דוגמא לפסק דין בנושא העונש על החזקת נשק: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בכ"ס (כב' השופטת מרשק מרום), מיום 26.6.12 בת"פ 46526-07-10 לפיו הורשע המערער עפ"י הודאתו בהחזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), כאשר ביום 20.7.10 החזיק לבדו או עם אחרים, במחסן המצוי בשטח פתוח השייך למשפחה, בשני אקדחים מסוג FN וזיגזאוור ובהם מחסניות תואמות, וכן מחסנית תואמת נוספת לאקדח ה- FN. ביום 18.12.11 הוצג בבימ"ש קמא הסדר טיעון לפיו המערער הורשע כאמור, ונשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן. התביעה עתרה להשית עליו עונש של 13 חודשי מאסר בפועל וההגנה טענה להטלת עונש קל יותר. המערער נידון ל- 10 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזר-הדין ולתשלום קנס בסך של 6,000 ₪. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער עותר להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות. גזר הדין של בימ"ש קמא בימ"ש קמא פירט את עיקרי התסקיר שהוגש בעניננו של המערער ממנו עולה, כי המערער הוא רווק, מאורס ועתיד להתחתן בחודש ספטמבר 2012. הוא התייתם מאמו בגיל 10 ומטפל בבני משפחה מבוגרים. המערער סיים 12 שנ"ל , רכש מקצוע כטייח, בו עבד לאורך השנים ובטרם מעצרו נרשם ללימודים בקורס למנהלי עבודה וקבלנים. בהתייחס לעבירה הבהיר המערער כי במהלך עבודת פינוי בחלקת אדמה השייכת למשפחתו, הבחין בשקית ובה הנשק, אך נלחץ וחשש לדווח על כך לבני משפחה ו/או לרשויות. הוא הודה כי פעל מתוך שיקול דעת מוטעה בשל לחצים כלכליים ורגשיים. קצינת המבחן העריכה, כי מעורבות המערער בפלילים חריגה לאורח-חייו ונוכח התקופה בה שהה בתנאים מגבילים, עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות יהווה ענישה הולמת למצבו ולהתנהגותו. בימ"ש קמא הביא את דברי מעסיקו לשעבר של המערער לפיהם ניתן לתת בו אמון, את דברי אביו לפיהם הוא מטפל במספר בני משפחתו ואת דברי המערער שהביע חרטה על מעשיו, הדגיש שמדובר בהסתבכות יחידה וביקש את רחמי ביהמ"ש. בימ"ש קמא קבע, כי אופי העבירה ונסיבותיה מחייבות השתת ענישה ממשית של מאסר מאחורי סורג ובריח, אף כשעסקינן באדם צעיר ללא עבר פלילי. עוד קבע בימ"ש קמא כי הוא מתקשה לקבל את גירסת המערער לעניין אופן מציאת כלי הנשק והסיבה להמשך החזקתם. לאור מדיניות הענישה שהותוותה בפסיקה, חומרת העבירה בכך שהמערער החזיק בשני כלי נשק ובהם מחסניות והעובדה שמדובר ב"מכת איזור" המחייבת הרתעה קיבל בימ"ש קמא את עתירת המשיבה להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בימ"ש קמא שקל לקולא את הודאת המערער, ההתרשמות לפיה מדובר באדם עובד המתפקד באופן נורמטיבי, בעל תוכניות ושאיפות לעתיד שזו הסתבכותו היחידה בפלילים, ואת התקופה הממושכת שבה שהה בתנאים מגבילים. נימוקי הערעור: 1. המערער הוא אדם צעיר ללא כל עבר פלילי. 2. הרשעת המערער וגזר דינו ניתנו כשנתיים לאחר מועד הגשת כתב האישום ועקב כך המערער היה נתון בחרדות עצומות, במהלך התקופה המערער התארס עם בת זוגו והוא אמור להתחתן עמה בקרוב, והוא עבר ועובר טיפול פסיכולוגי בשל חששו ממאסר. 3. חלקו של המערער בביצוע העבירה היה מינורי והוא מטפל בדודתו, שהינה אישה סיעודית. 4. בימ"ש קמא טעה כאשר לא נתן מספיק משקל להמלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. 5. בימ"ש קמא טעה בקובעו, כי הטלת עונש מאסר על המערער נובעת מכך כי העבירה בה הוא הורשע הינה "מכת איזור". אין לגזור את עונשו של המערער מהיקף התופעה באזור מגוריו. 6. נסיבותיו האישיות של המערער והתסקיר החיובי בעניינו הוטו לרעה כנגדו ע"י בימ"ש קמא, שעה שהיו אמורים להוות משקל מכריע בהפחתת עונשו. 7. במהלך הדיון בערעור טען ב"כ המערער שהמערער איננו הבעלים של כלי הנשק אלא הוא החזיק אותם עבור אחר. 8. ב"כ המערער הציג במהלך הדיון בערעור פסקי דין שהטילו על מי שעברו עבירות בנשק, עונשי מאסר לריצוי בעבודות שרות וטען כי גם אם עונש המאסר נמוך מעונש המאסר לו עתרה המאשימה קיים פער גדול בין העונש שהוטל לעונש שהומלץ ע"י שרות המבחן. תגובת המשיבה 1. התנהגותו של המערער חמורה בגלל שהחזיק בשני כלי נשק ובשלוש מחסניות עבור אדם אחר. 2. המערער לא שיתף פעולה עם שרות המבחן שכן הוא טען בפניו שמצא את כלי הנשק והיום הוא טוען שהחזיק אותם עבור אדם אחר, אשר ידע שהוא מחזיק אותם עבורו. 3. מדובר בעבירות נפוצות, שהן "מכת האזור", וביהמ"ש העליון קבע פעם אחר פעם שהעונש בגינן הוא מאסר מאחורי סורג ובריח ובתסקיר שרות המבחן אין נסיבות מקלות ומיוחדות שמצדיקות הטלת מאסר בעבודות שרות. 4. כתב האישום הוגש סמוך לאחר ביצוע העבירה וחלוף הזמן נגרם בגלל דחיות במענה המערער לכתב האישום וקבלת תסקיר שרות המבחן. 5. הפסיקה שהוצגה ע"י ב"כ המערער מתייחסת למקרים קלים מהמקרה נושא הערעור. דיון והכרעה 1. עיון בגזר הדין נושא הערעור מעלה כי בימ"ש קמא התייחס בחומרה להתנהגותו של המערער כאשר החזיק בשני אקדחים ובשלוש מחסניות תואמות, להבדיל מחלק מהמקרים בפסה"ד שהוצגו בפנינו ע"י ב"כ המערער בהם החזיקו הנאשמים בכלי נשק אחד. בימ"ש קמא התייחס לחומרה גם לטענת המערער שמצא את כלי הנשק ולא דיווח על כך לבני משפחתו או לרשויות (טענה שבימ"ש קמא התקשה להאמין לה). על אחת כמה וכמה חמורה התנהגות המערער כאשר עפ"י טענתו, שהובאה לראשונה בטיעוניו בפנינו, החזיק בכלי הנשק עבור אחר אשר שם מבטחו במערער שיחזיק בהם והם לא ייתפסו, שכן אין למערער עבר פלילי והחשש שיבוצע אצלו חיפוש איננו גדול. 2. בימ"ש קמא צדק בכך שלקח בחשבון לחומרת העונש את היותה של העבירה בה הורשע המערער "מכת האיזור" שכן במקרים לא מעטים נעשה שימוש בכלי נשק למטרות פליליות, לרבות לקטל חיי אדם. ברע"פ 10376/05 ברהום נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 17.5.06, קבע כב' הושפט ג'ובראן כי "בית-משפט זה עמד לא אחת בעבר על כך שעבירת החזקת נשק ללא רשות כדין, הינה עבירה חמורה, המצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל, גם על מי שזו עבירתו הראשונה (ראו רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1281/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 3804/05 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין. איני מוצא ממש אף בטענה כנגד מגמת ההחמרה בענישה בגין ביצוע עבירות של החזקה ושימוש בנשק חם מסוגים שונים. ענישה מחמירה ומרתיעה, עשויה לתרום להקטנת ממדי תופעה זו, אשר פשתה כנגע בחברה, ומתרחשת לא אחת. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541: "מן הראוי שיהיה בעונש כדי להרתיע מנפיצות התופעה העבריינית של החזקה, נשיאה ושימוש בנשק חם מסוגים שונים. גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ - זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידיאולוגית כאחד - מחייבים מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה". בע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי, ניתן ביום 22.2.07, קבע כב' השופט א.א.לוי, כי "ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל "חטאם" נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי להלחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט. (ראה גם פסקי הדין של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 5921/08 רג'בי נ' מדינת ישראל תק-על 2009(2) 1291 ורע"פ 898/11 אקרע נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.2.11). 3. בימ"ש קמא לא התעלם מהמלצת שרות המבחן שלא להטיל על המערער מאסר מאחורי סורג ובריח, מעברו הנקי של המערער, מנסיבותיו האישיות כפי שתוארו בתסקיר ובדברי בא כוחו בפניו ובפנינו, ומדברי אביו ומעסיקו לשעבר של המערער אך לא קיבל, ובצדק, את המלצת שרות המבחן לאור חומרת התנהגותו של המערער והעדר נסיבות חריגות שמצדיקות סטיה משמעותית מפסיקת ביהמ"ש העליון. 4. אף אנו איננו מתעלמים מהנימוקים לקולא ומהמלצת שרות המבחן אך זו איננה חזות הכל, שכן היא מעדיפה את נסיבותיו האישיות של המערער על פני האינטרס הציבורי, במיוחד כאשר ניתנה בהתבסס, בין היתר, על טענת המערער שמצא את כלי הנשק והתחמושת, טענה שנזנחה בטיעוני בא כוחו בפנינו, כאמור. 5. לא למותר לציין כי עפ"י הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בפני בימ"ש קמא עתרה המאשימה להטיל על המערער 15 חודשי מאסר בפועל. בימ"ש קמא לא אימץ את הרף העליון שלו עתרה המאשימה ועונש מאסר לתקופה של 10 חודשים איננו חורג ממדיניות הענישה כאשר מדובר בהחזקת 2 אקדחים ו- 3 מחסניות עבור אחר ומתחשב בכל הנימוקים לקולא, ומשכך איננו מצדיק התערבות ערכאת ערעור. 6. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור. 7. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בכלא ניצן ביום 11.11.12 בשעה 09:00 כשהוא מצויד בתעודת זהות ובפסק דין זה, אחרת ייעצר ויועבר למשמורת שב"ס. התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו. נשקעבירות נשקהחזקת נשק