ביטול אשרת עבודה לעובד מהשטחים

התובע טוען, כי פוטר מעבודתו בחודש אוקטובר 09 לאחר שהנתבעת ביטלה את אשרת העבודה שלו וכתוצאה מכך לא יכול היה לעבור במחסום ונמנעה כניסתו לעבודה.

דוגמא לפסק דין בנושא ביטול אשרת עבודה לעובד מהשטחים:



התובע, תושב כפר חלחול שליד חברון, טוען כי עבד בבניה אצל הנתבעת החל מחודש ינואר 2005 ועד חודש אוקטובר 2009 הוא תובע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, וכן זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת עבודתו. לטענת הנתבעת התובע כלל לא הועסק על ידה, אלא על ידי קבלן משנה עימו התקשרה. עיקר המחלוקת נוגעת איפא לשאלת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים.


טענות הצדדים


התובע טוען כי בין השנים 2005-2009 הוא הועסק באתר בו בצעה הנתבעת עבודות תשתית בעיר מודיעין. כניסתו לישראל הוסדרה באמצעות היתר בו צויין כי הנתבעת היא מעסיקתו. ברישומים של שירות התעסוקה (ריכוז נתונים חודשיים ותלוש שכר שצורפו כנספחים לתצהיר התובע) נרשם כי התובע הוא עובד של הנתבעת. לטענת התובע, הוא קיבל סידור עבודה והוראות בקשר לעבודתו מליאון, שהוא נציג של הנתבעת, וכן מאדם בשם חאלד, אשר לטענתו גם הוא עובד של הנתבעת. לטענתו את שכרו הוא קיבל במזומן, במעטפה שמסר לו נציג הנתבעת ליאון, לפיכך התובע טוען כי הנתבעת היתה מעסיקתו, וכי היא חייבת לו שכר וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו אצלה.
לטענת הנתבעת, הגם שהתובע עבד באתרים שבניהולה, התובע היה עובד של חברת "האבן הקדוש", ולפני כן עובד של חברת "אלאיתחד". המדובר בשתי חברות [להלן: "החברות"] המנוהלות על ידי מר סולימאן אלעטאונה, שהוא תושב חברון (יאמר מיד כי חברת האבן הקדוש רשומה בישראל, ומר אלעטאונה איננו רשום בה לא כבעלים ולא כמנהל, אשר לחברת אלאיתחד, אין בידי בית הדין מסמכים כלשהם בנוגע לרישומה). לטענת הנתבעת, החברות, או מי מטעמן, הן אשר גייסו את התובע לעבודה, שילמו את שכרו ודאגו לכל צרכיו. לטענת הנתבעת, רישום התובע כעובד של הנתבעת בשירות התעסוקה נעשה לצורכי הנפקת היתר הכניסה לישראל בלבד, וזאת, משיקולים של משרד הבטחון.
מטעם הנתבעת העיד מר חיים טביב, מנהל יחידת השכר בנתבעת. לתצהירו של מר טביב צורף העתק מניר שנחזה כהסכם שנכתב בשנת 2005, בין הנתבעת לבין חברת אלאיתחד במסגרתו הוסכם כי אלאיתחד תבצע עבור הנתבעת "עבודות שונות" באמצעות עובדיה, היא תפקח על עבודתם, תהיה מוסמכת לפטרם, תשלם את משכורתם ותשא בכל החובות כלפיהם. במסמך, אשר נחתם על ידי סולימאן בלבד (ללא חתימת הנתבעת), נכתב כי הסדרת העסקת העובדים מול שירות התעסוקה, לרבות תשלומים לשירות התעסוקה יבוצעו על ידי הנתבעת, ולא יהיה בכך כדי להפוך את הנתבעת למעבידה של העובדים.
מטעם הנתבעת העיד גם סולימאן, שאישר כי מזה שנים שהוא משמש כ"קבלן משנה" של הנתבעת. בתחילה פעל באמצעות חברת אלאיתחד, אח"כ באמצעות חברת האבן הקדוש ובשלב מאוחר יותר (ככל הנראה לאחר סיום העסקתו של התובע) באמצעות חברה שלישית, בשם המטמון (ראו עמ' 16 לפרוטוקול). לדבריו, הוא איננו רשום כבעלים של החברות הללו מאחר שהוא תושב חברון. לטענתו, החברות שבשליטתו הן שהעסיקו את התובע.
לתמיכה בעדותו, המציא סולימאן לבית הדין מכתב התחייבות, שלדבריו התובע חתם עליו בפניו (ראה סעיף 5 לתצהירו ונספח א'). במכתב אשר הופנה לנתבעת מאשר התובע, בחתימתו כי הוא מועסק על ידי אלאתחאד, בלבד וכי אין יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת.
סלימאן העיד כי הוא ששילם שכר לתובע מדי חודש בחודשו, הוא שפיקח על שעות העבודה של התובע (כמו גם של העובדים האחרים), והנוכחות דווחה לנתבעת, על מנת שתעביר את הדיווח לשירות התעסוקה. אשר לתשלומים שהנתבעת העבירה ישירות לשירות התעסוקה, אלה קוזזו מהתמורה החוזית ששולמה לסלימאן על ידי הנתבעת (לתצהירו צורף העתק המחאה, שבספח שלה מצוי חישוב התמורה החוזית ששולמה לסולימאן על ידי הנתבעת בניכוי תשלומים ששילמה הנתבעת לשירות התעסוקה – ראה נספח ג' לתצהיר סולימאן).


האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים


בנסיבות העניין, ובפרט בשים לב לכך שאין חולק כי התובע עבד באתרי הנתבעת, אנו מתקשים לקבל את טענת הנתבעת לפיה רישומה כמעבידה בשירות התעסוקה היה מטעמים פורמליים בלבד וכי אין לו כל משקל ראייתי.
אנו סבורים, כי העובדה שהתובע נכנס לישראל לפי אשרת עבודה על שם הנתבעת והועסק באתריה, מקימה חזקה שבעובדה כי הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע, כך שנטל הראיה, להפריך חזקה זו, עובר לפתחה של הנתבעת. על הנתבעת לשכנע כי היא לא העסיקה את התובע, וכי התובע הועסק על ידי איזו מהחברות שנשלטו על ידי סולימאן.
לאחר שעיינו בעדויות שבפנינו לא השתכנענו כי סולימאן (ו/או החברות שבניהולו) היו המעסיק המשפטי של התובע. התמונה שבפנינו מצביעה על כך שהמעורבות של סולימאן או מי מטעמו בהעסקת התובע היתה לכן היותר, כמעין צינור להעברת התשלומים מהנתבעת לעובדיה. הטעמים להכרעתנו הם כדלקמן:
בפני בין הדין מסמך שכותרתו "הסכם", המסמך נכתב על ניר לבן, ללא סימני זיהוי של הנתבעת ונחתם על ידי סולימאן בלבד, מטעם חברת אלאיתחד אשר כונה במסמך "הקבלן".
במסמך נכתב כדלקמן:

"הואיל והקבלן חתם על הסכם בצוע עבודות שונות עבור חברת שפיר,
ואואיל והקבלן מעוניין להעסיק לצורך בצוע העבודות, עובדים מתוך האוטונומיה,
והואיל והקבלן ביקש משפיר להגיש בקשות אשרות עבודה בישראל לעובדים שאותם הוא רוצה להעסיק ולעמוד במקומו מו שירות התעסוקה בישראל.

לפיכך באו הצדדים לידי הסכם כדלקמן:

המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

הקבלן מצהיר כי לו ורק לו יש קשר של יחסי עובד ומעביד בינו ובין עובדיו המדווחים לשירות התעסוקה. היענות שפיר לבקשת הקבלן ודיווחיה לשירות התעסוקה אין בהם ליצור יחסי עובד ומעביד בינה ובין הקבלן ו/או בין עובדיו, דיווחי שפיר לשרות התעסוקה הוא שרות לקבלן לצורך קבלת אשרות כניסה לישראל בלבד.

הקבלן אחראי על הסכם ההעסקה והשכר לעובדיו, הוא יפקח על עבודתם והוא הסמכות לפטרם באם יחפוץ בכך.

האחריות לשלם לעובדים את משכורתם ו/או כל זכות סוציאלית או אחרת הקיימת לעובד על פי דיני העבודה בישראל שבתלושי שרות התעסוקה מוטלת על הקבלן בלבד והוא ישא בכל תביעה מכל גרום שהוא הקשורה לשכרם ו/או זכויותיהם של עובדיו.

התשלום לשרות התעסוקה בגין מסים ותנאים סוציאליים אשר על הקבלן לשלם בגין עובדיו ישולם באמצאות שפיר לשרות התעסוקה ויקוזזו מסכומי התמורה המגיעים לקבלן עבור עבודותיו אצל שפיר, על פי חשבונות שיאושרו על ידי שפיר.

הקבלן יחוייב בתשלום הנ"ל החל מקבלת אשרת הכניסה לעובד גם אם העובד טרם הוכנס לעבודה בשפיר מסיבה כלשהי.

הדיווח לשרות התעסוקה על ימי עבודתם של העובדים יתבסס על דו"ח הקבלן המעסיק אשר יוגש לשפיר בסיומו של כל חודש עבודה. הקבלן מחוייב לדווח לשפיר מיידית על היעדרות עובד מעובדיו.

הקבלן ישפה מיידית את שפיר בגין כל תביעה ו/או דרישה ו/או נזק שיגרם ו/או ידרש משפיר.

שפיר שומרת לעצמה את הזכות לעכב ו/או לקזז מתשלומי הקבלן כל נזק ו/או תביעה ובשל כל עניין הקשור במישרין או בעקיפין להסכם זה, בגין העסקת העובדים נשוא הסכם זה."



כאמור, ההסכם לא נחתם על ידי הנתבעת, לא ברור מההסכם באילו עבודות תיתן אלאיתחד שירותים לנתבעת, ופרט למסמך זה לא הומצאו לבית הדין מסמכים אחרים שיש בהם כדי להבהיר את ההתקשרות שבין סולימאן (כנציג החברות השונות) לבין הנתבעת. לא ברור מתי חברת האבן הקדוש החליפה את חברת אלאיתחד ומדוע.
הדעת נותנת כי אילו היה סולימאן (או איזו מהחברות שניהל) קבלן משנה אותנטי של הנתבעת, היה בידי הנתבעת להמציא לבית הדין הסכם התקשרות ברור, שיבהיר מה השירות שסיפק סולימאן לנתבעת, על איזה בסיס חושבה התמורה ששולמה לו עבור שירותיו ועוד כיו"ב.
אנו סבורים כי ה"הסכם" הבודד שהוגש (חתום על ידי סולימאן בלבד) איננו יכול להחשב כהסכם התקשרות אותנטי עם קבלן משנה.
עוד נבהיר, כי בענייננו התובע עבד באתר אחד קונקרטי, וכי לכל אורך התקופה עבד אצל הנתבעת בלבד. התובע לא נשלח על ידי סולימאן לעבודה באתרים אחרים וזיקתו הברורה היתה לעבודה באתר של הנתבעת, בביצוע עבודות כפיים השייכת לליבת הפעילות של הנתבעת. במאמר מוסגר נציין כי גם לא הוצג לנו כי סולימאן והחברות שבבעלותו סיפקו עובדים / שירותים לקבלנים אחרים פרט לנתבעת.
ההתקשרות בין התובע לאלאיתחד כמו גם לאבן הקדושה איננה ברורה כלל, ולא ברור אם התובע כלל ידע על קיומן של שתי החברות שעל פי הנטען העסיקו אותו ולא הוצג בפנינו הסכם עבודה בין התובע לבין מי מהן.
נבהיר עם זאת, כי איננו מקבלים את עדותו של התובע, שלפיה שכרו שולם במזומן על ידי ליאון נציג הנתבעת (ראה עמ' 9 שורה 27 עד עמ' 10 שורה 1 לפרוטוקול). נדמה כי עדות זו איננה מתיישבת עם הגיונם של הדברים, והיא אף איננה משתלבת עם תזת התביעה, שלפיה סולימאן (או מי מטעמו) היה משלם לפועלים את שכרם, בלא שלנתבעת היתה ידיעה קונקרטית על גובה התשלום בפועל (ראה עמ' 13 לפרוטוקול שורות 7-13).
אנו קובעים כי שכרו של התובע שולם לו על ידי סולימאן או על מי מטעמו, נציין כי התובע הזכיר בהקשרים שונים אדם בשם חאלד, בן כפרו של התובע, שנדמה כי הוא שגייס את התובע לעבודה והחזיק במעמד כלשהו בכל הנוגע להסדרת ענייני העובדים, הגם שלא הוברר מהראיות שבפנינו מה בדיוק תפקידו של אותו חאלד ומה מהותה המדוייקת של ההתקשרות בינו לבין הנתבעת כמו גם ובינו לבין סולימאן.
נציין כי חאלד וסולימאן שניהם היו רשומים כעובדים של הנתבעת וכך הוסדרה כניסתם לישראל. נדמה כי חאלד וסולימאן עבדו בתאום על ליאון, נציג הנתבעת אשר הוזכר בעדויותיהם של שלושת העדים, הגם שהנתבעת לא מצאה להעידו בפנינו. התובע הכיר את ליאון, אולם מעדותו עולה כי לא היה בקשר ישיר עימו, וכי בדרך כלל התקשורת נעשתה באמצעות חאלד.
פרט לביצוע תשלום השכר לעובדים סולימאן או חאלד דאגו להסעת העובדים לאתר, ואפשר שגם להיבטים אחרים של תנאי השירות של העובדים. עם זאת נבהיר, כי עדותו של סולימאן בעניין היתה כללית ומופשטת, בלא שכללה פירוט מינמלי (ראה עמ' עמ' 17 שורות 3-6 עמ' 19 שורות 11-23). התובע כלל לא נחקר בעניין, לא הוצג לו כי קיבל ארוחות או נופשונים ובנסיבות אלו אין בידינו לקבוע כי סופקו לתובע התנאים שהוזכרו בעדותו של סולימאן.
אשר לכלי העבודה ולחומרים ,נדמה שאין חולק כי אלה סופקו במלואם על ידי הנתבעת. יתר על כן, סולימאן העיד כי מעת לעת חילק לעובדים קסדות, ונעלי עבודה שאותם קיבל מהנתבעת (עמ' 17 שורה 13-14 לפרוטוקול).
מכל אלה עולה כי בפועל הנתבעת השתמשה בסולימאן ובחאלד כמנהלי עבודה, וכך, בדרך פסולה, כ"צינור" להעברת התשלומים לתובע ולאחרים, על מנת להתחמק מחובותיה על פי חוק, על פי הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה.
נבהיר, כי לדידנו יש קושי בקבלת עמדת הנתבעת וטענתה לפיה הנפקת היתר העסקה על שמה הוא עניין פורמלי, שאין ליחס לו משקל. קבלת טענות הנתבעת חותרת תחת ההסדרים שנקבעו בחקיקה. עמד על כך חברי כב' השופט ש. טננבויים בפסק דינו בתיק עב עב (ת"א) 5550/06 ARPACI ZEKI נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ בקבעו כדלקמן:

"לצורך קבלת אשרה להעסקת עובד זר, נדרש המעסיק להגיש בקשה לרשויות המדינה ובתוך כך מתחייב הוא בפני רשויות המדינה השונות להיות מעסיקו של העובד ולמלא אחר מלוא הוראות הדין המסדירות את העסקתו בישראל. (ראה לדוגמה הצהרת מעסיק ע"ש הנתבעת שצורף כסת' 12 לסיכומי התובעים). אין לאפשר למעביד לרוקן מתוכן הצהרות והתחייבויות שנטל על עצמו בפני רשויות המדינה עת קיבל היתר העסקה, בטענה כי העסיק את העובדים באמצעות חברות כוח אדם או קבלני משנה או כל הסדר אחר (ע"ע 347/03 אופרשיאן וואינה נ' מונדי שירותי כח אדם בע"מ, מיום 8.9.05; עב 912197/99 פאליצ'וק נ' א.ארונסון בע"מ, מיום 4.9.2004). לאור האמור, אנו דוחים גם את טענת הנתבעת כי היא חתומה על האישורים וההיתרים להעסקת התובעים בישראל מבחינה פורמאלית בלבד ועל כן אין לתת משקל ו/או לתת משקל מועט, בין היתר, לעובדה שאשרות העבודה של התובעים הוצאו על שמה. אנו קובעים, כי יש לתת תוקף מלא להצהרות הנתבעת ולהתחייבויות שנטלה על עצמה בפני רשויות המדינה. מעביד אינו יכול להתנער מאחריות או מחויבות שנטל על עצמו בהעסקת עובד זר בישראל, גם לא על ידי העסקתו באמצעות חברת כוח אדם או ניודו לטובת משתמש אחר, ללא שהובטחו זכויותיו של העובד הזר."


זאת ועוד, לא הוצגו לבין הדין מסמכים שיש בהם להעיד כי מי מהחברות באמצעותן התנהל סולימאן היא קבלן רשום לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969, ואף לא כי מדובר בקבלן כ"א הפועל כדין לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996. בנסיבות העניין, קבלת טענות הנתבעת לפיהן על אף שהנתבעת נרשמה כמעסיקתם של העובדים, הן הועסקו בפועל על ידי קבלן שאיננו רשום כדין, חותרת תחת תכליות החקיקה המסדירה את העיסוק בעבודות בניה כמו גם באספקת שירותי כ"א.
על רקע כל האמור לעיל עלינו ליתן דעתנו למסמך ההתחייבות שנחתם על ידי התובע, אשר צורף לתצהירו של סולימאן. סולימאן העיד ביחס לנסיבות חתימת המסמך כדלקמן (ראה עמ' 17 לעדותו):

"כל הפועלים שעבדו במודיעין בתחנת רכבת, חתמו על המסמך הזה. שפיר הביאו את הטופס עשינו אסיפה של כל העובדים והם חתמו על הטפסים. אני ראיתי את התובע חותם. היה מנהל עבודה בשפיר שהוא דובר ערבית בשם עבו אכרם והוא הסביר את תוכן המסמך וכל הפועלים חתמו."



הגם שהמסמך צורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת, התובע לא התייחס למסמך, לא בתצהירו ולא בעדותו בפנינו, לא הכחיש כי חתם עליו, ולא נדרש בדרך כלשהי לנסיבות החתימה.
לנוכח האמור, אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה התובע חתם על המסמך, ועם זאת, אין בידינו ליתן למסמך משקל משמעותי. מסמך ההתחייבות כתוב בעברית, אשר איננה שפתו של התובע, לא ברור באיזה אופן הוסבר לתובע תוכן ההתחייבות שעליה חתם ומעדותו של סולימאן לא ברור כלל, האם ההתחייבות נחתמה מתוך רצון טוב וחופשי, או שמא התובע חתם על המסמך בלית ברירה, ובניגוד לרצונו, כפי שעשוי להשתמע מעדותו (ראה עדות סולימאן בעמ' 19 לפרוטוקול בשורות 6-10):

ש. התובע חתם לידך ?
ת. הוא חתם על ידי. אולי בכוונה הוא עשה חתימה שהיא לא בדיוק החתימה שלו.
ש. הפחד נובע מזה שזה בשפה העברית ?
ת. לא אמרתי ככה. הפועלים בכוונה הם מפחדים מהטפסים האלה הם חושבים שזה נגדם. הוא והפועלים חתמו על ידי אבל אולי זה לא חתימה אמיתית.



עוד נזכיר כי בפתח מכתב ההתחייבות נכתב: "התקשרתי בהסכם עבודה עם אלאיתחאד". על אף האמור לעיל, בפני בית הדין לא הוצג הסכם עבודה שנחתם בין התובע לבין אלאיתחד (כמו גם כל חברה אחרת).
כידוע, יחסי עבודה אינם עניין שניתן להתנות עליו. ולאור קביעתנו לפיה התובע היה עובד של הנתבעת הרי שאין כל תוקף או משמעות לחתימתו על ההתחייבות שלפיה לא יטען כי הנתבעת היא מעבידתו, ובפרט בשים לב לנסיבות החתימה כפי שפורטו לעיל.
לנוכח כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובע היה עובד של הנתבעת בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה..


סיום יחסי העבודה


התובע טוען, כי פוטר מעבודתו בחודש אוקטובר 09 לאחר שהנתבעת ביטלה את אשרת העבודה שלו וכתוצאה מכך לא יכול היה לעבור במחסום ונמנעה כניסתו לעבודה. חקירתו של התובע בהקשר זה התנהלה כדלקמן:

ש. לא התקשרת למישהו לשאול לברר מה קרה?
ת. אני התקשרתי עם אחד בשם אבו יוסוף ואחד אחר בשם חאסן נעים ואמרתי להם שאין לי אפשרות להיכנס. השניים האלו עובדים בחברה, אלו פועלים של חברת שפיר הם פועלים רגילים עובדים.
ש. לא שאלת את חאלד?
ת. לא שאלתי אותו.
ש. למה לא פנית לחאלד?
ת. מפני שהיו בעיות ביני לבין חאלד ולכן לא פניתי אליו.
ש. למה לא פנית לליאון?
ת. איך אני יכול להגיע לליאון?
ש. איך תמיד הית מדבר איתו ?
ת. אני אף פעם לא יצא לי להתקשר ללאון, אני יוצא מהבית לעבודה ורואה את ליאון בעבודה, לא התקשרתי אליו.



נציג הנתבעת טביב העיד ביחס לסיום עבודתו של התובע כי הקבלן הודיע להם שהתובע לא התייצב לעבודה, וכי האישור שלו פקע (עמ' 15 שורה 13).
לטענת סולימאן, התובע נטש את העבודה על מנת לעבוד בתיקון מוצרי חשמל. לדבריו הוא דיבר עם התובע פעם, פעמיים או שלוש, מאחר שהיה עליו להעביר תשלום לשירות התעסוקה גם כאשר התובע אינו מתייצב.
התובע לא פירט בתצהירו, כמו גם בעדותו בפנינו, את הנסיבות בהן לטענתו פוטר. בתצהירו טען באופן סתמי כי נאמר לו כי העבודה הסתיימה ואולם בעדותו בפנינו כאשר נשאל התובע מי אמר לו כי העבודה הסתיימה העיד: "לא היה מישהו שאמר לי שהעבודה הסתיימה" (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 17-23).
מהראיות שבפנינו לא עולה כי הפרויקט הסתיים, התובע לא העיד כי היה אירוע חריג או סכסוך במקום העבודה שהוביל להחלטה על פיטוריו. לפי עדותו לאחר שבוטל היתר הכניסה שלו הוא לא עשה כל מאמץ על מנת ליצור קשר עם המעביד (בין אם היו אלו חאלד או סולימאן ובין אם היה זה נציג אחר של הנתבעת), ועדותו בעניין זה לפיה הסתפק בשיחות עם חבריו לעבודה איננה משכנעת, מה גם שהתובע לא מצא להעיד מי מהם.
בנסיבות העניין אין בידינו להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של סולימאן. אשר על כן, התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נדחית. על אף האמור, ומאחר שלא השתכנענו כי התובע התפטר מעבודתו, אנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה יש לקזז מהזכויות שיפסקו לתובע סכום בסך 3,212 בגין אי מתן הודעה מוקדמת.


השלמת הפרשות לפנסיה


לטענת התובע, לאורך כל תקופת עבודתו, במשך 58 חודשים הוא עבד מדי חודש 20 ימי עבודה ולא כמפורט בדו"ח שירות התעסוקה. לנוכח האמור, לטענתו לא הופרשו עבורו מלא הסכומים הנדרשים עבור פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה.
מול עדותו של התובע, סולימאן העיד (סעיף 11 , 13 לתצהירו) כי דו"ח שירות התעסוקה משקף באופן מלא את ימי העבודה של התובע ואת השכר ששולם לו בפועל, אשר בגינו ביצעה הנתבעת הפרשות לפנסיה כדין.
התובע לא הציג ראיה משכנעת שיש בה כדי לסתור את הרישום בדו"ח שירות התעסוקה. עיון בדו"ח מעלה כי בחודשים רבים נרשמו לתובע 20 ואף 21 ימי עבודה, ואילו בחודשים אחרים (במיוחד בשליש הראשון של תקופת העבודה) נרשמו ימים מעטים יותר. לנוכח האמור, גם בעניין זה, איננו רואים מקום ליתן עדיפות לגרסתו של התובע על פני גרסתו של סולימאן, ולפיכך אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו כי דו"ח שירות התעסוקה איננו משקף נכונה את השכר ששולם לתובע ואת ימי העבודה שביצע בפועל. אשר על כן, דין תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגין הפרשות חסרות לפנסיה ולפיצויי פיטורים להדחות.




דמי הבראה, חופשה וחגים
עיון בדיווח שירות התעסוקה מעלה כי התובע עבד בנתבעת תקופה בת 58 חודשים ברצף, למעט נתק בן 3 חודשים בשנת 2006.
התובע איננו חולק על כך שהנתבעת הפרישה עבורו 4% מהשכר בגין דמי חופשה אלא שלדידו אין לראות בסכום האמור פדיון חופשה, וזאת מאחר שהתובע, בפועל, לא יצא לחופשה, ולפיכך יש להחיל עליו את ההלכה שנקבעה בפסק הדין בתיק ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילב נ' עמישב.
אנו סבורים כי מאחר שעל פי דו"ח שירות התעסוקה, התובע ניצל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו, פסק הדין בעניין אצ'ילב איננו רלוונטי בעניינו.
מאחר שהתובע איננו חולק על כך שהנתבעת הפרישה עבורו סכום בסך 4% מהשכר בגין חופשה, תביעתו לפדיון חופשה נדחית.
לתובע לא שולמו דמי הבראה בתקופת עבודתו. עדותו של סולימאן בדבר ארגון נופש לעובדים לא היתה מפורטת, לא ברור האם התובע השתתף בנופש והתובע כלל לא נחקר בעניין. לנוכח האמור לעיל, לא ניתן לראות עניין זה כתחליף לתשלום דמי הבראה. בגין שתי שנות עבודתו האחרונות, בשים לב לכך שמרישומי שירות התעסוקה עולה כי התובע עבד בשנתיים האחרונות במשרה מלאה, זכאי התובע לדמי הבראה בסך 4,760 ₪ (14*340).
לתובע לא שולמו דמי חגים. עיון בדוח שירות התעסוקה מעלה כי לאחר חודש דצמבר 2006 ועד לסיום עבודתו, התובע החל לעבוד בהיקף של משרה מלאה. בנסיבות העניין, חזקה היא כי ככל שנעדר מעבודתו בימים שלפני או אחרי החג היה זה באשור המעביד ולפיכך הוא זכאי לתשלום בגין ימי החג שחלו באותה תקופה.
עיון בלוח השנה העברי, שהוא בבחינת ידיעה שיפוטית, מעלה כי במהלך חודשי עבודתו של התובע חלו 23 ימי חג בימי עבודה. אשר על כן ומאחר ששכרו היומי עמד על 170 ₪, התובע זכאי לדמי חגים בסך 3,910 ₪.




דמי כלכלה וביגוד
בהתאם להסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף הבניה, כפי שפורשו על ידי בית הדין, התובע זכאי ליתרת דמי כלכלה בסך 139 ₪ לחודש. אשר על כן ובשים לב לתקופת עבודתו בת 53 חודשים זכאי התובע לתשלום יתרת דמי כלכלה בסך 7,367 ₪.
התובע לא ביאר על יסוד מה מבוססת תביעתו לתוספת ביגוד, שהיא כידוע תוספת נילווית אשר איננה ניתנת לפדיון ולפיכך תביעתו זו נדחית.




כללו של דבר
הנתבעת תשלום לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים:
בגין דמי הבראה – 4,760 ₪.
בגין דמי חגים - 3,910 ₪.
בגין יתרת דמי כלכלה – 7,367 ₪.
לכל הסכומים שנפסקו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול מלגה

  2. ביטול אג''ח

  3. ביטול תביעה

  4. ביטול צו הגנה

  5. ביטול קו חלוקה

  6. ביטול כתב ויתור

  7. ביטול אשרת עולה

  8. ביטול מכירת משק

  9. ביטול החלטה 737

  10. ביטול חקיקת משנה

  11. ביטול החלטות משקם

  12. ביטול חתימה בכפיה

  13. ביטול תוכנית ייעוד

  14. ביטול דרכון ישראלי

  15. ביטול כתב התחייבות

  16. ביטול צו הפסקה מנהלי

  17. ביטול צו לסילוק מפגע

  18. ביטול החלטה של הממשלה

  19. ביטול מנוי בחדר כושר

  20. ביטול העברה ללא תמורה

  21. ביטול תוספת שכר אישית

  22. ביטול אישור תביעת חוב

  23. ביטול מינוי מבקר פנים

  24. ביטול תכנית כריית חול

  25. ביטול מחיקה מחוסר מעש

  26. ביטול מתנה לאחר פטירה

  27. ביטול מנוי לחצן מצוקה

  28. ביטול הכרעת דין בהעדר

  29. ביטול הכרזה על פסול דין

  30. ביטול החלטת אסיפה כללית

  31. ביטול אישור להקמת מחלפים

  32. ביטול סגירת תיק הוצל''פ

  33. ביטול שירות תמיכה טכנית

  34. ביטול החלטה במעמד צד אחד

  35. ביטול צווי הריסה מנהליים

  36. ביטול זיכוי מעבירת מהירות

  37. ביטול החלטת בית דין כנסייתי

  38. ביטול מינוי למנהלת גן חובה

  39. ביטול רישום סירוב לקבל עבודה

  40. ביטול התחייבויות של פסול דין

  41. ביטול אשרת עבודה לעובד מהשטחים

  42. ביטול אשרת שהייה לאזרחים הודים

  43. המועד לביטול החלטה במעמד צד אחד

  44. הודעה על ביטול הרשאה לחיוב חשבון

  45. ביטול צו הפסקה מינהלי ללא מועדים

  46. תביעה של האמרגן בגין ביטול אירוע

  47. ביטול כניסת מפעל מתכת לאזור תעשיה

  48. ביטול החלטה לדחיית התנגדות לתכנית

  49. ביטול החלטת רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות

  50. ביטול הזמנה בשל אי קיומו ומילוי מלא של התנאים

  51. ביטול צו בשל אי מתן הזדמנות לחקור את המצהיר

  52. ביטול פס''ד עקב אי ידיעה על קיומו של הליך משפטי

  53. תוספת חניות בשל ביטול חניות ציבורית לרחבת כיבוי אש

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון