מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עורכי דין בחו''ל / שכר טרחת עורך דין זר: א. ההליך והצדדים לו 1. התובעת בתביעה שלפני היא חברת עורכי דין, הפועלת בין היתר בקזחסטאן ואזרביג'אן. בתביעתה טוענת התובעת, כי העניקה לנתבעות שירותים משפטיים, במסגרת ארבעה פרויקטים בהן הנתבעות היו מעורבות, ולא קיבלה את שכר הטרחה המגיע לה על פי המוסכם בין הצדדים. 2. על כן, בתביעתה עותרת התובעת לסעדים הבאים: (א) לחייב את הנתבעות לשלם לה שכר טרחתה בסך 85,643.54 דולר, בגין פרויקט Comnet (ולהלן - "פרויקט קומנט"); (ב) לחייב את הנתבעות 1 ו- 2 לשלם לה שכר טרחתה בסך 680,614.74 דולר, בגין שירותים שהעניקה. (ג) לחייב הנתבעות 1 ו- 2 לחתום על כל המסמכים הדרושים, לשם העברת 10 % ממניות פרויקט KFC, המוחזקות על ידי הנתבעות 1 ו- 2. לחילופין עותרת התובעת לחייב את הנתבעות 1 ו- 2 לשלם לתובעת שוויין של מניות אלה, שהוערך על ידי התובעת ליום הגשת התביעה בסכום של 733,432 דולר, אך הועמד לצורך שומת אגרת המשפט על סכום של 498,000 דולר. ב. מסגרת התביעה 3. הנתבעות 1 ו- 2 הן חברות העוסקות ביצור כבלים להולכת חשמל ותקשורת, ואף הנתבעת מס' 3 עוסקת בהנחת כבלים לצרכי תקשורת. הנתבעת מס' 2 היא חברת בת של הנתבעת מס' 1, ומנהלה של הנתבעת 2 הוא מר יעקב רווה. לטענת התובעת, הקשר בין התובעת והנתבעות נוצר בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת בעקבות היכרות שנוצרה בין מנהל התובעת, עו"ד Michael E. Wilson (ולהלן - "עו"ד וילסון") ובין מר יעקב רווה, ולאחר מכן אף נוצרה היכרות בין עו"ד וילסון ומר יחזקאל ברון, המשמש כמנהלה של הנתבעת מס' 1. הקשר בין הצדדים נוצר לטענת התובעת, על רקע התעניינותן של הנתבעות בעסקאות הפרטה בתחום האנרגיה בקזחסטאן, וכתוצאה מכך שבקזחסטאן לא היה מקור זמין ליצור כבלי נחושת, בהם היה צורך להשתמש לצורך הענקת שירותי תקשורת סלולארית במסגרת פרויקט שנקרא "Iridium" (ולהלן - "פרויקט אירידיום"). התובעת טוענת, כי בתחילה התרכזה הנתבעת מס' 1 באיתור שווקים ולקוחות לשיווק מוצריה, ולאחר מכן התעניינה בכניסה לפרויקטים שונים להנחת כבלי כוח ותקשורת, ופרויקטים אורכי טווח להספקת חומרי הגלם הדרושים לה ליצור כבלים במפעליה. 4. על רקע דברים אלה, כך טוענת התובעת, ה"ה רווה וברון יצרו עמה קשר, מתוך שביקשו לסמוך על ניסיונה הרב והקשרים שיצרה, ובשל היותה מעורבת בעסקאות דומות, לרבות עסקאות עם חברות ישראליות, בתחום האנרגיה במרכז אסיה. התובעת טוענת, כי במסגרת ההתקשרות עמה, העניקה לנתבעות שירותים משפטיים שונים, ובכלל זאת ביצעה עבורן מחקר משפטי, הכינה חוות דעת, בדגש על הדין המקומי, ערכה חוות דעת כלכליות ועסקיות, ניסוח חוזים, ניסוח מסמכי יסוד והסכמי שותפות, וכן טיפלה בסידורים שונים שהיו דרושים למנהלי הנתבעות כגון: הזמנת טיסות, הזמנת חדרים בבתי מלון, סיוע בקבלת אשרות כניסה, הסעות, ארגון פגישות, ועוד. לטענת התובעת, בשניים מהפרויקטים בהן הנתבעות היו מעורבות, בהם הוסכם על הקמת שותפויות לצורך ביצוע מיזמים משותפים, הוסכם, כי בנוסף לשכר הטרחה הקבוע, תקבל התובעת אחוזים בשותפויות שתוקמנה, בשיעור שלא יפחת מ- 10%. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הסכימה בשלב מסוים להפחית את שכר הטרחה הרגיל שהגיע לה ב- 30%, וזאת כנגד זכותה לקבל אחוזים בשותפויות הנזכרות. 5. לטענת התובעת בכתב תביעתה, שכר טרחתה מעולם לא שולם לה, למעט סכומי כסף קטנים וזניחים, ובפועל אף נישלו אותה הנתבעות מהחלק שהתחייבו להעביר לה בשותפויות שהוקמו. ג. טענות הנתבעות 1 ו- 2 6. הנתבעות 1 ו- 2 מכחישות את תביעת התובעת. לטענת הנתבעות 1 ו- 2 שמה של הנתבעת מס' 1 שורבב לתביעה שלא כדין, שכן הנתבעת מס' 1 כלל לא פעלה בקזחסטאן, וכל הפעילות בקזחסטאן הייתה פעילותה של הנתבעת מס' 2. לטענת הנתבעות, שמה של הנתבעת מס' 1 שורבב לתביעה, מתוך ניסיון פסול להפעיל לחץ על הנתבעות. 7. לטענת הנתבעות 1 ו- 2, עניינה של התביעה בניסיון ליצירת מיזם משותף, להקמת מפעל לייצור כבלים בקזחסטאן, שהשותפים לו היו אמורים להיות הנתבעת מס' 2 ושותף קזחי מקומי. לטענת הנתבעות, לנתבעת 2 ולשותף המקומי היו אמורים להיות 45% (לכל אחד) בשותפות, והתובעת הייתה אמורה לקבל 10% בשותפות. לטענת התובעות, החשיבות הרבה, שייחסו לשותפות הייתה טמונה בכך שהיא אמורה הייתה לאפשר להן לרכוש נחושת במחיר מופחת, בשעה שמחירי הנחושת היו במגמת עליה. ואולם, המיזם נכשל ובסופו של דבר לא יצא אל הפועל. הנתבעות מוסיפות וטוענות, שלתובעת היה ידוע היטב שהשותף הקזחי סירב לכך שהתובעת תקבל חלק בשותפות. עוד טוענות הנתבעות, כי המבנה המשפטי שהתובעת ניסתה לכפות על הצדדים היה מוטה לטובתה של התובעת, ולא היה מקובל בקזחסטן. על רקע דברים אלה מלינות הנתבעות 1 ו- 2 על כך, שהתובעת הגישה תביעתה בשעה שנכשלה בהתמודדותה עם הקונפליקט הכרוך בהשתתפותה כצד למיזם מחד גיסא, והתיימרותה לדאוג לאינטרסים שלה עצמה ולאלה של הנתבעות מאידך גיסא. 8. עוד מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי התובעת לא תרמה למיזם, וכל עניינה היה לשריין לעצמה 10% בשותפות בו, אף במחיר הכשלתו. עוד טוענות הנתבעות, כי התובעת אף ניסתה להניא אותן מלהתקשר עם השותף הקזחי המקומי, שהתנגד למבנה שהתובעת ניסתה לכפות, והתנהגותה אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההתנהגות של עו"ד המייצג לקוח באופן נאמן ומקצועי, ועל כן אינה זכאית לתבוע שכר טרחה עבור כך. ד. טענות הנתבעת מס' 3 9. הנתבעת מס' 3 אינה מבינה מדוע נגררה להליך, ולטענתה כל טענות התובעת בתביעה נגדה, מתמצות בדרישתה שהנתבעת מס' 3 תשלם לתובעת סך 28,317.55 דולר, ביחד ולחוד עם הנתבעות 1 ו- 2. לטענת הנתבעת, כל שביקשה מאת התובעת היה להקים חברה בקזחסטאן, ולא ביקשה ממנה חוות דעת או סיוע בהקמת המיזם. לטענתה, גם בביצוע הפעולה הפשוטה של הקמת החברה, התובעת הטריחה את הנתבעות בטיוטות מטיוטות שונות, והפעילה את כל הסובבים אותה מתוך כוונה ליצור נפח שעות עבודה מיותר, ואין זה מתקבל על דעת הנתבעת מס' 3, שלצורך הקמת חברה, השקיעה התובעת 192 שעות עבודה. 10. עוד מסיפה הנתבעת מס' 3 וטוענת, כי חברת Comnet LL לא הוקמה בסופו של דבר, ולא קיימה פעילות כלשהי, והנתבעת מס' 3 לא נתנה הסכמתה לחישוב שכר טרחה על פי כמות שעות העבודה. בנוגע לפרויקט קומנט טוענת הנתבעת מס' 3, כי בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה, שלתובעת ישולם שכר טרחה בסך 20,000 דולר, וסכום זה שולם לה, ובנוסף לכך כיסו הנתבעות את ההוצאות שנגרמו לתובעת. 11. עד כאן טענותיהם הכלליות של הצדדים, ומכאן אבחן את טענותיהם ביחס לכל אחד מהפרויקטים השונים אליהם מתייחסת תביעתה של התובעת. ה. פרויקט "קומנט" 12. פרויקט קומנט עסק בהנחת כבל בקזחסטאן, ולטענת התובעת במסגרת השירותים המשפטיים שהעניקה לנתבעות על פי בקשת ה"ה ברון ורווה, הכינה התובעת עבור הנתבעות חוות דעת משפטיות וכן הכינה את מסמכי היסוד לשותפות שנרשמה בשם Comnet LLP, ובכלל זה טיוטות רבות של הסכם היסוד של השותפות, והעברתו ליועציהן המשפטיים של הנתבעות בישראל. התובעת טוענת, כי לאחר הקמת השותפות, עסקה השותפות באספקת והנחת כבלי תקשורת, בהיקף שאינו ידוע לתובעת. התובעת מוסיפה וטוענת, כי שלחה לנתבעות חשבון על סך 37,813.17 דולר, אך בתאריך 29.5.2002 שולם לה הסך 9,495.61 דולר בלבד, ונותר חוב לזכות התובעת בסכום של 28,317.55 דולר. 13. הנתבעות 1 ו- 2 טוענות, שפרויקט קומנט כשל, וחרף זאת קיבלה התובעת בגינו את מלוא שכר הטרחה כפי שהוסכם בין הצדדים. הנתבעות 1 ו- 2 מוסיפות, שהתובעת נדרשה להכין מסמכי התאגדות פשוטים אך היא ניפחה את השירות המשפטי שנתנה בטיוטות שונות ודורשת לקבל שכר מנופח עבור 192 שעות עבודה. עוד מוסיפות הנתבעות 1 ו- 2 וטוענות, כי לאחר שיצאה התובעת מהתמונה פנו הם למשרד עו"ד אחר על מנת שיבצע אותן פעולות שנדרשה התובעת לעשות, והוסכם ששכר טרחתו יעמוד על הסך 10,000 דולר, וכך היה. לטענת הנתבעות 1 ו- 2, זמן רב לאחר כשלון פרויקט קומנט, הוסכם עם התובעת שתקבל סך כולל של 20,000$ עבור עבודתה כולל העבודה בפרויקט זה, וסכום זה שולם לה במלואו. 14. הנתבעת 3 טוענת, כי התובעת בתביעתה מנסה להתעשר ולא במשפט. לטענת הנתבעת מס' 3, התובעת הפרה את חובתה כעו"ד לגלות ללקוח אודות היקף שכ"ט וההוצאות הצפויות הנדרשות מראש, וכן הפרה חובתה למסור לה פרטים אודות מהות השירות המשפטי שבוצע. הנתבעת 3 מוסיפה וטוענת, כי מעולם לא נחתם בינה לבין התובעת הסכם שכ"ט, והנתבעת מס' 3 מעולם לא נתנה את הסכמתה להסכם שכר טרחה המבוסס על שעות העבודה. הנתבעת מס' 3 טוענת, כי כל השירות שביקשה מאת התובעת היה שירות מצומצם, של רישום חברה, ושירות זה לא דרש אלא עריכת מסמכי היסוד של החברה, ואלה היו מסמכים סטנדרטיים. הנתבעת מס' 3 טוענת, שפרויקט קומנט לא יצא בסופו של דבר אל הפועל, ולדו"ח שעות העבודה שהציגה התובעת, אין כל ערך ראייתי, ואין הוא משקף את המציאות. 15. לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לקבל את גרסת הנתבעות. מטעם התובעת העיד עו"ד וילסון, מנהל התובעת ומטעם הנתבעות 1 ו- 2 העיד מר רווה. מר וילסון בתצהירו, העיד על יתרת החוב שנותרה לזכות התובעת, בגין השירותים המשפטיים שהעניקה לנתבעות בפרויקט "קומנט", ומאידך, מר רווה מסר, כי זמן רב לאחר כשלון מיזם "קומנט", הוסכם עם עו"ד וילסון, שהתובעת תקבל "סך כולל של 20 אלף דולר עבור כל עבודתה" (וההדגשה במקור), כולל השירותים שהעניקה במסגרת פרויקט "קומנט", וסכום זה שולם לה. 16. בפרויקט "קומנט" התבקשה התובעת לרשום חברה, ובמסגרת השירותים המשפטיים שהעניקה לנתבעות "יצרה" היא מסמכים רבים. לא שוכנעתי שהיה צורך בהעצמת כמות המסמכים הקשורים לרישום החברה, ואף לא שוכנעתי שהוסכם בין הצדדים, ששכר טרחתה של התובעת ישולם לפי כמות שעות העבודה שהתובעת תשקיע בעניין זה. אף מספר שעות העבודה בו נקבה התובעת, נראה גבוה ובלתי מוסבר, ועל כן, על יסוד עדותו של מר רווה, הנני קובע, שהנתבעות שילמו לתובעת את כל שכר הטרחה שהייתה זכאית לקבל מהנתבעות עבור השירותים המשפטיים שהעניקה לנתבעות בפרויקט "קומנט". ו. פרויקט "Casting" (ולהלן - "קאסטינג") 17. בנוגע לפרויקט "קאסטינג" טוענת התובעת, כי סייעה לנתבעות 1 ו- 2 בהקמת מפעל לייצור כבלי כוח, תקשורת וחשמל, הפגישה היא את הנתבעת 1 עם נציגי חברת Casting LLP, היא חברה מקומית שעסקה במחזור גרוטאות מתכת וחומרים נוספים המהווים חומר גלם הכרחי למפעל המייצר כבלים. התובעת טוענת, כי טיפלה בהסכמים בין הצדדים ודאגה לקידום הפרויקט, ובין היתר דאגה גם לפרטים הטכניים ביחס למשלוח ואספקת דגימות מחומרי הגלם לידי הנתבעת מס' 1 על מנת שזו תוכל לבחון במפעליה בישראל את התאמת החומרים לצרכי החברה. עוד טוענת התובעת כי החומר סופק על ידי חברת קאסטינג באמצעותה, וכי הייתה היא בין המפקחים על שלבי הניסויים במפעלי הנתבעת 1 בישראל. התובעת מוסיפה וטוענת, כי במסגרת ההסכם למיזם המשותף שנחתם בין הצדדים הוסכם גם כי בנוסף לשכ"ט של התובעת תקבל היא 10% ממניות המיזם המשותף, וכנגד זאת הסכימה היא להפחית את שכ"ט הקבוע בסך 30%. לטענתה ועל אף שההסכם נחתם בידי כל הצדדים לא יצא לפועל בשל אי יכולתה של הנתבעת 1 לספק את חלקה בפרויקט. 18. התובעת טוענת כי דרישות תשלום עבור שירותיה בגין פרויקט זה נכללו בחשבוניות שהוצאו במסגרת פרויקט Kazenergocable אליו אתייחס בהמשך, שטרם שולמו גם וטרם הועברו לה אחוזי המניות או שוויין כנטען על ידה. התובעת מוסיפה וטוענת, שאין חולק על כך שהתקיימו יחסי עו"ד לקוח בין התובעת לנתבעות 1 ו-2, אלא שחולקות הן על היקף השירות שניתן וגובה שכ"ט המוסכם. עוד טענה התובעת, כי הוכח ששירותים משפטיים מטעמה ניתנו במסגרת הפרויקטים להקמת מפעל לייצור כבלים Casting ו- KEC, בשני פרויקטים אלה הובטחו לה 10% ממניות הפרויקט בגין חלקה בקידום הפרויקט וזאת בנוסף לשכ"ט עבור השירותים המשפטיים שנתנה. לטענתה לא הוכח שהוסכם שכל אחד מהצדדים לעסקה יקצה לתובעת מניות בשיעור %5 מתוך חלקו במיזם. 19. לעומת טענות התובעת, טוענות הנתבעות 1 ו- 2, שאכן הוסכם שכל צד מהצדדים לעסקה יעביר לתובעת 5% ממניות החברה, כך שבידי הנתבעות תהיינה 45% מהמניות ובידי החברה הקזחית 55% מהמניות, ובידי התובעת יוותרו 10% ממניות החברה. על סמך ההסכמות שהושגו, החלה הנתבעת 1 לפרק את ציוד המפעל שלה באילת על מנת להעבירו לקזחסטאן, אולם אז חזרה בה חברת קאסטינג מההסכם, מה שגרם לכישלון פרויקט זה. הנתבעות 1 ו- 2 טוענות, כי חרף העובדה שהתובעת יודעת כי המיזם נכשל ולא יצא אל הפועל, דורשת היא לקבל שכר טרחה עבור 234 שעות, אותן הוסיפה לחשבוניות שנשלחו עבור פרויקט אחר. לטענת הנתבעות, התובעת מבקשת ליהנות מכל העולמות גם יחד, דהיינו, גם להיות שותפה אך גם לקבל את שכר טרחתה במקרה שבו היזמות נכשלה. 20. אכן, יש קושי מסוים בדרישותיה המקבילות של התובעת. מן הצד האחד מבקשת היא להיות שותפה בפרויקט, באופן שחלקה בחברה (10%) ישקף את מידת מעורבותה במתן שירותים משפטיים ואחרים, ומן הצד השני מבקשת היא לקבל שכר טרחה עבור שירותים שנתנה, ועוד מכמתת היא את שירותיה לפי כמות שעות העבודה שהשקיעה. דרכה של שותפות היא, שכל אחד מהשותפים משקיע תשומות מתחומי מומחיותו, ובמקרה שלפני יש שותף המשקיע ידע ותהליכי ייצור, יש שותף המשקיע חומרי גלם ושותף נוסף המשקיע שירותים משפטיים ואחרים. דרכה של שותפות, שכל אחד מהשותפים נושא בסיכון, כפי חלקו, במקרה שבו השותפות אינה מצליחה לקום או נכשלת במהלך עסקיה. עו"ד וילסון העיד, כי הקצאת 10% ממניות המיזם המשותף לתובעת לא הותנה בתנאים כלשהם, ונעשה בנוסף להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בנוגע לתשלום שכר טרחתה של התובעת. עם זאת, בשל ההסכמות להקצות לתובעת חלק מהמיזם, הסכים עו"ד וילסון להפחית משכר הטרחה שהוסכם כי ישולם לתובעת. 21. לאחר ששקלתי הראיות שלפני, הנני קובע, כי פרויקט "קאטסטינג" נכשל ובסופו של דבר לא יצא אל הפועל. הן לתובעת והן לנתבעות הייתה מטרה משותפת, והיא להקים את הפרויקט וליהנות בעתיד מפרותיו. כשלון הפרויקט קיפד את ציפיותיהם של התובעת והנתבעות להרוויח בעתיד מהמיזם המשותף, ולמעשה ההשקעות שהשקיעו בהקמת התשתית לפרויקט המשותף ובטיפוח הציפיות ירדו לטמיון. לאחר ששקלתי הראיות שלפי וטענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שאין מקום לפסוק לתובע שכר טרחה עבור פרויקט