פיצויים גבוהים ללא נכות

זהו אחד מאותם מקרים, בהם על אף היעדר נכות רפואית, הוכח כי נגרמו לתובע הספציפי שבפניי, נזקים כלכליים ואחרים, בהיקף ניכר. כידוע, קביעת היקף הנזק הינה קונקרטית ומתייחסת לנסיבות התביעה כפיע שנפרשו בפני בית המשפט.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים גבוהים ללא נכות:

תביעת התובע 1 [להלן – "התובע"] לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה [להלן – "התאונה"] והכל על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ח – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

לתביעה הצטרפה התובעת 2, מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ [להלן – "הקרן"] בתביעת הטבה ושיבוב, בגין תשלומים ששילמה לתובע בעקבות התאונה.

נתבעת 2 חולקת על היקף נזק בתביעת התובע ועל זכות השיבוב והיקפה בתביעת הקרן.

אקדים ואומר, כי זהו אחד מאותם מקרים, בהם על אף היעדר נכות רפואית, הוכח כי נגרמו לתובע הספציפי שבפניי, נזקים כלכליים ואחרים, בהיקף ניכר. כידוע, קביעת היקף הנזק הינה קונקרטית ומתייחסת לנסיבות התביעה כפיע שנפרשו בפני בית המשפט.

רקע
1. התובע, יליד 14.3.67, שימש החל משנת 1996 כפרמדיק במד"א [להלן – "המעביד"]. ביום 9.4.03, עת נסע במסגרת עבודתו באמבולנס המעביד, נפגע בתאונה ונגרמו לו נזקי גוף.

2. התובע פונה לבית החולים הדסה עין כרם שם אובחנו פגיעותיו: שברים בחוליית גב T – 1 , שבר באגן וחבלות ראש וצוואר. התובע אושפז למשך 6 ימים, טופל שמרנית ושוחרר ביום 14.4.03.

3. ביום 24.4.03 , ככל הנראה בשעת ערב, הגיע התובע לחדר מיון של מרכז רפואי רבין כשהוא מתלונן על כאבים משעות הבוקר, בעיקר בעת נשימה עמוקה. הרופאים ציינו את התאונה שאירעה כשבועיים קודם לכן ואת מיקום השבר בחוליית גב [הממוקם למעשה מאחורי החזה]. בדיקות ודימות לא העלו ממצא ריאתי. לאחר התייעצות עם הפנימאי ד"ר סקפה הופנה לבדיקת אורטופד ושוחרר למחרת לביתו.

4. בהמשך טופל בקהילה, בין היתר בפיזיותראפיה. הוא נזקק לעזרי הליכה למשך כ – 3 חודשים, תחילה הליכון, לאחר מכן קביים ולבסוף מקל הליכה. התובע לא עשה מאמץ להמציא את תיקו הרפואי ועל כן אין אינדיקציות מדויקות מזמן אמת לגבי משך היזקקותו לעזרי הליכה.

5. התובע טעה לחשוב כי המעביד יטפל בכל ענייניו מול המוסד לביטוח לאומי [להלן – "המל"ל"], אלא שהמעביד טיפל אך ורק בקבלת דמי פגיעה ולתקופת אי כושר של 3 חודשים לאחר התאונה. שכרו של התובע שולם לו על ידי המעביד [בהיקף שנוי במחלוקת] – עד סוף דצמבר 2003. אזי התעורר להבין כי עליו להגיש תביעה לקביעת נכות צמיתה אצל המל"ל.

6. ואכן התובע הגיש את תביעתו לקביעת נכות צמיתה רק ביום 16.2.04, בחלוף כ – 10 חודשים מהתאונה. וועדות רפואיות לנפגעי עבודה שליד המל"ל, בדקו את התובע, עיינו במסמכים ובבדיקות, לרבות כאלו שדרשו מהתובע פעם אחר פעם והוא לא המציאן במועד, וועדה אחת אף רשמה כי עיינה בחוות דעת שהכין עבורו האורטופד ד"ר אלישוב ולבסוף נקבעה ה"נכות על פי דין" המחייבת את הצדדים ואת בית המשפט כאן, הכל על פי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים. וזה תוכן הקביעה מ – 19.6.05:

חוליית הגב – הדגמה תקינה בבדיקה ובדימות.
אגן – שבר ללא תזוזה באילאום. בדיקה ודימות תקינים.
כאבי ראש – בדיקה נוירולוגית לא העלתה ממצא.
מסקנה – לא נותרו נכויות אורטופדית או נוירולוגית צמיתות, זאת החל מ – 11.10.03.
זו הנכות על פי דין.

אשר לנכות זמנית, קביעה שאינה בגדר "נכות על פי דין", העניקה הוועדה בדיעבד ועל סמך מסמכים בהם עיינה, נכות בשיעור של 30% למשך 3 חודשים [10.7.03 – 11.10.03].

בהתאם שילם המל"ל לתובע דמי פגיעה בסך 32,389 ₪ + 1,879 ₪ ומענק נכות זמנית בשיעור של 12,099 ₪. [סכומים נומינאליים].

7. מצאתי להפנות לחלק ממצאי בדיקות של הוועדות שקדמו לוועדה האחרונה:

וועדה ראשונה בדקה את התובע וסיכמה ממצאיה ביום 16.6.04: "הליכה חופשית ללא צליעה, מסוגל ללכת על קצות האצבעות והעקבים. בישיבה על מיטה עם ברכיים ישרות מסוגל להגיע עם קצות האצבעות עד הקרסוליים, תנועות עמ"ש צווארי חופשיות לכל הכיוונים, תנועות פרקי ירכיים חופשיות אך מוסר על כאב בתנועה הסופית בתנועות סיבוביות של פרקי ירכיים. תנועות ברכיים חופשיות, אין דלדול שרירים. כוח גס ... בארבעת הגפיים ". מבחני עזר נהוגים נמצאו תקינים.

