רשלנות רפואית ניקור מותני - פיצוי על נזק נפשי למשפחת הנפגע

לטענת התובעים, X נפטר כתוצאה מרשלנות הסגל הרפואי שטיפל בו בבית החולים ע"ש ד"ר הלל יפה בחדרה. בניקור מותני מודדים את ריכוזי החלבון והגלוקוז בהשוואה לריכוזם בדם, וכן בודקים את כמות התאים הלבנים וסוגם. הבדיקה מאפשרת אף לבדוק נוכחות חיידקים, לזהות את סוג החיידק ואת רגישותו לאנטיביוטיקה. ##להלן פסק דין בנושא פיצוי בגין נזק נפשי למשפחתו של נפגע רשלנות רפואית / קרוב נעדר:## א. ההליך 1. בכתב התביעה שלפני עותרים התובעים לכך שהנתבעת תחויב לפצותם עבור הנזקים, שנגרמו להם כתוצאה מפטירתו ללא עת של הילד ז"ל. X היה בן יחיד להוריו, התובעים 2 ו- 3. X נפטר בתאריך 25.9.2000, והוא כבן שש שנים בלבד. לטענת התובעים, X נפטר כתוצאה מרשלנות הסגל הרפואי שטיפל בו בבית החולים ע"ש ד"ר הלל יפה בחדרה. לצד תביעת העזבון, עותרים התובעים 2 ו- 3 לכך שהנתבעת תחויב לפצותם בעילת ה"קרוב הנוכח". 2. על פי צו ירושה, שניתן בתאריך 9.10.2007 על ידי הרשם לענייני ירושה בחיפה (תיק מס' 35494), התובעים 2 ו- 3 הם יורשיו של X בחלקים שווים. ב. הרקע העובדתי 3. עובר לאשפוזו של X בבית החולים, סבל X מכאב אוזניים, וטופל במרפאת קופת חולים מכבי. בתאריך 24.9.2000 בשעה 08:07 נבדק X על ידי רופא ילדים, שהפנה את X לרופא אף אוזן גרון. בשעה 08:55 נבדק X על ידי רופא אף אוזן גרון, שהמליץ על מתן תרופה. התובעת מס' 3 מסרה בתצהירה, כי הבינה "שאין בעיות מיוחדות אלא רק דלקת אוזניים", ועל כן רכשה את התרופה בבית המרקחת, ושבה עם X הביתה. אעיר, כי קיימת אי בהירות ברישומים שנעשו. בה בשעה שרופא הילדים רשם: "מזה יומיים כאבי אוזן משמאל, ללא חום או תלונות אחרות", רשם רופא האף אוזן גרון: "חום מזה יומיים וכאבים באוזן שמאל". 4. למחרת (25.9.2000) בשעת בוקר, התובעת מס' 3 הבחינה שמצבו של X הוחמר. על פי הדברים שמסרה בתצהיר עדותה הראשית "X בא אלינו למטה ובדרך הוא נפל, ואז ראיתי שמצבו הוחמר". התובעת נתנה לX מהתרופה שקיבלה, וכן נתנה לו כדור אקמול, והיא ובעלה נסעו עם X למרפאת קופת החולים, אליה הגיעו בסביבות השעה 07:30. באותה שעת בוקר מוקדמת, לא היה רופא במרפאה, והאחות שראתה את X הבינה כי מצבו קשה, ועל כן הפנתה את ההורים לבית החולים, וציידה אותם במכתב מתאים. 5. התובעים וX הגיעו לבית החולים, על פי עדות התובעים, בסביבות השעה 08:15 בבוקר, והופנו לחדר מיון ילדים. מכל מקום, לפי עדות התובעת, עד השעה 08:45 המתינו לבדיקה על ידי רופא, ובסופו של דבר נבדק X על ידי הרופאה ד"ר , שבאותה עת עשתה את התמחותה ברפואת ילדים בבית החולים. אף בא כוח הנתבעת מסכים, שד"ר בדקה את X בשעה 08:45 (וראה עמ' 7 לפרוטוקול). 6. ד"ר העידה, כי כאשר בדקה את X, חשדה כי לקה בדלקת קרום המח (עמ' 8 שורות 2 - 3 לפרוטוקול), ורשמה בגיליון הבדיקה (מוצג ת/1) את אבחנתה המשוערת: "Meningo Encephalitis", שמשמעותה דלקת המערבת את המוח. בטופס הבדיקה ציינה ד"ר , כי X "נראה חולה, חום 39, לא מתמצא בזמן ובמקום, קישיון עורף". לצד גיליון הבדיקה, עליו חתמה ד"ר בשעה 09:15, רשמה ד"ר הוראות שונות "בטופס הוראות רופא". ד"ר הורתה ליתן לX טיפול תרופתי (אנטי ביוטיקה) באופן מיידי, וכן רשמה, כי יש לבצע "LP" (ניקור מותני - Lumbar Punction), "יעוץ עיניים" ו- "CT מוח" (וראו המוצג ת/2). באותה עת, ד"ר עמדה לסיים את משמרתה (בשעה 09:00), ועל כך העידה כדברים הבאים: "מאוד חשוב להבין את הסיטואציה. אני הייתי רופאת מיון. המשמרת היא מבוקר עד למחרת ב- 09:00 בבוקר. פה אני בסוף משמרת, ראיתי ילד שזקוק לטיפול מיידי, וגם כשזה לא במשמרת שלי, אני הלכתי אליו. ההוראות שנתתי, חלק מהן היה שאני ביצעתי כרגע, כי ראיתי אותן חיוניות לחייו, שזה הטיפול התרופתי, ולכן עדיין לא הלכתי הביתה, כדי שהרופאים לא יתעכבו בינתיים, ואח"כ רשמתי רשימה של הוראות, כולל יעוץ עיניים, LP ו- CT. אני הייתי רופאה צעירה במיון, הילד מייד הגיע למחלקה, אני העברתי אותו מרופא לרופא כדי שאוכל לסיים את משמרתי. הדבר החיוני החשוב ביותר בעיני היה לאבחן את הילד לראות את החשד, לתת לו טיפול תרופתי והוראות לגבי מה יהיה בעתיד, לא לפי סדר מסוים אלא לגבי ההמשך, ע"י הרופא הבא." 7. בשלב מסוים נבדק לכאורה X על ידי ד"ר , מנהל יחידת העיניים בבית החולים. בטופס הבדיקה (מוצג ת/5) כתב ד"ר : "עיניים: פונדוס - במ"פ, כולל דיסקות". יצוין, כי שעת בדיקתו של X על ידי ד"ר לא נרשמה בטופס הבדיקה. על פי הגיליון הרפואי (מוצג ת/2 בעמ' 2), בשעה 10:20, בוצע לX ניקור מותני (LP), דהיינו הוצאת נוזל מעמוד השדרה, באזור המותניים. בשעה 11:20 החל X לפרכס, ומצבו החל להתדרדר. בגיליון הרפואי פורטו ניסיונות ההחייאה שנעשו בX. למרבה הצער ניסיונות ההחייאה לא צלחו, ובשעה 13:00 נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. ג. חוות דעת המומחה מטעם התובעים 8. טענות התובעים לטיפול רשלני, שהביא בסופו של דבר למותו המצער של X, נסמכות על חוות דעתו של ד"ר דן מירון, מומחה לרפואת ילדים ומחלות זיהומיות. ד"ר מירון סקר בחוות דעתו את שלבי הטיפול בX, מרגע הגיעו לבית החולים. לדעת ד"ר מירון, הטיפול התרופתי לא היה מתאים. על פי הוראותיה של ד"ר , קיבל X תרופה בשם "רוצפין" במנה של 1 גרם, אך לפי משקלו, היה מקום לתת לו מנה של 2 גרם. לדעת ד"ר מירון, היה מקום לתת לX גם תרופה בשם "דקסמטזון", אך תרופה זו ניתנה לו רק החל מהשעה 10:00. עוד קבע ד"ר מירון, כי באותה עת, ועקב האפשרות שתוארה בבתי החולים בישראל, של זיהום קרומי המוח על ידי חיידק בשם "פנאומוקוקוס", שהיה עמיד לצפלוספורינים מהדור השלישי, היה מקום להוסיף לX גם תרופה בשם "וונקומיצין", אך ההוראה למתן תרופה זו ניתנה רק לאחר בדיקת ה - LP שנעשתה, כאשר התקבלה תוצאת הבדיקה, שהחשידה כי קיים זיהום על ידי חיידק ה"פנאומוקוקוס". לצד הערותיו על הטיפול התרופתי, סבור ד"ר מירון, שהבעיה המרכזית הייתה בביצוע בדיקת ה - LP. לדעת ד"ר מירון, היו לX סימנים שהצביעו על יתר לחץ תוך גולגולתי, ועל כן היה צורך לבצע בדיקת CT כדי לוודא שאין בצקת במוח. לדעת ד"ר מירון, בדיקת העיניים, גם אם הייתה תקינה, אינה שוללת יתר לחץ תוך גולגולתי. 9. בחוות דעתו הסביר ד"ר מירון את מהות הניקור המותני. בבדיקה זו מודדים את ריכוזי החלבון והגלוקוז בהשוואה לריכוזם בדם, וכן בודקים את כמות התאים הלבנים וסוגם. הבדיקה מאפשרת אף לבדוק נוכחות חיידקים, לזהות את סוג החיידק ואת רגישותו לאנטיביוטיקה. הגם שבמקרה הרגיל האבחנה נעשית על ידי הניקור המותני, קיימות התוויות נגד לביצוע הבדיקה במצב בו קיים חשד לעליית הלחץ התוך גולגולתי. במצב של עליית הלחץ התוך גולגולתי, ובצקת במוח, קיימת סכנה שהניקור המותני יפחית את לחץ נוזל השדרה בעמוד השדרה, ואז חלק מהמוח, לרבות מרכזים חיוניים של לחץ הדם, הנשימה והדופק, יגלוש כלפי מטה, דרך הפתח שבין מוח הגולגולת ומח עמוד השדרה. תופעה זו מכונה "הרניאציה". במצב דברים שכזה, עלולים להיפגע תפקודי הנשימה הדופק ולחץ הדם, והדבר עלול לגרור את מותו של החולה. 10 אציין, כי במקרה שלפני לא נעשה ניתוח שלאחר המוות, ועל כן ההרניאציה לא הוכחה בבדיקה שלאחר המוות. עם זאת, לדעת ד"ר מירון, מתוך הרשומות הרפואיות "יש מקום לחשוד בכך, שמותו עלול היה להיגרם על ידי ה- LP שבוצע במצב של יתר לחץ תוך גולגולתי". לדעת ד"ר מירון, ניתן היה למנוע את מותו של X, אם לא הייתה מבוצעת בדיקת ה- LP קודם שבוצעה בדיקת CT. 11. בחקירתו הנגדית הבהיר ד"ר מירון, כי במצב בו יש חשש ליתר לחץ תוך גולגולתי, חשוב לתת לילד טיפול תרופתי מיידי, כדי לנסות ולהתמודד עם החיידק שגרם לדלקת, וניתן לדחות את בדיקת ה- LP, שיש בצידה סיכון, לשלב מאוחר יותר. עם זאת, בחקירתו הנגדית מסר פרופ' מירון, שבשל כך שX הגיע לבית החולים במצב קשה, סיכוי ההחלמה שלו היה נמוך יותר ממצבו של מי שהיה מגיע במצב טוב יותר, וקיימת אפשרות שהיה נותר עם נזק מוחי. על סמך הנתונים והספרות הרפואית, פרופ' מירון העריך, כי הסיכוי של התובע להחלים מהמחלה ללא נזק מוחי הוא 40%. ד. חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת 12. מטעם הנתבעת הונחה לפני חוות דעתו של פרופ' שי אשכנזי, מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות (מוצג נ/12). פרופ' אשכנזי קבע בחוות דעתו, שX לקה בדלקת חמורה של קרום המוח, שנגרמה על ידי חיידק בשם "סטרפטוקוקוס פניאומוניה". לדעתו, זיהום שכזה "כרוך בתמותה משמעותית ובנזקים עצביים שכיחים בנותרים בחיים". לדעת פרופ' אשכנזי, X הגיע לבית החולים באיחור וטופל באופן מהיר ובהתאם למקובל. אף ביחס לניקור המותני שבוצע, פרופ' אשכנזי סבור, שהניקור בוצע כנדרש לאחר בדיקת עיניים, ובאשר לביצוע בדיקת CT קבע פרופ' אשכנזי, כי "לא הייתה כל ההוראה רפואית לביצוע הדמיה מוחית דוגמת CT". לדעת פרופ' אשכנזי, לX לא היו הסימנים הטיפוסיים להרניאציה מוחית, ועל כן ההשערה כי סבל מהרניאציה מוחית היא "חסרת בסיס רפואי". 13. בחוות דעת נוספת, אשר ערך פרופ' אשכנזי, התייחס פרופ' אשכנזי לטיפול שקיבל X במסגרת קופת החולים. לדעת פרופ' אשכנזי, הרשומה הרפואית מהטיפול בקופת החולים "מצביעה על סתירות ומחשידה להליכי אבחון וטיפול בלתי נאותים". בהקשר זה מצביע פרופ' אשכנזי על כך, שרופא הילדים שבדק את X בתאריך 24.9.2000 ציין שלא היו תלונות על חום, בה בשעה שרופא אף אוזן גרון, שבדק את X מייד לאחר מכן, רשם כי קיים חום מזה יומיים. פרופ' אשכנזי מוסיף, כי בשני ביקורים במרפאה לא נמדד חומו של X, לא נבדק קישיון העורף, לא בוצעו בדיקות דם ולא ניתנה אנטיביוטיקה. פרופ' אשכנזי סבור, שאם היה נבדק קישיון העורף הייתה ניתנה לX הפניה לחדר מיון יום קודם לכן, כי אז סביר שטיפול מוקדם יותר היה מעלה את הסיכוי להחלמה. ה. ביצוע בדיקות לפני ביצוע ניקור מותני 14. בחקירתו הסביר פרופ' דן מירון את חשיבות הבדיקות שיש לבצע לפני ביצוע ניקור מותני, ואלה למעשה שתי בדיקות עיקריות. הבדיקה האחת היא בדיקת CT והבדיקה השניה היא בדיקת עיניים. 15. כאמור, בדיקת העיניים בוצעה לכאורה על ידי ד"ר . ד"ר מסר, כי במקרים של דלקת קרום המוח, קיים לחץ תוך גולגולתי, והדבר נותן את ביטויו בדיסקות העין. אין אפוא ספק, שד"ר צדקה כאשר כתבה מייד עם קבלתו של X, כי יש לקבל יעוץ עיניים. בדיקת העניינים שבוצעה, תועדה במוצג ת/5, אך לא נרשמה שעת הבדיקה. ד"ר מסר בחקירתו הנגדית, שגם אם לא נרשמה שעת הבדיקה, הרי שהיא מבוצעת לפני הניקור המותני. אין ספק שאת הבדיקה יש לבצע לפני הניקור המותני, שכן שככל שבדיקת העיניים מצביעה על לחץ תוך גולגולתי גבוה, יש להימנע מביצוע הניקור, כדי למנוע הרניאציה. ואולם, מכיוון שבמוצג ת/5 לא נרשמה שעת הבדיקה, לא ניתן לקבוע שהבדיקה אכן בוצעה לפני הניקור המותני. אציין, כי מכיוון שאני מקבל את חוות דעתו של פרופ' דן מירון, כי מותו של X נגרם כתוצאה מהרניאציה, מתבקשת המסקנה, שX אכן סבל מלחץ תוך גולגולתי גבוה. עם זאת יש לזכור, שפרופ' מירון מסר בחקירתו הנגדית, שיש מקרים בהם קיים לחץ במוח, אך בדיקת העיניים תקינה. מכל מקום, על יסוד דברים אלה, ואף אם אניח שבדיקת העיניים נעשתה לכאורה לפני הניקור (ואציין שלא שוכנעתי בכך במידה הדרושה לפי מאזן ההסתברות), ונמצאה לכאורה תקינה, עדיין נשאלת השאלה, מדוע לא בוצעה בדיקת CT. 16. קביעתו של פרופ' מירון, כי עלולים להיות מקרים בהם הלחץ התוך גולגולתי יהיה גבוה, ובדיקת העיניים תהיה תקינה, מסבירה מדוע יש לבצע גם בדיקת CT. כאמור, ד"ר , אשר קיבלה את X, וראתה שמצבו קשה, הורתה לבצע לו גם בדיקת CT. בדיקת ה- CT דרושה כדי לבחון אם קיימת בצקת מוחית. בצקת מוחית גורמת בדרך כלל לעליית הלחץ התוך גולגולתי, והיא מהווה אינדיקציה נוספת בדרך לקבלת ההחלטה, האם לבצע ניקור מותני. למעשה בדיקת ה- CT משלימה את בדיקת העיניים, וגם אם בדיקת העיניים תקינה, עדיין יש מקום לבצע בדיקת CT, כדי לשלול לחץ תוך גולגולתי גבוה, ולמנוע מצב בו יבוצע ניקור מוני שיגרום להרניאציה. במקרה של X, לא בוצעה בדיקת CT, חרף העובדה שד"ר הורתה לבצעה. ו. אי ביצוע בדיקת CT לפני הניקור 17. מטעם הנתבעת העיד בפני ד"ר דב הלדנברג, מנהל מחלקת הילדים בבית החולים ע"ש ד"ר הלל יפה, ועדותו הראשית ניתנה בתצהיר (מוצג נ/3). בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית מסר ד"ר הלדנברג: "הילד הגיע למיון עם סימנים שהחשידו לדלקת חיידקית של קרומי המוח. הסימנים היו חום של 39 מעלות, הכרה מעורפלת, קישיון עורף והסימנים ע"ש קרניג וברוזינסקי חיוביים. קרקעית העיניים תקינה. קיומם של ממצאים אלה מחד והעדר ממצאים - המעידים על לחץ תוך גולגולתי מוגבר, וסכנת הרניאציה מאידך - מרשים ביצוע ניקור מותני ללא ביצוע CT." ד"ר הלדנברג מוסיף בתצהירו, כי "במקרה שלפנינו הילד "משך" את המחלה 3 ימים טרם הגיעו לבית החולים. קרוב לוודאי שזו הייתה סיבת מותו של הילד". 18. ד"ר הלדנברג התבקש להסביר בחקירתו הנגדית, מדוע לא בוצעה לX בדיקת CT, למרות שד"ר , אותה הגדיר כ"מתמחה בינונית", הורתה לבצע בדיקה שכזאת, ועל כך השיב (בעמ' 35 לפרוטוקול, בשורה 10): "המקרה הגיע למחלקה סביב השעה 09:00 בבוקר. זו שעה שכל הרופאים, כולל מנהל המחלקה והסגן שלו היו במחלקה. זה לא אומר שאם רופא מתמחה קובע א' אסור לנו לרופאים הבכירים לבטל. שיקול הדעת שלנו שונה. במקרה הזה יכול להיות, וזכותה של כמתמחה לחשוב שמגיע... אני מניח שמישהו באותו זמן, או אני או סגני, החלטנו לא לעשות את ה- CT." מוכן אני להניח, שלרופאים בכירים שיקול דעת שונה מזה של רופאים מתמחים, ולא יהיה זה נועז להניח שיהיו מקרים בהם רופא בכיר יחליט, על סמך ניסיונו העשיר, לשנות החלטתו של רופא מתמחה. ואולם, במקרה של X, הוראתה של ד"ר תאמה את הפרקטיקה הרפואית, ולא התברר מה גרם לרופאים הבכירים להחליט שלא לבצע בדיקת CT לפני ביצוע הניקור המותני. ז. שאלת הרשלנות 19. לאחר מותו של X לא בוצעה בו נתיחה שלאחר המוות, ואת סיבת מותו יש ללמוד מתוך הנסיבות. בעניין זה הנני מקבל את חוות דעתו של ד"ר דן מירון, המומחה מטעם התובעים, אותה הנני מעדיף על פני חוות הדעת של פרופ' אשכנזי, המומחה מטעם הנתבעת. התרשמתי, שחוות דעתו של פרופ' מירון משקפת את המצב הרפואי באופן אמיתי יותר מאשר חוות דעתו של פרופ' אשכנזי, שלדעתי הייתה נגועה במגמתיות. יתרה מזאת, העובדה שההתדרדרות החמורה במצבו של X החלה זמן קצר יחסית לאחר שבוצע בו הניקור המותני, מחזקת את דעתי, שמותו המצער של X נגרם בעקבות הניקור המותני. 20. חרף העובדה שד"ר הייתה "רק" רופאה מתמחה במחלקה, הנני סבור כי הוראותיה, לבצע בדיקת עיניים ובדיקת CT היו הוראות נכונות שתאמו את הפרקטיקה הרפואית המקובלת. על סמך העובדות שלפני לא אוכל להסכים, עם כל הכבוד, עם דבריו של ד"ר הלדנברג, כי ד"ר הייתה "מתמחה בינונית". מעדותה של ד"ר למדתי לדעת, שזיהתה מיד כי מצבו של X קשה, ומתוך הכרה בחובתה כרופאה, ניגשה לטפל בו למרות שלמעשה סיימה את משמרתה הארוכה. 21. שתי בדיקות חיוניות היה צורך לבצע, על סמך הוראתה של ד"ר , והן בדיקת עיניים ובדיקת CT. ככל שהדברים אמורים בבדיקת עיניים, התעורר בליבי ספק אם בוצעה. ואולם, מוכן אני להניח שבדיקת העיניים בוצעה, אך כאמור בכך לא היה די. בעניין זה מקובלת עלי קביעתו של פרופ' דן מירון, שלא תמיד ניתן להבחין בבדיקת העיניים בלחץ תוך גולגלתי גבוה, ויש צורך בביצוע בדיקת CT. עוד מקובלת עלי קביעתו של פרופ' מירון, כי היה צורך לוודא שX לא סובל מבצקת מוחית, ובמקרה שהיה מתברר שהוא אכן סובל מבצקת שכזאת, אסור היה לבצע בו את הניקור המותני באותו שלב. בדיקת ה- CT לא בוצעה, ובכך נמנע מהרופאים המידע החיוני בדבר האפשרות שX סובל מבצקת מוחית, ולא נתברר מה היו הנימוקים, אם בכלל, שבעטיים הוחלט שלא לבצע את בדיקת ה- CT. מכיוון שהוראתה של ד"ר לבצע את בדיקת ה- CT תאמה את הפרקטיקה הרפואית המקובלת, היה על הנתבעת, או יותר נכון על ד"ר הלדנברג ליתן הסבר ראוי, מדוע הבדיקה לא בוצעה. הסבר שכזה לא הונח לפני, ואין לי אלא לקבוע, כי התובעים הוכיחו כי בדיקת הניקור המותני בוצעה בסטיה מהפרקטיקה המקובלת, בה בשעה שהנתבעת לא הסבירה מה הייתה הסיבה לסטיה זו, או אם בכלל הייתה סיבה כלשהי. 22. על כן, הנני קובע, כי הצוות הרפואי שביצע את בדיקת הניקור המותני התרשל בכך שביצע את הניקור קודם שביצע בדיקת CT, כדי לברר שX אינו סובל מבצקת מוחית ומלחץ תוך גולגלתי מוגבר. במבחני מאזן ההסתברות, נראה הדבר, שמסתבר, שהניקור המותני, הוא שגרם להתדרדרות במצבו של X, והוא שגרם בסופו של דבר לפטירתו המצערת. המנגנון שגרם להתדרדרות ולמוות (הרניאציה) הוא מנגנון ידוע, והיה על הצוות הרפואי לצפות שהוא עלול להיכנס לפעולה, במקום שבו בדיקת הניקור המותני נעשית על רקע האפשרות, שקיימת בצקת מוחית ולחץ תוך גולגלתי מוגבר. ח. אשם תורם 23. הנתבעת טענה, כי יש לייחס לתובעים, הוריו של X, אשם תורם. לטענת הנתבעת, X הובהל לבית החולים במצב קשה מאוד, ואילו הוריו היו מביאים אותו לבית החולים בשלב מוקדם יותר, כי אז אפשר וסיכויי החלמתו היו טובים יותר. 24. אינני סבור כי יש מקום כלשהו להטיח בתובעים אשם כלשהו. כאמור, X סבל מכאבי אוזניים, והתובעים טיפלו בו כפי שכל הורה היה מטפל בבנו הסובל מכאבי אוזניים. עם שילד סובל מכאבי אוזניים, על ההורה להניח שהוא לקה בדלקת קרום המוח. כאשר בשעת בוקר מוקדמת ראתה התובעת כי מצבו של X קשה, הבהילה אותו למרפאת קופת חולים, ומשם הופנתה בדחיפות לבית החולים. התובעת אינה רופאה, ולא יכולה הייתה לדעת שX סובל מדלקת קשה של קרום המוח. נכון הדבר, שאם X היה מגיע לבית החולים קודם למועד בו הגיע בפועל, סיכויי החלמתו היו טובים יותר, ואולם, טענת הנתבעת, המנסה לייחס לתובעים אשם תורם היא בבחינת חוכמה שלאחר מעשה. על כן, הנני סבור, שאין כל מקום לייחס להורים אשם תורם. הנני סבור שההורים, ובמיוחד התובעת מס' 3, טיפלו בX כראוי, וביצעו את כל הפעולות שהורה סביר ודואג לילדו היה מבצע. הנני דוחה אפוא את הטענה, כי יש לייחס לתובעים אשם תורם. ט. עילת "הקרוב הנוכח" 25. תביעת התובעים 2 ו- 3 בעילת "קרוב נוכח", מחייבת התקיימותם של ארבעה תנאים: (א) קרבה ישירה לנפגע, ואין כל ספק שתנאי זה מתקיים במקרה שלפני. (ב) קיום התרשמות ישירה מן האירוע המזיק. גם תנאי זה מתקיים. אמנם, התובעים לא נכחו בחדר בו בוצעה בדיקת הניקור המותני, שכן התבקשו להמתין בחוץ, אך מייד לאחר מכן נמסרה להם ההודעה המצערת, כי X נפטר. (ג) קרבה בזמן ובמקום לאירוע שגרם לפטירת הנפגע, וגם תנאי זה מתקיים במקרה שלפני. (ד) תגובה נפשית מהותית אצל התובעים, כגון מחלת נפש (פסיכוזה) או פגיעה נפשית רצינית (נוירוזה) גם אם אינה עולה כדי מחלת נפש. נושא זה בא אני לבחון עתה. 26. מטעם התובעים הונחה בפני שתי חוות דעת שערך ד"ר יעקב נחמקין, האחת מתייחסת לתובע (מוצג ת/12) והשניה מתייחסת לתובעת (מוצג ת/13). על פי חוות הדעת של ד"ר נחמקין, לתובע נגרמה נכות נפשית בשיעור 20% ולתובעת נגרמה נכות נפשית בשיעור 25%. 27. לעומת חוות הדעת הפסיכיאטריות מטעם התובעים, הגישה הנתבעת שתי חוות דעת שערך פרופ' שמואל טיאנו (מוצגים נ/10 ו- נ/11). לפי חוות הדעת שערך פרופ' טיאנו, לתובעים לא נגרמה נכות נפשית. 28. לא אוכל להסכים עם קביעותיו של פרופ' טיאנו, כי לתובעים לא נגרמה נכות נפשית ככל שהדברים אמורים בתובעת. גם בעניינו של התובע הנני סבור שנגרמה לו נכות נפשית, ואולם, להתרשמותי פגיעתו הנפשית של התובע אינה מגיעה כדי נוירוזה. באשר לתובעת, הנני סבור כי יש לקבל חוות דעתו של ד"ר נחמקין, המצביעה על כך שלתובעת נגרמה פגיעה נפשית רצינית, גם אם אינה מגיעה כדי מחלת נפש. בנוגע לשיעור הנכות, הנני מקבל את שיעור הנכות שנקבעה על ידי ד"ר נחמקין, דהיינו 25% לצמיתות. י. כושר השתכרותו ותוחלת חייו של X 29. מטעם הנתבעת הונחה לפני חוות דעתו של פרופ' אלי להט, מומחה לרפואת ילדים ונוירולוגיה של ילדים (מוצג נ/9). פרופ' להט בחן את עניינו של X על סמך מסמכים שונים שהועברו לעיונו, לרבות אבחון פסיכולוגי שנעשה לX. בחוות דעתו קבע פרופ' להט, כי דלקת קרום המוח, בה לקה X היא מחלה קשה, עם אחוזי תמותה ותחלואה נוירולוגית גבוהים. לדעת פרופ' להט בחינת התיעוד שהועבר לעיונו, מביא למסקנה שלX היו קשיים בתחומי התפתחות שונים, והוא סבל מהפרעות קשב וריכוז לצד רמה שכלית שהייתה מפריעה לו לסיים לימודיו ולרכוש מקצוע שיאפשר לו להשתכר לפרנסתו. פרופ' להט הוסיף, כי קיים קושי להעריך את תוחלת חייו של X , מאחר ונפטר בגיל צעיר. עם זאת, פרופ' להט קבע, כי תוחלת חייו של X הייתה נמוכה ב- 10% מזו של בני גילו, "במיוחד עקב השמנת היתר והסיכון הכרוך בה של יתר לחץ דם, סוכרת ותחלואה לבבית". 30. לאחר ששקלתי חוות דעתו של פרופ' להט, ותשובותיו בחקירתו הנגדית, לא אוכל לבסס עליהם ממצאים עובדתיים. X היה ילד כבן שש שנים, ומתקשה אני לקבל את העמדה, שבגיל כה צעיר, ניתן עליו שהיה צפוי כי תוחלת חייו תתקצר בשל השמנת יתר ותופעות הלוואי שלה. אפשר ולX היו הפרעות קשב וריכוז, אך לא ניתן בשלב זה לשלול את האפשרות שX היה מתגבר על קשיים אלה והיה רוכש מקצוע ומתפרנס ממנו בכבוד. 31. על כן, הנני סבור, כי את חישוב הנזק יש לערוך על סמך ההנחה הרגילה, היא ההנחה שX היה משתכר לפחות כדי השכר הממוצע במשק, המגיע כיום לסכום של 8,800 ₪ לחודש. כמו כן, יש לחשב את ההפסדים בלא להתחשב באפשרות של קיצור בתוחלת החיים. י"א. חישוב הפיצויים 32. כאב וסבל הנני סבור כי יש לפצות את הנתבע מס' 1 בסכום של 400,000 ₪. 33. הפסד "השנים האבודות" חישוב הפסד השנים האבודות יעשה על בסיס 30% מהשכר הממוצע במשק, העומד כיום על סכום של כ- 8.800 ₪ לחודש, וזאת החל מגיל 21 ועד לגיל 67 (46 שנות השתכרות). על פי נתונים אלה, הסכום לפיצוי מגיע כדי הסך 733,750 ₪, ובמעוגל 734,000 ש"ח. סכום זה חושב על ידי באמצעות תוכנת המשערכת, והחישוב תויק על ידי בתיק המוצגים (חישוב מס' 1). 34. הוצאות קבורה ולוויה הנני מעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 20,000 ₪. 35. הפסד קצבת הזקנה הפסד קצבת הזקנה הוא הפסד השתכרות של הנתבע מס' 1, ויש לחשבו על פי העקרונות המשמשים לחישוב הפסד "השנים האבודות" (דהיינו - 30% מסכום ההפסד החודשי). הנני מניח, שעם הגיע X לגיל הזכאות (ומכיוון שהנחתי שהיה משתכר כדי השכר הממוצע במשק מדובר בגיל 70), היה זכאי לקבל קצבת זקנה שאינה מותנית בהכנסות (סך 1,502 ₪ כערכו היום). על כן, הפסד הנתבע מס' 1 מגיע כדי הסך 13,863 ₪, ובמעוגל - 14,000 ₪. החישוב שערכתי בעניין זה תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן כחישוב מס' 2. 36. פיצוי לתובעת מס' 3: הנני פוסק לתובע מס' 3 פיצוי גלובלי בסך 200,000 ₪. י"ב. סוף דבר 37. על יסוד האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעים לפי המפורט להלן: (א) הפיצוי לתובעים 1 עד 3: (1) כאב וסבל 400,000 ₪; (2) הפסד "השנים האבודות" 734,000 ₪; (3) הוצאות קבורה ולוויה 20,000 ₪; (4) הפסדי קצבת זקנה 14,000 ₪; סך הכל לתובעים 1 עד 3 1,168,000 ₪; (ב) פיצויים לתובעת מס' 3 200,000 ₪; 38. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 1,168,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, החל מתאריך פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. (ב) הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מס' 2 סך 200,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מתאריך פסק דין זה ועד לתשלום בפועל. (ג) הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 335,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מתאריך פסק דין זה ועד לתשלום בפועל. נזק נפשי / נכות נפשיתמותנייםהתחום הנפשיפיצוייםרפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות