מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תוספת שהייה בדרגה: סגן הנשיא י' אליאסוף .1לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נג/-11953; שופטת ורבנר ונציגי הציבור לבנוני ו-אלון), בו חויבה המשיבה (להלן-המועצה המקומית) לשלם למערער "גמול השתלמות" ו"תוספת בעד שהייה בדרגה", בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הערעור מתייחס לאי-פסיקת פיצוי הלנת שכר על חלק מתשלומי גמול ההשתלמות ועל התוספת בעד שהייה בדרגה וכן על שיעור ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי .2המערער תבע מן המשיבה תשלום שני רכיבי שכר במסגרת עבודתו במועצה המקומית בתפקיד מזכיר בית ספר, והם - גמול השתלמות וכן תוספת בעד שהייה בדרגה (תביעה נוספת של המערער לתשלום תוספת עבור כיתה במסגרת החינוך המיוחד, נדחתה, ואינה נדונה בהליך). .3בפיסקה 3א) לפסק דינו פירט בית הדין האזורי את הראיות והטיעונים לעניין תביעת המערער לגמול השתלמות, וקבע את זכאותו של המערער לגמול זה החל מחודש אוגוסט .1989 בהמשך קבע בית הדין האזורי כי גמול השתלמות הוא בגדר "שכר עבודה", ועל כן הלנתו מזכה את המערער בתשלום פיצוי הלנת שכר. יחד עם זאת קבע בית הדין כי זכאותו של המערער לגמול השתלמות נקבעה ביום 1.10.1992רטרואקטיבית מיום .1.8.1989לגבי סכום הגמול בעד התקופה הרטרואקטיבית ( 1.8.1989עד 1.10.1992), שהוא בסך 418.90, 8ש"ח, קבע בית הדין כי אין מגיעים למערער פיצויי הלנה, "שכן לגבי תשלום הסכום הרטרואקטיבי לא נקבע מועד לתשלומו בחוק הגנת השכר", אלא מגיעים הפרשי הצמדה וריבית בלבד. לעומת זאת, באשר לתוספת החדשית של הגמול החל מ- 1.10.1992ועד לחודש אוגוסט 1993, שהיא בסך 221.55ש"ח לחודש, חייב בית הדין האזורי את המועצה המקומית לשלם למערער פיצוי הלנת שכר בשיעור מלא, לגבי כל גמול בהתאם לחודש שעבורו הוא משתלם. .4באשר לתוספת בעד שהיה בדרגה, קבע בית הדין האזורי כי המערער "היה זכאי לתוספת שהיה בדרגה אף אם דרגתו הינה דרגה אישית". התוספת בעד השהיה בדרגה הוכרה החל מחודש ינואר 1993והיא נתבעה בכתב התביעה למשך שמונה חודשים, עד לחודש אוגוסט 1993, והיא כומתה לסכום של 702.32, 1ש"ח. לעניין פיצויי הלנה לגבי סכום זה, קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "התובע בכתב התביעה תבע על תוספת זו פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית מחודש 10.93ולא על כל חודש וחודש בנפרד (עיין סעיף 9ב') ועל כן הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך 702.32, 1ש"ח וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.10.93ועד התשלום המלא בפועל. אין ספק כי בנוגע לתוספת השהייה היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים במיוחד לאור ת/ 15ואי הבהירות בנוגע לאופן מתן הדרגות לתובע, ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה." .5בית הדין האזורי חייב את המועצה המקומית לשלם למערער הוצאות בסך 000, 1ש"ח. .6על כך הוגש הערעור שלפנינו. הערעור מתייחס לאי-פסיקת פיצוי הלנת שכר למערער על החלק של תשלומי גמול ההשתלמות בעד תקופה הרטרואקטיבית ועל התוספת בעד שהייה בדרגה, וכן על שיעור ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. .7על פי החלטה דיונית התנהל הליך הערעור בהגשת עיקרי טיעון וסיכומים בכתב. פיצוי הלנה על גמול ההשתלמות .8הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו בנושא זה, הן כדלקמן: (א) מאחר וביום 1.10.1992הוכרה זכותו של המערער לקבלת גמול ההשתלמות, ומאחר ולא עברה שנה מיום הגשת תביעתו לבית הדין האזורי, ביום 15.8.1993, זכאי הוא לפיצוי הלנת שכר על סכומי גמול ההשתלמות בעד התקופה הרטרואקטיבית; (ב) גמול ההשתלמות בעד התקופה הרטרואקטיבית היה חייב להשתלם עם משכורת חודש אוקטובר 1992, ומשלא שולם אז, יש לשלם עליו פיצוי הלנת שכר. .9הטענות העיקריות של ב"כ המועצה המקומית לפנינו בנושא זה, הן כדלקמן: (א) לא נקבע בחוק מועד לתשלום גמול רטרואקטיבי, ועל כן אין הוא בגדר "שכר מולן" אשר יש לשלם עליו פיצוי הלנת שכר; (ב) לחלופין, זכותו של המערער לפיצוי הלנת שכר בעד התקופה הרטרואטיבית התישנה, מאחר והמערער לא הגיש תביעה תוך שנה מיום תחילת התקופה