וועדה שנייה בדקה את התובע וסיכמה ממצאיה ביום 20.7.04 : "נכנס לחדר בהליכה עצמאית ויציבה, צעידה סימטרית וללא צליעה, ע"ש במנח מרכזי ללא סטייה צדדית. תנועות צוואריות ומתניות חופשיות לכל הכיוונים. עצבים קרניאליים, תפקודי מוחון תקינים. כח גס גפיים עליונות ותחתונות שמור, החזרים גידיים מופקים סימטריים. אין החזרים פטולוגיים. תנועות פר[כ]י ירכיים חופשיות לכל הכיוונים" . מבחני עזר נהוגים נמצאו תקינים.

8. התובע ביקש להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות הצמיתה אך בקשתו נדחתה בהחלטתי המפורטת מיום 26.4.09, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. ההחלטה הותירה בידי התובע את זכותו הקיימת ממילא, לשכנע בקיומם של נזקים הנובעים ו / או שינבעו מהפסדי השתכרות / אובדן כושר השתכרות.

9. ואלו בין היתר הנתונים הדרושים לקביעת הפסדי השתכרות ואשר אינם שנויים במחלוקת: עבודת הפרמדיק מחייבת מאמצים פיסיים כעולה מפירוט המעביד [נספח ו' לתצהיר התובע ת/1]: תפקידו בין היתר לתת שירות הצלת חיים מהיר ויעיל במצבי חירום במקום האירוע, לסייע לצוות נט"ן בפינוי והוא דורש מאמץ פיזי קשה, לעיתים בתנאים לא נוחים ובלחץ כגון נשיאת חולים כבדי משקל באלונקות ממקומות גבוהים, עלייה וירידה במדרגות, החייאה במצב של כפיפות, ישיבה ממושכת על הברכיים בתנאי אקלים קשים ביום ובלילה.

10. התובע שב לעבודתו אצל המעביד רק ב – 1.9.04, בחלוף כ – 16 חודשים מאז התאונה. רופאים תעסוקתיים ואורטופדים שבדקו את התובע במשך התקופה , לבקשתו ולבקשת המעביד, קבעו, החל מ – 11.12.03, כ – 8 חודשים לאחר התאונה, כי אינו מסוגל לחזור לעבודה כפרמדיק, מוגבל בהרמת משקל, ישיבה ועמידה ממושכת, נסיעות רבות וביקשו לדאוג לו לעבודה חלופית של 4 שעות ליום בהתאם למגבלותיו [נספחי ו' – ט' לתצהירו]. תחילה המליצה הרופאה התעסוקתית ד"ר קלבנוב על מגבלת תעסוקה כזו עד 1.3.04. המעביד לא מצא לו עבודה חלופית כאמור וביקש ב – 25.3.04 בדיקה חוזרת לקביעת מסוגלותו לשוב לעבודה כפרמדיק. הרופאה הפנתה אותו לייעוץ אצל אורטופד ד"ר שוכר. האורטופד המליץ, ב – 27.5.04 שוב, על עבודה של 4 שעות ליום וללא מאמצים גופניים למשך 3 חודשים, קרי עד סוף אוגוסט 2004. ואכן, בתום 3 חודשים אלה, שב התובע לעבודה מלאה וסדירה אצל המעביד.

11. התובע הסתייע מול המל"ל בחוות דעתו ["נוסח מתוקן"] של האורטופד ד"ר אלישוב מיום 12.11.04. חוות הדעת הוגשה כאן ללא התנגדות. ד"ר אלישוב מבקש לאמץ בתחום התעסוקתי את קביעות הרופאים התעסוקתיים. ואילו בפן הרפואי עליו הוא אמון, הוא מעמיד את נכותו הזמנית של התובע כך: אי כושר מלא – 4 חודשים ועד 27.8.03. נכות זמנית בשיעור של 30% למשך כחודש נוסף ועד 30.9.03. ונכות זמנית בשיעור של 20% למשך כחודש נוסף ועד 31.10.03. הוא לא קבע נכות זמנית לתקופה מ – 1.11.03 ועד ליום שובו בפועל של התובע לעבודה – 1.9.04.

12. נסכם הנתונים הרלוונטיים בפועל או בכוח לענייננו: התובע נדרש בעבודתו כפרמדיק למאמצים פיזיים. מיום התאונה ולמשך 3 חודשים ועד ליולי 2003, היה מצוי באי כושר מלא לדעת כל הגורמים המקצועיים. לאחר מכן, קבעה הוועדה הרפואית, אם כי בדיעבד, נכות רפואית זמנית בשיעור של 30% למשך 3 חודשים, עד סוף אוקטובר 2003. התובע מצידו, לאור אי מודעותו בזמן אמת לצורך בפנייה למל"ל ומאחר ששכרו שולם [כפי שיפורט בהמשך], לא ראה צורך לפנות לרופא תעסוקתי. על כן לתקופה שבין אוקטובר 2003 ועד כמעט סוף דצמבר 2003, לא קיימת קביעה של רופא תעסוקתי. הקביעה הראשונה מגיעה מד"ר קליבנוב ב – 11.12.03, והיא ממליצה על עבודה חלקית ללא מאמץ פיזי עד 1.3.04. עבודה כזו לא נמצאה לתובע על ידי המעביד, כפי שאישר המעביד במכתביו. הקביעה השנייה מגיעה מד"ר שוכר האורטופד, מופנית לרופאה התעסוקתית, וממשיכה את המלצות המגבלות שלה למשך 3 חודשים עד אוגוסט 2004.

