דוגמא לפסק דין בנושא הרעת תנאי עבודה לעובד במכירות: 1. התובע, אשר עבד אצל הנתבעת, חברה העוסקת בשיווק חומרי גלם למאפיות, מתאריך 11/9/00 ועד לתאריך 26/4/10, הגיש את תביעתו, בגין זכויות המגיעות לו, לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו ולסיומה של תקופה זו. 2. מהלך הדיון בתאריך 27/9/11 התקיים דיון מוקדם לפני ראש ההרכב, במהלכו גובשו רשימת מוסכמות ורשימת פלוגתאות. בהמשך, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ולאחר שאלו הוגשו נקבע מועד להוכחות. בתאריך 21/10/12 ובתאריך 4/12/12, התקיימו ישיבות הוכחות במהלכן העידו על תצהירי עדותם הראשית התובע ועדי הנתבעת: מר סארי אחמד חסן - מנכ"ל הנתבעת (להלן:"מר סארי" או "המנכ"ל") ומר נאדר חוסני זועבי - רוא"ח המשמש כמנהל חשבונות אצל הנתבעת (להלן:"מר זועבי" או "רו"ח"). כן, הזמינה הנתבעת את אשת התובע להעיד והיא נחקרה על ידה בחקירה ראשית, כאשר, התובע בחר שלא לחקור נגדית, את אשתו. בסיום ישיבת ההוכחות השניה הורינו על הגשת סיכומים בכתב ובהמשך אלו הוגשו. 3. להלן העובדות הרלוונטיות: א. התובע עבד אצל הנתבעת, כאיש שיווק, מתאריך 11/9/00 ועד לתאריך 26/4/10. ב. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת. ג. התובע זכאי לסכום של 792 ₪ בגין דמי הבראה. ד. הנתבעת חייבת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה וזאת בהתייחס לתקופה שמחודש 1/08. ה. החל מחודש 2/10 חלה ירידה בשכרו של התובע. 4. להלן הפלוגתאות בהן נדרשים אנו להכריע: א. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים? ב. האם זכאי התובע להפרשי שכר בסכום של 2,900 ₪ בגין החודשים 2/10; 3/10 ו - 4/10? ג. האם זכאי התובע להפרש חופשה שנתית ולפידונה? 5. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים? טענת ב"כ התובע בתקופת עבודתו הראשונה קיבל התובע משכורת בסיס קבועה אשר לא היתה מותנית במכירות. בהמשך - מחודש 6/06 עד סוף שנת 2008, קיבל, התובע, שכר בסיס ועמלה בגובה של אחוז אחד מהמכירות, בהמשך סיכמה עימו הנתבעת כי החל מחודש 1/09 ישוב לקבל שכר קובע, שיעמוד על 6,000 ₪ (נטו). בחודש 2/10 קיבל התובע שכר של 4,000 ₪, שהיה נמוך ב - 2,000 ₪ מהשכר שסוכם עימו בסמוך לחודש 1/09, כאשר, הנתבעת לא סיפקה הסבר להפחתת שכר זו. כשבירר התובע עם הנתבעת, פשר ההפחתה, נאמר לו שבשל ירידה בהיקף המכירות, היא אינה יכולה להמשיך ולשלם לו את שכרו בהתאם לסיכום, לפיכך הודיעה לו כי שיטת התשלום תשונה באופן ששוב תתבסס על שכר בסיס ועל עמלה ממכירות (כשהפעם דובר על אחוזים נמוכים יותר מבעבר), התובע לא הסכים לשיטת תשלום זו, שהיתה מובילה לכך ששכרו יהיה נמוך ממה שהיה בעבר, אולם הנתבעת לא התחשבה בעמדתו. בשלב מסויים הציע המנכ"ל לשלם לתובע את ההפרש בין ה - 4,000 ₪ שקיבל בגין חודש 2/10, לבין שכרו הקודם (6,000 ₪) מכיסו, אולם סירב לתקן את תלושי השכר בהתאם. הפצרות התובע מהנתבעת שתשנה את החלטתה, לא הובילו לתוצאה הרצויה מבחינתו, כאשר בתקופה זו אף חישבה לו הנתבעת את חופשתו באופן שהיה שגוי, לדעתו. במקביל למד התובע לדעת כי הנתבעת אינה דואגת להפריש עבורו כספים לקרן פנסיה, למרות צו ההרחבה הכללי במשק. התובע פנה לנתבעת, בעניינים אלו, בע"פ ובהמשך אף שלח מכתב (נספח ז' לתצהירו) אולם הנתבעת לא התמודדה עם בקשותיו/טענותיו ותחת זאת העלתה טענות באשר לתפקודו (נספח ח' לתצהיר התובע). התובע המשיך בניסיונותיו לשכנע את הנתבעת, שלא לשנות את שיטת תשלום שכרו אולם היא התעקשה שכדי להמשיך ולקבל שכר נטו של 6,000 ₪, יהיה עליו למכור בכל חודש, מוצרים בשווי 550,000 ₪. בעקבות פגישה שהתקיימה בין הצדדים שלחה הנתבעת לתובע מכתב, אשר התקבל אצלו זמן רב לאחר "הוצאתו" (נספח ח' לתצהירו). בין לבין, קיבל התובע את שכר חודש 3/10, סכום של 5,300 ₪ וזאת ללא כל הסבר מצד הנתבעת. בשל כך, פעל התובע בהתאם למכתבו מיום 25/3/13 (נספח ז' כאמור לעיל) והפסיק את עבודתו ביום 26/4/10. מכאן שהתובע התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ומחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה ולכן הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים. טענת ב"כ הנתבעת לא היתה שום הרעה בתנאי עבודתו של התובע שכן שכר היסוד שלו עמד על 4,000 ₪ , כאשר לסכום זה התווספו עמלות, מקום שהתובע עמד ביעד של מחזור מכירות בהיקף של 550,000 ₪. הנתבעת מעולם לא סיכמה עם התובע כי יקבל משכורת בסיס של 6,000 ₪. בשלב מסויים, הסכימה הנתבעת לשכר זה אולם גם בכפוף לעמידה ביעדי מכירות. במהלך חודש 2/10 הוזמן התובע לשיחה עם המנכ"ל, אשר הודיע לו כי מחזורי המכירות והגביה שלו ירדו, ביחס לחודשים קודמים, דבר שישפיע על משכורתו. מנכ"ל הנתבעת אף טען, באוזני התובע, שעבודתו אינה מתבצעת בצורה הולמת וכי במידה וימשיך בהתנהגותו, לא יזכה לקבל עמלות ותמריצים, דבר שיגרום לכך שמשכורתו תעמוד על סכום של 4,000 ש"ח, בלבד. בשיחה שהתקיימה בין הצדדים, הודיע המנכ"ל לתובע כי יהיה נכון לשלם לו שכר של 6,000 ₪, במידה ויעמוד ביעדי מכירה חודשיים של 550,000 ₪. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית: סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע: "11. התפטרות אחרת שדינה כפיטורים: התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים ראשית, צריך שאכן תתקיים "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או שיתקיימו "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד", שבהן "אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם יימנע המעסיק מלעשות זאת, תיחשב ההתפטרות כפיטורים (לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק). שלישית - יש להוכיח על קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה [ע"ע 354/07 אחים אוזן - חברה לבנייה פיתוח וייזום בע''מ נ' ולי טקין ואח', עמ' 8 (27/1/10). (להלן: "פס"ד אחים אוזן"]. נטל ההוכחה, כי המקרה נופל בגדרי סעיף 11(א) לחוק מונח לפתחו של העובד [דב"ע מח/159-3 חיים שלום - מירון סובול שור ושות', פד"ע כ' 290, 295 (1989)]. מן הכלל אל הפרט: לאחר ששמענו את העדויות, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן לאחר שעיינו בסיכומי באי כוח הצדדים - הגענו לכלל מסקנה, כי התובע הצליח להוכיח כי הוא עומד בתנאי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים ומכאן שהוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים. ונבאר להלן. א. תלושי השכר - עיון בתלושי השכר של התובע, מעלה כי עד לחודש 1/09 היה מורכב שכרו משכר יסוד ומעמלה (משתנה) כאשר החל מחודש 1/09, קיבל התובע שכר יסוד של 6,000 ₪ נטו וזאת כאשר הדבר מופיע כ"שכר יסוד" כמות "1.00" תעריף 6,000 ₪" נטו לגילום "6,000" סכום לתשלום "7,131". עיון בתלושי השכר שמחודש 10/09, מלמד על שיטת רישום שונה, אשר באה לידי ביטוי בתשלום שכר לפי ימים, אך עדיין בלי התייחסות לעמלה, כאשר בתלוש חודש 2/10 ניתן לראות כי שכר היסוד שקיבל התובע עמד על סכום של 4,000 ₪ בלבד כאשר לזאת הצטרף תשלום בגין חופשה. ב. המכתב מיום 25/3/10 נספח ז' לתצהיר התובע במכתב זה מביע התובע את תרעומתו על התנהלות הנתבעת, לנוכח פניותיו באשר לזכויות שלא משולמות לו, לרבות ההפחתה החד צדדית בשכר חודש 2/10. ראוי לציין כי במכתב זה יש חיזוק לעדותו, המהימנה של התובע, באשר לכך שעוד בטרם כתב את המכתב הנ"ל, הוא פנה אל הנתבעת בבקשה בכדי לקבל ממנה מענה ובכדי לאפשר לה לתקן את העוולות, להן טען, שהינן בעיקרן הפחתת שכר מ - 6,000 ₪ ל - 4,000 ₪ (הפחתה שבאה לידי ביטוי בשכר חודש 2/10); הוספת רכיב גלובאלי של פידיון חופשה בתלוש שכר חודש 2/10, ללא פירוט, כאשר בהתאם למופיע בתלוש, שולם לו הפידיון לפי תעריף יומי לא נכון (לכן ביקש את היתרה 740 ₪) ולפי מספר ימים שאינו תואם את היתרה הנכונה שלו (כפי שהיא מופיעה בתלוש 9/09 - 57 ימים), לכן ביקש את יתרת ימי החופשה (31 ימים), סירובה של הנתבעת לבטחו בביטוח פנסיוני והעובדה שהיא מנפיקה את תלושיה שלא בהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר. ג. מכתב "התשובה" של הנתבעת - המכתב מיום 29/3/10 (נספח ח' לתצהיר התובע), אשר בו העלתה הנתבעת טענות שונות כנגד התובע אך לא התייחסה ולו לטענה אחת מטענותיו, כאשר התייחסות שכזו, מצאה ביטוי במכתב מיום 19/4/10 (נספח ט' לתצהיר התובע), מכתב אשר התובע טען כי קיבלו בשלב מאוחר וכי הנתבעת לא הוכיחה כי מסרה לו אותו ב"זמן אמת". מכתב אשר ביחס אליו, הכחיש, תחילה המנכ"ל, שהנתבעת היא ששלחה אותו (עמ' 32 שורות 17-18 לפרוטוקול), כאשר רק בהמשך חקירתו, אישר שהחתימה המופיעה עליו היא שלו וכן אישר שהוא שלח אותו (עמ' 32 שורות 19-20 לפרוטוקול). כאשר עיון במכתב מבסס, דוקא את גרסת התובע באשר לכך שסוכם עימו על שכר של 6,000 ₪, שהרי במכתב כתב המנכ"ל:"באשר לטענתך בענין משכורת חודש 2/2010 אשר הועמדה על סך של 4,000 ₪ במקום 6,000 ₪, מאחר ועפ"י בקשתך פדית את כל ימי החופש.." הנה כי כן, המנכ"ל, לא סותר את עצם טענת התובע בדבר סיכום על גובה השכר אלא רק מסביר את נושא פידיון ימי החופשה, כשבהמשך הוא כותב:"לא ברור לחברה..מדוע הינך מעלים פרטים..לא היתה הפחתה בשכר העבודה נהפוך הוא משכורתך שולמה במלואה בהתאם לימי עבודתך בפועל.." - קרי, גם באמירה זו אין הכחשה באשר לבסיס השכר לו טען התובע אלא רק על כך ששכר זה שולם כתלוי בימי עבודה בפועל (ולא בהיקף מכירות או גביה, כפי שטענה הנתבעת בהמשך). ולענין זה, לא סייעה לנתבעת עדותו של המנכ"ל כפי שזו באה לידי ביטוי גם בעמ' 33 שורות 15-19 לפרוטוקול. למעשה במכתב מיום 19/4/10 אפשר לראות משום הודאה מצד הנתבעת, בכך שהמשכורת לה היה זכאי התובע היתה 6,000 ₪ נטו וזאת בגין עבודה בחודש מלא, כאשר אם היה נעדר מהעבודה, הופחתה משכורתו באופן יחסי. ד. גרסתו העקבית של התובע, באשר לחישוב שכרו: 11/9/00 עד 6/06 - משכורת קבועה; 1/7/06 עד 12/08 שכר בסיס+עמלות; 1/1/09 משכורת קבועה של 6,000 ₪ נטו. גרסתו של התובע באשר לצורת התשלום המתייחסת לתקופה האחרונה, עלתה גם במכתבו (נספח ז'), כאשר צורת התשלום המתייחסת לשלוש התקופות, חזרה על עצמה בצורה עקבית גם בכתב תביעתו, גם בתצהירו וגם בחקירתו הנגדית. כאשר ההסברים שנתן ביחס לאותם תלושים שאחרי 1/09 (למשל 4/09) בהם לא הופיע שכר של 6,000 ₪ (נטו), הצטיירו בענינו כמהימנים. כשהכוונה - עדות התובע כפי שזו פורטה בסעיף 8 לתצהירו - דבר היותו נוצרי והעובדה שההפחתה בשכרו בוצעה בשל העדרויותיו מהעבודה - אם בשל חגיו ואם בשל סגירת העסק בחגים המוסלמים, או מטעמים אחרים. כאשר חיזוק לגרסה זו מצאנו גם בעדותו של המנכ"ל, למשל הודאתו שהתובע נעדר בחודש 4/09 יומיים, בשל חג הפסחא, החל באותו חודש (עמ' 34 שורות 7-8 לפרוטוקול). ה. חוסר העקביות בגרסת הנתבעת - הנתבעת הציגה גרסאות שונות, בענין זה, אשר חלקן, מעבר להיותן בגדר הרחבת חזית אסורה (כפי שטען התובע), הרי שיש בהן כדי להחליש את אמינות גרסתה של הנתבעת: בכתב ההגנה טענה הנתבעת לשכר של 4,000 ₪ שהיה מותנה בעמידה ביעדי מכירות וגביה בהיקף של 550,000 ₪. בעוד שבמסגרת הדיון המוקדם, עת נשאלה הנתבעת כיצד בתקופה של מעל שנה קיבל התובע שכר חודשי של 6,000 ₪ ואח"כ השכר השתנה, היא השיבה שזו היתה הצעת התובע, כשבפועל היה סיכום בינו לבין המנכ"ל שאם יהיה לו אחוז מעל 500,000 ₪ ויהיה לו מעל 2% או 3% על המכירות של 500,000 ₪, זה יתווסף למשכורתו הבסיסית. בניגוד לשתי גרסאות אלו, העלתה הנתבעת, במסגרת תצהיריה, גירסה נוספת ושונה, לפיה מחודש 9/00 עד שנת 2006 קיבל התובע משכורת קבועה; משנת 2006 ועד יום עבודתו האחרון, קיבל משכורת בסיס של 2,500 ₪ בתוספת 0.7%; מיום 1/1/09 ועד סוף תקופת עבודתו - 0.5% מהמכירות ו - 0.5% מהגביה. בגרסה האחרונה שהציגה הנתבעת, בסעיף 9 לתצהיר המנכ"ל, היא אף ציינה "..מתוך רצון טוב ..הייתי מוסיף לשכרו פרמיה של כמה מאות שקלים ו/או הייתי מעגל את הסכום כלפי מעלה)". ו. טענת הנתבעת לטעויות בתלושי השכר המתייחסים לחודשים 1/09 ואילך - בתצהירו, העיד המנכ"ל כי בשל שינוי בתוכנה אצל רואה החשבון, נפלו טעויות בתלושי השכר. אולם במסגרת חקירתו הנגדית לא הצליח להצביע על הטעויות להן כיוון (עמ' 27 שורות 25-32 לפרוטוקול וכן עמ' 28 שורות 1-6). ז. חוסר יכולתו של המנכ"ל להוכיח את טענתו ל"עיגול" סכומים לטובת התובע בכל הקשור לתקופה "השניה" - קרי זו שמחודש 12/08 (עמ' 26 שורות 18-32 לפרוטוקול) בשילוב העובדה כי עיון בתלושים המתייחסים לתקופה זו לא מוכיח שבוצע "עיגול" כלשהו. ח. נספח נ/2 לתצהיר המנכ"ל - דפי האובליגו אשר נועדו לבסס את גירסת הנתבעת כפי שעלתה בסעיף 11 לתצהיר המנכ"ל, ולפיה "החל מחודש 1/09 ובהסכמת התובע שונתה שיטת חישוב שכרו בכך שהוא יקבל 0.5% מהיקף המכירות וחשבוניות בתוספת 0.5% מהיקף הגביה (קבלות) (להלן:שיטת החישוב החדשה)". בחינת חישובי הנתבעת, המתייחסים לשנים 2009 ו - 2010 מעלה כי אין התאמה בין השכר ששולם לתובע לבין השכר שהיה אמור לקבל בהתאם לנוסחה שהציג המנכ"ל בסעיף 11 לתצהירו ובשים לב להיקף המכירות/גביה שהציגה הנתבעת כאשר בכל חודש, עלה השכר ששולם לתובע, מהשכר שהיה אמור להיות משולם לו לפי ה"נוסחה" במאות שקלים (לעיתים אף באלף שקלים), כאשר בחודש אחד, קיבל התובע 6,000 ₪, למרות שלפי נתוני הנתבעת ונוסחתה, היה אמור לקבל 6,292 ₪) ט. העובדה שהנתבעת השמיטה דפי אובליגו המתייחסים לחלק מהחודשים, כאשר התשובה שנתן המנכ"ל בענין זה היתה שיתכן והתובע לקח אותם (עמ' 29 שורה 32 לפרוטוקול), טענה, אשר ראוי להדגיש כי לא נטענה באף מקום, קודם לכן. לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לאמור בסיכומי התובע, הרינו קובעים כי אכן היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע וכי התובע נתן לנתבעת הזדמנות לתקן הרעה זו, הזדמנות שלא נוצלה על ידה. עוד אנו קבועים כי התפטרות התובע היתה בשל ההרעה בתנאי עבודתו. לפיכך, זכאי התובע לקבל פיצויי פיטורים. מה סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע? בשים לב לקביעתנו לעיל והואיל והתובע הוכיח טענתו לשכר קבוע של 6,000 ₪ נטו, ללא תלות בהיקף מכירותיו וזאת בניגוד לנתבעת אשר לא הוכיחה כי האופן בו נרשמו הדברים בתלושי השכר מעיד על ההסכמות שהיו בין הצדדים ועל השכר הקובע ששולם לתובע, הרינו מקבלים את גרסתו, לענין בסיס חישוב פיצויי פיטוריו (סעיף 32 לתצהירו) ולפיכך הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 64,630 ₪ בגין פיצויי פיטורים. האם יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים? סעיף 20 (ד) (1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 קובע כי: "הוראות סעיף 17א', 18 ו- 19 יחולו, בשינויים המחייבים, לגבי הלנת שכר, ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם הפיצויים לא שולמו עקב אחד מאלה: (1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין.." בנסיבות שלפנינו, מצאנו כי הצעת המנכ"ל לשלם לתובע את ההפרש בין השכר ששולם לו לבין השכר, שלטענתו, היה אמור לקבל, יכולה להחשב כמבססת את עצם קיומם של חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים ולכן החלטנו שלא לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה אלא בתשלום הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/5/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 6. האם זכאי התובע להפרשי שכר בסכום של 2,900 ₪ בגין החודשים 2/10; 3/10 ו - 4/10? טענת התובע החל מחודש 2/2010 שילמה לו הנתבעת שכר נמוך מהשכר עליו סוכם עימו ואשר שולם לו בעבר (6,000 ₪). לפיכך יש לחייבה בתשלומי הפרש שכר החודשים 2/2010 - 2,000 ₪; 3/2010 - 700 ₪ ו - 4/2010 - 200 ₪. טענת הנתבעת השכר ששולם לתובע שולם לו בהתאם לשכר היסוד שסוכם עימו ובהתאם להיקף מכירותיו. דיון והכרעה הואיל וקבענו כי התובע הוכיח גרסתו לענין השינוי שהנהיגה הנתבעת בשכרו, שינוי שלא נעשה בהסכמתו, הרינו מקבלים רכיב זה של תביעתו וקובעים כי הוא זכאי להפרשי שכר כמפורט להלן. בכל הקשור לפיצויי הלנת שכר - בדומה לקביעתינו בענין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, סבורים אנו שחילוקי הדעות בין הצדדים יכולים להחשב כעולים כדי טעות כנה מצד הנתבעת, בדבר עצם חובתה לשלם לתובע את הפרשי השכר הנ"ל ולכן איננו מחייבים אותה בפיצויי הלנה, בגינם. 7. האם זכאי התובע להפרש חופשה שנתית ולפידונה? טענת התובע הנתבעת שילמה לו פידיון חופשה לפי שכר יומי של 211.6 ₪ (כשבסיס החישוב עליו הסמכה היה משכורת חודשית של 5,500 ₪), בעוד שהנכון הוא ששכרו היומי של התובע עמד על 240 ₪ (לפי משכורת חודשית של 6,000 ₪). במסגרת כתב תביעתו ותצהירו ציין התובע כי על הנתבעת לשלם לו סכום של 8,339 ₪ בגין פידיון חופשה שנתית, לפי חישוב של 31 ימים * 269 ₪ (ליום). טענת הנתבעת במסגרת שכר 2/10 שולם לתובע סכום של 5,500 ₪ בגין פידיון חופשה שנתית. דיון והכרעה נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מונח לפתחו של המעביד. [עד"מ 19/10 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי (ניתן ביום 25/1108)], כאשר הרישומים המופיעים בתלושי השכר יכולים להוות ראשית ראיה. במקרה שלפנינו ספק אם ניתן להתייחס אל הרישום שביצעה הנתבעת במסגרת תלושי שכרה כרישום מסודר אולם מאחר והתובע לא העלה טענות בענין זה וביסס את תביעתו (לפחות בגוף טענותיו גם אם לא בפרק הסיכום שלהם) על ההפרש שבין בסיס החישוב לפיו שילמה לו הנתבעת לבין בסיס החישוב הנכון, לטענתו נתייחס רק לענין זהו זאת תוך הבהרה כי מאחר ואין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע "פידיון חופשה" במסגרת תלוש חודש 2/10 והגם שלא ברור כיצד שילמה לו "פידיון חופשה" בתקופה בה עדיין עבד, אך מאחר והתובע לא העלה טענות בענין זה, הרי שלא מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לו, שוב, את הסכום ששילמה לו כבר במסגרת תלוש חודש 2/10 ולכן נחייבה לשלם לו את ההפרש בין בסיס החישוב שלה (לפי שכר של 5,500 ₪) לבין בסיס החישוב לו טען ואותו הוכיח התובע - 6,000 ₪. לפיכך, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 500 ₪ בגין הפרש פידיון חופשה שנתית. בנקודה זו נציין כי הסכום שתבע התובע, בגין רכיב פידיון החופשה השנתית, במסגרת סעיף הסכום של כתב תביעתו, לא ברור וכן לא ברור האופן בו חושב סכום זה - מדוע דוקא 31 ימים? ואיך מתיישב רכיב "סיכום" זה, עם שטען התובע בגוף תביעתו/תצהירו להפרש הנובע מבסיס חישוב. לפיכך, לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת במלוא הסכום שנתבע במסגרת רכיב זה, אלא רק בסכום של 500 ₪, כמוסבר לעיל. 8. רכיב הפנסיה במסגרת המוסכמות צויין כי "לעניין אי הפרשות לקרן פנסיה החל משנת 08 - יש הסכמה לעניין הזכאות". טענת התובע על הנתבעת לשלם לו סכום של 2,693 ₪ בגין רכיב זה, כאשר את חישוביו עשה לפי שיעור של 0.833% משכר שנת 2008, 1.66% משכר שנת 2009 ו - 2.5% משכר שנת 2010). טענת הנתבעת הפרשות לפנסיה אכן לא בוצעו, אולם זאת מאחר ופניותיה של הנתבעת לתובע, להסדיר את נושא ההפרשות, באופן שיאשר את הניכוי משכרו, נדחו על ידו. הנתבעת לא הציעה חישוב חלופי ובמסגרת סיכומיה, ציינה "גם כאן..ב"כ הקודם של הנתבעת הסכים בקדם משפט לקביעת מוסכמות לעניין זכאות התובע להפרש לקרן פנסיה ע"ס 2,693 ₪ ..התובע מעולם לא פנה ..לנתבעת לבחור בקופצת פנסיה כמתחייב..". דיון והכרעה לנוכח האמור לעיל והואיל ואין חולק כי בפועל, לא דאגה הנתבעת לבצע הפרשות לפנסיה עבור התובע, כאשר טענותיה לענין פנייתו או העדר פנייתו לבחור בקופת פנסיה, אינן רלוונטיות והואיל והיא לא הציגה חישוב חלופי לחישוב שהציג התובע, הרינו מחייבים אותה לשלם לו סכום של 2,693 ₪ בגין העדר הפרשות לפנסיה. 9. דמי ההבראה כפי שצויין, במסגרת המוסכמות - "התובע זכאי להפרשי דמי הבראה בסך של 792 ₪". חשוב לציין כי מדובר במוסכמה אשר התבססה על הודאת הנתבעת, כפי שזו צויינה ברישא של סעיף 19 לכתב הגנתה. במסגרת סיכומיה, טענה הנתבעת על ידי בא כוחה, אשר החליף את עוה"ד שייצג אותה בשלבים המוקדמים יותר של ההליך, כי התובע אינו זכאי לכל הפרש בענין דמי הבראה שכן בפועל קיבל תשלום בגין 28 ימי הבראה, במהלך תקופת עבודתו. לענין זה נציין כי מרגע שרכיב זה הפך למוסכמה, כאשר הנתבעת היתה מיוצגת (גם אם לאחר מכן העדיפה להחליף את בא כוחה) וכאשר היא לא הגישה בקשה מתאימה לשינוי המוסכמה, הרי שאין מקום לקבל את שינוי גרסתה. לפיכך בהתאם למוסכמה הרלוונטית, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 792 ₪ בגין יתרת דמי הבראה. 10. טענה חדשה שהעלתה הנתבעת בסיכומיה במסגרת סעיפים 68 ו - 69 לסיכומיה, טענה הנתבעת ל"חוב התובע עפ"י כרטסת הנתבעת נ/3". בכדי שלא להאריך יתר על המידה נבהיר כי מדובר בטענה שהועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים ומכאן שהיא מהווה הרחבת חזית אסורה ועל כן אין מקום לדון בה. 11. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ומשקבענו כי התובע הוכיח גרסתו להתפטרות בתנאים עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים: א. סכום של 64,630 ₪ בגין פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סכום של 2,000 ₪ בגין הפרשי שכר חודש 2/2010 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/2/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג. סכום של 700 ₪ בגין הפרשי שכר חודש 3/2010 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. סכום של 200 ₪ בגין הפרשי שכר חודש 4/2010 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ה. סכום של 500 ₪ בגין הפרשי פידיון חופשה שנתית בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ו. סכום של 2,693 ₪ בגין העדר הפרשות לפנסיה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ז. סכום של 792 ₪ בגין יתרת דמי הבראה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ח. סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט. ט. סכום של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנקובים בסעיפים ח' ט' דלעיל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולמו בתוך 30 יום. 12. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הרעת תנאים