תאונה של ילד ששיחק עם טרקטור

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה של ילד ששיחק עם טרקטור: נתוני רקע 1. עובר לתאונה הנטענת על ידו, ביום 24.3.92, היה התובע קטין בן 10. כיום הוא בן 19. לטענת התובע, כעולה מכתב תביעתו, ארעה לו תאונה שעה שירד מטרקטור שחנה ליד ביתו. בעת שירד מהטרקטור נפל ונחבל. אין חולק כי הטרקטור חנה זמן ממושך עובר לתאונה הנטענת באופן שהיא לא ארעה בתכוף לאחר תחילת החניה. אף אין חולק כי התובע עלה על הטרקטור על-מנת להשתעשע, מעשה משחק. 2. תובענת התובע הוגשה כנגד שלושה נתבעים. הנתבע 1 (להלן - "הנתבע") הוא הבעלים הנטען של הטרקטור. הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת") היא המבטחת הנטענת של הטרקטור האמור. הנתבעת 3 (להלן - "דולב") היא מבטחת שביטחה את התובע בביטוח תאונות אישיות במסגרת ביטוח של תלמידי בתי הספר בחיפה. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד צד ג'. צד ג' הוא אביו של התובע. הנתבע הוא אף מעבידו של צד ג'. לעניין המשמעות הנודעת לכך יפורט להלן. 3. התיק נדון תחילה בפני כב' השופט דר, עד שהועבר לטיפולי בעקבות מינויו לביהמ"ש המחוזי בחיפה. תחילה נדונה השאלה האם התאונה הנטענת היא בבחינת "תאונת דרכים". סוכם על דעת כל בעלי הדין כי התאונה הנטענת אינה בבחינת "תאונת דרכים" באופן שיש לדון בה על פי פקודת הנזיקין. לעניין נכותו הנטענת של התובע ניתנה חוות דעת של ד"ר וולפין, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט. חרף זאת התעורר הצורך לדון בשאלת החבות. בישיבת קדם משפט מיום 18.3.99 הודיעו ב"כ הצדדים כי "קיימת שאלת חבות בתיק. הוחלט כי התאונה האמורה היא לא תאונת דרכים. ב"כ התובע טוען לרשלנות הנתבע 1 עקב השארת הטרקטור. הנתבעת 2 היא מבטחתו של הנתבע 1 אך היא כופרת בחבותה הביטוחית והיא מבטחת אף לצורך חוק הפלת"ד והדבר מקובל אף על ב"כ הנתבע 1. ב"כ התובע טוען לחבות ביטוחית של הנתבעת 2. הנתבעת 3 ערכה ביטוח תאונות אישיות". בהמשך סוכם כי בשלב זה יופרד הדיון לעניין התובענה כנגד דולב. פסק דין זה דן, איפוא, בתובענת התובע כנגד הנתבעים 1 ו - 2 וההודעה לצד שלישי כנגד צד ג', ככל שעסקינן בשאלת החבות. 4. לעניינה של שאלת החבות נשמעו ראיות לאחר הגשת תצהירי עדויות ראשיות. נשמעו עדותם של התובע, אביו, הוא צד ג', ושל הנתבע. הנתבעת לא הביאה ראיות. 5. שאלת החבות בתיק מעוררת שאלות עובדתיות, דיוניות ומשפטיות שונות. לא אדרש לכולן. הכרעתי בחלק המשמעותי של הפלוגתאות מייתרת את הדיון ביתרת השאלות שהועלו על ידי בעלי הדין. 6. הנתבע, מעבידו של צד ג', עוסק בעבודות עפר ומחזיק תחת ידו מחפרונים וטרקטורים למיניהם. צד ג' עובד אצלו כמפעיל של מחפרון קטן. מפעילי הטרקטורים שעבדו אצל הנתבע נהגו להחנות את כלי הרכב הנ"ל במגרש פתוח, שאין לדעת למי הוא שייך, ליד ביתו של צד ג', המצוי באיזור ואדי רושמיה בשכונת חליסה בחיפה. התובע, כך עולה בבירור מחומר הראיות, אף אחיו ושמא נערים נוספים שהתגוררו במקום, נהגו להשתעשע בכלי הרכב האמורים, אף לטפס עליהם. התאונה ארעה, כאמור, כאשר התובע, שעה שירד מטרקטור, מעד ונפל. זיהוי הטרקטור 7. ב"כ הנתבעת טוען כי יש לדחות את תביעת התובע מפאת אי זיהויו הנאות של הטרקטור. בתצהיר עדותו ציין התובע כי מדובר בטרקטור שמספרו 20-015. התובע לא יכול היה לבאר על שום מה החליט כי מדובר במספר זה, ולא מספר אחר. באחת מישיבות בית המשפט מסר ב"כ הנתבע כי מספרו של הטרקטור הוא 21-015. לאור זאת, ולנוכח העובדה שאין לדעת אל-נכון מספרו של הטרקטור, דין התביעה כנגד הנתבעת להיכשל שהרי לא ברור אם כל הטרקטורים שחנו במגרש שייכים לנתבע, אף לא ידוע אם כולם מבוטחים דווקא אצל הנתבעת. 8. הנני דוחה טענה זו של ב"כ הנתבעת. לאור ההגדרה של המחלוקת, כפי שנרשמה ביום 18.3.99, ברור לי לחלוטין כי שאלת זיהוי מספרו הרשום של הטרקטור לא היתה בבחינת פלוגתא אמיתית בין בעלי הדין. אף בגדר כתב הגנתה לא ראתה הנתבעת לעורר סוגיה זו, באורח מפורש ומובהק. הנני קובע, אפוא, כי הנתבעת הנפיקה פוליסה לטרקטור ממנו נפל התובע, יהא מספרו המדויק אשר יהא. אי צרוף הנהג לתביעה ואי הוכחת רישיון הנהיגה 9. הנתבעת מעוררת שתי טענות מקדמיות נוספות. ברור מחומר הראיות כי אין לדעת זהותו המדויקת של הנהג. ליתר דיוק, אין כל ראיה מי הוא מפעיל הטרקטור אשר הביא את הטרקטור למגרש והחנה אותו, עובר לתאונה שארעה לתובע. כמו כן, וחרף העובדה שהנתבעת טענה לעניין רישיון הנהיגה של נהג כאמור, אף לא הוכח כי אותו נהג, יהא אשר יהא, אוחז ברישיון נהיגה. 10. אף טענה זו של הנתבעת נדחית על-ידי. משעה שסוכם כי יש לדון בתאונה על יסוד פקודת הנזיקין, זהותו המדויקת של הנהג, אף השאלה אם היה לו או לא היה לו רישיון נהיגה, אינה צריכה לפנים. כפי שיבואר בהמשך, טענת הרשלנות המיוחסת לנתבע היא בגין עצם ההחניה הרשלנית של הטרקטור במגרש האמור. הנתבע אף אינו חולק שהטרקטור, יהא מספרו אשר יהא, הוא טרקטור שלו. מכאן, על-מנת לבחון את חבותו של הנתבע, אין לי צורך בזהותו המדויקת של המפעיל. ברור כי המפעיל החנה את הטרקטור היכן שהחנה, לאור הנחיותיו של הנתבע. לא נהיגת הטרקטור, וממילא לא כשרותו של מפעילו לנהוג, עומדת לדיון בפניי. הסוגיה שעומדת לדיון בפניי, ראש לכל, היא שאלת רשלנותו הנטענת של הנתבע בעצם החלטתו להתיר להחנות את הטרקטור במגרש. שאלה זו היא השאלה המרכזית הניצבת לפתחי. אדון בה עתה. חבותו של הנתבע 11. פוטנציאלית, נטענות שתי טענות כנגד הנתבע: האחת, נוהגו הרשלני להחנות כלי הרכב שלו במגרש פתוח המרוחק כ - 20 מטר מביתו של התובע. בכך, כך הטענה, יצר הנתבע פיתוי לילדים, ובהם לתובע, להשתעשע בכלי רכב אלה. כתוצאה משעשוע זה, כך מסתברים הדברים, נחבל התובע בתאונה הנדונה. השניה, כי על מדרגות הטרקטור היו שמנים גריז ולכלוך. למיטב זכרונו של התובע זו היתה הסיבה להחלקתו. 12. אקדים ואציין כי אין בדעתי להידרש לטענת התובע אודות לכלוך מדרגות הטרקטור בשמנים, גריז ולכלוך. בהליך זה הגיש התובע, הן כתב תביעה מקורי והן כתב תביעה מתוקן. לא באחד, אף לא בשני, ראה התובע לטעון את הטענה האמורה. טענה זו נשמעה לראשונה רק בתצהיר עדותו של התובע. אף בגדר סיכום טענותיו לא ראה ב"כ התובע לחזור ולטעון טענה זו. ממילא, ואף ככל שניתן היה, בדוחק, להתייחס אל תצהיר עדותו כאל "הרחבת חזית" שלא זכתה לכל מחאה, זנח התובע עילה זו כנגד הנתבע. 13. נותרה, איפוא, לדיון העילה אודות החלטת הנתבע להחנות כלי הרכב במגרש האמור. הנתבע, בתצהירו ובעדותו, מציין כי הוא החליט לעשות כן משום שהמגרש מצוי ליד ביתו של צד ג', שלכל הדעות הוא עובדו הוותיק, הנאמן והמסור. צד ג' אמור היה לשמור על כל הציוד והכלים. זו היתה הסיבה להחלטתו לעשות כן. אין בדעתי לקבל עמדה זו של הנתבע. אכן, אני מניח כי במסגרת שיקוליו של הנתבע הוא הניח כי החניית כלי הרכב במגרש הסמוך לביתו של צד ג', תגביר את הסיכוי שצד ג', מתוך חובת אחריות ונאמנות, ישמור על כלי רכב אלה. ברור לי שמעולם לא היה סיכום פורמלי כזה בין הנתבע לבין צד ג'. אף לא הוכח לי שצד ג' קיבל תמורה כספית עודפת בגין מטלה נוספת של שמירה כאמור. 14. ואולם, ללא כל קשר לכך, לא הוכח לי כי החלטתו של התובע להחנות כלי רכב במגרש פתוח, היא בבחינת מעשה רשלנות. לא נמצאה לי כל ראיה על שום מה לא רשאי בעל טרקטורים, להחנות טרקטורים אלה במגרש פתוח ומרווח כאשר אין כל איסור לכך, אם מצד בעל המגרש ואם מצד הרשות המקומית המתייחסת לכך כאל מפגע. אינני רואה, לעניין זה, כל הבדל בין החניית מכונית פרטית, משאית או אוטובוס במגרש האמור. ב"כ התובע לא ניסה להצביע על כל נורמה ממנה ניתן להסיק כי טרקטורים צריכים להיות חונים, דרך משל, בחניון סגור או רק באתרי עבודה. אף תקנות התעבורה, תשכ"א1961-, הגם שהן מתייחסות אף לטרקטור (וראה סעיף 1, הוא סעיף "הגדרות", לתקנות הנ"ל), אינן קובעות הוראות שונות לטרקטור דווקא כאשר הן דנות בהשארת רכב ללא השגחה. סעיף 74 לתקנות הנ"ל מורה כי יש לנקוט באמצעי זהירות "כדי להבטיח שהרכב לא יזוז ולא ינוע בהעדר נהג". כמו כן יש לגרום לכך שברכב "הופסקה פעולת המנוע במנגנון ההדלקה, הוצא מפתח ההצתה והופעלו הבלמים המיועדים לבלימת קבע", ועוד כיו"ב הוראות בטיחות. לא מצאתי כל הוראה האוסרת החנייתו של טרקטור במקום זה או אחר, כל עוד החניה לא נאסרת מפורשות על ידי רשות מוסמכת. 15. ואף על פי כן, יכול שהמסקנה היתה שונה לו היה נהיר לי כי המגרש האמור מצוי, למשל, בקרבת גן ילדים או בית ספר יסודי. אין לי כל נתונים בעניין זה. המגרש האמור הוא סתם מגרש רחב ידיים המצוי בעיבורה של עיר, וממילא בקרבת בתי מגורים. קביעת נורמה על-פיה אין להחנות כלי רכב, ובהם טרקטורים, רק משום שיכול מאן דהוא להשתעשע בהם, היא קביעת נורמה חסרת מעשיות ובבחינת גזירה שהציבור לא יכול, ולטעמי אף לא צריך, לעמוד בה. מקובלת עליי עמדתו של ב"כ הנתבעת כי "הכרה בכלי רכב דומם כשלעצמו כמטיל אחריות על בעליו לכל פגיעה של ילדים, תביא למצב אבסורדי בו אדם לא יוכל להשאיר את רכבו בשום מקום ללא שומר שהרי אנשים מחנים את כלי רכבם מדי יום. איך יוכל בעל הרכב המחנה את רכבו להיות אחראי להיפגעות ילד שיחליט לטפס על רכב חלק ורטוב, אחרי גשם, שפשוט עומד כדומם, יחליק וייגרם לו נזק, האם עדין בעל הרכב יהיה אחראי משום שהרכב מהווה פיתוי???" (סעיף 35). 16. מכאן, ומכל מקום, לא השכיל התובע להוכיח את חבותו של הנתבע על פי פקודת הנזיקין. מעורבותו של צד ג' 17. עד כאן הנחתי כי הטרקטור האמור הובא למגרש על ידי מפעיל אלמוני של הנתבע, שאינו צד ג' עצמו. ואולם, לא למותר לציין, כי הנחה זו אינה נקיה מספקות. בכתב התביעה המקורי ראה ב"כ התובע לרשום, מקרא מפורש, כי התאונה ארעה כאשר הוא ירד "מהטרקטור אשר החנה אותו אביו ליד ביתו, נפל ונחבל" (סעיף 4). לימים, ולאחר מתן רשות, תיקן התובע כתב התביעה באופן שטענתו העדכנית היא שמפעיל כלשהו, שאיננו אביו, היה זה שהחנה את הטרקטור. אינני רואה, איפוא, לקשור את התובע לגרסה זו שבכתב התביעה המקורי, ברמה הדיונית הצרופה. ועם זאת, כשעליי לשקול חומר הראיות לגופו, הספק מקנן מה יכול היה להניע את ב"כ התובע להעלות גרסה כה ספציפית, אם לא נמסרה לו בצורה מובהקת על ידי אביו של התובע, הוא צד ג'. 18. עניין זה מתחוור לנוכח נוהגו של צד ג' עצמו. מסתבר, כך עולה בבירור מעדותו של צד ג', כי הוא עצמו נוהג דרך קבע להחנות את הטרקטור הקטן שלו, לא במגרש שבו חונים יתר הטרקטורים, אלא בחצר הקטנה שסמוכה לבית שלו. מכאן, לא נהיר הכיצד יכול צד ג', הוא אביו של התובע, לצאת חוצץ כנגד נורמה שהוא עצמו אינו מקפיד לשמור אותה, ולא זו בלבד אלא הוא מפר אותה אף בצורה בוטה וחריפה יותר. פשיטא, החניית הטרקטור הקטן בחצר הקטנה שעל יד הבית, מסוכנת יותר, ולו לדידו של צד ג', מהחניית הטרקטור במגרש המרוחק עשרות מטרים מן הבית. הכיצד יכול צד ג', אביו של התובע, לבוא חשבון עם הנתבע, כאשר הוא עצמו מחנה את הטרקטור שלו, ובקרבה מסוכנת יותר המאפשרת לבנו לשחק בטרקטור זה ביתר קלות, וליפול ממנו דווקא? עתה, ולנוכח עדות זו של צד ג', נקל להבין על שום מה חוזר ומקנן בי הספק באשר לשאלה אם לא היה זה צד ג', הוא עצמו, שהחנה את הטרקטור ממנו נפל בנו, ובמגרש. אם אכן צד ג' נוהג, מדי יום, להביא את הטרקטור ולהחנות אותו, בקרבת ביתו, אם בחצר הקטנה ואם במגרש, לא מן הנמנע כי צד ג' היה זה שהחנה את הטרקטור באותו יום במגרש, וממנו נפל בנו. לא מן הנמנע כי גרסתו הראשונית, כפי שעלתה בכתב התביעה המקורי, שמא היא הגרסה הנכונה. 19. מכל מקום, וככל שהייתי מייחס חבות לנתבע, לנוכח מכלול נסיבות אלו הייתי נענה להודעה לצד שלישי ומייחס לצד ג' תרומת רשלנות גבוהה ביותר, אם לא מכרעת. כאמור, לנוכח דחיית התביעה כנגד הנתבע, מתייתר הצורך לעסוק בעניין זה. סוגיות אחרות 20. קביעתי אודות חוסר אחריותו של הנתבע מייתרת את הדיון בסוגיות אחרות שהעלו הצדדים. כך, ראו הצדדים להתייחס לשאלה האם פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת בהתאם לפקודת הביטוח, מכסה אף את חבותו הנזיקית הצפויה של המבוטח, הוא הנתבע. ועוד ראו הצדדים להתייחס לשאלה האם אופן קרות התאונה הוא בבחינת "שימוש", לעניין חבות נזיקית צפויה זו, ככל שהיה נקבע כי הפוליסה מכסה אף את חבותו הנזיקית הצפויה של הנתבע. 21. קביעתי אודות חוסר אחריותו של הנתבע אף מייתרת דיון מעמיק, כמבואר, בשאלת היקף חבותם של הוריו של התובע, ובהם צד ג'. היא מייתרת את השאלה מה יכול היה להיות הדין אילו התובע היה רואה להגיש את תביעת הנזיקין כנגד הוריו. כל שאלות אלו אינן צריכות תשובה והכרעה, לנוכח מסקנתי המרכזית האמורה. סוף דבר 22. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבע והנתבעת. ממילא, נמחקת ההודעה לצד שלישי כנגד צד ג'. הנני מחייב את התובע לשלם, הן לנתבע והן לנתבעת, הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. קטיניםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)טרקטור