מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה מהגג כדי לתקן נזילת מים: השופט מירון .1בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת י' הופמן; תב"ע נה/153-0), דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה שארעה לו ביום 24.3.94כ"תאונת עבודה" כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995(בהמשך: החוק. .2המערער היה חקלאי ועסק גם בסריגים. לדבריו, עלה ביום 24.3.94לתקן גג במחסן דולף, מעד ונחבל קשות בגב וכתוצאה מכך נפגע כושר עבודתו החל מחודש יולי 1994! המשיב טען כי לא ארע למערער ארוע תאונתי במשמעויות החוק וכי מצבו הרפואי נובע ממצבו הטבעי ואינו קשור לחבלה כלשהי לעבודתו ולתנאי עבודתו. .3בבית הדין קמא העידו המערער ובנו, הוגשה חוות דעת מטעמו על ידי ד"ר איה אריאלי וכן מסמכים שונים. מטעם המשיב לא הובאו עדים. עדות התובע בתמצית היא זו: בעלותו (על חבית וכסא) לתקן את דליפת המים בגג של מחסן מפעל הסריגים מעד ונפל על הגב. בנו היה עמו. הוא סר לרופא כעבור כשעה וזה נתן לו כדורים להרגעה ולשיכוך כאבים. הכאבים גברו אך הוא לא נתפנה לטפל בעצמו חרף הכאבים משום שטיפל ברעייתו שלקתה במחלה ונזקקה להקרנות בבית חולים ביילינסון. אשתו נפטרה בחודש מאי .1994חודש לאחר מכן מצבו הוחמר והוא החל לקבל טיפולים ומאז חודש יולי 1994חדל לעבוד. בנו של המערער העיד וכללית תמך בגירסת אביו. .4בית הדין האזורי הצביע על אי דיוקים (ואולי סתירות) בעדויות המערער ובנו ופסק כי עולה ספק באשר למהימנות הגירסה באשר לעצם קרות הארוע וחרף זאת קבע כי במקרה זה הספק פועל לטובת המבוטח ולכן נפנה לבחון את שאלת הקשר הסיבתי, ולבסוף הכריע כי לא קיים קשר סיבתי. .5 בחלקה הראשון של הודעת הערעור מנסה ב"כ המערער להתמודד עם מסקנות בית הדין האזורי באשר למהימנותו של המערער וכך עשה בפתח טיעוניו לפנינו. בית הדין לא קבע באופן נחרץ שהמערער אינו מהימן אלא התעורר בלבו ספק בקשר למהימנותו. בית הדין דחק את הספק לקרן זו מול אלה את פסיקת בית הדין האזורי ואת טיעוני המערער בענין העובדות שאין להן השפעה בשאלה העיקרית בה עלינו להכריע - הקשר הסיבתי. .6 את שלילת הקשר הסיבתי תלה בית הדין באלה:נ- א. אין "קשר סביר" בין המצב הרפואי המתואר בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה לבין הרישומים הרפואיים מחודש יולי 1994; ב. לא הובאה ראשית ראיה שקרה ארוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה בעבודה; ג. על מנת שיתקיים יסוד הפגיעה בו מותנית תאונה כ"תאונה בעבודה" אין די בכאבים אלא יש לראות כי הארוע בעבודה הסב למבוטח נזק אורגני או פונקציונלי. .7 המערער גר במושב ועסק בחקלאות. לצד עיסוקו היה לו עסק לסריגים. את הסריגים יצרו בקרית גת ובמושב (במחסן) היה בית מלאכה ובו תפרו כפתורים ומשם שווקו הסריגים. .8 לאחר שסקר את העדויות, הצביע בית הדין האזורי על סתירות אחדות בעדות המערער. כאמור, נתייחס רק לאלה שיש להן השפעה על מסקנת בית הדין. א. נקבע כי שבניגוד לאמור בטופס התביעה שהוגש לנתבע ובניגוד להודעת המערער לחוקר כי הפסיק את עבודתו בחודש יולי 1994, העיד בבית הדין כי מאז הנפילה לא יכול היה לעבוד בחקלאות. הן טופס התביעה (מוצג נ/4) והן ההודעה לחוקר (מוצג נ1), נושאים תאריכים רחוקים מיום הנפילה ומכל מקום אחרי חודש יולי .1994 בתביעה שהוגשה לנתבע ציין המערער שמקום עבודתו הוא "עמית קולז חברה בע"מ" ולכן יש לייחס את מועד הפסקת העבודה לחברה הנזכרת ולא לחקלאות. לפני החוקר אמר המערער שהוא "רק משווק את הסחורה..." (סריגים). בתשובה לשאלות החוקר השיב המערער כי "למעשה מחודש 7.94אני לא עובד, אבל אני קם כשעה וחצי ביום ועובד". נראה שבתו סייעה בעסק הסריגים (אולי במקום אשתו) ובכלל". העיסוק שם הוא עונתי, מעצם טיבה של הסחורה. אם כן, ניתן ליישב את הגירסאות. המערער חדל לעסוק בחקלאות מיד לאחר האירוע וחדל לעבוד בסריגים בחודש יולי .1994 ב. מועד הארוע - בית הדין האזר קבע כי המערער "לא יכול היה לציין מועד הארוע בהודעתו בפני חוקר המוסד ולא ידע לומר האם היה זה ב- 3.94או 4.94". המערער מסר לחוק כי "עד חודש 3.94או 4.94אשתי התעסקה עם התפירה ואני עם השיווק של הסחורה...". נראה שמלים אלה אין בהן כדי לשמש יסוד למסקנה כי המערער לא ידע לנקוב את תאריך הארוע. ג. בדין קבע בית הדין קמא כי עדויות המערער ובנו באשר לבדיקת רופא ביום הארוע אינן מתיישבות. בעוד גירסת המערער היא כי לאחר הנפילה הם סרו לרופא, העיד בנו שרופא מהמושב הוזעק ונתן לאביו כדורים. מכל מקום, שניהם אישרו כי רופא בדק את המערער ביום הארוע. משום מה, לא הוצג כל רישום רפואי על כך. השאלה מה הוא משקלה של סתירה זו - קשה להערכה מכיוון שבית הדין קמא צרר את הסתירות ולא העריך כל אחת מהן, האם גורלית היא אם לא. .9 הרישום הרפואי הראשון נעשה בכרטיס קופת חולים ביום 27.6.94(מוצג נ/ג). לא צויין תחום ההתמחות של הרופא. אחד הממצאים שספק אם הוא קשור לעניננו הוא "בצואר שמאל בלוטה של כ-חצי ס"מ". מכל מקום אין שם רישום שהמערער התלונן בענין הפגיעה. .10 הרישום הרפואי השני מיום 26.7.94מקופת חולים הוא כנראה ממרפאה אורטופדית. שם התלונן המערער על כאבים בעורף ובגב התחתון ולצד זה צויין "נפילה מגובה 24.3.94". .11 המערער הגיש חוות דעת רפואית מטעם ד"ר אריה אריאלי ולפיה נגרם למערער "נזק תיפקודי וסוביקטיבי בדרגה בינונית קבוע (כך!)". בצילומי רנטגן נקבע כי קיים חשד לנזק דיסק 5C/ 4cוכן לדיסק .1S/5L .12 המשוכה העיקרית העומדת בפני המערער היא לשכנע את בית הדין שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין מצבו הרפואי. מאז הפגיעה ועד שהחל בטיפול רפואי חלפו ארבעה חודשים תמימים (ולא שלושה כפי שקבע בית הדין האזורי). פער הזמנים טעון הסבר משכנע. בענין זה, ניתן להתחשב באסון שפקד את המערער. אשתו לקתה במחלה קשה שהצריכה הקרנות בבית חולים. המערער ליווה אותה לבית חולים וכל מעייניו היו נתונים למצבה הקשה. וזו עדותו בענין זה:ב- "לא יכולתי באותה תקופה להתפנות לעצמי. אז טיפלתי באשתי ז"ל שקיבלה הקרנות בביה"ח בלינסון. לא ייחסתי חשיבות לכאבים העזים שהיו לי בגב וגם הייתי גוסס הייתי ממשיך ולוקח אותה." אשת המערער נפטרה בחודש מאי .1994 אין להוציא מכלל אפשרות שהטיפול בענינו נדחק והמערער התמסר רובו ככולו לטיפול באשתו המנוחה. .13פרק הזמן שחלף מאז קרות המעידה ועד שהמערער פנה לטיפול רפואי הנו ארוך מדי הגם שמביאים בשיקול את הטיפול באשתו ואת מותה. חלפו ארבעה חודשים תמימים, אשר יש בהם כדי להטיל ספק במידת הוודאות המינימלית הדרושה לקיום חובת הוצאת הקשר הסיבתי שבין הארוע לבין העבודה. אשת המערער נפטרה כאמור בחודש מאי 1994ואף מאז חלף זמן רב עד שהמערער פנה לראשונה לטפל בענינו - כחודשיים. ככל שפער הזמנים בין הפגיעה לבין ההזקקות לטיפול רפואי, עמוק יותר, כך מידת הסבירות שיים קשר סיבתי קטנה יותר. .14ב"כ המערער הדגיש שנזק לדיסקים אינו יכול לנבוע ממחלה ניוונית אלא מקורו מארוע טראומטי, ומכאן שיש זיקה בין הדברים. טענה זו היא מתחום הרפואה גרידא ואל לו לבית הדיר לחדור לתחום הרפואה ולהסיק מסקנות שאינן בתחום סמכותו ולא בתחום ידיעתו. לכך יש להוסיף את פער הזמנים שהוזכר ואת הפסיקה, לאמר:ו- "יש והתוצאה (מהפגיעה) באה ללא דיחוי, כתגובה מיידית לגורם שבעבודה, ויש והתוצאה נדית מעבר למסגרת שעות העבודה ועל הרופא לקבוע, כאמור, אם הזמן שעבר מאפשר עדיין, מבחינת הסבירות, לקבוע את הקשר הסיבתי". (דב"ע לה/42- 0אריה דרוקר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 244, 245). חלפו שלוש שנים מאז הפגיעה וספק אם יעלה בידי רופא לפסוק עתה, אם יש זיקה בין הנפילה לבין התוצאה. זאת, אנו אומרים, בנוסף לדברינו בדבר חוסר הוודאות המינימלית לקיום הקשר הסיבתי. .16משלא שוכנענו שקיים קשר סיבתי - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.נזקי מיםתאונות נפילהנזילהגגנפילה מגובה / מסולםנפילהמים