13. יוצא כי בתקופה בת 8 חודשים, מסוף דצמבר 2003 ועד שובו של התובע לעבודה ב - 1.9.04, אין הוא מחזיק בקביעה רפואית כלשהי על נכות זמנית, אך הוא כן מחזיק בקביעות רופאים תעסוקתיים הממליצים לו עבודה חלופית חלקית וקלה, כאשר המעביד אינו מסוגל לספק לו עבודה כזו.

14. עובר לתאונה השתכר התובע משני מקורות ולאחר ניכוי מס הכנסה כחוק:

האחד, כפרמדיק שכיר אצל המעבידה: ינואר 2003 – 16,011 ₪ [22,511 ₪ - 6,500 ₪], פברואר 2003 – לא הוגש תלוש שכר, מרץ 2003 – 13,411 ₪ [16,951 ₪ - 3,510 ₪]. ממוצע לחודש 14,726 ₪ [להלן – "שכר קובע א"].

השני, כעצמאי מעסק החזקת והתקנת תנורים בשותפות עם אביו – כ – 950 ₪ לחודש. התובע טוען כי הוא הזכאי בשותפות למלוא הכנסות העסק, כ – 1,800 ₪ לחודש, אך בהיעדר ראיה וזנב ראיה לכך, אין לי אלא לדחות טענה זו כבר עתה. אם כך התובע השתכר סכום נוסף של 950 ₪ לחודש מעסק התנורים [להלן – "שכר קובע ב'"].

סך הכנסותיו [נומינאלי] של התובע עובר לתאונה, משכר קובע א' + ב' הינו - 15,676 ₪.

15. התובע היה והינו עמית בקרן. לאחר פנייתו אליה, עיינה הקרן במסמכיו, בדקה אותו באמצעות ד"ר אשכנזי, מומחה לרפואה פנימית מטעמה, כל זאת ביום 8.3.04 ואישרה תשלום "פנסיית נכות" לתקופה מ – 9.4.03 ועד 14.3.04. לאחר מכן ובעקבות עיון חוזר של ד"ר פרלוק מטעמה, אישרה הקרן לשלם לתובע סכומים נוספים עבור התקופה מ – 14.3.04 ועד כולל 31.8.04 [מועד שובו של התובע לעבודה]. הסכומים ועצם תשלומם שנויים במחלוקת.

16. התובע סגר את עסק התנורים ולא שב לעבוד בו לאחר התאונה ועד בכלל.

המחלוקות
ביחסי התובע והנתבעת – העילה לפי חוק הפיצויים
17. המחלוקת המרכזית ביחסי התובע והנתבעת נעוצה בהפסדי השתכרות לעבר וליתר דיוק, במשך התקופה לגביה יש להכיר בהפסדים הנובעים מהתאונה: התובע טוען כי תקופה זו התמשכה מיום התאונה, 9.4.03 ועד ליום שובו בפועל לעבודה – 1.9.04, כ – 17 חודשים. אמנם בחלקה של תקופה זו נקבעו לו נכויות זמניות בשיעורים של 30% ו – 20%, אך בפועל, גם לאחר שרופאים תעסוקתיים המליצו למעביד, לבקשתו, להשיבו לעבודה חלופית ללא מאמץ פיזי ולמשך 4 שעות ביום, לא נמצאה לו אצל המעביד עבודה כזו ובפועל נמנע ממנו לעבוד בכלל.

18. הנתבעת נסמכת על לא אחרת מאשר חוות דעת ד"ר אלישוב מטעם התובע, שהיה מודע לטענת התובע כי אינו עובד מאז התאונה, ועל אף זאת, קבע לו אי כושר מלא רק עד סוף אוגוסט 2003 ונכויות זמניות חלקיות רק עד סוף אוקטובר 2003. כמו כן היא מפנה לאי הצגת אישור מעביד על אורכה של תקופת ההיעדרות מעבודה. היא מוכנה יחד עם זאת להכיר בתקופה נוספת של אי כושר עבודה מלא – זאת עד ל – 1.3.04, שאז נשלח התובע לבדיקת אורטופד, אך את תוצאותיה לא המציא. כך שנוצר לשיטתה "חור" בין אישור הרופאה התעסוקתית ממרץ 2004 ועד בדיקה חוזרת של התובע באוגוסט 2004.

19. המחלוקת הבאה ביחסי התובע והנתבעת : האם הוכיח התובע כי בתקופה בה שולם שכרו על ידי המעביד, הוא פחת, יהיו אשר יהיו מרכיביו. התובע טוען כי כך הדבר. לטענת הנתבעת הוא לא הוכיח זאת בראיות.

20. כעת למחלוקת נוספת: מוסכם כי התובע קיבל דמי פגיעה והשלמת שכר מהמעביד לתקופת אי כושר מלא בת 3 חודשים לאחר התאונה. מוסכם כי לאחר מכן, מיולי 2003 ועד סוף דצמבר 2003, שולם שכרו על ידי המעבידה, אך האם שולם על חשבון ימי מחלה וחופשה ואם כן, האם מדובר בהפסד של התובע, כלומר, בימים ברי פדיון בעתיד, אותם הפסיד התובע כתוצאה ממימושם המוקדם ואם כן, מהו שיעור ההפסד והאם התובע הוכיחו. התובע מפנה לאישור מעביד ת/2 ואילו הנתבעת טוענת כי לא הומצאו חוזים ואישורי מעביד, במילים אחרות, כי לא הומצאה בפועל "נוסחת פדיון" .

21. ועוד מחלוקת : האם הוכיח התובע כי המעביד לא הפריש לו הפרשות לקופות ולקרנות ונפגעו זכויותיו הסוציאליות בתקופה בה לא עבד, אם כן, מהו שיעורן. התובע הגיש דוחו"ת של הקרנות השונות לשנת 2004 בלבד ומהן אכן עולה כי נמצאו הפרשות בחסר. התובע לא הגיש תלושי שכר לתקופה זו, המלמדים על אי הפרשות או הפרשות בחסר.

22. הלאה למחלוקת הבאה: האם יש קשר סיבתי, כטענת התובע, בין החלטתו לסגור את עסקו העצמאי כמתקין ומתחזק תנורים, או שמא מדובר היה מלכתחילה, עוד לפני התאונה, בעסק גירעוני שצבר הפסדים ונסגר שלא בקשר עם התאונה, כטענת הנתבעת.

23. קיימות מחלוקות נוספות לעניין ראשי הנזק השונים, אתייחס אליהן במסגרת הדיון הפרטני ובהמשך.

ביחסי הקרן והנתבעת – עילה לפי דיני שיבוב וחוק לתיקון דיני הנזיקין [הטבת נזקי גוף] תשכ"ד – 1964 [להלן – "חוק ההטבה"]
24. מוסכם כי הקרן אינה מבטחת לצורך תביעה זו ובהתאם, כי תשלומים של "פנסיית נכות" ששילמה לתובע הינם ברי ניכוי משומת נזקיו, ולא חלים עליהם סעיפים 81 ו – 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

25. המחלוקת המרכזית כאן: האם קמה לקרן זכות תביעה ושיבוב כלפי הנתבעת, שהינה מבטחת המעביד. הקרן טוענת כי זכותה שרירה וקיימת שכן הנתבעת אינה בגדר מעביד, אינה נכנסת לנעליו ואינה חסינה מפני דרישתה. ואילו הנתבעת טוענת כי לקרן אין זכות תביעה ושיבוב על המעביד, המעביר אליה תשלומים חודשיים, כפי שלמל"ל אין זכות כזו כלפי המעביד. הנתבעת טוענת כי היא זו הנכנסת בנעלי המעביד ו"חסינותו" מפני תביעת ההטבה, עומדת גם לה.

26. מחלוקת נוספת : הקרן טענה כי שילמה לתובע על סמך עיון מושכל של המומחים מטעמה במסמכים שהגיש התובע ובבדיקתו. הנתבעת טוענת למעשה כי עבור התקופה לאחר פברואר - מרץ 2004, שילמה הקרן כמתנדבת וללא כל בסיס רפואי המעיד על אי כושר וזכאות של התובע.

27. בנוסף טענה הנתבעת כי הקרן לא שילמה אגרה מספקת בגין תביעתה. טענה זו נטענה בחצי פה, לראשונה בשלב הסיכומים, הפתיעה את הקרן והיא נדחית כבר עתה ומטעמים אלה.

28. המחלוקת האחרונה כאן – הקרן טענה כי התשלומים ששילמה, מגיעים ומכסים את כל התקופה בה לא עבד התובע, כלומר עד כולל אוגוסט 2004. הנתבעת טוענת כי התשלומים בוצעו רק עבור התקופה המסתיימת בפברואר 2004.

הראיות
29. מטעם התובע העיד הוא עצמו והגיש תיק מוצגים לרבות שני תלושי שכר בודדים לחודשים לא רצופים עובר לתאונה, דוחו"ת אקראיים על עסק התנורים, אישורי רופאים תעסוקתיים והתכתבויותיהם עם המעביד, אישר המעביד על ניצול ימי מחלה וחופשה, דוחו"ת הקרנות השונות לשנת 2004 וקבלות ספוראדיות.

30. מטעם הקרן העידה הסמנכ"לית גב' נילי בלושטיין והוגש תיק מוצגים הכולל מפרט התשלומים ואסמכתאות רפואיות, לרבות של רופאי הקרן וועדות המל"ל.

31. הנתבעת לא העידה עדים והסתפקה בהגשת תיק מוצגים, לרבות דוחו"ת וועדות המל"ל, תביעת התובע לדמי פגיעה ותביעתו לחברת כלל [במסגרת ביטוח פרטי] ובו הציג את עסק התנורים כעסק גירעוני כשנה עובר לתאונה.

דיון
תביעת התובע בעילה לפי חוק הפיצויים
נזק מיוחד
הפסדי השתכרות לעבר
32. מהי תקופת היעדרו של התובע מעבודה? התובע אמנם לא הגיש תלושי שכר מאת המעביד לתקופה מאז התאונה, עד שובו לעבודה ביום 1.9.04 ועד בכלל. אך נוכח שלל האישורים של גורמים רפואיים אובייקטיביים וכן של גורמים שאינם בעלי אינטרס בתוצאות ההליכים כאן, לרבות התכתבויות של המעביד עם רופאים תעסוקתיים, ניתן לקבוע ללא כל קושי, כי התובע לא עבד עד כולל מרץ 2004, שאז ביקש המעביד אישור מרופאה תעסוקתית, קיבל אישור לעבודה קלה וחלקית, ודחה את ההמלצה בנימוק שאין לו עבודה מתאימה כזו לתובע. גם לאחר מכן ניתן לקבוע קביעה זהה. לאור מכתבו של אורטופד ד"ר שוכר מ – 27.5.04, המופנה לרופאה תעסוקתית ובו הוא שב, למשך 3 חודשים נוספים, על אותה המלצה לעבודה קלה וחלקית קובע "אינו מתאים לתפקיד אחר הדורש הרמה או דחיפה של משא כבד מעבר ל – 7 – 10 ק"ג".

33. כל אלה משתלבים היטב עם עדות התובע, האמינה עלי בנקודה זו, כי שב לעבודתו רק ב – 1.9.04 וכך אני קובעת.