קאסטינג. כאמור, קיבלתי עדותו של מר רווה, כי התשלום ששולם לתובעת בסך 20,000 דולר היה לסילוק יתרת שכר טרחתה עבור כל השירותים שסיפקה לנתבעות, ומשכשל הפרויקט לא ניתן להעניק לתובעת מניות בחברה שבסופו של דבר לא קמה. 22. על כן, הנני דוחה עתירתה של התובעת לפסוק לזכותה שכר טרחה בגין פרויקט "קאסטינג". ז. פרויקט Kazenergocable -kec -(להלן - "קזאנרגו כבל") 23. אף פרויקט זה עוסק בניסיון להקים מפעל לייצור כבלים. לטענת התובעת, על אף הכשלים של פרויקט קאסטיג הנ"ל, ביקשו אותה הנתבעות 1 ו- 2 לסייע להן באיתור שותף פוטנציאלי, להקמת מיזם (מפעל) לייצור כבלים בקזחסטאן. התובעת טוענת, כי פעלה על מנת לקשר בין הנתבעות 1 ו- 2 לחברת Kazakhmys Pls, היא החברה השמינית בגודלה בעולם לכריית והתכת נחושת, וחברת Kazenergocable JSC ("KEC"), וזאת על מנת להקים במשותף מפעל לייצור כבלים. לטענת התובעת במהלך המו"מ שהתנהל בין התובעת לנתבעות 1 ו- 2, הגיעו הצדדים להסכמה, כי בגין שירותיה תהא התובעת שותפה במיזם וכן תהא זכאית בנוסף לשכר טרחתה, ללא פחות מ- 10% ממניות מיזם זה. לטענת התובעת כי שתי החברות Kazakhmys Pls ו- KEC מנעו מהתובעת את שכ"ט המגיע לה ומנעו ממנה את חלקה במניות המיזם המשותף שהובטח לה. התובעת מוסיפה, כי הנתבעת 1 החלה לפעול מאחורי גבה של התובעת, ולהיפגש עם גורמים שונים מבלי לדווח לתובעת על כך, בסופו של יום כן נחתם בין הנתבעת 1 לבין שתי החברות מעלה הסכם להקמת המפעל כאמור, ועל אף זאת לא שולמו לתובעת שכ"ט המגיע לה עבור שירותיה במסגרת פרויקט זה. 24. התובעת הגישה התכתבויות שונות וטיוטות של מסמכים שהוכנו עם החברות הנ"ל באשר להקמת השותפות ובאשר לדרישות התשלום עבור שירותי התובעת. לטענתה, נשלחו לנתבעות חשבוניות בסך של 406,730.88 דולר, מתוכן שולם ביום 29.5.2002 סך של 10,504.39 דולר, וזאת בגין שירותים שניתנו באוקטובר 2000. וביום 15.1.2003 שולם לתובעת סך של 11,749.3 דולר, ועל כן נותרו הנתבעות 1 ו- 2 חייבות לתובעת סך של 384,477.19 דולר (וראו גם סעיף 63 לכתב התביעה). התובעת טוענת אפוא, כי הנתבעות 1 ו- 2 הפרו את התחייבותן לתת לתובעת את חלקה במיזם KEC, ולטענתה, הבטחת הנתבעות לתת לתובעת 10% מהמניות באה לידי ביטוי בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים ובתרשימים שהוגשו מטעמה. לטענת התובעת, בחודש אוגוסט 2002, הוחלט כי המיזם לא יבוצע באמצעות הקמת ישות משפטית חדשה, אלא בדרך של הקצאת מניות של KEC לטובת התובעת והנתבעות, ואולם, אז התקבלה ההחלטה לפיה הצליחו הנתבעות להתחמק מההבטחה שנתנו, מאחר והדירקטוריון בחברת KEC סירב להקצות מניות לתובעת. לטענת התובעת, בעקבות זאת התחייבו הנתבעות להקצות לתובעת לכל הפחות 5% מהון המניות בחברת KEC מתוך החלק שלהן. לטענת התובעת, הנתבעות אינן יכולות להתנער מהתחייבותן לתת לה 10% מהמניות וכי יש לראות בהתחייבותן לתת 5% מעין הודאה מפורשת למתן 5% מהמניות לכל הפחות. כן טוענת היא, ובניגוד לטענת הנתבעות, כי ההתחייבות להקצות לה חלק מהמניות לא הייתה מותנית, וכי הנתבעות לא התכוונו מלכתחילה להקצות לתובעת את חלקה במניות. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעות לא הוכיחו את טענתן בנוגע לכך שהממשלה אסרה על זרים להחזיק במניות במיזם דבר שהביא לכישלון מיזם זה. 25. באשר לשכר הטרחה בפרויקט זה, טוענת התובעת, כי הוסכם כי החיוב יבוצע לפי שעות עבודה, לטענתה הנתבעות הבטיחו לחתום על ההסכם אך לא עשו כן. עם זאת הן לא הביעו התנגדות ביחס לרכיבי שכ"ט כפי שהוצעו בהסכם ועל כן יש לחייבן בשכ"ט בהתאם לנקבע בהסכם. לחילופין טוענת הנתבעת, כי יש לראות את הסכום הנתבע בתביעה זו כשכר ראוי בגין שירותיה, וזאת על אף ששכר השעה המקובל בגין עסקאות בינלאומיות דומה הינו גבוהה מזה שנדרש על ידי התובעת. התובעת, אף הגישה את ההסכם שנערך עם החברה שהחליפה את הנתבעת, ממנו עולה כי החיוב בגין שעת עבודה שנדרש שם הוא 280 דולר לשעה, ומכאן טענתה, שהסכום הנתבע הוא בבחינת שכר ראוי בנסיבות המקרה. 