דוגמא להחלטה בנושא בקשה לחיסיון זמני של ראיה: לפניי בקשה מטעם התובעת להורות על חיסיון של הקלטה המתעדת שיחה בין התובעת לבין נציג הנתבע, וזאת עד להגשת תצהירי עדות ראשית. במהלך ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 13.12.12. הודיע ב"כ הנתבע כי הוא למד מתצהיר גילוי המסמכים שהגישה התובעת על קיומה של שיחה מוקלטת והוא מבקש לעיין בהקלטה. ב"כ התובעת הביע התנגדותו בטענה לחיסיון ההקלטה. בהחלטתי מאותו יום סוכם על דעת הצדדים כי הם יגישו את טענותיהם בכתב לעניין זה, ולאחר מכן אכריע בבקשה. 2. לטענת התובעת, מקום בו העיון אינו משרת את המטרה של בירור האמת, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולא להתיר את העיון, או למצער, לדחות את העיון למועד מאוחר יותר. בענייננו, כך נטען, יש בהקלטה כדי לאיין את טענות הנתבע ולהוכיח את חוסר תום ליבו בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעמו. חשיפת ההקלטה בשלב זה וטרם הגשת תצהירי העדות הראשית תיתן יתרון בלתי מוצדק לנתבע עת יש ביכולתו לבצע שינויים רטרואקטיבית, על בסיס ההקלטה. התובעת מוסיפה כי היות ומטרת ההקלטה הייתה הכנה לקראת המשפט הצפוי יש להחיל עליה חיסיון. 3. מנגד טען הנתבע, כי יש להורות על גילויה של הקלטת ועיון בה עוד בטרם הגשת תצהיריו, וזאת בהסתמך על הכלל כי יש לנהל את ההליך 'בקלפים פתוחים' לשם מניעת הפתעת הצד שכנגד ומכיוון שההקלטה אינה חוסה תחת החריגים שהוכרו בפסיקה כמצדיקים הטלת חיסיון זמני ו/או חריגה מהכלל האמור. עוד לטענת הנתבע לא חל חיסיון על ההקלטה, שכן חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט הינו חיסיון מלא ואינו זמני לשלב זה או אחר של המשפט. כמו כן, לטענת הנתבע, אין זה המקרה בו יש להתיר את דחיית עיתוי העיון, שכן המדובר בזכות חריגה ונדירה אשר מוענקת במקרים קיצוניים בלבד. דיון והכרעה 4. בפתח הדברים יובהר, כי למעשה אין המדובר בראיה חסויה דהיינו, ראיה שאין כלל מקום לעשות בה שימוש במסגרת ההליך המשפטי, כגון: ראיה שהוכנה לשם ההליך המשפטי וכיו"ב, על אף שב"כ התובעת השתמש במונח זה בסיכומיו. הלכה פסוקה היא כי מסמכים שהוכנו לצורך הליכים משפטיים תלויים ועומדים הינם חסויים באופן מוחלט (ע"א 407/73 יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כ"ט (1) 171). משטוען בעל דין לחיסיון וטענתו מתקבלת, הרי שאין הוא רשאי להסיר את החיסיון בשלב מאוחר יותר של המשפט ולחשוף בהפתעה את הראיות החסויות. משהוכר חיסיון הרי שהוא דבק במסמך, ואין בעל הדין רשאי להגישו עוד, אף אם ויתר על החיסיון. משכך סבורני, כי אין מקום לאפשר חסיון "זמני" - דהיינו, עד לשלב מסויים של המשפט. עסקינן איפוא בבקשה לדחיית מועד להגשת ראיה, כך שתוגש בתום הבאת הראיות . 5. הליך גילוי המסמכים מהווה כלי דיוני מן המעלה הראשונה אשר נועד להבטיח קיומו של הליך הוגן, המשרת את ערך גילוי האמת במשפט. מושכלות יסוד הן, כי צד החפץ לעשות שימוש במסמך כלשהו במסגרת הדיון, חייב להציגו לעיון הצד שכנגד. חשיפת מסמכים מסייעת לחקר האמת, המשפט מתנהל באופן שבו תהיינה בפני בעל דין כל הראיות שבידי חברו, ואין לאפשר "הפתעות" במהלך ניהול המשפט. יסוד זה אף תורם לחיסכון בזמנו של בית המשפט בעת ניהול ההליך. וכדברי כב' הנשיא ברק: "נקודת המוצא העקרונית הינה עקרון הגילוי. כל אדם חייב למסור כל ראיה. ביסוד עקרון זה עומד הערך של גילוי האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט. גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור, בהבטיחו את "תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה" (הנשיא שמגר בב"ש 298/86, 368 ציטרין נ. בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, פ"ד מא(2) 337, 358). זכותו של הכלל הוא לעדותו של כל פרט (ראה Wigmore, Evidence, Mcnaughton (1961) 71). אכן, מטרת ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת. עקרון הגילוי משרת מטרה זו" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נגד אזולאי הנרי ואח', פ"ד מט (4) 54, 1995). 6. הנה כי כן, מטרתו של גילוי מסמכים הינה להביא לחקר האמת, אולם אם סבור בית-המשפט כי גילוי המסמכים לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-דעת שלא להתירו. השאלה אימתי רשאי בית-משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין. בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עלול הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום-לב. לעתים המסקנה המתבקשת מאיזון האינטרסים היא כי דווקא גילוי המסמכים חותר תחת המטרה של קיום הליך הוגן ושל הגעה לחקר האמת, ולפיכך, אין מנוס מלחרוג מכללי הגילוי המקובלים . 7. ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ה (1) 515 נקבע כי על אף הכלל הרחב על פיו יש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, הרי שבית המשפט רשאי לדחות את העיון במסמך מסויים למועד אחר. בכל הנוגע להפעלת הלכת סוויסה על הקלטות ותמלילים, ניתן לסכם את ההלכה הפסוקה כך: הכלל הינו גילוי ועיון מלאים ומידיים בכל חומר הראיות שבידי היריב. כלל זה מופעל ביתר שאת כאשר המדובר בהקלטות ותמלילים, שכן המשפט אינו "מבחן בזיכרון" ויש לאפשר לבעל הדין שכנגד להתמודד בתצהיריו עם החומר המצוי בהם. החריג לכלל זה, אשר יאפשר את דחיית העיון, הינו כאשר הצד שכנגד מכחיש את אחריותו באופן מלא, ואינו מספק גירסה פוזיטיבית סותרת. נטל ההוכחה לקיומו של החריג מוטל על כתפי בעל הדין הטוען לקיומה של עילה לדחיית העיון. 8. בחינת איזון האינטרסים במקרה שלפניי מעלה, כי אין הצדקה לחרוג מכללי הגילוי המקובלים. בת.א. (ת"א) 30154/94, עזבון המנוחה מרים חורשידי ז"ל ואח' נ' בית אבות גאולה בע"מ ואח' , מיום 5.5.97) , דן בית המשפט (כב' השופט בדימוס בועז אוקון) במקרה דומה, שבו התבקש לדחות הגשת הקלטת שיחות שניהלו התובעים עם הנתבעים, ושהוקלטו ע"י התובעים. שם סקר בית המשפט את ההלכה בעניין זה, ואת השיקולים ביחס לדחיית מועד הגשת ראיה כלשהיא, וכך נקבע: "... נקודת המוצא היא כי מסמך שצד מתכוון לעשות בו שימוש עתידי- הוא מסמך חייב עיון. עם זאת נראה כי נקודת המוצא אינה יפה לכל המצבים... בית המשפט (השופט קלינג) נכון להפעיל את החיסיון על דוחות חקירה וצילומים שהוכנו על ידי חוקרים פרטיים. השופט קלינג מציין כי חשיפת הדוחות עלולה לפגוע בהערכות בעל הדין להליך... מבלי להיכנס לדיון מפורט מדי בהלכה זו, ברור כי הלכה זו מתייחסת למסמכים אשר מטיבם לא היו ידועים לצד האחר... אין זה המצב כאן. במקרה זה מדובר בחילופי דברים שבין בעלי הדין. מדובר בשיחה הידועה לשני הצדדים. אין אלה ממצאים התלויים בעדותו של אדם אחר. אמת, רק אחד מבעלי הדין, טרח לתעד חילופי דברים אלה. ואולם יש פער גדול בין מצב דברים זה, לבין המקרה בו מדובר בחיסיון זמני המוטל על עדות צד שלישי או ראיות שנאספו על ידיו. גם אם נניח כי יש מקום לשמור ראיות מסוג זה, המוסבות אל מהימנות בעל הדין - הרי, בדרך כלל אין לגזור מכך כלל לפיו תהפוך חקירה הנגדית למבחן של זכרון הדדי, בו צד אחד מצויד בתמלילים, והצד האחר נאלץ להישען על זכרונו, תחת החרב המאיימת של חשיפת תמלילים. כללי הגילוי והעיון נועדו למנוע מצב זה. אין טעם למנוע את הפעלתם כאן". 9. נראה כי דברים אלו יפים וקולעים לענייננו. הבקשה מתייחסת לתמלילי שיחות שהתקיימו בין התובעת ונציגי הנתבע. אין המדובר בראיה חיצונית מטעם צד ג' או ראיה חיצונית אחרת, שנאספה על ידי התובעת. דהיינו, עסקינן בחילופי דברים ידועים וגלויים בין הצדדים, כאשר בידי צד אחד מצוי תיעוד להם, ובידי הצד האחר לא מצוי תיעוד שכזה בשלב זה, ומקרה מעין זה אינו מצדיק סטייה מן הכלל בדבר חשיפת הראיות וגילוי המסמכים בשלב הראשון. אכן, המשפט יוכרע על פי ממצאי מהימנות שייקבעו לאחר שמיעת העדים. אולם הגינותו של ההליך תפגע, אם צד אחד הכין את תצהיריו כשלפניו תעתיק אותה שיחה אשר אותה יזם ולה היה שותף, ואילו הצד האחר יהיה מנוע מכך. 10. לאור הטעמים האמורים לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות את דחיית גילוי הקלטת השיחה האמורה עד לאחר מתן תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, כפי שנתבקשתי לעשות. לפיכך, אני מורה לתובעת לאפשר לנתבע לעיין בהקלטה נשוא בקשה זו תוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו לידיה. התובעת תשא בהוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת ההחלטה. חיסיון