בת.א (ת"א) 31496-07-11 טישופ ביגוד בע"מ נ' מאור אלקיים נפסק כי אין כל פסול בהקטנת סכום התביעה לצורכי אגרה, אולם במקרה כזה על התובע לפרט מהם הסכומים הנתבעים בגין כל ראש נזק, שאחרת קונה לעצמו התובע יתרון - יוכיח רק חלק מהעילות וראשי הנזק, כשהסכום המצרפי הינו בגדר התביעה ה"מוקטנת", די לו. אחת המטרות בקביעת תשלום אגרה הוא מתן תמריץ לתובע לקבוע את תביעתו מלכתחילה על סכום ריאלי, ולא לתבוע סכום מופרז תוך שיקול קר ומניפולטיבי, למשל במטרה להטיל אימה על הנתבע ולהביא ללחץ פסיכולוגי עליו, או מתוך מחשבה שסכום התביעה אף שמופרז הוא וחסר בסיס, ישמש כנקודת מוצא למשא ומתן לפשרה או אף להצעת פשרה מצידו של בית המשפט. ##דוגמא להחלטה בנושא הקטנת סכום התביעה לצרכי אגרה:## בפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) להורות על כימות התביעה ותשלום אגרה כדין ו/או לסילוק על הסף של חלק מרכיבי התביעה. רקע קצר המשיבה הגישה תובענה כנגד המבקשת, לתשלום זכויות שונות להן היא זכאית לטענתה, בגין עבודתה במבקשת. לצרכי אגרה העמידה המשיבה את סכום התביעה על סך של 250,000 ₪ ושילמה אגרה בהתאם לסכום זה. בסעיף 44 לכתב התביעה עתרה המשיבה (התובעת) לתשלום שכרה החודשי למשך 12 חודשים, אך לא כימתה רכיב תביעה זה. בבקשתה נשוא החלטה זו טענה המבקשת כי מסך כל רכיבי התביעה שכן פורטו על ידי התובעת עולה כי סכום התביעה הכולל עומד על סך של 300,000 ₪, אולם בכותרת כתב התביעה ציינה המבקשת כי סכום התביעה הכולל עומד על סך של 250,000 ₪ ושילמה אגרה בהתאם לסכום זה. לפיכך עתרה המבקשת כי בית הדין יורה למשיבה לשלם את מלוא האגרה בגין כל הרכיבים הכספיים הנדרשים. עוד טענה המבקשת כי יש להורות למשיבה לחייב את התובעת לכמת את הסעד הנתבע בסעיף 44 לכתב התביעה כתנאי לבירור התובענה ברכיב זה. בתשובתה לבקשה זו ציינה המשיבה כי סכום התביעה הועמד על סך של 250,000 ₪ לצרכי אגרה בלבד ובנוסף כימתה את סעיף 44 לכתב התביעה. משכימתה המשיבה את הסעד הנתבע בסעיף 44 לכתב התביעה מתייתר הצורך לדון בבקשה לסילוק על הסף.בקשה זו נדחית. בית הדין לא יורה על מחיקת או דחיית תביעה על הסף, מחמת העדר כימות, מקום בו מדובר בפגם הניתן לריפוי בית הדין יטה ליתן לתובע הזדמנות לתקנה ולא לסלקה מיד על הסף. המבקשת הגישה תגובה לתשובת המשיבה ובה טענה כי על אף שהמשיבה כימתה את סעיף 44 לכתב התביעה בתשובתה, הרי משסכומה הכולל של תביעת התובעת עומדת על סך של 375,000 ₪ ואילו המבקשת העמידה את סכום התביעה הכולל על סך של 250,000 ₪ לצורכי אגרה, הרי שיש לחייב את המשיבה לנקוב בסכום המופחת המדויק הנתבע על ידה בכל רכיב ורכיב. לפיכך, המחלוקת שנותרה להכרעתי בבקשה זו היא האם על התובעת לכמת כל רכיב ורכיב בהתאם לסכום התביעה המופחת. נוכח עמדת הפסיקה כפי שתובא להלן, מתייתר הצורך בתגובת המשיבה לפלוגתא זו. הכרעת דין המבקשת טוענת כאמור כי יש לחייב את המשיבה לכמת כל רכיב ורכיב בנפרד, לאחר ההפחתה לצרכי אגרה, וזאת מהנימוקים הבאים: לאור תכלית החיוב באגרה שמטרתו השתתפות הפרט בעלות ההליך המשפטי ויצירת מנגנון לסינון תביעות סרק. ההלכה לפיה בית הדין לא יפסוק לתובע סכום העולה על הסכום הנתבע. לגישת המבקשת, המשיבה אינה עומדת על מלוא סכום התביעה אלא תובעת רק חלק מהסכומים שמגיעים לה, ולכן כיון שמדובר במספר רכיבים שונים לא ברור מהו הסכום המקסימלי הנתבע בכל רכיב ורכיב. עוד טוענת המבקשת כי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון מחייבת את התובעת לכמת כל סעד וסעד בנפרד במטרה למנוע דיון שלא שולמה בגינו אגרה. תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי כתב תביעה צריך לכלול, בין היתר, את שוויה המשוער של התובענה. המטרה היא שהצד הנתבע ידע מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עשוי להתחייב בו. "הטעמים העיקריים להקפדה על כימות התביעה הינם כדלקמן - [א] למנוע מצב בו יהפכו בתי הדין אכסניה לדיונים עקרים ולא-יעילים, שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום; [ב] לאפשר לנתבע לעמוד על מהות התביעה ולהכין כראוי את הגנתו, כשהוא יודע מראש מה הם גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו; [ג] למנוע מצב בו הנתבע, או בית הדין, נאלצים להכין את תביעתו של התובע עבורו, על כל העלויות הנגזרות מכך וללא הצדקה מספקת; [ד] למנוע התחמקות לא-מוצדקת מתשלום אגרת בית הדין ועקיפת הדינים המסדירים אותה, שיש בהם - כשלעצמם - כדי איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות לבין האינטרס הציבורי במימון פעילות מערכת בתי המשפט; [ה] למנוע שימוש לא-מבוקר בסעד הצהרתי, שאינו ניתן כדבר שבשגרה אלא כפוף לשיקול דעתו של בית הדין בהוכיח התובע כי זהו הסעד הראוי; [ו] לאפשר לצדדים לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים עד תום, לעומת סיומם בפשרה" ( ע"ע 507/08 מדינת ישראל- מרכז רפואי אסף הרופא - מירב ברונר, ניתן ביום 14.7.09). במקרה דומה פסק נשיא בית הדין האזורי בבאר שבע, כבוד השופט שפיצר (כתוארו דאז) את הדברים הבאים: "במקרה דנן, מדובר בשאלת כימות התביעה, ולדעתי אין אפשרות להפחתה של התביעה לצרכי אגרה, תוך הותרתם של כל רכיביה בסכומם המקורי. על מצב דברים זה כבר אמר בית הדין הארצי דברו, בהחלטה (אליה הפנינו את הצדדים), כי :- "אחת המטרות בקביעת תשלום אגרה הוא מתן תמריץ לתובע לקבוע את תביעתו מלכתחילה על סכום ריאלי, ולא לתבוע סכום מופרז תוך שיקול קר ומניפולטיבי, למשל במטרה להטיל אימה על הנתבע ולהביא ללחץ פסיכולוגי עליו, או מתוך מחשבה שסכום התביעה אף שמופרז הוא וחסר בסיס, ישמש כנקודת מוצא למשא ומתן לפשרה או אף להצעת פשרה מצידו של בית המשפט (ראו : רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1) 717). במקרה שלפני קבע כית הדין האזורי כי על המבקש לכמת את רכיבי תביעתו באופן שסכומם הכולל לא יעלה על 150,000 ₪. עוד נקבע כי ככל שהמבקש לא יעשה כאמור, יוכל הוא לתבוע בגין כל רכיב את חלקו היחסי בלבד מכלל התביעה. על פני הדברים אין טעות משפטית או אחרת בהחלטת בית הדין האזורי אשר מצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי כי יש בהחלטה זו כדי לפגוע 'באופן מהותי בזכויותיו של המבקש וגורמת לוויתור על זכויותיו להם זכאי הוא על פי דין' כפי טענת המבקש. זאת, באשר בפני המבקש פתוחה הדרך לכמת רכיבי תביעתו על פי שיקול דעתו, בכפוף לתשלום אגרה כדין, כפי שציין בית הדין האזורי בהחלטתו מושא בקשה דנא" (בר"ע 159/08 קבועה איסמעיל נ. ארי- אבטחה ושירותים בע"מ, החלטה מיום 6/4/08). 12. ראוי להביא גם את דבריו של המשנה לנשיא בת המשפט העליון, כב' הש' ש. לוין בהחלטה שניתנה לאחר ההחלטות שהתובע מסתמך עליהם (מאוזכר בעניין קבועה לעיל) :- "שהשיטה הקיימת עשויה למנוע מניפולציות בהגשת תובענות כספיות מופרזות, כדי להטיל אימה על הצד שכנגד, תובענות שסכומן יוקטן אך לקראת שלב ההוכחות . קביעת סכום התביעה במקרים אלה יכולה לשמש תמריץ לתובע כבר מלכתחילה, לקבוע את סכום התביעה בשיעור ריאלי" (רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1), 717). " (עב 1282/09 ‏ יוליוס מלק נ' מדינת ישראל - הקריה למחקר גרעיני‏, ניתן ביום 16.7.2009) עוד נציין כי "אין כל פסול בהקטנת סכום התביעה לצורכי אגרה, אולם במקרה כזה על התובע לפרט מהם הסכומים הנתבעים בגין כל ראש נזק, שאחרת קונה לעצמו התובע יתרון - יוכיח רק חלק מהעילות וראשי הנזק, כשהסכום המצרפי הינו בגדר התביעה ה"מוקטנת", די לו." (תא (ת"א) 31496-07-11 טישופ ביגוד בע"מ נ' מאור אלקיים, כב' השופטת פלינר, ניתן ביום 16.11.2011) המסקנה מכל האמור לעיל היא כי יש מקום להורות על כימות התביעה באופן מדויק ומפורט יותר. התובעת רשאית לבחור את האופן בו היא מבקשת לצמצם את סכום התביעה: א. צמצום של כלל רכיבי התביעה באופן יחסי בין הסכום שבגינו שולמה האגרה לבין לסכום הכולל של כל רכיביה. ב. לכמת כל רכיב ורכיב בכתב התביעה באופן שסכומם הכולל לא יעלה על הסכום שבגינו שולמה האגרה. ג. תשלום מלוא האגרה ביחס לכלל סכומים הנתבעים. נוכח התקנות והפסיקה התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום. הקטנת / הגדלת סכום התביעהאגרת בית משפטאגרה