החמרה לאחר ניתוח ארטרוסקופיה בברך

ביום 14.12.07 עבר התובע ניתוח ארטרוסקופיה שלאחריו הוא נבדק שוב ע"י ד"ר יקים. מחוות הדעת עולה כי בבדיקה החוזרת נמצאו דלדול שרירי ירך ושוק ימין, הגבלה קלה בטווח תנועת כיפוף הברך מימין, רגישות פאטלו פאמורלית ומדיאלית ובעיקר סימני אי יציבות אחורית, אשר נראה כי הוחמרו מאז הבדיקה הראשונה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החמרה לאחר ניתוח ארטרוסקופיה בברך: כללי: 1. התובע, יליד 17.9.78, נפגע בשתי תאונות דרכים כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התאונה הראשונה אירעה ביום 19.8.01 (להלן: "התאונה הראשונה") והתאונה השנייה אירעה ביום 27.1.02 (להלן: "התאונה השנייה"). 2. תיק זה הועבר לטיפולי ממותב אחר לשם שמיעת הראיות ולרבות חקירת המומחה. 3. שאלת החבות ביחס לשתי התאונות אינה מוכחשת ולפיכך יעסוק פסק דין זה אך ורק בשאלת הנזק. 4. א. מומחה בית המשפט, ד"ר י. יקים (להלן: "ד"ר יקים"; "המומחה") בדק את התובע פעמיים. בחוות הדעת הראשונה מיום 18.12.05 (בש/1), (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), הוא קבע כי בעקבות התאונה הראשונה לא נותרה לתובע כל נכות רפואית ואילו בעקבות התאונה השנייה נותרה לו נכות בשיעור 10% לפי סעיף 48(2)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וזאת בגין אי יציבות אחורית של ברך ימין ללא התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף. ב. ביום 14.12.07 עבר התובע ניתוח ארטרוסקופיה (להלן: "הניתוח") שלאחריו הוא נבדק שוב ע"י ד"ר יקים. מחוות הדעת השנייה מיום 21.6.09 (בש/2) (להלן: "חוות הדעת השנייה"), עולה כי בבדיקה החוזרת נמצאו דלדול שרירי ירך ושוק ימין, הגבלה קלה בטווח תנועת כיפוף הברך מימין, רגישות פאטלו פאמורלית ומדיאלית ובעיקר סימני אי יציבות אחורית, אשר נראה כי הוחמרו מאז הבדיקה הראשונה. לפיכך ולאור ההחמרה כאמור, הגדיל ד"ר יקים את נכותו הצמיתה של התובע בברך ימין והעמידה על 15%, גם הפעם בהתאם לקבוע בסעיף 48(2)ב' לתקנות. ג. התובע אשר חלק על חוות הדעת של ד"ר יקים זימנו לחקירה. 5. מטעם התובע העידו התובע (תצהירו סומן ת/3), אשתו (תצהירה סומן ת/1), אחיו (תצהירו סומן ת/4) ומר חן מוסקוביץ - מי שהיה מעבידו בתקופה שעובר לתאונות (תצהירו סומן ת/2). כמו כן הוגש תיק מוצגים. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים ולא הוגשו כל ראיות. 6. שתי שאלות הן השנויות במחלוקת ובהן עליי להכריע. האחת, עניינה נכותו של התובע, זו הרפואית וזו התפקודית, השנייה עניינה נזקי התובע. הנכות הרפואית: 7. שתי התאונות בהן היה מעורב התובע אירעו שעה שרכב על אופנוע. בתאונה הראשונה התנגש עם האופנוע ברכב שסטה אל נתיב הנסיעה שלו ואילו בתאונה השנייה החליק עם האופנוע על הכביש. 8. בהתאם לאמור בחוות הדעת, בגין התאונה הראשונה לא נותרה לתובע נכות צמיתה. נכותו הצמיתה, כאמור, היא בגין התאונה השנייה (מיום 27.1.02). יוער, כי התובע עבר תאונה נוספת יום 4.12.01 ואולם פסק דין זה לא יתייחס לתאונה זו (ראה סעיף 2 לסיכומי התובע). 9. כך קבע ד"ר יקים בחוות הדעת הראשונה: "... לפיכך ועל יסוד כל האמור לעיל, אני קובע שלא נותרה כל נכות רפואית/תפקודית, בשטח האורתופדי בשל התאונה מתאריך ה-19.8.2001... בתאונה השלישית מתאריך 27.1.2002 נחבל התובע בשתי הברכיים. כעת מתלונן התובע על תפיחות ו"כליאות" בברך הימנית כמו על כאבי ע"ש מותני ובאגן מאחור. באשר לתלונותיו של התובע על כאבי ע"ש מותני והאגן, אציין כדלקמן: ... בבדיקתי את ע"ש מותני לא נמצא כל ממצא הראוי לציון. תנועת ע"ש מותני הייתה תקינה. לא היה חסר נוירולוגי בגפיים התחתונות. צילומי הרנטגן של ע"ש מותני היו תקינים. אוסיף ואבהיר שבלתי אפשרי לקשור קשר סיבתי בין אירוע תאונתי כלשהו לכאבי ע"ש מותני אשר החלו חודשיים לאחר מכן. בספרות המקצועית, למיטב ידיעתי, עדיין לא תואר המקרה שבו ארעה חבלה לע"ש מותני כשהסימפטומטולוגיה (כאבים, פארה-אסטזיות) החלו כחודשיים לאחר מכן. על יסוד כל האמור לעיל, אני קובע שלא נותרה כל נכות רפואית/תפקודית בגין תלונותיו של התובע על ע"ש מותני, כמו כן אני קובע שאין לקשור כל קשר סיבתי בין תלונות אלו לתלונה הנידונה. באשר לתלונותיו של התובע על כאבים/"כליאות" ונפיחות בברך ימין, אציין כדלקמן: 1. בניתוח ארתרוסקופי נמצא קרע תוך מיניסקיאלי במיניסקוס המדיאלי. נמצא כמו כן ריפיון ברצועה הצולבת האחורית. 2. בבדיקתי את התובע מצאתי סימנים קליניים ברורים של רפיון הרצועה הצולבת האחורית ללא קריסה אחורית של הברך. צילומי הרנטגן של הברכיים היו תקינים. על יסוד כל האמור לעיל אני קובע שכתוצאה מהתאונה האחרונה של התובע מיום 27.1.2002 - נותרה נכות בברכו הימנית של התובע. על סמך תקנות המל"ל נכותו של התובע בברכו הימנית תואמת את סעיף 48(2) ב חלקי לעשרה אחוז נכות בגין אי יציבות אחורית של הברך מימין ללא התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף". 10. בחוות הדעת השנייה, אשר ניתנה כאמור לאחר הניתוח, קבע ד"ר יקים: "לדבריו, מאז שנבדק על ידי (19.6.2005) עבד כנהג מונית עד לניתוח ביום 14.12.2007. לאחר הניתוח לא עבד כ-3 חודשים, שלאחר מכן החל לעבוד כמוכר בחנות (עסק משפחתי למכירת דלתות, בתחילה בחצי משרה למשך 6 חודשים ולאחר מכן במשרה מלאה... ממצאי הבדיקה: מנח הגפיים התחתונות היה תקין. הליכתו הייתה תקינה, אך במעבר להליכה מהירה הודגמה צלייה קלה מימין. הודגם דלדול שרירי בולט בירך ימין. היה מסוגל לעמידה על רגל אחת ללא קריסת הברך, התקשה בקפיצה במקום ולמרחק בגפה ימנית תחתונה. היה מסוגל לקפיצה במקום ולמרחק בשתי הגפיים. 11. כך העיד ד"ר יקים בפניי, בתשובות לשאלות ב"כ התובע: "זה נכון שאני קבעתי לתובע נכות בגין חוסר יציבות אחורית של הברך. עשיתי כן, למרות שבבדיקתי לא מצאתי שהברך קורסת תחת רגל אחת בעמידה על רגל אחת כמו בעמידה על שתי רגליים... מפנה לתקנה 48 (2) (ב). בתקנה זו ישנה דרישה לאי יציבות אחורית קדמית עם התעקמות הברך, כאשר הדגש הוא על התעקמות הברך. הן בבדיקה הראשונה שלי והן בבדיקה השנייה שלי לא מצאתי התעקמות של הברך בעמידה. יחד עם זאת ומאחר ובכל זאת מצאתי אי יציבות הענקתי לתובע אחוזי נכות ביחס חלקי כקבוע בתקנה. לאחר הניתוח שעבר שאז בדקתי אותו שוב, אי היציבות גברה אך לא הגיעה עד כדי התעקמות..." (עמ' 3 שורות 15-29). "הנכות שנתתי היא רפואית ולא תפקודית. כפי שהסברתי לעיל ובהמשך דבריי, אני נצמדתי לתקנות ומכיוון שלא מצאתי שהרגל מתעקמת לכן נתתי נכות חלקית כך בחוות דעתי הראשונה, ואילו בחוות דעתי השנייה כיוון שאי היציבות התגברה אך לא עד כדי התעקמות דעתי השתנתה אך לא באופן מלא על פי התקנה..." (עמ' 5 שורות 6-9). ובתשובה לב"כ הנתבע העיד: "ש. האם אתה יכול להפנות אותי למסמכים המעידים על "בריחה" של הברך אצל התובע, ראית דבר כזה? ת. יכול שכן יכול להיות שלא. אני בכל מקרה כדי לענות על השאלה אצטרך לעבור על כל המסמכים. לאחר עיון אני לא מוצא תיעוד שממנו אני יכול לומר שבממצא אובייקטיבי נמצאו בריחות... ש. האם בתלונות בפניך טען התובע שיש לו בריחות של הברך? ת. לא. אבל, אני רוצה להדגיש, שזה לא אומר כלום יכול להיות שתהיינה לו "בריחות" והוא לא יתלונן. זה נכון שהוא גם לא התלונן בפניי על מעידות..." (עמ' 11 שורות 17-31). "דרגת אי היציבות נבחנת קלינית, ולכן לאחר בדיקת התובע בהתאם לממצאי הבדיקה שאי היציבות גברה כמובן נכון שבחוות הדעת לא נרשמו דרגות אי היציבות בברך... ברצוני להוסיף, בבדיקה השנייה, ביצעתי בדיקה נוספת שהייתה חיובית אף היא מה שלימד אותי בוודאות גמורה מעל לכל ספק, כי היציבות גדלה... את הבדיקה בפעם השנייה עשיתי כיוון שסברתי שיש עליה בדרגה. כדי לאמת את הסברה עשיתי את הבדיקה והיא זו שאימתה לי שיש עליה בדרגה" (עמ' 13). 12. לטענת התובע יש להותיר את נכותו הרפואית שנקבעה בחוות הדעת השנייה (15%) על כנה. מאידך, טוענת הנתבעת, כי משעה שמחקירתו הנגדית של המומחה עולה שלא נמצאו ממצאים אובייקטיביים על "בריחות" של הברך, יש לקבוע שהתובע אינו סובל מחוסר יציבות כלשהי בברך, וכפועל יוצא יש להפחית את שיעור הנכות הרפואית. יוער, כי הנתבעת לא ציינה מה לדעתה שיעור הנכות שנותרה לתובע. 13. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובמיוחד לאור עדותו של המומחה כמפורט לעיל, אשר לטעמי לא נסתרה, אני סבורה כי הדין עם התובע. זה לשון סעיף 48(2)(ב) המעניק 20% נכות: "אי יציבות אחורית קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף". המומחה העיד כי הן בבדיקה הראשונה והן בשנייה הוא לא מצא התעקמות של הברך. יחד עם זאת הוא העיד כי כן מצא - בשתי הבדיקות - אי יציבות משמעותית שהוחמרה במועד הבדיקה השנייה. לדידו, אי היציבות שמצא הייתה כזו שהצדיקה קביעת נכות, ואולם מאחר שעל אף חומרתה לא גרמה להתעקמות הברך, הוא סבר כ אין לפסוק את מלוא הנכות אלא רק באופן מותאם. הסבריו ונימוקיו של המומחה באשר לסיבות שהביאו אותו לקביעה כי נותרה נכות צמיתה מקובלים עליי, במיוחד שעה שקבע כי מדובר בנכות מותאמת ולא מצאתי כי הנתבעת הצליחה להפריך בחקירתה הסבריו אלה. לשון אחר, לאור ממצאי בדיקתו, שכללו הגבלות בתנועה ואי יציבות שהוחמרו וכן לאור הסבריו בפניי, מצאתי את קביעתו סבירה בנסיבות. 14. בהינתן כל האמור אני קובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיעור 15%. הנכות התפקודית: 15. לטענת התובע פסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי בהיעדר נסיבות מיוחדות תהא הנכות הרפואית זהה לזו התפקודית, מתאימה גם לענייננו. הנתבעת מאידך טוענת שאין המדובר בנכות תפקודית. שני הצדדים תומכים טענותיהם, בין השאר, בעדותו של המומחה בפניי. 16. בבואי לשקול איזה מהטענות מקובלות עליי, הרי שלאור עדותו הכוללת של המומחה כמו גם בהתחשב בגיל התובע בעיסוקו כיום בעדותו ובעדות אשתו ואחיו, אני סבורה כי הצדק עם הנתבעת. לשון אחר, בהתחשב במכלול הראיות שהובאו בפניי אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מזו הרפואית ואסביר להלן דברי. 17. א. מהעדויות עולה כי מאז 2003 ועד לשנת 2007 עבד התובע כנהג מונית והשתכר שכר העולה על השכר הממוצע במשק. ב. לאור עדות המומחה בפניי ביחס ליכולותיו של התובע להמשיך ולעבוד כנהג מונית במומו מחד גיסא (ראה עמ' 6 לפרוטוקול), ועדותו של התובע באשר לאופי עבודתו כנהג מונית (ראה עדותו בע' 37) מאידך גיסא, נדמה כי על אף הניתוח שעבר ועל אף הגדלת נכותו ל - 15%, לא הייתה כל מניעה שהתובע יוסיף וימשיך לעבוד כנהג מונית. ג. ועוד, התובע גם העיד כי בתקופת אי הכושר שלו לאחר הניתוח הוא העסיק נהגים בשכר (ראה עמ' 35-6) והתפרנס בין השאר, אז כמו גם במועד עדותו, גם מדמי תיווך בגין חוזה העבודה שהיה לו אל מול ערוץ הקניות. לא ברור איפוא מדוע לא המשיך התובע להעסיק נהגים בשכר. הסבריו כי הדבר אינו רווחי, נטענו באופן כללי וסתמי ולפיכך אני דוחה אותם. ד. לאור האמור נדמה אני סבורה כי התובע כשל מלהוכיח קיומו של קשר בין מכירת המונית ולבין שיעור הנכות. חזקה שסיבות אחרות זולת מצבו הרפואי הביאו אותו למכור את המונית, כמו למשל הרצון לחבור לאחיו רפי אשר פתח באותו הזמן בדיוק את עסקו. לשון אחר, אני סבורה שאין קשר בין הגדלת שיעור הנכות לבין הפסקת עבודתו כנהג ומכירת המונית. ה. לא זו אף זו, גם היום כאשר נכותו עומדת על 15% העיד התובע כי הוא עובד משרה מלאה וחלקו בניהול העסק כמו גם תרומתו לגידולו רב. כך גם העידו אשתו ואחיו רפי (ראה עמ' 37-8 ו - 46 לפרוטוקול) 18. משעה שלא השתכנעתי כי התקיימו נסיבות רפואיות המצדיקות הפסקת עבודתו של התובע כנהג מונית מצד אחד, ובהתחשב בטיב עבודתו אצל רפי אחיו מצד שני, הרי שעדותו לפיה כתוצאה מהנכות שנותרה לו הוא אינו מסוגל למשש את פוטנציאל ההשתכרות שלו, אין לה על מה שתסמוך ואני דוחה אותה. 19. לאור התרשמותי מעדות התובע, כמו גם מעדותם של אשתו ואחיו, אני סבורה כי מדובר בעסק משפחתי שגם התובע וגם אחיו שותפים בו, כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו, בהתאם לכישוריו ובעיקר בהתאם לצרכי העסק. כל ניסיון מצד התובע להציג מצג לפיו מאז התאונה בכלל והגדלת שיעור הנכות בפרט, תפקודו לקוי, דינו להידחות. 20. בהינתן כל האמור אני סבורה, וכך גם אני קובעת, שבעוד שנכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 15%, הרי שנכותו התפקודית הינה בשיעור של 10%. הנזק: הפסד השתכרות בעבר: התאונה הראשונה: אי כושר מלא: 21. כעולה מסיכומי הצדדים מוסכם עליהם כי בעקבות תאונה הראשונה נעדר התובע מעבודתו למשך 3 שבועות. יוער כי הסכמה זו נתמכת גם בקביעת המומחה בחוות דעתו. 22. מתלוש השכר לחודש יולי 2001 עולה כי שכרו עמד על 3,600 ₪ (ברוטו) ובניכוי מס הכנסה (147 ₪) על 3,453 ₪ (נטו). סכום זה כשהוא משוערך למועד מתן פס"ד (הפרשי הצמדה וריבית) עומד על 6,489 ₪ (נטו). 23. יוצא אפוא, כי בגין תקופת היעדרותו האמורה זכאי התובע לפיצוי בסך של 6,489 ₪. מתום תקופת אי הכושר המלא ועד למועד התאונה השנייה (9/01 - 1/02): 24. התובע לא הוכיח שבתקופה זו אכן ירד שכרו. לפיכך ומשמדובר ב'נזק מיוחד' הטעון הוכחה, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין תקופה זו. התאונה השנייה : אי כושר מלא: 25. בעקבות התאונה השנייה נעדר התובע מעבודתו למשך שבועיים (להלן: "היעדרות הראשונה") (ראה סעיף 33 לסיכומיו). לאחר הניתוח (ב- 2007) אושרה לתובע תקופת אי כושר מלאה של שלושה חודשים (מ - 12/07 ועד 3/08 כולל) תקופה זו אושרה על ידי המומחה בחקירתו (עמ' 10 לפרוטוקול) (להלן:" ההיעדרות השנייה") 26. א. באשר לתקופת ההיעדרות הראשונה - כעולה מתלושי השכר שצרף התובע לחודשים אוגוסט עד דצמבר 2001 עמד שכרו על 3,600 ₪ (ברוטו- נומינאלי) ובניכוי מס הכנסה (147 ₪) על 3,453 ₪ (נטו). סכום זה כשהוא משוערך למועד מתן פס"ד (הפרשי הצמדה וריבית) עומד על 6,489 ₪ (נטו). ב. יוצא אפוא, כי בגין תקופת היעדרותו האמורה זכאי התובע לפיצוי בסך של 3,245 ₪. 27. באשר לתקופת ההיעדרות השנייה- התובע העיד כי העסיק נהגים בשכר, ובכל מקרה לא הוכיח כנדרש ביחס ל'נזק מיוחד' כי נגרם לו הפסד בפועל. לפיכך ובנסיבות לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין אב נזק זה. מתום תקופת ההיעדרות הראשונה (2/02) ועד לתקופת ההיעדרות השנייה (12/07): 28. בחודש פברואר 2002 עזב התובע את עבודתו בחברת המחשבים ועבר, במרץ 2002, לעבוד בחנות הירקות של אחותו שם עבד עד לחודש יולי 2002. בתקופת עבודתו בחנות הירקות עלה שכרו מ - 3,453 ₪ (נטו נומינאלי) בממוצע לחודש בחברת פ.ת.ם ל - 3,985 ₪ (נטו נומינאלי) 29. בחודשים אוגוסט - נובמבר 2002 התובע לא עבד, כך עפ"י עדותו. מדצמבר 2002 עד ינואר 2003 התובע עבד בחברת איבורי מחשבים. מפברואר 2003 ועד דצמבר 2007 התובע עבד כנהג מונית עצמאי. בתקופה זו עלה שוב שכרו ועמד בממוצע על 8,279 ₪ (ברוטו - נומינאלי) לחודש. ב-2007 עבר את הניתוח ואושרה לו תקופת אי כושר של שלושה חודשים. מיד לאחר ביצוע הניתוח הוא עזב את עבודתו כנהג מונית. 30. יוצא אפוא כי למעט לתקופה שמחודש אוגוסט 2002 ועד חודש נובמבר 2002 לא נגרמו לתובע הפסדי שכר. עובר לתקופה זו עמד שכרו על 3,985 ₪ (נטו נומינאלי). סכום זה כשהוא משוערך למועד מתן פס"ד (הפרשי הצמדה וריבית) עומד על 6,922 ₪ (נטו). לפיכך זכאי התובע בגין תקופה זו לפיצוי בסך של 4,153 ₪. באשר לתקופה שמתום תקופת ההיעדרות השנייה (4/08) ועד למועד מתן פס"ד (10/12): 31. מאז אפריל 2008 ועד היום הוא עובד בעסק למכירה והתקנת דלתות השייך לאחיו. 32. עם המעבר לעבוד בעסק של אחיו ב - 4/08 - עמד שכרו החודשי הממוצע של התובע על 5,000 ₪ (ברוטו נומינאלי) כאשר, עפ"י עדותו ועפ"י עדות אחיו ואשתו עד היום ועל אף ששכרם של כל שאר העובדים לרבות שכרה של אשתו עלה, שכרו שלו לא השתנה. (ראה עמ' 42 לפרוטוקול) כמו כן מקבל התובע רכב צמוד ופלאפון (ראה עדותו בעמ' 37 לפרוטוקול). לא הובאו נתונים באשר לשווי הטבות אלה. בנוסף לשכרו כאמור ולהטבות קיבל התובע, והוא מקבל גם היום, דמי תיווך חודשיים מערוץ הקניות בסך של 600 ₪ לחודש (ראה עדותו בעמ' 34 לפרוטוקול). 33. מתקציר השומה לשנים 2008-2009, מאישור רו"ח לשנת 2010 ומתלושי השכר שצורפו לתקופה שמ - 1/10 ועד 3/11 כולל, עולה כי לכאורה ישנה ירידה בשכרו ואולם בהעדר נתונים באשר לשווי הטבות אלה לא ניתן לחשב שיעור הירידה המדויק, ומשכך לא ניתן לבצע חישוב אקטוארי באשר לגובה הפיצוי לו זכאי התובע בגין תקופה זו, אלא על דרך של אומדנה. במצב דברים זה ובשקלול כל הראיות אני מעמידה את הפיצוי בגין הירידה בשכרו בתקופה זו על סך גלובאלי של 25,000 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד: 34. לטענת התובע משעה שבמועד התאונה היה בן 23 ומאז התאונה ועד היום החליף מס' עבודות בשכר משתנה, יש לראותו כ"כצעיר בתחילת דרכו" ולחשב את הפיצוי המגיע לו בגין אב נזק זה לפי השכר הממוצע במשק. הנתבעת מאידך טוענת כי לנכות אין כל השפעה על כושר השתכרותו של התובע ומשכך אין הוא זכאי לפיצוי בגן אב נזק זה ולחלופין הוא זכאי לפיצוי גלובאלי מינימאלי. 35. לאחר ששקלתי טענות הצדדים אלה מול אלה ומשעה שמחומר הראיות עולה כי התובע כבר הוכיח פוטנציאל השתכרות גבוה שעה שעבד כנהג מונית, אני סבורה כי אכן יש לפצותו לפי חישוב אקטוארי המבוסס על 10% נכות תפקודית ושכר ממוצע במשק העומד נכון להיום על 9,194 ₪ (ברוטו) ובניכוי מס הכנסה (617 ₪) על 8,577 ₪ וזאת עד לסוף קריירת העבודה שלו (67): סה"כ 215,442 ₪ הפסדי פנסיה: 36. על פי הדין זכאי התובע לפיצוי גם בגין הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות. אני מעמידה הפיצוי בגין אב נזק זה על 25,000 ₪. עזרת זולת: בעבר: 37. בעקבות התאונה הראשונה שהה התובע בתקופת אי כושר מלא של 3 שבועות ואילו בעקבות התאונה השנייה שהה באי כושר מלא של שבועיים. לאחר הניתוח אושרה לתובע חופשת מחלה ל - שלושה חודשים. לאור כל האמור ובהתחשב בטיב הפגיעה ומיקומה, הרי שהגם שמדובר ב"נזק מיוחד" אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי. 38. בהעדר נתונים על תשלומים בגין עזרה בפועל יחושב הפיצוי על דרך של אומדנא ואני מעמידה אפוא את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 10,000 ₪. בעתיד: 39. לאור טיבה של הנכות ושיעורה מצד אחד ובהתחשב בגילו הצעיר וקביעותיי לעניין מידת התפקודיות מצד שני ראיתי לפסוק בגין אב נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 20,000 ₪. הוצאת רפואיות: 40. ביחס לעבר: מדובר ב'נזק מיוחד' שהכללים להוכחתו ברורים וידועים לכל ולא מצאתי כל צורך לחזור עליהם [ראה לעניין זה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה (2) עמ' 800, 809; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ. מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ פד"י מה' (1) 1010] לתצהירו צרף התובע קבלות חלקיות. התובע גם לא הוכיח כי הוא אינו זכאי להחזר במסגרת ביטוח משלים. יחד עם זאת ובהתחשב בטיב הנכות מיקומה ושיעורה, וכן ביחס לעזרים האורתופדיים להם נזקק התובע, אני מוכנה להניח כי אכן נגרמו לו הוצאות ואני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 5,000 ש"ח. באשר לעתיד: התובע לא הוכיח מה עלות מגן הברך או מה עלות נעלי ההתעמלות כיום. כמו כן לא הוכיח התובע שהוא אינו זכאי להחזר בגין רכישת מגן הברך ונעלי ההתעמלות וזאת במסגרת סל הבריאות והביטוח המשלים. באשר לצורך בטיפולי פיזיותרפיה - התובע לא הוכיח כי הוא אינו יכול לקבל טיפולים אלה במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. על אף כל האמור ומשעה שאין מחלוקת שהוא זקוק לנעלי התעמלות תומכות ולמגן ברך ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 30,000 ₪. נסיעה וניידות (עבר ועתיד): 41. לא הוצגו לי כל קבלות על הוצאות. בנוסף, בין השנים 2003-7 היה התובע בעצמו נהג מונית ומאז עבר לעבוד אצל אחיו הועמד לרשותו רכב. 42. במצב דברים זה אני סבורה שדין תביעתו של התובע בגין אב נזק זה להידחות. כאב וסבל: 43. ביחס לתאונה הראשונה- בהעדר נכות צמיתה ובהתחשב במשך תקופת אי הכושר אני מעמידה את הפיצוי על סך של 5,000 ₪ . ביחס לתאונה השנייה - בהתאם לסמכותי עפ"י החוק ובהעדר מחלוקת בין הצדדים אני מעמידה את הפיצוי על סך של 36,673 ₪. 44. סה"כ : 41,673 ₪. סוף דבר: 44. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 386,002 ₪. 45. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט לרבות שכר עדים ואגרת בית משפט על פי קבלות. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד ליום התשלום המלא בפועל. 46. עוד תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד כדין. סכום זה יישא אף הוא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 47. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום כמקובל.ניתוחברכיים