הפקדת כסף להבטחת הוצאות בערעור

דוגמא להחלטה בנושא הפקדת כסף להבטחת הוצאות בערעור: 1. לפניי בקשת המבקשים, הם המשיבים 3-6 לערעור שבנדון (להלן-המשיבים) לחייב את המשיבים 1-20, הם המערערים בערעור שבנדון (להלן - המערערים) בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ-100,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאותיהם של המשיבים בערעור, כתנאי להמשך ההליכים בערעור. הרקע לבקשה וטענות הצדדים 2. המערערים הינם תלויי המנוחים שמצאו את מותם בתאונה אשר ארעה באתר עבודה בתחנת הכח של חברת החשמל באשקלון והוכרה כתאונת עבודה על ידי המשיב 21 - המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בתיק ב"ל 2780/08, ב"ל 2808/08) התנהלה תביעתם של המערערים כנגד המשיבים כולם לפיצוי המערערים ולתשלום הפרשי קצבת התלויים אשר שולמה להם, עקב טענתם כי המנוחים בוטחו במל"ל בסכום נמוך מסך השתכרותם האמיתי. 3. בית הדין האזורי, הנשיא (כתארו אז) מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר יוסי קרצר וגב' חגית פורת, דחה את התביעה על הסף בקובעו כי לנוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת הנזיקין שהגישו המערערים, קיים בענייננו השתק פלוגתא ואף הודאת בעל דין מצד המערערים בגובה השכר ששולם למנוחים ועל כן מנועים המערערים מלשנות את גרסתם בתביעה שהגישו, במיוחד לא לאחר שהגיעו להסכם פשרה בתביעת הנזיקין שהגישו וקיבלו את מלוא הסכומים על פיה, מה גם שלאחר מיצוי ההליכים בתביעת הנזיקין נמנעה מן המל"ל האפשרות לחזור בתביעת שיבוב אל חברת הביטוח. כן נקבע כי בהגדלת הגמלה יהיה כדי להעניק למערערים פיצוי עודף שכן התגמולים המוגדלים לא יקוזזו עוד מתביעת הנזיקין. לציין, כי בנסיבות המקרה שבפניו וחרף דחית התביעה לא חייב בית הדין האזורי את המערערים בהוצאות. 4. ביום 23/1/12 הגישו המערערים את ערעורם שבנדון על פסק הדין, וביום 14/8/12 הגישו המשיבים בקשה זו לחיוב המערערים בהפקדת ערובה בה טענו כי סיכויי הערעור קלושים, כי הם עומדים על זכותם שלא להיגרר להליכי סרק על ידי המשיבים ושלא לבוא לידי חיסרון כיס, אם וכלל שיידחה הערעור כנגדם וזאת בנוסף לכך שכבר נגרם להם נזק עקב אי פסיקת הוצאות לטובתם בבית הדין האזורי. כן טוענים המשיבים כי המדובר במערערים שהינם תושבי חוץ, חסרי אמצעים, שממילא לא רשומים על שמם נכסים בישראל, מהם יוכלו המשיבים להיפרע ההוצאות, ככל שייפסקו לטובתם, בבית דין זה. בנוסף, ציינו המשיבים כי הערעור עוסק בתובענה בהיקף שעולה על 2,500,000 ₪ ומכאן עתירתם לחייב את המערערים בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ- 100,000 ₪. לטענת המערערים מנגד, בהתאם לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (הפרוצדורה האזרחית), התשכ"ט-1968, פטורים המערערים, בהיותם אזרחי מדינת רומניה מהפקדת ערובה, וכך אף עולה מפסיקת בית דין זה. כן טענו המערערים כי בתקנות בתי הדין לעבודה אין הוראה המחייבת מערער בהפקדת ערובה ועל כן נדרש נימוק מיוחד לעשות כן, וכזה לא קיים בענייננו. עוד טענו המערערים כי סיכויי הערעור טובים, המדובר במחלוקת משפטית בה התעלם בית הדין האזורי מביטוחם של המשיבים בסכום העולה כגובה מחצית שכרם ולא כמלואו. דיון והכרעה 6. תקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דנות בחובה המוטלת על מערער להפקדת ערובה בערעור להבטחת הוצאות המשיב. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן-התקנות) אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינן חיוב מערער או אף תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אך בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט -1969 [ראה: דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391]. יחד עם זאת, יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. מעובדה זו מתחייב כי הכלל הוא שאין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. על השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בשלב הערעור ראו: ע"ע 251/03 דוד אילוז - מישל אילת הסעות בע"מ (החלטה מיום 22.6.2004); בש"א (ארצי) 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' - נעמה כץ (החלטה מיום 12.9.2004), כאשר אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. ודוק, חיוב בעל דין בהפקדת ערובה אינו מהווה אכיפה של חיוב בהוצאות שהוטל על המערער בעבר, אלא הוא צופה פני עתיד. תכליתו של חיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיב בערעור, אשר זכה בדין או השלים עם פסק דינה של הערכאה הראשונה, ייגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערער - שאינו משלם הוצאות שנפסקו לחובתו - מעידה על כך כי קיים סיכון ממשי כי המשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו בהתדיינות הנוספת. מצב זה על בית הדין למנוע, באמצעות חיובו של המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור. אי לכך נקבע כי אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור. כן נפסק כי בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו, ולא בהתחשב בגובה ההוצאות אותן חויב המערער לשלם בפסק הדין של הערכאה הראשונה. בכל מקרה, אין מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה בגובה סכום חובו על פי פסק הדין נשוא הערעור, שכן כאמור, בית הדין אינו עוסק באכיפת פסקי דין [ראה: (בש"א (ארצי) 465/08 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' מוסא גהאלין, (החלטה מיום 28.11.08)]. עד כאן הכלל. ובאשר לחיוב תושבי חוץ בהפקדת ערובה נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה במספר רב של החלטות, שעצם היותו של בעל דין אזרח זר אין בו, כשלעצמו, כדי להוות נימוק לחייב את בעל הדין בהפקדת ערובה. פסיקה זו חלה הן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם נדונה התביעה, והן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בשלב הערעור. בית הדין קבע בעניינם של עובדים זרים כי לעובד זר, כמו לכל בעל דין אחר, זכות לממש את אפשרות הערעור, וכי אין מקום להנהיג אמת מידה שונה בנוגע לחיוב מערער, עובד זר, בהפקדת ערובה ולקבוע שיחולו עליו כללים אחרים מאלה החלים על מערער אחר [ראה לדוגמא: ע"ע 1155/00 אניקה ג'ונג'ינו - אם.אי. סי. אס. כוח אדם, הנדסה ובנייה בע"מ, (פסה"ד מיום 20.12.00); בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי - Rudarska Rosita Stefanova, (פסה"ד מיום 19.6.2005); ע"ע 9244-01-12 מור קרן סוכנות לביטוח חיים (2002) בע"מ ואח' - ליאור סלע, (פסה"ד מיום 29.5.12); ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625]. 7. ולענייננו, במקרה דנן, אכן המדובר במערערים שהם אזרחי מדינת רומניה (תלוייהם של המנוחים שהיו עובדים זרים בארץ), עליהם חלה תקנה 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1954, הקובעת: "תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא תצווה עליו רשות שיפוטית, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן בטחון או ערובה לפרעון הוצאות משפט שנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט."(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). הנה כי כן, לא רק על פי פסיקתו העקבית של בית דין זה, אין מקום לנהוג דין אחר עם תושב או עובד זר, אך מחמת היותו זר, אלא שגם על פי התקנות הנ"ל, אין מקום לנהוג בו דין אחר מאשר תושב ישראל, אך מחמת היותו תושב זר. ובאשר לדין החל על בעל דין שהוא תושב ישראל בכל הנוגע להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, הרי שכאמור הכלל הוא שאין לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, אלא אם קיים נימוק מיוחד המצדיק זאת. נימוק מיוחד כאמור הינו כאשר לבעל הדין התובע יש "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו. בענייננו, לא הוטלו על המערערים הוצאות בהליך בבית הדין קמא וממילא הם לא נמנעו מלשלמן, ואף לא נטען כי היו חיובים אחרים שהמערערים לא קיימו, כך שאף לעניין זה לא קיים נימוק מיוחד המצדיק חיוב המערערים בהפקדת ערובה. 8. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שלא עלה בידי המשיבים להצביע על טעם שיצדיק חיוב המערערים בערובה. משזו מסקנתי, אינני נדרשת לדון בסיכויי הערעור ורק אציין (מבלי להביע עמדה לגופן של הטענות) כי מעצם העובדה שהערעור הוא ערעור משפטי בעיקרו, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור משוללי יסוד כסברת המשיבים. 9. סוף דבר - אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה נדחית. הוצאות הבקשה שבנדון, יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בערעור.הוצאות ערעורערובה להבטחת הוצאותערעור