מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מתי מתחילה תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח חיים: מבוא לפניי תביעת התובעת, כנגד הנתבעת, לקבלת תגמולי ביטוח בהתאם ל"פוליסה לביטוח חיים" (להלן: "הפוליסה"), שהופקה ע"י הנתבעת - מנורה חברה לביטוח בע"מ. התביעה הוגשה בגין תאונה שארעה ביום 11.5.08 (להלן: "התאונה הראשונה"), ובגין תאונה מיום 16.2.11 (להלן: "התאונה השנייה"). [התאונה הראשונה והתאונה השנייה תקראנה להלן לשם הקיצור: "התאונות"]. התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 6.2.12, לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים ממועד אירוע התאונה הראשונה. התאונות הוכר ע"י המל"ל כתאונות עבודה ועל כן נקבעו לתובעת נכויות לצמיתות ע"י ועדות רפואיות של המל"ל. בגין התאונה הראשונה, נקבעה לתובעת ביום 23.2.09 נכות לצמיתות בשיעור של 25%, וזאת בתחולה רטרואקטיבית מיום 13.6.08. בגין התאונה השנייה, נקבעה לתובעת ביום 21.9.11 נכות לצמיתות בשיעור של 10%. לטענת הנתבעת, דין התביעה בגין התאונה הראשונה להידחות מחמת התיישנות. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת. תמצית טענות הצדדים תמצית טענות הנתבעת אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת, מדוע יש לדחות את התביעה בגין התאונה הראשונה, מחמת התיישנות: ס' 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), קובע כי: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח"; מרוץ ההתיישנות לתביעה לתגמולי ביטוח, מתחיל במועד קרות מקרה הביטוח. הטעם לכך הוא הצורך במועד וודאי, נהיר ובלתי מותנה בגורמים משתנים שאין לצדדים שליטה עליהם, כפי שנקבע בע"א 1806/05 הראל נ' עזבון אמיתי (21.5.08) (להלן: "פרשת אמיתי"); תקופת ההתיישנות נעצרת רק עם הגשת התובענה לתגמולי ביטוח לבית המשפט, והיה על התובעת להגיש תביעתה לבית המשפט בתוך שלוש שנים ממועד קרות התאונה - משלא עשתה כן, דין תביעתה להידחות; כפי שנקבע בפסיקה נרחבת שנתנה בעקבות פרשת אמיתי, נכותה של התובעת התגבשה עוד ביום 13.6.08. לכן גם אם נודע לה על כך לראשונה ביום 23.2.09, היה עליה להגיש את תביעתה לא יאוחר מיום 12.6.11; אמנם עסקינן בפוליסה שונה מהפוליסה שנדונה בפרשת אמיתי, אולם שם נקבע הכלל הקובע כי מועד קרות התאונה, מהווה את מקרה הביטוח לעניין ההתיישנות בחוק חוזה הביטוח; מקרה הביטוח מוגדר בפוליסה דנן במפורש כתאונה, והנכות היציבה אינה תנאי מצטבר לקיומו, כי אם לעניין התשלום בלבד. גם בפרשת אמיתי הוצע כמובן תנאי דומה; לאור האמור לעיל, דין התביעה בגין התאונה הראשונה להידחות מחמת התיישנות. תמצית טענות התובעת אביא להלן את תמצית טענות התובעת: לפי נספח 121 לפוליסה "ביטוח נוסף-נכות מתאונה" (להלן: "הנספח"), מקרה ביטוח הינו "מקרה שהמבוטח נעשה נכה מוחלט ותמידי, או נכה חלקי ותמידי עקב התאונה". משמע, חייבים להתקיים שני יסודות: 1. תאונה 2. נכות צמיתה; הנספח מוסיף וקובע כי קביעת הנכות הצמיתה תעשה "לאחר קבלת מסמכים רפואיים והוכחות לנכות הצמיתה". במקרה דנן, נקבעה הנכות ביום 23.2.09, כ-7 חודשים לאחר קרות התאונה הראשונה. על כן, טרם התקיים התנאי השני הנדרש לקיומו של מקרה הביטוח; נכותה של התובעת נקבעה בישיבת הועדה שהתקיימה ביום 23.2.09, וזאת בתחולה רטרואקטיבית מיום 13.6.08. ברם, לתובעת נודע על כך רק במועד קביעת נכותה ביום 23.2.09; יש לאבחן את המקרה דנן מהמקרה שנדון בפרשת אמיתי, שם הוגדר מקרה הביטוח כדלקמן: "מועד הפגיעה הגופנית אשר הביאה עימה את תוצאות הנכות הצמיתה". במקרה שלפנינו, מוגדר מקרה הביטוח כמועד בו הפך המבוטח לנכה תמידי; אילו לשון הפוליסה בפרשת אמיתי הייתה זהה ללשון הפוליסה כאן, הרי שבית המשפט היה קובע כי מועד ההתיישנות הינו מועד התגבשות הנכות הצמיתה; הפוליסה שנדונה בפרשת אמיתי הינה פוליסת תאונות אישיות, בעוד שבמקרה דנן מדובר בפוליסת ביטוח חיים הכוללת ביטוח נכות. על כן, מקרה ביטוח הינו נכות שלקה בה המבוטח. משכך, מקרה הביטוח ארע במועד בו נקבעה לתובעת נכות לצמיתות ע"י המל"ל; פרשת אמיתי לא חלה על כלל הפוליסות; לשון הפוליסה ברורה, ולחילופין גם אם ניתן לתת פירוש נוסף להוראותיה, הרי שבהתאם לכלל בדבר פרשנות כנגד המנסח, יש ליתן לפוליסה פירוש המיטיב עם המבוטח; יש ליתן את הדעת להצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון-התיישנות ממועד גיבוש הנכות), התשע"ג-2013 (להלן: "ההצעה"), ולפיה סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח יתוקן ובסופו יבוא: "ואולם, כשעילת תביעה היא בשל נכות שנגרמה כתוצאה ממקרה הביטוח- תחל תקופת ההתיישנות ממועד גיבוש הנכות". הכרעה תנאי הפוליסה ונספחיה הפוליסה כוללת מספר נספחים שנרכשו ע"י התובעת, ובכללם "הנספח" נשוא הדיון שכותרתו - "ביטוח נוסף-נכות מתאונה". אדרש להלן להוראות הנספחים. נספח 107 לפוליסה שכותרתו: "התנאים הכלליים לביטוח ריסק": בנספח הגדרות למונחים שונים, אולם אין בנמצא הגדרה למונח "קרות מקרה הביטוח". נקבע כי: "במות המבוטח לפני תום תקופת הביטוח תשלם החברה למוטב את 'סכום הביטוח'..." (ס' 7א'); ס' 8 - התיישנות: "תקופת ההתיישנות של תביעה על פי הפוליסה היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח"; "סעיף 17 כללי: במקרה של סתירה בין התנאים הכלליים של הפוליסה לבין התנאים של נספח מסוים, יחולו תנאי הנספח המסוים בהתאמה ועל שאר חלקי הפוליסה יחולו התנאים הכלליים". נספח 121 נשוא הדיון שבפנינו - ביטוח נוסף-נכות בתאונה (להלן: "הנספח"): בפתיח לנספח נקבע כי: "הוסכם בזה...במקרה שהמבוטח נעשה נכה מוחלט ותמידי, או נכה חלקי ותמידי עקב תאונה..."; בהמשך נקבע מתי ניתן להגיש את התביעה: "את התביעה לפי ביטוח זה אפשר להגיש רק אם הנכות באה לפני שהמבוטח הגיע לגיל 65..."; "סעיף 1 - הגדרות נכות חלקית פירושה- איבוד חלקי, וכפי שנראה מראש, תמידי, של כושר העבודה עקב התאונה. תאונה פירושה- חבלה גופנית..."; "סעיף 2 - התחייבות החברה א. אם תוך תקופת הביטוח יהפך המבוטח לנכה מלא או חלקי, עקב התאונה..."; "סעיף 5 - התביעה ותשלומה א. בעל הפוליסה או המבוטח חייב למסור לחברה הודעה בכתב על נכות עקב תאונה בהקדם האפשרי. ב. בעל הפוליסה או המבוטח יהיה חייב להמציא לחברה, את כל המסמכים שהחברה תדרוש, המיועדים לבירור מקרה התאונה... ג. אם החברה לא תקבל הודעה או הוכחה, כמפורט בפסקאות א ו-ב לעיל, לא תהיה החברה חייבת בתשלום כל שהוא על פי נספח זה, אלא אם יתברר שאי אפשר היה, מסיבה סבירה, למסור הודעה והוכחה כאמור, וכי הן נמסרו מיד לאחר שהדבר נעשה אפשרי, אך לא יאוחר מתום שלוש שנים ממועד קרות התאונה"; "כללי ... קביעת נכות צמיתה לאחר קבלת מסמכים רפואיים והוכחות לנכות צמיתה; אופן קביעת אחוז הנכות על סמך אישורים רפואיים ו/או בדיקה של רופאי המבטח קבע האם הנכות גורמת לאובדן כושר עבודה". נספח 120 לפוליסה שכותרתו "ביטוח נוסף-מוות מתאונה": "הוסכם בזה...לשלם...במקרה שמותו של המבוטח נגרם כתוצאה מתאונה" (הפתיח לנספח); 1. הגדרות "תאונה - פרושה חבלה גופנית..."; 2. התחייבות החברה "החברה תשלם למוטבים...במקרה שמות המבוטח נגרם כתוצאה מתאונה, כפי שהוגדרה בנספח זה, ובתנאי שהמוות קרה בתוך 90 יום מתאריך התאונה, ובתוך תקופת הביטוח..."; 5. התביעה ותשלומה א. בעל הפוליסה או המוטב חייב למסור לחברה בכתב על מוות עקב תאונה, כאמור לעיל, מיד לאחר שהדבר נודע לו..."/ 11. נספח 177 - "שונה לעתיד טופס נספח שחרור מתשלום פרמיה במקרה של אובדן מוחלט של כושר עבודה". "נספח זה יהא כפוף לכל התנאים הכלליים לביטוח, הכלולים בפוליסה בשינויים המחויבים, מהווה חלק בלתי נפרד ממנה" (הדגשה במקור-ה.י.). ... יד. מקרה הביטוח - מחלה או תאונה שבעקבותיו הופך המבוטח לבלתי כשיר מוחלט לעבוד על פי ס' 4". 12. נספח 224 - "התנאים הכללים לביטוח "קרן אור טופ" (מחלות קשות)" ... סעיף 5 - סכום הביטוח ומקרה הביטוח (א). סכום הביטוח על פי פוליסה זו ישולם בקרות מקרה הביטוח כהגדרתו להלן: גילוי מחלת המבוטח באחת או בכמה מהמחלות המפורטות להלן ו/או ביצוע אחד או כמה מהניתוחים המפורטים להלן...; ... סעיף 8 - התיישנות תקופת ההתיישנות של תביעה על פי הפוליסה היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח; סעיף 15 - כללי במקרה של סתירה בין התנאים הכלליים של הפוליסה לבין התנאים של נספח מסוים, יחולו תנאי הנספח המסוים בהתאמה ועל שאר חלקי הפוליסה יחולו התנאים הכלליים". פרשת אמיתי אביא להלן מעיקרי חוות דעתו של כבוד השופט רובינשטיין: "טענות המערערת ה. (1) לשיטת המערערת לא היה מקום לפנות להוראות החוק לשם קביעת "מקרה הביטוח", שכן מקרה הביטוח מוגדר בפוליסה כמועד הפגיעה הגופנית אשר הביאה עמה את תוצאות הנכות הצמיתה. ... דיון והכרעה ז. כזכור, עלינו להכריע אימתי מתחיל מרוץ ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח. גדר הספקות כרוך בשאלה מהו מועדו של מקרה הביטוח שהוא ראשית מרוץ ההתיישנות לפי ס' 31 לחוק, כפי שיוראה להלן. פניה ללשונה של הפוליסה הספציפית אינה מסייעת לנו בפתרון הסוגיה, משזו חוזרת באופן מדויק על מילותיו של החוק, כפי שיפורט. ... ח. סעיף 31 לחוק, שכותרתו 'התיישנות', קובע כדלקמן: 'תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח'. וסעיף 53 הנושא את הכותרת 'מהות הביטוח' קובע כי: 'בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה- מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות- נכות שלקה בה'. ... (3) הקביעה כי תחילתו של מרוץ ההתיישנות במועד התגבשותה של נכות צמיתה אכן מעוררת קשיים מעשיים בלתי מבוטלים, שכן מטבע הדברים נדרשות לצורך קביעתה של נכות צמיתה אם באשר לעצם הצמיתות ואם באשר לאחוזים, חוות דעתם של מומחים רפואיים, וייתכנו מחלוקות עובדתיות שההכרעה בהן עלולה גם היא לצרוך זמן ובירורים מרובים. במצב דברים זה, ידרשו חברות הביטוח לשמור פרק זמן ממושך, עד למועד עתידי ערטילאי, הן על מסמכים והם על רזרבות כספיות ביחס לתביעה. כדברי ראשונים... ... התוצאה (1) דומה כי אין להקל ראש בחשיבותה של ודאות הן למבטח והן למבוטח, באופן שמועד תחילתה של תקופת ההתיישנות יהא נהיר, ובלתי מותנה בגורמים משתנים שאין לצדדים שליטה עליהם. ... מטעם זה, ועל פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, יש לבחון את תקופת ההתיישנות ממועד אירוע התאונה, מועד שאינו שנוי במחלוקת, וזו ההכרעה המוצעת על ידי. פסיעה בדרכה של דעת הרוב בענייננו קשה- בכל הכבוד- להלמה עם כוונת המחוקק, אשר קיצר באופן מודע ומכוון את תקופת ההתיישנות לשלוש שנים; משמעה עשוי להיות לא אחת הארכתה של תקופת התיישנות לפרק זמן ארוך ובלתי מוגדר. סבורני, אפוא, כי אירוע התאונה הוא המקים את מקרה הביטוח כאשר עסקינן בפוליסה לביטוח תאונות אישיות; וכשהמדובר במחלה או נכות, המועד הראשון שבו יכלו לעמוד על קיומן- קבלת טיפול רפואי; בכפוף- כאמור- להשעיות שבדין. ... על הפוליסה ...מתוך כך, ברי, כי על הפוליסה להיות נהירה למבוטח בה במידה שהיא נהירה למנסחה- המבטח - ולציין באופן ברור ומפורש את תנאי תחולתה בכלל זה את המועד המדויק שנקבע כקרות האירוע הביטוחי, וממנו נגזר מועד ההתיישנות, וכיצד על המבוטח לנהוג כדי שיוכל לממש את זכויותיו. ענין זה הוא קריטי, ככלל וגם במקרה דנן. ... (5) בענייננו שלנו, אין הפוליסה פותרת את כל אלה, שכן נדרשת היא (בסעיף 12) אך לתקופת ההתיישנות, ונאמר בה 'תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח', והדרא קושיה לדוכתה, מהו מקרה הביטוח ולכן השבנו מעלה. ... (8) ועוד: בפרק התנאים בסעיף 4 נדרש המבוטח 'להודיע למבטח ללא דיחוי על קרות מקרה הביטוח...' סעיף 12 (לפוליסה- ה.י.) קובע (על פי סעיף 31 לחוק גופו) כי 'תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח'. ... ...המינוח תביעה משמש על פי המקובל לציין את המוגש לבית המשפט. ואולם, בסעיף 4 (ג) לפרק ההתנאות מדובר על 'יום מסירת התביעה', כשהכוונה היא מן הסתם למסירתה למבטח, ולא הגשת תביעה לבית המשפט... ... (9) מבוכה זו מביאה למסקנה, כי יש לבחון את פרשנות הפוליסה נגד המנסח ועל פי ציפיות המבוטח... ... מן הכלל אל הפרט י"ד (1) בנדון דידן לקה המנוח בליבו ביום 8.10.93 ואושפז באותו יום בבית החולים. במהות ועל פי ההלכה הנפסקת כאן, התגבש האירוע הביטוחי ביום זה". מהי ההלכה שנקבעה בפרשת אמיתי אביא להלן את עיקרי ההלכה שנקבעה בפרשת אמיתי, ככל שהם נוגעים למועד התיישנות התביעה בגין נכות עקב תאונה: ביהמ"ש נדרש להוראות ס' 31 לחוק חוזה הביטוח; נקבע כי קיימת התאמה מלאה בין הוראות ס' 31 לחוק חוזה הביטוח, לבין הוראות ס' 12 לפוליסה שנדונה; נקבע כי דעת הרוב בביהמ"ש המחוזי שדן בפרשת אמיתי, אשר קבע כי מועד התגבשות הנכות הצמיתה הינו מועד קרות מקרה הביטוח, מעורר קשיים ומחלוקות עובדתיות שההכרעה בהן עלולה לצרוך זמן ובירורים מרובים; נקבע כי טובת המבטח והמבוטח, מחייבת כי מועד קרות מקרה הביטוח יהיה נהיר וודאי; ביהמ"ש נדרש למועד בו יש למסור את התביעה למבטחת. מחד, מסקנתו הינה כי עסקינן בתביעה המוגשת לבית המשפט, ומנגד כי עסקינן במסירה למבטחת; נקבע כי מועד אירוע התאונה הוא מועד קרות מקרה הביטוח. אדרש להלן להוראות הפוליסה דנן בהתייחס להלכה שנקבעה ולטעמיה. ממצאים ומסקנות מתי מתיישנת התביעה עפ"י "הנספח"? הפוליסה הופקה בשנת 2005, כשלוש שנים טרם מתן פסה"ד בפרשת אמיתי. בחינת הנספחים לפוליסה, מלמדת כי בתנאים הכלליים לפוליסה (נספח 107) - "מקרה ביטוח" מוגדר אך ורק מקום בו עסקינן במות המבוטח. ס' 8 לתנאים הכללים קובע אמנם כי התביעה מתיישנת בתוך 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, אולם משזה אינו מוגדר בתנאים הכלליים לפוליסה, יש להידרש להוראות הנספח הרלוונטי. לדוגמה, מנספח 177 ניתן ללמוד כי מקרה הביטוח, הינו המועד שבו הפך המבוטח לבלתי כשיר מוחלט לעבודה. כך גם קיימת הגדרה ברורה בנספח 224 - הן למועד קרות מקרה הביטוח, והן להתיישנות התביעה מאותו מועד. אדרש להלן להוראות "הנספח". בנספח נשוא הדיון: אין הגדרה של מועד קרות הביטוח; אין התייחסות למועד בו התביעה מתיישנת; יתרה מכך, במבוא לנספח נקבע כי לא ניתן להגיש התביעה, אלא לאחר שהמבוטח הפך להיות נכה תמידי. משמע, כי כל עוד עסקינן בנכות זמנית לא ניתן להגיש התביעה; חיזוק למסקנתי, כי אין התאמה בין מועד קרות התאונה לבין המועד הראשוני שבו ניתן להגיש התביעה, מצאתי בתנאי הקובע כי ניתן להגיש התביעה רק אם הנכות "באה לפני שהמבוטח הגיע לגיל 65...". הפוליסה תקפה עד לגיל 65, ועל כן על מנת שהמבוטח יהא זכאי לתגמולי ביטוח, צריכים להתקיים התנאים המצטברים כדלקמן: תאונה לפני גיל 65; נכות צמיתה, להבדיל מזמנית, לפני גיל 65. דהיינו, אם הנכות הזמנית טרם התגבשה בהגיע המבוטח לגיל 65 - הוא אינו זכאי לתגמולי ביטוח; ס' 5 לנספח, מורה כי על המבוטח להגיש הודעה (לא תביעה), בדבר נכות כתוצאה מתאונה. את ה"הודעה או הוכחה", יש למסור לחברה לא יאוחר מתום 3 שנים מקרות התאונה. קרי, ככל שנמסרת ע"י המבוטח הודעה בלבד על נכות לאחר חלוף 3 שנים ממועד קרות התאונה - תביעתו תדחה, וככל שזו תוגש לפני חלוף 3 שנים - זו לא תדחה; הסעיף נוקט במפורש במונח "הודעה" ולא "תביעה", שפורשה בסופו של יום כתביעה לבית המשפט; יוזכר כי הפוליסה נשוא הדיון בפרשת אמיתי, נקטה בלשון "תביעה" ולא "הודעה"; הנתבעת, כמנסחת הפוליסה, הייתה מודעת להבדל שבין "תביעה" ל"הודעה" או "הוכחה", שכן הינה נוקבת בנספח במונחים אלו; ס' 15 לנספח התנאים הכלליים (להבדיל מ"הנספח" נשוא הדיון), מורה כאמור כי במקרה של סתירה בין התנאים הכלליים של הפוליסה לבין תנאיו של נספח מסוים (משמע לרבות הנספח נשוא הדיון) - תנאיו של אותו נספח הם החלים ולא התנאים הכלליים; משקרות מקרה הביטוח לא הוגדר ומשתקופת ההתיישנות להגשת תביעה לא אוזכרה, אלא הודעה בלבד - המסקנה המתבקשת הינה כי מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו נכותו של המבוטח הפכה לנכות צמיתה, שהוא מועד קרות מקרה הביטוח; זאת ועוד, ככל שנמסרת ע"י המבוטח הודעה, להבדיל מתביעה, על קביעת נכות צמיתה בתוך 3 שנים ממועד קרות התאונה - על הנתבעת כפוף לבדיקה, לשלם לו את תגמולי הביטוח המגיעים לו, גם אם לא הגיש בתוך 3 שנים תביעה לביהמ"ש. חיזוק למסקנתי זו מצאתי בכך שלו אכן על מבוטח שעומדת לו עילה בגין נכות צמיתה עפ"י הנספח להגיש תביעה לביהמ"ש בתוך 3 שנים מקרות התאונה - לא היה מקום לתנאי המורה כי היה ולא תימסר למבטחת "הודעה" או "הוכחה" בתוך 3 שנים - תדחה התביעה. עסקינן בתנאי שאינו נדרש, לו אכן כוונת המבטחת הייתה כי תביעת המבוטח עפ"י הנספח מתיישנת בתוך 3 שנים ממועד קרות התאונה; זאת ועוד, עפ"י הנספח, להבדיל משאר הנספחים, המבוטח מנוע ולמעשה נאסר עליו מלהגיש תביעה לפני שנכותו הפכה לצמיתה שכן לא עומדת לא עילת תביעה כנגד המבטחת לפני שהנכות הפכה לצמיתה. על כן המסקנה המתחייבת הינה כי מועד קרות מקרה הביטוח, הינו מועד הפיכתה של הנכות לנכות צמיתה; לא נטען כי בתנאי הפוליסה שנדונה בפרשת אמיתי נאסר על המבוטח להגיש תביעה בטרם נכותו הפכה לצמיתה. חזקה כי ביהמ"ש היה נדרש לכך לו היה סעיף זהה העומד בסתירה למתווה שנקבע ולפיו ניתן להגיש את התביעה עוד בטרם הפכה הנכות לצמיתה ולהמתין עד לסיום הנכות הזמנית; יובהר כי לא אחת בשל טיפולים וניתוחים שנפגע נדרש לעבור בעקבות תאונה, נכותו הצמיתה מתגבשת רק כמה שנים לאחר מכן. לכן נראה כי לא בכדי נקבע התנאי של הגשת תביעה, רק לאחר שהנכות הפכה לצמיתה; מצב דברים שכזה, יכול להתקיים גם אצל מבוטח שנפגע בתאונה שארעה בסמוך לפני הגיעו לגיל 65. ככל שנכותו לא הפכה לנכות צמיתה לפני הגיעו לגיל 65 - לא עומדת לו זכות תביעה כלפי המבטחת, שכן קרות מקרה הביטוח" (שהינו עפ"י הנספח מועד גיבוש הנכות הצמיתה), ארע לאחר גיל 65; במקרה דנן, המבטחת הביאה במודע ליצירת אותה אי וודאות ומחלוקות שביהמ"ש ביקש להימנע מהן, בקובעה כי לא ניתן להגיש תביעה בטרם התגבשה הנכות. משכך, יש לזקוף לחובת המבטחת ולא המבוטח, את אותה אי וודאות שנוצרה; בפרשת אמיתי נקבע כי ככל שטרם התגבשה נכותו הצמיתה של המבוטח, תקופת ההתיישנות ניתנת להארכה, כפוף לקבלת הסכמת המבטחת. הוראות הנספח מלמדות כי הלכה למעשה, בשונה מהפוליסה נשוא הדיון בפרשת אמיתי, המבטחת קבעה בנספח כי במקרה של נכות צמיתה מתאונה די בכך שתוגש הודעה למבטחת, בתוך 3 שנים ממועד קרות התאונה, אף מבלי להגיש תביעה לביהמ"ש. יוזכר ויודגש כי הפוליסה, להבדיל מהנספח, קובעת כי התביעה מתיישנת בתוך 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח. לעומת זאת, בנספח לא נקבע כי התביעה מתיישנת בתוך 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, אלא כי יש להגיש "הודעה" או "הוכחה" למבטחת על קרות התאונה בתוך 3 שנים ממועד קרות התאונה; הדעת נותנת כי לא בכדי נקבעה בנספח הוראה שכזו, שכן הוראות הנספח מורות כי המבוטח אינו יכול להגיש תביעתו, אלא לאחר שנכותו הפכה לצמיתה. לסיכום: קרות מקרה הביטוח עפ"י הנספח לפוליסה הינו, המועד בו הנכות הפכה לנכות צמיתה. סבורני כי המסקנה שלעיל אינה עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בפרשת אמיתי, שכן זו פירשה את הוראות חוק חוזה הביטוח בהתייחס לפוליסה שהובאה בפניה, ואשר תנאיה והוראותיה שונים מהוראות ותנאי הנספח, אולם תואמים להוראות חוק חוזה הביטוח. יובהר ויודגש כי מסקנתי דנן, מתייחסת לנספח בלבד ולא לשאר נספחי הפוליסה. האם התביעה דנן התיישנה? ביום 23.2.09, נקבע ע"י הועדה הרפואית כי נכותה הצמיתה של התובעת התגבשה ביום 13.6.08, דהיינו כ-8 חודשים לפני כן. נשאלת השאלה מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות - האם במועד הקביעה הרטרואקטיבי, או במועד בו נודע לתובעת על קביעת נכותה? לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, נדרשו הצדדים להשיב לשאלות שהופנו להם ע"י ביהמ"ש. לטענת התובעת, יכול ומסרה למבטחת באמצעות סוכן הביטוח הודעה על קרות התאונה, בתוך 3 שנים ממועד קרות התאונה. מנגד, נמסר ע"י המבטחת כי הודעה התקבלה במשרדה לראשונה במכתבו של ב"כ התובעת אליה, מיום 26.12.11, לו צורפו קביעות הועדות הרפואיות במל"ל, בגין התאונה הראשונה והשנייה. לסיכום: לאור האמור לעיל, סבורני כי בטרם מוצו ההליכים המקדמיים ויכול ואף בטרם שמיעת הראיות בסוגיות נשוא הפרק שבנדון, לא יהיה זה נכון לקבוע האם התביעה התיישנה אם לאו ושאלה זו תושאר בצריך עיון ובכפוף להחלטתי זו. נכותהתיישנות