דוגמא לפסק דין בנושא הצפת ביוב במרתף: 1. זוהי תובענה שעניינה נזקי רכוש, כתוצאה משני אירועים של הצפת מי שופכין במפלס התחתון של בית התובע - מפלס קומת המרתף. הנתבעת הינה תאגיד המים המקומי. על פי כתב התביעה בשני מועדים שונים, האחד ביום 15.06.2008 והשני ביום 26.08.2008 הוצף המפלס התחתון של הנכס במי שופכין, דבר אשר גרם לטענת התובע לנזקים לרכוש. על פי כתב התביעה, בתאריך 15.06.2008 הבחינו בני משפחת התובע, כי המפלס התחתון של דירת המגורים מוצף במי שופכין המגיעים עד כדי גובה של כ- 30 ס"מ מרצפת הבית. נטען כי במהלך שיחה טלפונית עם המוקד המאויש של הנתבעת, התנערה היא מאחריותה להצפה וטענה כי מדובר בתקלה ביתית שאינה באחריותה ורק לאחר הזמנת פקח עירוני של העיריה ואינסטלאטור על ידי התובע אשר קבעו באופן חד-משמעי כי מדובר בסתימת ביוב בצינור קו ביוב ראשי, נאותה הנתבעת לשלוח מפקח מטעמה לבחון את ההצפה. נטען כי לאחר זמן הגיע פקח הנתבעת שהצטרף לעבודת גילוי השוחה העירונית ואז הוברר כי אכן מדובר בסתימת ביוב בקו ביוב ראשי, שהוא עולה גדותיו ושוחותיו קבורות ללא יכולת המים לפרוץ את מכסה השוחה תוך שהוא מוסיף להזרים ביוב גולמי לבית התובע. נטען כי אלמלא התחזוקה הירודה של קו הביוב העירוני לא היה צורך בניסיונות הגילוי שארכו דקות ארוכות וכי חובה על הנתבעת לדאוג לכך ששוחות הביוב יהיו גלויות לחלוטין ובגובה פני הקרקע בכל זמן מתאים, כי אילו השוחה היתה גלויה אפשר וההצפה היתה נמנעת לחלוטין. נטען כי בחלוף כ- 4 שעות מזמן הגילוי, הגיע קבלן מטעם הנתבעת אשר החל בעבודת תיקון התקלה, ואולם קבלן זה לא היה מצויד באמצעים לשאיבת הביוב מהבית המוצף, ולפיכך, נאלץ בנו של התובע לדאוג בעצמו ועל חשבונו לשאיבה. נטען כי כתוצאה מההצפה ניזוקו פרטי לבוש רבים, ציוד, ריהוט, כלי נגינה, מכשירי אלקטרוניקה וכיוצא באלה, בשווי של 53,660 ₪. על פי כתב התביעה בתאריך 26.08.2008, שוב הוצף בית התובע במי שופכין. נטען כי, שוב נהרס כליל ציוד, וכי הציוד אשר נהרס בפעם השניה, היה ברובו ציוד חדיש אשר נרכש מיד לאחר ההצפה הראשונה וכתוצאה ממנו. עוד נטען כי גם הפעם נאלץ התובע לדאוג בעצמו לשאיבת מי הביוב מביתו, מאחר ונציג הנתבעת מסר לו כי אין בידם הציוד הדרוש לביצוע שאיבת הביוב מפנים הבית. עוד על פי כתב התביעה ביום למחרת הגיע קבלן מטעם הנתבעת וביצע שיפוץ יסודי שכלל החלפת צנרת מאסיבית של קו הביוב העירוני, מעשה שעל הנתבעת לעשות מיד לאחר ההצפה הראשונה. נטען כי נזקי התובע כתוצאה מההצפה השניה, הינם בסך 68,330 ₪. לכתב התביעה מצורף כנספח ה' מסמך ובו כותרת "סיכום פגישה" וממנה עולה טענת הנתבעת, כי לנכס ניתן היתר בניה מיום 15.05.1987, כי הבקשה להיתר וההיתר אינם כוללים אינסטלציה/ביוב/כלים סניטריים בקומת המרתף, ובהתאם למסמכים אלו, בניית שירותים במקלחת בקומת מרתף נבנו שלא על פי היתר הבניה, על אחריותו המלאה של הבונה. כך על פי נספח ה' לכתב התביעה. בתשובה טוען התובע בכתב התביעה, כי "היתר הבניה מצוי בשלבי אישור סופיים, ובכל מקרה - אינו רלוונטי כלל ועיקר לאירועים המפורטים בכתב תביעה זה, שהרי מקור ההצפה בקו הביוב הראשי ולאו בצנרת הבית". 2. מהאמור לעיל בנספח ה' לכתב התביעה, עולה טענת ההגנה של הנתבעת והיא בעיקרה כי במרתף נעשתה בניה ללא היתר ובניגוד להיתר. הנתבעת טוענת, כי חיבור מערכת הביוב הפרטית בקומת המרתף אל מערכת הביוב העירונית, הינה בניגוד להיתר ו/או ללא היתר מתאים ו/או ברשלנות ובניגוד לכללים אלמנטאריים וההנחיות המקצועיות המקובלות וכתוצאה מכך "זרימת הביוב ממרתפו של התובע, היתה נגד כיוון זרימת הביוב העירונית ובניגוד להוראות מתקני תברואה. זו הסיבה להצפה שנגרמה ולא כל סיבה נטענת אחרת". הנתבעת טוענת, כי : "בהתאם לתקן ישראלי 1205.5, רום פני מכסה תא הבקרה, שאליו מחוברת מערכת הביוב העירונית, מחויב להיות נמוך ב- 20 ס"מ לפחות מרום רצפת המקלט בתאי המקלחת או בתאי בתי הכיסא המזרחיים, לרבות במקום שמותקן בו מחסום רצפה. חיבור מערכת הביוב במרתפו של התובע, עם מערכת הביוב העירונית היה נמוך ומתחת למינימום המותר, באופן לא תקין, לא חוקי ובניגוד לתקן" נטען כי מערכת הביוב שבנה התובע בביתו היתה לא תקינה והוא נטל במידה סיכון והפגין זלזול וחוסר אכפתיות ולא נקט בכל אמצעי למניעת הנזק, למרות שיכול היה וחייב היה לעשות כן, ולו היה פועל כמתחייב מהוראות הדין ו/או מהיתר הבניה, לא היה נגרם לרכושו כל נזק. הנתבעת מדגישה כי המרתף בביתו של התובע נבנה שלא בהתאם להיתר הבניה ועל כן, לטענתה, אין לו לבוא אל הנתבעת בטרוניה, מאחר ולטענת הנתבעת, על פי הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" לא יינתן סעד לאדם אשר תביעתו מסתמכת על מעשה אסור. הנתבעת מוסיפה, כי לאחר קרות האירועים הנטענים, בתחילת 2009, פנה התובע אל הוועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה לקבלת היתר התואם את המציאות אותה יצר קודם לכן ללא היתר בניה וכי יש בכך כדי להראות כי התובע הבין שבנה את המרתף בניגוד להיתר ואת מערכת הביוב שלא בהתאם להיתרים ולתקן מקובל וביקש לתקן את הליקויים. 3. מטעם התובע הוגשו חוות דעת שמאיות ביחס לכל אחד מהאירועים, חוות דעת מומחה מטעמו (מהנדס חיים טמיר), תצהיר מודד מוסמך, ותצהירים שלו ושל בנו. מטעם הנתבעת הוגשו חוות-דעת מומחה, של מהנדס ושמאי מקרקעין אביעד כרמלי וחוות-דעת נוספת שבה התייחסות לחוות-דעת שמטעם התובע, ותצהירים של מר שאול דובב - מנהל עבודה של קבלן תחזוקת רשת הביוב העירונית, ושל הגב' מאיה גוילי - מהנדסת ומנהלת פרויקטים בנתבעת. ביחס למומחה מטעם הנתבעת - בהסכמה נשלחו אליו שאלות בכתב וניתנו על ידו תשובות בכתב, ולאחר מכן התבקשו וניתנו תשובות לשאלות נוספות. 4. לאחר ששמעתי את הצדדים התרשמתי מהעדויות, מחוות הדעת ומהמסמכים, באתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. אני מוצא כי לא הוכח בפני כי מדובר בתקלה שארעה ברשלנות הנתבעת, לא הוכח בפני כי חלוף זמן נטען כתוצאה מהיות השוחה לא גלויה כנטען, הוא זה אשר גרם לנזק או הגדילו. גם אם תאמר כי הנתבעת התרשלה, הרי שאני מוצא בהתנהלות התובע כדי אשם תורם מכריע אשר יש בו כדי לנתק כל קשר סיבתי נטען. 5. מעדות התובע עולה, כי בשנת 1996 הוא פתח חלל אטום, פתח דלת הזיז קיר ובנה שירותים ומקלחת בקומת המרתף, והכל ללא שביקש וקיבל היתר בניה. התובע נשאל "כשרכשת את הבית לא היה לו מרתף, נכון?" והוא משיב: לא. היה חלל שם". (פרו' עמ' 2 שו' 3-4), ובהמשך שו' 5-18 נשאל והשיב כדלקמן: "ש. היתרי הבניה המקוריים של הבית מדברים על כך שאין שטח בניה ברישוי במרתף? ת. יכול להיות. אני לא זוכר שבדקתי מה היה הרישוי. קניתי בית, ברור שהיה לו היתר והיה לו מטראז' מסויים שעליו שילמתי ארנונה. המרתף היה חלל בלי כלום, המרתף היה חלל אטום. צמוד אליו היה מקלט. למקלט היתה גישה. ש. אתה בנית בעצם למטה מחוץ למרתף עוד לפחות חדר אחד? תסביר מה עשית? ת. הבנין עמד כפי שהוא היה. היה חלל בתוך קירות הבניין, בתוך הבית שהוא המרתף ושם פתחתי דלת, הזזתי קיר ונבנו גם השירותים והמקלחת בקומת המרתף. הכל בתוך אותו החלל שהיה סגור. הבנין הוא שתי קומות עם קירות שיורדים עד הקרקעית. יש חצי קומה שהיא קומה שניה, זה עדיין בתוך המסגרת של הבניין, לא חרגנו ממסגרת הבנין. ש. באיזה שנה הפכת את המרתף למשהו שגרים בו? ת. ב1995-1996. ש. מתי הקמת את חדרי השירותים? ת. ביחד. באותה תקופה חשבנו על אפשרות להעביר את זוג ההורים המבוגרים לאילת ואז היה חדר נוסף ושירותים". עוד עולה מעדותו של התובע כי הוא לא הגיש בקשה להיתר בנייה: "ש: בנית את מה שבית, גם שירותים וגם מרתף בלי היתר בניה. ת: יכול להיות. אני לתומי חשבתי שאם אני בתוך קירות הבניין, לא יוצא החוצה ולא כלום, מזיז קירות בתוך הבית, אני כן יכול לעשות את זה. לא פניתי לקבל היתר לצורך העבודות האלה." (פרו' 10.2.11, עמ' 2 שו' 22-24) כמו כן התובע לא מכחיש כי בעת חיבור האינסטלציה לא נעשו התאמות למניעת הצפה והעיד לעניין זה: "ש: אתה טוען שבנית ב-1996. האם נעשה אצלך בבית איזשהו מהלך שאפשר לקרוא לו סידורים מתאימים למניעת הצפה - ב96? ת: אני לא יודע איזה סידורים מתאימים. לא נעשו סידורים מעבר לבניה, של החיבור ביוב לקו קיים בנתונים הקיימים". (עמ' 4 שו' 28-עמ' 5 שו' 3) עוד עולה מעדותו של התובע כי הוא אינו מכחיש את העובדה כי השוחה בחצרו גבוהה יותר ממפלס פתח הביוב במרתף, ולדבריו: "ש:אתה מבין שאם הגובה של המכסה העליון בשוחה בחצר לא היה גבוה מגובה המרתף, אזי המים או הביוב היו יוצאים בחצר ולא יוצרים לתוך הבית? ת: לא. השוחה בחצר גבוהה אבל לו היתה השוחה העירונית גלויה, חשופה על פני הקרקע, ולא קבורה תחת האדמה, השוחה העירונית היתה פורצת קודם והיתה גולשת מחוץ לשטח של החצר. ש: למה היא הייתה פורצת קודם, כי היא נמוכה יותר מהשוחה בתוך החצר, נכון? ת: היא נמוכה יותר מהשוחה בחצר. מה שחשוב יותר שהיא נמוכה יותר מהחיבור של הביוב וגם לרצפת השירותים בבית" (פרו' עמ' 9 שו' 3-11) מהאמור עולה, כי התובע, על דעת עצמו, ללא קבלת כל היתר בניה, הופך חלל אטום למקום מגורים בו הוא בונה שירותים ומקלחת תוך שאיננו עורך כל סידור או התאמה הקשורים בביוב. שנים לאחר הבניה, ולאחר שני האירועים נשוא התביעה, קיבל התובע היתר בניה וזאת בשנת 2009 (ראה: סע' 13 לתצהירה של עדת התביעה הגב' גוילי ונספח ד' לתצהירה). במסגרת אותו היתר, אשר התקבל כאמור לאחר שני האירועים נשוא התביעה, ביצע מתכנן האינסטלציה מטעם התובע, תכנון של תחנת שאיבה כולל אל חזור וראה לענין זה נספח ג' לתצהירה של הגב' גוילי. מכל האמור עולה, כי לראשונה התייחס התובע לצורך ליתן פתרון לבעיה הנוצרת מכך שמפלס המרתף הנו נמוך יותר משוחת הביוב, במסגרת ההליכים לקבלת היתר בניה, שלאחר שני האירועים נשוא התובענה. 6. לענין הפרשי הגבהים- הוכח בפני כי נקודת הביוב במרתף הינה המקום הנמוך ביותר, ומכאן שבהעדר אמצעים מתאימים אשר היה על התובע לנקוט, סבירה מסקנת הנתבעת כי ההצפה במרתף הבית ארעה משום שזהו המקום הנמוך ביותר, ואילו החיבור למערכת העירונית היה מבוצע כראוי ותוך נקיטת אמצעים מתאימים, הרי שההצפה בבית התובע היתה נמנעת. אין מחלוקת, כי היתה סתימה במערכת הביוב העירונית ואולם, אילו היה התובע פועל כפי שהיה עליו לפעול, הרי שלמרות הסתימה האמורה היתה ההצפה נמנעת. הפרש הגבהים הנו כזה, שפתח הביוב במרתף הנו נמוך לא רק מהשוחה המרכזית, אלא גם מהשוחה אשר נמצאת בחצר הבית. ראה הגבהים אותם מציין התובע בחקירתו - פרו' עמ' 5 שו' 4-7. אוסיף כי מחקירת המודד מטעם התובע, עלה קיומן של מספר טעויות באופן המעלה ספק באפשרות להסתמך על ממצאי המדידה. 7. התובע הגיש חוות-דעת מומחה מטעמו ומומחה זה נחקר בבית המשפט. אני מוצא בדברי המומחה מטעם התובע דווקא תמיכה במסקנות ובעמדת הנתבעת לאור הדברים הבאים: תחילה ייאמר כי הנתבעת כמו גם העיריה, אינן יכולות להיות מודעות לחיבור לביוב, אשר מתבצע עקב בניה ללא היתר. מכאן, שקיים קושי מבחינתן להיערך ולצפות בעיות כתוצאה מחיבורים כאמור, ומובן שאין הן יכולות ליתן בעצמן או לדרוש מהבונה, לבצע פתרונות כאלה ואחרים כדי למנוע סכנות הצפה. המומחה מטעם התובע נשאל והשיב כדלקמן: "ש. על פי החוק הישן - החדש מי צריך לדאוג שבמקרה של תקלה במערכת הביוב העירונית הביוב לא יחזור חזרה לתוך הבית, בעל הבית צריך לדאוג לזה? ת. לא מדוייק. העירייה בודקת את האנשים שמגישים את התוכניות והיא קובעת שאם מקובל על העירייה שהאיש הזה רשאי להגיש את התכנית. העירייה אמורה לבדוק גם התכנית עצמה" (פרו' עמ' 18 ש' 18-15). עוד נשאל המומחה מטעם התובע והשיב לעניין קבלת היתרי בנייה טרם בניית מערכת ביוב: "ש. תסכים איתי שהחובה לדאוג לכך ששפכים לא יחזרו לתוך הבית מוטלת על בעל הבית? ת. מאיפה השפכים הולכים? ש. שפכים שעוברים בחוץ. אתה מסכים איתי לפני שבונים מערכת של ביוב, לפני שמתקינים מקלחת ושירותים צריכים לקבל היתר? ת. יש פה בארץ כל מיני גורמים שמבצעים את זה לא בדיוק עם היתר בניה. ש. שאלתי על פי מומחיות שלך, מה על פי דין צריך לעשות? ת. צריך לקבל היתר בניה, על פי דין. על פי מה שקורה בשטח, קיימת גם בניה לא חוקית גם העיריות מטפלות בזה ודואגות שהמערכות תהיינה בהתאם להיתר. קיים חוק שאמר שבמידה ויש ביוב ציבורי באזור חובה של הבית להתחבר לאזור זה". (פרו' עמ' 13 שו' 10-18). ובתשובה לשאלת בית המשפט השיב המומחה: "ברור שכל הנתונים שמקבלים הרשויות צריכים להצביע על כמויות שניתן להעביר דרך אותה שוחה ועל המפלס ושם אנו צריכים להתחבר. השאלה מהי מערכת הביוב שנבנית מעניינת הוועדה המקומית בהליך ההיתר והם צריכים לאשר אותה לעיתים קרובות קורה שהם אומרים אל תתחברו למערכת הזו כי אין מספיק נפח. בהחלט העיריה בודקת את הנושא של אופן ההתחברות לשוחה הציבורית. לפעמים שבלתי אפשרי להתחבר לשוחה, מוצאים פתרונות שונים. בשנות ה-80 היה מקובל בור ספיגה. עכשיו גם מקובל אגירה של ביוב במיכלי אגירה ופינויים במכוני טיהור. כל מיני אופציות קיימות במקרה הזה. בלי כל ספק זהו עניין שהוא חלק מתהליך של קבלת היתר הבניה". (פרו' עמ' 13 שו' 19-27) הנה כי כן, אף המומחה של התובע בעמדה כי יש לקבל היתר בנייה, בין היתר, מהטעם שהעירייה מחליטה על להיכן לווסת את החיבורים של הביובים. המומחה מטעם התובע אומר מפורשות כי ענין זה, והוא ענין פתרון בעיית הביוב, הנו חלק מתהליך קבלת היתר הבניה. מכאן, שהשאלה אם קיבל התובע היתר בניה לביצוע השינויים שערך באותו חלל סגור, פתיחתו והפיכתו למקום המשמש למגורים תוך התקנת שירותים ומקלחון, איננה שאלה טכנית פורמלית גרידה, ואיננה שאלה הקשורה רק בדרישה תכנונית לקבלת היתר בניה, אלא מדובר בענין מהותי אשר בחלקו קשור בצורך לערוך בקרה ולתת פתרונות, מקום שצריך לתת אותן, לענייני סניטריה בכלל ולבעיות הקשורות בחשש להצפה בפרט. את כל אלו לא טרח התובע לבצע, ולא הותקן על ידו מאומה לקדם פני אפשרות הצפה וזאת מקום שעולה בבירור כי בשל הפרשי הגבהים, יש בכך צורך של ממש. 8. התובע מעלה טענות רבות ביחס לכך שאילו היתה השוחה הציבורית גלויה הרי שהביוב היה מתפרץ ממנה ולא מציף את המרתף, והוא מוסיף, כי העובדה שהשוחה לא היתה גלויה גם האריכה את משך זמן הפעולה של הנתבעת. לא הוכח בפני קיומו של קשר סיבתי כאמור. העובדה כי המפלס התחתון אשר במרתף הנו נמוך יותר, מביאה לכך שהפריצה של ביוב תהיה מן הסתם שם. זאת ועוד, לא הוכח בפני כי חלוף פרק זמן כזה או אחר של טיפול בהצפה, הוא זה שגרם לנזק או החמירו. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי שהדברים הבאים שנאמרו על ידי המומחה מטעם התובע, יש בהם כדי להביא למסקנה ברורה, כי אמצעים ראויים כגון משאבה, אשר היה התובע מתקין, היו מונעים את ההצפה בשירותים אשר במרתף: "אם היתה משאבה כמובן שהנוחיות האלה לא היה מוצפים אבל זה לא היה מונע את התופעה של הצפה, שאז היה הביוב מהשוחה הציבורית היה זורם למטבח" (פרו' עמ' 16 שו' 1-2). בדברים אלה אומר המומחה מטעם התובע, כי אילו היתה משאבה הרי שההצפה כפי שארעה לא היתה מתרחשת. המומחה מוסיף השערה, כי אז הביוב מהשוחה הציבורית היה זורם למטבח ולתוספת זו יש להעיר כי זוהי בבחינת השערה ביחס לאירוע שלא ארע, שכן עסקינן בהצפה במרתף, וכמו כן, המומחה חוזר בו גם מתוספת זו באמירתו בהמשך כי "... במידה ולא היה קיים הנושא של השירותים על יד המקלט, המכסה היה פורץ החוצה כי הוא יותר נמוך קצת מהמטבח" (פרו' עמ'1 6 שו' 20-21). 9. ממכלול הראיות שלפני אני מוצא כי יש באופן ברור להעדיף ולקבל את חוות-הדעת של המומחה מטעם הנתבעת, ואני מוצא בדברים המצוטטים לעיל מדברי התובע כעולים אף כדי תמיכה בה. מסקנת המומחה מטעם הנתבעת הינה כדלקמן: "כאשר פנה מר שלזינגר בשנת 2009 בדיעבד, לבקש היתר בניה כדי להכשיר בניה שכבר ביצע, לפני קבלת היתר, נדרש לדרישות שונות ובין היתר התקנת שסתום אל חוזר במערכת הביוב שלו על מנת למנוע זרימה חוזרת של מי שפכים. לו היתה מותקנת מערכת אל חזור לא היו חודרים המים למערכת הביוב של מר שלזינגר, ולא היה נגרם כל נזק. יחיעם שלזינגר בנה ללא היתר חדר מקלחת בקומת המרתף התחתונה, יחיעם לא התייעץ עם יועץ אינסטלציה, לא פנה לעירייה על מנת לקבל היתר בניה, לא התקין מפסק אל חוזר, ולא ביצע את הנדרש עפ"י סעיף 4.5.7.2 הדורש להתקין מתקן לשאיבת שפכים. על מנת למנוע מצב בו בכל סתימה במערכת ביוב עירונית (בכל מקום בארץ) מים יחזרו ויגרמו נזקים לדירות, חוק התכנון והבניה דורש כל מי שמתחבר למערכת ביוב עירונית להתקין "שסתום אל חוזר" על מנת שבמקרה של הצפה המים לא יחזרו לדירות". בתשובה לשאלה שהופנתה אליו על ידי ב"כ הנאשם (שאלה 9 לשאלות הראשונות) ובה נשאל האם במידה והשוחה העירונית היתה חשופה אזי משך הטיפול בסתימת הקו העירוני היה מתקצר, משיב מומחה הנתבעת, כי כאשר התובע הגיע לדירה הדירה היתה כבר מוצפת ב- 20 ס"מ. יש בתשובה זו כדי להבהיר כי לא משך הטיפול בענין גרם לנזק. 10. מכל האמור, אני קובע כי התובע לא הוכיח כי היו אלה רשלנותה ואשמה של הנתבעת בקרות הנזק לו הוא טוען, וכי אין לייחס לנתבעת צפיות סבירה למעשיו של התובע, אשר בוצעו ללא היתר וללא נקיטת אמצעים סבירים נדרשים. הוכח בפני כי התובע התרשל בביצוע העבודות עת פתח הוא חלל סגור והתקין בו שירותים ומקלחון, ללא היתר בניה, בכך שלא נקט באמצעים מתאימים למניעת הצפה, ורשלנותו זו של התובע יש בה כדי לנתק כל קשר סיבתי נטען למעשה או מחדל נטענים של הנתבעת. 11. אשר על כן, התובענה נדחית. התובע ישא בשכר טרחת הנתבעת בסך 15,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום. זכות ערעור בתוך 45 יום. נזקי מיםמרתףהצפהנזקי מי ביובביוב