מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תקנה 15 - ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים: השופטת אלישבע ברק ערעורו של המערער נסב כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.1995 באשר להפעלת תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ה'תשט"ז- .1956הערעור הוגש לאחר קבלת רשות ערעור בדב"ע נז/7-.99 נביא בקצרה את עובדות המקרה ביום 1.11.1992נפגע המערער פגיעה שהוכרה כתאונה בעבודה. המערער קרע את גיד אכילס. המערער עבר טיפולים וניתוח. ביום 2.5.1993שב המערער לעבודה. ביום 7.3.1994שיגרה מעבידתו של המערער, על ידי סמנכ"ל משאבי אנוש, מר איתן קירשנר, מכתב אליו בזו הלשון: "הננו מצטערים להודיעך כי במסגרת הצמצומים בחברה ולאור אי התאמתך המקצועית לעבודה ולאחר סכום עם נציגות העובדים, הוחלט על סיום עבודתך בחברה בתום יום 10.4.1994 ....." ביום 10.4.1994פוטר, אם כן המערער. יש לציין, כי את מכתב הפיטורין הנ"ל קיבל המערער בטרם פנה המוסד לביטוח לאומי אל מעבידתו לשם בירור נימוקי פיטוריו. ביום 20.3.1995ביקשה הועדה הרפואית מדרג ראשון חוות דעת מועדת הרשות לעניין תקנה .15 ביום 11.6.1995פנה המשיב אל מעבידתו של המערער וביקשה לברר שלושה דברים. האחד, האם המערער חזר לעבודה לאחר הפגיעה, השני, אם לא חזר, מה הסיבה, האם רפואית. השלישי, מהי סיבת פיטוריו. האם המלצה רפואית. ביום 30.7.1995ענה מנהל כוח אדם, מר דני גולדברג, למשיב, כי המערער חזר לעבודה ביום 2.5.1993, אך הועבר לאגף אחר. שכרו לא השתנה, והוא פוטר במסגרת צמצומים בהם פוטרו למעלה ממאה עובדים. ביום 7.8.1995המליצה ועדת הרשות, כדלהלן: "ועדת הרשות לאחר שעיינה בתיק הגיעה למסקנה שהפגיעה לא מונעת ממנו לחזור לעיסוקו כמכונאי. פוטר מעבודתו ללא קשר לפגיעה (צמצומי כוח אדם במפעל). אי לכך אין ועדת הרשות ממליצה להפעיל תקנה 15". ביום 24.8.1995קבעה הועדה הרפואית מדרג ראשון לעניין הפעלת תקנה 15, כי "הועדה מקבלת את טענות הנפגע על אי יכולתו להמשיך בעבודתו כמכונאי עבודה המלווה בעמידה ובהליכה ממשית ומחליטה להפעיל תקנה 15במלואה". נכותו הצמיתה של המערער, לאחר שהיו לו נכויות זמניות, נקבעה כנכות של %10 ובגין תקנה 15הוספו % 5נוספים. המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת הועדה מדרג ראשון להפעיל את תקנה 15לתקנות הנ"ל. ביום 30.11.1995התקבל ערעורו של המוסד לביטוח לאומי על ידי הועדה הרפואית לעררים, בקובעה לעניין תקנה 15, שהמערער "פוטר מעבודתו כשנתיים לאחר הפגיעה, הועדה לא מוצאת קשר בין פיטוריו והפגיעה". ביום 10.6.1996נתנה מעבידתו של המערער בידו מכתב נוסף בו כתוב, על ידי מנהל כוח אדם, מר דני גולדברג, כי המערער "פוטר מטעמי צמצומים, אולם על בסיס תפקוד לקוי בגין הפגיעה". מכתב אחרון זה לא היה בפני הועדה הרפואית לעררים. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי (בתב"ע נו/299- 01מפי השופטת א. עציון, מיום 1.8.1996), לא ראה מקום להתערב בהחלטת הועדה הרפואית לעררים לאור מכתבה השני של המעבידה, לפיה פוטר המערער במסגרת פיטורי צמצום. חוות דעת ועדת הרשות ועדת הרשות לא גבתה כל עדויות ממעבידתו של המערער. ועדת הרשות ציינה, כי אין חולק שהמערער פוטר במסגרת פיטורי צמצום. ועדת הרשות ציינה כי "לאחר שעיינה בתיק הגיעה למסקנה שהפגיעה לא מונעת ממנו לחזור לעיסוקו כמכונאי". מכאן, הועדה לא חקרה את מעבידתו של המערער. החלטת הועדה הרפואית לעררים בעניין הפעלת תקנה 15הועדה הרפואית מדרג ראשון פנתה לועדת הרשות על מנת שזו תחווה את דעתה בשאלה אם יש מקום להפעיל את תקנה .15הרופא המוסמך באותה ועדה היה אורטופד. למרות חוות דעת ועדת הרשות, היתה מסקנתה של ועדה זו, כי "הועדה מקבלת את טענות הנפגע על אי יכולתו להמשיך בעבודתו כמכונאי עבודה המלווה בעמידה ובהליכה ממשית". הועדה הרפואית מדרג ראשון הפעילה את תקנה 15במלואה. נציין, כי המכתב הראשון שנשלח למערער, היינו, מכתב הפיטורים, ציין במפורש כי "במסגרת הצמצומים בחברה ולאור אי התאמתך המקצועית לעבודה ולאחר סכום עם נציגות העובדים" המערער מפוטר. הועדה הרפואית לעררים לא התייחסה למכתב זה ואך ציינה, כי המערער פוטר כשנתיים לאחר הפגיעה. ועדת הרשות לא חקרה, כאמור, איש מטעם המעבידה או נציגי הועד. הועדה לא התייחסה לסוג העבודה שביצע המערער לפני הפגיעה ולכך שלא שב לעבודתו הרגילה בגלל הפגיעה. ועדת הרשות אך עיינה בתיקו של המערער. בתיק זה היה מכתב הפיטורים המקורי, לפיו, כאמור, פוטר המערער בפיטורי הצמצום בגלל אי תפקוד בגין הפגיעה. המערער לא שב מיד לאחר הפגיעה לעבודה, כך שלא עבד שנתיים לאחר הפגיעה, אלא הוא עבד עשרה חודשים עד לקבלת מכתב הפיטורים. ידיעה שיפוטית היא, שהחלטה על פיטורי צמצום אינה מתקבלת תוך יום. על המעביד להחליט על פיטורי צמצום, להחליט על רשימת מפוטרים, ולפי מכתב הפיטורים, היה על המעביד לסכם את רשימת המפוטרים עם נציגות העובדים. מכאן, המערער לא שב לעבודתו הרגילה, שכרו אמנם לא נפגע, אך תקופה קצרה לאחר שובו לעבודה, משנשקלו פיטורי צמצום, פוטר המערער במסגרת פיטורים אלו, והודע לו על ידי סמנכ"ל כוח אדם, מר איתן קירשנר, אשר כתב את מכתב הפיטורין למערער, כי הנימוק הוא הפגיעה שנפגע ואי יכולתו לעבוד. לא מדובר בשאלה רפואית. אין אנו בוחנים אם הלכה למעשה לא יכול היה המערער לעבוד כמכונאי, אם כי זו היתה מסקנת הרופא המוסמך. ועדת הרשות חיוותה את דעתה, על סמך עיון בתיק, כי המערער יכול היה להמשיך לעבוד כמכונאי. אך הלכה למעשה לא החזירה המעבידה את המערער לעבודתו הרגילה כמכונאי, ופיטרה אותו בהזדמנות הראשונה כשהנימוק הוא הפגיעה שנפגע. נציין, כי המערער טוען, שרצו לפטרו מיד עם שובו לעבודה. כששב לעבודה אמר לו, לדבריו, סמנכ"ל כוח אדם, מר איתן קירשנר, שהוא עומד לפטרו כי המערער לא יכול למלא עוד את התפקיד של מכונאי תעשייה לאור השיחה עם רופא התעשייה. לדבריו של המערער, הסכים מר קירשנר להיענות לבקשתו ולדחות את פיטוריו למועד אחר, עקב מצבו הפיסי, הסוציאלי, הנפשי והכלכלי של המערער. אין לנו כל ראיות לכך. ועדת הרשות לא חקרה זאת. אך מחומר הראיות שנמצא בתיק ושבו עיינה ועדת הרשות עולה, כאמור, שהמערער אכן לא שב להיות מכונאי תעשייה, כפי שהיה קודם לכן, ונמצא לו תפקיד אחר. בהזדמנות הראשונה, לאחר מספר חודשים, כשנדונו פיטורי צמצום, הוכנס לרשימה, והודע לו שהנימוק לפיטוריו הוא אי התאמתו המקרצועית. הועדה הרפואית לעררים אינה צופה פני עתיד אלא פני עבר והווה (ראה דב"ע נב/23- 01המוסד לביטוח לאומי - יוסף שינדלר, פד"ע כה, 133). עליה לבחון אם כבר עכשיו המבוטח אינו יכול לחזור לעבודתו (דב"ע לח/693- 01מריסה קנדל המוסד לביטוח לאומי לקט ועדות 195). שקלנו רבות אם היה מקום להפעיל את תקנה .15לכאורה עולה, שפיטורי המערער היו אמנם במסגרת פיטורי צמצום, אך הטענה היא, שהוא פוטר כי לא ניתן היה להחזירו לעבודתו כמכונאי. מאידך שקלנו את התקופה הארוכה שחלפה מאז הפגיעה עד לפיטוריו, ובגין תקופה ארוכה זו לא ניתן לקבוע בבטחה שפיטורי התובע נבעו מפגיעתו. עובדה היא, שלמרות הפגיעה הוא שב לעבודה ומשכורתו לא נפגעה. מסיבה זו אנו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות. רפואהתקנה 15 (ביטוח לאומי)ועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר