מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סכסוך גבולות בבני ברק:   עניינה של תובענה זו הינו סכסוך גבולות בין התובעים, בעלי זכויות החכירה במגרש עליו שוכנת תחנת דלק "איצטדיון" בבני ברק , לבין הנתבעים 1 - 2 המחזיקים את המגרש הגובל מדרום.   הסכסוך שהתגלע ביוני 1987 הוליד תובענה זו לסילוק ידם של הנתבעים משטחים אשר לטענת התובעים שייכים להם והנתבעים השיגו את גבולם.   בהחלטת כב' הש' י. שמעוני מיום 22.11.94, ניתנה בהסכמה רשות להתגונן ונקבע כי השאלה היחידה שתועמד להכרעה היא : האם התובעת היא בעלת הזכויות בשטח המריבה.     רקע עובדתי זכויות התובעים במקרקעין נשוא התובענה מעוגנות בהסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל מיום 23.12.1962. במסגרתו חכרו קרקע הידועה כחלקה מס' 57, 60, 63 (קטעים) מגוש 6643 בשטח של 2600 מ"ר בערך. (להסכם צורף תרשים אשר עותק ממנו לא נמצא ולא הומצא לעיונו של בית המשפט). התובע 3 נכנס כצד להסכם החכירה בהסכם מאוחר יותר, מיום 25.7.1979, אשר גם בו צויין כי שטח החלקה הינו 2600 מ"ר בערך.   עסקינן בתחנת הדלק השוכנת ברח' מבצע קדש בגבול רמת גן - בני ברק.   "שטח המריבה" הינו רצועת קרקע צרה וארוכה בגבולה הדרומי של החלקה, לאורכה בנו הנתבעים גדר בלוקים בשנת 1987 וכן שטח נוסף בחלק הדרום מזרחי, בו הציבו הנתבעים "קונטיינר" (מכולה) מתוכו הפעילו קיוסק.   מתשובת המינהל לפניות התובעים (נספח ט' לכתב התביעה), ניתן ללמוד על הסיבה לאי הבהירות סביב שטח תחנת הדלק, והיא העדר גבולות ברורים לחלקות ותהליך של הכנת מפה מצבית וקביעת גבולות, שלא הושלם במועד בו נבנתה הגדר.   במהלך השנים בהם נוהל תיק זה, אשר ניהולו נמשך בין היתר בשל מו"מ שערכו הצדדים והמתנה לקביעת המינהל, נערך רישום מחודש במינהל של הגבולות. ושטח תחנת הדלק הוגדר כחלקה מס' 98 בגוש 6643. רק ביום 24.1.02 נרשמו חכירות התובעים בלשכת רישום המקרקעין על שטח חלקה 98 בגודל של 3186 מ"ר.   אין חולק כי לפי המצב הרישומי דהיום, נבנתה הגדר בשטח השייך לתובעים. פסק הדין ניתן בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ביום 1.5.00 ולפיה יגישו את כל המסמכים שבדעתם להסתמך עליהם, ואשר טרם הוגשו לתיק ויינתן פסק דין על סמך החומר שבתיק בית המשפט.   לגבי המכולה, ניתנה התחייבות להזיזה וכאמור בסיכומי הנתבעים התחייבות זו בוצעה.   ההכרעה נשוא פסק הדין הינה איפוא, האם למרות המצב הרישומי היום, קמה לנתבעים זכות להמשיך ולהחזיק ברצועה הדרומית של חלקה 98 והאם עד לרישום האמור החזיקו בשטח זה כדין.   טענת ההגנה של הנתבעים, כפי שפורטה בתצהירו של נתבע 1, התומך בבקשת הרשות להתגונן, הינה כי התובעים גידרו את שטח המקרקעין שהוחכר להם וקבעו את גבולותיו בפועל. לטענת נתבע 1, כאשר בנה את מבנה המסעדה בשנת 1976, תחנת הדלק היתה תחומה בגדר רשת שהוקמה על בסיס חגורת בטון.   לטענתו בשנת 1980 בנו התובעים גדר אבן וגדר זו הורחקה לכיוון דרום כמטר. לחיזוק טענה זו מצרף הנתבע 1 מפה שהוכנה לטענתו בשנת 1980 על ידי התובעים לקבלת היתר בנייה לגדר.   הנתבע 1 בנה גדר הצמודה מדרום לגדר התובעים וטוען כי התובעים מנועים מלטעון לבעלות בשטח הואיל וקבעו בעצמם את גבולות החלקה.   עיון בנספחי תצהירו של הנתבע 1 מגלה כי נעשה שעטנז בין מספר בקשות שונות.     צורפה בקשה של התובעים מיום 19.7.1987 להקמת גדר בטון ומתכת דקורטיבית ושינוי מיקום מתקן אשפה שנערכה ע"י מהנדסי חברת הדלק סונול, לה צורפו שתי מפות שונות. עיון במפה הרלוונטית לתוכנית משנת 1987 מגלה בבירור כי מבוקש להרוס קיר בטון קיים בגובה 1.00 מטר ולבנות קיר בטון ומתכת דקורטיבי המצוי מעט מדרום על גבול החלקה.   מבין שלל המפות והתוכניות שהוגשו לבית המשפט, נמצאה בקשה שהוגשה ביום 9.7.1980 להקמת קיר בטון. במפה התומכת בתוכנית זו מסומנת הגדר הקיימת היום בשטח אשר עליה נסמכים הנתבעים.   עמדת המינהל לגבי שטחי התחנה התבררה במהלך הדיון. בדיון ביום 18.5.1995 , העיד סגן מנהל מחלקת פקוח במינהל וציין כי המפה ת/ 3 (נספח ב' לכתב התביעה), משקפת, למיטב ידיעתו, את השטחים המוחזקים בפועל על ידי התובעים. עוד הבהיר כי הגדר הקיימת בפועל אינה נמצאת על הגבול הרשום של החלקה.   השוואה בין מפה זו (ת/ 3) למפה ששימשה בסיס לתכנית המוקדמת להקמת תחנת הדלק (נ/ 1 מיום 19.3.1964), מגלה כי הגדר שהוקמה בפועל עוברת בתוואי שנחזה במפה הישנה כגבול החלקה הדרומי.   השתלשלות הרישומית של החלקה בוארה בתעודות עובד הציבור של אחראי מחלקת מיפוי במינהל מר ויקטור לוזון. בתעודה מיום 17.11.1994, לה צורפה המפה (ת/ 3), צויין כי מפה זו משקפת נאמנה את השטח המוחכר על ידי המינהל.   בתעודה נוספת מטעמו, מיום 12.4.1999 הבהיר נציג המינהל כי התובעים,החוכרים, זכאים לחתום על המינהל על חוזה חכירה בגין כל חלקה 98. לתעודה צורפה מפה לצרכי רישום מס' 108/73, המגדירה את גבולות חלקה 98 לגבולות הקיימים כיום, ובשטח כולל של 3186 מ"ר, לאחר שנרשמה פרצלציה ביום 1.3.1987.   עוד הובהר, כי המפה המקורית המוזכרת בחוזה החכירה, לא נמצאת בתיקי המינהל והשטח המקורי נקבע על פי תשריט תב"ע 89 א שלא נערך על סמך מפת מדידה, ולפיכך השטחים בחוזה החכירה אינם מדוייקים. ת/ 3 הוכנה על פי המפה לצרכי רישום שצורפה לתעודת עובד הציבור.   עיון במפה זו מגלה כי המספרים הסופיים של החלקות נרשמו על ידי המודד המחוזי ב- 22.5.1987 .   בעדותו של התובע 3 ביום 17.2.1999, הודה בהגינותו כי את הגדר שנבנתה בתחילת שנות ה- 80, בנו במקום זה מאחר וחשבו לתומם התובעים, כי זהו קו הגבול הדרומי. במדידה מאוחרת יותר, גילו התובעים כי הגדר מצויה בתוך שטחם.   אין ספק כי "תגלית" זו נולדה לאחר שהושלמה הפרצלציה ונערכה המפה המחלקת את הגבולות למצב הקיים היום.   פניית התובעים לרשויות בוצעה כבר ביום 29.7.1987 ובה הודיעו על בניית הקיר במגרשם המפריע לבקשתם לבניית גדר שהוגשה ביום 19.7.1987.   ממכלול המסמכים נראה כי הנתבעים אשר ראו את הכנות התובעים לשינוי מיקום הגדר, מיהרו להציב עובדות בשטח ובנו מטעמם קיר, שכל מטרתו הינה לחסום את התובעים מלהגדיל חזקתם בהתאם למלוא זכויותיהם בחלקה.   בסיכומיהם, מנסים הנתבעים להיבנות מציון השטח של 2600 מ"ר במפות ובתוכניות אשר היוו את הבסיס להקמת תחנת הדלק.   בנוסף צרפו לסיכומיהם מסמכים נוספים מתיק הבניין במחלקת ההנדסה, מהם מבקשים הם ללמוד כי שטח החלקה המקורי היה קטן והוגדל רק עם השלמת הרישום על שמם של התובעים.   אין בידי לקבל מסקנה זו. השטח שהועבר לתובעים בפועל לא נמדד ולא צויין באף מסמך רשמי אלא נותר בגדר הערכה גרידא.   רק לאחר השלמת הפרצלציה החדשה והכנת מפה לצרכי רישום, בשנת 1987, הסתבר גודל החלקה לאשורו.   אין בסיס לטענות הנתבעים בסיכומיהם אודות "מקור הבלבול" וטענתם כי שטחי החלקות הסופיות, כפי שנקבעו בשנת 1987, לא תואמות את ההחכרות שנעשו עד לאותו מועד, לא הוכחו.   מצג התובעים ונפקותו אין חולק כי בשנת 1980 ואף קודם לכן, סברו התובעים בטעות כי הגבול הדרומי של חלקתם עובר במקום בו הקימו את גדר הבטון.   לטענת הנתבעים, הסתמכו על מצג זה ומכוחו הגישו בשנות ה- 70 את הבקשה לבניית המסעדה, אשר קו הבניין שלה נקבע במרחק של 4 מטרים מהגדר הקיימת.   בנוסף, טוענים הנתבעים כי גם בבקשה לסגירת מרפסת, לה ניתן היתר בשנת 1991 מצויינים קווי הבניין המתייחסים למרחק של 4 מטרים מהגדר הקיימת.   בספרו של מ. דויטש, קניין, כרך א, תשנ"ז - 1997 מביע המחבר דעה כי יש מקום לתחולתם של שיקולי הגינות בתחום הקניין, אולם לאור אופיה של זכות זו, יש לנקוט גישה זהירה יותר במהלך החלתם של כללי הגינות.   הכרה במצג התובעים הנובע מטעות, כהשתק מפני זכותם לממש את מלוא זכותם בקניינם, הינו מרחיק לכת ואינו עומד בגישת הפסקה שהינה מהוססת בכל הנוגע לפגיעה בזכות הקניין.   דוגמאות המובאות בספרו של דויטש ליצירת השתק מחמת מצג בזכויות קנייניות עוסקות בדיני רשיון במקרקעין ובפומביות דיני הקניין.   במקרה דנן, ברגע בו הרשות המוסמכת קבעה את גבולות החלקה בבירור, הביעו התובעים עמדתם הברורה בנוגע לזכותם בנכס.   אמנם תורת ההשתק מהווה חלק מן המשפט הישראלי; אולם בתחום הקניין היקף תחולתה מצומצם.   בנסיבות המקרה דנן, לא ניתן לקבוע כי התובעים ויתרו על זכותם או כי הם מושתקים מלתבוע את פינויים של הנתבעים. יתרה מכך, לא שוכנעתי כי הנתבעים פעלו בתום לב והסתמכו על מצגים של התובעים באופן המקנה להם זכות במקרקעין של הזולת.   טענת הנתבעים כי יגרם להם נזק במידה ויחוייבו לסלק ידם, אין בה די כדי למנוע את צו הפינוי מאחר וזכותם של התובעים עדיפה. לעניין זה ראה רע"א 6339/97 רוקר נ. סלומון, פ"ד נה(1) 193, שאוזכר בסיכומי התובעים.   סוף דבר מהאמור לעיל עולה כי הנתבעים פלשו שלא כדין למקרקעין של התובעים ואני מורה על סילוק ידם של הנתבעים, או מי מטעמם, מהשטח נשוא התביעה, תוך השבת המצב לקדמותו.   בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סכסוך גבולותסכסוך