34. שאלה אחרת היא האם יכול היה התובע לשוב לעבודתו קודם לשובו בפועל? הנתבעת מדגישה כי לתובע לא נקבעו נכויות זמניות, אף לא על ידי ד"ר אלישוב מטעמו, לאחר נובמבר 2003. ואילו היא מוכנה על אף זאת להכיר באי כושר מלא עד למרץ 2004, שאז נשלח התובע על ידי הרופאה התעסוקתית לבדיקת אורטופד, ממנה לא שב ולא הביא מסקנות וקביעות רפואיות. איני רואה עין בעין עם הנתבעת: התובע כן פנה לאורטופד ד"ר שוכר והמציא את קביעתו מ – 27.5.04. הקביעה ממשיכה לדבר על עבודה חלקית וקלה והיא מגשרת על פערי זמנים, ככל שקיימים, החל ממרץ 2004 ועד כולל סוף אוגוסט 2004 שאז אכן שב התובע לעבודתו. וכאן יש לדייק, ד"ר אלישוב הוא אורטופד, תפקידו בתחומו מגיע כדי קביעת נכויות זמניות. הוא אינו מומחה תעסוקתי, אינו מתיימר לכך ואף בחוות דעתו המתוקנת, הוא מדגיש את קביעת הרופאה התעסוקתית, המאפשרת לו לשוב לעבודתו כפרמדיק רק החל מסוף אוגוסט 2004.

35. התובע דווקא כן חפץ לשוב לעבודה חלקית וקלה, אלא כעולה ממכתבי המעביד ומפניותיו הרבות לרופאים תעסוקתיים, לא הייתה לו עבודה מתאימה להציע לתובע. על כן ובכורח הנסיבות, נשאר התובע ללא עבודה בביתו. תיאורטית, יכול היה התובע להתפטר ולדרוש לראות זאת כפיטורין, להיפלט לשוק העבודה ולנסות את מזלו בעבודה חלקית וקלה. איני סבורה כי זהו פתרון ריאלי והוגן לעובד מקצועי כפרמדיק, המחזיק במקום עבודה מסודר שנים כה רבות. איני סבורה כי ניתן לבוא אל התובע בטענות שמהותן, אי מילוי אחר חובת הקטנת נזק. המעביד הוא זה שלא מצא לתובע מסגרת מתאימה ליישם את כושר עבודתו החלקי כפי שנקבע על ידי הרופאים התעסוקתיים. איני סבורה כי לתובע היה סיכוי לממש זכויות של נכה נזקק כלפי המל"ל, כאשר כפי שאראה בהמשך, הוא קיבל סכומים משמעותיים מהקרן עבור תקופת היעדרו מעבודה מ"אונס". על כן, לא רק שהתאונה ומגבלותיה מנעו ממנו עבודה מלאה, נוכח הנסיבות, הן מנעו ממנו בפועל, ללא כל יכולת שליטה או שינוי מצידו, את האפשרות לממש את כושר עבודתו החלקי. על כן ובאנאלוגיה להבחנה בין הפסד כושר השתכרות לבין נכות תפקודית [ע"א 3049/93, גירוגיסיאן נ'רמזי ואח', פד"י נב [3] 792] כאן המקום לקבוע, כי בפועל, נמנע מהתובע לממש את כושר עבודתו החלקי, ללא קשר לנכות תפקודית או לכושר עבודה חלקי קיים ועקב כך, ורק עקב כך, נגרמו לו הפסדי השתכרות מלאים. אני סבורה כי כל תוצאה אחרת תהיה לא צודקת, לא מוסרית, לא ראויה, תקפח את התובע ביחס לנתבעת, ותמנע השבה אמיתית של מצבו לקדמותו בניגוד לעקרונות הגדולים בדין הנזיקי.

נמצא כי התובע זכאי לפיצוי בגין 17 חודשים מלאים בגין שכר קובע א'. לפיכך אני פוסקת לו סך של 14,726 ₪ X 17 = 250,342 ₪. יש לשערך סכום זה לפי הפרשי הצמדה וריבית אמצע תקופה [להלן – "שיערוך"].

הפחתת שכר בתקופה 10.7.2003 – 31.12.03
36. התובע לא הגיש תלושי שכר או כל ראיה אחרת לתקופה זו. אין מקום לחיות מהבל פיו מקום בו יכול היה לספק ראיות על נקלה [שהרי עדיין עובד הוא אצל אותו מעביד] ומקום שמדובר בעדות יחידה של בעל דין הכפופה להחמרות של סעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971. התובע לא הוכיח את טענתו זו והיא נדחית.

הפסד בגין פדיון ימי מחלה וחופשה
37. התובע לא טרח להמציא מהמעביד "נוסחת פדיון" של ימי מחלה וחופשה. מאישור המעביד ת/2, שהוצא ביום 19.11.03, עולה כי ניצל את מלוא ימי המחלה ש"היו" ברשותו עד ליום 19.10.03 ושכרו החל מיום 20.10.03, ישולם "ע"ח ניצול החופשה השנתית הצבורה שלך". התובע לא טרח לפרט ולהבחין בין ערך פדיון של יום מחלה לעומת יום חופשה, הוא לא האיר את עיני בית המשפט והצדדים, ולו ברמת הטיעון והפירוט, בכמות ובסיווג של ערכם הכלכלי של סוגי ה"ימים" השונים, הוא לא המציא חישוב רציונאלי וקוהרנטי של כל אלה. איני סבורה כי על בית המשפט לבצע עבודה זו עבור התובע או להתאמץ במציאת נוסחאות כלליות. התובע לא הוכיח ראש נזק זה וטענתו זו – נדחית.

