קבלן פושט רגל - סכסוך על מקומות חניה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קבלן פושט רגל - סכסוך על מקומות חניה: התובעים, יעקב מאיר ועוד שישה אחרים, מחזיקים כחוכרים לדורות, בדירות שרכשו בבנין ברחוב יהודה הלוי 5, בחולון. במהלך המשפט כונה בנין זה "בנין ה'" וכך יכונה גם להלן. בנין ה' הינו אחד מחמישה בניינים שהיוו ביחד פרוייקט הידוע כ-"לב חולון". בנייתו של הפרוייקט החלה ע"י חברת ר.ס. קבלנים בע"מ. החברה נקלעה לקשיים ובניית הפרוייקט נפסקה. ביהמ"ש המחוזי בירושלים נתן צו לפירוקה של החברה ומינה את עו"ד גלעד חריש כמפרק. המפרק הוסמך לטפל בהשלמת הבנייה ולביצוע הסדרים עם רוכשי זכויות, וכן מכירת זכויות בגין דירות שטרם נמכרו. המפרק מינה את החברה הקבלנית "נווה חיים בן-בכור" חברה לקבלנות בע"מ, להשלמת בנייתו של הפרוייקט ולמכירת דירות בפרוייקט בתאום עם המפרק. מטעם המפרק פעל גם עו"ד בן שושן. בנין ה' הוקם ע"י החברה הקבלנית הנזכרת, מרבית הדירות נמכרו ע"י החברה הקבלנית בתיאום ופיקוח של המפרק ונציגו עו"ד בן ששון.   הנתבעים הינם בעלי זכויות כחוכרים לדורות בדירות שבבנין המכונה בנין ד' בפרוייקט.   התובעים טוענים כי בבנין ה' בו מצויות דירותיהם, יש 23 דירות ורק 17 חניות מקורות.   הואיל וחמישה הבנינים ב-"לב חולון" נבנו כפרוייקט אחד, תוכנן ע"י היזם ואושר ע"י רשויות התכנון, שבשטחי בנין ד', יוקצו חניות גם לבעלי דירות בבנין ה'. שטחי חניה אלה שנועדו לבעלי דירות בבנין ה' מכונים בפי התובעים "שטח המריבה". הנתבעים מנעו מהתובעים את האפשרות להחנות את כלי רכבם בשטח המריבה.   להוציא שניים מבין התובעים, הם לא רכשו חניות צמודות. השניים: ברוכים אכטרם ומרים לוי, הם היחידים שאמנם רכשו עם דירותיהם גם חניות צמודות והובטח ע"י המוכרים לכל אחד מהשניים חניה צמודה בשטח בנין ד', שהוא בניינם של הנתבעים.   בתביעתם מבקשים התובעים: א. לאסור על הנתבעים ביחד ולחוד להשתמש בשטח המריבה ולחילופין לאסור עליהם למנוע מהתובעים את אפשרות השימוש בשטח המריבה להחניית כלי רכבם.   ב. לאסור על הנתבעים למנוע מהתובעים גישה לשטח המריבה. ג. לצוות על הנתבעים להרוס מחסום וגדר שהתקינו כדי להסיר את המכשול להכנסת כלי רכב של התובעים לשטח המריבה. ד. לשלם לתובעים סך של -.10,500 ₪ פיצויים בשל מניעת חנייה, לפי חישוב של 40 ₪ לחודש לכל אחד מהתובעים, עד למועד הגשת התביעה.   בעת שהוגשה התביעה לא היו בנייני הפרוייקט רשומים בלשכת רישום המקרקעין כבתים משותפים, אך בינתיים בוצע הרישום והוגשו הנסחים.   בניין ה' בו מצויות דירותיהם של התובעים, נרשם כבית משותף בחלקה 223 בגוש 7171. הבניין בו מצויות דירות הנתבעים (בנין ד') נרשם כחלקה 221 בגוש 7171 (לא כחלקה 222 כפי שפירט ב"כ הנתבעים בסיכומיו).   שלושה הבניינים, בחלקות 221, 222 ו - 224 נרשמו כבית משותף אחד.   לפי הרישום נוצרה הפרדה בין בנייני הפרוייקט, בנין התובעים נרשם כבית משותף בפני עצמו ולא כחלק מיתר בנייני הפרוייקט.   בתקנון של הבית המשותף הכולל את שלושה הבניינים בחלקות 221, 222 ו - 224, נקבע כי הרכוש המשותף בכל אחד משלושה המבנים, יוצמד לחלקת משנה שנמצאת באותו מבנה, לבד מהמקלט שהוא רכוש משותף לשלושה הבניינים.   מרישום הבית המשותף עולה כי בחלקה 221 (בנין הנתבעים), שטחי חניה שלא הוצמדו לחלקות משנה באותה חלקה, הינן רכוש משותף רק ושל בעלי הזכויות ביחידות שבחלקה 221 ואין כל זכות ברכוש משותף זה לבעלי זכויות אחרים בפרוייקט, או אפילו באותו בית משותף בחלקות האחרות. יודגש כמו כן כי לא נרשמה כל זכות מעבר, לאף אחד לגבי החלקות 221, 222 ו - 224, גם לא לתובעים ברוכים אכטרם ומרים לוי.   למרות האמור , אין הנתבעים חולקים על כך שהתובעים ברוכים אכטרם ומרים לוי, רכשו זכויות לחניות צמודות בשטחי החנייה במבנה שלהם. יחד עם זאת מפנים התובעים את תשמת הלב לעדותו של עו"ד בן-ששון. לפי עדות זו הותנתה זכותם של ברוכים אכטרם ומרים לוי בשני תנאים.   האחד: שישלמו לועד בנין ג' את החלק היחסי בהוצאות התקנת המחסום החשמלי בבנין ג' ובהוצאות הפעלתו והחזקתו השוטפת. השני: שזכויות המעבר יהיו דרך בנין ג' ולא דרך הרכוש המשותף של בניין הנתבעים, שהוא בנין ד'.   אני קובעת כי כך אמנם עולה מעדותו של עו"ד בן ששון.   עובדה היא כי התובעים לא הוכיחו את קיומה של התחייבות או חובה של הנתבעים כלפיהם בכל הנוגע לזכויות חניה או מעבר. לפיכך אין מקום למתן צו כלשהו שנועד לאכוף על הנתבעים התחייבות או חובה כלפי התובעים.   אם התובעים סבורים כי רכשו זכויות לחנייה ולמעבר ולא קיבלו אותן, היה עליהם לתבוע את מי שהתחייב להעניק להם זכויות כאלה ולא את הנתבעים.   מסקנה זו היתה נכונה גם לפני שנרשמו זכויותיהם של רוכשי הדירות בפרוייקט. קל וחומר עתה משבוצע רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.   הרישום כפי שהוא, מבטא את מלוא זכויות בעלי הדירות.   אין לתובעים זכויות מלבד אלו שנרשמו או מעבר להן.   כאמור, לא נרשמה זכות מעבר למי מן התובעים בחלקה 221, שהיא החלקה בה מצוי בנין ד', דהיינו בנין הנתבעים.   אין לתובעים יריבות כלשהי עם הנתבעים. הנתבעים לא ביצעו את רישום הזכויות, לא התחייבו כלפי התובעים להעניק להם זכויות ואינם צד ראוי לערעור על אי נכונות הרישום.   למעט בכל הנוגע לזכויות חנייה של ברוכים אכטרם ומרים לוי, דין תביעה זו להדחות.   מטענות הנתבעים עולה כי אין הם מתנגדים ולא יפריעו לברוכים אכטרם ולמרים לוי להשתמש בחניות שמספריהם הסידוריים 54 ו - 55 המצויות בתחום חלקה 221 כאמור, בתנאי שיקיימו את שני התנאים אותם פירט עו"ד בן ששון בעדותו כפי האמור לעיל.   עמדה זו של הנתבעים מובאת בזה כהצהרת הסכמה של הנתבעים וכחלק בלתי נפרד מפסק הדין.   בכפוך לכך, התביעה נדחית.   התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות המשפט שלהם לפי הקבוע בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי ובנוסף לכך סך של -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ כשכר טרחת עו"ד. מקום חניהקבלןפשיטת רגלחניהסכסוך