מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על ייעוץ השקעות רשלני: השופטת יהודית שבח: ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בת"א (כבוד השופטת א. פרוסט-פרנקל) מיום 13.7.11 לפיו נדחתה תביעת המערערים נגד המשיב לפיצוי בגין ייעוץ רשלני בעקבותיו ביצעו השקעה כושלת. רקע עובדתי 1. המערערים ניהלו במשך שנים חשבון בבנק המשיב (להלן - הבנק) וחסכו בו סכום שהצטבר לכדי סך של כ- 1,103,000 ₪, אשר יועד על ידם לרכישת דירה. ביום 27.2.07 רכש הבנק עבורם במחצית מסכום החיסכון תעודות סל תכלית דולר אג"ח א' (להלן - תכלית) שוות ערך ל-131,097.8 דולר ובמחצית הנותרת (553,022 ₪) נרכשו ביום 1.3.07 אגרות חוב מסוג אדר מכשירים פיננסיים אג"ח א' (להלן - אג"ח אדר) שוות ערך ל-130,587.8 דולר. לענייננו רלבנטית ההשקעה באג"ח אדר, לאחר שני"ע תכלית נמכרו ע"י המערערים בחודש יוני 2007. 2. זמן מה לאחר ביצוע הרכישות התפתח משבר בכלכלה העולמית, בעיקר מחמת תופעת ה"סב פריים" ואחוז חדלי הפירעון בקרב לוקחי המשכנתאות בארה"ב הלך וגדל. לאור הזיקה למשכנתאות, עליה יורחב הדיבור, הלך ערכה של ההשקעה באג"ח אדר ונשחק. בחודש פברואר 2010 נפרעו אג"ח אדר בפירעון מוקדם, ומחזיקיה, ובכללם המערערים, קבלו מ"כרית הביטחון", שהייתה מופקדת אצל הנאמן, 11-12 אחוזים מקרן השקעתם. הערעור מתמקד בהפסד שנגרם למערערים כתוצאה מההשקעה באג"ח אדר. פסק הדין של בימ"ש קמא 3. בימ"ש קמא קבע כי אין לייחס לבנק רשלנות בייעצו למערערים לרכוש את אג"ח אדר, משאלו ביקשו מיועצי הבנק השקעה בעלת "סיכון נמוך עד בינוני" והשקעה באג"ח אדר הייתה אותה עת בטווח סיכון זה, שכן "אג"ח אדר דורגה ע"י חברת המידרוג ברמת סיכון נמוכה עד בינונית", וכי המערערים היו מודעים להשקעה וטיבה מש"ידעו שכספם הושקע באג"ח אדר, וכטענות הבנק, שלא נסתרו, בחנו את אופי ההשקעה טרם שהורו להשקיע בה את כספם". 4. בימ"ש קמא דחה את טענת המערערים לפיה היה על יועצי הבנק ללמוד את התשקיף וליידע אותם באשר לאזהרות שבו, ולא להסתפק בדירוג שנקבע ע"י מידרוג, שכן לגישתו "יועצי הבנק השונים, פעלו כפי שיועץ סביר היה נוהג, כאשר התבססו על דירוג אג"ח אדר על-ידי חברת המדרוג, הקובעת לעניין זה ליועצי ההשקעות", בהיעדר ראיה בדבר הוראה מבנק ישראל, או מגורם רשמי אחר, המורה ליועצי ההשקעות ללמוד את התשקיף או להסתמך על האמור בו. 6. בימ"ש קמא לא נפנה לדון בשאלת שיעור הנזק שנגרם למערערים כתוצאה מההשקעה הכושלת באג"ח אדר, משסבר שסירובם למכור אותן, למרות שיועצי הבנק המליצו להם פעמים מספר לעשות כן, ניתק את הקשר הסיבתי בין הייעוץ, אף לו ניתן ברשלנות, לבין הנזק. טענות המערערים 7. המערערים טוענים כי היה על בימ"ש קמא לקבוע, לאור הראיות שהובאו בפניו, כי הבנק התרשל כלפיהם במתן הייעוץ. טענותיהם מתמקדות בשתיים: האחת - בעוד שהמערערים חזרו והדגישו בפני יועצי הבנק כי ברצונם בהשקעה השומרת על הערך הדולרי (כמות הדולרים) שכן ברצונם לרכוש דירה שמחירה נקוב בדולרים, מצא הבנק לנכון להמליץ על השקעה שלא תאמה את צרכיהם, משלא הבטיחה שמירה על הערך הדולרי, אף התעלמה ממידת הבנתם את מאפייני ההשקעה, והשנייה - יועצי הבנק לא עיינו כלל בתשקיף ההנפקה של אג"ח אדר; לא היו ערים לאזהרה שצוינה בו בהדגשה ולפיה האג"ח "צמודות לסיכון אשראי של 133 נכסי בסיס" ולפיה המשקיע באג"ח זה "עלול להיות חשוף לאובדן קרן בקרות אירועי אשראי בנכסי הבסיס ו/או פגיעה בחוסנם של נכסי הבסיס"; הסתמכו בייעוצם אך ורק על דירוג חברת מידרוג; לא הביאו מידע זה בפני המערערים; וממילא לא הזהירו אותם מפני הסכנה שבאובדן מלוא ההשקעה, או חלקה. 8. באשר להיבט הנזק ושיעורו - המערערים אינם מתכחשים לכך שלא מכרו את אג"ח אדר משהחלה להסתמן הירידה בערכן, אלא שלטענתם, משהנזק התבטא לא רק בהפחתה בכימות הדולרי, אלא גם בערך השקלי, הרי לאור התפנית שחלה בעת ההיא בשוק הדירות, עת המחירים הפכו להיות נקובים בשקלים, קיבלו את המלצת יועצי הבנק להמתין עד לתאריך הפירעון של האג"ח (2013), שאו אז הובטח להם החזר מלא של קרן ההשקעה. נזקם של המערערים, מתבטא, לשיטתם, במלוא סכום ההשקעה, כשהוא משוערך דולרית ליום 28.6.07- המועד בו נפדתה ההשקעה בני"ע תכלית, בתוספת ריבית (סעיף 31 לכתב התביעה). טענות הבנק 9. הבנק תומך בפסק הדין מנימוקיו, ומדגיש כי המערערים הם שביקשו להשקיע את כספם בהשקעה בעלת סיכון נמוך עד בינוני, וההשקעה באג"ח אדר תאמה לחלוטין רמת סיכון זו, משדורגה ע"י חברת מידרוג בדירוג Aa2 - המוכר בשוק ני"ע כדירוג גבוה. 10. את עיקר טיעוניו מיקד ב"כ הבנק בטענת המערערים לפיה היה על יועצי הבנק ללמוד את התשקיף קודם למתן הייעוץ ולהזהיר את המערערים בפני הסיכון לאובדן השקעתם באג"ח אדר. לטעמו, מדובר בדרישה שאין הבנק יכול לעמוד בה, שהרי מדי שנה קלנדרית מתפרסמים עשרות תשקיפים עבי כרס, וכי " לימודו על בוריו לא יאפשר ליועץ השקעות לעשות עם זמנו דבר מה אחר". להבנתו, די בהסתמכות על דירוג ני"ע שנעשה ע"י חברות המידרג, הכולל גם את רמת הסיכון, שהרי חיובו של בנק להזהיר לקוח כי הוא עלול לאבד את כל השקעתו, כאשר עסקינן בנייר ערך המדורג Aa2 משול לטעמו לחיוב "לומר ללקוח שבחר להשקיע באג"ח של מדינת ישראל... כי גם בהשקעה זו יש סיכון לאובדן מלוא כספי ההשקעה וזוהי מסקנה בלתי סבירה בעליל". 11. באשר לנזק, נטען ע"י הבנק כי משהמערערים סרבו לקבל את המלצותיו למכור מיידית את אג"ח אדר, שש במניין, שניתנו במהלך החודשים אפריל 2007 -יוני 2006, עת ההפסד בחודשים אלו היה מינורי ונע בסקאלה של 2899$ - 5,503$ בלבד, ניתקו את הקשר הסיבתי בין הייעוץ לבין הנזק, ומשכך לא ילינו אלא על עצמם בלבד. דיון והכרעה אקדים מסקנה לדיון ואומר כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לסוגיית טיב הייעוץ שקיבלו המערערים מאת יועצי הבנק. יחד עם, זאת אין מקום להתערב במסקנת בימ"ש קמא, ככל שמדובר בשאלת כימות הנזק, בדבר ניתוק הקשר הסיבתי בין התנהגות הבנק לבין שחיקת ההשקעה, הגם שיש להצביע על מועד קרות הניתוק, באופן שהבנק יחוייב לשאת בנזק שהתרחש עד למועד זה. (א) אג"ח אדר 12. משהדיון בערעור נסב על טיב הייעוץ שקדם לרכישת אג"ח אדר, מן הראוי להקדים מספר מילים על טיבה. המדובר באגרת חוב צמודה לשער החליפין של הדולר, נושאת ריבית מכרז בשיעור 6%-7% שאמורה הייתה להיפרע בתשלומים רבעוניים החל מחודש מרץ 2007 ועד לחודש דצמבר 2009, ובתשלום נוסף של יתרת הקרן בדצמבר 2013. מחוות הדעת שהוגשו לבימ"ש קמא, כמו גם מתשקיף ההנפקה, עולה כי תמורת ההנפקה במכירות האג"ח יועדה לרכישת מניות בכורה שהונפקו ע"י חברה אמריקאית בשם Altius II Funding Ltd. (להלן- אלטיוס). נכסי הבסיס של אלטיוס היו אגרות חוב שגובו בתזרים של אלפי משכנתאות, במרביתן למגורים. מהתשקיף ניתן ללמוד כי לאור ההיררכיה בסדרות האג"ח של אלטיוס, די בכך שאחוז נמוך של נכסי הבסיס (החזרי המשכנתאות) לא ייפרע, על מנת שהתקבולים להם זכאים מחזיקי מניות הבכורה, שנרכשו כאמור ע"י אדר, יופחתו. מניות הבכורה של אלטיוס דורגו ע"י חברת הדירוג MOODY בדרגת סי Ba1. חברת פריגור, שותפתה של אדר למיזם, הפקידה בנאמנות 30% משווי מניות הבכורה, סכום שהיווה כרית ביטחון למשקיעי אג"ח אדר. בחודש פברואר 2007 ירדה אג"ח אדר לדירוג Aa2, בחודש ינואר 2008 ירד הדירוג ל- A2 ולאחר מכן לדירוגים נמוכים יותר, עד כלות. 13. בהמשך, עם הגידול באחוז חדלות הפירעון בנכסי הבסיס של אלטיוס (המשכנתאות), הועמד שווי מניות הבכורה שלה על אפס. מחזיקי אג"ח אדר, ועימם המערערים, נאלצו להסתפק בחלק מכספי כרית הביטחון שהופקדה אצל הנאמן. כמובא בחוות הדעת של מומחה המערערים, נפדתה אג"ח אדר בפירעון מוקדם בחודש פברואר 2010, ומחזיקיה, וככל הנראה גם המערערים, קבלו כ 11-12 אחוזים מקרן השקעתם. (ב) המיתאם בין דרישות המערערים לבין הייעוץ שניתן 14. בהתאם לסעיף 12 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשכ"ה-1995 (להלן - חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות) על יועץ ההשקעות להתאים את הייעוץ או את שיווק ניירות הערך ללקוחותיו לפי אופי העסקאות שהוא מבצע עבורם לצרכיו, בהתאם להנחיות הלקוח, "...לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות ההשקעה, את מצבו הכספי לרבות ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שלו ואת שאר הנסיבות הצריכות לענין...". לאור אפיוניה של אג"ח אדר, כפי שפורטו לעיל, והזיקה בינה לבין מניות הבכורה של אלטיוס, שנשענו על נכסי בסיס בדמות תיקי משכנתאות, עולה בבירור העדרו של מיתאם בין בקשות המערערים, מטרותיהם ונסיבותיהם, לבין ההמלצה לרכוש אג"ח אדר, כפי שיובהר להלן: 15. מהראיות עולה בבירור כי המערערים הדגישו בפני יועצי הבנק כי השינוי אותו ביקשו לערוך באופי החיסכון שצברו במהלך השנים, שהתמקד עד אז בפיקדונות שקליים, נבע מרצונם לרכוש דירה ומהנוהג ששרר באותה עת בשוק הנדל"ן לנקוב את מחירי הדירות בדולרים. דרישתם, היחידה למעשה, של המערערים היה לשמר את כמות הדולרים שהייתה ברשותם באותה עת. עדותה של המערערת 1 לפיה "... ושאלתי האם תמיד תהיה לי אותה כמות דולרים בכל רגע נתון, היא ענתה שכן אך הערך השקלי עשוי להשתנות" (עמוד 5 לפרוטוקול) ולפיה "... היה חשוב לנו שבכל רגע נתון, בכל יום ושעה, תהיה לנו כמות הדולרים לרכישת הדירה, דהיינו שאם משכנו 100 אלף דולר שתמיד ישאר לנו סכום זה" (עמוד 6 לפרוטוקול) - עולה בקנה אחד עם עדותה של עובדת הבנק, הגב' עבודי, שאישרה בתצהירה כי "התובעים הביעו את רצונם להצמיד את כספם לאפיק השקעה צמוד לדולר, זאת בשל כוונתם לרכוש דירה וטענתם כי מחירם של הדירות נקוב בדולרים... אציין כי בדרך כלל, כאשר לקוח מבקש השקעה דולרית הכוונה היא שיהיה לו כל הזמן את אותו סכום דולרי..." (סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית). 16. אף על פי כן , ובמקום להציע למערערים השקעה פשוטה השומרת על הערך הדולרי, כגון: רכישת מט"ח, פיקדון צמוד דולר, קרנות נאמנות פצ"מ נזיל (סעיף 6.7 לחוות דעת מילר מטעם המערערים) מצאו לנכון, משום מה, יועצי הבנק להמליץ על אג"ח התלויה ברמת החזרי המשכנתאות בארצות הברית, מה גם שמדובר היה בני"ע חדש למדי שהתשקיף לגביו פורסם רק ביום 14.5.2006 (סעיף 4.1 לחוו"ד מילר) ללא ניסיון מוכח בדבר חוסנו ואמינותו. (ג) רמת הסיכון 17. לטענת הבנק, המערערים קבלו בדיוק את אשר ביקשו. דהיינו, משהגדירו את רמת הסיכון המקובלת עליהם כנמוכה בינונית, הומלץ להם על אג"ח אדר שהינה ני"ע התואם רמת סיכון זה, ומה להם כי ילינו עליו. אין לקבל טיעון זה. נכון הוא שבטופס הייעוץ מיום 27.2.2007 נרשם ע"י גב' עבודי כי המערערים מבקשים השקעה ברמת סיכון "נמוכה בינונית", אולם תרשומת זו, יציר כפיה של פקידת הבנק ולא של המערערים, אינה חזות הכול, ואינה מעידה בהכרח על טיבה האמיתי של בקשת המערערים, משהיא עומדת בסתירה בולטת ליתר דרישותיהם, הרשומות אף הן בטופס הייעוץ. עיון בטופס הייעוץ מיום 27.2.2007 מעלה את הרישומים הבאים: "מטרת ההשקעה- רכישת נכס להשקעה- נדל"ן" + "בסיס חישוב- ביחס לדולר ארה"ב" + "טווח השקעה- עד שנה", ואם לא די בכך, נרשם ברחל בתך הקטנה בפרק "הערות היועץ" כי "הלקוחות מבקשים להצמיד את הכסף לאפיק הדולרי. מבקשים לקנות דירה..." . נתונים אלו מקבלים משנה חיזוק ברישום שנערך יומיים קודם לכן בטופס ייעוץ מיום 25.2.2007, שגם בו צויין כי "הלקוחה מבקשת להצמיד כספיה לטובת קניית דירה. הומלץ על התכלית שכן היא גם נותנת את ההצמדה לדולר וגם קופון". מהדרישות הברורות שהציבו המערערים, אמורים היו יועצי הבנק להבין כי לאמתו של דבר, מבקשים המערערים להשקיע את כספי החיסכון בהשקעה סולידית שתבטיח כי כמות הדולרים לא תפחת, דהיינו, הם מבקשים השקעה בטוחה, לכל היותר בדרגת סיכון נמוכה, ודאי לא ברמת סיכון בינונית. 18. אין מדובר במסקנה שהינה בבחינת חכמה שלאחר מעשה, שהרי חוסר ההבנה באשר לצרכי המערערים ובקשותיהם, בו התאפיין הייעוץ מיום 27.02.2007, התבהר זמן מה לאחר מכן, עת פקידה אחרת (בן זיקרי) הבינה את שהיועצת מיום 27.2.07 הייתה אמורה להבין. בטופס הייעוץ מיום 29.04.2007 נרשם כי ההשקעה המבוקשת הינה לצרכי "רכישת נכס להשקעה- נדלן" כאשר בסיס החישוב הינו "ביחס לדולר ארה"ב", וכי הלקוחות מבקשים "השקעה בעלת סיכון נמוך". כן הוספה הערה בזו הלשון: "מעבר על תיק ההשקעות וחלוקת התיק. כספים מיועדים לדירה, רמת סיכון נמוכה. הומלץ על צמצום חלקי של הרכיב הדולרי. הוסבר על אלמנט התנודתיות...". בן זיקרי אף אישרה בעדותה בביהמ"ש כי המערערים ביקשו "השקעה סולידית צמודה לדולר (עמוד 31 לפרוטוקול) וכי בפגישתה עמם אכן אמרה כי "אג"ח אדר לא מתאימה". האלמנטים שהופיעו בטופס הייעוץ מיום 29.4.07 (רכישת דירה+ בסיס דולר + טווח השקעה) הינם אותם האלמנטים בדיוק שהופיעו בטופס הייעוץ מיום 27.02.07, ומשכך אמורות היו שתי ההמלצות להתאפיין ברמת סיכון זהה. 19. בן זיקרי אף העידה כי התרשמה שהמערערים אינם מבינים את השערוך השקלי הנמוך במקרה של היחלשות שער הדולר, כי רצו נכס צמוד דולר עם רווח כלשהו (עמוד 32 לפרוטוקול) וכי "בשיחה עמי עלה שהם אינם יכולים להתמודד עם תנודתיות ולכן אופי ההשקעה שלהם הינו רמת סיכון נמוכה" (עמוד 33 לפרוטוקול) - עדות הסותרת במפגיע את טענת הבנק לפיה הבינו המערערים את טיב ההשקעה באג"ח אדר, היו ערים לסיכונים שבה והסכימו לכך. הפניית הבנק לדו"ח כניסות ויציאות לאינטרנט (תיק מוצגי הבנק, מוצג ו') לצורך הוכחת ידיעתם הנטענת של המערערים על אופי ההשקעה, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן כעולה מפירוט זה , שתי הכניסות הראשונות לאתר הינן מיום 28.2.07 (יום לאחר הייעוץ) וזו שלאחר מכן הינה רק מיום 4.4.07. 20. מהאמור לעיל עולה חוסר תאימות לא מובן בין בקשת המערערים וצורכיהם, לבין אפיק ההשקעה שנבחר עבורם ע"י פקידי הבנק, ואשר חשף אותם, בניגוד לכוונתם, לסיכון שהקרן הדולרית תפגע. ויוטעם, המערערים אינם ולא היו ספקולנטים, הבנק אף לא טען זאת, והם השקיעו את חסכונותיהם במהלך השנים שחלפו באפיקים בטוחים בדמות פיקדונות שקליים. הכוונה לרכוש דירה שמחירה נקוב בדולרים, ושלגביה החלו במשא ומתן - היא שהביאה אותם לבצע שינוי באפיק ההשקעה וזאת במטרה מוגדרת לשמר את כמות הדולרים שהיו ברשותם, ואם אפשר, אף לקבל תשואה כלשהי. לא ברור מה הביא את הבנק לסבור כי לקוחותיהם, שהתגלו במשך העשור שחלף כשונאי סיכון, הפכו לפתע למהמרים החפצים בהשקעה בעלת סיכון נמוך עד בינוני, בייחוד עת הביטחון נחוץ להם שבעתיים, משהינם ניצבים בפני הגשמת מטרת החיסכון. (ד) חובת הגילוי באשר לתוכן התשקיף 21. סעיף 14(א) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות מורה, כי על יועץ ההשקעות לגלות ללקוחו "...בגילוי נאות, את כל הענינים המהותיים לייעוץ או לשיווק הניתן על ידו לעסקה המוצעת". הגם שדי באמור לעיל כדי לבסס את אחריות הבנק בגין ייעוץ רשלני, לא יהא זה מיותר לבחון גם את התנהגות הבנק בכל הנוגע לחובת גילוי המידע שבתשקיף הספציפי, שאף היא לוקה בחסר. 22. על כריכת תשקיף ההנפקה של אג"ח אדר הופיעו שתי אזהרות, אשר כל אחת מהן הובלטה במסגרת נפרדת: האחת- "איגרות החוב המוצעות בתשקיף זה צמודות לסיכון אשראי של 133 נכסי בסיס. המשקיע באיגרות החוב עלול להיות חשוף לאובדן קרן בקרות אירועי אשראי בנכסי הבסיס ו/או בחוסנם הפיננסי של נכסי הבסיס". והשנייה- "תמורת ההנפקה מיועדת לרכישת מניות בכורה אשר הונפקו ע"י...('אלטיוס') המדורגות על-ידי Moody’s בדירוג Ba1 ...במקרה של פירעון מוקדם של מניות הבכורה או מימושן, אין כל ודאות כי הסכומים אשר יתקבלו מאלטיוס, יספיקו לפירעון איגרות החוב (סדרה א') המוצעות על-פי תשקיף זה. במקרה של פירעון מוקדם או מימוש כאמור, עלולה החברה לא לקבל כל תמורה בגין מניות הבכורה, ולפיכך גם מחזיקי איגרות החוב (סדרה א') עלולים לא לקבל כל תמורה בגין איגרות החוב (סדרה א') המוחזקות על-ידם". התשקיף עצמו כולל, בין היתר, אמירות נוספות בדבר היות ההשקעה "כרוכה בסיכונים" ובדבר הסיכון "לאובדן חלק או כל קרן איגרות החוב" בקרות אירועי אשראי בנכסי הבסיס. 23. אין חולק כי יועצי הבנק לא עיינו, עובר לייעוץ, בתשקיף ההנפקה או בכריכתו, לא הכירו את תוכנו, וממילא לא הביאו לידיעת המערערים את האזהרה הרשומה בהבלטה על גבי כריכתו. פקידי הבנק הסתמכו בייעוצם למערערים רק על רמת הסיכון כפי שהוערכה ע"י חברת מידרוג: "ש. אם בתשקיף כתוב שהמשקיע יכול להפסיד את כל הכסף, אתם אומרים? ת. לא, בגלל שאג"ח שמדורג בסיכון נמוך אנחנו לא אומרים... אנחנו יועצי השקעות מסתמכים על הדירוג של חברת המידרוג ולא על התשקיפים" (עדות בן זיקרי, עמוד 34 לפרוטוקול), וכן: "ש. האם אמרת להם שיש סיכוי שיאבדו את כל הקרן באדר? ת. לא. מאחר והאג"ח הייתה מדורגת איי.איי.2 שזו דרגת סיכון נמוך בינוני" (עמוד 42 לפרוטוקול). 24. משכבר קבענו כי הייעוץ לא תאם את דרישות המערערים וצרכיהם, ממילא ההכרעה בשאלה אם רשאי יועץ השקעות, בעת מתן ייעץ ללקוח בנושא השקעה בניירות ערך, להסתפק, כשיגרה וברגיל, רק בדירוג שקיבל נייר הערך ע"י חברות הדרוג, או שמא עליו ללמוד את התשקיף הרלבנטי ולהזהיר את הלקוח בפני הסכנה לאובדן הקרן, או חלקה - אינה נדרשת בענייננו. ויודגש, אין השאלה עוסקת ב"דקלום" נוסח אזהרה קבוע מראש, מן השפה ולחוץ, על מנת לצאת לידי חובה - כפי שסובר הבנק, אלא לאזהרה אמיתית, מקום בו היא נדרשת. 25. ענייננו אינו נכלל בגדר העניינים שהם ברגיל ובשגרה, לאור האפיון המיוחד של אג"ח אדר, כשהוא חובר לדרישות המוגדרות שהציבו המערערים. אג"ח אדר אמנם דורגה ע"י חברת מידרוג בדירוג Aa2, אולם היא הייתה תלויה לחלוטין בחוסנן של מניות הבכורה של חברת אלטיוס , שנכסי הבסיס שלה היו כאמור תיקי משכנתאות של לווים בארה"ב, ואשר דורגו ע"י חברת הדירוג האמריקאית MOODY , בדירוג Ba1. מומחה הבנק אישר כי מדובר בדירוג בעייתי: "וחברת מודיס נתנה לאלטיוס דירוג בעייתי? ת. כן..." (עמוד 25 לפרוטוקול שורה 15), וכי: "...בדירוג האמריקאי היא דורגה כבעייתית" (עמוד 26 לפרוטוקול שורה 22). לחברת אדר לא היה כל הון עצמי, וכרית הביטחון של המשקיעים התבטאה רק בפיקדון שהופקד ע"י חברת פריגור אצל הנאמן, שמומחה הבנק אישר כי לא עלה על שליש מערך האג"חים (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 23-24). 26. גם מומחה הבנק אישר כי בהינתן נתונים חריגים יש לגלות למשקיע את האזהרות הרשומות בתשקיף: "אם בא אלי אדם שאינו מבין בתחום, יש סיכון בכל סוגי אג"ח. לא אגיד בכל מצב אלא במקרים החריגים שאני בודאי אגיד. באג"ח של ממשלת ישראל לא אגיד. אם אדע שהלקוח לא מבין שום דבר ואין לו מושג, צריך להגיד" (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 16-18) נראה שנתוני אג"ח אדר, כפי שפורטו לעיל, בהצטרפם לצורך המיוחד של המערערים- אכן נמנו על אותם מקרים חריגים אשר חייבו גילוי (ה) הנזק ושיעורו 27. לטענת המערערים, נוכח הייעוץ הרשלני שניתן להם ע"י הבנק ונוכח הפרת חובת הגילוי, על הבנק לפצותם בהשבת מלוא סכום השקעתם באג"ח אדר בהצמדה לשער הדולר עד ליום פירעון ההשקעה בתכלית (28.6.07), דהיינו סך של 563,000 ש"ח ובתוספת ריבית. 28. יש לדחות שיטת חישוב זו משני טעמים: האחד- המערערים מתעלמים לחלוטין מקופונים בסך 30,000 ₪ שקיבלו מאג"ח אדר, כמו גם מריבית ששולמה להם מדי חודש בסך 2400 ₪ עד לחודש מרץ 2009 (ראו סעיפים 33-34 לתצהיר גל קבקוב). [באשר לאופן חישוב הנזק כתוצאה מירידת השער של נייר הערך, ראו ע"א 3654/97 קרטין יחיאל נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ ואח', פ"ד נג(3)385)], השני, כפי קביעת בית משפט קמא- מחמת ניתוק הקשר הסיבתי בשל סירובם של המערערים למכור את אג"ח אדר, משהירידה בערכן הייתה עדיין מינורית. 29. אין צורך להכביר מלים באשר לחובת הקטנת הנזק- הלכה יסודית המחייבת ניזוק להקטין את נזקו והנבחנת במעשיו ובמחדליו לאחר האירוע המזכה אותו בפיצוי. "החובה האמורה דורשת מן הנפגע לנקוט בכל הצעדים הסבירים להקטנת הנזק שנגרם לו עקב העוולה, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי עבור נזק שיכול היה למנוע על-ידי נקיטת אמצעים כאלה" (דוד קציר/ פיצויים בשל נזק גוף, עמוד 1196). המחדל בקיום חובת הקטנת הנזק יקים חיץ בין הנזקים השונים הניתנים להפרדה, וינתק את הקשר בין הנזק הישיר לבין הנזק שיתרחש מאוחר יותר והנובע מאי- מילוי חובת ההקטנה. 30. מהראיות שהובאו בפני בית משפט קמא עולה שהמערערים נחשפו לראשונה לעובדת שחיקת השקעתם, עת צפו בתיק ההשקעות שלה באמצעות האינטרנט ביום 4.4.07. ביום 29.4.07 נפגשו עם בן זיקרי, אשר, וכעולה מטופס הייעוץ, המליצה בפניהם על "צמצום חלקי של הרכיב הדולרי". בשיחה עם קמינה מיום 7.5.07 הומלץ למערערים "לממש חלק מהרכיב הצמוד לדולר עקב המשך החלשות המטבע" אך בה בעת, הוזהרו "כי אם הם אכן יממשו את האחזקות הצמודות לדולר ויעברו לשקל אזי הם לא יהיו מוגנים מפני עליית הדולר". ביום 28.6.07 שוב נפגשו המערערים עם קמינה שהמליצה להם, כרשום בטופס הייעוץ מיום זה, "לממש רווחים באפיק הדולרי וגם לצמצם אחזקות באפיק זה (אדר) וכך להקטין את הסיכון בתיק". המערערים הסכימו לממש את אחזקותיהם בתכלית, אך סרבו למכור את אג"ח אדר, כעולה מהתרשומת "הלקוחות בקשו לממש רווחים בתכלית ולהשאיר את אדר". 31. אם עד לחודש יוני 2007 ייעוץ הבנק למכור את אג"ח אדר לא היה החלטי, והתלבטות המערערים ניתנת להבנה, משדובר רק על "צמצום חלקי של הרכיב הדולרי ולא על מכירה כוללת, הרי ביום 28.6.07 העמדה בנושא הייתה ברורה, מגובשת והחלטית. במועד זה כבר היה ברור כי האג"ח נופלת, ועם ירידת שער הדולר, גם הערך השקלי של החיסכון הולך ומתכווץ. יש לראות איפוא את יום 28.06.07 כקו פרשת המים, המנתק את הקשר בין הנזק שהתרחש ממועד זה ועד ל- 2010 עת נפדתה המניה בפדיון מוקדם, לבין רשלנות הבנק. לא מצאתי לקבל את טענת המערערים לפיה המשיכו להחזיק באג"ח רק משום שהוסבר להם כי אם יתמידו להחזיק בה עד למועד הפירעון- 2013- יבטיחו לעצמם את החזר הקרן. טענה זו אינה מתיישבת עם טענת המערערים לפיה החיסכון נועד לרכישת דירה בטווח של חצי שנה- שנה, אף לא עם ההמלצות החוזרות של הבנק למכור את האחזקות, ואשר לוו בהערה מפורשת לפיה לא קיים ביטחון לעליית שער האג"ח או לעליית שער הדולר. 32. מחוות דעת מומחה הבנק, המנתחת, בין היתר, את הפסדי המערערים במועדים השונים תוך קיזוז הרווחים, ושהמערערים לא חלקו עליהם, עולה כי הפסדם של המערערים באג"ח אדר, נכון למחצית חודש יולי 2007, התבטא ב- 3750$. סכום זה משקף לטעמי את הנזק בו חב הבנק. התוצאה 33. נוכח האמור לעיל, אציע לחבריי כדלקמן: א. לקבל את הערעור ולקבוע כי הבנק התרשל כלפי המערערים באופן בו יעץ להם להשקיע את מחצית כספי החיסכון לדירה באג"ח אדר. ב. להותיר על כנה את קביעתו של בית משפט קמא בדבר ניתוק הקשר הסיבתי, ולקבוע כי בסרבם למכור את אג"ח אדר, הפרו המערערים את חובת הקטנת הנזק וניתקו את הקשר הסיבתי בין הרשלנות בייעוץ לבין הנזק שהתרחש החל מסוף חודש יוני 2007 ואילך. ג. לבטל את חיוב ההוצאות שהושת על המערערים ע"י בימ"ש קמא. ככל שסכום זה שולם על ידי המערערים יושב להם על ידי הבנק בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום תשלומו ועד ליום השבתו בפועל. כמו כן, לחייב את הבנק לשלם למערערים סך בשקלים שווה ערך ל-3750$ לפי שער הדולר ביום 1.7.2007 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מאותו מועד ועד למועד התשלום בפועל. ד. לאור קבלתו החלקית של הערעור, לחייב את הבנק לשלם למערערים את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000₪. ה. הפיקדון יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם. יהודית שבח, שופטת השופט יצחק ענבר: אני מסכים. יצחק ענבר, שופט השופט שאול שוחט: אני מסכים. שאול שוחט, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת שבח. פיצוייםייעוץ השקעותהשקעות