על פי הלכתו הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה, מעסיקו של משגיח כשרות הוא, ככלל, בית העסק אצלו הוא מוצב, וזאת, חרף העובדה שהמעביד אינו חופשי בבחירת משגיח הכשרות, בקביעת מהות ושעות עבודתו ובפיקוח עליה מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מיהו המעסיק של משגיח כשרות: בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הלנת שכר, ימי מחלה, שכר עבודה שלא שולם, שעות נוספות בגין עבודת לילה, דמי אבטלה, עבודה בימי שבתון, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, עוגמת נפש וכן עילה נזיקית. הנתבעים טוענים כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד ביניהם לבין התובע, לחילופין טוענים הם כי אפילו יחליט בית הדין כי התקיימו יחסי עובד מעביד, הרי שהתובע לא הוכיח זכאותו למבוקש על ידו . העובדות הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת באפייה לחם ודברי מאפה שונים, הנתבע 2 הנו אחד מהבעלים של הנתבעת 1. במסגרת דרישות הכשרות של בד"ץ העדה החרדית נדרש משגיח צמוד בעת העבודה במאפיה הנידונה. הנתבע עבד כנאמן כשרות בנתבעת משנת 1998 ועד לשנת 2001. המחלוקת האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין הנתבעים לתובע כטענת התובע או כטענת הנתבעים לא מתקיימים מבחני הפסיקה בעניין זה ומעסיקו של התובע הינו בד"ץ החברה החרדית. מה היו נסיבות סיום עבודת התובע, האם פוטר כטענתו או הבד"ץ הוא שהפסיק את עבודתו? מענה לשאלה זו יוביל לקביעת זכאות התובע לפיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת. האם זכאי התובע לזכויות המפורטות בכתב התביעה ובהן, דמי מחלה, שכר חודשים יולי ואוגוסט 2001, תמורה בגין עבודת לילה, פיצוי בגין דמי אבטלה, תמורה בגין עבודה בשבתון, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה. כמו כן, במידה ותקבע זכאות יש לברר באיזה שיעור. האם נגרמה לתובע עוגמת נפש בגינה זכאי הוא לפיצוי, ובאיזה שיעור. לבסוף, יש לבחון קיומה של יריבות לעילת תביעה בבית הדין בכל הנוגע לנתבע 2. הכרעת הדין האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת 1 - המאפיה? על פי הלכתו הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה, מעסיקו של משגיח כשרות הוא, ככלל, בית העסק אצלו הוא מוצב, וזאת, חרף העובדה שהמעביד אינו חופשי בבחירת משגיח הכשרות, בקביעת מהות ושעות עבודתו ובפיקוח עליה. כך: "טוענים המערערים: היות ובכדי לנהל מסעדה כשרה עלינו להעסיק משגיח כשרות והיות והמשגיח מופנה אלינו ע"י הרבנות והיות ובגלל עצם טיב עבודתו אין אנו יכולים לפקח על דרכי עבודתו, הרי שהמשגיח אינו נחשב כ"עובד" אצלנו. לא נוכל לקבל טענה זו. רבים הם המקרים בדיני העבודה, בהם המעביד אינו חופשי בבחירת עובדיו, אך הדבר אינו גורע מהיותו מעביד. בצדק הצביע השופט האזורי המלומד (בסעיף 6 לפסק-דינו) על חיקוקים שונים שלפיהם מופנים מחפשי עבודה למקומות עבודה, ואין הדבר פוגע ביחסי עובד-מעביד. גם העדר אפשרות הפיקוח בגלל סוג עבודה מסויים אינו גורם בכל מקרה לכך שבעל המקצוע המסויים אינו עוד נחשב כעובד. צדק השופט האזורי המלומד כשהסתמך בעניין זה על עקרון מבחן ההשתלבות (ראה סעיף 6 (ד) לפסק-דינו) והתוצאה היא, לפי מבחן זה: המשיב היה "עובד" אצל המערערים ואם זכאי הוא לפיצויי פיטורים, הרי הוא זכאי להם גם לגבי אותה התקופה בה עבד כמשגיח בלבד." [דב"ע ל/3-9 מרלן ברני - עסים שנה, פד"ע א', 113 בעמ' 116]. ובמקום אחר: "יחסים אלו הם מיוחדים במינם. הפיקוח על התובע נעשה לא ע"י הנתבעות, אלא ע"י הרב. היינו, לשכת הרבנות. כך גם באשר לשעות העבודה ולמהות העבודה. לכאורה, יחד עם זאת, נראה שהנתבעות היו מעבידותיו של התובע. הן אמנם העסיקוהו מתוך כורח המציאות - משרצו תעודת הכשר, לא היתה להן דרך אחרת אלא להעסיק את התובע. אמת התנאים הוכתבו על-ידי הרבנות, אך זו נשאה ונתנה איתם, בשמו של התובע. אמת, אף ברצותן תעודת הכשר, היו הנתבעות חייבות להעסיק את התובע, אך לא הוכח כי הן לא יכלו לשאת ולתת על תנאי העסקתו" [ב"ש שן/36-3 נבט רמונד - ישראל בן ארי ואח', תב"ע, תק-עב 90(3), 157 כפי שהובא בעב' (חי') 2784/00 משה שואפי נ' מועצה דתית נהריה, ניתן ביום 31.10.06, וראו גם בעב' 913731/99 ברזילי אריק נ' המועצה הדתית ראש העין ואח', עבודה אזורי, כרך ט"ז, 507, להלן: "פסק דין ברזילי"] מכאן עולה כי אכן הנתבעת 1 - המאפיה -הייתה המעסיק של התובע. פיצויי פיטורים עקב קביעתנו כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הנתבעת 1 לתובע, ברי כי הפסקת העבודה של התובע אצל הנתבעת נבעה מפיטוריו. שכן הנתבעת לא טענה כי הפסקת יחסי העבודה נבעה מהתפטרות התובע, דהיינו יחסי בעבודה לא הופסקו ביוזמת התובע כי אם ביזמת המעביד.על כן כתוצאה מטענתה שהפיטורים בוצעו על ידי המעסיק של התובע, בד"ץ העדה החרדית ומשקבענו כי המאפיה היא המעביד, מתבקשת המסקנה שהנתבעת 1 פיטרה את התובע. חובת המעביד לשלם פיצויי פיטורים לעובד שפוטר, מעוגנת בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים" או "החוק"). ואילו שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם אפשרית בהתקיים התנאים הקבועים בחוק בלבד. סעיף 16 לחוק מורה: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות... (ה)מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים הינה להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים (עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06). יחד עם זאת , נקבע בפסיקה כי "שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר" [עע 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02] באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש" [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. עובדות המקרה כפי שנתבררו בפנינו מעלות כי הפיטורים בוצעו לאחר שהתובע מעל בתפקידו, ישן בזמן העבודה בכך התרשל בביצוע תפקידו כמשגיח כשרות , בהפרשת חלה ובמטלות אחרות שנבעו מתפקידו זה וגרם לעיכוב הייצור במפעל. אדגיש כי במקרה עסקינן מדובר בנאמן כשרות אשר שליחותו הינה לדאוג כי המאכלים היוצאים מן המפעל עומדים בתנאי הכשרות ההלכתיים, ובהתרשלותו בתפקידו הריהו, בין היתר, מכשיל את הרבים אשר נותנים בו אמונם. כך עולה מעדותו של מר עופר חביה, מנהל הנתבעת, שנמצאה מהימנה בעיני בית הדין (עמ' 14 שו' 15-22): "התלונות הגיעו ממנהל היצור באותו זמן, שהוא פנה אלי מאחר ובאתי אליו בטענות למה אין תפוקה הנדרשת בבוקר כי היינו צריכים להפיץ סחורה לנקודות אליהם היו מיועדות. הרבה פעמים התפוקות הנדרשות לא בוצעו בפועל, חקרתי מה הסיבה, אמרו יש בעיה עם המשגיח, אמרו שברוב המקרים הוא נמצא בחדרו וקשה להעירו, והוא אמור להפריש חלה מהבצק, בלעדיה הבצק תקוע ולא אפשר לעבוד, הבצק קרוב לעשרה עובדים לא עבדו ולא פעלו אז הבצק שנשאר נוצר לו בלאי שנדרש כמעט ארבעים אחוז מהבצק היה צריך להזרק או שהתוצרת לא בוצעה. נגרם לנו נזק ממוני ונזק תדמיתי בלתי רגיל, ראיתי זאת ופניתי לממונים של הבדץ העדה החרדית בתלונות שהעלו." וכך גם בתצהירו: "21. בעקבות תלונות שהגיעו אלי במהלך שנת 2001, בדבר אופן עבודתו הלקוי של התובע אשר בין היתר כללו, צפיה בחומרים פורנוגרפים במהלך שעות העבודה, אי הפרשת חלה, שינה במהלך עבודתו דבר אשר עיכב את עבודת פס הייצור, העברת דיווח כוזב של ריכוז שעות העבודה, ועוד, פנתה המאפייה אל הבד"ץ בתלונה כי התובע מועל בתפקידו ומעכב את עבודת הייצור במאפיה דבר הגורם למאפיה נזקים רבים". ואכן, מר ישראל אייזנשטיין, משגיח כשרות מטעם בד"ץ העדה החרדית אשר היה אחראי על התובע בעבודתו כנאמן כשרות אצל הנתבעת, מאשר בתצהירו כי פנייה כזו התקבלה, נמצאה נכונה והובילה למתן הוראה לנתבעת שלא להעסיק עוד את התובע כנאמן כשרות. וכך נמסר בתצהירו: "8. במהלך שנת 2001, פנתה המאפיה אליי בתלונה כי התובע ישן במהלך עבודתו, דבר אשר מעכב את עבודת פס הייצור, שכן יש צורך להפריש חלה, פעולה שהנאמן צריך לבצעה. אציין כי במידה ולא תופרש חלה אזי המאפיה תאבד את תעודת ההכשר הניתנת לה ע"י הבד"ץ. ... 10. לדאבוני, נוכחתי לראות במשך מספר פעמים בהם באתי, כי התובע אכן ישן ומעכב את עובדי פס הייצור אשר נאלצים להמתין עד שהתובע יקוץ משנתו ויבוא להפריש חלה. 11. לאחר שנוכחתי לראות, כי תלונותיה של המאפיה מוצדקות והתובע אכן ישן במהלך עבודתו, אמרתי למנהל הנתבעת כי יש להחליף את התובע בנאמן אחר במקומו" יצוין כי מוסר התצהיר אינו בעל עניין ממשי בתיק שכן אינו בעל תפקיד בנתבעת ואינו כפוף לה וכל עניינו הוא בכשרות. לא זאת אף זאת, הוצגה בפנינו תעודה מטעם בד"ץ העדה החרדית המאשרת את טענת הנתבעים לפיה הנתבעת פיטרה את התובע ישירות בהוראת בד"ץ עקב הפרת משמעת והתרשלות בביצוע עבודתו וכי כשירותו של התובע לשמש כנאמן כשרות נשללה. וזו לשונה של התעודה: "ועד הכשרות של העדה החרדית מאשר בזה שמר יוסף צבי גולדשטיין מעל בתפקידו בין בכשרות ובין ברישום השעות, ולאחר שחקרו ובדקו את העניין מקרוב ונוכחו שכך למצער הדבר, הורו לחברת מאפית האחים חבה בע"מ (יעלה) להפסיק את עבודתו לאלתר כנאמן כשרות... (הדגשה שלי ש.ש)" יתר על כן, התובע בעדותו אישר כי אכן ישן בשעות העבודה: " ש. אם אומר לך שהיו תלונות מעובדים לגבי עבודתך, כשהיה צריך להפריש חלה ואתה ישנת וסרבת או שהיה לוקח לך הרבה זמן להפריש. ת. לא זכור לי מקרה אחד שבקשו ממני להפריש חלה וסרבתי... אני הייתי מנמנם בעבודה, קבלתי אישור מאלה שבקרו אותי. קבלתי אישור, כל עוד זה לא מפריע לעבודה." (עמ' 8 שו' 26-30) בהתבסס על מכלול הנסיבות, ובהתאם לפסיקה, הרי שבמקרה דנן אין לפסוק לתובע פיצויי פיטורים. התובע פוטר לפי הוראה של בד"ץ העדה החרדית ולא לפי שיקול דעתה של הנתבעת. במקרה דומה נקבע בפסיקה: "הפסקת עבודת המערער במאפיה נבעה מהפקעת כשירותו של המערער כמשגיח כשרות על-ידי רבנות רמת גן. בנסיבות אלה הפסקת העבודה לא נבעה ממעשה או מחדל המאפיה, אלא מנתונים הנוגעים למערער עצמו. בנסיבות אלה אין אנו פוסקים למערער פיצויי פיטורים." ע"ע 200011/97 צופיוף אהרון נ' הרבנות רמת גן (נבו). לא למותר לציין כי בהתנהלותו של התובע , כנאמן כשרות, קם גם היבט משמעתי אשר בגינו ניתן לשלול פיצויי פיטורים ,נוכח עובדות המקרה שבפנינו. דמי הודעה מוקדמת ממסכת העובדות כמפורט לעיל עולה כי התובע ישן בזמן העבודה ומעל בתפקידו באופן שיטתי. התובע לא חדל ממנהגו זה אף לאחר תלונות רבות שהתקבלו נגדו אצל הנתבעת ואף לאחר מספר ביקורות שנערכו על ידי בד"ץ העדה החרדית (ר' תצהיר מר ישראל אייזנשטיין). התובע לא השכיל לנצל את ההזדמנויות אשר העניקה לו הנתבעת לתקן את המעוות שעה שלא נקטה מעשה כבר בפעם הראשונה בה נתפס התובע ברשלנותו. התובע המשיך וסרח ולא שינה דרכיו, חרף העובדה שניתנו לו הזדמנויות לכך כעולה מעדותו של מר עופר חבה (עמ' 14, שו' 23-28): "ש. מתי הגיעו תלונות אלה. באילו תאריכים. ת. זה היה לפני עשר שנים. הגיעו מס' לא קטן של תלונות בתאריכים בסדר קצוב כמעט באופן שגרתי באופן תדיר. ש. אם חזרו על עצמם מדוע בתלונות הראשונות לא פנית לבדץ. ת. מטבע הדברים נתנו אפשרות לתקן את המצב, ראינו שהדברים לא מקבלים יחס שונה ממה שהיה עבר, פניתי לבדץ בדרישה אולטימטיבית שהמצב לא יכול להמשיך." לא זאת בלבד שהתובע היה מודע להתנהלותו הבעייתית, הרי שבהמשך העסקתו של התובע היה כדי לפגוע בנתבעת. ממסכת העובדות עולה כי בד"ץ העדה החרדית קבעו כי התובע אינו כשיר עוד לשמש כנאמן כשרות, זאת עקב הפרות המשמעת וחוסר מילוי התפקיד בנאמנות. לו המשיכה הנתבעת להעסיק את התובע היה זה בניגוד להוראות הבד"ץ והדבר היה מביא לאבדן תעודת הכשרות של הנתבעת ולנזק למפעלה. בנסיבות המפורטות לעיל, ובהתחשב בעובדה כי המדובר בפיטורים עקב הפרות משמעת, הרי שמתקיים המצב בו אין אפשרות להמשיך את יחסי העבודה בפועל, במהלך ההודעה המוקדמת. כמו כן נוכח האמור בעדות מר עופר לא באה הפסקת ההעסקה בהפתעה כי אם לאחר התראות כך שלא היה בכך להפתיע את התובע. בנסיבות אלו לא מתקיים הרציונל של הודעה מוקדמת והנתבעת אינה חייבת בתשלום דמי הודעה מוקדמת. ימי מחלה בכתב תביעתו טוען התובע כי יש לפסוק לטובתו תשלום בגין ימי מחלה. לדידו חלה בין המועדים 12-13.10.99 (הוצג בפנינו אישור מחלה) וכן בהזדמנות נוספת חלה למשך 4 ימים, התובע לא פירט תאריכים לתקופה נוספת זו ולא צירף אסמכתאות. הנתבעת מכחישה כי הוצגו בפניה אישורי מחלה כנדרש. אף לו הוכח כי התובע אכן היה חולה בתאריכים אלו והציג בפני הנתבעת אישורים מתאימים, הרי שאפילו לשיטתו הנתבעת שילמה לו בגין הימים עסקינן (עמ' 7 שורות 16-20): "ש. בימים שהיית חולה לא הודעת למישהו מהמאפיה אלא הבאת בדיעבד את ימי המחלה ואף אחד לא ידע שאתה חולה, אתה דאגת למחליף. קבלת שכר. ת. הייתי אמור לקבל שכר ואני הייתי אמור לשלם למחליף. ש. קבלת שכר עבור הימים האלה. ת. נראה לי שכן. מה שקבלתי הייתי אמור להעביר למישהו אחר, אני לא קבלתי." נוכח העובדה כי מוסכם על הצדדים כי הנתבעת שילמה לתובע שכר עבודה בגין הימים בהם התובע היה חולה, הרי שלא ניתן להימנע מן המסקנה אותה מציג מר עופר חבה בעדותו (עמ' 13 שו' 15-19) כי כרטיס העובד האישי של התובע הוחתם בשעון הנוכחות של הנתבעת בימים אלו. "ש. מפנה לסעיף 14 , האם כשנאמר חולה או מחלה, מדוע הוא זכאי לתשלום ימי מחלה, מדוע היה צריך לשלם את שכר המחליף ולא אתם עצמכם. ת. ברגע שהוא לא הציג אישורי מחלה, והוא חתם בכרטיס, ואני לא יודע מה הסידור בינו לבין המחליף, בסידור העבודה בא לידי ביטוי נוכחות שלו ולא של מישהו אחר, בשעון הנוכחות, אם היה מישהו אחר הוא לקח את הכרטיס של התובע וחתם במקומו."(דגש שלי ש.ש.) הוכח כי הנתבעת שילמה את חובותיה ואילו התובע העביר ,ככל הנראה, את השכר בגין ימים אלו למחליפו אשר השתמש בכרטיס העבודה האישי של התובע והחתים אותו בשעון הנוכחות של הנתבעת. כעולה מעדות מר חבה ללא שהנתבעת ידאה מה הסידור בינו לבין המחליף וללא שהיה לכך אות בהחתמת הכרטיס. בנסיבות דנן, לא מצאנו כי יש להשית על הנתבעת כפל תשלום עבור ימי המחלה בגינם כבר שילמה לתובע. מעבר לצורך יוער, כי יש לקבל עמדת הנתבעת לפיה טענת התובע כי חלה עקב תנאי עבודתו אינה נתמכת בחוות דעת רפואית ולפיכך יש לדחותה. שעות נוספות בגין עבודת לילה התובע טוען בסעיפים 59 לכתב התביעה כי "העבדתו במשמרות המחייבת עבודה שכולה עבודת לילה, הינה בלתי חוקית ובית הדין לא יעשה לאכיפתו." לפיכך טוען הוא כי "יש לראות 2 מתוך כל שלושה שבועות של עבודה, כעבודה בשעות נוספות" (סעיף 60 לכתב התביעה). אין לקבל טענה זו של התובע. כבר נקבע בפסיקה כי לצורך חישוב שעות נוספות הרי שיש לבחון האם מדובר בשעות עבודה: "נקודת המוצא לסיווג שעות כ"שעות עבודה" מצויה בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- .1951 בסעיף 1 שבחוק נקבע, כי "שעות עבודה" פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה. "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה" נאמר, ולא הזמן שבו מצוי העובד במקום העבודה, ללמדך שיכול והעובד יימצא במקום העבודה והשעות לא תהיינה שעות עבודה. ויכול ויימצא בבית והשעות תהיינה שעות עבודה. הקובע הוא אם העובד עומד "לרשות העבודה", או לרשות עצמו" (דב"ע לד/4-3 רוברט יקואל נ' אליהו פלד, פד"ע ה 328, 334) וכן נקבעה בפסיקה מאוחרת יותר שורת המבחנים: "התשובה לשאלה אם מדובר ב'שעות נוכחות/שהייה' שאינן מזכות בשכר או ב'שעות עבודה' נגזרת ממכלול הנסיבות: הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהותו של העבודה במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה" ועוד (פיסקה 7 לפסק-דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) לאה גליקסמן ב- עע 328/06 ש. ניר הצפון בע"מ נ' דלאיכה נאדל (4.5.08)) כפי שפורט לעיל, במקרה דנן ישן התובע במהלך עבודתו, לא ביצע את מלאכתו כנדרש ואף גרם לעיכוב בייצור המפעל. לפיכך, נראה כי אין לחשב שעות אלו כשעות עבודה לצורך חישוב שעות נוספות. רכיב תביעה זה נדחה. עבודה בימי שבתון התובע לא הוכיח רכיב זה כנדרש, מדובר בתביעה ממונית אשר יש להוכיחה שלא בדרך האומדן כי אם באופן מדויק. התובע טען באופן סתום כי עבד בימי המנוחה ללא פירוט שעות עבודתו וימי עבודתו המדויקים. לפיכך, אף תביעה זו נדחית. פדיון ימי חופשה התובע כלל בתביעתו רכיב של פדיון ימי חופשה. ואולם רכיב זה התיישן בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951. זאת נוכח העובדה כי כתב התביעה הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים מיום סיום יחסי העבודה בין התובע לנתבעת גם לשיטתו של התובע. שכן לשיטתו של התובע סיום יחסי העבודה חל ביום 5.8.01 ואילו כתב התביעה הוגש בחלוף כ-7 שנים ביום 17.3.08. דמי הבראה דין רכיב תביעה זה להתקבל, התובע זכאי לדמי הבראה עבור תקופה של שנתיים ממועד הפיטורים. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 3120 ₪. לפי החישוב הבא: בשנת 2000 זכאי התובע ל-6ימי הבראה כל אחד בסך של 282 ₪. בשנת 2001 זכאי התובע ל-6 ימי הבראה כל אחד בסך של 285 ₪. דמי אבטלה מצאנו כי יש לקבל את טענתו של התובע כי הנתבעת מנעה ממנו את האפשרות לממש את זכאותו לקבלת דמי אבטלה מהביטוח הלאומי בכך שלא נענתה לפניותיו למסור לו אישור מעביד ומכתב אודות תאריך תחילת העסקה וסיומה. אכן החוק מקים חובה על הנתבעת למסור לתובע מכתב ובו תאריך תחילת העסקה וסיומה, כאמור בסעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א- 2001. משלא עשתה כן מנעה מהתובע לממש זכויותיו ולפיכך עליה לפצותו. יחד עם זאת, נוכח מסכת העובדות כמפורט בפסק הדין, וביניהן כי התובע פוטר בהוראת בד"ץ העדה החרדית ועקב הפרת משמעת, הרי שיש לפסוק במקרה זה פיצוי חלקי בגין דמי אבטלה בשווי 20% מהסעד המבוקש העומד על 35,0000 ₪, היינו 7000 ש"ח. שכר בגין עבודת התובע בחודש יולי 2001 התובע עבד ביולי - בכפוף למתואר לעיל .הנתבעת תשלם לתובע שכר עבודתו בגין חודש יולי. לא הוכח לפנינו כי התובע עבד אף 5 ימים בחודש אוגוסט כטענת התובע. תביעה זו לאוגוסט נדחית. לפיכך, תחויב הנתבעת בסכום של 5733 ₪, סכום זהה למשכורתו בחודשים מאי, יוני 2001. עגמת נפש הלכה פסוקה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן במקרים נדירים ויוצאי דופן: "על פי ההלכה, פיצוי בגין עגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, בשים לב לטיב הפגיעה בעובד ולחומרתה ולחומרת התנהלותו של המעסיק [ראו עע 456/06 אוניברסיטת תל-אביב נ' רבקה אלישע (לא פורסם, 27.2.2008); עע 247/07 פלונית נ' סופיה קוצ'יק (לא פורסם, 24.9.2009); עע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל, פד"ע לח1 (2002); עע 419/07 מדינת ישראל נ' יעל חן (לא פורסם, 3.11.2008)]. " (עע (ארצי) 10376/05/10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נגד אליהו אליאס, דינים ארצי לעבודה 2010 (190) 768 (23/12/2010)). לא מצאתי כי המקרה עסקינן עולה בגדר מקרה קיצון המצריך פיצוי בגין עוגמת נפש. הפיטורים נעשו עקב בעיות משמעת בהתנהגות התובע אשר ישן בזמן עבודתו, עיכב את העבודה במפעל וגרם לנזק. זאת ועוד, עדותו של התובע לעניין אופן יחסו של הנתבע 2, האלימות שהופעלה כלפיו לכאורה והסיכון בו נמצא לכאורה בזמן עבודתו לא נמצאה מהימנה על בית הדין ולא נתמכה בחיזוקים נוספים, לפיכך אין לקבלה. בנסיבות אלה לא מצאנו כי יש להשית פיצוי בגין עוגמת נפש. תביעה זו נדחית. הלנת שכר והתביעה הנזיקית בכתב התביעה ציין התובע רכיב של הלנת שכר. בהתאם להערת כב' הרשמת חופית גרשון יזרעאלי מיום 19.11.09, וויתר התובע על רכיב תביעה זה מחמת העובדה כי התיישן התיישנות מהותית. חרף האמור, בתצהיר המתוקן אשר הגיש הוסיף וטען לרכיב של הלנת שכר. אך בדיון ביום 20.12.11 הסכים התובע למחיקת הסעיפים העוסקים ברכיב תביעה זה מן התצהיר. לפיכך אין אנו נדרשים לרכיב הנידון. כמו כן, בכתב התביעה תבע התובע בעילה נזיקית אולם חזר בו בהמלצת כב' הרשמת. ר' פרוטוקול מיום 19.11.09. סוף דבר בכל רכיבי תביעתו ,פרט לאמור בסעיף 50 להלן, לא הרים התובע את הנטל הנדרש ולכן רכיבים אלו דינם להידחות. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי הבראה סך של 3120 ₪. דמי אבטלה סך של 7000 ₪. שכר עבודה בגין חודש אוגוסט סך של 4724 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מהסכומים בסעיף 50 לעיל יש לקזז את סכום ההוצאות שנפסקו לתובע ובתוספת ההוצאות אשר הושתו על התובע וטרם שולמו על ידו מיום 11.4.11 בסך של 1500 ₪. נוכח העובדה כי רובה של התביעה נדחתה, סכומי התביעה הבלתי מבוססים והחורגים ממידה בכתב התביעה ואיחורי התובע לדיונים , שקלתי השתת הוצאות על התובע. אולם משנדחתה מרבית תביעתו במילא , ונוכח קיזוז האמור לעיל בסעיף 51 ,יסתפק בית הדין בכך שכל צד ישא בהוצאותיו. כשרות