העונש על מעשה מגונה בפומבי

דוגמא לפסק דין בנושא העונש על מעשה מגונה בפומבי: 1. המערער בתיק זה הורשע על-סמך הודייתו בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, עבירה על סעיף 349(1)(א) לחוק העונשין. על-פי העובדות בהן הודה, כאמור, המערער, בתאריך 11.4.10 הוא הפשיל מכנסיו ואונן בפני ילדות שעברו ברחוב הצופים בחולון וכן לפני מתלוננת נוספת שהוזכרה בכתב האישום. בית-משפט קמא (כב' השופטת ה' נאור) הטיל על המשיב מאסר בפועל של 9 חודשים. נגד המשיב היה תלוי ועומד מאסר מותנה של 6 חודשים, שכבר הוארך בתיק קודם (כך, על-פי הנטען). בית-משפט קמא הפעיל את המאסר על תנאי, באופן ש- 3 חודשים ממנו יופעלו במצטבר ו- 3 בחופף, כך שסך הכל יהא עליו לרצות 12 חודשי מאסר בפועל. 2. על גזר הדין הערעור בפנינו. 3. את טיעוניו של הסניגור בפנינו ניתן לחלק לשני ראשים מרכזיים. הראש האחד עניינו טעויות משפטיות שנפלו, כך לטענת הסניגור, לענין הצגת ההרשעות הקודמות של המערער וכן הפעלת המאסר על תנאי; הראש השני עניינו, נסיבותיו האישיות של המערער, חומרת העבירה ובמילים אחרות, השיקולים הקלאסיים לענין ענישה. 4. באשר לראש הראשון - לטענת הסניגור, שגה בית-משפט קמא כאשר הפעיל את המאסר על תנאי. המאסר על תנאי הוטל על המערער בת"פ 1834/03 של בית-משפט השלום בראשל"צ בתאריך 14.9.03. בתאריך 17.12.08 הוארך המאסר על תנאי על-ידי כב' השופט היימן בת"פ 005092/06. לטענת הסניגור, לא ניתן היה להתייחס להארכה זו ולמעשה יש לראות אותה כמבוטלת, זאת משום שבגזר הדין קבע כב' השופט היימן כדלקמן: "אני מאריך את המאסר המותנה שהושת על הנאשם בתיק 1834/03 של בית-משפט זה... למשך שנתיים מתום תקופת המאסר". לא היתה מחלוקת על-כך שבאותו תיק, קרי - התיק שבו דן השופט היימן, תיק 00592/06 לא הוטל מאסר, לפיכך המילים מתום תקופת המאסר אינן במקומן. גם הסניגור מסכים, שככל הנראה מדובר בטעות, עדיין הוא סבור כי קיומן של מילים אלה משמיט את הקרקע תחת האפשרות להפעיל את המאסר על תנאי, שהרי התאריך שננקב בו אינו בר-ביצוע. הטיעון השני של הסניגור עניינו ההרשעות הקודמות. לבית-משפט קמא הוגשו הרשעותיו הקודמות של המשיב, לרבות הרשעות שכבר התיישנו, הגם שלא נמחקו. לטענת הסניגור, בכך נחשף בית-משפט קמא למידע שלא אמור היה להיות בידיעתו. בית-משפט קמא גם נתן משקל למידע זה, ובכך נגרם עיוות דין למערער, ולו מטעם זה יש מקום להתערב בגזר הדין. 5. באשר לראש השני, קרי - הנסיבות האישיות וחומרת העבירה: לטענת הסניגור מדובר בעבירה המצוייה ברף הנמוך ביותר של עבירות המין. המערער סובל ממחלה בנושא זה. פרט לענין זה הוא אדם נורמטיבי, בעל משפחה (כפי שטען גם המערער עצמו בפנינו). הוא מנסה בכל כוחו להילחם באותה תופעה שמטרידה גם אותו, דהיינו - נטייתו לחשוף עצמו, כמתואר לעיל בכתב האישום הנוכחי. הוא עובר טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים, הוא משתף פעולה עימם. המציאות מוכיחה כי בין פעם לפעם שבהן הוא מבצע את העבירה חולפות תקופות ארוכות במיוחד, משמע, הוא איננו מהווה סיכון ממשי לציבור. הסניגור טוען עוד בהקשר זה, כי עם השנים ועם עליית גילו של המערער פוחת גם החשק המיני, שעל-כן הסיכון נמוך עוד יותר. שליחתו לכלא תהווה עבורו מכה קשה של ממש. הוצגו לנו גם מכתבים של הפסיכיאטר המטפל במערער, שטוען כי הפרוגנוזה לטיפול היא טובה. מכל הטעמים הללו גם יחד, העתירה היא להתערב בגזר הדין של בית-משפט קמא ולהימנע משליחתו של המערער למאסר. 6. המדינה עותרת להשאיר את גזר הדין בעינו. באשר להפעלת המאסר על תנאי: ברור שנפלה טעות בפסק הדין המאריך. אולם, הטעות איננה מאיינת את גזר הדין וניתן להפעיל את המאסר על תנאי. באשר למידע שנחשף בהרשעות הקודמות - לטענת התביעה לא היתה התנגדות להגשתן בבית-משפט קמא ולכן לא ניתן כרגע להעלות את הטענה. באשר לנסיבות האישיות, מפנה התובעת לכך, שמדובר באדם ששב ומבצע את אותן עבירות ולא ניתן לומר כי הוא איננו מסוכן לציבור. דיון והכרעה 7. שקלנו בקפידה את כל הנימוקים שהעלה הסניגור ודעתנו היא, כי אין מקום להתערב בגזר הדין של בית-משפט קמא. 8. להלן נתייחס בקצרה לכל מראשי הטיעון שהוזכרו לעיל. נתחיל מן המאסר על תנאי - ציטטנו לעיל את ניסוח הדברים כפי שנאמרו על-ידי בית המשפט שהאריך את המאסר על תנאי. לא יכול להיות כל ספק בכך שהמילים: "מתום תקופת המאסר" בטעות יסודן, אולם הם אינן משליכות על גזר הדין ואינן מביאות לכך שגזר הדין איננו בהיר או איננו ברור. לצר הדברים שצוטטו לעיל, הוסיף בית-משפט קמא, כאשר האריך את המאסר על תנאי, גם את ההערה הבאה: "כמו-כן מצאתי בשולי הדברים, אף על פי שברור לי שעו"ד אלוני יעשה זאת, להבהיר לנאשם, כי משהוארך המאסר על תנאי והנאשם עובר עבירה נוספת מן החובה יהיה להפעילו. הדברים הוסברו והובנו". למקרא הדברים הללו, לא יכול להיות ספק בכך שבית המשפט הבהיר למערער כי מדובר במאסר על תנאי ישים, שצופן סיכון עבורו. בית המשפט טרח והוסיף הערה זו, ובכך נתן דגש נוסף להארכת המאסר על תנאי. קבלת פרשנותו של עו"ד אלוני, דהיינו, כי המילים "מתום תקופת המאסר" מאיינות את הארכת המאסר על תנאי, למעשה מעקרת מתוכן גם את ההערה שצוטטה לעיל. לפיכך, המאסר על תנאי בר-תוקף, כאשר התאריך הרלוונטי לתחולתו הוא יום מתן פסק הדין בתיק 00592/06. המאסר הוא חב-הפעלה ולא רק בר-הפעלה משום שהוארך כבר, שעל-כן אין אפילו שיקול דעת באשר להפעלתו. 9. באשר לטענה הנוספת, שעניינה המידע שנחשף לעיני בית-משפט קמא: גם בטיעון זה לא מצאנו ממש. נראה לנו, כי את הדיון העקרוני ניתן להותיר לעת מצוא, משום שבמקרה הנוכחי הסניגור הוא שחשף בפני בית-משפט קמא את הנתונים באשר להרשעותיו הקודמות של המערער, אלה שהתיישנו ואלה שלא התיישנו. בגדר טיעון הגנה טען הסניגור, כי "בין הרשעה להרשעה בעברו של הנאשם יש הפסקות של כמה שנים". טיעון זה נטען גם בבית-משפט קמא כמו גם בפנינו, במפורש ובהדגשה. לא זו אף זו, גם בחוות הדעת הרפואית שהוצגה לבית המשפט קמא, תפס נתון זה מקום של כבוד, כאשר הפסיכיאטר השתמש בו כדי להצביע על חוסר מסוכנותו של המערער לציבור, לשיטתו. לפיכך, גם אם לא היה בית-משפט קמא נחשף למידע בגיליון ההרשעות הקודמות, הונח לפתחו המידע על קיומן, במסגרת הטיעון לעונש של הסניגור. משום כך, אינו רואים להאריך בנושא זה ואיננו סבורים כי נפלה שגגה מעם בית-משפט קמא כאשר התייחס אליו. 10. נותר, איפוא, הטיעון שעניינו השיקולים "הקלאסיים" לענישה, קרי - העבירה והעבריין. איננו מסכימים עם הסניגור, כי מדובר בעבירה ברף הנמוך של עבירות מין. מדובר בעבירה משמעותית. מי שנחשף לה חווה טראומה של ממש, וכאשר מדובר בילדות ובמתלוננת נוספת, הטראומה היא נחלתן של מספר אנשים או ליתר דיוק מספר קטינות. גם אם היה בטיעון זה ממש, הוא איננו יכול להישמע כאשר ביצוע העבירה חוזר על עצמו והמערער מבצע אותה שוב ושוב. לרוע המזל הטענה כי המערער עובר טיפול שמפחית את מסוכנותו כבר נשמעה בבתי-משפט בעניינו. בתי המשפט התחשבו בו, הוארך אפילו המאסר על תנאי, אלא שהטיפול ככל הנראה לא די בו והמערער שב וחושף עצמו. בהינתן החזרה על ביצוע העבירות ובהינתן העובדה שהטיפול הפסיכיאטרי איננו נותן מענה של ממש, נראה לנו שצדק בית-משפט קמא כאשר סבר כי הפעם לא ניתן להסתפק בענישה שאיננה כוללת רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח. העונש שהוטל הוא מידתי, במיוחד כך כאשר בית-משפט קמא קבע שמתוך המאסר על תנאי 3 חודשים יופעלו במצטבר ו- 3 חודשים בחופף. 11. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור.משפט פליליעבירות מין