סגירת חשבון בנק עקב חשד להלבנת הון

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סגירת חשבון בנק עקב חשד להלבנת הון: זוהי תובענה למתן צו הצהרתי שלפיו המבקשת פועלת בהתאם לתעודת רישום לנותן שירותי מטבע שניתנה לה ולכן מותר לה לנכות / לפרוט שיקים. כן מבוקש לתת צו מניעה קבוע שיאסור על הבנק לסגור את חשבון הבנק של המבקשת; לתת צו עשה המורה לבנק לאפשר למבקשת לנהל במסגרת חשבון הבנק פעילות בנקאית מלאה ולקבוע שהחלטת הבנק לסגור את חשבון הבנק של המבקשת באופן מידי נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד להוראות הדין. 1. רקע: בהתאם לנטען בתובענה, המבקשת פועלת בתחום ניכיון השיקים מזה שנים רבות בהתאם לדין ומורשית להעניק שירותים שונים בהתאם לסעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן:- "חוק איסור הלבנת הון"), על פי המפורט בתעודת רישום לנותן שירות מטבע שניתנה לה (להלן:- "התעודה" או "הרישיון" - נספח א' לתובענה). למבקשת חשבון בנק המתנהל אצל המשיב (להלן:- "המשיב" או "הבנק") כחמש שנים, ועל פי הנטען היא מדווחת על פעילותה הענפה והחוקית לגורמים הרלוונטיים. בפגישה שהתקיימה בחודש יוני 2012 בין מר אלדין, המשמש כמנהל המבקשת וכבעל זכות החתימה בחשבון הבנק (להלן:- "מר אלדין") למנהל החדש של סניף הבנק, מר יובל קרצו (להלן:- מר קרצו") לבקשת האחרון, טען מר קרצו שלמבקשת אין רישיון לעסוק בניכיון שיקים ובפרט בניכיון שיקים לפי סעיף 7א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן:- "חוק הבנקאות") ולכן בכוונת הבנק להפסיק את פעילות החברה בחשבון הבנק. לטענת המבקשת, מר קרצו חזר על עמדתו זו מבלי ליתן פירוט או הנמקה אף לאחר שהוצגה לו התעודה שניתנה למבקשת. משכך, פנה ב"כ המבקשת לבנק ביום 27.6.12 והפנה את תשומת לבו לכך שהמבקשת פועלת על פי דין ועל פי אישורים שניתנו לה ושהיא אינה עוסקת בניכיון כרטיסי חיוב אליו מתייחס סעיף 7א לחוק הבנקאות. משכך, התבקש הבנק להבהיר את עמדתו בכתב, להימנע מסגירת החשבון ולהפנות את ב"כ המבקשת להוראות בדין שלפיהן לטענתו פעילותה אסורה. לפי טענת המבקשת בתובענה, קבעו הצדדים שני מועדים לקיום פגישה ביניהם, אך את שניהם ביטל הבנק. ביום 30.9.12 פנה הבנק למבקשת במכתב נושא הכותרת "הודעה על סגירת חשבון" (העתק המכתב - נספח ג' לתובענה) בו נכתב שבהתאם למידע שבידי הבנק, יכול שבחשבון המבקשת מתנהלת פעילות חריגה שאינה תואמת את רישיון המבקשת כנותנת שירותי מטבע ולכן הבנק החליט לסגור את החשבון תוך 30 יום. הבנק לא פירט במכתבו מהי אותה פעילות חריגה החורגת מרישיון המבקשת. ביום 9.10.12 שלח ב"כ המבקשת מכתב לבנק בו הודיע שבכוונת המבקשת להגיש נגד הבנק תביעה ובקשה לצו מניעה זמני לנוכח כוונתו לסגור את חשבונה ושב וביקש שהבנק יעלה על הכתב את טענותיו כלפי המבקשת באופן ברור לקראת הפגישה בין הצדדים הצפויה להתקיים למחרת (העתק המכתב - נספח ד' לתובענה). בפגישה בין הצדדים שהתקיימה ביום 10.10.12 בנוכחות מנהלת אזור המרכז הגב' ויקי לוי, סגנה מאיר שוחט (להלן:- "מר שוחט"), מר קרצו והאחראי לציות חוק איסור הלבנת הון בבנק, הודיע הבנק למבקשת לראשונה שהפעילות האסורה שהמבקשת מבצעת היא "פריטת שיקים" ולא ניכיון שיקים. אלא שלטענת המבקשת, לא הבהיר הבנק במהלך הפגישה היכן יש מניעה חוקית לפעילותה של המבקשת ובמה היא פועלת בניגוד לדין ולתעודה שניתנה לה. בפגישה זו הבהיר הבנק שהוא יכול לאפשר את פעילות המבקשת בנוגע ל"פריטה" הנטענת עד 20,000 ₪ ולגבי ניכיון שיקים - בכל סכום (תמליל הפגישה - נספח ה' לתובענה). ב"כ המבקשת העלה על הכתב את סיכום הפגישה שהתקיימה, בה בין היתר הוסכם, שעד ליום 15.10.12 יעביר הבנק למבקשת את הוראות בנק ישראל מהן עולה שפעילותה מנוגדת לחוק וכן הובהר שהמכתב ששלח הבנק בעניין סגירת החשבון של המבקשת יעוכב עד יום 30.10.12. בנוסף ציין ב"כ המבקשת, שבפגישה הבהיר הבנק שהבעיה היחידה שיש לו עם המבקשת היא נושא פריטת השיקים (סיכום הפגישה - נספח ו' לתובענה). ביום 15.10.12, משלא העביר הבנק את ההוראות מהן עולה שפעילות המבקשת מנוגדת לחוק בהתאם לסיכום הנטען בין הצדדים, שלח ב"כ המבקשת אימייל תזכורת בעניין זה למר שוחט. בנוסף כתב ב"כ המבקשת באימייל זה, בהתאם לבקשת הבנק, שהמבקשת עוסקת אך ורק בתחום של ניכיון שיקים מזומנים (העתק האימייל - נספח ז' לתובענה). ביום 17.10.12 התקבל אצל ב"כ המבקשת מכתב מהבנק, בו נכתב שהפעילות המבוצעת בחשבון המבקשת בבנק אינה עונה על תנאי הרישיון שניתן למבקשת לביצוע עסקאות אמיתיות של ניכיון שיקים. הבנק הפנה לעניין זה להגדרת "שירותי ניכיון" בעסקאות בכרטיס חיוב בסעיף 7א לחוק הבנקאות וכן לפ"ד מיום 17.4.12 שניתן בבית משפט זה בה"פ (מחוזי מרכז) 31201-11-11 ברוך נ' בנק הפועלים ( 17.4.12) (להלן:- "עניין ברוך"). משכך, דרש הבנק במכתב זה שהמבקשת תחדל לאלתר מפעילות בחשבון שאינה ניכיון שיקים אמיתי ופעילות ניכיון שיקים תבוצע אך ורק בהתאם לתנאים שפורטו במכתב, שאם לא כן ייסגר החשבון באופן מידי וללא כל התראה נוספת. (העתק מכתב הבנק - נספח ח' לתובענה). בנסיבות אלו, ומשהבנק לא הפנה לכל אירוע שיש בו כדי להראות שהמבקשת פועלת בניגוד לחוק, הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן סעד זמני המורה לבנק להימנע מסגירת חשבון הבנק של המבקשת ולאפשר לה להמשיך להשתמש בחשבון הבנק עד להכרעה בתובענה שתגיש. הבנק מצידו הגיש תשובה לבקשה למתן סעד זמני, מבלי שצורף לה תצהיר, ובה טען שפעילות המבקשת חורגת מרישיונה, שהמבקשת הפרה את חובתה המשפטית לדווח על פעולה בלתי רגילה בהתאם לתקנות איסור הלבנת הון (דרכים ומועדים להעברת דיווח של תאגידים בנקאיים והגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק, למאגר המידע), התשס"ב-2002 ועוד. בדיון שהתקיים לפניי במעמד הצדדים ביום 21.10.12, הסכימו הצדדים שבשלב זה לא ייסגר חשבון המבקשת והצדדים יפנו במשותף לרשם נותני שירותי המטבע במשרד האוצר לקבלת חוות דעת האם יש פסול בהתנהלות המבקשת המתוארת על ידי הבנק בתשובתו. סוכם, כי אם יתברר שנפל פסול בהתנהלות המבקשת, תפעל המבקשת על פי הוראות הרשם ואם אכן כך יהיה - לא ייסגר החשבון. בכל שלב בו הבנק יהיה סבור שהמבקשת עוברת על החוק, יהיה רשאי להודיע לה שוב על כוונתו לסגור את החשבון, תוך ציון ספציפי של סיבת הסגירה המתוכננת. אם רשם נותני שירותי המטבע יסרב ליתן עמדתו, יודיעו על כך הצדדים לבית המשפט ויחזרו לקיום דיון. סוכם עוד שבשלב זה ועד להשלמת הבירור מול הרשם, לא תוגש תובענה (העתק הפרוטוקול - נספח ט' לתובענה). לטענת המבקשת בתובענה, הבנק העלה לראשונה במסגרת תשובתו טענות כלפי המבקשת המתייחסות לתקופה שלאחר הגשת הבקשה לסעד זמני מבלי שפנה אליה קודם לכן למתן הסבר. כמו כן, בניגוד להחלטה מהדיון, פנה הבנק בעצמו ללא ידיעתה של המבקשת באותו יום במכתב לרשם נותני שירותי המטבע וליועץ המשפטי של הרשות לאיסור הלבנת הון בו נכתב שהמבקשת מבצעת מחזורים ענקיים של פריטת שיקים מזומנים ונתגלו בחשבונה פעולות חריגות תחת כותרת "ניכיון