הפסד בגין היעדר הפרשות מעביד לקופות ולקרנות
38. גם כאן לא הטריח התובע את עצמו בהצגת מסכת ראייתית ואף לא תחשיבית רציונאלית וקוהרנטית. התובע לא טרח להצביע על גובה ההפרשות בתקופת עבודתו והסתפק בהפרחת מספרים המבוססים על שני תלושי שכר ספוראדיים שהגיש לינואר ולמרץ 2003, עובר לתאונה. לטענתו מדובר בסכומים חודשיים של 3,480 ₪.

39. אין מקום להטיל על בית המשפט האמון בהכרעה בסכסוכים ובמחלוקות מתחום המשפט, עבודה של הנהלת חשבונות. על אף זאת ועל מנת שלא לקפח את התובע ולו עקב מחדליו שלו, עיינתי כמיטב יכולתי בדוחו"ת הקרנות ת/3. ל"כנרת" קרן השתלמות, חסרו בחודשים פברואר – ספטמבר 2004 הפקדות מעסיק בשווי של כ – 460 ₪ X 8 = 3,680 ₪. ל"קרן אור" חסרו בחודשים פברואר – ספטמבר 2004 הפקדות מעסיק בשווי של כ – 280 ₪ X 8 = 2,240 ₪. ל"גדיש" חסרו בחודשים אלה הפקדות מעסיק בשווי של כ – 150 ₪ X 8 = 1,200 ₪. לקרן מקפת, היא התובעת 2 כאן, לא ניתן למצוא ולו לכאורה חסרים שכן הדו"ח מפרט אך ורק תשלומים שבוצעו לתובע במסגרת "פנסיית נכות" והנתבעים כאן . מדובר אם כן בהפסדי הפקדות נומינאליים של כ – 7,120 ₪.

40. התובע אכן לא טרח להגיש תלושי שכר "נגדיים" לחודשים אלה בהם נמצאו חסרי הפקדה בקרנות ואף לא אישור מעביד. אך טענתו מוכחת מכוח הנסיבות: המעביד לא שילם לו שכר כלשהו בשנת 2004, אלא החל משובו לעבודה ספטמבר 2004. מאחר שלא שילם שכר, הדעת נותנת כי גם לא הפריש סכומים לקרנות ולקופות. הקרן היא זו ששילמה לתובע בתקופה זו "פנסיית נכות" אך במסגרתה לא הפרישה סכומים לקרנות ולקופות. המסקנה היא כי חלקו של ה"המעסיק" אכן לא שולם ממקור כלשהו ובכלל ועל כן דוחו"ת הקרנות והקופות משקפות הפסד אמיתי והיעדר הפרשות. זהו נזק מוכח של התובע ועל כן אני פוסקת לו סכום זה של 7,120 ₪. סכום זה יש לשערך כקבוע בהוראות לעיל.

הפסדים עקב סגירת עסק התנורים [שכר קובע ב']
41. כאן אקצר. התובע כתב לחברת הביטוח כלל בשנת 2004, כי העסק הינו גירעוני משך שנתיים. המשמעות היא כי העסק מפסיד כספים ואינו רווחי לפחות משנת 2002, הקודמת בשנה למועד התאונה. די לי בכך, כמו גם בהיעדר ניסיון של התובע להניח תשתית ראייתית מינימאלית, כדי לקבוע כי העסק נסגר ללא כל קשר לתאונה, גם אם הדבר אירע לאחריה. טענת התובע נדחית.

הוצאות לעבר
42. התאונה הינה תאונת עבודה. רוב הוצאותיו של התובע מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית והיה עליו לפנות למל"ל בדרישה מתאימה על מנת להקטין את נזקיו. לא ראיתי כי עשה כן. יחד עם זאת, בידוע כי גם במסגרת זו קיימת השתתפות עצמית וקיימות הוצאות שונות בחיי היומיום, שאינן מכוסות. התובע לא הגיש אסמכתאות, אך משהוכר עקרונית הצורך בהוצאות, רשאי בית המשפט לפסוק סכום לפי אומדן.

43. התובע הגיש במסגרת תחשיביו, שאף הם מהווים חלק בלתי נפרד מסיכומיו, דרישות תשלום בין היתר בסך של 9,425 ₪ עבור ימי אשפוז. לא ברור מדוע לא כוסו דרישות אלו על ידי הנתבעת / מבטחת המכירה בחבותה. התובע חזר על דרישתו במסגרת תצהירו ובסיכומיו הפנה לתחשיביו, הנתבעת לא התייחסה לכך בסיכומיה. מצאתי לפסוק לתובע סכום כולל ועדכני להיום, כולל שערוך ככל הנדרש, של - 12,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

עזרת משפחה / מיטיבים ללא תמורה לעבר
44. התובע לא הגיש ואינו טוען להוצאות בגין עזרה בשכר. ואולם פגיעתו, אף אם לא הותירה נכות צמיתה, הייתה קשה ועל פניה הצריכה עזרה מוגברת של מיטיבים. אין מקום לאפשר למבטחת "להרוויח" על חשבון מיטיבים ללא תמורה. מצאתי לפסוק לתובע סכום כולל ועדכני להיום, כולל שערוך ככל הנדרש, של - 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
נזק כללי
הפסד השתכרות לעתיד
45. לתובע לא נותרה נכות רפואית. מבחינה תפקודית, המציאות והיסטוריית התעסוקה של התובע, לאחר התאונה וההחלמה, מעידות כי שב לעבודתו במקצועו כפרמדיק, על כל המאמצים הפיזיים הנדרשים. סגירת עסק התנורים לא נמצאה קשורה סיבתית לתאונה על מגבלותיה שנגרמו לתובע. מאז התאונה ועד היום חלפו למעלה מ – 9 שנים [השוו – ע"א 286/89, קז נ' המאגר [הפול] , ]. התובע לא ביסס ולו אפשרות לראש נזק זה.

46. התובע טוען כי עקב התאונה איבד את כושר עבודתו לעבוד כמתחזק ומתקין תנורים. טענה זו נותרה בבדידות, ברמת הטיעון. לא רק שקיימות ראיות לכך כי מראש ועוד לפני התאונה, היה מדובר בעסק גירעוני והפסדי, הרי אף בהתעלם מכל אלה, אין היא מבססת קשר סיבתי לתאונה, לא רפואי ולא אחר. טענה זו של התובע – נדחית.

נזק לא ממוני
47. התובע חווה סבל משמעותי בעת התאונה ובתקופת ההחלמה הממושכת שלאחריה. הוא סבל משברים בחוליית הגב ובמפרק הירך. העובדה כי אלו לא הותירו נכות צמיתה כבודה במקומה מונח, אך אני סבורה כי יש ליתן ביטוי הולם לסבל אנושי זה.

48. על כן מצאתי להפעיל את תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון] תשל"ו - 1976 ולפסוק לתובע לפי הסכום המקסימאלי של 10% , סכום עדכני, לאחר שיערוך, של 21,628 ₪.


סה"כ [כפוף לשיערוך] - 296,090 ₪.

ניכויים
49. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל בסך נומינאלי של 50,270 ₪. גם סכום זה כפוף לשיערוך בהתאם להוראות בפסק הדין לעיל.

סה"כ נזקו הנומינאלי של התובע – 245,820 ₪.

תביעת ההטבה של הקרן
זכות השיבוב של הקרן
50. הקרן הינה מיטיבה של נזקי התובע ועל כך אין חולק. על כן חלות על תביעתה הוראות דיני ההטבה לרבות הוראות חוק ההטבה. במסגרת זו, זכאית היא לחזור על ה"מזיק", במקרה שלנו, המבטחת על פי חוק הפיצויים ועל כל אלה אין חולק. טענת הנתבעת הינה כי היא עצמה "נכנסת" לנעלי המעביד. כפי שהמעביד "חסין" מפני תביעת הקרן, כפי שהוא "חסין" מפני תביעת המל"ל, כך גם המבטחת של חבותו על פי חוק הפיצויים. משמעות הטענה – סוברוגציה בחזית הנתבעים, בנבדל מהטיעון המקובל והנפוץ, סוברוגציה בנעלי התובעים.

51. טענה זו, דינה דחייה על הסף. לא רק שלא בוססה מבחינה משפטית, היא גם שגויה ברמה העקרונית והמשפטית. חבותה של מבטחת על פי חוק הפיצויים, הינה חבות ישירה ועצמאית, אינה נובעת מרעיון של "אשם", אינה קשורה כלל ועיקר לאחריות או לביטוח של אחריות מעביד, אלא מרעיון רגולטיבי העומד בבסיס חוק הפיצויים ואין מקום, נוכח היקף הטיעון, להרחיב עליו במסגרת זו. התובע אינו מחזיק בעילת תביעה כלפי המעביד, לא כזו המבוססת על "אשם" ולא כזו המבוססת על חוק הפיצויים. על כן, אין לנתבעת המבטחת את רכב המעביד "נעליים" אליהן יכולה היא בכלל "להיכנס". הטענה אם כך, נדחית.

היקף זכות השיבוב של הקרן
52. כעולה מהניתוח לעיל, במסגרת תביעת התובע, הוכיח התובע אובדן בפועל של אפשרות עבודה למשך כל אותם 8 חודשים ארוכים [ינואר עד סוף אוגוסט 2004] בהם לא עבד ולא נמצאה לו עבודה. הקרן היא זו ששילמה לו "פנסיית נכות" עבור אותם חודשים. על כן, צדקו רופאי הקרן כאשר אישרו את תביעת התובע בגין אותם חודשים. עיון במסמכי התשלומים מעלה, כי אף שהקרן לא שילמה את התשלומים בזמן אמת, בסופו של דבר, השלימה אותם וכל תשלומיה, כל תחשיביה, מבוססים ונכונים.

53. על כן מצאתי לפסוק קרן את תביעתה במלואה.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע סכום של 245,820 ₪ + שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + אגרת המשפט.
בנוסף, תשלם הנתבעת לקרן את מלוא סכום תביעתה + שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%.
התובעים יגישו פסיקתאות לרבות שיערוך תוך 10 ימים.

זכות תגובה לנתבעת תוך 10 ימים לאחר מקבלת נוסחי הפסיקתאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין נכות

  2. נכות בעיניים

  3. נכות תפקודית

  4. תאונת דרכים נכות

  5. תאונת דרכים אין נכות

  6. נכות גריאטרית

  7. 36% נכות רפואית

  8. נכות מחמת הספק

  9. סעיף 6ב נכות על פי דין

  10. אנצפלופתיה נכות

  11. מרפק טניס נכות

  12. נכות 100 אחוז תאונת דרכים

  13. תקנה 9 נכות מוסבת

  14. פיצוי על 1% נכות

  15. תביעה על נכות בתאונת עבודה

  16. מענק נכות מבטחים

  17. תביעה לנכות זמנית

  18. מהי נכות וסטיבולרית

  19. 5% נכות תאונת דרכים

  20. 45% נכות ביטוח לאומי

  21. ערעור על נכות זמנית

  22. תאונת דרכים 1% נכות

  23. מועד תחילת גמלת נכות

  24. תאונת דרכים 5% נכות

  25. תאונת דרכים 44% נכות

  26. תאונת דרכים 23% נכות

  27. ייחוס נכות לעבר רפואי

  28. תאונת דרכים 27% נכות

  29. תאונת דרכים 50% נכות

  30. תאונת דרכים ללא נכות

  31. תאונת דרכים 19% נכות

  32. נכות אורטופדית 2 אחוז

  33. נכות 15% בגין ליקוי שמיעה

  34. תביעה לתשלום מענק נכות

  35. הפסדי השתכרות 30% נכות

  36. הכרה בנכות נפשית בצבא

  37. חישוב מענק נכות מעבודה

  38. חישוב מענק נכות לעצמאי

  39. אסטמה נכות ביטוח לאומי

  40. פיצויים גבוהים ללא נכות

  41. נכות לפי סעיף 37(7)(ב)

  42. תביעה למענק נכות מעבודה

  43. 28% נכות בגין פגיעה בעבודה

  44. השפעת נכות על כושר עבודה

  45. תאונת דרכים נכות עיניים

  46. ערעור על 19% נכות מעבודה

  47. ערעור על דרגת נכות מעבודה

  48. ערעור על מועד תחילת הנכות

  49. הבאת ראיות לסתור דרגת נכות

  50. תאונת דרכים 65% נכות במל''ל

  51. פסוריאזיס נכות ביטוח לאומי

  52. גמלת נכות חברת מושב שיתופי

  53. ראיות לסתור נכות אורטופדית

  54. 25% נכות (לאחר הפעלת תקנה 15)

  55. התיישנות מיום התגבשות הנכות

  56. נכות בעקבות תאונה במילואים

  57. נכות מעבודה מצב רפואי קודם

  58. פיצויים לילד על נכות מתאונה

  59. השפעת נכות נפשית על התפקוד

  60. חישוב הבסיס לתשלום גמלת נכות

  61. חישוב נכות קודמת תאונת עבודה

  62. ערעור על 20% נכות רפואית זמנית

  63. נכות בגין "אלופציה טוטאלית"

  64. נכות תעסוקתית - ביטוח לאומי

  65. נכות שהיתה לנפגע מלפני התאונה

  66. הגבלה בתנועות הצוואר 10% נכות

  67. תאונת דרכים 52% נכות משוקללת

  68. פגיעה בכושר השתכרות ללא נכות

  69. נכות משוקללת 60% בתאונת דרכים

  70. איחור בהגשת תביעה לנכות מעבודה

  71. נכות פחות מ-9% לפני החוק החדש

  72. תאונת דרכים 50% נכות אורטופדית

  73. נכות לא מתאימה לרשימת הליקויים

  74. נכות 10%, לחץ שורשי וירידה בתחושה

  75. תגובה נפשית שנובעת מנכות גופנית

  76. נכות נפשית לילד עקב תאונת דרכים

  77. תאונת דרכים תאונת עבודה 10% נכות

  78. תאונת עבודה 10% נכות ביטוח לאומי

  79. נכות 3% בגין נכות נויורקוגניטיבית

  80. תאונת דרכים 10% נכות לאישה בת 82

  81. נכות נפשית 50 אחוז - תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים תאונת עבודה 100% נכות

  83. ערעור על נכות נפשית בביטוח לאומי

  84. תאונת דרכים 20% נכות מביטוח לאומי

  85. פגיעות קשות בתאונת דרכים נכות 46%

  86. נכות בגב התחתון עקב שירות מילואים

  87. פיצויים למשפחת הרוג בתאונת דרכים – נכות נפשית

  88. נכות מלפני קום המדינה - ביטוח לאומי

  89. פיצוי על נכות זמנית עקב תאונת דרכים

  90. הוועדה קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 35%

  91. אי הגשת תביעה לנכות בגין תאונת עבודה

  92. החזר כספי בגין הורדת נכות ביטוח לאומי

  93. קשר בין נכות רפואית לאבדן כושר עבודה

  94. נכות על פי דין לפני חקיקת חוק הפלת''ד

  95. 100% נכות מביטוח לאומי עקב תאונת דרכים

  96. אפילפסיה נכות ביטוח לאומי נפגעי עבודה

  97. ערעור על "הפיכת" נכות קבועה לנכות זמנית

  98. אובדן כושר עבודה 20% נכות בתאונת דרכים

  99. קביעת ועדה רפואית כי מדובר במצב ניווני קיים

  100. 5% נכות רפואית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(1)-(2)

  101. חישוב אבדן זכויות סוציאליות בגין 10% נכות

  102. ערעור כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 36%

  103. נכות 25% לפי פריט ליקוי 41(4)(ג) שבתוספת לתקנות

  104. שינוי דרגת נכות מותאמת רטרואקטיבי בביטוח לאומי

  105. נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I)

  106. נכות עקב נפילה במהלך קניות בסניף שופרסל בבאר שבע

  107. נכות רפואית 80% בגין קוואדרופלגיה בינונית – תאונת דרכים

  108. תאונת דרכים 15% נכות אורטופדית ו- 15% נכות נפשית

  109. נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) במחצית

  110. ערעור על 10% נכות, בגין התאונה בכל הקשור בפגיעה הלבבית

  111. דרגת נכות יציבה בשיעור של 40% בגין סעיף ליקוי 9(1)(ג)(III)

  112. לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר בעצם הבריח

  113. המל"ל העמיד את נכותו הצמיתה על 14.5% ושילם לו מענק נכות

  114. התייעצות עם וועדת הרשות בקביעת נכות מעל 20% על פי תקנה 15

  115. ערעור על החלטת ועדה אשר דחתה את הערעור וקבעה למערערת 100% נכות

  116. על פי ספר התקנות הפרעת חרדה עם סימנים בקשב וריכוז אמורים להעניק נכות

  117. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון