מטרתן העיקרית של הוראות החוק בכל הנוגע להגבלות המוטלות על עובדי ציבור לאחר פרישתם היא למנוע מצב שבו עובד ציבור ינצל את מעמדו והקשרים שרכש בתקופת כהונתו בשירות הציבור לקידום ענייניו האישיים אצל הגורם שהיה נתון תחת פיקוחו ומרותו בשירות. זהו אחד הביטויים למצב של ניגוד עניינים אותו ביקש המחוקק למנוע. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הגבלות על עובדי ציבור לאחר פרישתם: זוהי בקשה שהגיש המבקש לפי סעיף 4(ג) לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק"). המבקש שימש בתפקיד של ממונה על ההגבלים העסקיים ומנהל רשות ההגבלים העסקיים (להלן: "הרשות") לפי חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח- 1988 ופרש מתפקיד זה ביום 1.2.97. המבקש הסכים לקבל על עצמו תפקיד של מנכ"ל בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "חברת בזק") והוא מבקש להכנס לתפקיד זה ביום 2.3.97. במסגרת בקשתו פרש המבקש בפני הועדה בהגינות רבה את מיגוון פעילויותיו כמנהל הרשות בכל הקשור לחברת בזק. פעולות אלה היו בשלושה תחומים עיקריים: ביום 27.6.96, בעקבות תלונות שהתקבלו ברשות, הכריז המבקש על חברת בזק כעל בעל מונופלין לפי סעיף 26 לחוק ההגבלים העסקיים בארבעה תחומים הקשורים לשרותי טלפון ותשתית תקשורת. חברת בזק הגישה ערר על ההכרזה הנ"ל ועניין זה ממתין להכרעה בבית הדין להגבלים עסקיים. ביום 11.9.96 פנה מנכ"ל חברת בזק אל הרשות וביקש אישורה לפי חוק ההגבלים העסקיים למספר עניינים ובהם אישור לשיווק ציוד קצה על ידי חברת בזק ביט (חברת בת של בזק), מתן שירות על ידי חברת בזק לחברות הבנות שלה, העמדת מאגרי המידע שבידי חברת בזק לחברות הבנות שלה, והשתתפות חברת בזק בירידים ותערוכות בדוכנים משותפים יחד עם חברות הבנות שלה. פנייה זו נענתה עד כה בחיוב לגבי עניין אחד בלבד שעה שביום 29.12.96 אישר המבקש לחברת בזק למכור ציוד קצה של חברת בזק- ביט (חברת בת של בזק) מתוך יחידות השירות של חברת בזק בתנאי שתתאפשר מכירת ציוד קצה של כל יצרן אחר בתנאים שווים. ברשות ההגבלים העסקיים התקבלו מספר לא קטן של תלונות נגד חברת בזק. חלק מן התלונות העלו לכאורה חשש להפרת הוראות חוק ההגבלים והן קיפלו בחובן חשיבות עניינית. תלונות אלה הועברו לחקירת חוקרי הרשות אך טרם טופלו. הבקשה בפנינו היא לאשר למבקש להתחיל לכהן בתפקידו כמנכ"ל בזק כבר ביום 2.3.97. המבקש קיבל על עצמו לקבוע מנגנון בחברת בזק שימנע את מעורבותו הישירה במגעים של החברה מול רשות ההגבלים העסקיים בכל כנוגע לנושאים שהיו בטיפולו ערב פרישתו מתפקיד הממונה. עמדת נציבות שירות המדינה היתה שיש מקום להעתר לבקשה בכפוף לכך שהמבקש לא ייצג את בזק בפני הרשות וכן לא יטפל בנושא המונופול בכל הערכאות השיפוטיות. לאחר ששקלנו והתלבטנו לא מעט בבקשה, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות ואלה נימוקינו: מטרתן העיקרית של הוראות החוק בכל הנוגע להגבלות המוטלות על עובדי ציבור לאחר פרישתם היא למנוע מצב שבו עובד ציבור ינצל את מעמדו והקשרים שרכש בתקופת כהונתו בשירות הציבור לקידום ענייניו האישיים אצל הגורם שהיה נתון תחת פיקוחו ומרותו בשירות. זהו אחד הביטויים למצב של ניגוד עניינים אותו ביקש המחוקק למנוע. הטעם העיקרי העומד בבסיס הרעיון של "צינון" הוא חתירה לטוהר המידות בשירות הציבור והוא מורכב מטעמים אתיים ואסתטיים כאחד. ההנחה היא שחשוב לשמור על תקינות המינהל הציבורי כמו גם על אמינותו. קבלתה התכופה של משרה מחוץ לשירות מיד עם סיום התפקיד בשירות - כאשר קיים קשר הדוק בין השניים ובמיוחד כאשר קיימים יחסים של כפיפות, מתן הוראות, הנחיות, היתרים או הגבלות - יוצר לא רק חשש לניגוד עניינים אשר עלול לפגוע בתדמית ההגונה של השירות הציבורי ובאמון הציבור כלפיה שירות הציבורי בכלל ומשרתי הציבור בפרט אלא גם חשש למראית עין של אלה. מעיון במסמכים שהגיש לנו המבקש אין ספק שבתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים עסק המבקש בצורה אינטנסיבית ומהותית בענייניה של חברת בזק במיגוון רחב ביותר של פעילויותיה. די לציין במסגרת זו את פעילותו של המבקש להכרזתה של חברת בזק כמונופול, עניין התלוי ועומד להכרעה בפני בית הדין להגבלים עסקיים בבית משפט זה. בנוסף, ביום 29.12.96, נעתר המבקש לאחת מבין מספר בקשות של חברת בזק כשהיתר לה למכור ציוד קצה של בזק- ביט מתוך יחידות השירות של חברת בזק, בכפיפות לתנאים שקבע. בקשות אחרות שהגישה חברת בזק טרם נדונו. בנוסף תלויות ועומדות מספר לא קטן של תלונות נגד חברת בזק על הפרות חוק ההגבלים העסקיים בנושאים שונים, תלונות שהרשות טרם החלה לטפל בהן. המבקש עמד בראש הרשות ואין ספק שהיה הרוח החיה בפעילותה. המשרה אליה מתכוון המבקש לעבור היא של מנכ"ל חברת בזק - אף כאן המשרה הבכירה והדומיננטית בגוף זה. המעבר מראש רשות מפקח אשר טיפלה במישרין בענייניה של החברה המפוקחת אל ראש הפירמידה של החברה המפוקחת הוא המצב המובהק לגביו קבע המחוקק את דרישת הצינון. בנסיבות העניין גם ההגבלות שנטל על עצמו המבקש - ומבלי שנטל כל ספק בכנות כוונותיו לקיימן - אין בהן כדי להתגבר על אותם מצבים שהחוק ביקש להימנע מהם. אכן, כפי שבצדק טענה נציגת השירות, קיים עניין לשירותה מדינה למנות עובדים מוכשרים וטובים לשירות. אכן אין ספק שהמבקש נמנה עם הטובים והמוכשרים שכל שירות ציבורי היה מתברך בהם. עם זאת, השאלה היא של איזון בין אינטרסים נוגדים ומהו האינטרס בעל המשקל העיקרי הגובר. במסגרת השיקולים יש להביא בחשבון שההגבלה שנקבעה בחוק מצירה במידה מסויימת את חופש העיסוק של הפרט ובכך, בעקיפין, עלולה להיות פגיעה בשירות המדינה שעשוי לעמוד בפני קושי לקבל לשורותיו עובדים טובים אשר אפשר שלא יסכימו לקבל על עצמם מגבלה זו. אך ההוראה שבחוק מחייבת והיא נושאת את פניה להשגת מטרות חשובות של שמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. במקרה הנדון השיקול המכריע הוא זה של אמון הציבור הנדרש בתקינותו ובתדמיתו של השירות הציבורי. הבחינה צריכה להעשות בהתנתק מכישוריו כמו גם במיושרו האישי של המבקש עצמו ולהיבחן על פי מהותם של הנושאים, היחסים והקשרים הקיימים בין השירות הציבורי ממנו פרש המבקש ובין הגוף שהוא מתכוון לעמוד בראשו. סעיף 14 לחוק קובע כי ה"שיקול המכריע" אם ליתן את ההיתר המבוקש הינו ה"פגיעה בטוהר המידות". בין השאר העניינים שעל הוועדה להביא בחשבון נמנים: נסיבות הפרישה, מידת הכפיפות בי המבקש לבין מחליט ההחלטה, המידה שבה חרגה ההחלטה או ההמלצה עליה משיגים בעניינים מאותו סוג, היקף הנושא של ההחלטה ומשקלו וכן העובדה כי ההעסקה המבוקשת היא בתאגיד ממלכתי או בחברה ממשלתית. בקשר לכך טענה נציגת השירות כי השיקול העיקרי למתן ההיתר למבקש טמון בעובדה שהמבקש אמור לעבור לעבוד בחברה ממשלתית שהיא למעשה זרוע של המדינה. טיעון זה אינו מדוייק. אכן, אחד השיקולים המנויים בסעיף 14 לחוק מתייחס למצב שבו עובד ציבור עובר לעבוד בחברה ממשלתית. החוק משקיף על השירות הציבורי בראייה רחבה ורואה, בעיקרון, את החברה הממשלתית כחלק מן השירות או לפחות כגוף שהמעבר מן השירות אליו כרוך בפגיעה מינימלית בטוהר המידות. אך מכאן אין ללמוד שבכל מקרה בו עובד השירות הציבורי עובר לשרת בחברה ממשלתית פטור עניינו מבחינת מטרות החוק והוראותיו. ההוראה בסעיף 14 מחייבת לשקול את העובדה שהמבקש אמור לעבור לחברה ממשלתית, אך אין ללמוד מכך שהאישור הוא אוטומטי. לדעתנו, יש בכל מקרה לבדוק מקרוב מה טיב המשרה שהמבקש מילא בשירות ומה המשרה אליה הוא נושא פניו בחברה הממשלתית. במקרה הנדון, כפי שפירטנו לעיל, המבקש עמד בראש רשות ממשלתית אשר פיקחה על חברת בזק, תוך הפעלת סמכויות מרחיקות לכת בחוק. אחת הבעיות הקשות עומדות על סדר היום אצל הרשות לבחינה, בדיקה וחקירה היא מערכת היחסים העסקית בין השירותים הניתנים על ידי חברת בזק כמונופול לבין שירותים רבים וחשובים שנפתחו לתחרות, הניתנים על ידי חברות הבת של בזק, שחלקן הן חברות פרטיות (דוגמת פלאפון). גם אם מדובר בחברות בת של בזק הרי בחינת הקשר בינן לבין חברת בזק צריכה להיות מהותית ועניינית והיטב לתאר זאת בפנינו, בהגינותו, המבקש עצמו כשאמר שיש להשקיף לא על ה"קליפה החיצונית" אלא על המהות ולכן המבנה האירגוני בו בחרה חברת בזק להסדיר את מיגוון פעילויותיה אינו צריך לשנות. ואכן, אם בוחנים את התלונות הלא מעטות שהצטברו בנוגע לפעילותה של חברת בזק - קשריה ההדוקים, ולפי הטענה בלתי חוקיים, עם חברות הבת שלה - נראה כי מדובר בפעילות ענפה הנוגעת למיגוון רחב ומקיף של עניינים ונושאים החשובים לחברת בזק. נושאים אלה יצטרכו בתקופה הקרובה ביותר להיבחן ולהיבדק על ידי אותו גוף שבראשו עמד עד לפני מספר ימים המבקש. במצב דברים זה לא ניתן למעשה ליצור את הניתוק וה"צינון" הנדרש בחוק ועשויה להגרם פגיעה בתקינות מערכות הבדיקה והאכיפה של הנושאים שהובאו בפני הרשות. זאת ועוד, על שולחנה של הרשות עומדות מונחות בקשות של בזק הקשורות אף הן למערכת היחסים של בזק עם חברת הבת שלה, אחת מהן נענתה בחיוב על ידי המבקש ערב פרישתו והאחרות טרם הוכרע בגורלן וגם כאן יהיה קשה, נוכח סמיכות הזמנים, ליצור את הניתוק הנדרש והראוי על מנת למנוע חשש של אי תקינות וניגוד עניינים. במצב דברים זה העובדה שהמבקש אמור לעבור לחברה ממשלתית - היא כשלעצמה - אינה יכולה להכריע את הכף. לסיכום - בנסיבות המקרה בפנינו בהן מדובר מחד בפרישה מתפקיד ציבורי בעל עוצמה ויכולת השפעה רחבת היקף על חברת בזק ומנגד בחברה שבפועל קשורה קשר הדוק וצמוד לחברות בת, חלקן פרטיות, כשעניינה של אותה חברה במיגון רחב של פעילויותיה תלוי ועומד היום בפני הרשות, המסקנה המתבקשת היא שלא ניתן ליצר את הנתק הראוי ואין מנוס אלא לנהוג על פי הכלל שנקבע בחוק בדבר תקופת ה"צינון" הנדרשת ואין זה המקרה לנהוג על פי היוצא מן הכלל ולהעניק את ההיתר המבוקש. לאור כל האמור לעיל החלטנו לדחות את הבקשה. עובדי ציבור