מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה נפשית של ילדה בתאונת דרכים / טראומה של ילדה עקב תאונת דרכים:   זוהי תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת מס' 1 כתוצאה מתאונת דרכים בה הייתה מעורבת. נסיבות התאונה וחבותם של הנתבעים אינם שנויים במחלוקת והדיון מתמקד בשאלת גובה הנזק בלבד.   העובדות התובעת מס' 1 ילידת 4/9/1984 נפגעה בתאונת דרכים , ביום 12/3/1989 בעת שרכב שמספרו 42864 נהוג ע"י נתבע מס' 1 פגע בה כאשר חצתה כביש במעבר חצייה . עקב פגיעתה , אושפזה התובעת מס' 1 במחלקת הילדים במרכז הרפואי ע"ש שיבא ואובחנה כסובלת מחבלות בראשה, בפניה בלסת ובדיקת ה C.T שבוצעה העלתה כי ישנה עדות לבצקת מוח. (ראה סיכום מחלה ממחלקת ילדים א' מרכז רפואי שיבא מיום 17/3/1989)   אין חולק ומוסכם על הכל כי התובעת 1 (להלן: "X") סובלת כיום מ- 50% נכות פסיכאטרית.   עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה בשאלה מהו שיעור הנכות אותו יש לייחס לתאונה.   ב"כ התובעות טוען כי עובר לתאונה היתה X ילדה בריאה , בגופה ובנפשה, ומעולם לא סבלה מכל בעיה תיפקודית וגם לא למדה במסגרת חינוכית מיוחדת. ולכן, יש לקבוע כי מלוא הנכות בשיעור של 50% ממנה היא סובלת כיום קשורה לתאונה בלבד. לעומתו טוען ב"כ הנתבעים כי יש ליתן לחוות הדעת הרפואיות את מלוא המשקל המשפטי, ולקבוע כי רק נכות בשיעור של 10% מתוך הנכות הכוללת קשורה לתאונה ותוצאותיה. הנכות הרפואית להערכת נכותה של התובעת מונו על ידי בית המשפט מספר מומחים. פרופ' גולדהמר מומחה בתחום הנוירואופתומולוגיה קבע בחוות דעת מיום 31.12.94 כי אין ממצאים המצביעים על פגיעה בעין או בדרכי הראייה ושלל קיומו של קשר בין מצבה הנוכחי של X לתאונה . לאחר שנתקבלה חוות דעתו של פרופ' גולדהמר נעתר בית המשפט לבקשת ב"כ התובעת ומינה את ד"ר ברכה גאוני , על מנת שתחווה את דעתה באשר לנכותה הפסיכיאטרית של התובעת. ד"ר גאוני נעזרה לצורך קביעת ממצאיה בד"ר שיפרה ארזי, פסיכולוגית קלינית , אשר ערכה לתובעת מבחנים פסיכודיאגנוסטיים. בחוות דעתה מיום 9.2.98 קבעה ד"ר גאוני כי התובעת סובלת מנכות פסיכיאטרית בשיעור של 50% מתוכה זקפה על חשבון הטראומה ממנה סבלה כתוצאה מהתאונה 20%. בתאריך 26.11.98 נחקרה ד"ר גאוני על חוות דעתה ופרשה בפני בית המשפט את הבעייתיות במצבה של התובעת ואת הקשיים בקביעת הקשר בין מצבה הנוכחי של התובעת לתאונה והערכת שיעור הנכות אותו יש לזקוף לחובת האירוע הטראומטי. עם סיום עדותה החליט כב' השופט אוקון , למנות מומחה נוסף בתחום הנוירופסיכולוגיה. ובתאריך 24.10.99 בהסתמך על חוות דעתה של ד"ר שרה רפפורט , שינתה ד"ר גאוני את חוות דעתה וקבעה כי לאור הממצאים העדכניים יש מקום להעריך את נכותה של התובעת הקשורה לתאונה ב 10% . איש מהצדדים לא ביקש לזמן לחקירה את ד"ר רפפורט או להשלים את חקירתה של ד"ר גאוני. הרחבתי בתיאור השתלשלות העניינים שקדמה להגשת חוות דעתה המשלימה של ד"ר גאוני על מנת להדגיש את הבעייתיות החריגה , בה נתקלו המומחים בטרם גיבשו את חוות הדעת ואת העובדה שלא קיימת תמימות דעים , באשר לקשר בין הנכות או חלק ממנה לתאונה. למרות האמור לעיל אני סבורה ,שלא הובאו ראיות על ידי ב"כ התובעת ונימוקים המצדיקים את פסילת חוות הדעת. אשר על כן החלטתי לאמץ את קביעתה של ד"ר גאוני לפיה מתוך נכות של 50% יש לייחס 10% לתוצאות התאונה. הנכות התפקודית לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפני השתכנעתי כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת מס' 1 אינה משקפת את הפסדה האמיתי והפונקציולי. ההבדל בין הנכות הרפואית לתפקודית כבר קנה לו שביתה בפסיקה. ראה למשל ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר ( קטין) ו- 3 אח' , פ"ד מה (1) 592,580.בו קבע כב' השופט א. גולדברג: ”גם אם משמשת הנכות הרפואית "מפתח", אין משמעות הדבר כי בכל מקרה על הנכות התפקודית להיות זהה לנכות הרפואית. יש ועל פי ההגיון וניסיון החיים נשללת חפיפה אשר כזאת, בהתחשב, בין היתר, במהות הפגיעה, ונתוניו של הקטין, וקביעת ההפרש (אם כלפי מעלה ואם כלפי מטה) תהיה אז בגדר שומתו של בית המשפט.” התאונה אירעה כאשר X היתה בת ארבע וחצי שנים. על מצבה של X עובר לתאונה- מעידות התובעת מס' 2 , וגב' דבש מנהלת המעון בו התחנכה התובעת מס' 1 מגיל שנה וחצי ועד לגיל שלוש וחצי, האומרת בתצהירה ת/2 ” הנני מצהירה כי X הייתה תלמידה מצוינת בעלת התפתחות תקינה לחלוטין ואף מעל לממוצע . היא התגלתה כילדה חכמה, עירנית , התפתחותה הייתה תקינה לחלוטין הן מבחינה דידקטית והן מבחינה מוטרית.. X דיברה היטב, השתתפה בכל החוגים במעון , רקדה בשיעורי ריתמיקה, הייתה בעלת שמיעה טובה , ראיה טובה וזיכרון מעולה" ( שם סעיפים 6-7). וכן מעיד של מר תנעמי עובד סוציאלי אשר הכיר את התובעת לפני התאונה כי נראה לכאורה שמצבה היה תקין והעד לא הבחין בבעיות התפתחות . ב"כ הנתבעות מבקש מבית המשפט להתעלם מעדויות אלה וסבור שמדובר בעדויות מומחים האסורות בהצגה בתיק על פי הפלת"ד .אין אני תמימת דעים עמו. העדים דבש ותנעמי הכירו את התובעת בתוקף עיסוקם המקצועי אולם עדותם אינה חוות דעת אלא תיאור מצבה כפי שהם ראו אותו בתקופה הנידונה. מחד גיסא טוען ב"כ הנתבעים כי אין להאמין לעדותה המגמתית של האם ויש להניח שאילו זומנו בני משפחה נוספים, לא היה משנה עמדתו גם ביחס למשקלה של עדותם, מאידך גיסא משבחר ב"כ התובעת לזמן לעדות עדים נייטרליים , שאין להם עניין בתוצאות ההליך מתבקשת פסילת עדותם בשל העובדה שהקשר בינם לבין התובעת היה במסגרת עיסוקם המקצועי. אני סבורה שעדויות אלה הינן ראיות קבילות והעדים אינם מתיימרים לחוות דעתם בשאלות שברפואה אלא מתארים את התובעת כפי שראו אותה בהיותה בגיל שלוש. לעדויות אלה מתווספים הרישומים הרפואיים של התובעת מס' 1 עובר לתאונה.אין חולק כי התובעת מס' 1 נולדה פגית וסבלה מבעיות נשימתיות עקב חוסר בשלות הריאות. עם זאת אין כל אינדיקציה בתיקה הרפואי עובר לתאונה ,כי עקב הפגות נגרם לה פיגור או סבלה מפגיעה מוחית כלשהיא. מכלול ראיות זה מביא למסקנה כי בשל התאונה החריפו התופעות מהן סבלה התובעת מס' 1 עובר לתאונה בצורה משמעותית. נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על תפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני . כפי שנקבע בע"א 516/86 - "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אזולאי . פ"ד מ(4) 701,690 ”יש וקיים פער, לפעמים פער של ממש, בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאות בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו. במקרה כזה, למשל, יפסוק בית המשפט בתביעה לפיצוי בשל נזק שאינו ממוני על פי דרגת הנכות הרפואית שנקבעה ועל פיה בלבד, ואילו באשר לנזק הממוני, ייפסק הפיצוי על פי דרגת הנכות התפקודית, שאפשר ותהיה בשיעור גבוה, ואף גבוה מאד, מדרגת הנכות הרפואית גרידא; ואפשר שתפחת, ואולי במידה נכרת, מדרגת הנכות הרפואית.” הראיות שהובאו בפניי מצביעות על כך שהתאונה גרמה להחמרה קשה במצבה של התובעת מס' 1 .כפי שעידה ד"ר גאוני ( ע'מ 6 לפרוטוקול מיום 26.11.98) ”אילו הילדה היתה לא מפגרת והייתי מתיחסת לילדה בריאה, הייתי קובעת לה רק 10% , כיוון שקשה לה יותר להתמודד אני חושבת שמגיע לה נכות נפשית יותר גבוהה. אני מסכימה להגדרת בית המשפט לפיה הנכות הרפואית המיוחסת לתאונה היא 10% , אך קבעתי נכות של 20% בהתחשב בתוצאה התיפקודית שיש לייחס לכך במקרה של קטינה זו... התאונה יכולה יחסית להיות קלה, מבחינה רפואית אני לא יכולה להפריד. נושא הפיגור הוא אורגני. אבל מקורו אינו ידוע.” ובהמשך ( ע"מ 7) מוסיפה ד"ר גאוני : ”לשאלת בית המשפט: מבחינת מה שמכונה תיפקודית מה היה מצבה של הקטינה אלמלא התאונה? ת: היא היתה יכולה להיות במצב רוח טוב יותר. להיות פחות אלימה, לסבול פחות או לא לסבול בכלל סיוטי לילה. יתכן שכל הסימפטומים הללו לא היו קיימים לפני התאונה.” נכון אומנם שבחוו"הד המשלימה קבעה ד"ר גאוני נכות רפואית של 10% בלבד. אולם להשקפתי אין בכך כדי לסתור את העדות המצוטטת לעיל לענין הנכות התיפקודית. מכיוון שבענייננו הוכח שינוי דרסטי במצבה של התובעת לאחר התאונה. ובהחלט סביר להניח שמשקל הפגיעה שנגרמה לה בתאונה עולה על שיעור הנכות הרפואית לנוכח נתוניה החריגים מלכתחילה. קביעת הנכות התפקודית היא בעלת חשיבות רבה בהערכת הפיצוי הראוי שיאפשר להחזיר את הנפגע, ככל הניתן, למצב בו היה נתון אלמלא התאונה ועל כן יש צורך בהשוואת מצבו של הנפגע עובר לתאונה עם מצבו הכללי בעקבות התאונה. מצבו של הנפגע ויכולת ההסתגלות שלו למצבו עקב התאונה , ישפיעו ללא ספק על קביעת מידת הנכות התיפקודית שנגרמה לו. תוספת התאונה לנכותה של תובעת מס' 1 אינה שולית, אלא החמירה בצורה משמעותית את מגבלותיה. התובעת מס' 1 תוכל אומנם גם במומה להסתגל לעבודות מסוימות אך המום מקטין את כושר השתכרותה ומכך אין בית- המשפט רשאי להתעלם, ולפיכך יש לפסוק כי נכותה התיפקודית והפסד כושר השתכרות שלה הם בשיעור של 20% בעקבות התאונה. את הפיצוי בגין ראש נזק זה חישבתי באופן גלובלי שכן, חוסר הוודאות , גדול פי כמה כאשר הנפגע הוא קטין ,שומה להביא בחשבון את יכולתו להסתגל למומו, ומאידך אין להתעלם מן הצמצום העלול לחול במרחב הבחירה שלו ראה למשל ע"א 326/88 צימרמן נ' גבריאלוב . פ"ד מו (1) 353,360. ”נכון עשתה הערכאה הראשונה כשהעריכה את הפסד ההשתכרות בסכום גלובאלי, שאותו העריכה על סמך אותם נתונים שהיו בבסיס חישובה. כשמדובר בקטין שעתידו לוט בערפל, קשה למצוא דרך מתאימה יותר לחישוב ” ראה גם ע"א 115/92 סגל נ' סגל , לא פורסם. נקודה נוספת אותה יש לציין כי למרות הנסיבות המיוחדות של משפחת התובעת אחיה של X גדלו להיות אנשים מוצלחים ומוכשרים, אחותה הבכורה מפרנסת את עצמה אחיה השני הינו קצין בחטיבת גבעתי ,והאח השלישי הוא עתודאי הלומד שיווק וכלכלה, יחד עם זאת יש לציין כי התובעת סבלה ממגבלה קודמת אשר הגבילה את כושר השתכרותה. לאחר ששקלתי את כל הנתונים המפורטים לעיל , החלטתי לפסוק לתובעת בראש נזק זה - 200,000 ₪ נזק שאינו נזק ממון הפיצוי בראש נזק זה , מחושב עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 לאור שיעור נכותה הרפואית של התובעת 10% נכות צמיתה וימי האשפוז שאינם שנויים במחלוקת הוא מסתכם ב- 28,462 ₪ נכון לתאריך 31/12/2001 לסכום זה תתווסף ריבית כחוק. עזרת הזולת התובעת לא הביאה ראיות להוכחת הצורך בעזרת הזולת בגין התאונה ותוצאותיה ועל כן, איני קובעת פיצוי בגין ראש נזק זה.   הוצאות רפואיות ואחרות לעבר התובעת לא הציגה בפניי ראיות להוכחת הוצאותיה הרפואיות או הוצאות נסיעה. יחד עם זאת לאור מצבה של התובעת מס' 1 לאחר התאונה , ברור כי נגרמו לה הוצאות רפואיות וכן הוצאות נסיעה, בהעדר הוכחה לראש נזק זה, אני אומדת את הוצאותיה המשוערכות ומחייבת את הנתבעים לפצותה בסך של 2,500 ₪. הפסדי התובעת מס' 2 במועד התאונה היתה X בת ארבע וחצי ,וכחודשיים לאחר התאונה נזקקה לטיפול בבית .בתקופה זו בה שהתה בבית עזרתה של תובעת 2 היתה הכרחית ואין בלעדיה- וזו הוגשה על -ידי האם שהפסידה עקב כך הכנסה מעבודה. לא אחת נקבע בפסיקה כי ניזוק אשר היה זקוק לעזרה שניתנה לו ע"י קרובו ולא ע"י עובד שכיר ,אין לשלול ממנו את הזכות לקבל את ערך העזרה שהיה זקוק לה ,ראה למשל ע"א 164/54 י"מ נ' מ"י , פ"ד ט 1107 ,115-117.וכמו כן ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מב(3) 191,192 .אציין כי במועד התאונה גילה של הנפגעת היה 4 ,ואין להתעלם מהנסיבות המשפחתיות שבשלן עול הטיפול בתובעת מס' 1 רבץ על כתפי התובעת מס' 2 בלבד, אשר נעדרה מעבודתה במשך כחודשיים וגם לאחר מכן הקדישה לטיפול בX , זמן רב יותר משהיתה מקדישה אלמלא התאונה ואני קובעת בראש נזק זה פיצויי בסך 15,000 ₪. הוצאות רפואיות ואחרות לעתיד   יש ממש בטענתו של ב"כ הנתבעים כי לא הונחה תשתית ראייתית , להוכחתו של ראש נזק זה . אולם, מחוות הדעת של ד"ר גאוני , ועדותה של תובעת מס '2 באשר למצבה של התובעת מס' 1, עולה כי הוצאות כאלה עלולות להיגרם לתובעת מס' 1 בעתיד . וכי היא זקוקה לטיפול רפואי ונראה שדי בכך להרים את נטל ההוכחה. אולם מכיוון שלא פורטו ההוצאות ובהסתמך על ע"א 511/83 - מדינת ישראל נ' ג'ולייט סעיד, פ"ד מג ( 3) 774, 782. שם נקבע כי: ” להבדיל מהוצאות רפואיות בעבר, בהן דרושה הוכחה של ממש, הרי לגבי הוצאות רפואיות בעתיד אין צורך בהוכחות וודאיות ובהוכחת שיעורן של ההוצאות, ודי בכך שהוכח שהטיפול הרפואי לא תם, ושהמשיבה תזדקק לטיפול רפואי בעתיד” וכן ע"א 675/82 - מרגלית סלמן-אסדי נ' כהן . פ"ד לח (4) 463,499 שם נקבע כי: ” במקרה של הוצאות רפואיות עתידיות חובה על השופט לפסוק סכום מתאים, גם כאשר לא הובאו הוכחות ודאיות, וזאת להבדיל מהוצאות בעבר, בהן דרושה הוכחה של ממש. אין מנוס מהמסקנה, שלאחר תאונה כה חמורה לא נגמרו הטיפולים הרפואיים, ולכן צדק השופט המחוזי בכך שזיכה את המערערת בפיצוי - ולו סמלי - עבור הוצאות אלה, אף-על-פי שלא הוכח שיעורן.”   החלטתי לפסוק בגין ראש נזק זה פיצויי של 15,000 ₪. ניכוי תגמולי מל"ל ב"כ התובעת טוען כי X לא היתה זכאית לקיצבה כל שהיא מהמל"ל בעבר : לפי סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 הזכאות לגמלה לפי פרק זה ( נכות כללית) מתחילה רק בהגיע הנפגע לגיל 18.וגם לקיצבת ילד נכה אין התובעת זכאית משום שהיא אינה עונה על הקריטריונים שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי ( דמי מחיה , עזרה בלימודים וסידורים לילד נכה) תשנ"ח- 1998 מאחר שהתקנות מגדירות " ילד נכה " כמי שזקוק לעזרת הזולת , וזקוק להשגחה מתמדת או עם לקוי מיוחד או זה הזקוק לטיפול רופאי מיוחד. ובאשר לניכוי סכומים בגין גמלת נכות כללית החל מגיל 18 ואילך אני סבורה, שגם קבלת טענות הנתבעים אינו מצדיק ביצוע ניכוי רעיוני במקרה שלפנינו שכן על מנת לנכות סכומים אלו יש לעמוד בנטל הוכחה בו לא עמדו הנתבעים . ראה למשל את דברי כבוד השופטת ט' שטרסברג -כהן ע"א 5655/91 מ"י נ' לוי , דינים עליון , כרך נג' , 79 ( סעיף 16 ): ”למרות שבעיקרון יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי מהפיצויים, רובץ נטל הוכחת התגמולים שיעורם ,והקשר בינם לבין הנכות הנובעת מהתאונה , על המבקש את הניכוי- המזיק” הנתבעים לא הרימו את הנטל והסתפקו בחוות דעתו התיאורטית של מר ספיר, מבלי שהונחה התשתית הראיתית להוכחתה ולפיכך אין לנכות את הגמלאות , ששיעורן לא הוכח.   לסיכום   א. הנתבעים ישלמו לתובעת מס' 1 עבור נזקיה בראשי הנזק המפורטים לעיל: 1. נזק שאינו נזק ממון 28,462 ₪ נכון לתאריך 31/12/2001 לסכום זה תתווסף ריבית כחוק. 2. הפסד השתכרות בעתיד 200,000₪. 3. הוצאות רפואיות לעבר 2,500 ₪ . 4. הוצאות רפואיות ואחרות לעתיד15,000 ₪ . ב. הנתבעים ישלמו לתובעת מס' 2 בעבור הפסד השתכרות 15,000 ₪ .   כמו כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מ.ע.מ מן הסכום שנפסק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום פסק הדין ועד למועד תשלום בפועל. בהיות התובעת מס' 1 קטינה יגישו הצדדים לבית המשפט בתוך 7 ימים הודעות מוסכמות על הדרך בה יושקע הכסף כדי לשמור על זכויתיה.    תאונת דרכיםקטינים