החלפת שיקים טובה

דוגמא לפסק דין בנושא החלפת שיקים טובה: מבוא 1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בתחום עבודות בנייה ופיתוח, והנתבעים הינם אחים, העוסקים בניכיון שיקים בריבית ובהחלפות שיקים. במהלך שנת 2004 ו - 2005 התקיימו בין הצדדים, הן ניכיונות שיקים תמורת ריבית, והן החלפות של שיקים טובה. התובעת טוענת כי מסרה לנתבעים שיקים בסכום של 4,723,543 ₪, אשר נפרעו, כאשר, לעומת זאת, קיבלה מהנתבעים שיקים בסכום כולל של 3,825,000 ₪ בלבד. התובעת טוענת כי סוכם מול הנתבעים כי שניהם אחראים ביחד ולחוד מול התובעת לכיסוי כל יתרת חובם בגין ניכיון "השיקים טובה", וכי מנהל התובעת פנה לנתבעים בדרישה לתשלום סכום ההפרש בין סכום השיקים שמסרה לנתבעים לבין סכום השיקים שקיבלה מהנתבעים, אולם, הנתבעים לא קיימו את הבטחתם לשלם. על כן, הגישה התובעת תביעתה בגין ההפרש בסך 1,064,016 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. הנתבעים להגנתם טוענים כי לאחר הגשת התביעה ערכו בדיקה, בה עלה כי לא זו בלבד שאין להם חוב כלפי התובעת, אלא התובעת היא זו שנשארה חייבת להם סך של 789,000 ₪ (נומינאלית), והנתבעים הגישו בגין כך תביעה שכנגד. לטענת הנתבעים, התובעת מסרה להם שיקים בסך 4,285,000 ₪, והם מסרו לתובעת מנגד שיקים טובה שנפרעו בסך 5,044,000 ₪, באופן שהתובעת חבה לנתבעים את ההפרש בגין השיקים בסך 759,000 ₪, וכן בגין שיקים בסך 30,000 ₪, שהתובעת לא שילמה עבורם, ובסך הכל סך 789,000 ₪. טענות הצדדים 2. מטעם התובעת, הצהיר מר ישעיהו חכשורי, מנכ"ל התובעת. מר חכשורי הצהיר כי בסוף שנת 2004, ביקשו הנתבעים מהתובעת, כי האחרונה תסייע להם בניכיון שיקים, על ידי כך שיתנו שיקים שלהם ויקבלו שיקים של התובעת. מר חכשורי הצהיר כי במהלך שנת 2005, מסרה התובעת לנתבעים המחאות בסכום כולל של 4,723,543 ₪ שנפרעו כולן, אולם, הצהיר מר חכשורי כי הנתבעים מסרו לתובעת המחאות בסכום כולל של 3,825,00 ₪ בלבד. מר חכשורי הצהיר כי סוכם עם הנתבעים כי שניהם אחראים ביחד ולחוד אל מול התובעת לכיסוי כל יתרת חובם בגין ניכיון השיקים כאמור. מר חכשורי הצהיר כי הנתבעים חבים לתובעת סך של 1,064,016 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. 3. הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם הנתבע 2. הנתבע 1 הצהיר כי בינו ובין התובעת ומנהלה (להלן: "מר חכשורי") התקיימו מספר קשרי מסחר. הנתבע 1 הצהיר כי מר חכשורי ערב לחובות חברות שבבעלותו וניהולו של אחיו יונה חכשורי, על סך 1,500,000 ₪, ערבות שלהבטחת פירעונה משך מר חכשורי המחאה על הסך הנ"ל לטובת הנתבעים (להלן: "התקשרות א'"). עוד הצהיר הנתבע 1 כי קשר מסחרי נוסף שהתקיים עם התובעת ומר חכשורי, הינו התקשרות שעל פיה מסרה התובעת שיקים של צד ג' לניכיון, אשר עליהם חתמה התובעת חתימה הסב (להלן: "התקשרות ב'"). בנוסף, הצהיר הנתבע 1 כי ההתקשרות נשוא התובענה דנן, הינה התקשרות שעל פיה הוסכם עם מר חכשורי, לפי בקשתו, על ביצוע החלפת שיקים טובה. עוד הצהיר כי התובעת מסרה לידיו שיקים, ומנגד קיבלה שיקים אשר באמצעותם קיבלה התובעת אשראי בבנק (להלן: "התקשרות ג'"). הנתבע 1 הצהיר כי התובעת ומר חכשורי הפרו את התחייבויותיהם כלפיהם, באשר להתקשרות א', ועל כן, הוגשה בקשה לביצועו של השיק שנמשך על ידי מר חכשורי, וביום 21/12/2010, ניתן פסק דין, אשר לטענת הנתבע 1 דחה את טענות ההגנה של מר ישעיהו חכשורי. הנתבע 1 הצהיר כי גם באשר להתקשרות ב' - מר חכשורי והתובעת הפרו את התחייבויותיהם כלפיהם, ועל כן, הוגשה כנגד התובעת בקשה לביצוען של ההמחאות, וזאת במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, כאשר בסופו של יום, ניתן פסק דין נגד התובעת על מלוא התובענה. הנתבע 1 טוען כי באשר להתקשרות ג', התובענה נשוא תיק זה, נולדה בחטא, והומצאה בדיעבד, תוך ניסיון כושל ליצור "משקל נגד" להליכים שינקטו נגד התובעת וחכשורי לגביית החובות המגיעים לנתבעים. לעניין טענת התובעת, לפיה הנתבעים חייבים לתובעת סך של 1,064,016 ₪, משיבים הנתבעים כדלקמן: הנתבע 1 טוען כי עיון בהמחאות אשר צורפו על ידי התובעת בתצהירה עולה כי 3 ההמחאות על סך כולל של 60,000 ₪, נשוא נספחים א' (61), א' (62), א' (63) לתצהיר, אינן קשורות לתובענה דנן, קרי ההתקשרות ג', אלא להתקשרות ב', אשר במסגרת התקשרות ב' משכה התובעת לפקודת הנתבעים את ההמחאות הנ"ל, וזאת לשם פירעון המחאות אחרות שמסרה התובעת לנתבעים. הנתבע 1 הצהיר כי את השיקים שמשוכים על ידי חב' שוק הדגים ועל ידי השוק הספרדים במסגרת התקשרות ב', ואשר חוללו, היה מוסר למר חכשורי ובמקומם היה מקבל שיק חלופי המשוך על ידי התובעת, כך שהשיקים על סך 60,000 ₪, אינם בגין התקשרות ג'. הנתבע 1 טוען כי התובעת צירפה לכתב התביעה המתוקן ולתצהירה שתי המחאות כנספחים א' 64 ו- א' 65. הנתבע 1 טוען כי מכתב התביעה המתוקן עולה כי התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בסכום הנ"ל, אלא שלטענת הנתבעים, שתי ההמחאות הנ"ל, לא נכללו במסגרת התקשרות ג', והתובעת ביקשה לבצע בהמחאות הללו ניכיון, ואכן, הנתבעים ביצעו ניכיון, והונפקו לתובעת חשבוניות מס כחוק. לפיכך, טוענים הנתבעים כי התובעת לא מסרה להם שיקים טובה, כפי טענתה, אלא בסך 4,285,000 ₪ בלבד. (ראה סעיף 5 ח' לתצהיר הנתבעים). הנתבע 1 הצהיר כי בנוסף לסך של 3,825,000 ₪, אשר נפרעו לטובת התובעת, נפרע סך נוסף של 1,219,000 ₪, כך שבגין התקשרות ג' שולם לתובעת סך כולל של 5,044,000 ₪, סכום אשר התובעת לא ציינה כסכום שניתן לה במסגרת התקשרות ג', וזאת בהתאם לפירוט שפרטו הנתבעים בסעיף 6 א' עד יב' לתצהירם. הנתבע 1 הצהיר כי התובעת מסרה לו שיקים טובה שנפרעו בסך 4,285,000 ₪, אשר כנגדם נמסר לתובעת על ידי הנתבעים שיקים טובים שנפרעו בסך של 5,044,000 ₪. על כן, הנתבע 1 טוען כי התובעת חבה לנתבעים את ההפרש בגין שיקים טובה בסך 759,000 ₪, והן בגין השיקים בסך 30,000 ₪, ובסך הכל חבה התובעת את הסך של 789,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כמפורט בדף השערוך בסך של 284,488 ₪, ובסה"כ 1,073,488 ₪. דיון והכרעה 4. ממסכת העובדות שנפרסה בפני בית המשפט בתביעות ההדדיות, עולה כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים מורכבת ומסובכת של ניכיון שיקים, החלפות של שיקים טובה, ואלה הולידו החזרות שיקים חוזרות ונשנות. כתוצאה מכך, התקיימו מספר התקשרויות, מבלי שהצדדים ערכו רישומים מדויקים ומוסכמים בזמן אמת, ועל כן, מערכת זו גם הולידה הגשת תביעות במספר בתי משפט. התביעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, על נספחיהם ובסיכומים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה. התקשרות ג' היא ההתקשרות שבגינה הוגשה התביעה. במסגרת התביעה הגישה התובעת פירוט בכרטיס הנהלת החשבונות שנוהל בתובעת, ולפיו מסרה לנתבעים שיקים על סך 4,723,543 ₪, כמפורט בנספח א' - 1 עד א' - 65 לכתב התביעה המתוקן. מנגד, קיבלה התובעת, לטענתה, מהנתבעים שיקים על סך 3,825,000 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכומים המפורטים בשיקים א' - 1 עד א' - 60, שהתובעת שילמה לנתבעים, עומדים בסך 4,285,000 ₪. מכך עולה, שההפרש בין 4,285,000 ₪, ובין 3,825,000 ₪, שהוא בסך 460,000 ₪, עומד לטובת התובעת, ואינו שנוי במחלוקת. המחלוקת בין הצדדים בתביעה המתוקנת עומדת על סך 438,543 ₪, שהוא ההפרש בין סך 4,723,543 ₪, סכום שהתובעת טוענת שמסרה לנתבעים, לבין סך 4,285,000 ₪, סכום שהנתבעים מודים בסעיף 5 ח' לתצהירם שקיבלו מהתובעת. א. סכום זה נובע משיקים א' - 61 עד א' - 65. השיקים א' - 61 עד א' - 63 הינם: שיק א' - 61: שיק על סך 15,000 ₪, ז.פ 16/03/06. שיק א' - 62: שיק על סך 15,000 ₪, ז.פ 09/04/06. שיק א' - 63: שיק על סך 30,000 ₪, ז.פ 20/08/06. התובעת טוענת כי לא נתקבלה כל תמורה בגין שיקים אלה, וכי הם ניתנו במסגרת התקשרות ג'. ואילו הנתבעים טוענים כי השיקים א' - 61 עד א' 63, הינם חלק מהתקשרות ב', שבגינה העבירה התובעת כספים עבור שיקים שחזרו, ולא בקשר להתקשרות ג'. אין מקום לקבל טענת התובעת בגין שיקים אלה. אמנם, התובעת צרפה עותק שלושת השיקים, אולם על גבי השיק בסך 30,000 ₪ נרשם "ע"ח" (על חשבון), ואילו על שני השיקים הנוספים נרשם "הלוואה". לא ניתן להבין מכך מהי התמורה לשיקים אלה. יתר על כן, בכרטסת התובעת מופיעים שלושת הסכומים של שיקים א' - 61 עד א' - 63, כשזמן פרעונם משנת 2006, דבר אשר סותר את טענות התובעת בכתב התביעה המתוקן, לפיהן החלפות השיקים, נשוא התביעה, בהתקשרות ג', נעשו בשנים 2004-2005. (סעיפים 7-8 לכתב התביעה המתוקן). התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את רכיבי תביעתה, בכל הנוגע לשלושת השיקים הנ"ל. התובעת לא הציגה ראיות מספקות להוכחת טענתה שמדובר בשיקים טובה, בתקופה שבה הסתיימה מערכת החלפות השיקים בין הצדדים, כפי שניתן לראות גם בכרטסת התובעת. מה גם שהסכומים שהוחלפו בשנת 2005 על פי הכרטסת של התובעת נעו בין 50,000 ל - 250,000 ₪, בעוד ששלושת השיקים הנ"ל הינם בסכומים נמוכים בהרבה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם החלפות השיקים משנים 2004-2005, שנעשו במסגרת התקשרות ג'. ב. שיק א' - 64, הינו שיק על סך 147,893 ₪, זמן פירעון 18/12/04, משוך על ידי חברת יולזרי, לפקודת התובעת, הועבר לנתבעים ולטענת התובעת, לא נתקבלה עבורו תמורה. הנתבעים טוענים כי ניכו את השיק, ואף קיבלו ריבית בסך 9,393 ₪, שבגינה הוצאה חשבונית. לראייה, הציגו הנתבעים את כרטסת התובעת, שבה מנוהל חשבון הנתבעים. יצוין כי הנתבעים הודו שהם מסתמכים על כרטסת התובעת כאמינה ומסודרת, כפי שהעיד הנתבע 1: "ש. מה שאתה אומר לי שהכרטסות של התובעת מהימנות בעינך? ת. בד"כ הסתמכתי על הכרטסות שלהם, כי הם בד"כ חב' מסודרת, יש להם מחשבים, רו"ח. להם הכל יוצא מסודר". (ראה עמ' 40, שורות 5-7 לפרוטוקול מיום 23/09/12). בכרטסת זו ניתן לראות כי ביום 25/10/04 מופיע בעמודת החובה בכרטסת סכום הריבית בסך 9,393 ₪, ואילו ביום 14/12/04 מופיע בעמודת הזכות, אותו סכום עצמו של 9,393 ₪. העובדה שיש חיוב מול זיכוי של סכום ריבית הניכיון בכרטסת מלמדת כי פעולת ניכיון השיק, ככל הנראה, לא התבצעה. הנתבעים הציגו את החשבונית והכרטסת, עליה התבססו, אלא שלא הצביעו על כל ראייה בגין תשלום ההפרש בסך 138,500 ₪, לא באמצעות סימוכין מדפי חשבון בנק, ולא באמצעות ספח שיק המצביע על תשלום בפועל, אותו ניתן היה להמציא מהבנק. על כן, אין מקום לקבל טענת הנתבעים בענין שיק זה. ג. שיק א' - 65 הינו סכום נוסף שמהווה מרכיב בתביעת התובעת הינו בגין שיק על סך 230,650 ₪. לגבי שיק זה, הודיע ב"כ התובעת בדיון ביום 16/01/12 ובסיכומיו כי השיק הנ"ל נוכה במלואו, ועל כן, חוזרת בה התובעת מתביעתה לגבי שיק זה, וביקשה למחוק אותו מכתב התביעה. לפיכך, אין צורך להיזקק לטענות התובעת בגין שיק זה. סיכום התביעה מתקבלת לגבי כל השיקים המפורטים בטבלה בנספח ב' לכתב התביעה המתוקן, למעט הסך 230,650 ₪, ולמעט הסך 60,000 ₪. סכום זה לפי הטבלה הינו 607,893 ₪ (נומינאלי), ונכון להיום, עומד בסך 747,563 ₪, כשהוא משוערך, בהתאם לכל שיק ושיק בטבלה נספח ב', ועל פי תאריך השיק. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 747,563 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל, ובתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪ (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד בעוד תביעת התובעת הוגשה בשנת 2008, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד בסוף שנת 2010. לא ברור מדוע הוגשה התביעה שכנגד לאחר חלוף זמן ניכר מהגשת התביעה העיקרית, ומדוע לא פעלו הנתבעים לדרוש את חובם הנטען מיד עם היוצר החוב. נראה כי התביעה שכנגד נולדה על מנת להוות משקל נגד לתביעה העיקרית שהוגשה למעלה משנתיים קודם לכן. א. הנתבעים טענו כי מסרו לתובעת שני שיקים: האחד, על סך 49,000 ₪, ז.פ 20/09/04 (ס' 6 (יא') לתצהיר הנתבעים). והשני, על סך 200,000 ₪, ז.פ 04/10/04 (ס' 6 (א') לתצהיר הנתבעים). לטענת הנתבעים, לא קיבלו תמורה מהתובעת עבורם. לאחר בדיקת המסמכים, עולה כי התובעת הוכיחה כי מסרה תמורה עבור שני שיקים אלה בשיק על סך 250,000 ₪, שזמן פירעונו 06/10/04, (נספח ט' לתצהיר התובעת). מסקנה זו מתבקשת הן לאור סמיכות הזמנים בין מתן השיקים, והן לאור ההתאמה בסכומים, למעט סך 1,000 ₪, שמהווה את הריבית. על כן, עולה כי השיק על סך 250,000 ₪, הינו עבור שני השיקים אותם תובעים הנתבעים. על כן, טענת הנתבעים בגין שני שיקים אלה לא הוכחה, והיא נדחית. ב. הנתבעים טוענים שמסרו לתובעת 5 שיקים על סך 50,000 ₪ כל אחד, ובסך הכל 250,000 ₪, ולא קיבלו תמורה עבורם. (ס' 6 (ב') לתצהיר הנתבעים). בטענה זו מסתמכים הנתבעים על כרטסת התובעת בה מופיעים 5 שיקים, שלפי טענת הנתבעים, נמסרו לתובעת, וזאת ללא תמורה. אין מקום לקבל טענה זו. שוכנעתי, שהרישום בכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת נעשה בטעות, ותוקן בזמן אמת, והוצאה קבלה לחברת ב.ה סיטונאות פירות וירקות בע"מ (להלן: "חברת ב.ה"). מה עוד, שספחי השיקים של חברת ב.ה מצורפים כנספח יא' 1-5 לתצהיר התובעת, ומהם עולה שמספרי השיקים זהים למספרי השיקים בקבלה שהוציאה התובעת לחברת ב.ה. נוסף על כך, לא הציגו הנתבעים אף לא שיק אחד, או דפי חשבון בנק שיכולים להעיד כי הנתבעים הם שמסרו את השיקים. הנתבע 1 העיד: "ש. מה יותר פשוט מלהביא את דפי הבנק האלה ולהביא את הצילום של השיקים האלה ולגמור את הסיפור? ת. אני ראיתי בכרטסת שאני מזוכה, הלכתי ועברתי בדיקה, ראיתי שנתתי לו חמישה שיקים והם נפרעו. מעבר לזה, עו"ד שלי אולי לא ביקש ממני להביא מסמכים. אם הייתי מתבקש להביא מסמכים, הייתי מביא". (ראה עמ' 40, שורות 30-31, ועמ' 40, שורות 1-3, לפרוטוקול מיום 23/09/12). מכאן עולה, שהנתבעים לא הציגו כל ראייה לכך שמדובר בשיקים שלהם, ולא הראו כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הציגו בפני בית המשפט את האסמכתאות הרלבנטיות, שיכולות לתמוך בגרסתם, ועל כן, אין לקבל טענתם בגין שיקים אלה. ג. הנתבעים טענו כי מסרו לתובעת ארבעה שיקים - שיק מס' 6468, מיום 04/08/05, על סך 48,000 ₪ - ס' 6 (ג') לתצהיר הנתבעים. שיק מס' 6469, מיום 05/08/05, על סך 22,000 ₪ - ס' 6 (ד') לתצהיר הנתבעים. שיק מס' 6471, מיום 02/09/05, על סך 75,000 ₪ - ס' 6 (ה') לתצהיר הנתבעים. שיק מס' 6470, מיום 01/09/05, על סך 75,000 ₪ - ס' 6 (ו') לתצהיר הנתבעים. הסך הכולל של ארבעת השיקים הינו 220,000 ₪. אני מקבלת טענת התובעת לפיה כנגד שיקים אלה, מסרה התובעת סדרה של שיקים (נספחים ד' - 1 עד ד' - 7 לתצהיר התובעת), על סך 220,000 ₪. שיקים אלה הועברו על ידי התובעת לנתבעים, לפירעון. גם זמני הפירעון של השיקים נספחים ד' - 1 עד ד' - 7, מתאריכים 03/10/05 עד 17/10/05, מלמד על פירעון רצוף של השיקים שמסרו הנתבעים בחודשים אוגוסט וספטמבר 2005. לאחר מכן, 3 שיקים בסך 30,000 ₪, כל אחד, חזרו בלא פירעון, והוחלפו על ידי התובעת. הראייה שהתובעת פרעה את הסך של 90,000 ₪ (סך 3 השיקים), מצויה בכך שהתובעת אוחזת בידיה במקור של השיקים, והדבר מלמד שהנתבעים קיבלו תמורה עבורם, שאחרת לא היו מחזירים את המקור של השיקים הנ"ל לידי התובעת. גם הנתבע 1 בחקירתו הנגדית, הודה ששלושת השיקים הנ"ל, אשר הוצגו לו במקור במהלך הדיון, לא מצויים בידיו, וכנראה שולמו לו עבורם: "ש. אני אומר לך שמספרי השיקים הם מאותה סדרה של השיקים שלגביהם הוגשה הבקשה לביצוע שטר. בגין שלושת השיקים לא הגשת תביעה? ת. אני לא יכול לזכור. אני צריך לראות את התביעה. כל השיקים שחזרו לי, תבעתי אותם. אם השיקים ברשותי והם חזרו אצלי, אז ברור שתבעתי אותם. אם הם לא אצלי, אולי שילמו לי אותם. ש. מציג לך את שלושת השיקים? ת. אם לא תבעתי נגד שלושת השיקים, אז איזו טענה יש לך נגדי. השיקים לא הוגשו לביצוע. ב"כ התובעת: מבקש לרשום שאני מציג לעד את השיקים המקוריים הנמצאים בידי התובעת ולא הוגשו לביצוע". (ראה עמ' 41, שורות 26-31 לפרוטוקול מיום 23/09/12, וכן עמ' 42, שורה 1). אשר ליתרת הסכום בסך 130,000 ₪, המורכב מארבעת השיקים ד' - 4 עד ד' - 7 לתצהיר התובעת, עיון בשיקים מלמד כי שיקים אלה הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וניתן בגינם פסק דין לטובת הנתבעים, בת.א 154/08 ובת.א 1727/08 בבית משפט השלום בראשון לציון ביום 26/12/10. לפיכך, משהגישו הנתבעים את השיקים לביצוע, וניתן פס"ד לטובתם, אין הנתבעים רשאים לתבוע פעמיים את תמורתם. יתר על כן, נספח ח' לתצהיר התובעת מהווה קבלה שהוציאה התובעת עבור דוד אסייג מחברת שוק הדגים בע"מ, בגין ארבעת השיקים שמסרו הנתבעים, כך שנראה הקשר בין השיקים שמסרו הנתבעים לתמורה שמסרה התובעת באמצעות אסייג וחברת שוק הדגים בע"מ. ד. אשר לתביעת הנתבעים בגין שיק על סך 100,000 ₪, ז.פ 05/08/05 (ס' 6 (ז) לתצהיר הנתבעים) - גם לפי טענת הנתבעים בתצהיר, השיק הוצא לפקודת אחיו של מנהל התובעת, ולא לתובעת עצמה. אין מקום לייחס שיק שניתן לאח, כאילו ניתן לתובעת עצמה. ב"כ הנתבעים בסיכומיו ניסה להראות ולמצוא את הקשר של השיק לאח של מנהל התובעת, בכך שמנהל התובעת ביקש לעזור לאחיו. אלא, שאין אפשרות לכרוך את השיק עבור האח כחיוב של התובעת לשלמו, ולו רצו הנתבעים לקבל מהתובעת את החזר השיק היה עליהם לדאוג לקבל התחייבות או שיק מהתובעת עצמה עבור שיק זה. משלא עשו כן, אין להם להלין, אלא על עצמם. על כן, הנתבעים לא הראו כל ראייה שהיא, התומכת בטענה כי התובעת היא שצריכה למסור תמורה עבור שיק זה, אשר לא ניתן לתובעת, אלא למר יונה חכשורי, האח, שמהווה אישיות משפטית נפרדת מהתובעת. ה. אשר לתביעת הנתבעים בגין שיק על סך 150,000 ₪, ז.פ 10/06/05 (ס' 6 (ח) לתצהיר הנתבעים - מנהל התובעת הוציא שיק פרטי על סך 150,000 ₪, שזמן פרעונו 09/06/05 (נספח יב' לתצהיר התובעת), והדבר מעיד על החלפת שיקים בהפרש של יום אחד בסכומים זהים. מכאן, שנמסרה תמורה עבור השיק הנ"ל, וגם אם נעשה הדבר באמצעות מנהל או בעל שליטה בחברה התובעת, יש לראות זאת כפירעון מצד התובעת. ו. אשר לתביעת הנתבעים בגין שיק על סך 100,000 ₪, ז.פ 15/08/05 (ס' 6 (ט) לתצהיר הנתבעים) - שיק זה הוצא על ידי הנתבעים לפקודת חברת ח. יונה פירות וירקות בע"מ, וחברת ח. יונה הסבה את השיק לתובעת, (נספח יא' 1 לכתב ההגנה המתוקן וכתב התביעה שכנגד). גם במקרה דנן, הואיל והנתבעים הוציאו את השיק לפקודת חברה אחרת ונפרדת מהתובעת, אל להם לדרוש מהתובעת את פירעון השיק. מה גם, שהתובעת הוכיחה פירעון השיק לחברת ח. יונה, כשמשכה שיק מאת התובעת לפקודת חברת ח. יונה על סך 100,000 ₪, ז.פ 18/08/05, שלושה ימים לאחר הסבת השיק לתובעת. (נספח יד' לתצהיר התובעת). ז. אשר לתביעת הנתבעים בגין שיק על סך 150,000 ₪, ז.פ 08/06/05 (ס' 6 (י) לתצהיר הנתבעים - שיק זה הוצא על ידי הנתבעים לפקודת ח. יונה פירות וירקות בע"מ, וחברת ח. יונה הסבה את השיק לשמרית חכשורי, כפי שעולה מעיון בנספח יב' לכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד. גם בגין שיק זה שהוצא לחברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת מהתובעת, אין הנתבעים רשאים לדרוש פירעון בגינו מאת התובעת. מה גם, שמנספח טו' לתצהיר התובעת עולה שביום 30/05/05, העבירה שמרית חכשורי סך 150,000 ₪ לחברת ח. יונה פירות וירקות בע"מ, ומכאן עולה כי השיק שמסרו הנתבעים לחברת ח. יונה נועד לכסות את החוב של חברת ח. יונה לשמרית חכשורי. מכל מקום, העסקאות בין שמרית חכשורי לחברת ח. יונה - אינן מחייבת את התובעת עצמה בפירעון. ח. אשר לתביעת הנתבעים בגין שני שיקים על סך 15,000 ₪ כל אחד, סה"כ 30,000 ₪, ז.פ 28/06/06 ו - ז.פ 28/07/06 (סעיף 6 (יב') לתצהיר הנתבעים) - על שיקים אלה נרשם בכתב ידה של המזכירה של התובעת, שקיבלה את המקור של השיקים, לאחר שחזרו. התובעת לא הראתה כל שיק של פירעון בגין שני השיקים הללו. העובדה שהתובעת טוענת שאין בידה למצוא את השיקים אצלה, איננה מלמדת לא על טענת פירעון, ולא על אי קבלה של מקור השיקים על ידי המזכירה של התובעת. התובעת לא טענה שכתב היד של המזכירה זוייף, או שלא רשמה את הרישום על השיקים. אמנם, ב"כ התובעת העלה ספקות בסיכומיו, אולם, אין בכך תחליף לטענת הגנה ברורה ומפורשת. לפיכך, על התובעת לשלם לנתבעים בגין שני שיקים אלה, שחזרו לרשות התובעת. סיכום התביעה שכנגד מתקבלת לגבי ס' 7 (יב) לכתב התביעה שכנגד - בעניין שני השיקים בסך 15,000 ₪ כל אחד, ונדחית לגבי כל יתר רכיבי התביעה שכנגד. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התובעת תשלם לנתבעים יחד סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/06/06 ועד התשלום בפועל, וסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/07/06 ועד התשלום בפועל. כמו כן, תשלם התובעת לנתבעים יחד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל 4,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. סכומים שנפסקו בפסק דין זה ניתנים לקיזוז בין הצדדים. שיקים