מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי מנכ''ל עמותה / פיטורי מנכ''ל לאחר מספר חודשים: 1. התובע שימש כמנכ"ל עמותת מט"י מור"ל (מרכז לטיפוח יזמות מודיעין רמלה לוד והסביבה) במשך חודשים ספורים. לאחר שפוטר, התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים לפני חלוף שנה, בהתאם להסכם העבודה עליו חתם. התביעה הוגשה נגד עמותת מט"י מור"ל (להלן - העמותה) וכן כנגד הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל (להלן - הרשות). כנגד עמותת מט"י מור"ל ניתן פסק דין ביום 15/9/10 בהעדר הגנה. 2. אלה העובדות העולות מחומר הראיות: א. עמותת מט"י מור"ל הוקמה בשנת 2002 כעמותה רשומה. ב. הרשות לפתוח עסקים קטנים ובינוניים, משמשת כזרוע ביצועית ברמה הארצית, של משרד התמ"ת. הרשות פועלת לעידוד הקמת עסקים קטנים ובינוניים. ג. במסגרת זו, מוקמים מרכזי טיפוח יזמות "מטי"ם", כשכל אחד מהם מאוגד כעמותה וממומן על ידי הרשות, על ידי הרשויות המקומיות וכן ממקורות מימון עצמאיים של כל מט"י. ד. התובע שימש כמנכ"ל מט"י מור"ל, מיום 15/3/08. ה. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה, נספח א' לתצהיר התובע. ו. ביום 6/7/08 קיבל התובע מכתב פיטורים, בתוקף החל מיום 7/10/08, נספח ב' לכתב התביעה. ז. במהלך חודש ספטמבר 2008, הוחלט על סגירת עמותת מט"י מור"ל. תחילה סוכם על הליך פירוק מרצון. החלטה בעניין זה התקבלה באסיפה הכללית של העמותה מיום 16/9/08 ומיום 12/10/08. ח. באסיפה כללית מיום 9/12/08 הוחלט על ביטול הליך פירוק מרצון. עוד נקבע כי הרשות לפתוח עסקים קטנים ובינוניים, תעביר את התקציב המיועד לעמותה, ישירות לנושים של העמותה, בשעור 75% מסכום הנשיה, וזאת בתיאום עם יו"ר העמותה. ט. התובע פנה לאורך כל התקופה לרשות ולעמותה, בדרישה לשלם לו פיצוי בשל פיטורים לפני תום שנה. י. ביום 17/3/09 הודע לתובע כי ישולם לו רק 60,000 ₪ ברוטו, בגין חובות העמותה כלפיו. הסכום שולם על ידי הרשות. התובע קיבל שלוש המחאות: 4,840 ₪ עבור הפרשות לקרן השתלמות. 8,873 ₪ עבור הפרשות לביטוח מנהלים. 21,266 ₪ עבור שכר עבודה. יא. לטענת התובע, נותר חוב של העמותה והרשות כלפיו ולפיכך הגיש את התביעה לבית הדין לעבודה. 3. כאמור, כנגד העמותה ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הרשות טענה שיש לסלק את התביעה על הסף, בהעדר סמכות ובהעדר יריבות. 4. אלה טענות התובע בכתב התביעה ובסיכומים: א. לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה נגד הרשות, בשל השליטה של הרשות בעמותה וכן בשל העובדה שהרשות ניהלה את הליך הסגירה של העמותה. ב. משהחליטה הרשות לשלם 75% מחובות העמותה, קמה יריבות בינה לבין התובע שהינו נושה של העמותה. ג. משניתן פסק דין כנגד העמותה, קיים מעשה בית דין לגבי החוב. ד. הרשות היא הרוח החיה מאחורי העמותה, שלטה בעמותה ועשתה בה כבשלה. ה. העמותה הוקמה בהתאם לדרישת הרשות ומהווה זרוע ביצועית שלה. הרשות תקצבה את העמותה. הרשות ביצעה ביקורת על פעילות העמותה. לרשות נציגים בוועד המנהל של העמותה. היועמ"ש של הרשות הוא היועמ"ש של העמותה. ו. הרשות יזמה והובילה את סגירת העמותה וכן לקחה לידיה את כל הציוד של העמותה. ז. ההסכם שנחתם בין התובע לעמותה הוא הסכם סטנדרטי ומקובל. הרשות היתה מודעת להסכם ולתנאיו. ח. התובע זכאי לפיצוי בהתאם להוראות ההסכם. ט. עם ההחלטה על סגירת העמותה, הרשות באה בנעלי העמותה. 5. אלה טענות הרשות בכתב ההגנה ובסיכומים: א. ההסכם אינו מקנה לתובע את הפיצוי לו הוא טוען. לפי לשון ההסכם, התובע קיבל הודעה מוקדמת בת 90 יום ואינו זכאי לפיצוי מעבר לכך. ב. העובדה שקיימים קשרים בין הרשות לעמותה, אינם מצדיקים חיוב הרשות בחובות של העמותה. לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לרשות. ג. התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי לחייב הרשות בחובות העמותה. ד. הרשות לקחה על עצמה באופן התנדבותי לפרוע את חובות העמותה. ה. קיומו של פסק הדין כנגד העמותה, בהעדר הגנה, אינו יוצר מעשה בית דין כלפי הרשות. ו. התנאי בהסכם המזכה בפיצוי אינו סביר, אינו תואם את הסכמי ההעסקה המומלצים על ידי הרשות, מדובר בהסכם שנוסח על ידי התובע. ז. הסכומים הנתבעים מופרכים ומופרזים. 6. בסיכומי תשובה מטעם התובע, חזר על טענותיו. לעניין הטענה כי לשון ההסכם אינה מזכה את התובע בפיצוי, טען התובע להרחבת חזית אסורה. 7. בתגובה טענה התובעת שמדובר בטענה משפטית ולא עובדתית. 8. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים, להלן פסק הדין. 9. בהסכם העבודה של התובע עם העמותה, נספח א' לכתב התביעה, נכתב: "תקופת ההסכם המעסיק יעסיק את העובד והעובד מתחייב לעבוד אצל המעסיק, מיום 15/3/2008 ועד 15/3/2009 ו/או הודעה מראש של תשעים ימים (להלן: "תקופת ההסכם") בהיקף של משרה מלאה. הסכם זה יחול כל עוד לא מסר אחד הצדדים להסכם הודעה מראש של תשעים יום ובכתב לצד האחר, על רצונו להביא את ההסכם לידי סיום. סיום יחסי העבודה 1. הצדדים מסכימים כי במידה וירצה אחד הצדדים להביא לסיומם של יחסי העבודה לפי הסכם זה, עליו לעשות זאת בהודעה מוקדמת בכתב שתימסר לצד השני תשעים יום מראש (להלן: "תקופת ההודעה המוקדמת"). 2. מבלי לגרוע מכלליות האמור, מוסכם על הצדדים כי המעסיק יהיה זכאי להביא הסכם זה לידי סיום בהודעה מוקדמת של 14 ימים מראש ובכתב, במקרים הבאים: א. אם העובד יפר הסכם זה הפרה יסודית ולא יתקן את ההפרה בתוך 15 ימים מיום שקיבל התראה בכתב מהמעסיק כי עליו לעשות כן. ב. אם העובד הורשע בפסק דין סופי בגין עבירה שיש עמה קלון. 3. במידה ותופסק עבודתו לפני תום תקופת ההסכם, העובד יהא זכאי לפיצוי מוסכם בשיעור מלוא שכרו כולל התנאים הסוציאליים הנלווים אליו, כמפורט בהסכם זה, לתקופה של שנים עשר חודשים ממועד זה או עד לתום תקופת ההסכם, לפי הקצר מביניהם". 10. במסגרת סיכומי הנתבעת, הועלתה טענה חדשה, שלא בא זכרה בכתב ההגנה או בתצהירים, לפיה לשון הסעיף אינה מזכה את התובע בפיצוי עד תום תקופת ההסכם. זאת לומדת היא מהגדרת "תקופת ההסכם" שבסעיף 1, שהיא אחת משתיים: א. 15/3/09. ב. לאחר הודעה מראש של שלושה חודשים. 11. התובע התנגד להרחבת חזית ובצדק. טענה זו של הנתבעת, היא טענה עובדתית לכל דבר ועניין ואינה טענה משפטית, כפי שמנסה הנתבעת לטעון. במסגרת כתב התביעה, התובע טען לזכאות לפיצוי עד לתום תקופת ההסכם. הנתבעת לא חלקה על פרשנות זו של ההסכם. טענותיה היו במישורים אחרים, של עצם קיומה של חבות לרשות כלפי התובע, סבירות וכיו"ב. לו היתה טוענת בכתב ההגנה לפרשנות אחרת של ההסכם, היה ניתן להתייחס לכך במסגרת הראיות, על פי הכלל שלפיו הסכם יפורש על פי אומד דעתם של הצדדים. משלא הועלתה כל מחלוקת לגבי אופן הפרשנות של התובע, לא ניתן להעלותה בשלב הסיכומים. 12. יתר על כן, במהלך בדיקות החובות לנושים, הרשות קיבלה את הפרשנות של התובע. כך עולה ממכתבה של אורלי הורנשטיין, מנהלת הכספים של הרשות, מיום 18/3/09, נספח ב' לכתב ההגנה, בו מופיע פירוט של החובות של העמותה והחלטת הרשות, לרבות החוב כלפי התובע. בעניין התובע נכתב: "6. חובות לעובדים: שוקי ברונהיים (מנהל): בהתאם ליעוץ משפטי שקיבלנו הוחלט להעמיד את החוב שלא במחלוקת בגובה 3 חודשי הודעה מוקדמת, שכר נטו + הפרשות סוציאליות לקרן פנסיה וקרן השתלמות". משמע - הרשות עצמה ראה עין בעין את הפרשנות של הסכם העבודה של התובע, בנוגע להיותו הסכם לתקופה קצובה בת שנה. גם בכתב ההגנה לא הועלו טענות כנגד טענת התובע כי מדובר בהסכם לשנה. לכן, העלאת טענה סותרת בשלב הסיכומים, אינה יכולה להתקבל. 13. משזו קביעתנו, נפנה להלן לבחינת השאלה האם ומכח מה, יש להטיל על הרשות לפרוע את חובות העמותה כלפי התובע. 14. עיון בכתב התביעה מעלה כי עיקר הטענות של התובע, הן כלפי העמותה, מעסיקתו. הטענות כלפי הרשות, הן אלה: "35.... הרשות הפכה לגורם המרכזי והבלעדי בכל הקשור לפירעון חובותיה של העמותה, ולקבלת החלטות הקשורות בכך. במילים אחרות, הטיפול בנשייתו של התובע כלפי העמותה והחובה לפרוע את החובות הברורים שחבה כלפיו העמותה הועברו לאחריותה ולשיקול הדעת הבלעדי של הרשות. ... 38. הנה כי כן, אף לאחר ביטול ההחלטות בדבר פירוק מרצון של העמותה נותרה הרשות הגורם המרכזי והמכריע באופן בלעדי בכל הנוגע לפירעון חובותיה של העמותה, לרבות הטיפול בנשייתו של התובע". 15. בסיכומי התובע, טען שהרשות ויתרה על טענת העדר סמכות והעדר יריבות. טענה זו נדחית מכל וכל. הרשות העלתה טענה זו בכתב ההגנה, חקרה על כך את העדים והתייחסה לכך בסיכומים. טענת התובע בעניין זה, נדחית. 16. בכתב התביעה אין טענה של הרמת מסך בין העמותה לרשות. כמו כן אין טענה להיות הרשות מעסיקתו של התובע. כל הטענות בכתב התביעה, מתבססות על כך שבעקבות סגירת העמותה, נטלה על עצמה הרשות לשלם את חובות העמותה כלפי נושיה. ב"כ התובע מפנה להחלטת בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת בש"א (נצ') 1100/07 הרשות לעסקים קטנים ובינויים נ' מוסללם רמזי (מיום 21/5/07). באותה החלטה נמחקה תביעה נגד אורגנים ברשות ואולם התביעה נגד הרשות, בגין חובות מט"י נצרת, נותרה על כנה. ההחלטה הנ"ל שונה מהמקרה שבפנינו, משני טעמים. האחד - בכתב התביעה שם נטענה טענת הרמת מסך כנגד הרשות. טענה כזו לא נטענה בתיק שבפנינו. השני - מדובר שם בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף ולא בפסק דין. אכן, בשלב סילוק על הסף, שעה שמועלית טענת הרמת מסך כנגד הרשות, יש לבחון את העובדות בטרם תינתן החלטה. 17. הטענה היחידה שהועלתה בכתב התביעה כנגד הרשות, היא לכך שהרשות ניהלה את פירוק העמותה ונטלה על עצמה התחייבות לשלם את החובות לנושים. הטענות שמעלה התובע בסיכומים, לכך שהרשות היתה הרוח החיה מאחורי העמותה, תקצבה את העמותה, יזמה את הקמתה, היתה חלק מהוועד המנהל של העמותה. כל אלה נכונות ואיתנות ואכן הוכחו בפנינו. ואולם, אין חולק כי העמותה הינה עמותה רשומה כדין. ככזו, מהווה היא אישיות משפטית נפרדת הכשירה לחובות וזכויות. העמותה היא זו שהעסיקה את התובע, חתמה איתו על הסכם עבודה ושילמה את שכרו. כל טענה שיש לתובע בעניין חיוב אישי של העמותה, היה עליו להעלות בכתב התביעה. 18. בסעיף 24 (א) (1) לחוק בתי הדין לעבודה, הקובע את סמכותו העניינית של בית הדין, קובע כי לבית הדין סמכות לדון ב: "תובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו, שעילתן ביחסי עובד - מעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד - מעביד ...". 19. הגדרת "חליף" נקבעה בפסיקה כדלקמן: "בדב"ע לג/9/2 יצחק שביט נ' גדעון חנן נפסק: המילה "חליפו" לא הוגדרה בחוק בית הדין לעבודה, ואין לקבל את גרסתו המצמצמת של המערער, שמדובר רק בחליף על פי דין כגון יורש או כונס נכסים. דעתנו היא כי "חליפו" של מעביד כמשמעותו בסעיף 24 (א)(1) לחוק, הוא מי שיבוא במקום המעביד הקודם, וזאת בכל דרך המוכרת בחוק, לרבות העברת זכויות וחובות של המעביד על פי הסכם מחייב. במקרה שלפנינו דן אמנם זכרון הדברים רק בזכויות המשיבים כנגד "שביט" כהגדרתו במבוא לזכרון הדברים ... . בדב"ע מט/33/ 3 מ.ב.ע. (פיתוח) בע"מ נ. מורדוך ואח', פד"ע כ' 313 בעמ' 317 דן בית הדין הארצי בשאלה מהו "חליף" ולאחר ניתוח הביטוי "חליף" בחוקים שונים הגיע למסקנה: "אמור מעתה כי חליפו של מעביד לעניין סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, הוא מי שבא במקום המעביד עקב הוראה סטטוטורית (כגון יורשים או שארים), ואף עקב העברת זכויות וחובות מרצון, בלשון דב"ע לג/9/ 2 הנ"ל. העולה מהאמור הוא כי ערב או בעל מניות, המתחייב לדאוג לכך שהמעביד ימלא התחייבויותיו כלפי עובדיו, לא היה "חליף" כל עוד המעביד קיים משפטית". ראו: עב (חי) 604/03 עזבון המנוח בן קיקי שלמה ז"ל נ' חניתה משכית. 20. במקרה שבפנינו, הרשות נטלה על עצמה, בהסכמה, את התחייבויות העמותה כלפי נושיה עד לגובה של 75% מהחוב. כך עולה מהמסמכים שהוצגו בפניי. כמו כן, העמותה - המעסיקה, אינה קיימת עוד. במקרה זה מתקיים התנאי שבסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה באופן שניתן לקבוע כי הרשות הינה בבחינת "חליף" של העמותה. 21. לאור האמור, אני קובעת שלבית הדין לעבודה קמה סמכות עניינית לדון בתביעה שבין התובע לרשות. 22. לטענת התובע, העובדה שניתן פסק דין כנגד העמותה, מהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לחוב כלפי התובע. טענה זו אין לקבל. ראשית, הרשות, בניגוד לעמותה, טענה כל העת, כי החוב כלפי התובע הוא עבור שלושה חודשים ולא יותר. גם בכתב ההגנה, חלקה הרשות על החוב שטען לו התובע. הרשות, כגוף נפרד מהעמותה, לא היתה רשאית או יכולה להתגונן בשם העמותה, שנסגרה. פסק הדין בהעדר הגנה אכן מהווה מעשה בית דין כלפי העמותה, אך אינו יכול להוות מעשה בית דין כלפי הרשות, אשר חלקה עליו לכל אורך הדרך. 23. סיכום האמור לעיל מביא למסקנות כדלקמן: א. הסכם העבודה מזכה את התובע בפיצוי עד תום התקופה הקבועה בהסכם, לרבות נילוות, כאמור בהסכם. ב. במסגרת סיום הפעילות של העמותה, נטלה על עצמה הרשות התחייבות לסלק 75% מחובות העמותה לנושיה. ג. משכך עשתה, הפכה הרשות ל"חליף" של העמותה, לצורך הקניית סמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעה של התובע כלפיה, בגין חובות של העמותה. ד. פסק הדין כנגד העמותה אינו מהווה מעשה בית דין כלפי הרשות. על התובע להוכיח את גובה החוב כלפיו, במישור התביעה כנגד הרשות. 24. בעניין גובה החוב, הועלו מספר טענות: האחת - מדובר בפיצוי בלתי סביר, במיוחד בכל הנוגע לתשלום פיצוי עבור זכויות סוציאליות. השניה - הסכומים שתובע התובע אינם נכונים והוא אינו זכאי להם. 25. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה מי ניסח את ההסכם של התובע מול העמותה. מעדות התובע כמו גם מהסיכומים, עולה שהתובע עמד על כך שבהסכם תכלל התחייבות להעסקה למשך שנה. התובע הסביר את הרציונל בכך - העובדה שרק במהלך תקופה של שנה ניתן לייצר תהליכים שיביאו להבראת העמותה ולהעלאתה לפסים רווחיים. 26. בדברי התובע יש הוכחה לטענת הרשות, כי הניסוח של הסעיף נעשה על ידי התובע ואינו נוסח מקובל ברשות או במט"ים השונים. 27. בגין הפסקת עבודתו של התובע לפני תום תקופת ההסכם, נקבע בהסכם העבודה כי התובע יהיה זכאי לפיצוי מוסכם: "בשיעור מלוא שכרו כולל התנאים הסוציאליים הנלווים אליו, כמפורט בהסכם זה לתקופה של שנים עשר חודשים ממועד זה או עד לתום תקופת ההסכם, לפי הקצר מביניהם". מדובר למעשה בסעיף פיצוי מוסכם, שאינו תלוי בשיעור הנזק האמיתי שנגרם לתובע. 28. בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970 נקבע: "15. (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור הפיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים) יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק. אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". 29. את הפיצוי הנתבע אחלק לשני חלקים. האחד - דמי הודעה מוקדמת בת 90 יום, כאמור במכתב הפיטורים. השני - תשלום עד תום תקופת ההסכם. 30. במכתב הפיטורים שנשלח ביולי 2008, הודע לתובע כי פיטוריו יכנסו לתוקף בחודש אוקטובר 2008, בחלוף שלושה חודשים. מחומר הראיות עולה שהתובע לא קיבל שכר עבור שלושה החודשים שלאחר מכתב הפיטורים. 31. התובע אמנם לא נחקר על כך וכן לא צורפו תלושי שכר של התובע. יחד עם זאת, בכתב התביעה ובתצהיר, התובע מחשב את הפיצוי הנתבע, לפי שכר עבודה מחודש יולי 2008 ועד תום שנה - מרץ 2009. 32. באשר לתקופה זו, מדובר בחוב דמי הודעה מוקדמת המעוגן הן בהסכם העבודה והן במכתב הפיטורים. חוב זה - אין חולק שהעמותה חבה לתובע. 33. יצויין כי חוב זה קם לזכות התובע, אף לפי הפרשנות שמנסה הרשות לתת להסכם בסיכומים (פרשנות שאין לקבלה לאור הרחבת חזית, כאמור לעיל). 34. בחוב זה הודתה הרשות, בדיווח של הגב' הורנשטיין לחברי הוועד המנהל של הרשות, שם נכתב כי לגבי התובע, אושר חוב של שלושה חודשי משכורת בצירוף תנאים סוציאליים. לתצהיר הגב' הורנשטיין צורפה חלופת דוא"ל בינה לבין התובע. בהודעה מיום 12/3/09 שלחה לתובע את פירוט הסכומים: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית ובמסגרת החלטת הוועד המנהל של מט"י מור"ל, פועלת הרשות לעסקים קטנים שלא על פי חבות כלשהיא, להעביר כספים המיועדים לפעילות מט"י ומור"ל לכיסוי חובות המט"י שאינם במחלוקת. בשלב ראשון יכוסו 75% מהחובות שאינם במחלוקת. להערכתנו החוב כלפיך שאינו במחלוקת הינו 3 חודשי משכורת נטו + הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות לפי הפירוט: שכר יולי נטו 8,842 אוגוסט נטו 8,611 ספטמבר נטו 8,611 גמל + פיצויים 10,998 קרן השתלמות 6,000 ₪. סה"כ 43,062 75% מהסכום 32,297". 35. לכתבי הטענות צורפו סכומי הנטו ששולמו לתובע בשיקים של הרשות. שניים מהם שולמו עבור ביטוח מנהלים וקופות גמל ולכן אינם מענייננו. התשלום שבא על חשבון תביעת החוב, הוא שיק ע"ס 21,266 ₪. הרשות טוענת בסיכומיה כי מדובר בסכום נטו ואילו הסכום ברוטו שאושר היא 60,000 ₪. לסכום של 60,000 ₪ לא הובאו תימוכין כלשהם. לא ברור כיצד נוכה מס הכנסה מהסכומים, לאן הועבר, האם התובע דווח כעובד העמותה בגין תשלומים אלה, האם הוצא תלוש שכר. על הנתבעת היה מוטל הנטל להוכיח כי הוצאו תלושי שכר ולהצביע על סכומי הברוטו ועל סכומי המס שנוכו. זאת לא עשתה. 36. זאת ועוד. כפי שעולה ממכתבה של גב' הורנשטיין, לתובע לא שולמו זכויות סוציאליות עבור חודשים אלה, המעוגנות בחוק ובהסכם העבודה, כגון ימי חופש ועוד. כאמור, במכתב הפיטורים נקבע כי מועד כניסת הפיטורים לתוקף בחודש אוקטובר 2008. לפיכך, הן לפי מכתב הפיטורים והן לפי הוראות ההסכם, שלושה חודשים אלה מהווים תקופת עבודה לכל דבר ועניין ומזכים את התובע בזכויות סוציאליות. 37. לאור כל האמור, עבור התקופה יולי עד אוקטובר 2008, הנתבעת שילמה לתובע את שכר העבודה המגיע לו בערכי נטו. יחד עם זאת, על הנתבעת למסור לתובע אישור על גובה המס שהועבר על ידה לרשויות השונות בגין סכומי הנטו ששולמו לתובע. 38. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע זכויות סוציאליות בגין שלושה חודשים אלה, כמפורט להלן: א. דמי הבראה עבור שלושה חודשים (לפי 14 יום בשנה) סה"כ 3.5 ימים לפי תעריף 355 ₪ ליום - 1,243 ₪. ב. פדיון חופש עבור שלושה חודשים (לפי 26 ימים בשנה) סה"כ 6.5 ימים לפי 952 ₪ ליום - 6,188 ₪. ג. הפרשה לביטוח מנהלים ( 6% עבור תגמולים ו- 6% עבור פיצויים) ולקרן השתלמות (7.5%), סה"כ 19.5% מהשכר לשלושה חודשים - 11,700 ₪. ד. סה"כ 19,133 ₪. 75% מהסכום הנ"ל - 14,350 ₪. 39. החלק השני של הפיצוי הנתבע, הוא פיצוי עבור התקופה אוקטובר 2008 ועד מרץ 2009, כנקוב בהסכם העבודה. 40. בהודעת הפיטורים ניתנו לתובע שלושה חודשי הודעה מוקדמת, כנקוב בהסכם העבודה. אלה שולמו על ידי הרשות (וההפרש ישולם על פי פסק דין זה). פרק זמן של שלושה חודשים הוא פרק זמן סביר בהחלט המאפשר לתובע להתארגן ולמצוא מקום עבודה חלופי. בנוסף, נתתי דעתי לכך שהעמותה נסגרה ופעילותה הסתיימה. מכיוון שכך, העמותה לא שכרה שירותי מנכ"ל אחר במקום התובע. כמו כן, לא נעלמה מעיני הטענה, שהועלתה לראשונה בסיכומים, לפיה ספק רב עם הסכם העבודה הינו הסכם לתקופה קצובה. 41. לגבי תקופה זו, מצאתי לנכון להפחית את סכום הפיצוי ולהעמידו על 75% ממשכורת אחת (20,000 ₪), ללא זכויות סוציאליות, סה"כ 15,000 ₪. 42. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך 14,350 ₪ וסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה - 18/5/09 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת תמסור לתובע אישור על תשלומי מס בגין הסכומים ששולמו לו על ידה בשנת 2009. 43. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ צמודים כחוק מהיום. פיטורים