מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העברת שומר למקום עבודה אחר: 1. התובע הועסק על ידי הנתבעת כשומר במשך כעשר שנים. עבודתו בנתבעת הגיעה לסיומה לאחר שזו חדלה לספק שירותי שמירה במתקן בו הועסק והודיעה לו כי בכוונתה להעבירו למקום עבודה אחר. המחלוקת העיקרית בתביעה שלפנינו היא האם בנסיבות אלה, התובע זכאי לפיצויי  פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת בגין הפסקת עבודתו אצל הנתבעת. בנוסף, נתבעו הרכיבים הבאים: גמול בגין עבודה בשעות נוספות, הפרשי פדיון חופשה, תוספת ותק, אש"ל, דמי חגים, פיצוי בגין הפסד מס ופיצוי בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה. 2. רקע עובדתי א. הנתבעת היא חברה למתן שירותי שמירה (סעיפים 56-62 לסיכומי הנתבעת). ב. התובע הועסק בנתבעת מיום 9.11.98 ועד לסוף חודש מרץ  2009, כעובד שעתי בשכר מינימום. מרבית עבודתו של התובע התבצעה בבניין "בית דוד" בעיר רמת גן (להלן: המתקן; עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול, שורות 8-12; עדות סמנכ"ל הנתבעת בעמוד 17 לפרוטוקול, שורות 25-28). ג. בחודש מרץ 2009 התובע קיבל מהנתבעת מכתב הנושא תאריך 12.3.09, ובו נרשם שעבודתו בבית דוד תופסק. באותו מכתב הוצעו לתובע שלושה מקומות עבודה חלופיים: "בית מולדבסקי" בגבעתיים, מפעל "אלקו" ברמת-השרון ו"בית גרונר" ברמת-גן. כמו כן הוצעה לתובע, בעל פה, משרה חלופית ב"בית עמיאל" שבתל אביב. ד. התובע המשיך לעבוד ב"בית דוד", והחל מיום 1.4.09 עשה כן כעובד חברת "שפע בטחון". ה. ביום 31.3.09 הנתבעת שלחה לתובע מכתב ובו נרשם כי מאחר שטרם נמצאה עבור התובע משרה חלופית, הוא יצא לחופשה בתשלום למשך 14 יום. נוסף על כך, התובע הוזמן לפגישה עם סמנכ"ל הנתבעת אשר נקבעה ליום 16.4.09. התובע לא הגיע לפגישה זו. ו. סמוך לאחר סיום עבודתו, בחודש אפריל 2009 שולמו לתובע הסכומים הבאים: 7,613 ₪ בגין פדיון 23 ימי הבראה וכן 8,611 ₪ בגין פדיון חופשה (עבור 52 ימים בתעריף של 165.6 ₪ ליום). ז. לאחר הגשת התביעה, בחודש ינואר 2011, שולמו לתובע הסכומים הבאים: 17,717 ₪ בגין הפרשות לגמל ו-1,944 ₪ בגין דמי נסיעות, המהווים מלוא הסכום אשר נתבע על ידו בגין רכיבים אלה. כמו כן שולמו לתובע 9,000 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות.   3. ההליך א. כאמור, הנתבעת שילמה לתובע סכומים שונים שנזכרו בתביעתו. עם תשלום הוצאות הנסיעות ודמי גמולים לפנסיה, בסכומים שנתבעו, התייתר הצורך בדיון ברכיבים אלה. בנוסף, הסכום ששולם לתובע בחודש 2009 בגין פדיון הבראה (7,613 ₪) עולה על הסכום שנתבע (7,348 ₪), כך שאף הדיון ברכיב זה התייתר. נותרו לדיון והכרעה הרכיבים הבאים - פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, תמורת עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, תוספת ותק, תוספת אש"ל, דמי חגים, פיצוי בגין הפסד מס ופיצוי בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה. ב. בדיון שהתקיים לפנינו העידו התובע וכן סמנכ"ל הנתבעת, מר אלי דולגין (להלן - דולגין). הצדדים לא צירפו לתצהירים את כל תלושי שכרו של התובע ואת דוחות הנוכחות שנערכו במהלך עבודתו. אלה הוגשו בנפרד והם מהווים חלק מהראיות בתיק (ר' החלטה מיום 4.10.10). 4. ההסדר הנורמטיבי החל על הצדדים לטענת התובע, על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה ולחלופין, צו ההרחבה בענף השמירה (להלן - צו ההרחבה). התובע טען בסיכומיו כי הוראות צו ההרחבה חלות על הצדדים ויש לפנות אל הוראות ההסכם הקיבוצי, מקום בו הוא קובע זכויות עודפות על אלו שבצו ההרחבה. מדובר בטענה כללית ובלתי מבוססת ולדעתנו, היא אף מנוגדת לדין ועל כן היא נדחית. מאחר שלא הוכח כי הנתבעת חברה בארגון המעסיקים שחתם על ההסכם הקיבוצי ומאחר שטענתו המרכזית של התובע היא כי צו ההרחבה חל על הצדדים, איננו מקבלים את הטענה לפיה ההסכם הקיבוצי בענף השמירה חל על הצדדים. על כן יש לבחון את עניינו של התובע על פי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה. 5. זכאות התובע לפיצויי פיטורים א. אין חולק כי עבודתו של התובע הסתיימה על רקע הפסקת פעילותה של הנתבעת במתקן "בית דוד". הצדדים טענו באריכות לגבי העבודות החלופיות שהוצעו לתובע. בעוד שלטענת התובע מדובר היה בהצעות שאינן מעשיות, הנתבעת טענה שמדובר היה בהצעות כנות וכי התובע מטעמיו בחר להמשיך ולעבוד במתקן וזו הסיבה לכך שהוא עבר לעבוד בחברת "שפע בטחון" שהפעילה את שירותי השמירה במקום. כפי שנפרט להלן, אנו סבורים כי טענות אלו אינן מעלות ואינן מורידות לצורך ההכרעה שלפנינו. ב. סוגיית הזכאות לפיצויי פיטורים במקרה בו מוחלפים ספקי שירות והעובד ממשיך לעבוד באותו מפעל נדונה רבות בפסיקה. ר' הנפסק בעד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ - וורונין, (21.8.05); ע"ע (ארצי) 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ, (27.3.06); ע"ע (ארצי) 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, ניקיון ושירותים בע"מ - דמארי, (2.1.06) (להלן: עניין מרחב). ג. בהסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה נקבע כי הפסקת עבודה עקב הפסד במכרז מזכה את העובדים בתשלום פיצויי פיטורים. הוראות אלה לא הורחבו על כלל המועסקים בענף השמירה ועל כן אינן חלות על הנתבעת. יחד עם זאת, על פי ההלכה הפסוקה, כפי שבית הדין הארצי חזר עליה לאחרונה, עצם חילופי קבלן השמירה/ האבטחה במקום העבודה מקימה זכאות לפיצויי פיטורים, גם אם העובד המשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות קבלן השמירה החדש וגם אם המעסיק הראשון הציע לו מקומות עבודה חלופיים. כך סוכמה ההלכה הפסוקה בע"ע (ארצי) 184/09 קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, (18.12.11) - "סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי, בנוסחו בתקופה הרלוונטית, קבע הסדר מפורש למצב של חילופי מעסיקים באתר שמירה, במילים הבאות: 'במקרה וצד ב' יפסיד מקום עבודה כלשהו לגורם אחר, יהיה צד ב' חייב לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים ממנו לפי החוק לעובדים שהועסקו על ידו באותו מקום, ואילו צד א' יפעל להשארת העובדים באותו מקום בהתאם לתנאי העבודה ושכר לפי הסכם זה ומבלי לפגוע בזכויות העובדים שנרכשו על ידם קודם לכן במקום העבודה'. על בסיס סעיף זה בהסכם הקיבוצי נקבע בהלכה הפסוקה, כי במקרה של חילופי קבלני שמירה באתר העבודה, זכאי העובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות קבלן השמירה החדש, וגם אם המעסיק הראשון הציע לו מקומות עבודה חלופיים (דב"ע נה/3-105 צוות ביטחון שירותי אבטחה בינלאומי - אלי הורתי, פד"ע כט 115 (1995); דב"ע נז/3-135 אגודת השומרים בע"מ - אברהם פיסקון, פד"ע לב 78 (1998); להלן - עניין פיסקון). בשנים האחרונות הורחבה הלכה זו, גם ללא תלות ישירה בסעיף ההסכם הקיבוצי (עניין מרחב אבטחה - בסעיף 14 לפסק הדין; כן ראו את עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ - טטיאנה וורונין, מיום 21.8.05; עניין אצ'ילדייב; ע"ע 1363/02 דינה חזין - תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, מיום 5.11.06)." (ההדגשה הוספה - ד.ו.) ד. משאין מחלוקת כי עבודת התובע הופסקה על רקע חילופי חברת השמירה אשר הפעילה את שירותי השמירה במתקן, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה, התובע זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם המשיך לעבוד באותו תפקיד אצל החברה החדשה אשר מפעילה את שירותי השמירה וגם אם הנתבעת הציעה לתובע תפקידים חלופיים. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לעובדה שהתובע הועסק פרק זמן ממושך של למעלה מעשר שנים באותו מקום עבודה - מתקן "בית דוד" (השוו לעניין מרחב אבטחה שנזכר לעיל). ה. לאור האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 40,000 ₪ (3,850.18X 124.67/12). בנסיבות העניין, בשים לב למחלוקת בין הצדדים, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל.   6. תמורת הודעה מוקדמת א. הנתבעת הודיעה לתובע במכתב הנושא תאריך 12.3.09, כי עבודתו במתקן תגיע לסיומה בסוף חודש מרץ 2009 (נספח ת/1 לתצהיר התובע). לטענת התובע, המכתב הגיע אליו רק ביום 20.3.09 ועל כן הוא זכאי להפרשי הודעה מוקדמת בגין 19 ימים. לטענת הנתבעת, היא לא פיטרה אותו, אלא הציעה לו הצעות עבודה חלופיות ממשיות. על פי גרסתה, היא באה בדברים עימו באשר לשיבוצו מחדש, אולם מאחר שלא נמצא מקום עבודה חלופי המקובל עליו, הוסכם כי התובע יצא לחופשה בת שבועיים מיום 1.4.09 ועד יום 14.4.09 (סעיפים 11-12 לתצהיר דולגין). לתמיכה בטענתה הנתבעת צרפה מסמך שנשלח לתובע (נספח ב' לתצהיר דולגין). נציין שאין חולק כי הנתבעת זימנה את התובע לפגישה עם מר דולגין שנקבעה ליום 16.4.09, אולם התובע לא הגיע לפגישה זו (סעיף 13 לתצהיר דולגין; ר' עדות התובע בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 11-25). על יסוד כל אלה, הנתבעת טענה שהיא זכאית להודעה מוקדמת מהתובע, שיש לקזז מכל סכום שיפסק כנגדה (סעיף 34 לסיכומי הנתבעת; סעיף 27 לתצהיר דולגין). ב. מאחר שרוב עדותו של דולגין נסמכת על דברים שמסרו לו נציגי הנתבעת (ר' עדות דולגין בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 5-18) ובשים לב לכך שהתובע שב וחזר באופן עקבי על טענתו בדבר המועד בו קיבל לידיו את מכתב הפסקת העבודה באתר, גם בחקירתו הנגדית (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 16-17), מתקבלת גרסת התובע ביחס למועד בו הומצא לו מסמך זה. היינו, 20.3.2009. ג. בנסיבות שלפנינו, בהן ההודעה בדבר העברת התובע מעבודתו במתקן התקבלה אצלו כעשרה ימים בלבד עובר להפסקתה בפועל כך שלא נמסרה לו חודש מראש, כדין, ולאור ההלכה הפסוקה לפיה בכל מקרה בו מופסקת פעילותו של קבלן שירותים הדבר מצמיח זכות לקבלת פיצויי פיטורים, אנו קובעים כי אין מקום לחייב את התובע בתשלום דמי הודעה מוקדמת לנתבעת. ד. בנסיבות שלפנינו גם אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת. התובע העיד כי החל לעבוד בחברת "שפע בטחון" ביום 1.4.09 (ר' אישור חברת שפע בטחון - נספח ת/4 לתצהיר התובע) וכי בא עימה בדברים עוד במהלך חודש מרץ 2009 (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 15-29). כמו כן, התביעה הוגשה לבית הדין סמוך מאד לסיום עבודתו של התובע (ביום 16.4.09). מכאן נלמד כי התובע לא התכוון להמשיך ולעבוד בנתבעת, חרף רצונה להמשיך ולהעסיקו במשרות חלופיות. בנסיבות אלה, אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. 7. תמורת עבודה בשעות נוספות א. התביעה ברכיב זה מבוססת על עותק מסידור משמרות שבועי שנערך על ידי מפקח מטעם הנתבעת. בהתאם למסמך זה, התובע הועסק בימים א'-ה' במשך 8 שעות ביום, ביום ו' - 9 שעות ביום וביום שבת - 12 שעות ביום (סעיפים 28-32 לתצהיר התובע - נספח ת/7 לתצהיר התובע). המסמך אינו נושא תאריך כך שלא ניתן לדעת אימתי נערך. ב. התובע טען שהועסק במתכונת קבועה כמפורט בסידור העבודה. נציין כי בתחשיב התובע ישנה אבחנה בין התקופה שעד חודש מרץ 2006 - שעד למועד זה עבד שבעה ימים בשבוע, לבין התקופה שמחודש אפריל 2006 ועד לסיום עבודתו, במהלכה הועסק שישה ימים בשבוע (נספח א' לכתב התביעה). ג. גרסתו העובדתית של התובע היא שמדי יום ביומו, מילא באופן ידני דוחות נוכחות, אותם העביר ל"מנהל הבית" במתקן בו הועסק (סעיף 28 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 1-8). לאחר הגשת תצהירי הצדדים צירף התובע עותק מדוחות הנוכחות, אשר על פי רוב, הרישום שבהן תואם לפירוט השעות המופיע בתלושי שכרו של התובע. ד. הנתבעת הכחישה את הטענה לפיה התובע הועסק במתכונת קבועה. לטענתה, שעות עבודתו פורטו בתלושי שכרו. כמו כן טענה כי התובע ניצל זמן הפסקה אשר לא נלקח בתחשיבו וכי התובע לא כימת את תביעתו כנדרש (סעיף 26 לתצהיר דולגין). כאמור לעיל, בחודש ינואר 2011 שילמה הנתבעת לתובע סך של 9,000 ₪ בגין רכיב השעות הנוספות אולם לא פרטה כיצד חושב סכום זה. ה. התובע הכחיש את הטענה שיצא להפסקה במהלך עבודתו (סעיף 33 לתצהיר תובע; עדות התובע בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 3-6). לתמיכה בטענתו צרף מכתב שנערך על ידי עובד הבניין, מר מוטי קאלר לפיו התובע לא מש מעמדת השמירה במהלך משמרת (נספח ת/9 לתצהיר התובע). אף דולגין בעדותו אישר כי התובע ישב לבד בעמדת השמירה, אך העיד שמנהל הבניין, עוזי בן דוד, החליף את התובע בהפסקות (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 1-5). לאור עדויות הצדדים ומשאין חולק כי התובע הוצב במשמרות כעובד יחיד, מצאנו לקבל טענתו לפיה הוא לא ניצל זמן להפסקה. ו. נתנו דעתנו לעדות דולגין לפיה משנת 2008, במהלכה החל לעבוד בנתבעת, הנחה את עובדי הנתבעת שלא לחרוג ממסגרת עבודה של 8 שעות ליום (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 26-29) וכי כך נהגו בנתבעת עוד קודם לכן. אף התובע העיד שהנתבעת העסיקה 3-4 עובדים במהלך היום במתקן. עם זאת, מעדות התובע עולה שסידור המשמרות בין עובדי הנתבעת במתקן לא הוכן באופן שוויוני, היינו שמונה שעות לכל עובד, אלא הוא נערך בהתאם לצרכי העובדים. כך אף אם הועסקו 4 עובדים במשך היום, אין פירוש הדבר כי כל אחד מהם ביצע משמרת בת 6 שעות (עדות התובע בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 18-24; עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 1-2). טענת התובע בעניין מתיישבת עם דוחות הנוכחות מהם עולה כי עובדים שונים הועסקו בהיקף משמרות שונה. ז. כאמור, דוחות הנוכחות שצורפו מתיישבים עם שעות העבודה המפורטות בתלושי השכר של התובע ולפיכך יש לקבלם כמהימנים. כמו כן, דוחות הנוכחות מתיישבים עם תחשיב התובע, אף אם לא אחד לאחד. מאחר שהנתבעת לא הגישה תחשיב שיש בו לסתור את תחשיב התובע, ואף "הודתה במקצת" בטענותיו בדבר זכאותו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות שכן שילמה לו בגין רכיב זה בחודש ינואר 2011, לאחר הגשת התביעה, מצאנו לקבל האמור בתחשיב התובע בכפוף לאמור להלן. ח. תחשיב התובע את גמול העבודה בשעות נוספות מבוסס על שכר בסיס שעתי של 20.7 ₪ - המהווה שיעור שכר המינימום החוקי מיום 1.7.08 בלבד. ברם את החישוב יש לערוך על פי שיעורו של שכר המינימום השעתי שהשתנה מעת עת. ט. התובע טען כי מחודש אפריל 2002 עד לחודש מרץ 2006 (4 שנים) זכאי היה לתשלום שבועי בסך 175.95 ₪ בגין 8.5 שעות עבודה משוקללות, בהתאם לשכר מינימום של 20.7 ₪ לשעה. אותה תקופה שכר המינימום השעתי היה 17.93 ₪, על כן התובע זכאי ל - 152.4 ₪ בגין רכיב השעות הנוספות השבועי ולסכום כולל של 31,700 ₪ בגין תקופה זו. י. זאת ועוד: התובע טען כי החל מחודש אפריל 2006 ועד למועד סיום עבודתו (3 שנים), היה זכאי לתשלום שבועי בסך 93.15 ₪ בגין 4.5 שעות עבודה משוקללות, בהתאם לשכר מינימום של 20.7 ₪ לשעה, כשאותה תקופה שכר המינימום נע בין 18.58 ₪ ל-19.95 ₪. כאמור, רק מיום 1.7.08 הועמד שכר המינימום השעתי על 20.7 ₪. לאור האמור מצאנו להעמיד החישוב בהתאם לשכר מינימום משוקלל של 20 ₪ לשעה כך שהתובע זכאי היה לסך שבועי של 90 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות ולסכום כולל של 14,040 ₪ בגין תקופה זו. לסיכום, התובע היה זכאי לסך של 45,740 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות, בניכוי הסך של 232.92 אשר שולם לו בחודש ינואר 2009 - 45,507.08 ₪. מסכום זה יש להוסיף ולנכות 9,000 ₪ ששולמו לתובע בחודש ינואר 2011. לסיכום, התובע זכאי ל - 36,507.08 ₪ כגמול בגין עבודה בשעות נוספות. יא. מאחר שבסוגיית זכאותו של התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות היתה מחלוקת עובדתית, הן לעניין משכה של משמרת והן לעניין שאלת ניצול ההפסקה על ידי התובע, מה גם שהתובע השתית תביעתו ברכיב זה על טענת "מתכונת העסקה קבועה", שאף היא היתה שנויה במחלוקת, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק לחובת הנתבעת פיצויי הלנה מלאים הנושאים אופי עונשי. בהקשר זה נזכיר שלאחר הגשת התביעה, הנתבעת שילמה לתובע 9,000 ₪, בהתאם לחישוב מחדש שערכה ברכיב זה. בנסיבות אלה מצאנו להפחית את פיצויי ההלנה כך שיעמדו על הפרשי ריבית והצמדה בלבד מאמצע התקופה בגינה נפסקו ההפרשים, היינו מיום 1.9.2005. 8. תוספת ותק א. התובע ביסס את תביעתו ברכיב זה על הוראות החשב הכללי - הוראת שעה משקי של החשב הכללי מס' 207-2-41 מיום 25.7.07 בדבר הגנה על זכויות עובדים המועסקים ע"י קבלני שירותים (להלן: הוראת השעה, נספח ג' לכתב התביעה). ב. לטענת הנתבעת, מדובר בתוספת ארכאית אשר נקובה בלירות ישראליות ולא עודכנה במשך השנים ולמעשה נעלמה מן העולם. נוסף על כך, מדובר ברכיב שאינו ניתן לפדיון לאחר סיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים (סעיפים 56-61 לסיכומי הנתבעת). ג. בהוראת השעה נקבע: "הוראות מכרזים והסכמי התקשרות של משרדי הממשלה עם הקבלנים יותאמו להוראה זו." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; סעיף 1 להוראת השעה); "הוראה זו נועדה להסדיר היבטים שונים בהתקשרות משרדי הממשלה ויחידות הסמך (להלן: משרדי הממשלה) עם קבלני שירותים" (ההדגשה הוספה - ד.ו.; סעיף 2 להוראת השעה). לא הוכח כי הסכום הנקוב בהוראות אלו, הנוגעות להתקשרויות משרדי הממשלה עם קבלני שירות, או הוראות החוזר רלוונטיים לענייננו. ד. המקור לתשלום תוספת הותק הוא צו ההרחבה, בו נקבע: "המעביד ישלם לכל עובד, למעט עובדי אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור 1.48 לירות ליום לכל שנת עבודה, עד למכסימום של 14.80 לירות ליום לאחר 10 שנות עבודה. תוספת הותק לעובדי אבטחה תהיה בשיעור של 2.12 בעד כל שנת עבודה עד למכסימום של 21.20 לירות לאחר 10 שנות עבודה. על סכומים אלו יש להוסיף תוספת יוקר ...". מדובר בתוספת הנקובה בלירות, שיעור התוספת לא עודכן במשך השנים וניתן לראות כי בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החלים בענף השמירה נכון להיום, אין כל זכר לתוספת. ה. התובע לא הציג בפנינו תחשיב מתאים הנוגע לשיערוך תוספת הותק ועל כן אין למעשה תשתית עובדתית לסכומים הנתבעים ברכיב זה. בנוסף, לאור השינויים בערך המטבע, מדובר בסכום מזערי. המסקנה מכל האמור לעיל היא כי התביעה לתוספת ותק נדחית. 9. אש"ל בצו ההרחבה נקבע כי תוספת אש"ל תשולם לעובד אבטחה וזאת בשונה מעובד שמירה (סעיף כד' לצו ההרחבה). מאחר שאין חולק שהתובע הועסק כשומר ולא כמאבטח, הוא אינו זכאי לתשלום דמי אש"ל.   10. דמי חגים א. על פי דוחות הנוכחות שצורפו לתיק וכן על פי סיכומי הנתבעת, התובע עבד בפועל בימי החג ובהתאם שולם לו תעריף חג בשיעור של 150% בגין שעות העבודה שביצע בפועל. ב. התביעה ברכיב זה היא לשכר בגין 70 ימי חג - בגין 10 ימי חג שחלו בשנים 2003 -2009. ימי החג לא פורטו. ג. לטענת הנתבעת, התובע הועסק בימי חג לבקשתו ומדובר בזכות שאינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים (סעיף 19 לתצהיר דולגין).   ד. ביחס לתשלום דמי חגים בענף השמירה, נפסק בע"ע (ארצי) 300360/98 צמח- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, (30.4.02), כך: "על פי סעיף יא לצו ההרחבה זכאי המערער לתשלום עבור עשרה ימי חג. לטענת המערער, נהג הוא לעבוד בימי חג. לעניין זה נפסק: "התשלום עבור חגים, מכח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג. אם עבד העובד ביום חג, כגירסת המעבידה, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצרוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק או בהסכם הקיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו..." (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ פד"ע טו, 163, 167,168). אשר על כן, זכאי המערער לתשלום עבור ימי חג בהם, לטענתו, עבד. בפסיקה זו אנו יוצאים מתוך הנחה, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח. נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל בחגים והן דמי חגים. אילו אלו היו פני הדברים, לא היינו מזכים את העובד היומי, שבחר לעבוד בימי חגים, גם בדמי חגים כדי להגדיל את שכרו." ה. לגבי סידור העבודה של התובע, דולגין העיד כך (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 14-17): "ש. לפחות בתקופה שאתה היית אחראי מי היה הקובע את סידורי העבודה של העובדים? ת. בד"כ זה המפקח. יכול להיות שהיה נותן לאנשים באתרים מסויימים לעשות את הסידור בינם לבין עצמם, אם הם היו מסתדרים. הם היו מגישים לו. אני לא יודע אם זה מה שהיה באתר של התובע." לאור עדות זו, נדחית טענת הנתבעת לפיה התובע עבד בימי החג לבקשתו הוא. ו. כאמור, מדוחות הנוכחות עולה שהתובע עבד בימי החג בפועל. התובע לא פרט את ימי החג. ברם, עד חודש מרץ 2006 התובע עבד שבעה ימים בשבוע ומחודש אפריל 2006 הוא עבד שישה ימים בשבוע, לרבות בימי שבת. כלומר, כמעט כל ימי השבוע. בנסיבות אלה, העובדה שימי החג לא פורטו בכתב התביעה לא תשלול את זכאותו ברכיב זה. לאור האמור, יש לקבל תביעת התובע, להוציא את הסכום שנתבע בגין שנת 2009. במהלך שנה זו התובע עבד שלושה חודשים בלבד (עד יום 31.3.09) שלא כללו חגים. לאור האמור, התובע זכאי לסך של 8,460.5 ₪ בהתאם לחישוב הבא (על יסוד חישוב שכר יומי, בהתאם לששה ימי עבודה בשבוע): לשנים 2003-2005 - 133.41 ₪ X 3 שנים X 10 ימים; לשנת 2006 - 143.41 ₪ X 10 ימים; לשנת 2007 - 148.41 ₪ X 10 ימים; לשנת 2008 - 154 ₪ X 10 ימים. 11. פדיון חופשה א. התובע טען כי במהלך עבודתו יצא לשישה ימי חופשה בתשלום בלבד (סעיף 40 לתצהיר התובע) וכי הוא זכאי לפדיון 84 ימי חופשה. מאחר שהנתבעת שילמה לו פדיון 52 ימי חופשה עם סיום עבודתו, נתבע פדיון 32 ימי חופשה (סעיף 8 לסיכומי התובע). הנתבעת טענה שהיא שילמה לתובע את מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו (סעיף 22 לתצהיר דולגין; סעיפים 37-38 לסיכומי הנתבעת). ב. טענת התובע, לפיה עובר לסיום עבודתו היה זכאי לפדיון 84 ימי חופשה, מבוססת על מסמך שערכה הנתבעת בשנת 2008 בו פורטו ימי החופשה שנצברו לזכותו החל משנת 1999 ובסיכומו נכתב כי עומדת לזכותו יתרה של 44 ימי חופשה (נספח ת/13 לתצהיר התובע). על גבי המסמך לא צוין תאריך, אך ניתן ללמוד מלשונו שהוא נכתב לאחר יום 10.9.08. זאת מאחר שנרשם בו: "בתאריך 10/09/2008 התקבל למשרדנו פקס אשר מבקש לפדות את יתרות ימי הבראתך לתקופה של סוף השנה. לצערנו לא נוכל לפדות ימי הבראה נוספים אלא רק החל משנת 2009". נוסף על כך, התובע הציג פתקית עליה נכתב: "פקס 6824810 יש 84 ימי חופשה בזכות". על גבי הפתקית הוטבעה חותמת הנתבעת ועליה חתימה (מוצג ת/1). כמו כן, נרשם על הפתקית בכתב יד אחר: "10.07.2008 גורסקוב". מרישום זה לא ניתן לקבע מהו המועד שבו נרשמה הפתקית או מה נסיבות הרישום הנ"ל. ג. למעשה, אין צורך להדרש לטענות התובע ביחס למסמכים שהציג וזאת מאחר שבסיכומי הנתבעת היא טענה שהתובע היה זכאי היה ל - 85 ימי חופשה. אלא שלטענתה, מחודש נובמבר 2005 ועד לסיום עבודתו הנתבעת שילמה לתובע דמי חופשה בשיעור העולה על זה שנתבע (סעיפים 37-38 לסיכומי הנתבעת). ד. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה. מעיון בתלושי השכר עולה כי פורטו בהם ימי העבודה שהתובע ביצע בפועל וכן פורטו דמי החופשה ששולמו לידיו בפועל. עם זאת, רק מחודש ינואר 2009 פורטה בהם יתרת ימי החופשה הצבורה. על פי דוחות הנוכחות שהתובע צירף, הוא יצא לחופשה בת 11 ימים בחודש נובמבר 2005 (6-16.11.05), חופשה בת 9 ימים בחודש ינואר 2007 (10-18.1.07) ולחופשות של חמישה ימים כל אחת במהלך חודש יוני 2007 (3-7.6.07), חודש אוקטובר 2007 (21-25.10.07) וחודש מרץ 2008 (9-13.3.08). על פי תלושי השכר, הנתבעת שילמה לתובע דמי חופשה בגין העדרויות אלה. התובע לא התייחס לנתונים אלה בתצהירו או בסיכומיו. נתונים אלה סותרים את טענתו לפיה ניצל רק שישה ימי חופשה. ה. לאור הנתונים לעיל, החל מחודש נובמבר 2005 ועד לסיום עבודתו, התובע ניצל 35 ימי חופשה בגינם שולמו לו דמי חופשה כדין. לאחר סיום עבודתו שילמה לו הנתבעת פדיון 52 ימי חופשה. משכך מתקבלת טענת הנתבעת כי לא נותרה לזכות התובע יתרת פדיון חופשה. 12. הפסד מס לטענת התובע, הוא זכאי לקבל את הסכומים שנתבעו בערכי נטו וכן הוא זכאי לפיצוי בגין "הפסד מס". עוד נטען כי אם התביעה תתקבל, התובע "צפוי לשלם מס בסכום גבוה ויהיה חייב במדרגת מס שולי גבוה" (סעיף 13.3 לכתב התביעה; סעיף 16 לסיכומי התובע). נוסף על כך טען התובע שמאחר שהנתבעת לא הפרישה סכומים לקרן פנסיה במועד, נמנעה ממנו האפשרות לקבלת זיכוי ממס בשיעור של 35% מההפקדה השנתית שלו לפי סעיף 45א(ב) לפקודת מס הכנסה (סעיף 12.9 לכתב התביעה; סעיף 11.1 לסיכומי התובע). טענות אלה נטענו ללא כל בסיס, מבלי שצורף תחשיב או חוות דעת חשבונאית בעניין ומבלי שכומתו כנדרש ומשכך הן נדחות. 13. פיצויי הלנה בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה כאמור, הנתבעת שילמה לתובע את מלוא סכום התביעה בגין הפרשות לקרן פנסיה, לאחר הגשת התביעה. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצויי הלנה בגין רכיב זה. הלכה היא כי הזכות לתבוע פיצויי הלנה בגין איחור בהפרשות לקרן פנסיה מוקנית אך ורק לקרן הפנסיה, ולא לעובד עצמו (דב"ע נא/ 3-2 צח - דחף בע"מ, פד"ע כב 462, 468 (1991)). על כן התביעה ברכיב זה נדחית. 14. הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה א. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודתו, כאמור בהוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002 (סעיף 27 לתצהיר התובע). לטענת הנתבעת, התובע קיבל הודעה כדין וכי ממילא לא נגרם לו כל נזק (סעיף 29 לתצהיר דולגין). ב. מחומר הראיות עולה שהתובע לא קיבל הודעה בכתב בדבר תנאי עבודתו. יחד עם זאת, התובע אינו זכאי לפיצוי הנתבע, וזאת מאחר שהוא החל לעבוד בנתבעת מספר שנים טרם חקיקת החוק. אף תיקון מס' 4 לחוק, אשר הוסיף את האפשרות לפיצוי כספי, לרבות פיצוי ללא הוכחת נזק, בגין הפרת החוק, טרם נכנס לתוקף במועד סיום עבודתו של התובע (ס"ח תשע"א, 2311, 11.8.11, עמ' 1029-1030). מעבר לכך, מהראיות עולה שהתובע קיבל את תלושי השכר מדי חודש בחודשו בהם פורטו הותק, שכרו השעתי והסכומים ששולמו לו בגין זכויות סוציאליות, כך שמרבית תנאי העבודה באו לידי ביטוי בתלושי השכר שנמסרו לו.   15. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל; ב. הפרשי שכר בגין תמורת עבודה בשעות נוספות בסך 36,507 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.05 ועד התשלום בפועל; ג. דמי חגים בסך 8,460.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל; ד. הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪ בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי. אם סכום זה לא ישולם תוך 30 ימים, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.העברת מקום עבודהשומרים