בעיטה של סוס - פיצויים א. מבוא   1. עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 2. התובע, מר אולג פליישר, טען בכתב התביעה כי ביום 11.03.04 שעה: 06:55, בעת שצעד על מדרכה לאורך רחוב תל חי צומת התעבורה לכיוון כלא רמלה, בדרכו לעבודתו, לפתע הגיחו צמד סוסים דוהרים אשר בשעטתם האדירה בעטו בו ודרכו עליו. כתוצאה מכך נפל בחוזקה על האדמה. לטענת התובע בכתב התביעה, עקב הבעיטה והדריכה של הסוסים, הוא נפל בחוזקה קדימה ובלם את נפילתו עם שתי ידיו המושטות. (סעיפים 1-2 לכתב התביעה). לטענת התובע, באירוע המתואר הוא נחבל בכתפו ונגרמה לו נכות צמיתה בשיעור 15%. 3. התובע טען כי מחובתה של נתבעת 1, עירית רמלה, שהינה הרשות המקומית אשר בתחום שיפוטה ואחריותה התרחש האירוע, לדאוג לבטיחות הולכי הרגל בתחומה ולמנוע מפגעים במקומות ציבוריים ועל כן, היא נושאת באחריות ישירה לפגיעתו. 4. נתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, הינה המבטחת של נתבעת 1. 5. בכתב ההגנה הנתבעות הכחישו את טענות התובע וכן הכחישו את קרות האירוע ונסיבותיו הנטענות. (סעיפים 1-2 לכתב ההגנה). 6. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד מר אנואר אבו רקייק, בה טענו כי האירוע הנטען בכתב התביעה ואשר הוכחש על ידן, התרחש בשל בעלי חיים שהינם באחריות או בבעלות צד ג' וכי צד ג' אחראי לנזקים הנטענים והמוכחשים. 7. בהסכמת הנתבעות וצד ג', בפסק דין מיום 14.11.12, נדחתה ההודעה לצד ג'. ב. ראיות תצהיר התובע 8. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי ביום 11.03.04 שעה 06:55, בעת שצעד על מדרכה לאורך רחוב תל חי צומת התעבורה לכיוון כלא רמלה, בדרכו לעבודתו, לפתע הגיחו צמד סוסים דוהרים אשר בשעטתם האדירה בעטו בו ודרכו עליו וכתוצאה מכך הוא נפל בחוזקה על האדמה. לדברי התובע, המסלול בו הלך היה מסלול ההליכה הקבוע שלו מתחנת האוטובוס אל מקום עבודתו בכל יום. (סעיפים 1-2 לתצהיר). 9. לדברי התובע בתצהירו, בעקבות הבעיטה והדריכה של הסוסים ומעוצמתן, הוא נפל בחוזקה קדימה על האדמה תוך שהוא בולם את נפילתו עם שתי ידיו המושטות. (סעיפים 3 ו-10 לתצהיר). 10. לדברי התובע, המום, חבול ושותת דם הוא הצליח להגיע למקום עבודתו שהיה בסמוך למקום האירוע, משם פונה לתחנת המשטרה הקרובה ודיווח על האירוע ומשם המשיך, בסיוע חבריו לעבודה, לבית החולים "אסף הרופא" לצורך קבלת טיפול. (סעיף 12 לתצהיר). 11. לדברי התובע בתצהירו, המחשבה הראשונה שעברה בראשו הייתה כי מדובר בפיגוע חבלני וכי אלו השניות האחרונות של חייו. התובע טען כי באותה עת היו בארץ מספר פיגועים חבלניים. לדברי התובע, מיד לאחר הפגיעה היה פרק זמן שלקח לו להבין את מה שקרה. לדבריו, יום לפני התאונה היה פיגוע חבלני באשדוד וכאשר קיבל את המכה מאחור חשב שמחבל תוקע סכין בגבו. אחרי מספר רגעים הבין שסוסים פגעו בו. (סעיפים 23 ו- 56 לתצהיר). עדות התובע 12. לדברי התובע בעדותו, ביום האירוע הוא נסע לעבודתו באוטובוס, ירד מהאוטובוס בתחנה המרכזית ברמלה ומשם הלך ברגל אל מקום עבודתו במטה הארצי ברמלה. לדבריו, חצה כביש במעבר חציה, עלה למדרכה והספיק ללכת על המדרכה 10-20 מטרים. לדבריו, לא ראה את הסוסים מגיעים אלא שמע אדם רץ. הוא לא חשב שמדובר בסוס ולא הסתכל לאחור. לדברי התובע, הוא חשב שמדובר בפיגוע ומחבל הדוקר אותו בגבו. לדברי התובע, שני הסוסים פגעו בו בגב תחתון ובמותן. אחרי שפגעו בו, הסוסים ירדו לכביש וברחו לצד בית הכלא. לדבריו, עובר אורח במשאית בא לעזרתו, נתן לו מים ושאל אותו אם להזמין אמבולנס. לאחר מכן, התובע הלך לעבודתו ומפקדו שלח אותו לבית חולים בליווי שני קצינים. לבית החולים הגיע התובע 3-4 שעות לאחר האירוע. (עמ' 1-3, 5 ו- 11-14 לפרוט'). תצהיר ועדות ד"ר יצחק רודריג 13. מטעם הנתבעות העיד ד"ר יצחק רודריג, אשר במועד הרלבנטי לאירוע וגם במועד מתן עדותו, הוא משמש בתפקיד רופא וטרינר עירוני של נתבעת 1. 14. לדברי ד"ר רודריג, לנתבעת 1 נודע לראשונה על האירוע הנטען בכתב התביעה, בתחילת שנת 2007. (סעיף 3 לתצהיר). 15. ד"ר רודריג מסר בתצהירו ובעדותו כי באירוע נשוא התביעה אין מדובר בפגיעת סוס, בעיטה או דריכה של סוס וכי יכול להיות שהתובע נחבל כתוצאה מנפילה. לדבריו, פגיעה כתוצאה מדריכה או בעיטה של סוס היא בדרך כלל פגיעה קשה ברקמות רכות, פגיעה פנימית, לעיתים שברים ושטפי דם. לדבריו, בבדיקת התובע בחדר המיון לא נמצאו פגיעות מסוג זה. נמצאו סימני חבלה שטחיים ואלה אינם עולים בקנה אחד עם פגיעת סוס. (סעיף 2 לתצהיר. עמ' 18 לפרוט' ש' 24-31. עמ' 19 ש' 1-6. עמ' 21 ש' 8-11). 16. עוד לדברי ד"ר רודריג, במקרה הנטען על ידי התובע, לא התקבלה בעירייה התראה על סוסים משוטטים קודם לאירוע. בבוקר האירוע הנטען, לאחר שהתקבלה הודעה מן המוקד על סוסים משוטטים, נשלחו פקחים אך לא נמצאו במקום סוסים. (סעיפים 6-7 לתצהיר) 17. לדברי ד"ר רודריג, רמלה הינה יישוב מעורב ויותר מ- 20% מאוכלוסייתה הינה מן המגזר הערבי והבדואי וישנם תושבים המחזיקים בבתיהם ובחצרותיהם בעלי חיים לרבות סוסים. לדבריו, קיימת בעיר תופעה של סוסים משוטטים, לעיתים הסוסים נשלחים לרעות בשטח לבדם ואז הם יכולים לנוע ולהגיע למקומות בהם יש מגורים ואנשים. לדברי ד"ר רודריג, המצב בפועל בערים המעורבות אינו מצב אוטופי. ד"ר רודריג מסר כי מדיניות העירייה היא לפעול כנגד התופעה. בהתאם לחוק עזר עירוני חלים איסורים על החזקת בעלי חיים ללא היתר וכן על רעיית בעלי חיים או מתן אפשרות לבעלי חיים לרעות לבדם. כן חל איסור על מעבר סוסים בשטח עירוני ללא היתרים וליווי. לדברי ד"ר רודריג, העירייה עושה כל שביכולתה על מנת למנוע שוטטות בעלי חיים. פקחי המחלקה הווטרינרית של העירייה עורכים סיורים יזומים מדי יום ברחבי העיר והפקחים גם נשלחים למקומות שונים בעיר בעקבות קריאות המתקבלות במוקד. לדבריו, העירייה אינה יכולה להעמיד פקחים 24 שעות בכל נקודה ונקודה בעיר ואין לעירייה אפשרות מעשית למנוע אירועים פתאומיים וחריגים של סוסים המשולחים לחופשי. (סעיפים 4-6 לתצהיר. עמ' 21 לפרוט' ש' 20-29, 30-31. עמ' 22 לפרוט' ש' 1-2. עמ' 29 ש' 22-23). 