מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה לא בדרך לעבודה - לצורכי עבודה: לפנינו תביעת התובעת ז"ל, להכיר באירוע שאירע לטענתה ביום 29/4/2008 כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק). למרבה הצער התובעת נפטרה ביום 7/9/2011, תוך כדי ניהול התביעה, ברם כפי שצויין בסיכומי התובעת, משפחת התובעת מבקשת לסיים את ההליך. בנסיבות אלה ניתן פסק דין זה. התובעת הגישה לנתבע תביעה להכיר בתאונה מיום 29/4/2008 כתאונת עבודה. הנתבע דחה את תביעת התובעת, במכתב הדחיה מיום 29/12/2008, לפי הוראות סעיפים 79 ו-80(1) לחוק הביטוח הלאומי מן הטעמים הבאים: התאונה אירעה מחוץ למקום ולשעות עבודת התובעת. לפיכך לא ניתן לראות בפגיעה - כפגיעה תוך כדי ועקב עבודת התובעת ואף לא כפעילות נלווית הקשורה לעבודה. הליכת התובעת ממעונה לחנות "פלסטלינה" אינה בגדר פעולה נלווית במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה; אין כל קשר בין האבחנות והממצאים שנרשמו בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה ובמסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה, לבין עבודת התובעת ואירוע כלשהו, שאירע לטענת התובעת בתאריך 29/4/2008, כשלושה שבועות טרם פנייתה לטיפול רפואי; הפגיעה לא אירעה בדרכה של התובעת ממעונה לעבודתה כנדרש בסעיף 80(1) לחוק. עיקר טענות הצדדים התובעת טוענת, כי במסגרת עבודתה כמנהלת מסגרת חינוכית של נוער שוחר מדע בעיריית נשר, היה תפקידה כרוך הן בנוכחות פיזית בבית הספר בימי רביעי, משעה 9:00 ועד לשעה 20:30, והן בעבודות הכנה הכוללות בין היתר, רכישת ציוד וחומרי גלם לשיעורים (ר' מוצג ת/1). לטענתה, ביום 29/4/2008, נפלה בדרכה לחנות על מנת לרכוש חומרים לשיעור שהתקיים למחרת. בנסיבות אלה טוענת התובעת, כי נפילתה והשבר שנגרם לה בקרסול שמאל הינם בגדר תאונת עבודה, שאירעה לתובעת תוך כדי עבודתה ועקב עבודתה אצל מעבידתה. מנגד טוען הנתבע, כי ביום 29/4/2008 לא אירע לתובעת אירוע תאונתי כלשהו, תוך כדי ועקב עבודתה. כמו כן טוען הנתבע כי ביום 29/4/2008 לא אירעה לתובעת תאונה תוך כדי הליכתה או נסיעתה ממעונה לעבודתה. בנוסף, טוען הנתבע, כי האירוע הנטען והמוכחש מיום 29/4/2008 אירע מחוץ לשעות עבודתה ולמקום עבודתה של התובעת וגם לא במהלך פעילות נלווית הקשורה לעבודה. עוד טוען הנתבע, כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען והמוכחש לבין הפגיעה בקרסולה, ותקופת אי הכושר הנטענת. לחילופין, טוען הנתבע, כי השפעת העבודה על הפגיעה בקרסולה של התובעת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבה הקונסטיטוציוני. דיון והכרעה הצדדים חלוקים בשאלת עצם קרות האירוע התאונתי הנטען, וכן בשאלה האם האירוע הנטען הוא בגדר "תאונת עבודה". תחילה נבחן את השאלה האם ביום 29/4/2008 אירע לתובעת אירוע תאונתי. בתצהירה תיארה התובעת את עבודתה וכן את האירוע הנטען, וכך ציינה: "אני עובדת עיריית נשר. אני מנהלת מסגרת חינוכית בבית ספר לנוער שוחר דעת. אני עובדת במשרה חלקית בהיקף משרה של כ-10 וחצי שעות לשבוע. אני מבקשת לציין כי עבדתי גם במשרד החינוך במשרה חלקית העוסקת בפיתוח מצוינות. העבודה בעיריית נשר מחולקת לשניים - החלק הראשון, נוכחות פיזית ועבודה בבית הספר בעיקר בימי רביעי החל משעה 9:00 ועד לשעה 20:30 לערך והחלק השני, הנו עבודות הכנה הכוללות בין היתר רכישות חומרי גלם לצורך ביצוע השיעורים. אני מבקשת להדגיש כי העבודה שלי אינה מסתכמת אך ורק בנוכחות פיזית בבית הספר אלא כוללת גם ביצוע רכישות חומרי גלם לצרכים לימודיים, פגישות, עבודה מול משרד החינוך ועוד. ביום שלישי ה- 29.4.08, בשעה 8:00 , הייתי צריכה לנסוע לחנות הידועה בשם 'פלסטלינה' הנמצאת בשד' מוריה בחיפה, על מנת לרכוש חומרים לקראת השיעור שיתקיים ביום לאחר מכן, יום רביעי. אני נוסעת לרכוש את המוצרים הנדרשים לבית הספר בדרך כלל יום לפני השיעורים שכן אם מסיבה כל שהיא קיים חוסר, יש מספיק זמן להשלימו. הרכישות עצמן משולמות באמצעות חשבוניות מרוכזות המוגשות לתשלום של עיריית נשר וקופה קטנה על פי אישור עירייית נשר. מידי פעם, כאשר יש הזמנה גדולה של חומר גלם, אנחנו מקדימים ומוסרים לחנות את מלוא הצרכים ומידי פעם, בעיקר כאשר מדובר ברכישה בהיקף נמוך, אנחנו פשוט נוסעים ורוכשים את חומרי הגלם. במשך כל שנות עבודתי זו הייתה שיטת העבודה - ישנם שעות עבודה בתוך שטח בית הספר וישנה עבודה נוספת מחוץ לשעות בית הספר. אני סבורה כי אם אני הולכת ורוכשת ציוד עבור בית הספר אזי הנסיעה לצורך זה מהווה חלק מעבודתי. את חומרי הגלם עבור השיעורים אני רוכשת מידי פעם ולפעמים רוכשים את המוצרים מורים אחרים. בדרכי לחנות פלסטלינה אני החלקתי על גבי השביל שליד ביתי. כתוצאה מההחלקה נגרם שבר בקרסול. מיד לאחר האירוע התקשרתי לרכזת תוכנית חממה בבית ספר בנשר, מסרתי לה כי נפלתי וביקשתי ממנה כי תבצע את רכישת חומרי הגלם שהייתי אמורה לבצע. לאחר האירוע פניתי בשיחה טלפונית לרופאת המשפחה הואיל והיה לי קשה להגיע אליה והיא ציינה בפני כי אם הכאבים יתגברו אזי עלי לגשת ולקבל טיפול רפואי. אני מצרפת כרטיס רפואי ובו ציינה הרופאה את שיחת הטלפון שנערכה בינינו. אני מצרפת אישור הרופאה כי אכן שוחחתי עמה ביום האירוע. לאחר כשבועיים וחצי משהכאבים לא עברו והנפיחות לא ירדה, פניתי למחלקת תאונות עבודה במרכז רפואי לין עם הטפסים המתאימים ממקום העבודה, למומחה בתחום האורטופדיה והוא הפנה אותי לבית החולים. הרופא המליץ לי לעבור ניתוח. אני ביקשתי להמתין עוד מספר ימים על מנת לבחון האם הכאבים יעברו. בסופו של דבר, ומשלא עברו הכאבים פניתי ביום 27.5.08 לבית החולם שם אובחן כי אני סובלת משבר בקרסול מזה כחודש. בהמשך אושפזתי גם בין התאריכים 20.7.08 ועד 4.8.08." (ר' מוצג ת/1). בכרטיס הרפואי של התובעת, רשמה רופאת המשפחה, ד"ר אמר שרונה, ביום 29/4/2008, על פי שיחה טלפונית שהיתה לה עם התובעת את הדברים הבאים: "קבעה תור להיום - ולא הגיעה - החליקה בדרך וסובבה את הקרסול. יש כאבים בקרסול. היא תזמין רופא הביתה, במידת הצורך - מחלקת תאונות עשתה את בדיקות הדם. יש היפרכולסטרולמיה. ביקשתי שתזמין תור חדש. תהיה בקשר - אם תצטרך בקשר לנפילה." (ר' מוצג נ/8). בנוסף הוציאה ד"ר אמר שרונה ביום 9/9/2008 אישור בעניין התובעת ובו ציינה: "ב 29.4.08 הנ"ל שוחחה עימי טלפונית ומסרה לי כי נפלה ונפגעה ברגלה." (ר' נספח לתצהיר התובעת, מוצג ת/1). ממכתב השיחרור ממרכז רפואי כרמל מיום 2/6/2008 עולה, כי התובעת היתה מאושפזת בבית החולים מיום 27/5/2008 עד 2/6/2008 וכן צויין: "התקבלה באופן דחוף בשל שבר בקרסול שמאל לפני כחודש. בת 59 ברקע יתר לחץ דם וסוכרת. נפלה לפני כחודש ונחבלה בקרסול שמאל, נבדקה ע"י רופאה בפעם הראשונה לאחר כשבועיים מהנפילה, הומלץ על טיפול ניתוחי אך החולה העדיפה לחכות ולהתייעץ. הגיעה היום למיון עקב החמרה בכאבים ואי יכולה לדרוך. עברה צילומי רנטגן ואובחן שבר של הדיסתאל פיבולה עם תזוזה והחולה אושפזה לצורך טיפול ניתוחי." (ר' מוצג נ/6) תמיכה לעדות התובעת מוצאים אנו בעדותה של עדת התביעה, הגב' שלומית לירון, שהיתה מורה ורכזת בבית ספר לנוער שוחר דעת בנשר. בתצהירה ציינה עדה זו כי - "אני זוכרת כי ביום 29.4.09, יום שלישי, התקשרה אלי מנהלת בית הספר לנוער שוחר דעת, הגב' ליבוביץ, וביקשה ממני לדאוג לרכישת חומרי הגלם עבור השיעור שיתקיים ביום רביעי. באותה שיחת טלפון, שהתקיימה בשעות הבוקר, מסרה לי הגב' ליבוביץ כי בדרכה לרכישת חומרי הגלם היא נפלה וכי היא סובלת מכאבים באזור רגל שמאל" (ר' מוצג ת/2, סעיפים 2-3). בעדותה בבית הדין העידה גב' שלומית לירון: "ת. .... אני רק יודעת שהיינו צריכים חומר למורה לאומנות ואני לא זוכרת את השעה. המורה לאומנות היתה מירה רזון. נדמה לי שהיא היתה צריכה חומר מסוג חימר. ש. ממי היא ביקשה את החומר? ת. אני חושבת שהיא ביקשה את זה מהמנהלת, כי אח"כ התובעת התקשרה אליי וביקשה ממני שאני ארכוש זה לחוג כי היא לא יכלה לקנות את זה, היא נפלה. ש. למה היא ביקשה ממך לקנות ולא ממירה? ת. אולי מירה לא יכלה ואני כקרמקאית במקצועי והיא חשבה שזה מתאים לי לקנות ואולי אני יודעת איפה להשיג. ש. באותו יום שהיא התקשרה אליך בבוקר מה היא סיפרה לך? ת. היא אמרה שהיא נפלה ושהיא לא יכולה ללכת לקנות. אני לא זוכרת מעבר לזה." (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 16-5). תמיכה נוספת לעדות התובעת מוצאים אנו בעדותה של עדת הנתבע, הגב' רחל עמרם, המשמשת כמזכירת המחלקה לחינוך בעיריית נשר. עדה זו אישרה כי בתאריך 29.4.08 נפגעה התובעת ברגלה, וכך העידה: "ש. ביום 29.4.08 התובעת טוענת שהיא התקשרה אלייך ומסרה לך על תאונה שקרתה לה? ת. לי זכור שבבוקר התקשרה אליי השכנה של התובעת, אשה מבוגרת ואמרה לי שהיא נפלה ונפגעה ברגל. זה מה שהיא הודיעה לי. ש. האם בהמשך התובעת יצרה איתך קשר? ת. כן. יותר מאוחר. אני לא זוכרת אם זה היה באותו יום או למחרת." (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 19-23). יוטעם כי מצאנו את עדות התובעת וכן את עדויות העדות שלומית לירון ורחל עמרם כאמינות וכמהימנות. בשים לב לעדויות אלה ובשים לב למסמכים הרפואיים שצויינו לעיל והתומכים בעדות התובעת - שוכנענו כי ביום 29/4/2008 עת הלכה התובעת בשביל ליד ביתה, בדרכה לחנות "פלסטלינה", על מנת לרכוש חומרים לקראת שיעור שאמור היה להתקיים ביום לאחר מכן, החליקה וכתוצאה מההחלקה שברה, לטענתה, את קרסול רגל שמאל. משקבענו כי לתובעת אירע אירוע תאונתי ביום 29/4/2008, עלינו להכריע בשאלה האם האירוע התאונתי אירע "תוך כדי ועקב עבודת התובעת". על מנת להשיב על שאלה זו עלינו לבחון האם התובעת הוכיחה כי קיים קשר סיבתי בין קניית החומרים לבין עבודתה - קרי האם הוכיחה התובעת כי קניית חומרים לצורך עבודתה היתה חלק ממסגרת עבודתה ותפקידה. "תאונת עבודה" מוגדרת כך בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי:  "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח יד". סעיף 83 לחוק הדן בחזקת הסיבתיות, קובע: "התאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ...." כבר נקבע, כי יכול שפגיעה תארע מחוץ למקום העבודה ולשעות העבודה, אבל עדיין תחשב כקשורה לעבודה. עמד על כך כב' הנשיא אדלר בפסק דין מרים ברוש: "6. כאמור לעיל, הקשר הסיבתי נחשב ליסוד העיקרי בתאונה בעבודה. מכאן, שיכול שפגיעה תארע מחוץ למקום העבודה ולשעות העבודה אבל עדיין תחשב כקשורה לעבודה." (ר' עב"ל 381/03 מרים ברוש - המוסד לביטוח לאומי, 21/8/2005). עוד נפסק, כי לגבי מקרים בהם העובד נדרש לבצע עבודה, שלא בשעות העבודה הרגילות או שלא בימי העבודה הרגילים - רואים כיסוד עיקרי, בתאונת העבודה, את הגורם הסיבתי ה"עקב" (העבודה), כשגורם הזמן ה"תוך כדי" (העבודה), שבסעף 83 לחוק הביטוח הלאומי, אינו אלא טפל ונגרר, ורואים את סעיף 83 לחוק, כשהוא מנוסח בסדר הפוך, ונאמר בו - כביכול - כי "התאונה שאירעה לעובד עקב העבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה גם תוך כדי העבודה, אם לא הוכח ההיפך". עמד על כך בית הדין הארצי בפסק דין יהודה הלוי: ".5 המשותף למקרה דנן ולדוגמאות הנ"ל הוא בזה, שהמדובר, בכל מקרה, בעובד שנקרא על-ידי מעבידו, לבצע שירות למען העבודה, שלא בשעות העבודה הרגילות או שלא בימי העבודה הרגילים. בכל מקרה נמצא העובד ממלא שליחות למען עבודתו, בנסיבות החורגות מסדרי עבודתו או מתנאי עבודתו הרגילים. מה היגיון יש להוציא את הנסיעה בדרך למילוי התפקידים מכלל הדיבור 'תוך כדי עבודה', ולראות את העובד 'בעבודה' רק מאותו רגע שהוא נמצא פנים אל פנים עם מעבידו? .6 במקרים אלה ובדומיהם, מוכרעת הכף על-פי כלל בלתי-כתוב, הרואה כיסוד עיקרי, בתאונת העבודה, את הגורם הסיבתי ה'עקב' (העבודה), כשגורם הזמן, ה'תוך כדי' (העבודה), אינו אלא טפל ונגרר. משל למה הכלל דומה? לסעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי, כשהוא מנוסח בסדר הפוך, ונאמר בו - כביכול - כי 'התאונה שאירעה לעובד עקב העבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה גם תוך כדי העבודה, אם לא הוכח ההיפך'. " (ר' דב"ע לג/0-9 יהודה הלוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 208 בעמ' 212-211; 1973; ר' גם דב"ע לב/0-1 המוסד לביטוח לאומי - אהרן רוזנבוים, פד"ע ג' 272; 1972). כך גם נפסק כי תאונה שאירעה לעובד בדרכו לבית-מסחר לקנות חומר או ציוד הדרושים לעבודה, אירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של העובד, והיא "תאונת עבודה" לעניין חוק הביטוח הלאומי. עמד על כך בית הדין הארצי בפסק דין מאיר שמיר: ".4 התאונה שבה מדובר אירעה עת נכנס המערער לבנק על-מנת לגבות המחאה, או עת יצא מהבנק לאחר שגבה את ההמחאה, ולענייננו אין כל הבדל בין השניים. ההמחאה שניתנה למערער על-ידי מעבידו לא היתה לתשלום שכר-עבודה, אלא באה ישירות ובלעדית כדי לאפשר לו למלא את תפקידו ולקדם את מטרת שהותו בחוץ-לארץ, במסגרת עבודתו. ללא הכסף שקיבל בבנק שבג'נבה כנגד ההמחאה, לא יכול היה המערער לקיים את הסיור הלימודי. מקרהו של המערער דומה למקרה שבו נפגע עובד בדרכו לבית-מסחר לקנות חומר או ציוד הדרושים לעבודה, או בדרכו לבנק לקבל כסף הדרוש לקניית החומר או הציוד. בא-כוח המוסד לביטוח לאומי הסכים בצדק, במעמד הדיון, כי אילו לא בהמחאה דובר אלא בהוראה לחברת נסיעות ליתן למערער כרטיס טיסה ליעד הבא - היתה התאונה, תאונה 'עקב ותוך העבודה'. לא נוכל לראות הבדל בין מקרה משוער זה ובין המקרה העומד לדיון. .5 התאונה שאירעה למערער ביום 19.8.1968 אירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של המערער, והיא "תאונת עבודה" לעניין חוק הביטוח הלאומי. מכאן שדין הערעור להתקבל." (ר' דבע לא/0-12 מאיר שמיר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 144 בעמ' 147-146; 1971) בענייננו, העידה התובעת, בנוסף לעדותה שהובאה לעיל, כי במסגרת עבודתה היה עליה לרכוש ציוד וחומרים לבית הספר לנוער שוחר דעת: "ת. בעבודה יש מקרים שמזמינים כמות גדולה של חומר ואז אני מצלצלת מראש שיכין לי את החבילה שאוכל להכניס אותה לאוטו ויש מקרים שהמורה צריך חומר ספציפי לשיעור ואז אני הולכת לחנות וקונה את החומר ולוקחת חשבונית/קבלה." (ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 19-21). ..... "ש. איזה חומר זה היה שיצאת לקנות באותו יום לטענתך? ת. מדובר בחומר קרמיקל אם איני טועה ונזקקה לחומר זה המורה לאומנות שהיתה צריכה ללמד ושמה מירה רזון." (ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 24-26). ובהמשך העידה התובעת: "ת .... יש כמה בעלי תפקידים שגם נהגו לקנות חומרים. אם היה חומר מסויים שרק הם הכירו הם היו קונים בעצמם. לפעמים היו קונים בחנות שנמצאת ליד ביתם והיו מביאים קבלה. אבל עיקר האחריות לקנות את החומרים נפל עלי כמנהלת." (ר' עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 4-6; ההדגשה שלנו, מ.א.ח.). בהודעתה שמסרה לחוקר הנתבע ביום 22/10/2008 העידה התובעת כי: "אני רוצה לציין כי בד"כ אני עושה הרבה מאוד מעבודתי מהבית כמו למשל הזמנת ציוד, דו"חות תקציב והתקשרויות מול משרד החינוך."(ר' עמ' 3, ש' 48-50 למוצג נ/4). עדת התובעת, גב' שלומית לירון, העידה כי: "ש. במקרים שמורים היו נזקקים לחומר שלא נקנה מלכתחילה, מי כל האנשים שהיו יכולים לקנות את זה. ת. מישהו צריך להביא את זה לשיעור או המדריך או המנהל. כשאני אומרת מנהל אני מתכוונת לתובעת או למורה לאומנות ונמצא בסביבה ויכול להביא חומר לשיעור." (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 25-28; ההדגשה שלנו, מ.א.ח.). עדת הנתבע, גב' רחל עמרם העידה כי: "ש. האם ידוע לך בעירייה על רכישת ציוד משרדי לבית הספר? ת. היתה פרוצדורה כזו. אני לא יודעת מי היה רוכש אם התובעת או מישהו אחר. מישהו מטעמה היה רוכש ציוד. יש את הפרויקט של נוער שוחר דעת והתובעת היתה רוכשת להם את הציוד." (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 28-31; ההדגשה שלנו, מ.א.ח.). עד הנתבע, מר משה לאופר, המשמש כמנהל מחלקת החינוך בעיריית נשר, העיד כי: "מי שניהל את ביה"ס עסק ברכישה באופן עצמאי. לא העירייה סיפקה לו." (ר' עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 9; ההדגשה שלנו, מ.א.ח.). מר משה לאופר אישר בעדותו, כי יום עבודתה של התובעת היה בימי רביעי בשבוע וכי התובעת עשתה כל מיני דברים שחורגים מימי רביעי לטובת בית הספר. כמו כן, העיד מר לאופר, כי - "היא היתה אחראית על ניהול ביה"ס, ובתוך כך היא היתה אחראית על כל מה שקשור בזה, ובכלל זה בעניין הרכישות" (ר' עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 32-33; עמ' 16, ש' 1-3; עמ' 16, ש' 5-6). עדות התובעת וכן העדויות של גב' שלומית לירון, גב' רחל מעמרם ומר משה לאופר - היו אמינות ומהימנות, ומהן שוכנענו כי במסגרת עבודתה של התובעת, כמנהלת בית הספר לנוער שוחר דעת, עבדה התובעת גם מעבר לימי רביעי בשבוע, והיתה אחראית גם על רכישת ציוד לבית הספר, כפי שהתבקשה, מעת לעת. בנסיבות אלה השכילה התובעת להוכיח, כי הליכתה ביום 29/4/2008 לחנות "פלסטלינה" לרכוש חומרים לבית הספר - נעשתה לצרכי עבודה וקשורה בקשר סיבתי לעבודתה. משאלה פני הדברים אנו קובעים כי - התאונה מיום 29/4/2008, בה החליקה התובעת בעת הליכתה בשביל ליד ביתה, בדרכה לחנות "פלסטלינה", על מנת לרכוש חומרים לקראת שיעור שאמור היה להתקיים ביום לאחר מכן - היא תאונה - שאירעה תוך כדי עבודתה ועקב עבודתה של התובעת אצל מעבידתה או מטעמה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. כאמור לעיל, התובעת נפטרה למרבה הצער ביום 7/9/2011. בנסיבות אלה יש לבחון, בשים לב לסעיפים 303 ו-308 לחוק הביטוח הלאומי - האם למאן דהוא יש עילת תביעה בעניין תביעתה של המנוחה. עד היום לא הוכח לפנינו כי למישהו יש אכן עילת תביעה. משכך אין אנו מוצאים מקום, בשלב זה, למנות מומחה רפואי. ככל שיוכח לנתבע כי למאן דהוא יש עילת תביעה - יתן הנתבע את החלטתו בשנית, בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי, שהכרנו בו, לבין השבר בקרסול שמאל של התובעת וכן בעניין תקופת אי הכושר הנטענת והזכאות לדמי פגיעה, וכל זאת בשים לב לאמור בפסק דין זה. ככל שתינתן החלטה כזו על ידי הנתבע - ברי כי מי שיראה עצמו נפגע - יוכל להגיש תביעה לבית הדין. אשר על כן התביעה מתקבלת, בכפוף לאמור בסעיף 17 לעיל. משהתובעת היתה מיוצגת על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. תאונה בדרך / חזרה מהעבודה