הרטרואקטיבית (1.8.1989). .10נבהיר כי פיצוי הלנת שכר משולם על "שכר מולן" המוגדר בסעיף 1לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, דהיינו - "שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע". המונח "שכר עבודה" מתייחס, בסעיף 1לחוק, לתשלומי שכר "המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". סכום "המגיע" לעובד הוא סכום שמקורו בהסכם אישי, בהסכם קיבוצי או בחוק (כגון, שכר מינימום). כאשר "מגיע" לעובד סכום שכר לתקופה רטרואקטיבית על בסיס הסכם המגדיל את השכר באופן רטרואקטיבי, משולמים הפרשי השכר במועד שנקבע בהסכם ההגדלה או במועד הקבוע לתשלום שכר העבודה או במועד שקבע בית הדין לעבודה (ר' סעיף 14(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958). רק אם ההפרשים לא שולמו במועדם כאמור, הם יהיו בגדר "שכר מולן". שונה המצב כאשר קיים הסכם המגדיר וקובע את תנאי הזכאות לרכיב שכר, אלא שתשלום הרכיב מותנה באישור של גורם כלשהוא, או שבית הדין קובע את הזכאות לאותו רכיב שכר. האישור של אותו גורם או פסיקת בית הדין יוצרים את הזכאות לרכיב השכר, ומעת האישור או הפסיקה "מגיע" רכיב השכר לאותו עובד. מאותה עת ואילך הופך רכיב השכר העתידי להיות "שכר מולן", ואילו רכיב השכר לתקופה הרטרואקטיבית לא הופך להיות "שכר מולן" באופן רטרואקטיבי בעד כל מועד מהמועדים שבעדם הוא היה משתלם. .11בעניין שלפנינו תשלום גמול ההשתלמות למערער היה טעון אישור, ואישור זה ניתן ביום 1.10.1992בתחולה רטרואקטיבית מיום .1.8.1989 לפיכך, התוצאה היא כי אין מגיע פיצוי הלנת שכר למערער בעד התקופה הרטרואקטיבית, אלא הפרשי הצמדה וריבית בלבד. פיצוי הלנה על התוספת בעד שהייה בדרגה .12הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו בנושא זה, הן כדלקמן: (א) אי פסיקת פיצוי הלנת שכר על התוספת בעד שהייה בדרגה, היא פגיעה בזכותו של המערער; (ב) לא היתה טעות כנה בעיכוב תשלום התוספת ולא היתה מחלוקת בדבר תשלום התוספת למערער, מה עוד שהתשלום לא שולם עד היום. .13הטענות העיקריות של ב"כ המועצה המקומית לפנינו בנושא זה, הן כדלקמן: (א) הוכח לבית הדין כי תוספת השהיה לא שולמה עקב טעות כנה וחילוקי דעות בדבר עצם קיום החוב, ואין להתערב בשיקולי בית הדין האזורי בנושא זה; (ב) לאור מטרת ההרתעה של חיוב בפיצוי הלנת שכר, אין לחייב את המועצה המקומית בתשלום פיצוי הלנת שכר למערער; (ג) השאלה האם היו חילוקי דעות של ממש בין הצדדים בעניין השכר שלא שולם היא שאלת עובדתית הנבחנת על פי מבחן אוביקטיבי. .14מסכימים אנו עם קביעתו של בית הדין האזורי כי היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים בעניין מתן הדרגה למערער. מחלוקת זו היתה בשאלה האם מגיעה למערער דרגה נוספת על דרגתו האישית, או שהדרגה הנוספת מגיעה רק למי שדרגתו היא דרגה תקנית. בית הדין האזורי הכריע בשאלה זו לטובת המערער, אך מצא כי בנסיבות העניין אכן היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים בעניין זה. .15אין אנו מוצאים כי יש מקום להתערבותנו, כערכאת ערעור, בקביעתו ובמסקנתו של בית הדין האזורי בנושא זה. הוצאות משפט .16כאמור לעיל, פסק בית הדין האזורי למערער הוצאות משפט בסך 000, 1ש"ח. .17לטענת ב"כ המערער, סכום ההוצאות הוא נמוך, בשים לב לסכום התביעה ולסכום שנפסק, וכן להכחשותיה של המועצה המקומית לשלם את שני רכיבי השכר שנפסקו למערער. תשובת ב"כ המועצה המקומית היא כי אין מקום להתערבות בהחלטת הערכאה הדיונית בדבר פסיקת הוצאות. .18ההלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בפסיקת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. .19בית הדין האזורי ניהל את ההליך והוא החליט בעניין ההוצאות על פי שיקול דעתו, תוך שהוא מביא בחשבון את ההליך כולו אשר התנהל לפניו. אין אנו מוצאים כי בעניין שלפנינו יש מקום להתערבותנו בנושא הוצאות המשפט שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. סיכום .20לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור, על כל חלקיו. .21יחד עם זאת, ולאור אופי הנושאים שנדונו בערעור, אין אנו מחייבים את המערער בתשלום הוצאות למועצה המקומית בהליך הערעור שלפנינו. הלנת שכרדירוג שכר (דרגה)תוספות שכר