שיקים" וכן שהופקדו מספר רב של שיקים שסכומם פחות מ - 50,000 ₪ כדי לעקוף דיווחים לפי חוק הלבנת הון ושולמו תשלומי מזומן לחברות בסכומי עתק. כן נכתב במכתב זה, שהפנייה היא בעקבות החלטתי מהדיון, שלפיה הרשם יבחן אם פעילות המבקשת תקינה על פי חוק הלבנת הון, אם לאו. שלושה ימים לאחר מכן שלח הבנק מכתב נוסף לרשם נותני שירותי המטבע (העתק המכתבים - נספח י' לתובענה). בדיון שהתקיים לפניי ביום 7.11.12 הסכימו ב"כ הצדדים שתוגש תובענה ותשובה לתובענה והתיק ייקבע לשמיעה. כן הוסכם שעד מתן פסק הדין יישאר הצו הזמני על כנו. בהתאם לכך, הגישה המבקשת את התובענה דנן ובהמשך צירפה את תעודת הרישום החדשה שניתנה לה לשנת 2013 מרשם נותני שירותי המטבע, חרף ניסיונות הבנק לטענתה, להכפיש את שמה בפניו ובפני רשות ההון, במכתב אשר שלח אליו. הבנק הגיש תשובה לתובענה. ביום 3.1.13 התקיימו לפניי חקירות המצהירים. מטעם המבקשת העיד מר אלדין, מטעם הבנק העיד מר משה אלמליח (להלן:- "מר אלמליח"), המשמש כמנהל מדור תפעולים ובקרה במחלקה לאיסור הלבנת הון בבנק הפועלים. 2. טיעוני הצדדים: טענות המבקשת: המועד הקובע לבחינת סבירות החלטת הבנק הוא יום 25.6.12 עת החליט מר קרצו להודיע בעל פה על סגירת חשבון הבנק ועד ליום 30.9.12, עת שלח הבנק את ההודעה על סגירת החשבון בשל ייתכנות של פעילות חריגה בחשבון המבקשת בבנק. חרף פנייתה של המבקשת לבנק, הבנק לא הציג בפני המבקשת ולו מקרה בודד אחד בו התנהלה פעילות חריגה החורגת מהרישיון שניתן לה ואף לא ביקש מהמבקשת כל פירוט לגבי פעילות שנעשתה בחשבון. לאחר המועד הקובע העלה הבנק שלוש טענות חדשות: המבקשת עוסקת בפריטת שיקים ולא בניכיון שיקים ועל כן היא פועלת בניגוד לרישיון שיש לה ובניגוד לדין; המבקשת אינה מגישה לרשויות המיסים דיווח מיוחד בגין עסקאות בהן מופקדות בפעם אחת סדרות שיקים שכל שיק מהם נמוך מ - 50,000 ₪; המבקשת אינה עורכת זיהוי כנדרש על פי דין. טענות אלו לא עמדו בפני הבנק במועד בו החליט לסגור את חשבון הבנק של המבקשת. הבנק קיבל החלטה גורפת לסגור את כל חשבונות הנש"מים והוא כלל לא שקל שיקולים ספציפיים בקשר לחשבון המבקשת. באשר לטענת העדר דיווח מיוחד - טוענת המבקשת, שנושא הדיווח המיוחד אינו מעניינו של הבנק אלא עניינו של רשם נותני שירותי המטבע וכן שהמבקשת פועלת על פי דין בעניין זה. בכל אופן, שלושת המקרים עליהם הצביע הבנק שלטענתו לא ניתן בהם דיווח, דווחו בדיווח רגיל, שכן הם אינם מהווים פעולות חריגות הדורשות דיווח מיוחד, שכן אין כל חשש שמי שמגיע לנכות מספר שיקים בסכומים נמוכים במטרה להימנע מדיווח, עושה זאת באמצעות ניכיון מספר שיקים בפעם אחת באותו יום. באשר לטענת הבנק שבהתאם לסעיף 47א(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 חל איסור לשלם תשלום מזומן מעל 20,000 ₪ - טוענת המבקשת שאין איסור על ניכיון שיקים מעל סכום זה והסעיף מכוון לעוסק שרוכש נכסים או שירותים לצורך עסקו או לשימוש בעסקו או לצורך פעילותו וכלל אינו מכוון למבקשת אלא לעוסקים המבקשים את שירותי המבקשת במתן ניכיון שיקים עבור העסקים שלהם. לנוכח השינוי שנעשה בחודש מאי 2012 בחוק איסור הלבנת הון שקדם למועד הקובע, והוספת סעיף 11ג(א)(7) לחוק, המאפשר מסירת נכסים פיננסיים כנגד מטבע, אין עוד מחלוקת שגם ניכיון במזומן מותר למבקשת. אף מר אלמליח הודה בחקירתו שסעיף זה מכסה ניכיון של שיקים במזומן ולכן טענת הבנק דלעיל חסרת בסיס. טענות הבנק: בחקירתו של מר אלדין הוברר שפעילות המבקשת נוגדת את רישיונה, אינה