מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין הוצאת כספים מהבנק באמצעות ייפוי כוח: כללי 1. תביעה זו הוגשה על ידי עזבון המנוחה באמצעות אחת מיורשותיה, התובעת 2. לטענת התובעים, הנתבעת עשתה שימוש אסור בייפוי כוח שניתן לה בחשבון המנוחה, להוצאת כספים במרמה על סך 70,000$ ולהעברתם לחשבונה הפרטי. עוד נטען, כי הנתבעת נטלה סך של 30,000$ במזומן מדירת המנוחה והכל "תוך שהיא מנצלת את מצוקת המנוחה אשר נמנעה ממנה היכולת השכלית והתנועה בחודשים האחרונים לחייה". 2. תחילה הוגשה התביעה ונוהלה על ידי ב"כ התובעים, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל עיזבון המנוחה. בהתאם להחלטתי מיום 18.2.2010 ונוכח הבעייתיות המשפטית המתעוררת נוכח זהות התובעים, הכל כמפורט באותה החלטה, הודיעה התובעת 2 על הצטרפותה לתביעה. יתר היורשים הביעו הסכמתם בכתב לניהול התביעה. 3. בשל השעייתו הזמנית של ב"כ התובעים המקורי מחברתו בלשכה, ניתנה החלטתי על החלפת ייצוג התובעים (החלטה מיום 2.9.2012). יש לציין החלפת הייצוג התרחשה לאחר הגשת סיכומי טענות התובעים. רקע - עובדות שאינן שנויות במחלוקת 4. המנוחה נפטרה כשהיא אלמנה. למנוחה לא נולדו ילדים. בין הנתבעת למנוחה שררה חברות אמת, שתחילתה עוד מתקופת המחנות במלחמת העולם השנייה. המנוחה נהגה להתארח אצל הנתבעת בחגים, המנוחה אף הייתה שותפה לאירועים משפחתיים קרובים של הנתבעת ובני ביתה (כגון: חנוכת בית). הנתבעת, המתגוררת בירושלים, אף היא נהגה להגיע ולבקר את המנוחה בביתה בנהרייה. 5. עם הדרדרות מצבה הרפואי של המנוחה הפכו הביקורים לתכופים יותר (על אף גילה המבוגר של הנתבעת- למעלה מגיל 70). בבואה הייתה עורכת הנתבעת קניות למנוחה, רוכשת עבורה תרופות, מטיילת עמה ומבצעת עבורה סידורים ומטלות שונות. הנתבעת טיפלה במנוחה ודאגה לה בין היתר למטפלת מהביטוח הלאומי. 6. משנבצר מהמנוחה לצאת מביתה ולטפל בענייניה השונים, מחמת מצבה הבריאותי, העניקה המנוחה לנתבעת ייפוי כוח בלתי מוגבל בחשבון הבנק שלה, ובמסגרת זו בין היתר, אמונה הייתה הנתבעת על פדיון שיק הפנסיה החודשית אשר הגיעה למנוחה מדי חודש מאמריקה, על תשלום חשבונות שונים, וביצוע רכישות שונות עבור הנתבעת. 7. לימים אושפזה המנוחה בבית החולים בנהרייה. הנתבעת הרבתה לבקרה גם בתקופה זו. 8. בערוב ימיה הועברה המנוחה לבית אבות שכונת גילה בירושלים, סמוך למקום המגורים של הנתבעת אשר הייתה האדם הקרוב ביותר לליבה. עם פטירת המנוחה (ביום 1.2.2005) הובאה לקבורה בעיר מגוריה, נהריה. 9. כבר במעמד ההלוויה ובטרם מינויו של ב"כ התובעים (הקודם) למנהל עיזבון (מועד מינויו- 8.3.05) (להלן: "מנהל העזבון"), ביקש לקבל לידיו את מפתחות הדירה מכל המחזיקים בהם. המפתחות נמסרו לו מידי הנתבעת ומידי הגב' אטל (אתי) ג'ורג' (להלן גם: "הגב' ג'ורג'") אחיינית המנוחה, עוד באותו מעמד. למעשה אין מחלוקת כי ממועד זה ואילך מפתחות הדירה לא נמצאו ברשותה של הנתבעת כלל. ימים ספורים לאחר מכן מסרה הנתבעת את תכשיטי המנוחה שהיו ברשותה למשמרת למנהל העיזבון. 10. בדיקה שערך מנהל העזבון בחשבונות המנוחה בבנק במסגרת תפקידו, העלתה, כי בשני מועדים שונים נמשכו סכומי כסף גדולים על ידי הנתבעת לחשבונה, ובסך הכל סך של 70,000$. עוד נמסר לו מאחיינית המנוחה כי סך של 30,000$ שהיה מצוי בארגז התכשיטים של המנוחה נעלם. מכאן התביעה. טענות הצדדים 11. לטענת התובעים, הנתבעת מעלה באמון שניתן בה ועשתה שימוש בייפוי הכוח שניתן לה על ידי המנוחה לטובת משיכת כספים מחשבונה של המנוחה והעברתם לחשבונה במרמה, בשני מועדים: סך של 20,000$ ביום 18.11.2004. סך של 50,000$ ביום 13.12.2004. עוד לטענתם, מס' ימים בטרם פטירת המנוחה נטלה הנתבעת סך של 30,000$ במזומן שהיו מצויים בדירת המנוחה, תוך ניצול מצוקת המנוחה אשר ניטלה ממנה היכולת השכלית והתנועתית בחודשים האחרונים לחייה. לטענתם, המדובר בסכום כסף שהועבר למנוחה ממנהל הבנק ביחד עם התכשיטים הנ"ל עם סגירת סידור הכספות בבנק. התכשיטים הושבו על ידי הנתבעת אך סכום הכסף נעלם. בסך הכל הועמדה התביעה על סך 437,250 ₪ בתוספת ריבית ממועד לקיחת כל אחד מן הסכומים הנטענים. 12. לטענת הנתבעת, עצם העברת הכספים לחשבונה, אין בה די על מנת ללמד על מרמה והתובעים לא הציגו כל ראיות נוספות לתימוכין בטענתם המוכחשת. לטענתה, הכסף בסך 70,000$ ניתן לה על ידי המנוחה בבחירה חופשית ובאופן גלוי והוענק כמתנה מהמנוחה לנכדיה של הנתבעת. שכן שי לזכור כי למנוחה לא היו ילדים, והנתבעת ומשפחתה היוו עבורה משפחה. בנסיבות אלו, ביקשה המנוחה לתת לנכדי הנתבעת לטענתה, מתנות "ביד חמה" (בחיים) ולא "ביד קרה" (במוות) כדי "שיזכרו שהייתה פעם דודה מליציה" כלשון המנוחה. לטענת הנתבעת היחסים בינה לבין המנוחה היו יחסים של מסירות נפש. המנוחה בטחה רק בנתבעת ועל כן בחרה להעניק לה את ייפוי הכוח בחשבונה. הנתבעת עשתה שימוש בייפוי הכוח רק בהתאם להוראות המנוחה, גם באשר להעברת הסכומים הנטענים. עוד טוענת הנתבעת, כי בהתאם להוראת המנוחה שמרה על שק התכשיטים עת אושפזה המנוחה בבית החולים, מחשש לגניבתו. בשק התכשיטים היו תכשיטים ומטבע אספנים ישן בלבד והוא לא הכיל כל סכום כסף. הנתבעת השיבה את התכשיטים למנהל העיזבון מספר ימים לאחר פטירת המנוחה. כמו כן, גורמים נוספים החזיקו במפתחות דירתה של המנוחה, קודם פטירתה, לרבות הגב' ג'ורג' (אחיינית המנוחה). עם פטירת המנוחה- אחז במפתחות אלו מנהל העיזבון בלבד. גם בקשת הנתבעת לקבלת קבלה ממנהל העיזבון בעבור התכשיטים שהפקידה בידיו לא נענתה עד היום. התביעה הוגשה בשיהוי של שנתיים וחצי, שיהוי משמעותי בהתחשב בגילאי הנתבעת והעדים, ובגינו נגרם לנתבעת נזק ראייתי לטענתה. 13. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בעילת לשון הרע, נזק ראייתי שנגרם לה בשל השיהוי בהגשת התביעה וכן לתשלום דמי טיפול ראויים במנוחה על ידי הנתבעת משך כל השנים בגין עילת עשיית עושר, ומחמת התעשרותו של העיזבון שלא כדין בשל אי קבלת שכרה על ידי המנוחה. הנתבעת השתיתה טענתה האחרונה על הכחשת התובעים את היחסים המיוחדים בינה לבין המנוחה, וטענתם לקיומה של מערכת יחסים רגילה ולמעשה כטענתה, כיחסי "מטפל- מטופל". במהלך ההליכים, הודיעה ב"כ הנתבעת על מחיקת עילת לשון הרע (ר' פר' הדיון מיום 7.7.08 עמ' 5, ש' 16). התביעה שכנגד לתשלום דמי טיפול ראויים נטענה בשלב מאוחר יותר כתביעה חלופית והובהר כי הנתבעת עומדת על בירורה רק ככל שתתקבל התביעה כנגדה. 14. התובעים הגישו כתב תביעה שכנגד, ובו מוכחש הקשר המתמשך בין הנתבעת למנוחה. לטענת העיזבון, הכיצד, אם אכן שררה חברות טובה בין הנתבעת למנוחה, לא הוזכרה הנתבעת בצוואתה של המנוחה. לטענת מנהל העיזבון, הוא פעל לקבלת מפתחות הדירה על פי רצון המנוחה כפי שהובע בסעיף 5 לצוואתה. עוד לטענתו, אין כל טענה באשר לתכשיטי המנוחה והללו כבר הועברו לזכאים להם על פי צוואת המנוחה. לטענתו, במכתב הפניה מיום 11.4.2005, צוין כי היה ותשובות הנתבעת לא יניחו את דעתו של מנהל העיזבון, תעשה פניה לבית המשפט וכך נעשה לאחר בדיקה יסודית לאישוש הטענות, ועל כן הטענות לעניין "הזמן הראייתי חסרות שחר". 15. הנתבעת הגישה כתב תשובה שכנגד, והוסיפה כי תוכן צוואת המנוחה היה גלוי לכל והוא הוכתב על פי רצון בעלה המנוח, ועל כן הגמישות בחלוקת נכסיה של המנוחה הייתה בהיותה בחיים. העובדה, כי המנוחה הביעה רצונה בצוואתה כי הנתבע שכנגד ימונה למנהל העזבון, אינה יכולה להעניק לו סמכות חוקית לפעולותיו בטרם מינויו הרשמי (שאושר רק חודש לאחר מכן). על הנתבע לפרט איזו "בדיקה יסודית" ערך ל"אישוש טענותיו". הראיות 16. מטעם התובעים הוגשו העתקים ממסמכי החשבון בבנק לאומי, כן הוגש תצהירה של הגב' ג'ורג', עליו נחקרה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהן של הנתבעת, הגב' מירלה מנדל (להלן גם: "הגב' מנדל") וכן תצהירה של הגב' שפרה יצקוביץ' ז"ל. הנתבעת והגב' מנדל נחקרו בחקירה נגדית. לאור פטירת הגב' יצקוביץ' במהלך ההליכים, היא לא נחקרה על תצהירה. בהחלטתי מיום 30.12.2009 נקבע, כי: "בהתאם להסכמת התביעה מיום 18.2.09 מתקבל תצהירה של העדה ללא חקירה נגדית. כמובן שעניין זה יישקל בבוא בית המשפט לבחון את משקלה של העדות.." (פס' 1 להחלטה). דיון פתח דבר 17. עסקינן בתביעה להשבת כספים שעילתה מעילה בכספים תוך ניצול המנוחה והפרת אמונים (או במילים אחרות; גניבה), כאשר כבר בראשית ההליכים, ציין מנהל העיזבון: "..רובם של הדברים הידועים לי הם מעדות שמיעה שמסרו לי או הנתבעת או יורשים אחרים. כל מה שכתבתי בתשובות לשאלון אני יודע מידיעה אישית" (פר' הדיון מיום 7.7.08 עמ' 2, ש' 25-26, הדגשה לא במקור). 18. בסופו של יום, התצהיר היחיד שהוגש מטעם היורשים הינו תצהירה של הגב' ג'ורג' אשר אף העידה בבית המשפט. עדה זו העידה כי המידע המצוי בידה בנוגע לסך של 30,000$ הינו מדברים שנאמרו לה על ידי הדודה, כך שלמעשה הידיעה אודות קיומו של סכום זה אף היא לכל היותר מעדות שמועה. 19. גם בתצהירה של עדה יחידה זו נפלו פגמים. עדת התביעה המרכזית (ולמעשה היחידה), הגב' ג'ורג', העידה כ'עד המשיח לפי תומו' כך: "ש. כשאת הגעת למשרד של עו"ד כרמון לחתום על התצהיר. ת. לא הייתי במשרד שלו. חתמתי על התצהיר בבית. בעלי היה איתי כשחתמתי על זה. ש. בית המשפט מפנה את העדה לדף האחרון של תצהיר העדה. שם רשום שכתבת זאת במשרדך. ת. אני מעיינת בדף. לא הייתי במשרד של העו"ד. ש. זאת אומרת שאת קיבלת לבית שלך את שלושת העמודים האלה, קראת אותם וחתמת עליהם בבית ובעלך היה איתך. מה עשית אחרי שחתמת עליהם? מסרת אותם לבעלך? ת. אני לא זוכרת אם הם חזרו לעו"ד כרמון בדואר או בפקס. יכול להיות בדואר. ש. כל מה שבתצהיר הגיע מוכן. ת. אני כתבתי בכתב ידי, הוא הודפס, קראתי וחתמתי. ש. בדקת בדיוק מה שכתבת זה מה שהודפס? ת. אני חושבת." (עמ' 31, ש' 24-32 וכן עמ' 32 ש' 1-4 לפר ' הדיון מיום 23.6.2010). כלומר, עדת התביעה המרכזית, העידה כי תצהירה נמסר למעשה בלא שאומתה חתימתה אצל עו"ד בנוכחותה, וממילא אף ללא אזהרה כדין. מנהל העזבון, טען בסיכומי התשובה מטעמו: "כאן המקום לציין כי תצהירה של הגב' ג'ורג' נחתם על ידה ובפני הח"מ בדירת המנוחה עובדה זאת נשכחה כנראה ממנה בעדותה" (סעיף 6 לסיכומי התשובה, הדגשות במקור). כל זאת כאשר נרשם על ידו באימות החתימה " הנני מאשר כי ביום... הופיעה בפני, יעקב כרמון, עו"ד, במשרדי שברח' משה גושן 31, בקרית מוצקין גב' אטל ג'ורג'..." (הדגשה לא במקור). לפיכך, שאלות רבות מתעוררות ביחס לאופן עריכת תצהיר זה, התצהיר היחיד מטעם התובעים. 20. כבר בשלב זה, יכולים אנו להיווכח כי המדובר בתביעה שביסוסה מבחינה ראייתית הוא דל. הדבר חמור לנוכח אופייה של התביעה ועילתה המפנה האשמות חמורות של ביצוע מעשים פליליים לנתבעת. נכון הדבר כי העברת סך משמעותי של 70,000$ לחשבון הנתבעת בהיותה מיופת כוח בחשבון המנוחה אינו עניין של מה בכך ובנסיבות העניין עובר נטל ההוכחה לנתבעת- רק בנקודה זו- להוכיח כי ההעברה הייתה על פי רצון המנוחה. הנתבעת הרימה נטל זה. התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה ביתר עילות התביעה, כפי שיורחב להלן. תעלומת סך 30,000$ במזומן 21. טענות התובעים באשר לנטילת סכום כסף על ידי הנתבעת בסך 30,000$ נשענת כולה על מידע שנמסר להם מהגב' ג'ורג' בדבר קיומם של סכום הכסף והתכשיטים כפי שמסרה לה דודתה ולמעשה על עדות שמועה. הגב' ג'ורג' נשאלה, "ש. מה מקור הידע שלך לכך שהשלושים אלף דולר היו בבית? ת. דודה שלי אמרה לי שמנהל הבנק, אז כשסגרו את הכספות, הביא לה את הכספת. היא הייתה שמה כסף בכספת. היא הייתה נוסעת לארה"ב לעיתים קרובות והייתה לוקחת דולרים כדי לא לפרוט בבנק. בנק לאומי החליט שהוא סוגר את עניין הכספות. מנהל הבנק הגיע אליה הביתה עם הקופסא, התכשיטים והכסף" (עמ' 26, ש' 25-28 לפר' הדיון מיום 23.6.2010). 22. אין מחלוקת, כי עם סגירת הכספות בבנק העביר מנהל הבנק למנוחה את תכולת הכספת שהופקדה למשמרת בבנק, אשר כללה תכשיטים רבים. התכשיטים היו מצויים בבית הנתבעת לפני פטירת המנוחה. הנתבעת הסבירה כי המנוחה חששה כי עם אשפוזה יוותרו התכשיטים בביתה, מחשש לגניבתם וביקשה מהנתבעת כי תיקח היא את התכשיטים למשמרת בביתה בירושלים. גרסה זו לא נסתרה. גם הגב' ג'ורג' העידה לגבי התכשיטים כי היא הציעה למנוחה לשמור עליהם (ועל הכסף) כי המנוחה "פחדה שיהיו בבית" (עמ' 29-31, ש' 31). הנתבעת העידה כי היא ידעה כי התכשיטים מיועדים היו לבני משפחת המנוחה, על פי צוואתה (עמ' 61, ש' 29 לפר' הדיון מיום 30.6.2010), אין מחלוקת כי הנתבעת השיבה את התכשיטים לעיזבון עם פטירת המנוחה. 23. ויודגש, הגב' ג'ורג' העידה כי היא שמסרה למנהל העזבון שבבית היו תכשיטים וסכום של 30,000$ [עמ' 24, ש' 11-12 לפר' הדיון מיום 23.6.2010]. על אף האמור, בפרטת העיזבון כלל לא ננקב הסכום האמור, עניין המעורר ביתר שאת תמיהות לגבי קיומם של 30,000$ הנטענים ו/או מדוע לא דווח סכום זה. 24. מכל מקום, מגרסתה של הגב' ג'ורג' משתמע כי המנוחה עשתה שימוש בכסף שהועבר לה ממנהל הבנק לצורך נסיעות לארה"ב (לעיתים קרובות כטענתה!) ועל כן לא ברורה הטענה בדבר הימצאו של סכום זה עד עתה ודאי שלא על גובה הסכום שנותר. למותר לציין, כי טענת הגב' ג'ורג' כי הדודה אמרה לה כי הכסף והדולרים שבבית הם בשבילה תמוהה שכן הדבר לא מצא את ביטויו בצוואה וזאת כאשר הורשת התכשיטים מצאה את ביטויה בצוואה. 25. למעשה, התובעים לא הציגו כל ראיה לקיו כסף מזומן בסכום של 30,000$ בבית המנוחה ולא כל שכן בדבר טענתם לנטילת סכום זה על ידי הנתבעת. למותר לציין, כי אף אחד לא ראה את סכום הכסף הנטען. כאמור מעדותה של הגב' ג'ורג' עלה, כי דודתה עשתה שימוש בסכום הכסף הנטען, ולמעשה גרסת התובעים לא הוכחה ואף לא נתמכה בבדל ראיה. 26. למעלה מן הצורך יודגש, כי מאזן ההסתברויות נוטה דווקא לאימוץ גרסת הנתבעת על פיה במועד בו פתחה הנתבעת לראשונה את שק התכשיטים, עוד בהיותה של המנוחה בין החיים מאושפזת בבית החולים, לא היה כל סכום כסף כנטען. הגב' מנדל העידה כי היא נכחה במועד חיפוש שק התכשיטים על ידי שרה, וכי בשק בתכשיטים לא היה אף שטר של כסף. הגב' מנדל, בעדות מהימנה ועקבית העידה כך: "ת. ...אני הייתי שם ולא היו 30,000$ בשקית התכשיטים. ש. את שקית התכשיטים מתי ראית בפעם הראשונה? ת. עם שרה, כשמליציה נתנה את ההסבר המדויק איפה למצוא את השקית" (עמ' 47, ש' 19-22 לפר') ובהמשך תיארה הגב' מנדל את אופן הכניסה המשותפת לדירת המנוחה- "התלוויתי לשרה. נכנסתי עם שרה לבית. שרה הלכה לארון של המנוחה שהיא נתנה את ההנחיות. לאחר חיפוש של מס' דקות מצאה בנוכחותי את השקית ולא היו בשקית חוץ מתכשיטים, לא היה אף שטר של כסף. לא ישראלי. פתחנו את השקית. התיישבנו בסלון, הסתכלנו ועוד צחקנו ואמרתי לי יש תכשיטים הרבה יותר יפים, כי התכשיטים שהיו שם, היו גרנדיוזיים בסגנון אמריקאי." [עמ' 48, ש' 17-21 לפר' הדיון מיום 30.6.2010]. ועוד העידה, כי: "שרה פחדה מאוד לקחת את התכשיטים הביתה. היא אמרה כל הזמן התכשיטים האלה אינם שייכים לי" (עמ' 52, ש' 11-12 לפר'). 27. יש לציין כי הוצגה לגב' מנדל האפשרות כי כניסתה לדירה עם הגב' שרה נעשתה לאחר ששרה לקחה לעצמה את הכסף וכטענת אליבי באה לקרוא לה כדי לראות שבשקית אין כסף. לשאלה זו השיבה העדה "שלאור ההיכרות שלי עם X, עצם השאלה מקוממת" (עמ' 49, ש' 10 לפר'). 28. גם הנתבעת העידה בעדות מהימנה כי פחדה לקחת עמה את התכשיטים לירושלים (עמ' 63, ש' 22-24 לפר' הדיון מיום 30.6.2010). למותר לציין, כי הגב' מנדל העידה, והדבר עלה אף מתצהירה של הנתבעת (סעיף 18 לתצהירה) כי התכשיטים נמצאו בשקית ולא בארגז כטענתה של הגב' ג'ורג'. הדבר מחזק את העובדה כי הגב' ג'ורג' אינה יכולה להעיד על קיומם של 30,000$ מפי השמועה מבלי שראתה אותם, והיא אף אינה יודעת על מקום המצאם המדויק. עובדה זו אף היא מדברת בעד עצמה. לא כל שכן התובעים לא הוכיחו כל נטילה של סכום זה על ידי הנתבעת ואף לו בראשית ראיה; 29. ויודגש. אין מחלוקת, כי עוד במעמד ההלוויה השיבה הנתבעת ואף אחרים את מפתחות דירתה של המנוחה לב"כ התובעים דאז. מרגע זה מנהל העזבון דאז היה בעל הגישה היחידה לדירת המנוחה. עד לאותו מועד, מפתחות הדירה היו אצל אנשים נוספים- הגב' גו'רג', מטפלות שונות ואף באחת הפעמים אצל הגב' מנדל ומשם הועברו לבית חמותה שהיא שכנתה של המנוחה. כך שלמעשה, ואפילו סך של 30,000$ קיים היה בבית המנוחה (עניין שכלל לא הוכח כאמור), הרי שאנשים רבים הסתובבו בבית המנוחה ו/או היו בעלי גישה אליו וכיצד ניתן לתלות את עניין העלמות הכספים כביכול בנתבעת דווקא. 30. לאור כל האמור, תביעת ההשבה לסך 30,000$ נדחית על ידי מכל וכל. הכספים שהועברו על פי ייפוי הכוח שניתן לנתבעת 31. אין מחלוקת, על כי הסך של 70,000$ הועבר לחשבונה של הנתבעת מחשבון המנוחה, וזאת בשני מועדים- במועד הראשון (18/11/2004) העבירה הנתבעת לחשבונה סך של 20,000$. במועד השני (13/12/2004) הועבר סך של 50,000$ לחשבון הנתבעת. העברות אלו בוצעו חודשים ספורים לפני מועד פטירת המנוחה ובאמצעות ייפוי כוח שניתן לנתבעת מהמנוחה בחשבונה (נ/1). פקיד בנק לאומי שהוזמן לעדות אישר כי כעולה מן המסמכים שהוצגו בפניו (תוך שהוא מסייג כי אלו לא המסמכים המקוריים) בוצעו העברות אלו. בהתאם לצו שיפוטי צורפו מסמכי בנק לאומי המעידים על ביצוע העברות הכספים במועדים האמורים. 32. לטענת התובעים, פעלה הנתבעת תוך ניצול מצוקתה השכלית של המנוחה. כפי שציינתי לעיל, אשוב ואדגיש כי במקרה זה בו מיופה כוח מעביר כספים לחשבונו או לחשבון משפחתו, הנטל עובר לכתפו לוהיכח כי פעל כדין ועל פי הוראות בעל החשבון. אכן טוב היה אילו העברת כספים זו לא הייתה מתבצעת על ידי מיופת הכוח שהיא גם הנהנית מן הכספים. יחד עם זאת, אין די בהעברת הנטל על מנ להוכיח את התביעה. הנטל להוכיח כשרות העברות כספים אלו אכן עבר לכתפי הנתבעת, אולם, כפי שאפרט להלן, הרימה הנתבעת את הנטל והוכיחה את הנדרש. מצבה הנפשי של המנוחה בערוב ימיה וערב פטירתה 33. התובעים לא צירפו כל מסמך רפואי המעיד על מצוקה שכלית ו/או חוסר צלילות המנוחה באחרית ימיה. לעומת זאת, לתצהיר הנתבעת צורף מכתבה של ד"ר ילנה צוקרמן (מיום 12.11.07), מנהלת מחלקה בבית החולים הסיעודי הרצוג, בירושלים (בו אושפזה המנוחה לפני מותה) וממנו עלה, כי "לפי רישום בתיק רפואי גב' נסטור מליציה ז"ל, מז' 15649437, הייתה מאושפזת במח' לסעוד מורכב (גילה) מ- 21.12.04 ועד מותה 01.02.05. בעת קבלתה החולה הייתה בהכרה מלאה, צלולה: מתמצאת בזמן, במקום ובמצבה". (מועד קבלתה לבית החולים הסיעודי, כעולה ממכתב זה, הינו לאחר מועד ההעברת הכספים). 34. הנתבעת העידה, כי "עד הרגע האחרון הייתה בהכרה, דעתנית וידעה מה היא רוצה" (עמ' 56, ש' 17 לפר' הדיון מיום 30.6.2010). הגב' מנדל, העידה כי גם כשהייתה מאושפזת המנוחה בבית החולים בנהריה היתה "שפויה לחלוטין, מגיבה לעניין, דעתנית כפי שהיתה, אותה מליציה שהכרתי". (עמ' 44, ש' 3-5 לפר' הדיון מיום 30.6.2010; כן ר' עמ' 43, ש' 15-16 לעדותה). הגב' איצקוביץ' ז"ל בתצהירה ציינה, כי: "כשמרציה היתה בבית חולים הייתי מבקרת אותה. מרציה היתה צלולה כל הזמן ודיברה אלי וזיהתה אותי וידעה איפה היא נמצאת ומה קורה איתה" (סעיף 10 לתצהירה, הדגשה לא במקור). 35. גם מעדותה של הגב' ג'ורג' עלה, כי המנוחה אישה דעתנית וחכמה הייתה (ר' עמ' 24, ש' 3 בעדותה) הגב' ג'ורג' לא סייגה עדותה זו ואף לא הצהירה ו/או העידה בשום שלב על מצב נפשי ו/או שכלי מוגבל ו/או מעורער של דודתה. ולמעשה התובעים לא צירפו ולו בדל ראיה לתימוכין בטענתם למצוקה שכלית של המנוחה. טענתם למעשה נטענה בעלמא ובעוד שלהפך הוכח, כי הנתבעת דעתנית וצלולה הייתה עד יומה האחרון. 36. הראיות מלמדות, כי גם ייפוי הכוח ניתן למנוחה ברצון חופשי של המנוחה. פקיד הבנק העיד, כי על פי נהלי הבנק כשבא בעל חשבון ומבקש למנות מיופה כוח בחשבון הוא מקבל הסבר ובין היתר כי בעל יפוי הכוח רשאי לעשות את כל הפעולות בחשבון, פרט לסגור את החשבון וכי ייפוי הכוח תקף כל עוד בעל החשבון בחיים. לאחר שמקבל הסכמה ממלא את הטופס (עמ' 19, ש' 3-7 לפר'). 37. עוד עלה מעדותה של הגב' מנדל, כי "האדם היחיד שרכש את אמונה [של המנוחה- הוספה לא במקור] בנושא הכספי היתה שרה. לכן שרה הבנתי מדבריה של מליציה, קיבלה אם אני לא טועה קוראים לזה יפוי כח בחשבון הבנקאי של מליציה" (עמ' 46 ש' 1-2 לפר'). ובהמשך שבה על כך, כי "X היתה ראויה לאמונה של מליציה והיתה יחידה שקיבלה יפוי כח לחשבון הבנק והיחידה שנאמר לה המיקום הסודי של התכשיטים" (עמ' 48, ש' 1-2 לפר'). דברים אלו עלו אף מתצהירה של הגב' איצקוביץ' ז"ל, אשר נפטרה בטרם נשמעה עדותה בבית משפט זה, ומהווים חיזוק נוסף לעדויות האמורות. עדויות אלה לא נסתרו והן תומכות במסקנה הבלתי נמנעת כי המנוחה נתנה אמון מוחלט בנתבעת. העובדה כי הנתבעת היא היחידה שקיבלה ייפוי כוח בחשבון המנוחה ולא אחיינית המנוחה (הגב' ג'ורג') ו/או אחר מדברת בעד עצמה. 38. כלל הראיות שהוצגו בפניי- ללא יוצא דופן- מלמדות, כי המנוחה שפויה הייתה בדעתה עת חתמה על ייפוי הכוח שנתנה למנוחה ברצון חופשי מלא, ואף בעת העברת הכספים על ידי הנתבעת לחשבונה הייתה היא בהכרה מלאה. אקט העברת הכספים לחשבון הנתבעת וגרסת הנתבעת- מתן הכספים כמתנה 39. סעיף 8(3) לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965 (עילה שכלל לא הוזכרה בכתבי טענות התובעים כי אם לראשונה בסיכומי הנתבעת), קובע כי: " 8.קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו: ... (3) לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו;" 40. כבר נפסק, כי "הוראת סעיף זה, כפי שניתן ללמוד מתחילתו... נועדו להגן על השולח, אך כאשר השולח בעצמו מסמיך ואף מורה לשלוח לבצע פעולות עם עצמו, הרי שמניעה זו הוסרה" (עיינו: זמיר, עמ' 3-62)". [כב' השופט אטדגי יונה בתא (ת"א) 186572/02 גל מיכל נגד נעים ניר (ניתן ב- 25.3.05)]. 41. ועוד, כי "..מדובר באיסור שניתן להתגבר עליו אם הסכים השולח לאותה פעולה. הנטל להוכיח את ההסכמה מוטל על השלוח המבקש להוכיח כי השולח הסכים לפעולת השליחות עם עצמו (א. ברק, חוק השליחות, כרך ב' 1065-1062)" [כב' השופטת יהודית צור בהפ (י-ם) 593/96 מנחם מלר נגד מוסדות יד עזרה עמותה רשומה (30.12.97)]. 42. כלומר, העובדה כי הנתבעת העבירה כספים לחשבונה בהיותה מיופת כוח אצל התובעת, אינה מלמדת לכשעצמה על כך שהכספים הועברו שלא כדין. אם כי, עובר הנטל לנתבעת להוכיח כי העברת הכספים נעשתה בהסכמת המנוחה או על פי רצונה. 43. מכל מקום, יודגש, כי הוראת סעיף 8(3) לחוק השליחות הינה דיספוזיטיבית ותחולתה "באין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה". בענייננו, כעולה מייפוי הכוח שניתן למנוחה, "מיופי הכוח יהיו גם רשאים לעשות פעולות שליחות עם עצמם או לטובתם...". כלומר, כבר בייפוי הכוח קיימת העדה על הסכמת המנוחה לאפשר לנתבעת לעשות פעולת שליחות עם עצמה. גם אם לא אסתפק בכך, הרי שהראיות הקיימות מלמדות, כי הכספים הועברו לנתבעים על פי הוראות המנוחה וברצונה; 44. הנתבעת העידה כי העברת הכספים בוצעה לאור יום ולאור הפצרת המנוחה ורצונה להעניק מתנות לנכדיה "כדי שיזכרו שהייתה פעם דודה מליציה.." הנתבעת העידה כי הוציאה 20,000$ מאחר שיש לה שני בנים וחשבה כי זה מספיק. משספרה זאת למנוחה, המנוחה כעסה עליה כיוון שביקשה כי תוציא סכום כנגד מספר הנכדים (10,000$ לכל נכד) אשר אז היו 7 במספר. הנתבעת העידה כי זהו הסכום שנתנה המנוחה גם לאתי ג'ורג' קרובה שלה. "ש. את אומרת שאת הכסף 70,000 דולר הוצאת מהבנק מאחר והמנוחה רצתה שהכסף הזה יהיה עבור הנכדים שלך? ת. לא הוצאתי את הכסף. העברתי אותו לאור יום מהחשבון של מלציה לחשבון שלי. לא הוצאתי מזומן" (עמ' 54 ש' 30-32, עמ' 55 ש' 1-12 לפר' הדיון מיום 30.6.2010 ור' גם עדותה בעמ' 57, ש' 9-11 לפר'). 45. בניגוד לעמדת התובעים, גרסת הנתבעת בנוגע להעברת הכספים אינה מהווה משום הרחבת חזית. כבר במכתב ב"כ הנתבעת מיום 18.4.2005 נאמר, כי כל פעולותיה של הנתבעת "היו בהוראות המנוחה, שהייתה צלולה עד לרגע מותה, לרבות ההעברות הכספיות שבוצעו" (סע' 7). עניין זה שב ועלה בפסקה 22 לכתב ההגנה. הרחבת הגרסה לפרטים- כי הכספים ניתנו כמתנה לנכדים בתצהירה אינה משום חזית חדשה נטענת, כי אם הרחבת טיעון קיים. 46. גרסת המנוחה מקבלת חיזוק עדותו של פקיד הבנק, אשר אמנם העיד כאמור כי אינו זוכר את נסיבות המקרה הספציפי, אך העיד בעדות מהימנה על התנהלותו באופן כללי במקרים מסוג זה, וכי במקרים בהם מתעורר בליבו חשד פועל הוא ליצירת קשר עם בעל החשבון לוודא את תקינות הפעולה וכלשונו "בדרך כלל, כשלקוחה מוכרת בסניף ובא מיופה כח ורוצה לבצע פעולה. אני מרים טלפון ללקוחה ושואל אותה. אך אנו נזהרים ומרימים טלפון ללקוחה ושואלים אם זה בסדר. זה לא עניין של נהלים. זה כך אני עובד". (עמ' 19 ש' 12-14 לפר' הדיון מיום 23.6.2010). פקיד הבנק נשאל אם היינו מחזירים את הגלגל לפני שש שנים, הגם שלא זוכר את המקרה הספציפי, וכפי שהיה נוהג לפני 6 שנים "לפני שאתה מעביר 50,000$ אתה מרים טלפון ושואל אם זה בסדר?" פקיד הבנק השיב- "נכון ואז מבצע את ההעברה" (עמ' 19, ש-18 לפר') אמנם הוסיף וסייג פקיד הבנק הוסיף כי אם במקרים בהם מתעורר אצלו חשד כלשהו הוא עושה כן וכשלא מתעורר בליבו חשד, הרי שבעל ייפוי הכוח מורשה לעשות הכל בחשבון (עמ' 19, ש' 20-21 לפר'), ואולם פקיד הבנק הסכים כי זהו מצב שמעורר חשד (עמ' 20, ש' 21 לפר'). 47. פקיד הבנק בעדותו זיהה את כתב היד בייפוי הכוח שניתן מהמנוחה לנתבעת ככתב ידו (עמ' 18 ש' 13-14 לפר'), וניתן להסיק כי גם במקרה זה וככל שהתעורר בליבו חשד פעל ליצירת קשר טלפוני עם המנוחה ורק לאחר מכן ביצע את ההעברה. עדותו המהימנה של פקיד הבנק, מהווה למעשה חיזוק לעדותה של הנתבעת (אשר לא נכחה בעדותו והעידה במועד אחר), כי "עובדה שהפקיד אחרי שבאתי ואמרתי לו שזו בקשה של מליציה הוא הלך ודיבר לא יודעת עם מי וביקש אישור, לא בדיוק יודעת. הוא קם מהכסא והלך" (עמ' 56, ש' 22-24 לפר' הדיון מיום 30.6.2010). 48. עדות הנתבעת ניתנה אגב אורחא לשאלה אם לא חשבה כי דבר כזה (כלומר- העברה מסוג זה) צריך לעשות במכתב?! היא השיבה כי המנוחה היתה בבית החולים לפני ניתוח ברגלים ורצתה להספיק להגיד את זה ובדרך אגב, הוסיפה את התיאור הנ"ל (שם). עדויות אלה מובילות למסקנה, כי טרם ביצוע ההעברה הבנקאית קדמה שיחת טלפון עם המנוחה. 49. ויודגש, גרסת המתנה מהימנה עלי בפרט לאור עדותה של הגב' מנדל, חברתה של המנוחה; "ש. האם נכון שאת לא קיבלת מגב' נסטור מתנות? היא הציעה לך וסירבת לקבל? ת. בזעם רב כעסה עלי שאיני מקבלת מתנות" (עמ' 51, ש' 30 לפר', הדגשה לא במקור). כאמור מכלל העדויות עלה, כי המנוחה אישה דעתנית הייתה. 50. לכך מצטרפות הנסיבות המתוארות באופן עקבי וסדור לאורך כתבי הטענות, בכלל התצהירים ובין היתר בתצהיריהן של הגב' מנדל והגב' איצקוביץ' ז"ל, אשר נתמך באופן עקבי ומהימן בעדותה של הגב' מנדל בדבר מסירות הנפש הבלתי נלאית של הנתבעת למנוחה. תיאור סדור זה משמש חיזוק נוסף למסקנה, כי המנוחה ביקשה להיטיב עם הנתבעת ולהשיב לה כגמולה עוד בחייה בדרך של מתן מתנות לילדיה ולנכדיה במרוצת השנים ואף לפני מותה. 51. על מנת לסבר את האוזן יובאו מקצת הדברים, כפי שעלו בעדויות והתצהירים: הגב' מנדל העידה, כי "גב' X עשתה כל דבר שיכל להנעים את המנוחה" (עמ' 52 ש' 4 לפר'); "בגלל ההיכרות שלי עם שרה ושדבריה של מליציה הגדירו אותה קרן השמש היחיד אשר בחייה" (עמ' 54, ש' 25-26 לפר'). "בחלק מהביקורים X עשתה את שטיפת הרצפה" (עמ' 50, ש' 32 לפר'). גם הגב' איצקוביץ' בתצהירה ציינה כי "מרציה תמיד דיברה דברים טובים על שרה. שרה היתה מגיעה במיוחד מירושלים לטפל במריציה, במסירות, בניגוד למשפחה של מרציה שלא היו באים לבקר אותה. שרה גם היתה מארחת את מרציה בחגים ותמיד התפלאתי על המסירות של שרה שבכלל לא היתה ממש משפחה של מריצה. מרציה לא היה לה דברים טובים להגיד על אנשים ועל המשפחה שלה ורק על שרה אמרה דברים טובים. בגלל היחס של המשפחה של מרציה היא גם צדקה באיך שדיברה עליהם. שרה היתה מתנהגת לשרה כמו משפחה, יותר טוב ממשפחה. אני הייתי שכנה של מריציה ולמרות שגרתי קרוב היא תמיד היתה משתפת את שרה במה שקורה לה. שרה עם כל הלב דאגה למריציה וטיפלה בה. שרה לבד אירגנה להוציא את מריציה מבית החולים והעבירה אותה לי-ם ושתמיד צריך היה לטפל במריציה או משהו בבית היא היתה דואגת לבד וללא בקשת עזרה" (פסקאות 2-9 לתצהירה). 52. יצוין, כי הן הגב' מנדל והן הגב' איצקוביץ' היו חברות של המנוחה. מתצהירה של הגב' איצקוביץ' עלה, כי היא אף קרובת משפחה של המנוחה ["בעלי היה אחיין של בעלה של מרציה"- סעיף 1 לתצהירה] כלומר, המדובר בנשים שהקרבה שלהן היא בראש וראשונה למנוחה, ולא לנתבעת, באופן שמגביר את מהימנות תצהיריהן והעדות שניתנה בעקבותם. 53. גם מתצהירה של הגב' ג'ורג', עדת התביעה, עלה דבר הקשר ארוך השנים בין הנתבעת למנוחה, אירוח המנוחה בבית הנתבעת בחגים וביקוריה של הנתבעת בבית דודתה. ועוד, כי ביצעה הנתבעת עבור המנוחה סידורים בשנים האחרונות לחייה ומשנבצר ממנה לצאת מביתה, לנתבעת הוענק ייפוי הכוח מדודתה, וכי הנתבעת היא זו שדאגה למנוחה למטפלת מהביטוח הלאומי. הגב' ג'ורג' מתארת מקרה של חוליה של המנוחה אשר ביקשה להישאר למות בביתה, וברגעים אלו הזעיקה היא את הנתבעת להתייעצות ולבקשת עזרתה. הנתבעת, על פי תיאורה הגיעה כבר למחרת (פסקאות 1-2, 9 לתצהירה). יוער, כי לאור תיאורים אלו בתצהיר עדת התביעה, הוצג הקשר בין השתיים כעובדה ברורה הגם שמנהל העזבון ניסה הכחיש קשר זה מס' פעמים בהליכים אלו. 54. מאידך, העובדות מלמדות כי המנוחה הביעה חוסר נחת מקשריה עם בני משפחתה המועטים, ובכלל זה עם אחייניתה, הגב' ג'ורג' . הגב' ג'ורג' אף היא ידעה על חוסר שביעות רצונה של המנוחה מכמות הביקורים ורמת הקשר עמה [סע' 3 לתצהירה]. מכלל התיאורים עלה, כי הנתבעת קרובה הייתה למנוחה יותר מכל קרוביה, היטיבה עמה עוד בחייה, דאגה לה, טיפלה בה, ביקרה אותי ולא השליכה אותה לעת זקנתה, להפך. 55. לאור רוחב היריעה והתיאורים בדבר מסירות הנפש של הנתבעת למנוחה במרוצת השנים אכן מתבקשת המסקנה, כי העובדה כי הנתבעת לא מופיעה בצוואת המנוחה (כפי שמבקשים התובעים לטעון לגנותה של הנתבעת), והיא דווקא מחזקת את העובדה כי הנתבעת קיבלה את חלקה מהמנוחה עוד בחיי המנוחה. אין חולק, כי על פי רצונו של בעלה הורישה המנוחה את מרבית נכסיה לנתבעת 2 (עמותה צבאית) ומקובלת עלי טענת הנתבעים כי הגמישות במתן מתנות התאפשרה לה בחייה. כאמור המנוחה צלולה הייתה עד יום מותה. 56. מכל הטעמים דלעיל התביעה להשבת הכספים על סך 70,000$ נדחית על ידי. לאור מסקנותיי מתייתר הדיון בתביעה שכנגד לתשלום דמי טיפול ראויים (תביעה חלופית). תביעה שכנגד- שיהוי בהגשת התביעה ונזק ראייתי 57. בנסיבות של דחיית התביעה, לא התגבש הנזק הראייתי הנטען לכדי נזק ממשי. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בכללותה. יתרת התביעה שכנגד 58. לאור הודעת ב"כ הנתבעת אני מורה על מחיקת עילת לשון הרע בתביעה שכנגד. לאור תוצאת פסק הדין מתייתר הדיון התביעה לדמי טיפול ראויים וכן התביעה לנזק ראייתי. אחרית דבר 59. התובעים 1-2 יישאו בהוצאות הנתבעת לרבות שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. בנקמסמכיםייפוי כוח