18. להערכתו של ד"ר רודריג, ככל שהיו במקום האירוע הנטען סוסים, מדובר בסוסים השייכים למשפחת אבו רקייק. לדבריו, העירייה נקטה בהליכים כנגד משפחת אבו רקייק בשל שוטטות סוסים השייכים למשפחה. במסגרת הליכים אלה הוטלו קנסות, התראות ודרישה לפינוי הסוסים. לדבריו, נעשה גם ניסיון להחרים את הסוסים. לדבריו, החרמת רכושו של אדם היא פעולה דרסטית אשר ננקטת בצמצום בעיקר כלפי אוכלוסיות מעוטות יכולת. לבית המשפט הוצג צילום המתעד מסירת דו"ח לבן משפחת אבו רקייק בתאריך 28.05.02 (מוצג נ/3). כן הוצג דו"ח ע"ש עטייה אבו רקייק מתאריך 27.01.03 בגין החזקת סוסים בחצרו ללא היתר. (מוצג נ/1). ר' גם עדות ד"ר רודריג לפיה בינואר 2005 ניתנה לאנואר אבו רקייק ברירת קנס. (עמ' 36 לפרוט' ש' 11-13). הוצגו גם התמונות מוצג נ/2 אשר לטענת נתבעת 1, מצולמים בהם סוסים של משפחת אבו רקייק. (סעיפים 8-9 לתצהיר ד"ר רודריג. עמ' 34 לפרוט' ש' 1-8, 26-29). תצהיר צד ג', מר אנואר אבו רקייק 19. לדברי מר אבו רקייק בתצהירו, אין לו ומעולם לא היו לו סוסים בבעלותו או חזקתו. לדבריו, אביו ז"ל החזיק סוסה אשר נמכרה ימים ספורים לאחר פטירת האב ביום 14.04.04. לדברי מר אבו רקייק, הסוסה של אביו הייתה קשורה, אין סיכוי שהיא הגיעה אי פעם לצומת התעבורה והיא אינה מעורבת בתאונה. (סעיפים 4-8 לתצהיר). 20. לדברי מר אבו רקייק, בעבר במועד שאינו זכור לו, הוא קיבל קנס בגין החזקת סוסים למרות שאין לו סוסים. לדבריו קיבל קנס "בטח על רקע הסכסוך לגבי הקרקע שאנו גרים בה". לדבריו, נתבעת 1 מצויה בסכסוך עם משפחתו לגבי המקרקעין של מגורי משפחתו ו"הם כל הזמן מחפשים אותנו". (סעיפים 9-11 לתצהיר). עדות מר אנואר אבו רקייק 21. מר אבו רקייק מסר בעדותו כי לאביו הייתה רק סוסה אחת וכשבוע אחרי שנפטר האב, אחיו של מר אבו רקייק מכר את הסוסה. לדבריו, הוא עצמו אף פעם לא גידל סוסים, אין לו סוסים ובחווה של המשפחה אין סוסים מאז פטירת האב. התמונות, מוצג נ/2, הוצגו למר אבו רקייק והוא אמר כי אינו מכיר סוסים אלה. עם זאת, מר אבו רקייק הודה כי הוא קיבל קנס בגין החזקת סוסים לאחר שאביו נפטר ואף שילם אותו. (עמ' 40-42, 43 לפרוט'). ג. דיון 22. לדברי התובע, ביום האירוע הוא נסע לעבודתו באוטובוס, ירד מהאוטובוס בתחנה המרכזית ברמלה ומשם הלך ברגל אל מקום עבודתו במטה הארצי ברמלה. לדבריו, חצה כביש במעבר חציה, עלה למדרכה והספיק ללכת על המדרכה 10-20 מטרים. (פרוט' עמ' 1 ש' 19-23. עמ' 11 ש' 1-3). 23. בעדותו אמר התובע: "אני הרגשתי כאילו מישהו רץ מאחורה". "לא ראיתי אותם. אני שמעתי שמישהו רץ ברגע ראשון לא ידעתי מי רץ מאחור, אני חשבתי על הדברים שלי, על עבודה". "לא הסתכלתי אחורה חשבתי שזה בסדר מישהו רץ ויעקוף אותי ויש מקום". "אני לא ידעתי מי רץ אם אני יודע שזה סוס הייתי מסובב אולי את הראש". "לפני שנפלתי שמעתי שמישהו רץ". "שמעתי מישהו רץ זהו". (פרוט' עמ' 2 ש' 31. עמ' 3 ש' 13-14, 18-19, 22-23, 25. עמ' 14 ש' 5). בחקירתו הנגדית נשאל התובע והשיב כדלקמן: "ש. אתה בדיעבד הנחת שיש סוס אחד שבעט בך חשבת שזה איש שפגע בך ת. זה בשנייה הראשונה