בעלת אופי בנקאי ואינה אלא השכרת חשבון המבקשת לאחרים. כמו כן הוברר שמר אלדין אינו האיש הנכון להעיד שכן בנו הוא שמנהל את העסק בפועל אך המבקשת נמנעה מלהעלותו על דוכן העדים, דבר שיש לפרש לרעתה. ההליך דנן עוסק אך ורק בסבירות ההחלטה על סגירת החשבון כדרך שבודקים הליך מינהלי. אין חובת הוכחה של העובדות, אלא די להראות יסוד סביר להניח שבחשבון מבוצעות פעולות הקשורות להלבנת הון. כל פעולות המבקשת אינן אלא הפקדת שיקים של צדדים שלישיים בחשבון המבקשת, המתנה לפרעון על ידי הבנק ורק לאחר מכן העברת התמורה ללקוח. אין בהן מרכיב של רכישה והעברת בעלות, אין מרכיב של ריבית ולא של סיכון. הלקוח נוטל את הסיכון של אי כיבוד השיק ומשלם עמלה גבוהה פי כמה מכל הפקדה לחשבון בנק. למר אלדין לא היה כל הסבר מהו ההיגיון הכלכלי של פעולה זו מלבד מניעות חוקית מהפקדה לחשבון וניסיון לעקוף צווי עיקול וכד' ולהסתתר מאחורי חשבון המבקשת. מלבד הדוגמאות שהובאו המשקפות את הפעילות בחודשים האחרונים, מר אלדין לא ידע להסביר את מהות העסקה, לא ידע להסביר אם זו חברה או עוסק מורשה וברור מעדותו שאינו בקיא במונחים בסיסיים של בנקאות. העד לא ידע שיש חובת דיווח מיידי על עסקאות מעל 500,000 ₪, לא הכיר את הלקוחות שהפקידו אצל המבקשת סכומים משמעותיים ביותר ולא ידע על הפקדות שנערכו בעסק 3 ימים לפני עדותו. על המבקשת חלות חובות מכוח צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), תשס"ב-2002 הקובעות הוראות מדויקות לפיהן היה עליה לדווח על עסקאות חריגות. כך קובע סעיף 6 לצו זה חובת דיווח בכל עסקה מעל 50,000 ₪ וחובה מיוחדת בעסקאות מעל 500,000 ₪ ובכל עסקה חריגה. 3. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית נקודת המוצא לצורך בירור המחלוקת דנן מצויה בהוראת סעיף 2(א)(2)(ב) לחוק הבנקאות הקובע כדלקמן: "לא יסרב בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים: (1)... (2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה: (א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח; (ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון..." מכלל זה ניתן להבין שתאגיד בנקאי רשאי לסרב ליתן את השירותים המנויים בסעיף ובלבד שמדובר בסירוב סביר, כאשר נטל ההוכחה לקיום הסירוב הסביר ליתן את השירות מוטל על כתפי התאגיד הבנקאי. פעילותו של התאגיד הבנקאי מוסדרת במספר חיקוקים, ביניהם פקודת הבנקאות, חוק הבנקאות, חוק איסור הלבנת הון, הוראות המפקח על הבנקים וכללי הבנקאות. למעשה, במקביל לפעילותו העסקית, מבצע התאגיד הבנקאי אף תפקידים בעלי גוון מנהלי המוטלים עליו על פי דין, ובביצוע תפקידים אלו הוא מצוי תחת פיקוח של רשות מנהלית וכפוף לביקורת מצידה. בין תפקידים אלו למשל, מוטלת על התאגיד הבנקאי החובה הקבועה בסעיף 14(ב) להוראה 411 של המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) (להלן:- "הוראות המפקח על הבנקים לעניין הלבנת הון"):- "תאגיד בנקאי ינהל מערכת ממוחשבת לאיתור פעילות חריגה בכל חשבונות לקוחותיו. דבר זה יכול שיעשה על ידי קביעת מגבלות לסוגי חשבונות מסוימים. התאגיד הבנקאי יבחן באופן מוגבר האם קיים הגיון כלכלי או עסקי בפעולות מורכבות או בפעולות הנבנות באופן בלתי רגיל. פעולות חריגות יכללו, בין השאר, פעולות נעדרות הגיון כלכלי או עסקי, פעולות מורכבות, פעולות בהיקפים ניכרים ובפרט הפקדות במזומן בסכומים שאינם מתיישבים עם הפעילות הצפויה בחשבון..." סעיף 24 להוראות המפקח על הבנקים לעניין הלבנת הון קובע:- "אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על-פיה, וכן יסוד סביר להניח כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור, או יישום מדיניות התאגיד הבנקאי, כאמור בסעיף 41 ,יחשבו כסיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו ולמתן שירותים למבצע פעולה שאינו רשום כבעל או כמורשה חתימה בחשבון לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ" 1981- ... סעיף 24 דלעיל למעשה מאפשר לתאגיד הבנקאי לסרב לנהל חשבון בנק של לקוח אם היה לבנק יסוד סביר להניח שלקוחו מבצע פעולות הקשורות להלבנת הון. לפיכך, השאלה הטעונה הכרעה במקרה דנן היא האם היה לבנק יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון במועד בו החליט על סגירת חשבון הבנק שלה. לצורך מענה על שאלה זו, יש לבחון את הנתונים שהיו ידועים לבנק עת קיבל את ההחלטה על סגירת חשבון הבנק של המבקשת: לטענת המבקשת בתובענה, טענה שלא נסתרה על ידי הבנק, בסוף חודש יוני 2012 בפגישה שהתקיימה בין מר קרצו למר אלדין, טען הבנק לראשונה שלמבקשת אין רישיון לעסוק בניכיון שיקים לפי סעיף 7א לחוק הבנקאות ולכן בכוונת הבנק להפסיק את פעילותה בחשבון הבנק. ביום 30.9.12, ולאחר שהתעלם הבנק במשך שלושה חודשים מבקשת המבקשת להעלות את הטענה שיש לו כלפיה בכתב ולהפנותו להוראות בנק ישראל שאינן מאפשרות את פעילות המבקשת ואף ביטל מספר ישיבות שאמורות היו להתקיים בין הצדדים, שלח הבנק למבקשת הודעה על סגירת החשבון תוך 30 יום בה טען כי "יכול שחשבונכם ... מתנהלת בו פעילות חריגה שאינה תואמת את רישיונכם כנותני שירותי מטבע" (נספח ג' לתובענה). רק ביום 10.10.12 בפגישה שהתקיימה בין הצדדים לאחר שנודע לבנק שהמבקשת מתכוונת לנקוט הליך משפטי, הודיע הבנק לראשונה שהפעילות הבעייתית שמבצעת המבקשת היא פריטת שיקים להבדיל מניכיון שיקים. מתמלול הקלטת הפגישה עולה, שנציגי הבנק אמרו בפגישה שניתן לא לסגור את החשבון ובלבד שהמבקשת תעמוד בתנאי הבנק. הסיבה לכך היא שבשנים האחרונות קיימות הנחיות מסודרות לבנקים בכל הקשור לאיסור הלבנת הון ועל הבנק לדעת על פעילות המבקשת כדי לבחון את פעילותה. בפגישה זו אישר מר אלדין שכאשר לקוח בא אליהם ונותן להם שיק, הם בודקים את השיק ולאחר 3 ימים אם הכל תקין, הם נותנים לו את הכסף (שורות 11-14 בעמוד 1 להקלטה 2 - נספח ה' לתובענה). נציגי הבנק טענו שאין לבנק אישור מבנק ישראל לבצע פריטה, וזו הפעולה שמבצעת המבקשת ללקוחותיה. לטענתם, הלקוחות שמגיעים לבצע ניכיון שיקים אצל המבקשת הם לקוחות המוגבלים לפעול בחשבון שלהם, שכן אחרת לא היו פונים למבקשת, אלא היו פונים לבנק שלהם, והמבקשת מאפשרת להם למעשה לבצע פעילות בחשבון שלה, במקום בחשבון שלהם, פעולה אסורה, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון שמתיר לנהל חשבון עבורך בלבד או להגדיר נהנים בחשבון בכפוף להצגת אישורים (ש' 21 בעמ' 3 להקלטה 3 - ש' 15 בעמ' 4). נציגי הבנק הבהירו בפגישה שמבחינתם אין צורך לסגור את החשבון, אך הם אינם יכולים להשלים עם הפעילות של "פריטת שיקים" ואם זו כל פעילותה של המבקשת, עליה יהיה להחליט אם היא ממשיכה לפעול על פי התנאים שבחוק או שהחשבון ייסגר (ש' 4-14 בעמ' 7 להקלטה 3). לאורך הפגישה כולה, ביקש ב"כ המבקשת להפנותו להוראות בחוק האוסרות פריטת שיקים, ושוב ושוב הובטח לו שהסעיף יועבר אליו (ש' 4 בעמוד 2 להקלטה 3; ש' 8 בעמו' 3 להקלטה 3; ש' 15 בעמ' 5 להקלטה 3; ש' 7 + ש' 12 בעמ' 7 להקלטה 3 ועוד), אולם זה לא אירע. לבסוף סיכמו הצדדים שעד ליום 15.10.12 יועברו ההוראות המגדירות את פעילות המבקשת כפעילות המנוגדת לחוק כדי שהמבקשת תבין את מהות הטענה הנטענת כלפיה ותקבל החלטה בהתאם אם לנקוט הליך משפטי, אם לאו (ש' 5-7 בעמ' 8 להקלטה 3). באותו מועד העלה ב"כ המבקשת על הכתב את סיכום הפגישה ושלח אותו לבנק (נספח ו' לתובענה). אלא, שבמקום להפנות את המבקשת להוראות כאמור, בהתאם לסיכום בין הצדדים בפגישה, שלח הבנק למבקשת מכתב ביום 17.10.12 בו טען שאין בפעולות המבוצעות בחשבון המבקשת מאפיינים של עסקת ניכיון שיקים אמיתית ושפעילות ניכיון שיקים יכולה להמשיך להתקיים אך ורק אם המבקשת תפקיד בחשבון שיקים משוכים על אנשים פרטיים בלבד בסכומים נמוכים, השיקים יהיו מעותדים והחברה תשלם תמורתם ללקוחותיה לפני הזיכוי הסופי של השיקים בחשבון, ואם המבקשת לא תפעל באופן זה ייסגר החשבון באופן מידי ללא כל התראה נוספת (נספח ח' לתובענה). מקבלת אני את טענת המבקשת, שהמועד הקובע לבחינת סבירות החלטתו של הבנק לסגור את החשבון הוא מיום 25.6.12 בו הודיע מר קרצו בעל פה על סגירת החשבון ועד ליום 30.9.12 עת שלח את ההודעה בכתב על סגירת חשבון הבנק. הנתונים שהיו לפני הבנק בפרק זמן זה הם אותן ההפקדות הנזכרות בתשובתו לתובענה - (אא) הפקדה מיום 6.9.12 של 14 שיקים מאותו חשבון לפקודת גורם זהה, כאשר כל שיק בנפרד משוך על סכום נמוך מ - 50,000 ₪ והסכום הכולל הגיע ל - 650,000 ₪. מועד פרעונם של השיקים היה בשבועיים שקדמו להפקדה. אף אחד מהשיקים לא היה בעל מועד פרעון עתידי. (בב) הפקדה מיום 10.9.12 של 5 שיקים ברצף מאותו חשבון לפקודת גורם זהה, כאשר כל שיק בנפרד משוך על סכום הנמוך מ - 50,000 ₪ והסכום הכולל של ההפקדה הגיע ל - 240,000 ₪. כל השיקים היו לזמן פרעון מידי. (גג) הפקדה מיום 21.9.12 של 4 שיקים מזומנים שכל שיק בנפרד משוך על סכום הנמוך מ - 50,000 ₪. אמנם ההפניה להפקדות אלו נעשתה לראשונה בתשובתו של הבנק לבקשה למתן סעד זמני, אלא שלנוכח העובדה שבוצעו בטרם שליחת המכתב בו הודיע על סגירת החשבון, הן ככל הנראה מהוות את ה"פעילות החריגה" אליה הפנה הבנק במכתב זה ולמעשה מהוות את הבסיס לטענתו שהועלתה בשלב מאוחר יותר בדבר "פריטת שיקים" שמבצעת המבקשת בניגוד לניכיון שיקים. בסוגיה אחרת, שאינה מענייננו, והגיעה לבית המשפט העליון, נדרש בית המשפט העליון לעמוד על מאפייניה של עסקת ניכיון שיקים - "ניכיון שיקים הינו עסקת מכר בה הממכר הוא שיק (לרנר, בעמודים 369-370). משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון שיקים רוכש שיק מאת בעליו. על פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בניכוי סכום כלשהו. הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך..." [בגץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על אגף שוק ההון, פסקה 6 ( 5.12.10)]. עוד נכתב, כי ניכיון שיק הוא מצב בו "לקוח מוכר לבנק שיק שהוא מחזיק בו כנפרע או כנסב, והבנק הרוכש משלם למוכר את הסכום הנקוב בשיק בניכוי מראש של ריבית בשיעור מוסכם. המחיר המופחת משקף את העובדה שהבנק משלם כסף בהווה ואמור לקבל מהמושך כסף בעתיד, ואת רכיב הסיכון בעסקה למקרה שהבנק לא יצליח להיפרע מהמושך." [שלום לרנר, דיני שטרות 369 (מהדורה שנייה, 2007)]. (הדגשות שלי - ה"ג). מכאן, הרי שעסקת ניכיון שיקים משמעה פירעון מוקדם של שיק מעותד, תוך ניכוי סכום כלשהו המשקף את הסיכון שהעוסק בניכיון לא יצליח לקבל את הכסף בעתיד, בהגיע מועד פרעונו של השיק. בהפקדות המתוארות דלעיל שבוצעו בחשבון הבנק של המבקשת, לא היה אותו רכיב של סיכון האמור להיות קיים בעסקת ניכיון שיקים - המבקשת המתינה שלושה ימי עסקים עד אשר קיבלה לחשבונה את הכסף ורק אז העבירה כסף ללקוח. מר אלדין הבהיר בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 10.10.12 שאחרי שהמבקשת קיבלה שיק מלקוח שלה היא הייתה בודקת אותו ורק אם השיק היה כשר היא הייתה מעבירה ללקוח כסף מזומן תמורתו לאחר 3 ימים. כך אף בחקירתו העיד מר אלדין שיש אנשים שיש להם בעיות עם הבנקים ולכן הם פונים למבקשת ולא לבנק כדי לפרוט שיקים (ש' 1-4 בעמ' 4 לפרוטוקול). כמו כן, השיקים שניתנו למבקשת היו לזמן פרעון מידי ולא היו מעותדים. למעשה, המבקשת לא ניצבה בפני כל רכיב של סיכון הקיים בעסקת ניכיון בה עלולה למצוא עצמה מול שוקת שבורה במקרה שלא תצליח לגבות את השיק מהמושך, אלא איפשרה שימוש בחשבונה ללקוחותיה תמורת עמלה לא מבוטלת. לנוכח הגדרת ניכיון שיקים דלעיל נראה כי פעולות המבקשת ביחס לשיקים שקיבלה אינן עולות בקנה אחד עם עסקת ניכיון שיקים אמיתית ולכן עולה החשד שכל מטרתה של העסקה היא להשתמש בחשבון המבקשת כצינור להעברת כספים במקום הבנק במקרים בהם לקוחותיה נתקלים בקשיים מול הבנקים שלהם כפי שאף העיד מר אלדין בחקירתו. לטענת המבקשת, לנוכח הוספת סעיף 11ג(א)(7) לחוק איסור הלבנת הון בחודש מאי 2012, הרי שאין מחלוקת שניתן לבצע ניכיון במזומן שכן "נכס פיננסי" מוגדר גם כמזומן בחוק ו"מטבע" מוגדר לרבות שיק. לנוכח ההגדרה דלעיל לניכיון שיקים, איני מקבלת טענה זו. מעיון בדברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7) נכתב כדוגמא לסעיף זה "מי שעוסק בהמרתם של מזומנים בשיק בנקאי". דהיינו, נותן שיק בנקאי כנגד מסירת מזומנים, ולא להיפך. כמו כן, בהצעת החוק הוצע להחליף את סוג השירות הפיננסי הקבוע בפסקה (5) של סעיף 11ג(א) ב"מסירת נכסים פיננסים כנגד שיק, שטר חליפין, שטר חוב או מסמך כאמור בסעיף 8 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 שמושכם אינו מקבל הנכסים הפיננסים, כערבון להחזרת שווי הנכס כאמור." בדברי ההסבר להצעת החוק בעניין זה נכתב שכך יבואו בגדר "נותני שירותי מטבע" גם העוסקים במסירת נכסים פיננסיים כהגדרתם בסעיף זה, הן כנגד שיק, שטר חליפין או שטר חוב והן כנגד שוברי כרטיסי חיוב. הצעה אחרונה זו לא התקבלה בסופו של דבר, אך בשילוב דברי הסבר אלו עם דברי ההסבר להוספת סעיף קטן (7) ברי, שלא לפריטת שיקים בעלי זמן פירעון מידי במזומנים, התכוון המחוקק בהוסיפו את סעיף קטן (7) לסעיף 11ג(א) לחוק. אין כל היגיון מסחרי בפריטת שיקים בדרך בה מתבצעת הפריטה אצל המבקשת, למעט עקיפה של הקשיים המוצבים בפני לקוחות המבקשת על ידי הבנקים שלהם. לסיכום סוגיה זו - אם אשוב לשאלה הטעונה הכרעה: האם היה לבנק יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון במועד בו החליט על סגירת חשבון הבנק שלה - אשיב תשובה חיובית: הדוגמאות שאותן הביא הבנק של הפקדות שיקים בסכומים משמעותיים לפרעון מידי בחשבונה של המבקשת מחודש ספטמבר 2012 אכן מעלים חשד לפעילות הקשורה להלבנת הון. אולם, האם הבנק עמד בחובות האמון ותום הלב המוגברות המוטלות עליו כלפי המבקשת - לקוחתו? זאת איני בטוחה במקרה דנן: כאמור, לכתחילה, טען נציג הבנק בעל פה שבכוונתו להפסיק את פעילות המבקשת מאחר שאין לה רישיון לעסוק בניכיון שיקים לפי סעיף 7א לחוק הבנקאות שכלל אינו רלוונטי לעיסוקה של המבקשת. הבנק התעלם במשך שלושה חודשים מבקשת המבקשת להעלות על הכתב את טענתו כלפיה ולהפנותה להוראות החוק אותן היא מפרה לטענתו, עד ששלח מכתב בו הודיע על סגירת החשבון מהטעם ש"יכול שחשבונכם... מתנהלת בו פעילות חריגה שאינה תואמת את רישיונכם כנותני שירותי מטבע." אף במכתב זה נמנע הבנק מלהפנות את המבקשת לכל הוראה בדין המופרת לטענתו על ידיה ואף השתמש בלשון "יכול ש...", מבלי שניסה כלל לברר את פשר פעילותה או לבקש ממנה פרטים מסוימים כדי שיוכל לקבל החלטה בשאלה אם לסגור את חשבונה, אם לאו. רק בהמשך, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים לאחר שהבנק הבין שהמבקשת מתכוננת לנקוט הליך משפטי נגדו, העלה לראשונה הבנק את טענת פריטת השיקים. בניגוד לסיכום אליו הגיעו הצדדים בסיום הפגישה, לא העביר הבנק למבקשת את ההוראות המגדירות את פעילותה כמנוגדת לחוק כדי שתוכל לדעת מה מהות הטענה שיש לו כלפיה, אלא שלח את המכתב השני בו אפשר את המשך פעילותה של המבקשת בתנאים שלו. בתשובתו לבקשה למתן סעד זמני העלה לראשונה הבנק טענות נוספות באשר להעדר דיווח והעדר זיהוי כנדרש על פי דין. הגם שתמהה אני מאד על התנהלותו זו של הבנק לכל אורך בירור העניין, הרי שהתנהלות זו כשלעצמה אינה יכולה להוות השלמה עם פעילות שייתכן שקשורה להלבנת הון, עליה הצבעתי. כאמור, בהכרעה בתובענה דנן יש לשקול את הנתונים שעמדו לנגד עיניו של הבנק עת קיבל את ההחלטה על סגירת החשבון - אין ספק שטענותיו של הבנק באשר להעדר חובות דיווח והעדר זיהוי כנדרש על פי הדין עלו לראשונה במועד המאוחר להחלטתו על סגירת החשבון (רק בתשובתו לבקשה למתן סעד זמני). זאת ועוד, בחקירתו העיד מר אלדין שהוא דיווח על ההפקדות עליהן נשאל שבוצעו בחשבון המבקשת (ש' 17 בעמ' 6; ש' 18 בעמ' 7; ש' 29 בעמ' 8) ומנגד העיד מר אלמליח שסוגית הדיווחים המיוחדים "אינה מעניינת אותו" (ש' 6-7 בעמ' 12 לפרוטוקול + ש' 28 בעמ' 21) ואישר שאין מי שמדווח לו אם יש דיווח מיוחד או דיווח רגיל ושאין לו כל מידע בנושא זה (ש' 29-31, שם- ש' 1-2 בעמ' 13); בהמשך אף העיד שכלל לא בדק אם המבקשת דיווחה דיווח חודשי (ש' 24-30, שם). באשר לחובת הזיהוי אישר מר אלמליח בעדותו שהמבקשת זיהתה את הלקוחות ואמר בעדותו שהוא אינו נכנס לשאלה אם נעשה לגבי לקוחות המבקשת זיהוי כנדרש על פי חוק (ש' 7-15 בעמ' 21). מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה שלנוכח הפקדות שיקים בסכומים ניכרים, לזמן פרעון מידי ללא כל רכיב סיכון שעמדה לפניו המבקשת, היה לבנק יסוד סביר להניח שמתבצעת בחשבון המבקשת פעולה הקשורה להלבנת הון. עם זאת, לנוכח התנהלותו של הבנק מול המבקשת לכל אורך הדרך סבורני שהבנק לא פעל בסבירות ובתום לב עת הודיע למבקשת על סגירת החשבון, כמצופה מתאגיד בנקאי. משכך, סבורני שיש לקבל את התובענה באופן חלקי, כך שהבנק יהיה מנוע מלסגור את חשבון הבנק של המבקשת, כל עוד המבקשת תפעל בו בהתאם לתעודת רישום לנותן שירות מטבע שקיבלה ולענייננו - תבצע פעולה של ניכיון שיקים - היינו, קבלת שיקים מעותדים והעברת הסכום הנקוב בהם בניכוי ריבית באופן מידי, להבדיל מהפעולות שביצעה הנחזות להיות פריטת שיקים. המבקשת זכאית גם לבצע כל פעולה אחרת נוספת המותרת לביצוע על פי תעודה זו. למען הסר ספק יובהר, כי אם המבקשת לא תפעל כאמור לעיל, יהא הבנק רשאי לסגור חשבונה לאלתר. 4. סוף דבר: מכל האמור לעיל התובענה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיף (ט) דלעיל. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. בנקמיסיםעבירות מסהלבנת הוןסגירת חשבון בנקחשבון בנק