתה חלק מהצוות של המילון, אבל היא לא עבדה כי לא היה לה זמן, אבל הייתי חייב לידע אותה. הם קיבלו כל דבר" (עמ'29 לפרו' שורות 1-2). בהמשך הופנה הנתבע לקובץ מס' 33 מיום 20.5.04, מסמך אשר התובעת מפנה לפרופ' סיון (ת/4) וכך השיב - "נו , כמה זמן כבר לוקח לשלוח מייל? ...כולם היו מחויבים לפרויקט עד הסוף. אולי היא עשתה את זה עבור מאיה ולא עבורי" (עמ' 30 לפרו' שורות 21-24). 12. מהאמור לעיל מתקבלת תמונה על פיה התובעת המשיכה לפעול עבור הנתבעים גם לאחר חודש נובמבר 2002. עם זאת ועל מנת להכריע בשאלת זכאות התובעת לסעדים הנתבעים יש לבחון האם לאחר שנת 2002 המשיכו לשרור יחסי עבודה בין הצדדים וככל שכן מהו היקף העבודה אשר בצעה התובעת? 13. הלכה פסוקה היא כי בתביעות ממון אין לפסוק על דרך האומדנה דב"ע לב/3-32 מרלן פרוימוביץ - דן בר-אדון פד"ע ד' 39, 43; דב"ע לז/ 2-1 תופיק חלד מחמוד - "דקל מרקט" - שותפות פד"ע ח' 343; ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (טרם פורסם, 30.4.2002). בהעדר כלים אחרים יש להכריע על פי נטלי ההוכחה. לפיכך משתביעת התובעת הינה תביעה ממונית במהותה, שאלת קיום יחסי עבודה בין הצדדים לאחר 11/02 והיקף משרת התובעת בתקופה זו, יבחנו על יסוד חומר הראיות ונטלי ההוכחה. 14. נקדים ונציין כי לאחר שמיעת העדויות , בחינת הראיות וטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בדבר קיום יחסי עבודה בינה לבין הנתבעים בתקופה השנייה. כפועל יוצא מקביעתנו לא מצאנו לקבל את הטענה כי היקף משרתה לא השתנה , ונפרט. 15. עסקינן בתקופה ארוכה המתפרשת על פני 4 שנים (11/02 - 12/06) במהלכה , כפי שהוצג בפנינו, נשלחו התכתבויות בודדות מהם לא ניתן ללמד כי נעשתה עבודת עריכה על ידי התובעת כפי שנעשה בתקופה בה התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים (10.99-11.02). כתמיכה להיקף העבודה הוצגו מספר מיילים אליהם נתייחס חדש לאחד. 15.1. ת/1 -הודעת דואר אלקטרוני מעילית לתובעת מיום 8.2.05 . בשורת הנושא נכתב "סוף סוף ק'" ומתוכן ההודעה עולה כי העבודה בוצעה ע"י עילית ולא ברור מה היה חלקה של התובעת בערך זה. בהודעה נכתבו הדברים הבאים: "בוקר טוב . 4.16 בבוקר ועכשו סיימתי ברצף מהבוקר. אני לא מאמינה אבל הרי- לפניך . להת עילית ." 15.2. ת/2 -הודעה מיום 12.11.06 מאת פרופ' פרוכטמן לפרופ' סיון בה נרשמו הדברים הבאים- "שלום דניאל, אני מקוה ששלומך טוב אני שולחת לך את הנון במתכונת הסופית. אני מקוה שלא קיבלת ממקור אחר נוסח קודם - זה המעודכן , לאחר שקיבלתי את הקודם מאורנה- גם שיניתי ותיקנתי , וגם הוספתי מילים שלא היו במילונים ונוצרו בעת האחרונה . בתחילת הערך - השלמות אחדות . אנא אשר קבלתו . בברכה מאיה". הודעה נוספת מיום 27.5.07 מאת פרופ' פרוכטמן לתובעת בה נכתב כדלקמן: "הי אורנה, הנה הנו"ן , מועבר לדני (תארי לך ממתי אני שומרת את הנשלחים...) עם המכתב אליו. נבצרות - כפי שהגדרתי בעצמי והכתבתי לך. ייתכן שיש טעויות- תמיד יש. אבל, לצערי אינני יודעת מה נעשה באותיות אחר כך". 15.3. ביום 31.5.09 (לאחר הגשת התביעה) נשלחה הודעה מפרופ' פרוכטמן אל התובעת, בה נרשם כדלקמן: "שלום אורנה, אני לא זוכרת אם שלחתי לך את זה. בכל אופן יש פה גם מכתב אלייך בעניין הנון וגם לדני לילה טוב ושתשני. מאיה". 15.4. בהמשך נשלח מסמך ת/3 בו נרשמו הדברים הבאים: "היי דני, באות דל"ת נשמטו הערכים האלה. לפי בקשתה של מאיה אני מעבירה אותם אליך, והם צריכים להיכלל במילון. יש לי עוד כמה תוספות לאותיות שכבר נגמרו, וזה אעשה בפעם אחרת. אורנה" 16. הנה כי כן, מעבר לעובדה כי מדובר במספר קטן של הודעות דואר אלקטרוני בתקופה הנטענת, לא מצאנו בתוכן ההודעות הוכחה ודאית לעבודת עריכה שנעשתה על ידי התובעת בתקופה זו. התכתובת במסגרת ההודעות הינה דלה ולא ניתן לדלות ממנה מאפיין המעיד על עבודת עריכה שנעשתה והיקף העבודה. 17. עוד נציין כי כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית האם עבדו רק בשיטה של מיילים השיבה בחיוב, והוסיפה כי גם בטלפון וכדבריה: "אם אתה רוצה אני יכולה להוציא לך פירוט בטלפון של שיחות של שעתיים" (עמ' 14 לפרו' שורות 14-15). אולם , עד היום לא הוצג בפנינו פירוט השיחות. כאשר נשאלה התובעת מדוע לא הציגה הוכחה כגון מיילים ששלחה השיבה כי המיילים נמצאים אצל הנתבעים. כאשר הקשה ב"כ הנתבעים ושאל: "בכל החומר שהגשת יש שני מיילים" השיבה : " אני לא שומרת מיילים , גם היום שאני מרצה בת"א בבר אילן, כל מייל שאני מקבלת אני מוחקת. היו עשרות מיילים ביני לבין מאיה, ביני לבין הילית , פחות ביני לדני , שאיתו התכתבתי שהעברתי קבצים. עם דני דיברתי אחת לשבוע במשך תקופה מסוימת בשנת 2005, ולכן לא היו מיילים . היו מספר חודשים במהלך שנת 2005 בו נפגשנו אחת לשבוע" (עמ' 14 לפרו' שורות 20-24). 18. נוכח העדויות אשר נשמעו בפנינו, באנו למסקנה כי המסמכים אשר הוגשו אינם מהווים ראיה על פיה ניתן לקבוע כי בתקופה נשוא התביעה ביצעה התובעת עבודת עריכה ובפרט לא ניתן לקבוע את מתכונת העבודה והיקפה. 19. לכך נוסיף כי, כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית - האם יכולה היא להוכיח כי העבודה אשר נעשתה ומצאה ביטויה בקבצים, השיבה כדלקמן: "אפשר לשאול את מר שרגאי שאני מאמינה שהוא לא יכחיש"...(עמ' 14 לפרו' שורות 25-27). "מי יכול לעשות את העבודה חוץ ממני בצוות. האם הגב' הילית איילון או פרופ' פרוכטמן שהיא עורכת או מר סיון שהוא היה עורך. כמו כן תוכנת נקדן היתה אצלי בבית ולא אצל אף אחד בבית ולכן זו גם הוכחה" (עמ' 15 לפרו' שורות 1-5). לשיטתנו, על מנת להוכיח טענה כי אדם עבד בכלל ובהיקף מסוים בפרט, משך תקופה ארוכה דרושה הוכחה מעבר לטענות כלליות לביצוע עבודה. בהעדר ראיות, מקום בו הנטל מוטל על כתפי התובעת, לא ניתן לקבוע כי התובעת המשיכה לעבוד אצל הנתבעים לאחר חודש נובמבר 2002 ואילך. 20. להשלמת התמונה יצוין כי מר שרגאי העיד בתצהירו, כי עיקר עבודתו עם הנתבעים התמצתה בעריכה לשונית , בניקוד בפיסוק ובהגהה על הטקסטים שהועברו אליו. כן העיד כי עבודתו על המילון נמשכה כמה שנים מתחילת שנות ה- 2000 עד להוצאתו בשנת 2007. מפעם לפעם נזקק לייעוץ התובעת, לגבי ניקוד פיסוק ותוכן ולאחר דיון משותף תיקן לפי הוראתה. עוד הצהיר כי זו ההנחיה שקיבל מהנתבע (סעיף 2 וסעיף 6 לתצהיר מר שרגאי). כאשר נשאל מר שרגאי "בשנים האחרונות של כתיבת המילון, בשלושת השנים האחרונות, כמה פעמים נדרשת לפנות לאורנה בערך" השיב- "פעמים בודדות" (עמ' 15 לפרו' שורות 21-24 ). לשאלה ממי קיבל את הערכים השיב- "בתקופה שעבדתי עם אורנה קיבלתי את החומר מאורנה, דרך מר פחימה. היא היתה מעבירה לנתבע והוא היה מעביר לי. מפרופ' סיוון בכלל לא קיבלתי. כל זה היה בתקופה הראשונה. בתקופה השניה קיבלתי חומר ממר סיוון בלבד באמצעות הנתבע ואולי פעם או פעמיים מפרופ' סיון ישירות דרך הדואר. התקופה השניה היא משנת 2003- 2004 בתקופה הזאת קיבלתי חומר ממר סיוון" (עמ' 16 לפר שורות 18-24). בחקירתו החוזרת נשאל, האם ידוע לו מי העביר את החומר לפרופ' סיון השיב כי אינו יודע והוסיף כי יתכן ומדובר בחומר דומה לשל התובעת אך הדגיש פעם נוספת כי מדובר בהנחה בלבד (עמ' 17 לפרו' שורות 3-6). 21. הנה כי כן , אף מעדותו של מר שרגאי לא ניתן ללמוד מה היה היקף עבודת התובעת בתקופה הרלבנטית, שכן לשיטתו וגם בתקופה הראשונה בה עבדה התובעת אצל הנתבעים נזקק לשירותיה פעמים בודדות. בתקופה השנייה מ- 12/09 הועבר החומר רק על ידי פרופ' סיון וכל שסבר היה כי יתכן והמקור הוא מהתובעת. מעבר להשערה אשר הועלתה על ידי מר שרגאי, לא ניתן לקבוע מה היה היקף העבודה והאם אכן נעשתה בחודש דצמבר 2002 ואילך. 22. עוד נוסיף כי במסגרת חקירתה הנגדית נתבקשה התובעת להפנות לקובץ אחד בו ביצעה את העבודה הנטענת וכן השיבה - "תראה לי איזה קבצים אומרים שלא אני עשיתי ואז אני אמצא לך. דבר שני, כל הקבצים עברו דרכי. לא היתה מילה אחת שלא עברה את המילה שלי, שלא התייחסתי אליה אם זה בעניין של ניקוד, אם זה בעניין של סדר מילים, אם זה בהטייה" (עמ' 12 לפרו' שורות 8-13). כאשר נתבקשה להראות הודעות דואר אלקטרוני עליה השיבה לאחר שעברה על הקבצים, טענה כי: "יש בקבצים התייחסות של אנשים אחרים אלי, להוסיף מקף על המילה, היה דיאלוג למשל לגבי המילה צינתור . אפשר לראות שכל הקבצים נשלחו ממני אחרי שהיו מסודרים, מנוקדים עם מילות היחס. אני מפנה לעמ' 20 בקובץ (עמ' 12 למסמכים) "... (עמ' 12 לפרו' שורות 14-18). בתשובות התובעת לא מצאנו כל הוכחה לביצוע העבודה בכלל ולא כל שכן בהיקף הנטען על ידה. קביעתנו נתמכת אף בעדות פרופ' פרוכטמן ממנה עולה כי עם סיום תפקידה כמעט בכל האותיות היה חומר (עמ' 8 לפרו' שורות 4-5) . 23. כאשר נשאל פרופ' סיון ע"י נציג הציבור כיצד מתיישבת גרסתו עם העובדה כי לאחר שנת 2002 המשיך לעבוד עם התובעת ולקבל ממנה קבצים השיב- "היא אמרה שאם יהיה לה זמן, היא תעשה. בפועל אני לא יודע כמה עבודה היא עשתה. לא יודע את החלוקה בינה לבין עילית. קיבלתי ממנה ערכים. המילון ברובו היה עשוי על ידי הצוות שהיינו קודם. מהות העבודה אחרי שנת 2002 היתה לעשות רויזיה, לסדר את האותיות ה ו נ'. גילינו שהערך ר' מועתק ממילון אחר וכך גם חלק מהאות מ'. ואז שאלתי את אבנר מה לעשות ולכן היינו צריכים לעבור על זה מחדש. התובעת אמרה לי שהיא לא תזניח את אבנר ושיש לה התחייבויות למאיה למרות שנגמר התקציב. היתה מחוייבות גדולה כי בסה"כ היא עשתה אצלה דוקטורט" (עמ' 38 לפרו' שורות 14-24). לכך מצטרפים דברי התובעת מהם עולה כי - " בשנת 2003 הוא בא אלי ולגברת איילון ואמר שהשקיע כבר מיליון שקל במילון ואין לו כסף להמשיך ולשלם לנו, ואמרתי לו שכמו שהתחייבתי על המילון שלא אעזוב את המילון ואותו. אני אמשיך" (עמ' 11 לפרו' שורות 6-8). 24. נוכח כל האמור לעיל, סבורים אנו כי דברי העד משקפים ומבטאים היטב את מערכת היחסים בין התובעת לנתבעים בתקופה שלאחר 11/02 דהיינו, התחייבות לסיום הפרויקט נוכח התחייבות קודמת על פיה היה על הצוות לסיים את עריכת המילון תוך 24 חודשים. לפיכך , באנו למסקנה כי "בזמן אמת" התובעת הייתה מודעת לעובדה כי המשך פועלה היה במסגרת האחריות לפרויקט בו החלה וחובתה לסיום הפרויקט. 25. לכל זאת מצאנו להוסיף כי התובעת לא טענה דבר בזמן אמת ואף לא בסמוך לאחר סיום יחסי העבודה הנטענים על ידה ונפרט. לטענת התובעת לא שולם שכרה במשך ארבע שנים תמימות. כאשר נשאלה מדוע לא פנתה כל התקופה לנתבעים לקבלת שכרה השיבה: "עם אבנר והוצאת קוראים ובעיקר הנתבע, עבדתי כבר משנת 1999 בערך. עשינו פרויקטים נוספים ביחד, כתבנו את מילון הכיס אריאל וגם את ניבון אריאל ואחרי זה הגיע ההצעה לכתוב מילון מקיף שיכלול את כל המילים בעברית. בכל הפרויקטים שעבדנו יחד לא היה בינינו שום חוזה כתוב, הכל היה על סמך המילה. הכל עמד על סידרו. לא היתה לי סיבה לחשוב שהוא לא ישלם את מה שמגיע. בשנת 2003 הוא בא אלי ולגברת איילון ואמר שהשקיע כבר מיליון שקל במילון ואין לו כסף להמשיך ולשלם לנו, ואמרתי לו שכמו שהתחייבתי על המילון שלא אעזוב את המילון ואותו. אני אמשיך. אני ידעתי מה זה להיכנס לקשיים כלכליים כי אבא שלי באותו זמן עבר מפולת כלכלית והסכמתי להמשיך כך ולעבוד בלי שכר, מתוך ידיעה שמצבו ישתפר, על סמך הבטחות שלו בפני וגם בפני העוזרת השניה ועל סמך האמירה שלו, לא היתה לי ספק שהוא יעמוד בהתחייבויות שלו. אחרי שנת 2006 התברר לי בדרך אגב, בלי שהוא יידע אותי קודם, שהוא התחיל להוציא מילונים נוספים ואז אמרתי שהוא לא שילם את שכרי והנה מצבו השתפר ואז הלכתי ליועצים משפטיים" (עמ' 11 לפר' שורות 1-14). 26. תמהים אנו הכיצד התובעת המשיכה ועבדה פרק זמן של כ- 48 חודשים ולא העלתה על הכתב דבר וחצי דבר לעניין תשלום השכר. הדעת נותנת כי ככל שאכן התובעת ביצעה עבודה בזמן אמת, מבלי ששכרה שולם פרק זמן ארוך כל כך היה הדבר מוצא ביטויו בכתובים. בפרט לא ברור מדוע התובעת המשיכה לעבוד באותה מתכונת כקודם כטענתה, ולא נקטה בפעולה כלשהי או פניה מתועדת אל הנתבע. בנסיבות אלה, אין די בטענת התובעת על פיה "התחייבתי על המילון שלא אעזוב אותו" להוכחת קיום יחסי עבודה והיקף העבודה אשר בוצעה. 27. זאת ועוד, יש ליתן את הדעת לעובדה כי סמוך לאחר תום תקופת העבודה הנטענת, לא מצאה לנכון התובעת לתבוע את הנתבעים אלא השתהתה עד לשנת 2009, כשלוש שנים עד להגשת התביעה לקבלת שכר. משנשאלה, האם כשפנתה ליועצים משפטיים נאמר לה שמגיע לה שכר, השיבה בחיוב. כאשר עומתה עם העובדה כי במכתבה הראשון (נ/1) אין כל התייחסות לשכר השיבה כי מכתב זה לא היה קשור לתביעת השכר אלא עסק בהפרת זכויות יוצרים (עמ' 11 לפרו' שורות 21-17). 28. אשר לזכאותה לשכר עבודה בזמן אמת נציין כי במכתב ב"כ נרשמו הדברים הבאים: "מכל מקום עם או בלי קשר לאמור, נוכח שלמדנו ממכתבכם כי שולחתנו היתה עובדת שכירה של החברה, הרי שכפועל יוצא מכך זכאית היתה שולחתי לקבל שכר בגין עבודתה, בכל תקופת עבודתה, דבר שלדאבון הלב לא קרה;" (ההדגשה הראשונה הוספה- ר.צ). מכאן, הטענה בדבר היותה עובדת גם בתקופה השנייה לאחר 11/02 עולה למעשה ממכתב התשובה אשר שלח ב"כ התובעת ולא כדרישה ראשונית ישירה לתשלום שכר אלא תוצאה אשר נלמדה ממכתב הנתבעים. על כן גם בשל נימוק זה גם סבורים אנו כי בזמן אמת במהלך התקופה ואף עת פנתה התובעת לייעוץ משפטי לא ראתה עצמה כעובדת בתקופה השנייה וזאת משהדעת נותנת כי התייחסה לפעולותיה במסגרת אחריותה לתפקיד אותו ביצעה בין השנים 1999-2002 וכשמירה על שמה הטוב הנזכר במילון. משנדרשה התובעת לשאלה זו השיבה בחיוב וכדבריה: - "שהלכת לייעוץ המשפטי אמרו לך שמגיע לך שכר? כן" (עמ' 11 לפר' שורות 16-15). הנה כי כן גם לגרסת התובעת עובר למועד הייעוץ המשפטי לא ראתה את עצמה כעובדת שכירה בתקופה הרלוונטית ולא סברה כי זכאית היא לשכר עבודה. 29. נוכח כל האמור באנו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי בינה לבין הנתבעים שררו יחסי עובד מעביד במועדים הרלוונטיים לתביעה דהיינו, מחודש נובמבר שנת 2002 ועד לסוף שנת 2006 וכן לא הוכח היקף שעות העבודה ושכר העבודה לו הייתה זכאית. חבות הנתבע: 30. לא הובאה בפנינו כל ראיה ממנה עולה כי קמה עילת תביעה כנגד הנתבע. היות הנתבע הבעלים ומנהל הנתבעת והרוח החיה מאחורי החברה כנטען על ידי התובעת, איננה מהווה עילת תביעה כנגדו. כמו כן לא שוכנענו כי הנתבע נהג שלא בתום לב בפיטורי התובעת. לאור האמור לעיל ועל יסוד ההלכה הפסוקה בנוגע לאחריות מנהל החברה וחיובו באופן אישי בחובות החברה, דין התביעה כנגד הנתבע להדחות. (ראו: ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, ניתן ביום 27/11/02 - פורסם במאגרים האלקטרוניים; תע"א (ת"א) 11408-08 וולף שירה נ' ג.מ. דיסקברי ישראל ניתן ביום 06/06/11 פורסם במאגרים האלקטרוניים). פיצוי פיטורים: 31. התובעת עתרה לקבלת פיצויי פיטורים ביחס לתקופה אשר מעל לשבע שנים (מיום ה- 1.10.99 ועד ליום 31.12.06) בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963. לטענת הנתבעים התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, משהתביעה הוגשה בשנת 2009 התיישנה היא התיישנות מהותית. בנוסף נטען כי הפסקת העבודה נעשתה באופן מוסכם לפיכך ולאור חלוף תקופת ההתיישנות התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים. עוד נטען כי לתובעת שולמו זכויות סוציאליות לרבות פיצויי פיטורים במסגרת המחאה בסכום של 10,000 ₪ אשר נמסרה בשנת 2007. 32. בסיכומיהם זנחו הנתבעים מרבית טענותיהם ברכיב זה ונותרה על כנה טענתם בדבר התיישנות מהותית. נקדים ונאמר כי לא ברורה טענת הנתבעים שכן ככל שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בהתאם לקביעתנו בחודש 11/02, ממועד זה ועד להגשת התביעה בתאריך 26.2.09, טרם חלפו 7 שנים. נציין כי תקופת ההתיישנות תחילתה ביום בו נולדה עילת התביעה (ראה - סעיף 6 לחוק ההתיישנות). עילת תביעה מוגדרת כדלקמן - "מסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד" [זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, ש. לוין עורך, 1995) עמ' 345]. לפיכך, דין טענת התיישנות אשר העלו הנתבעים, להדחות. 33. נוכח קביעתנו לעניין מועד סיום יחסי העבודה בחודש נובמבר שנת 2002 יש לבחון זכאות התובעת לתשלום פיצויי פיטורים במועד זה. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע האם התובעת התפטרה או פוטרה וכך השיב "היא לא התפטרה. התקציב היה מובנה, ההסכם היה לתאריכים מוגבלים. לא היינו אמורים לפטר. נקבע מראש שהתובעת תקבל ואחרים יקבלו "...(עמ' 20-21 לפרו' ש' 20 ואילך). בהמשך העיד- תקופת העבודה היתה מוגדרת מראש ואין צורך לפטר..מאיה הגדירה לה תקציב והיא יכלה לחלק את זה ל- 32 תשלומים או 24 תשלומים. אני לא זוכר לכמה זמן העבודה היתה מוגדרת, אולי ל 18 חודש. היא נכנסה למילון אחרי כולם, אז אולי בין 12 ל 18 חודש? (עמ' 21 לפרו' שורות 3-8). כמו כן העיד הנתבע כי שולמו לתובעת 10,000 ₪ בשנת 2007 בגין פיצויים וזכויות נלוות. לשאלה האם התובעת פוטרה או לא השיב - "היא התפטרה. היא אמרה לי שהיא לא יכולה להמשיך לעבוד במילון". כן הבהיר כי הדברים אינם כתובים אולם התובעת אמרה זאת טלפונית (עמ' 23 לפרו' שורות 25-24). מנגד העיד פרופ' סיון בעניין סיום עבודת התובעת כדלקמן: "הצוות..אבנר סיפר לנו ואז הצוות החליט שהעבודה שלה מסתיימת". ובהמשך הבהיר "אני לא יודע אם הוא פיטר או לא. אני יודע שהיא לא בצוות שלי. לא באתי לפה לדבר על כסף" (עמ' 33 לפרו' שורות 17-12). 34. נוכח שינוי הגרסאות בסוגיה זו ותשובותיו המעורפלות והמתחמקות של הנתבע והעד מטעמו, ומשהטענה כי התובעת התפטרה על כן אינה זכאית לפיצויי פיטורים, הועלתה לראשונה בעדות הנתבע לא מצאנו ליתן אמון בגרסתו. בהתאם לכך אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין התקופה בה שררו יחסי עבודה בין הצדדים. ודוק; אף אם מדובר בהסכם עבודה לתקופה קצובה, על פי הוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים יש לראות באי חידוש החוזה כפיטורים. עוד נציין כי טענת הנתבעים בעניין תשלום הזכויות הסוציאליות במסגרת 10,000 ש"ח אשר שולמו לתובעת, נזנחה בסיכומיהם ומטעם זה בלבד אין להידרש לה. מעבר לדרוש נבהיר כי הטענה לא נתמכה בראיה כשלהי. 35. חישוב סכום פיצויי הפיטורים - עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי מתחילת העסקתה בחודש 10/99 ועד לחודש 3/01 עמד שכרה החודשי על סכום של 2,000 ₪. מחודש 4/01 ועד לחודש 9/02 עמד שכרה על סכום של 3,000 ₪ ובחודשים 10/02 -11/02 עמד שכרה על סך של 2,000 ₪. לפיכך יחושב סכום פיצויי הפיטורים על פי ממוצע השכר לכל התקופה אשר עומד על סך של 2,527 ₪. בהתאם לכך זכאית התובעת לסך של 8,002 ₪ בגין פיצויי פיטורים. דמי הבראה - 36. לטענת התובעת זכאית היא לדמי הבראה בגין השנתיים אחרונות להעסקתה. לטענת הנתבעים לתובעת שולמו זכויותיה הסוציאליות לרבות דמי הבראה במסגרת המחאה ע"ס 10,000 ₪. עוד נטען להתיישנות רכיב זה . בסכומיה טענה הנתבעת באופן כללי כי תביעת התובעת לשכר ונלווים התיישנה התיישנות מהותית(ראה סעיף 1.15 לסיכומי הנתבעים). לפיכך ובהתאם להלכה הנוהגת עלינו להידרש לטענה זו בלבד. 37. מאחר ועילת התביעה לפדיון דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודת התובעת, התגבשה ביום סיום יחסי העבודה בין הצדדים ומשטרם חלפו 7 שנים ממועד התגבשות העילה ברכיב זה ועד למועד הגשת התביעה, דין טענת ההתיישנות להדחות. 38. אין חולק כי התובעת עבדה במשרה חלקית ובהתאם להיקף המשרה זכאית היא לתשלום בגין רכיב זה. כתב התביעה נעדר פירוט או הסבר כיצד חישבה התובעת את דמי ההבראה המגיעים לשיטתה. משלא ניתן לקבוע את שיעור המשרה יחולק השכר הממוצע בשכר המינימום עם סיום עבודתה, אשר עמד על סך של 3,260 ₪ ובהתאמה יועמד שיעור המשרה על 77%. במסגרת סיכומיה התובעת הפחיתה את הסכום הנתבע לסך של 2,226 ₪ לפיכך, הגם שחישוב אריתמטי לפי שיעור המשרה הנזכר לעיל מוביל לתוצאה גבוהה במעט יחויבו הנתבעים בתשלום סך שח 2,226 בגין רכיב זה. חופשה שנתית- 39. לטענת התובעת זכאית היא לפדיון 84 ימי חופשה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 נוכח תקופת עבודתה . בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לתובעת שולמו כל זכויותיה הסוציאליות לרבות פדיון ימי חופשה, ומכל מקום התביעה בגין רכיב זה התיישנה. בסיכומיהם טענו הנתבעים באופן כללי להתיישנות רכיב זה תוך שהם זונחים יתר טענותיהם. סעיף 31 לחוק חופשה שנתית התשי"א- 1951 קובע כדלקמן: "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים". מאחר וקבענו כי מועד סיום העבודה חל ביום 30.11.2002, התביעה לפדיון חופשה התיישנה כבר ביום 30.11.2005. בשל כך, דין התביעה בגין רכיב זה להדחות. הודעה מוקדמת - 40. לטענת התובעת משנמנעו הנתבעים ממסירת הודעה מוקדמת בדבר סיום עבודתה זכאית היא לתשלום בגין רכיב זה. בכתב התביעה נתבעו 14 ימי הודעה מוקדמת ואילו בסיכומים הופחת המספר ל- 7 ימים בלבד. מנגד טענו הנתבעים כי התובעת לא הייתה זכאית לדמי הודעה מוקדמת שכן הפסקת עבודתה נעשתה בהסכמת ובמועד מוסכם. כן נטען להתיישנות התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת. 41. משהנתבעים זנחו מרבית טענותיהם בעניין זה עלינו להידרש לטענת ההתיישנות בלבד. הואיל והתגבשות העילה ברכיב זה הוא ביום סיום יחסי העבודה דהיינו ביום 30.11.02 ,דין טענת ההתיישנות להדחות משטרם חלפו 7 שנים מיום סיום יחסי העבודה בין הצדדים. בהתאם לכך התובעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת בגין חודש עבודה בסך 2,834 ₪. סוף דבר - 42. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 8,002 ₪. ימי הודעה מוקדמת בסך של 2,834 ₪. דמי ההבראה בסך של 2,226 ₪. לסכומים אלה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2002 ועד מועד התשלום בפועל. 43. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו. משכורת