שקיבלתי מכה חשבתי אולי זה, לא חשבתי על סוסים, לא היה תמרורים שלטים שפה יכולים לרוץ סוסים. אני לא חשבתי בכלל שיכולים להיות פה סוסים. ש. אתה בכלל לא שמעת באוזן שום סוסים דוהרים חשבת שאיש פגע בך ת. אני שמעתי מישהו רץ לא אכפת אם מישהו רץ אם הוא רץ שיעקוף אותי". ... אני חשבתי שמישהו רוצה לדקור אותי בגב, חשבתי מישהו נותן מכה אדירה נפלתי ועכשיו הוא דוקר אותי... אני לא ידעתי שזה סוסים. אני לא ידעתי שזה היה סוס...אני חשבתי שמישהו דוחף אותי נפלתי עכשיו מכניס לי סכין בגב זה היה ברגע הראשון, אחר כך .. יום לפני היה פיגוע באשדוד". (בעמ' 5 לפרוט' ש' 19-23, 26-32. ר' גם בעמ' 2 ש' 24-25). "ש. אתה לא יודע מה פגע בך ת. ברגע ראשונה אני לא ידעתי, אני שמעתי שמישהו נותן לי מכה. ש. כשפגע בך מה שפגע בך מאחור לא ראית מה זה היה ת. לא ראיתי. ש. לכן למעשה אתה מודה שלא הספקת להסתובב לראות מה פוגע בך ת. כן". (עמ' 11 ש' 6-11). "ש. אם אני מבין נכון אתה טוען שלא שמעת את הסוסים ת. לפני הפגיעה שמעתי שמישהו רץ. חשבתי בן אדם בגלל שלא חשבתי שיהיו סוסים". (עמ' 11 ש' 20-21). "כאשר נפלתי אני חשבתי שזה פיגוע לא הבנתי מה קרה בכלל ראיתי שהסוס השני קפץ מעל הגוף שלי, הייתי קצת בשוק, חשבתי שאני משתתף בסרט אמריקאי קוי בויי, לא הבנתי מה קרה...". (עמ' 5 ש' 16-17). 24. על פי עדות התובע, אפוא, הוא לא ראה סוסים מגיעים, הוא לא שמע סוסים דוהרים או סוסים מתקרבים בדהרה, הוא לא חשב שמדובר בסוסים וגם לא הסתכל לאחור. מעדות התובע עולה כי הוא חשב שמדובר באדם המגיע בריצה שלא העלתה בו חשד לדבר חריג. לדברי התובע, גם כשנפגע, לא ראה מי פגע בו, הוא לא חשב שמדובר בסוסים והוא חשב שאדם דחף אותו. גרסת התובע בעדותו עומדת, אפוא, בסתירה לגרסה שבתצהירו. בעוד שעל פי תצהירו, היו אלה שני סוסים אשר דהרו בשעטה אדירה כלומר, שהיה מדובר ברקיעה והתקדמות במהירות ובעוצמה, בעדותו אמר התובע כי כל שהוא שמע היה ריצה רגילה של אדם. (ר' לעניין זה גם את האמור בסעיף 8(א) לכתב התביעה, שם נטען כי התובע שמע שעטות מהירות מאחוריו). יצוין כי בעדותו של התובע התברר כי שליטתו בשפה העברית חלקית וכי הוא אינו יודע את פירושן של חלק מהמילים המופיעות בתצהירו. בכלל זה אמר התובע כי הוא אינו מבין את המילים "דוהרים" ו"שעטה". (פרוט' עמ' 3 ש' 1. עמ' 4 ש' 22-27). 25. על יסוד עדותו של התובע ניתן לקבוע כי הוא לא שמע סוסים דוהרים המגיעים בשעטה אדירה כגרסתו בתצהירו, שכן אילו מאחורי התובע דהרו שני סוסים בשעטה אדירה, היה מצופה ממנו, לכל הפחות, להסב מבטו לאחור לעבר מקור הרעש החריג, אך התובע העיד כי הוא לא שמע כל רעש חריג ובשום שלב לא הסב מבטו לאחור. 26. באשר לפגיעת הסוסים בגופו, לדברי התובע בתצהירו, שני הסוסים בעטו בו ודרכו עליו. בחקירתו הנגדית נשאל התובע והשיב כדלקמן: "ש. אתה מצהיר שהסוסים בעטו בך שני הסוסים ת. כן, סוס ראשון נתן לי מכה שאני קפצתי, והסוס השני אני נפלתי על המדרכה עם הידיים קדימה והסוס השני הוא קפץ מעל הגוף שלי. ש. למה כתוב ששני הסוסים בעטו בך אתה אומר שסוס אחד בעט בך ת. הסוס השני רגל שלו הייתה על יד הגוף וקפץ מהגוף שלי. ש. שכתוב ששני הסוסים בעטו בך ושני הסוסים דרכו עליך זה לא נכון ת. שני הסוסים בעטו. ש. הרגע אמרת שלא ת. אני אמרתי הרגל שלו היה על הגוף, לא על הגב על הגוף והוא עבר קפץ. ש. הסוס שבעט בך איפה הוא פגע בגוף שלך ת. הוא נתן מכה על הגב. ש. והסוס שדרך לידך או עליך האם הוא פגע בגוף שלך עם הרגל שלו. ת. הוא פגע בצד ימין (העד מצביע על מותן ימין). ש. אז הוא דילג מעליך ת. הוא עבר". (עמ' 4 ש' 28-30, עמ' 5 ש' 1-12). בעדותו התובע גם אמר כי הסוס הראשון נתן לו מכה, התובע קפץ עם הידיים קדימה, כארבעה-חמישה מטרים ונפל וכן אמר כי הסוס או הסוסים פגעו בו בגב תחתון. (עמ' 2 ש' 23-24. עמ' 5 ש' 22-23). 27. גרסת התובע כאמור לעיל, ביחס לפגיעת הסוסים בגופו, אינה אחידה וגם אינה ברורה. בתצהירו התובע הצהיר כי שני הסוסים בעטו בו ודרכו עליו. בעדותו אמר כי הסוס הראשון נתן לו מכה שגרמה לנפילתו על הקרקע והסוס השני קפץ מעל לגופו מבלי לפגוע בגופו. לאחר מכן אמר בעדותו כי שני הסוסים בעטו בו ולאחר מכן אמר כי סוס אחד בעט בגבו והסוס השני דרך עם רגלו על מותנו. 28. בגין האירוע הנטען, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. בהודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15.03.04, בתיאור הפגיעה נכתב כדלקמן: "על פי גרסת הנפגע: בדרכי לעבודה חציתי את הכביש ופתאום סוס נכנס בי מאחורה. אחד קפץ אלי מאחור בפנים, שבר ביד, כאבים בגב". (ר' סעיף ג'). כמו כן, בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה מיום 05.05.04, הצהיר התובע כי פרטי הפגיעה היו כדלקמן: "נחבל בדרך למקום עבודה מסוס. נ[י]פלתי וקיבלתי חבלה בכתף שמאל, חבלה בפנים, חבלה בגב תחתון. טיפל במיון אסף הרופא". (ר' סעיף ב'). בשונה מתצהירו ועדותו, אפוא, בהם הצהיר התובע כי באירוע הוא נפגע על ידי שני סוסים, בשתי ההצהרות בפני המוסד לביטוח לאומי, המובאות לעיל, התובע מסר כי נפגע על ידי סוס אחד. יצוין כי גם בתעודת חדר המיון יש התייחסות לסוס אחד ולא לצמד סוסים. בתעודה נרשם: "מכה מסוס, נפילה חבלה בפנים ובגפיים". וכן: "לפני 3 שעות, כשהיה חוצה את הכביש, קיבל מכה מסוס...". 29. לעניין אופי ומהות החבלה שנגרמה לתובע, הצהיר ד"ר רודריג כי האירוע לא ארע או לא ארע בנסיבות התואמות את תיאורו על ידי התובע. לדברי ד"ר רודריג, הפגיעה כתוצאה מדריכה או בעיטה של סוס היא בדרך כלל פגיעה קשה ברקמות רכות, פגיעה פנימית, לעיתים שברים והיה מצופה לראות שטפי דם. לדבריו, בבדיקת התובע בחדר המיון לא נמצאו פגיעות מסוג זה. נמצאו סימני חבלה שטחיים, ללא פגיעות פנימיות, לא נמצאו שטפי דם. לדעת ד"ר רודריג, החבלות שנמצאו אצל התובע אינן כתוצאה מבעיטה או דריכה של סוס. (סעיף 2 לתצהיר. פרוט' עמ' 18 ש' 24-31. עמ' 19 ש' 1-6. עמ' 24 ש' 22-24). בעדותו אמר ד"ר רודריג: "על פי התיאור שהיה בפני אז וגם עכשיו אינני משנה את דעתי, אני עדיין חושב שאין מדובר פה בפגיעה של סוס בבעיטה או דריכה של סוס, או כפי שפורט בכתב התביעה, יכול להיות שהתובע נפל ופה מה שמתואר פה זה תיאור של תוצאות נפילה, כתוב בכתב תביעה שהוא בלם את הנפילה ובאופן כזה יכול להיות שהוא נחבל". (עמ' 21 ש' 8-11). יצוין כי ד"ר רודריג הינו רופא וטרינר ובעדותו אמר כי ידיעותיו ביחס לפגיעת סוס הן מלימודיו. (פרוט' עמ' 19 ש' 15-17. עמ' 20 ש' 5). 30. בתעודת חדר המיון נרשם: "מכה מסוס, נפילה חבלה בפנים ובגפיים". וכן: "לפני 3 שעות, כשהיה חוצה את הכביש, קיבל מכה מסוס, נפל קדימה אך הספיק להגן על עצמו ע"י נפילה על הידיים, לא איבד הכרה, לא הקיא, נחבל בפנים בצד שמאל, באופן שטחי. מתלונן על כאבים בצד שמאל ועל הכאבים בגב מצד ימין". בבדיקה הגופנית צוינו סימני חבלה שטחיים סביב עין שמאל ללא דימום, רגישות במותן ימין, חבלות שטחיות בכף יד שמאל וברך שמאל וכאבים בכתף. רופא אורתופד ציין חבלה בכתף, רגישות במותן ימין. בצילומים נמצא חשד לשבר בכתף. 31. לדברי התובע, הסוסים פגעו בגבו ובמותנו. על פי תעודת חדר המיון, התובע התלונן על כאבים בגב מצד ימין ובבדיקה הגופנית צוינה רגישות במותן ימין. עולה כי פגיעה, ככל שהייתה בגב ובמותן, הייתה פגיעה קלה שנרפאה שכן בהתאם לחוות הדעת הרפואיות, אשר הוגשו על ידי הצדדים, החבלה נשוא התביעה, אשר הותירה נכות אצל התובע, אינה באיברים הנ"ל אלא בכתף. 32. כאמור באישור המשטרה, נספח א' לתצהיר התובע, ביום האירוע, 11.03.04, התובע התלונן במשטרת רמלה על פגיעה מסוסים. לדברי ד"ר רודריג בתצהירו, ביחס לאירוע הנטען על ידי התובע לא התקבלה בעירייה התראה על סוסים משוטטים קודם לאירוע. בבוקר האירוע, לאחר שהתקבלה הודעה מן המוקד על סוסים משוטטים, נשלחו פקחים אך לא נמצאו במקום סוסים. (סעיפים 6-7 לתצהיר). 33. יש לציין כי גם ביחס לנוכחותם של הולכי רגל אחרים בזמן האירוע, נמצא חוסר אחידות בעדות התובע. במקום אחד אמר התובע כי הוא לא ראה במדרכה אנשים, במקום אחר אמר שאינו זוכר אם היו אנשים ובמקום שלישי אמר שכאשר הגיע למדרכה "ראה אנשים קדימה". (עמ' 2 ש' 30). 34. התביעה מבוססת על עדותו היחידה של התובע. הסתפקות בעדות יחידה שאין לה סיוע וביסוס הפסיקה על עדות יחידה, כאשר העדות היא של בעל דין, דרושה הנמקה מיוחדת. (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). פסק בית משפט על פי עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, חייב בית המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות אחת. לעניין זה נאמר בע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק: "לשם כך אין די בנוסחה חסרת המשמעות ששופטים סיגלו לעצמם, על-פי משקל האזהרה שהשופט באנגליה נוהג לתת לחבר המושבעים, כאשר אצלנו השופט כביכול "מזהיר את עצמו" שלפניו רק עדות אחת, כאילו שופט אינו מוזהר ממילא להקפיד בכל מעשה שפיטה שהוא עושה. פירושה של אותה "אזהרה עצמית" אינו יכול להיות אלא זה שבשקילת עדות יחידה חייב השופט בזהירות כפולה ומכופלת. אולם עצם הצורך בזהירות מיוחדת כזאת עדיין אינו ממצה את החובה המוטלת על השופט לפי סעיף 54, לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה. לשון אחרת, אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי "הזהיר את עצמו", כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה, אלא כאן דרוש טעם אמתי - טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר - שיש להעלותו על הכתב במצוות החוק". (פ"ד כז(1) 768, 771). על ביסוס ממצאים על עדות יחידה ר' גם ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא, פ"ד כז(1), 679. 35. במקרה דנן, העובדה כי התובע התלונן ביום האירוע במשטרת ישראל על פגיעה מסוסים, לכאורה תומכת בקרות האירוע. עם זאת, לנוכח נסיבות ושיקולים נוספים כמפורט להלן, אין די בכך להוכחת נסיבות התאונה. סתירה מהותית נמצאה בין גרסת התובע בתצהירו, לפיה הוא שמע דהירת סוסים ושעטה אדירה לבין גרסתו בעדותו, לפיה הוא לא חשב שמדובר בסוסים וכל ששמע עובר לתאונה היה ריצה רגילה של אדם. הצהרת התובע בתצהירו כי הוא שמע סוסים דוהרים שהגיעו בשעטה אדירה גם אינה מתיישבת עם העובדה שהדבר לא גרם לו להסב מבטו לעבר מקור הרעש החריג מאחוריו. כמפורט לעיל בסעיף 28, בעוד שבתצהירו ובעדותו התובע מסר כי נפגע על ידי שני סוסים, בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ובהודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי, התובע מסר כי נפגע על ידי סוס אחד. ביחס לפגיעת הסוסים בגופו, גרסת התובע נמצאה לא אחידה ולא ברורה. במקום אחד טען התובע כי שני הסוסים בעטו בו ודרכו עליו, במקום אחר טען כי הסוס הראשון נתן לו מכה שגרמה לנפילתו על הקרקע והסוס השני קפץ מעל לגופו מבלי לפגוע בגופו ובמקום שלישי אמר כי אחד הסוסים בעט בגבו והשני דרך עם רגלו על מותנו. 36. ספקות עלו גם ביחס להיתכנות האירוע. זאת לאור העובדה שהתובע לא נחבל או לפחות לא נחבל באופן משמעותי באיברי הגוף שבהם, לדבריו, הסוסים בעטו ודרכו, בגב ובמותן. תיאור התובע בדבר פגיעת הסוסים בו תוך דהירה, אינו עולה בקנה אחד עם פגיעה קלה בגב ובמותן. כמו כן, לאור עדות ד"ר רודריג, כמפורט לעיל בסעיפים 29-31, בעיטה או דריכה של סוס בדרך כלל גורמת פגיעה קשה ואילו בבדיקת התובע לא נמצאה פגיעה כזו. פגיעה, ככל שהייתה בגב ובמותן, הייתה פגיעה קלה שנרפאה והחבלה בכתף, אשר הותירה נכות אצל התובע, לא נגרמה, לדברי התובע, מבעיטה או דריכה של הסוסים. חבלה זו היא, ככל הנראה, תוצאת הנפילה. 37. במצב הדברים המתואר, לא ניתן להסתפק בעדות התובע לצורך ביסוס ממצאים אם ביחס לקרות התאונה ואם ביחס לנסיבותיה. כתוצאה מכך, התאונה ונסיבותיה לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. 38. יצוין גם כי על פי עדות התובע, לאחר האירוע הוא הלך למקום עבודתו ומפקדו אמר לו ללכת לבית חולים בליווי שני קצינים. כמו כן, לדברי התובע בעדותו, כאשר הוא הגיע לעבודה הוא התקשר לאשתו וסיפר לה שפגעו בו סוסים. (פרוט' עמ' 13 ש' 5-6, 8-10). בנסיבות, היה על התובע לזמן עדים אלה למסור עדות. התובע לא עשה כן. ד. סוף דבר 39. התביעה נדחית. 40. בנסיבות, אין צו להוצאות. פיצוייםתאונות רכיבה על סוס