26. טענה נוספת שטוענת התובעת בהקשר זה היא, כי בניגוד לטענת הנתבעות - שמדובר בשתי עסקאות שונות, שאחת הייתה 2003 ונכשלה והשנייה משנת 2004 שצלחה אך ללא קשר לתובעת - כי מדובר באותו פרויקט. לטענתה, ההסכם שנחתם ב 2003 הוא אותו הסכם שנחתם ב 2004, אותו פרויקט שהוקם באותו בית חרושת בעיר פאבלודר, המייצר אותם מוצרים, אפילו ההסכמים שנערכו בגין שני הפרויקטים דומים ועל כן טוענת היא כי מגיע לה שכ"ט עבור עבודה בגין פרויקט זה. 27. לעומת טענות התובעת, טוענות הנתבעות 1 ו- 2, כי לאחר הכישלון בפרויקט קאסטינג הנ"ל, המשיכו לחפש שותף למיזם לייצור כבלים שיאפשר לייצר כבלים בקזחסטאן, בד בבד עם אספקה שוטפת של נחושת במחיר מוזל. לטענתן סוכם, שאם הנתבעות 1 ו- 2 תרכושנה נחושת במחיר מוזל מהצד הקזחי של המיזם, שני הצדדים יפרישו 5% מהמניות לתובעת בתמורה לתרומתה למיזם בכך שיוותר לכל אחת מהן 45%. לטענת הנתבעות, לא דובר על כך שיוקצה לתובעת אחוז כלשהו מעל ל 5%, וגם קבלת אחוזים אלה היו מותנות. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי למעשה מדובר בשתי עסקאות. עסקה אחת נעשתה בשנת 2003 בה לקחה התובעת חלק, ואולם, לטענתן, עסקה זו כשלה. לטענת הנתבעות, התובעת היוותה הפרעה של ממש בקידום עסקה זו מול החברות הקזחיות, ומשחששו הן מכישלון פרויקט נוסף שכבר נראה באופק, הבטיחו הן לתובעת, שאם הנתבעות תהיינה בעלות שליטה בחברה, ואם תקבלנה אספקה שוטפת של נחושת, אז יתנו לתובעת 5% מחלקן. הנתבעות טוענות כי עשו זאת, על אף המלצת מר אחמטוב, מושל מחוז פבלודאר ולימים ראש ממשלת קזחסטאן, שהוא לא יאפשר היותה של חברה לא קזחית בעלת שליטה בחברה קזחית. עוד מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי הצד הקזחי לעסקה התנגד נחרצות לכך שיוקצו לתובעת האחוזים הנ"ל, ועל כן מבנה זה מעולם לא הבשיל כדי הסכמה עם אותה חברה קזחית "קזנרגוכבל". הנתבעות טוענות, שכעבור חצי שנה, ועל אף ההסכם הניסיוני שנחתם בין הנתבעות לחברות הקזחיות ביום 25.3.2003 (הסכם אספקת נחושת ניסיוני), מסר מר ולדימיר בוברוב (שהיה אז מנכ"ל קזנרגוכבל ואחד מבעלי המניות בה) כי החברה הקזחית "קזחמיס" מסרבת לספק את מוטות הנחושת בגין בעיות שנוצרו אצלם, ובשל הקביעה בהסכם בדבר היות הנתבעת חברה זרה בעלת דבקות שליטה בחברה קזחית, והוא הציע לקיים עסקה חדשה ומנותקת מעסקת הנחושת והעביר מכתב בנושא שצורף לתצהיר מטעם הנתבעות. על כן, לטענת הנתבעות, ברור היה כי בשלב זה העסקה משנת 2003 נכשלה. 28. באשר לעסקה משנת 2004 טוענות הנתבעות, שהתובעת לא הייתה מעורבת כלל בעסקה שיצאה לפועל בשנת 2004, והעובדה שחרף זאת היא מבקשת לקבל 10% מהמניות היא מופרכת וחסרת תום לב. הנתבעות טוענות, כי העסקה שנעשתה בשנת 2004 שונה באופן מהותי מהעסקה הקודמת משנת 2003 בשני מישורים. ראשית, עסקה זו לא הייתה תלויה בחברת "קזחמיס" ובאספקת הנחושת על ידה. שנית, הנתבעת 1 לא הייתה בעלת שליטה ב"קזנרגוכבל", וכל אחזקותיה הסתכמו ב 22% לעומת הצד הקזחי שהחזיק ב 78%. הנתבעות מוסיפות, שהתובעת כבר לא הייתה בתמונה, והן קיבלו את השירותים המשפטיים מעו"ד אחר עמו הוסכם שישולם לו שכר טרחה בסך 10,000 דולר. לטענת הנתבעות, התובעת לא תרמה מאומה לעסקה השנייה, ואשר השותפים הקזחים בה מעולם לא קיבלו את התובעת כשותפה לעסקה זו. על אף זאת מבקשת כיום התובעת לקבל 10% מהמניות, קרי - כמחצית מחלקה של הנתבעת במיזם, וללא תלות בעובדה שלא תרמה דבר לעסקה. כאמור, מר רווה העיד, שהצדדים הסכימו בחודש מאי 2002, שהתובעת תקבל סך 20,000 דולר עבור כל עבודתה המשפטית. לטענתה הצדדים הסכימו כי התובעת תשתתף במיזם כשותפה לכל דבר, הנוטלת על עצמה את הסיכון כי מיזם לא יעלה יפה, ואכן המיזמים בהם השתתפה התובעת כשלו, ולבסוף נותרו הנתבעות עם עסקה חדשה פחות כדאית שלתובעת לא היה קשר בה, עסקה שונה מהותית מקודמותיה. 29. לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני מקבל טענת הנתבעות, כי העסקה שנעשתה בשנת 2004, היא עסקה שונה לחלוטין מהעסקה שבה הייתה מעורבת התובעת, וכי בעסקה שנעשתה בשנת 2004, התובעת לא הייתה מעורבת. נראה הדבר, שטענות התובעת כלפי הנתבעות נובעות מכך, שלתחושתו של מר וילסון הנתבעות "עקצו" את התובעת, במובן זה, שניצלו את השירותים המשפטיים שהעניקה להן בעסקה שנעשתה בשנת 2003 ונכשלה, ופעלו מאחרי גבה כדי לרקום עסקה חדשה, בלא מעורבותה של התובעת, תוך קיפוח זכותה של התובעת לקבל את החלק שהובטח לה עוד במסגרת המיזם משנת 2003, ולמעשה להתעשר על חשבונה. מאידך גיסא, קשה לדעת היכן עובר הגבול המפריד בין עיסוקיה של התובעת כחברת עורכי דין, הנותנת לנתבעות שירותים משפטיים, ובין היותה גוף עסקי הדואג לעסקיו שלו, והמבקש לנכס לעצמו חלקים מהפרויקטים בהם הוא מתבקש להעניק לנתבעות שירותים משפטיים. מכאן צומחת למעשה ההתנגדות של הנתבעות לדרישותיה של התובעת לקבל שכר טרחה עבור שירותיה המשפטיים מחד גיסא וחלק מהשותפות בפרויקט מאידך גיסא, והכל כאשר מלכתחילה ביקשו הנתבעות לקבל שירותים משפטיים בלבד. 30. בין אם נראה את התובעת כחברה המעניקה שירותים משפטיים לנתבעות, כי אז בפרויקט שקרם עור וגידים בשנת 2004 היא לא נתנה שירותים משפטיים, ועל כן אין היא זכאית לקבל שכר טרחה עבור שירותים משפטיים שלא נתנה. עתה יש לבחון, האם זכאית היא לקבל חלק מהשותפות בפרויקט. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שהתובעת אינה זכאית לקבל חלק מהשותפות בפרויקט, וזאת משני טעמים. לא שוכנעתי שהנתבעות פעלו מאחרי גבה של התובעת במרמה כדי לקפח את חלקה, ולהתחמק מהתחייבויות שנתנו לה. הנתבעות הגיעו לקזחסטאן כדי לבצע פרויקטים בתחום התקשורת, ומשנסגרה בפניהן האפשרות האחת, היא האפשרות בה התובעת הייתה מעורבת, פנו הן לבחון אפשרות אחרת, שקרמה עור וגידים. משלא שוכנעתי שהפרויקט משנת 2004 נועד להרים מסך, בין התובעת ובין החלק שהובטח לה בפרויקט משנת 2003, והתרשמתי שאין מדובר במהלך שנועד להתחמק מלקיים את התחייבויותיהן של הנתבעות כלפי התובעת, אין מקום לזכות את התובעת בתשלום כלשהו, בין אם יהיה זה שכר טרחת עו"ד (עבור שירותים שלא נתנה) ובין אם כשותף. אוסיף, שגם לא ניתן לראות כיצד ניתן לצרף את התובעת להיות שותפה בפרויקט, שהשותף העיקרי בה, הוא השותף הקזחי המחזיק ב- 78% ממניות הפרויקט, אינו מסכים לצירופה. 31. על כן, הנני דוחה טענותיה של התובעת גם בכל הנוגע לפרויקט "קזנרגוכבל". ח. פרויקט "Iridium" (להלן - "אירידיום") 32. לטענת התובעת, ניהלה היא מחקר מקיף בנושא פרויקט אירידיום. פרויקט זה הוא פרויקט תקשורת לוויינית של חברת מוטורולה העולמית, ואת שירותיה בעניין זה העניקה לבקשת הנתבעות 1 ו- 2, שרכשו זכות בלעדית לספק שירותי תקשורת לוויינית בקזחסטאן, אזרבייג'אן ומדינות נוספות באזור. התובעת טוענת כי מחקרה כלל מתן חוות דעת משפטית בעניין ההסדר החקיקתי הרלוונטי בתחום התקשורת החל באזור. עוד טוענת התובעת, כי התבקשה גם לסייע באיתור חברות תקשורת מקומיות עימם אפשר להתקשר על מנת לספק ציוד טלפוניה מתאים ושירותי תקשורת. לטענת התובעת בגין שירותים שניתנו במסגרת פרויקט זה נשלחו חשבוניות בסך כולל של 2,623.69 דולר (נכון ליום הגשת התביעה) שטרם שולמו (סע' 68 לתביעה). 33. התובעת טוענת, כי הנתבעות 1 ו- 2 נהגו עמה בחוסר תום לב, והיא חולקת על טענת הנתבעות, לפיה התובעת העניקה שירותים על דעת עצמה ומבלי שנתבקשה לעשות כן, וטענה כי בפרויקט זה התובעת לא הייתה שותפה אלא העניקה שירותים משפטים לבקשתם של הנתבעות. לטענת התובעת, בעדותו הודה מר רווה, כי לתובעת מגיע שכר בגין פעילותה בפרויקט אירידיום ומפנה הוא לדבריו אלה בתצהירו של העד רווה. 34. הנתבעות 1-2 טוענות, כי מעולם לא החזיקו בזכות או ברישיון להפעלת מכשירי טלפוניה לוויינית של אירידיום כמו שנטען ע"י התובעת, וכי הם לא הצליחו להשיג רישיון כאמור. לטענתם כל שנעשה בעניין זה הוא בדיקת האפשרות לקבל רישיון מיוחד אך הדבר לא היה ישים, וניסיונותיה של התובעת שהיו ביוזמתה ועל דעתה להשיג רישיון כזה כשל, לפיכך טוענות הנתבעות 1 ו- 2, כי לא ברורות להם דרישות התובעת באשר לפרויקט זה. עוד טוענות הנתבעות, כי אין להן כל נגיעה או ידיעה לגבי חברת אירודיום, ועוד טוענות הן, כי חברת אירודיום נקלעה לחדלות פירעון. 35. מעדותו של מר רווה עולה, כי באחת השיחות שקיים עם עו"ד וילסון סיפר לו, שאחת מהחברות איתן עבדו הנתבעות, קיבלה זיכיון להפעלת מכשירי טלפון לווייני במסגרת פרויקט אירידיום. לדברי מר רווה, עו"ד וילסון אמר לו, כי ינסה לבחון את האפשרות להשיג רישיון, אך התברר כי ניסיונותיו כשלו. מעדות מר רווה עולה, כי הוא הסכים לכך שעו"ד וילסון ינסה להשיג רישיון להפעלת מכשירי תקשורת במסגרת פרויקט "אירידיום", ואין להבין מדוע סבר מר רווה, שלעו"ד וילסון לא מגיע שכר עבור הפעולות שביצע במסגרת זו, גם אם פעולותיו לא הצמיחו את רישיון התקשורת המיוחל. מעצם העובדה שמר רווה הסכים לכך שעו"ד וילסון ינסה לבדוק את האפשרות לקבל רישיון, עולה, שמר רווה התחייב לשלם לתובעת את שכר טרחתה עבור פעילותה בעניין זה. 36. כאמור לעיל, קיבלתי עדותו של מר רווה כי הוסכם עם התובעת שהנתבעות תשלמנה לתובעת שכר טרחה בסך 20,000 דולר לכיסוי כל יתרת חובן של הנתבעות כלפיה, ואולם, כעולה מתצהירו של מר רווה, הסכמה זו אינה חלה על הבדיקה שנעשתה בעניין פרויקט "אירידיום". על כן, הנני סבור, שהתובעת זכאית לקבל את השכר שהיא עותרת לו, דהיינו סך השווה ל- 2,624 דולר. במועד הגשת התביעה עמד שער הדולר על 4.707 ₪ לדולר, ולפיכך חובן של הנתבות 1 ו- 2 לתובעת מגיע כדי הסך 12,351 ₪ ליום הגשת התביעה. ט. סוף דבר 37. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבעות 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 12,351 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 23.2.2006 ועד לתשלום בפועל. (ב) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות ביחסים שבין התובעת והנתבעות 1 ו- 2. (ג) הנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת מס' 3, והנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת מס' 3 הוצאות משפט בסך 12,000 ₪. (ד) מתוך הפיקדון שהפקידה התובעת להבטחת הוצאות המשפט תעביר מזכירות בית המשפט סך 12,000 ₪ לנתבעת מס' 3, באמצעות בא כוחה, ואת היתרה תחזיר לתובעת באמצעות בא כוחה.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין