מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה במהלך טיול בצפון: ביום 13.11.07 נפל התובע בגשרון, אשר במסלול הליכה, בנחל הסמוך לבית הארחה בקיבוץ הגושרים, ובתחומו. התובע שהה במקום במסגרת השתלמות מטעם עבודתו. נראה כי אין חולק על עצם הנפילה וכן אין חולק על הפגיעה שנגרמה לתובע. עם זאת, כפי שיובהר להלן, לא מצאתי שיש מקום להשית אחריות על הנתבעים בגין האמור. התובע, יליד 1960 ומכונאי מטוסים במקצועו, השתתף בהשתלמות מקצועית מטעם מקום עבודתו, אצל הנתבע 1 ביום 13.11.07. בתביעתו טען כי במקום ההשתלמות, בבית ההארחה של הנתבעים 1-2, קיימים גשרוני עץ "המתוקנים בינות לביתני המלון (אשר פלגי נחל קטנים עוברים בניהם") (ר' סעיף 2 לתביעה). התובע פסע על אחד מהגשרונים שהיה לטענתו בנוי בשיפוע ובתוך תעלת מים, כך שהוא רטוב ומסוכן. במהלך צעידתו מעד על ידו הימנית וזו נשברה. הנתבעת 3 ביטחה את פעילות הנתבעים 2-1 במועד הרלוונטי. התובע הוסיף וטען כי לאחר האירוע שופץ הגשרון המדובר ונעשו בו שינויים מהותיים. כך, שכיום הוא מונח על הגדה. נטען לרשלנות הנתבעים שאפשרו גשרון משופע, עקום ורטוב, אשר היה מונח בתוך תעלת המים וסיכן את העוברים עליו ולא בהתאם למנח בו זה הוצב לאחר התאונה (ר' סעיף 10 א' לתביעה). נטען כי לא ננקטו האמצעים הדרושים למנוע התאונה ובכלל זה לא הוצב שילוט המתריע מפני הסכנה ו/או לא נקבע מעקה בגשרון, לסייע בידי ההולכים. (טענות נוספות באשר להפח"ח, דבר מסוכן ודבר המדבר בעצמו הועלו בכתב התביעה, אך הושמטו לאחר מכן בסיכומים). ממקום התאונה הובהל התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "זיו" בצפת. התובע קיבל טיפול רפואי ראשוני ושוחרר לביתו. בהמשך אושפז בבית החולים "ביקור חולים" ועבר ניתוח לתיקון השבר וקיבועו בפלטינות. יד התובע גובסה למשך חודש ובהמשך הוא נזקק לטיפולי פיזיותרפיה והיה במעקב אורטופדי צמוד. כתוצאה מהתאונה נעדר התובע מעבודתו למשך שלושה חודשים. נטען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים ומגבלות בידו הימנית ולעיתים נתקף בכאבים ללא סיבה מיוחדת. בהוראת רופא תעסוקתי מוגבל התובע מביצוע עבודה מאומצת בידו הימנית (עסקינן ביד דומיננטית). בהגנתם כפרו הנתבעים בסעיפי התביעה. בין השאר, נטען - כי יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי, שכן התאונה התרחשה בשל רשלנותו ופזיזותו. עוד נטען כי לנתבעים אין כל אשם. האשם לאירוע מוטל על התובע וכן מדובר במעשה ידי שמים, אשר לא סביר לצפות מראש ולא ניתן למנוע. נטען עוד להעדר קשר סיבתי בין מעשה או מחדל כלשהו של הנתבעים ובין המקרה. חוות דעת רפואיות: ד"ר אמיר רובין, המומחה מטעם התביעה, בדק את התובע בחודש דצמבר 2008 וציין כי התובע סובל מאיחוי לקוי ומפריקת המפרק הרדיואולנרי המרוחק לאחר ניתוח, בעקבות שבר ברדיוס המרוחק בשורש יד ימין. כתוצאה מהפגיעה סובל התובע מכאב ומקושי בתפקוד. המומחה ציין כי אין סיבה להניח שיש אפשרות להחלמה סונטנית ולכן יש להעמיד הנכות הצמיתה על 20% לפי סעיף 35(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). מטעם ההגנה הוגשה חוו"ד של ד"ר שמואל וייס, שבדק את התובע בחודש מרץ 2010. המומחה ציין בתמציתיות ובמשפט אחד כי מצבו של התובע השתפר מאז בדיקתו ע"י ד"ר רובין, באופן שיש להעמיד נכותו הצמיתה על 10% לפי סעיף 40(11) לתקנות. לאור הפער בין חווה"ד מונה ד"ר אמל חורי, כמומחה מטעם ביהמ"ש. ד"ר חורי בדק את התובע בחודש ספטמבר 2010. בחוות הדעת צוין כי התובע השתתף בכעשרים טיפולים פיזיותראפיים. בשורש כף יד ימין נצפתה צלקת ולרית רדיאלית רגישה בקצה הדיסטלי באורך שבעה ס"מ. בעת כיפוף אצבע I נוצרת גומה רגישה רדיאלית לחתך, ככל הנראה כתוצאה מהידבקויות. באשר לכוח הגס צוין כי באופן ברור הוא אינו סימטרי עם יד ימין וקיימת חולשה יחסית באחיזה. אין חסר עצבי או וסקולרי. בשל מכלול הממצאים הקליניים הכיר המומחה בתקופת אי כושר מלא למשך שלושה חודשים ובתקופה דומה במהלכה יש להכיר בתובע כסובל מ-50% נכות. את נכותו הצמיתה של התובע, העמיד המומחה על 10% בהתאם לסעיף 35 (1) ב לתקנות. המומחה הוסיף כי בשל גיל התובע, עיסוקו והעובדה שעסקינן ביד דומיננטית יש מקום להקנות עוד 5% על בסיס תקנה 15. ראיות הצדדים: מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובע ושל מר משה רביבו, חבר לעבודה של התובע שהשתתף אף הוא בהשתלמות המדוברת. התובע הצהיר כי בתום ארוחת הבוקר, ביום 13.11.07 בטרם התחילו ההרצאות, ירדו מספר עובדים יחד, והתובע ביניהם, לסיור רגלי קצר באזור ההשתלמות. הואיל ולא היה מדובר ביום עבודה, נעל התובע נעליים המותאמות לסיור רגלי ולא נעלי עבודה. בין ביתני בית ההארחה היו מוצבים גשרוני עץ בתוך פלגי נחל, המיועדים למעבר אדם. התובע התהלך על אחד הגשרים, כאשר לפתע החליק וניסה למנוע נפילתו ע"י הושטת יד ימין קדימה. התובע טען כי הגשר היה עקום, משופע ובנוי בצורה שאינה הולמת את מטרתו וכן היה רטוב וחלק. עוד נאמר כי התובע לא יכול היה להימנע מהנפילה. התובע הצהיר כי לא הותקן מעקה שיכול היה למנוע את הנפילה. בהתייחס לטענות הנתבעים הצהיר התובע כי גשר עקום ורטוב אינו "מעשה שמיים" כי אם מעשה ידי אדם. התובע הצהיר על הטיפולים הרפואיים שקיבל והפנה למסמכים רפואיים רלוונטיים שסומנו א'-ב'. עוד צורף אישור הרופא התעסוקתי בדבר מוגבלות בהעסקה וסומן ג'. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שבדקה את התובע העמידה את נכותו הצמיתה על 10%. החלטת הועדה צורפה וסומנה ד'. התובע הצהיר כי הוא חושש מאיבוד מקור פרנסתו ומהקושי הצפוי לו במציאת מקום עבודה חלופי בשל מוגבלותו. נטען כי התובע אינו נוטל חלק במלאכות הבית והנטל נופל על יתר בני המשפחה. כך גם התובע אינו מבצע עבודות בתחזוקת הבית, אותן נהג לעשות ולכן הוא נדרש להוצאות עבור אנשי מקצוע שונים. ההוצאות הוערכו בסך של 5,000 ₪ בשנה. את הוצאותיו הרפואיות בגין התאונה העריך התובע בסך של 5,000 ₪. מר משה רביבו, מועסק גם הוא כטכנאי תעופה בתעשייה האווירית. בהתאם לתצהירו אף הוא השתתף בהשתלמות ובסיור שערכו העובדים, לאחר ארוחת הבוקר. העד הצהיר כי העובדים פסעו לאיטם על גשרוני העץ, המוצבים במקום והמיועדים למעבר על גבי הנחל. העד התרשם כי מדובר בסביבה מטופחת הנראית מתוחזקת תדיר. בשלב מסוים, שמע העד את התובע נאנק מכאבים וצועק. הוא רץ לאחור והבחין בתובע שרוע על הגשר. ניכר היה שהתובע סבל מפציעה כואבת. בעזרת חבר נוסף, סייע העד לתובע להתרומם והם הובילו אותו אל תוך בית ההארחה. לאחר שהתובע פונה, חזר העד למקום התאונה והבחין שהגשר לא היה מורכב כראוי וכי היווה סכנה של ממש לעוברים ולשבים. הגשר לא הורכב כראוי והיה עקום, משופע ורטוב מבוץ ומים. בסמוך לגשר לא הוצב מעקה "אשר ייתכן והיה מונע את נפילתו" של התובע (ר' סעיף 13 לתצהיר). הנפילה התאפשרה כתוצאה מן המנח הרשלני של הגשר ומהזנחתו והדבר יכול היה להימנע בתחזוקה נכונה. לבסוף הוצהר כי במצב הגשר כל אחד יכול היה ליפול ורק במקרה היה זה דווקא התובע שנפל . מטעם ההגנה הוגש תצהירו של מר איתן רחימי, מנכ"ל מלון "הגושרים מלון בטבע", ששמש בתפקידו זה, גם במועדים הרלוונטיים לתביעה. העד הצהיר כי בניגוד לאמור בתצהירו של התובע, בין ביתני המלון - אין גשרוני עץ, אלא גשר אחד עשוי בטון יצוק, המשמש גם לנסיעת רכבי שירות. מאחורי המלון קיים פלג נחל. בשתי נקודות הותקנו שם גשרוני עץ ע"י חברי הקיבוץ, אך לפי התמונות שסיפק התובע התאונה לא התרחשה במקום זה, אלא במקום אחר. נטען כי לפי התמונות שהוצגו, ארעה הנפילה בשמורת הנחל הנעלם או נחל קורן. גשרון העץ שצולם בתמונות, נמצא במרחק של כ-350 מטרים משטח המלון. הגשרון אינו ממוקם בין ביתני המלון, אלא בתוך שטח של שמורת טבע. העד הצהיר כי שמורת הטבע, תוחזקה ע"י צוות המלון באופן שוטף. העד, נהג לבקר בשמורה בתדירות גבוהה; יומית עד שבועית. לדבריו, הוא לא הבחין בגשרון עקום או משופע וככל שהיה מבחין בכך היה דואג לתיקונו לאלתר. עוד הצהיר כי הגשרונים אינם מצויים בתוך פלג הנחל אלא מעליו ולכן אינם רטובים. מטיילים רבים עברו על הגשרון בבטחה, לרבות במועד הרלוונטי. לדידו יש ליתן משמעות להיות הגשרון בתוך שמורת טבע ולא במבנה ציבורי או בשטח עירוני. שמורה היא שטח טבעי פתוח, בלתי מעובד, בלתי סלול, עם הפרשי גובה, החוצה פלגי מים, סלעים וצמחיה סבוכה הממוקמת מכל עבר. הוצהר כי הגשרון אמור לגשר על קטע הנחל ולהוות המשך לשביל ההליכה הרגיל. ככזה, אין כל סיבה שיותקן לצידו מעקה, ככל שביל הליכה אחר בשמורה. עת מדובר בשמורת טבע, לא ניתן לאמץ תנאים המאפיינים שטח בנוי, גם מבחינת אמצעי הבטיחות בכלל ובנתיבי ההליכה בפרט. ההליכה בטבע, מחייבת תשומת לב וגילוי זהירות יתרה, מעצם אופייה וטבעה של השמורה. העד ציין כי מראה הגשרון בתמונות - משקף נאמנה את המצב במועד האירוע הנטען. העד הכחיש את הטענה כי תוקן הגשרון, לאחר האירוע, נשוא התביעה. לבסוף הוצהר כי ביום 19.11.07, יצר התובע קשר עם המלון וביקש לדווח על תאונה. לתובע נשלח דו"ח תאונה סטנדרטי של המלון. תחת הסעיף "תיאור המקרה", רשם התובע כי החליק "במהלך טיול בבית המלון". דו"ח התאונה צורף וסומן א'. עוד הוגשו מטעם ההגנה מסמכים בעניינו של התובע מהמוסד לביטוח לאומי, מהם עולים הנתונים הבאים: לתובע אושרו 90 ימים בגינם קיבל דמי פגיעה לפי בסיס של כ-13,200 ₪ ובסה"כ קיבל 25,265 ₪. הועדות הרפואית במל"ל הכירו לתובע בנכות של 10% ובהתאם קיבל מענק נכות בסך של 45,752 ₪. ההגנה הגישה בשלב מאוחר יותר גם תצהיר של החוקר, מר גיא סיטון. הנ"ל נפגש עם התובע ביום 12.9.11 בביתו ושוחח עמו אודות התאונה כאשר השיחה הוקלטה (ההקלטה והתמליל צורפו). מתמלול השיחה עולה כי החוקר בקש לברר עם התובע את מקום נפילתו המדויק וזה הגיש לו מסמכים שונים, ערוכים בקלסר אשר אותם שמר ואשר את העתקם אף מסר לעורך-דינו. כאשר התבקש לציין היכן בדיוק נפל אמר: "זה היה, רואה את זה? הנה הנה זה זה זה זה. אני חושב שזה או זה או זה, אחד מאלה, אבל באמת שאני לא זוכר. אבל זה אחד מאלה בטוח. זה פשוט הם סידרו את זה, זה לא עמד ככה, זה עמד בשיפוע כל ה..." (ר' עמ' 2 לתמליל). התובע מסר בשיחה כי עמד על גשרון משופע, המוביל מהיער הסמוך לקיבוץ. כאשר נשאל האם הגשרון היה בתוך המים, השיב באופן חד משמעי בשלילה. הוא אמר כי רק היה שם בוץ (ר' עמ' 3 ש' 11-9 לתמליל). לדבריו, בעת נפילתו היה לפניו משה בן חמו ואחריו משה רביבו. נטען כי העץ (כנראה הכוונה לגשר - ע.ז.), היה בשיפוע והוא דרך על הקצה והחליק. עוד אמר: "אני לא זוכר איפה נפלתי ונדמה לי שעם היד נפלתי על הקטע של הגשר. אז קיבלתי את החבטה הרצינית" (ר' עמ' 4 לתמליל). מאחר והתובע הציג לחוקר (כמו לבית משפט, ר' המסומן א') - תצלום הכולל למעשה ארבע תמונות שונות מהמקום, הוא נשאל על ידי המומחה האם יש לו בנפרד את תמונת הגשר עליה נפל. הנ"ל השיב כי הוא חושב שהתמונה נמחקה. שני חברים פינו אותו למרכז הקיבוץ, אל המועדון של בית ההארחה ומשם הוא פונה בטרנזיט לבית החולים. עלה כי לבקשת בא כוחו צילם התובע את מקום הנפילה הנטען, כחצי שנה לאחר האירוע (ר' עמ' 8 לתמליל). עת נשאל התובע האם כאשר הגיע למקום, היה הגשר עדיין באותו שיפוע, הוא השיב בשלילה, בעוד אשתו השיבה בחיוב. התובע טען כי בתמונה שצילם לאחר המקרה: "עכשיו זה נראה טוב" (ר' עמ' 8 ש' 14 לתמליל) ואין אף בוץ. לטענתו במועד התאונה עמד הגשרון: "באמצע התעלה, כאילו הקצה השני עמד באוויר כזה" (ר' עמ' 9 ש' 6, שם). בשיחה בין השניים, עלתה אי בהירות מסוימת באשר לאירועים במלון, עובר לפינוי התובע לקבלת טיפול רפואי ובאשר למועד בו דיווח על המקרה. התובע טען בפני החוקר כי היה עם נעל סגורה בעת האירוע (ר' עמ' 9 ש' 10 לתמליל) ואמר כי ערב לפני מועד הנפילה ירד גשם (שם, ש' 13). עם זאת, בהמשך הסתייג ואמר באשר לגשם: "עכשיו אני לא זוכר את זה ואני אבדוק איתך את זה, אני מאמין שיש" (ר' עמ' 9 ש' 17 לתמליל). התובע אמר כי הוא וחבריו הסתובבו במקום: "עד שיהיה פעילות" (ר' עמ' 10 ש' 7 לתמליל). בחלק אחר של התמליל הבהיר התובע כי הגשרון אכן היה במסלול הנהר הנעלם. כאשר נשאל אם הגשרון היה טבול במים השיב: "לא לא לא. לא היה, זה לא היה, אני לא זוכר ש...בפנים מים" (ר' עמ' 20 ש' 25 לתמליל ור' עוד שם, בשורה 28 - עת שב ואמר: "לא לא לא ממש לא").לדבריו, הגשרון היה יבש, אבל אולי בוצי ("אני חושב שהיה בוצי"- ר' עמ' 20 ש' 28), בגלל הגשם שירד ערב קודם (ר' הדברים בשולי עמ' 20 ובראש עמ' 21 לתמליל). במהלך השיחה סיפק התובע פרטים של עדים לאירוע. עלה עם זאת כי ביום 15.9.11 נכשל ניסיון החוקר לשוחח עימם טלפונית. כך, מר רביבו מסר בשיחה כי התובע ביקש ממנו שלא לשוחח על התאונה וגם מר בן חמו, ביקש כי יתקבל בתחילה אישור מהתובע. עלה כי התובע חזר בו מהסכמתו הראשונית, לנוכח בקשת בא כוחו, שלא לשתף פעולה. הוכחש עם זאת שיש דבר מה להסתיר. יוער כי החוקר לא התייצב לחקירה בבית המשפט, אך למעשה התובע לא חלק על דברים שעלו מהתמליל וזכר שיחתו עימו. הכרעה: ביום 17.12.12 נחקרו שני עדי התביעה וכן מנכ"ל המלון, הנתבעת 2. בתום חקירת העדים סיכמו הצדדים טענותיהם ולכל הדרוש מהחקירות והטענות, אתייחס אגב מתן הכרעתי. לאחר שמיעת העדויות הייתה התרשמותי כי על אף שהתובע מצביע על גשר מסוים כאותו גשר בו נפל, ספק אם התובע יודע מהו אכן אותו גשר ממנו נפל. כן הייתה התרשמותי כי חרף טענות שהוא מעלה באשר לרשלנות זו או אחרת, אין מקום להשית אחריות על הנתבעים, בין מאחר והעובדות היו שונות ובין מאחר ואין מקום לדרוש מהנתבעים קביעת אמצעי הזהירות שנטענו. כן עלה לטעמי כי לא מתקיים קשר סיבתי בין העדר שילוט ובין הנפילה. להלן ארחיב באשר לדברים. ראשית - עד לתום שמיעת החקירות נותר לטעמי ספק, האם אכן התובע יודע מהו אותו הגשר ממנו נפל בעת התאונה. יש לזכור כי עד לחקירתו לא היה ברור מהו הגשר, מבין כלל הגשרים שהוצגו, אשר לטענתו ממנו נפל. התובע לא הציג תמונה נפרדת של הגשר הרלוונטי (עם תביעתו או עם תצהירו), אלא בחר להציג צירוף תמונות, אשר בהן מספר גשרים. אומנם לראשונה בעת העדות - אמרו הן התובע והן העד הנוסף מטעמו - כי מדובר באותו גשר אשר סומן בחץ על גבי מוצג א', ברם אל מול האמור, יש לזכור כי עת שוחח עם החוקר הוא התקשה לזהות הגדר. כך, לחוקר אמר: "אני חושב שזה או זה או זה, אחד מאלה, אבל באמת שאני לא זוכר" (ר' עמ' 2 ש' 26-25 לתמליל). עוד אמר - "אני חושב שזה זה, נדמה לי בתמונה הזאת זה זה. זה אני לא זוכר, אבל זה נראה לי ככה, כן" (שם, עמ' 3 ש' 8-7). אף שניתנה לתובע שהות ממושכת לעבור על האמור בתמליל השיחה, הוא לא מצא להבהיר דבר זה. יש ליתן עוד את הדעת לכך שעת ביקשו החוקר להציג את התמונה הספציפית של הגשר הרלוונטי, אמר שהוא לא חושב שיש לו תמונה כאמור - "חושב שמחקנו את זה" (שם, עמ' 4 ש' 26). קשה להלום, כי בעוד התובע לא זכר בספטמבר 2011 מהו הגשר הספציפי עליו נפל, הוא לפתע ידע לזהות בוודאות את אותו גשר בעת חקירתו. עוד אפנה לכך שהתובע אמר לחוקר כי הגדר הייתה במקום בו לא היו מים בתעלה (ר' עמ' 3 ש' 11-10 לתמליל), בעוד, אין זה המצב, לגבי התעלה שמתחת לגשרון הנטען. שנית - הן בנוגע לזיהוי הגשר והן באשר לרשלנות שנטענה בכתב התביעה, כי זה - "היה מונח בתוך תעלת המים" (ר' סעיף 10 א' לכתב התביעה, ההדגשה שלי - ע.ז.), עלה כי האמור אינו מתקיים בגשר הנטען. כך, התובע בעצמו הודה בפני החוקר כי הגשר כלל לא היה בתוך המים (ר' בתמליל, לדוגמא עמ' 3 ש' 10 ואף טענה כי לא זרמו שם מים, בעמ' 20 ש' 26-25, שם). כך גם, עת הוצג לתובע התמליל בחקירתו, טען כי הגשר היה רטוב, אך הסכים שאמר כי הוא לא היה טבול במים (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 28-22). אשר על כן אין מקום לטענה כי הגשר נבנה בתוך המים הזורמים, באופן שמטבע הדברים מגביר הסיכון לנפילה. שלישית - גם הטענה בדבר היות הגשר רטוב עקב גשם שירד ערב קודם, לא הוכחה, מעבר למאזן ההסתברות. כאמור לעיל, אף שהתובע אמר לחוקר בתחילה בנחרצות כי זה אכן ירד, בסמוך לאחר מכן הוא הסתייג מהדברים ("עכשיו אני לא זוכר את זה.." עמ' 9 ש' 17 בתמליל). על אף האמור, לא מצא לחזור על בתצהיר על טענה בדבר ירידת גשם, ערב הנפילה. אומנם - בניגוד להתלבטות בפני החוקר, בעת עדותו טען נחרצות שערב קודם ירדו טיפות ואף הוסיף כי - "יכול להיות שבלילה התחזק הגשם" (ר' עמ' 5 ש' 29 לפרוטוקול), אך - אף אם אתעלם מהשינוי בנחרצות התובע (בין עדותו ובין דבריו לחוקר) ואף אם אתעלם מבחירתו שלא לכלול טענה זו בתצהירו, לא ניתן להתעלם מכך שחברו, מר רביבו חלק על דבריו. כך, בעמ' 11 ש' 24-21 לפרוטוקול, אמר מר רביבו כי בערב התאונה מזג האוויר היה בסדר וכן אמר "לא ירד גשם". רביעית - איני מוצאת לקבל את הטענה כי חל שינוי בגשר בין מועד התאונה ובין מועד בו צילם התובע לאחר מכן התמונות במקום (לא ברור האם כשלושה חודשים לאחר מכן, כפי שאמר בעדות, או כשישה חודשים לאחר מכן, כפי שאמר לחוקר); בסוגיה זו אני מוצאת להידרש תחילה לעדות מר רביבו. לטעמי עלה באופן ברור כי עד זה, אשר העיד על עצמו שהוא חבר "מאוד קרוב" של התובע (ר' עמ' 10 ש' 9 לפרוטוקול), התייצב במטרה אחת, לסייע לו בעדותו. העובדה שמר רביבו סירב למסור גרסה לחוקר והעובדה שבחר שלא להודות בכך שהתובע הוא שאמר לו, לא לשוחח עם החוקר (העד טען כי לא היה לו מה להגיד לחוקר: "לא יודע מי זה החוקר, מה יש לי לדבר איתו, ר' בעמ' 10 לפרוטוקול, בעוד התובע לא חלק על כך שהדבר היה בהוראתו, לאחר שהתייעץ עם בא כוחו, ר' בראש עמ' 8 לפרוטוקול) - לא תרמו לאמינות דבריו. כמו כן, אף שעד זה טען בתצהירו כי הוא שב למקום הנפילה, לאחר שהתובע פונה, הוא טען בו זמנית כי לא טרח לצלם הגשרון (ר' עמ' 10 לפרוטוקול). קשה להלום כי הנ"ל חזר למקום הנפילה, אך לא טרח לצלמו, לו אכן היה מפגע בולט וניכר. אומנם העד אמר כי במכשיר הפלאפון שלו לא היתה מצלמה, אבל אמירתו כי יכול להיות שהייתה מצלמה למי מייתר העובדים, תומכת באפשרות לצלם המקום. קשה לקבל כי לו היה מפגע בולט, ולו רצה העד לצלמו - הוא לא היה מצליח לאתר מצלמה או פלאפון עם מצלמה, של מי מייתר העובדים שבאו למקום. מנגד, הייתה לטעמי עדותו של מר רחימי משכנעת ואמינה. לא רק בתצהירו, אלא גם בעדותו, הוא עמד נחרצות על כך שלא בוצע כל שינוי במקום. לטעמי עיון בתמונה הרלוונטית, אכן תומך בדבריו. קשה להלום כי לו סברו הנתבעים שיש צורך במעקה וכי זה יסייע למנוע נפילות, הם היו שמים מעקה, ממין זה שנחזה בתמונה ואשר נטען כי נקבע רק לאחר הנפילה. ניכר מהתמונה כי לא מדובר במעקה חדש וסבירה יותר הגרסה כי מדובר בגדר שהייתה במקום, עוד עובר לתאונה (בין אם באותו גשרון נפל התובע ובין אם באחר). הגדר הנחזית בתמונה, אינה נראית תואמת כזו שנקבעה לאחר אירוע נפילה וכביכול כדי למנוע נפילה בעתיד. לא בכדי כונתה הגדר, גם על ידי ב"כ התובע ככזו שנבנתה "כלאחר יד" (ר' עמ' 17 ש' 31 לפרוטוקול). יש ליתן עוד את הדעת לכך שאין הגדר צמודה כלל לגשרון. בנסיבות אלה, מסתברת יותר גרסת מר רחימי כי מדובר במעין גדר (להבדיל ממעקה), אשר נועדה לתחום את שטח המסעדה הסמוך (גם אם אין בה למנוע כניסה לשם, ממי שירצה לעשות כן, חרף קיומה) וכן סבירה הטענה כי זו הייתה שם עוד עובר לנפילה. אכן ניתן להקשות (כפי שעשה ב"כ התובע) ולשאול מדוע לא נקבעה גדר דומה, גם בשטח נוסף, מעבר למקום התחום שנראה בתמונה. כן ניתן לתהות מה יש באותה גדר להועיל, אם ירצה מאן-דהו להיכנס לשטח המסעדה ובמיוחד כאשר היא סגורה. על אף תמיהות אלה, מסתברת בעיני אף פחות, החלופה שמדובר במעקה חדש אשר נקבע כלקח מנפילת התובע. עוד יש ליתן את הדעת שהתובע מטעמיו לא טרח כלל לטעון בתצהיר שהוגש מטעמו כי נקבע לטענתו מעקה/גדר במקום, רק לאחר התאונה. ניתן להניח כי אם היה ממש בטענה באשר לשינוי זה, היו הדברים מודגשים היטב עוד בתצהירו. בדבר הטענה כאילו חל שינוי במקום - יש ליתן את הדעת גם להבדל בין טענות התובע וטענות מר רביבו; בעוד התובע הדגיש יותר שהגשרון עמד כביכול באמצע התעלה בקצה אחד, וחלקו באוויר, בקצה השני (ר' עמ' 9 ש' 8-5 לתמלול וכן עמ' 6 ש' 14 לפרוטוקול. במילים אחרות, נטען כי זה לא הוצב מגדה אחת לאחרת), מר רביבו כלל לא זכר עניין זה. באשר למיקום הגשרון, אמר מר רביבו שמדובר בפרטים שקשה לזכור. הוא מצידו בחר להדגיש רק את דבר השיפוע (ר' עמ' 11 ש' 18-9 לפרוטוקול). ככל שהיה שינוי במיקום הגשרון עצמו (להבדיל מפרט כמו שיפוע, בו יותר קשה להבחין), סביר להניח שדווקא מר רביבו היה זוכר זאת. יוזכר כי מר רביבו, בשונה מהתובע, חזר למקום בסמוך לנפילה ועוד עובר למועד, בו לפי הטענה בוצע שם שינוי, שהוצג כביכול באמצעות תמונות. יש מקום לסברה כי לו היה מפגע כזה שהגשרון מתחיל מאמצע התעלה, היה מר רביבו זוכר האמור. משלא שוכנעתי מעבר למאזן ההסתברות כי המעקה או גדר נקבעו לאחר התאונה ו/או כי חל שינוי במיקום בו מתחיל הגשרון (כך שבעבר החל כביכול מאמצע התעלה ולא מגדה לגדה) - לא שוכנעתי גם כי חל שינוי בשיפוע הגשרון. הטענה באשר לשינוי בשיפוע נטענה באופן כללי וסתמי ולא פורטה. כאמור, אני מעדיפה את עדות מר רחימי כי לא חל שינוי כנטען. בטרם אדרש לטענות נוספות שהעלו הצדדים יש ליתן עוד את הדעת לעובדה שהתובע בחר להביא לעדות דווקא את חברו הטוב מר רביבו ולא מי משני העדים הנוספים, אשר נכחו במקום (משה בן חמו וירון מנסורי, ר' עמ' 2 לפרוטוקול). התובע ניסה אומנם להסביר האמור בטענה ש -"אם שלושתם ראו את אותם דברים אני חושב שאחד יסכם את כל מה שראו שלושתם" (ר' עמ' 2 ש' 18-17), אך ההסבר אינו מספק. יש ליתן את הדעת לכך שלפי תצהיר מר רביבו, הוא הלך לפני התובע ולא מאחריו (ר' סעיף 8 לתצהיר רביבו, שם אמר כי רץ לאחור למשמע הצעקות ור' גם דבריו בעמ' 10 ש' 25 לפרוטוקול כי הוא ואחר הלכו לפניי התובע). ממילא, אין מר רביבו העד המתאים, באשר לשאלה האם אכן נפל התובע מחמת ליקוי בגשרון ולא מחמת טעם אחר (כגון שקפץ בפזיזות). בהערת אגב יצוין כי התובע אמר לחוקר, בניגוד לדברים אלה, כי דווקא מר רביבו הלך מאחוריו (ר' עמ' 10 לתמליל). "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד... כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו...הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ר' י. קדמי "על הראיות בראי הפסיקה" מהדורה תשס"ד - 2003 בעמ' 1649 וכן האסמכתאות המובאות שם. ר' עוד ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595,602 (1990). בעוד הן בתצהירו והן בכתב התביעה טען התובע כי הנפילה הייתה "בין ביתני המלון" (ר' סעיף 6 לתצהיר וכן סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן), עלה כי דברים אלה אינם מדויקים ולכך הסכים אף התובע בחקירתו הנגדית (ר' עמ' 3 ש' 8 לפרוטוקול). באשר למיקום הנפילה יש ליתן את הדעת למעין מפה שהוגשה במהלך חקירת מר רחימי וסומנה ו'. מאותה מפה, ברור כי יש להבחין בין שני מיקומים שונים; האחד - "פלג הגושרים" שהינו אכן סמוך לבית הארחה ואשר לגביו יש אולי מקום לאמירה כי הוא בין הביתנים. האחר - נמצא עם זאת, ב"נחל קורן" וזה אינו סמוך לבית הארחה, אלא נמצא מאחורי לובי המלון. בניין מרכזי זה, חוצץ בין בתי ההארחה ובין אותו נחל. בעת חקירתו הסכים התובע כי מרחק אותו נחל מבית המלון הוא כ- 350 - 300 מ' וממילא המרחק מהביתנים, אף גדול יותר. הן בשים לב למיקום נחל קורן ומסלול ההליכה בו והן לנוכח העולה מהתמונות, אין אני מסכימה עם טענת ב"כ התובע כאילו הכניסה למקום היא בגדר שוטטות במלון, אליה מגיע מתארח ללא מוכנות למסלול שבפניו (ר' לדוגמא עמ' 15 ש' 27 לפרוטוקול, שאלתו המבוססת על טענה כי - "מדובר במסלול שלפני שאתה מגלה שאתה בתוך מסלול, אתה בתוך מסלול"). לא דומה כביש/דרך/שביל גישה - מביתני הארחה לחדר האוכל לדוגמא, לשבילים אשר במסלול נחל קורן. באשר לשבילים בתוך מסלול נחל קורן, עסקינן בכאלה המצויים מעבר לכביש לרכבים, הנמצא מאחורי בנין חדר האוכל. לגביהם ברי כבר בכניסה, כי עסקינן במסלול הליכה בנוף טבעי ואולי אף פראי, למטרת הנאה. האמור הינו בשונה מדרך פונקציונאלית אחרת, כדי להגיע ממתקן אחד של המלון למשנהו (כגון מעבר מהחדרים לחדר האוכל, או מעבר ממי מהנ"ל לבריכה וכיו"ב). בהקשר זה אפנה גם לתיאור התובע בחקירתו כי יש לצאת מחדר האוכל ולרדת בירידה המיועדת, לגן הקסום, אשר משם מגיעים לפלגי מים עם שבילים (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). אין אפוא ממש בהצגת הדברים כאילו התובע נקלע לתומו למסלול, ללא מודעות לסיכונים הטבעיים הכרוכים בהליכה, באתר טבע, ממין זה. יש להוסיף כי אף שלטעמי היה ברור לתובע שהוא נכנס למסלול טיול (המטרה הייתה להעביר את הזמן עד תחילת ההרצאות, ר' סעיף 4 לתצהירו) - מכל מקום, אפילו תאמר אחרת, ברי כי הנכנס למסלול יכול לעמוד מיידית על מהותו, בעוד הנפילה ארעה רק לאחר צעידה של כחמש דקות (ר' עמ' 2 ש' 9 לפרוטוקול). באשר לשילוט שבמקום הסכים מר רחימי כי אין שילוט המבהיר כי קיימת סכנת החלקה בגשם. עם זאת, הבהיר כי קיים שילוט המפנה את האורחים לקבלת הסבר בלובי ושם ניתנת הדרכה וכן מפה, כאשר קיימת גם אפשרות להתלוות לסיור מודרך. עוד אמר כי באותו שילוט המפנה לקבלה, לקבלת הסבר כאמור - גם נאמר כי מי שלא עושה זאת, הדבר הינו על אחריותו בלבד. לטעמי שילוט ממין זה מספק ובמיוחד כאשר עסקינן במסלול אשר ניכר מהתמונות כי כבר מהכניסה אליו, ניתן לעמוד על מהותו. אוסיף כי מכל מקום, אפילו הייתי סבורה אחרת - לא מתקיים קשר סיבתי בין העדר השילוט והנפילה. לא רק שהתובע לא טען כי אם היה שילוט, היה נמנע מלהיכנס למסלול או נכנס אליו באופן שונה (כגון עם נעליים אחרות) אלא גם עלה כי הוא נפל לאחר הליכה של מספר דקות בתוך המסלול. ככל שעצם ההליכה לא הרתיעה אותו, אף שיכל להתרשם ישירות ממהות המסלול, כך ברי כי גם שילוט, לא היה מוליד תוצאה אחרת. יש לזכור עוד כי הטענה באשר לשילוט התבססה על הנחה שהמקום היה רטוב בעקבות גשם, ברם, כאמור לעיל- לא מצאתי כי התובע שכנע בכך מעבר למאזן ההסתברות. יוער כי אף בהתאם לגרסת התובע, שערב קודם היה טפטוף, הוא לא אמר נחרצות כי לנוכח האמור, המקום היה בוצי אלא אמר, באופן מסתייג, שהמקום היה יבש והעלה כאפשרות בלבד שהיה בוצי: "אבל אולי בוצי. אני חושב שהיה בוצי" (ר' עמ' 20 ש' 28 לתמליל). בע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1) 113, אמר כב' השופט א. ברק (כתוארו אז) בעמ' 120-121 : "ההולך לבית- מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... המשחק עם כלב עשוי להישרט... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו". בהמשך, בע"מ 122 אמר את הדברים הבאים; "חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית. השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיזית מונע נזק אלא השאלה היא מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין." לטעמי, לנוכח העובדה שמדובר בהליכה בחיק הטבע ואשר עובדה זו עומדת ביסוד ההליכה במקום; לנוכח העובדה שמדובר בגשרון שהינו סמוך מאוד לפני הקרקע ולפיכך גם במקרה של נפילה, ספק אם מצופה נזק של ממש; לנוכח העובדה שלא ברי כי קיים סיכון גדול יותר בהליכה על פני הגשר מאשר בהליכה ביתר המסלול (שם ההליכה היא על פני הקרקע, אשר בוודאי חלקה יותר, ככל שהיא נרטבת) - אין מקום לקבוע כי היה צריך לנקוט באמצעי זהירות שלא ננקטו. בעת הליכה בין גידולים טבעיים, באזור לא סלול - קיימים סיכונים טבעיים, אך אלה הם סיכונים אותם נוטל על עצמו הבוחר ללכת במקום וליהנות מיופיו. אין מקום לקביעת חובה להציב באותו מקום גדרות ומעקות, אשר מחד גיסא יפגעו ביופי הטבעי ומאידך גיסא אינם מתחייבים, לנוכח רמת או מהות הסיכון. חזקה על הצועד במקום ממין זה, כי יהלך בזהירות המתחייבת, בשים לב לסיכון הטבעי הקיים מעצם הליכה שם ובהיות זה גלוי, אף ללא צורך בשילוט שיבהירו. לטעמי המקרה דנן בא בגדר המקרים אליהם כיוון כבוד השופט חשין (כתוארו אז), עת אמר בע"א 371/90 סובחי נ. רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345, 349 - את הדברים הבאים: "סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם, אך לא לכל נזק יש אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי), המשפט מטיל בעניינו אחריות נורמטיבית". הפסיקה כבר קבעה בעבר לא אחת כי - נפילה או החלקות הן תופעות רגילות בחיים וכי אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. "אכן מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים...אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי יום יום". ר' ע"א 417/81 מלון רמדה נ. אליהו אמסלם פ"ד לח(1), 72. יש להוסיף כי כך הוא הדין גם במקרה של החלקה בעת טיול במסלול בחיק הטבע, כאשר אין מקום להשית אחריות - לנוכח זירת האירוע ומהות המכשול הנטען (גובהו, תכונותיו וכיו"ב). העולה מן המקובץ; אין אני מוצאת שיש מקום להטיל אחריות על הנתבעים לנזקי התובע מנפילתו. לטעמי נותר עד לתום הדיון, ספק באשר לזיהוי הגשרון ממנו נפל. מכל מקום, גם אם אניח כי מדובר בגשרון עליו הצביע התובע לראשונה בעת חקירתו, לא מצאתי כי הנתבעים התרשלו. איני מקבלת הטענה כי חל במקום שינוי לאחר הנפילה ואיני סבורה כי היה צורך לנקוט בצעדי זהירות מיוחדים בגשרון, כאשר אלה גם אינם ננקטים (ואין טענה שהם צריכים להינקט) ביחס לייתר המסלול שם. אכן, התובע נפל, אכן התובע נפגע - אך מדובר בנפילה אשר אין להשית בגינה אחריות על הנתבעים. חזקה על התובע כי ידע כבר עם כניסתו למסלול, מהות המסלול וחרף זאת בחר ללכת בו על אף סיכון מסוים ולא חריג, הכרוך בכך. למען הזהירות, אתייחס עוד בקצרה גם לסוגיית הנזק; אין מחלוקת כי לאחר התאונה לא נפגע שכר התובע וזה אף הוסיף ועלה (ר' טופסי 106, אשר צורפו לתחשיב התובע וכן תדפיס רציפות ביטוח עבודה במל"ל, אשר סומן כמוצג ד'). התובע לא טען בתצהירו כי הועבר לתפקיד אחר בתעשייה האווירית לנוכח פציעתו וממילא גם לא טען כי בעבודה הנוכחית נדרשת פחות עבודה פיזית ויותר עבודת ניהול. עוד לא טען כי אופק הקידום בעבודה המקורית, רחב יותר מזה שבעבודה הנוכחית, אליה הועבר. כמו כן - הוא בחר שלא להביא מי ממקום עבודתו על מנת שיהא ניתן באמצעותו לברר הדברים, הן לאשר את עצם השינוי בעבודה והן את הנפקויות של האמור. עם זאת, התרשמתי כי ניתן לבטוח בדברים שהעלה באשר לעצם המעבר לתפקיד יותר ניהולי שכן אמר דברים דומים לחוקר (ר' עמ' 22 החל מש' 6 לתמליל). יש ליתן את הדעת לכך שהתובע העלה הן בפני החוקר והן בתצהירו - בעיקר את החשש באשר להיפלטות ממקום העבודה וכי הוא לא חלק על כך שרמת שכרו לא נפגעה. יש ליתן עוד את הדעת לכך שעלה כי התובע עובד בתעשייה האווירית כבר כחמש עשרה שנה וממילא הסיכוי כי יפלט ממקום עבודה זה, אינו גדול. מנגד יש ליתן את הדעת לכך שהכשרתו המקצועית היא רק לעבודה שהוא עושה שם ולדבריו מדובר במפעל אשר יש אחד כמוה במזרח התיכון (ר' עמ' 12 ש' 10 לפרוטוקול). ממילא אם אכן יפלט התובע ממקום עבודתו הנוכחי, עשויה להיות לכך נפקות. בעת פסיקת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות יש ליתן את הדעת לכלל האמור. בשים לב לטענות הצדדים, אזי לו הייתי מוצאת להטיל אחריות על הנתבעים הייתי פוסקת לתובע פיצוי כדלקמן: - בגין כו"ס: 50,000 ₪ (האמור הינו בשים לב לניתוחים אליהם נדרש, הפגיעה שנותרה והשינוי הנטען בתפקיד הפנימי בתעשייה הצבאית). - התובע לא ביקש פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר: והונח כי ביסוד הדבר עומדים דמי הפגיעה (25,265 ₪) ששולמו לו. - בגין הפסד השתכרות לעתיד: על בסיס תלושי השכר שצורפו לתחשיב הנזק, עמד שכר התובע בשנת 2010 על כ- 17,300 ₪ לחודש. בשים לב לגובה הנכות הרפואית, גיל התובע והערכתי באשר לנפקות אפשרית עתידית, חרף הוותק במקום העבודה, הייתי מוצאת לפסוק פיצוי גלובלי בסך 80,000 ₪ (כשליש תחשיב אקטוארי). - בגין עזרת צד ג': לאחר שקלול העובדה שלא הוצגו קבלות בגין הוצאות עד כה, ברם בעדות נאמר כי זו נדרשת לעבודות קשות (כגון צביעת הבית ועבודות אינסטלציה וכדומה) ולאחר שהובא עוד בחשבון כי גם היום התובע עובד בעבודת כפיים (ר' האמור בסעיפים 31 ו- 32 לתצהירו) - הייתי פוסקת לו בגין האמור פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪ (המגלם כ- 750 ₪ לשנה למשך 30 שנה מהוון). - אף אם הייתה מוטלת אחריות על הנתבעים הייתי מוצאת להטיל אשם תורם, שכן נראה כי התובע לא הלך באופן זהיר, על אף שבולט שיש ללכת כך במסלול הרלוונטי. את זה הייתי מעמידה על כ- 20% . - מהפיצוי הכולל הנותר לאחר הפחתת אשם תורם (116,000 ₪), היה צריך להוריד עוד את גמלת הנכות בסך 45,752 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 6.3.09. בהמשך לכל האמור לעיל - אני מוצאת אפוא לדחות את התביעה. התובע יחזיר לנתבעים, בתוספת ריבית והצמדה ממועד כל תשלום, על בסיס קבלה שתוצג - את עלות חוות דעתו של ד"ר וייס, החלק בו נשאו הנתבעים במימון חוות הדעת של ד"ר חורי והתשלום למשרד החקירות. כן ישולם סך כולל של 13,500 ₪ - בגין שכ"ט באי כוחם.שמורת טבענפילה