זכויות בר רשות בנחלה | עו"ד רונן פרידמן

##(1) בר רשות בנחלה:## בעלי נחלות במושבים לרוב היו בעלי מעמד של בר רשות. אין להם זכות קניינית בקרקע שממנה מורכבת הנחלה. זכותם להחזיק בנחלה ולעשות בה שימוש נובעת מרשות הניתנת להם. זוהי זכות אובליגטורית – חוזית במהותה. עם זאת, "ההסדר המשפטי של אדמות המושבים בארץ אינו אחיד והוא משתנה ממושב למושב ובהתאם לו משתנות זכויותיהם של חברי המושבים במשקם. לרוב משתקף ההסדר המשפטי הנוגע למקרקעין אלו בחוזה המשבצת שנחתם בין האגודה או ועד המושב לגורמים המיישבים. לעיתים עסקינן בחוזה תלת צדדי שנערך בין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה ולעיתים בחוזה דו צדדי שצדדים לו האגודה והמינהל בלבד" [עמ"ש (מרכז) 62373-11-15 ר. י. נ' א.י. (22/07/2016), פסקה 32]. בחלק מהמקרים המינהל (בשמו דאז) חתם על חוזי חכירה ישירות עם האגודות [ראו: רע"א 725/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך (03.09.2014), פסקה 48]. ##(2) בר רשות בנחלה - המצב המשפטי:## בע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים ואח' נפסק כי מערכת היחסים המשפטית בין גורמי המינהל, הסוכנות, האגודה וחבר האגודה בנויה על התשתית הבאה: הקרקע היא קרקע מדינה המנוהלת בידי המינהל, המשכיר אותה לסוכנות היהודית בתורת גורם מיישב. הסוכנות מצידה מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית, והאגודה כבת-רשות מעניקה רשות שימוש לחבר אגודה בנחלה. מעמד חבר האגודה הוא כבר-רשות. ההלכה הפסוקה הגדירה זכות זו כזכות אישית שאינה קניינית, אשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרשיון. הסכם הרשיון לצורך ענייננו הוא "ההסכם המשולש" המגדיר, בין היתר, את תנאי הרשיון המחייבים את חבר האגודה. על פי הסכם זה, אף שרשות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות למקבל זכות השימוש. יוצא מכך, כי בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו, הכל בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרשיון ו"אף שביסודה, זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש. (ראו גם: ע"א 229/10 שי שילר נ' מינהל מקרקעי ישראל). ##(3) זכויות בר רשות בנחלה - סיכום:## מערכת היחסים בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית מוסדרת בדרך כלל בחוזה משולש לפיו המינהל מנהל את מקרקעי ישראל ומשכיר את המקרקעין לסוכנות, הסוכנות מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית והאגודה כברת רשות נותנת אישור לחבר האגודה להיות בר רשות בנחלה מסוימת (ראה ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פ"ד נו(6) 295, 314-315). עוד ראוי לציין כי ב-ע"א 8378/11 יגל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (27.10.2016), נקבע כי הסוכנות אינה נחשבת יותר כשוכרת של אדמות המדינה שהועברו לשימושן של האגודות, וכי במסגרת ההסכם המשולש הומחו זכויות החזקה והשימוש במשבצת על ידי הסוכנות בהסכמת המינהל לאגודות, אם כי ראוי להבהיר שהקביעה כאמור התבססה על הוראות החוזה המשולש שעמד לדיון באותו עניין, ועדיין לקביעה כאמור ישנה חשיבות מאחר והוראות דומות שעליהן ביסס בית המשפט העליון קביעתו מופיעות במרבית הסכמי המשבצת. ##(4) דוגמא לפסק דין בנושא זכויות בר רשות בנחלה:## רקע עובדתי לפני תביעה שהוגשה במסגרת ת.א. 2732-02-08 למתן צו סילוק יד כנגד הנתבעים מס' 1 ו- 2, (להלן: "הנתבעים") משטח נחלת התובעים (להלן: "התובעים") בכל הקשור לקרקע במושב חזון הידועה כגוש 15556 חלקה 2 מגרש 38 (להלן: "חלקת התובעים"). בנוסף ביקשו התובעים ולחילופין ובמידה ולא יינתן צו סילוק, לחייב את הנתבעים 3 - 5 לפצות את התובעים בפיצוי בגין השטח שנגרע מחלקת התובעים כפי שיפורט להלן. התובעים הינם תושבי המושב חזון ובעלי זכויות "בר רשות" בחלקה הנ"ל. הנתבעים אף הם תושבי המושב חזון ובעלי זכויות "בר רשות" בחלקה מס' 39 (להלן: "חלקת הנתבעים") הגובלת בחלקת התובעים. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגש על ידי התובעים בקשה לצו מניעה כאשר הרקע לכך הוא הגשת בקשה להתרי בניה על ידי הנתבעים 1 - 2, לבניה בחלקתם כאשר לטענת התובעים התוכנית אשר הוגשה לנתבעת מס' 3, הועדה המקומית לתכנון ובניה, מהווה למעשה אישור לבניה בשטחם בחלקת התובעים. כנגד הנתבעת מס' 3 התבקש צו מניעה אך דחיתי את הבקשה על הסף בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה. לאחר שמיעת הבקשה לצו מניעה והגשת סיכומי הצדדים נעתרתי לבקשה עד לבירור זכויות הצדדים. עוד טוענים התובעים כי הנתבע מס' 1 עובד מזה 20 שנה כמפקח בנתבעת מס' 3 והוא ניצל את מעמדו שם על מנת לאשר את בקשתו למתן היתר בניה. הצדדים חלוקים ין היתר בשאלה איזה תוכנית משקפת נכונה את גבולות המגרשים והנחלות במושב חזון אשר על פי יש לגזור את הגבול בין נחלות הצדדים. התובעים מצד אחד טוענים כי התוכנית המחייבת היא תוכנית 5849/67 מיום וכן תוכנית מפורטת ג/1038 ואילו הנתבעים טוענים כי התוכנית המחייבת הינה תוכנית הקמת המושב חזון 5849/67 משנת 1967. הנתבעים הגישו תביעה נגדית במסגרת ה"פ 7978-10-08 כנגד התובעים בה ביקשו להצהיר כי תוכנית הקמ תחזון הינה תוכנית 5849/67 משנת 1967 וכי על פי תוכנית זו שט מגרשם הוא 2100 מ"ר וכי גבולות מגרשם הוא על פי תוכנית זו. על אף קיום תביעות הדדיות למען הנוחות משפחת שלג יכונו "התובעים" ואילו משפחת בוזו יכונו "הנתבעים" הראיות נשמעו על פני מספר ישיבות ובאופן נרחב כאשר מטעם התובעים העיד התובע מר דן שלג, מר דדיה יעקב מזכיר הועדה לתכנון ובניה מרום הגליל לשעבר, מר אהרון מעתוק יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה לשעבר, מר ברגר רודי שהיה עובד הסוכנות היהודית בשנים 1991 - 1995, מר מנחם דוד, מר בוכריס אלי המומחה מטעם התובעים, מר אלכס שפול מתכנן המחוז, מר אמיר טנוס המודד מטעם התובעים. מטעם הנתבעים העידו הנתבע מס' 1, מר דבוש דוד, מר דב מרדלר, המומחה איתי זהבי מטעם הנתבעים, מר צ'רלי חדד, מר וייצמן חיים. מטעם נתבעת מס' 3 העיד מר עדי מנחם. מטעם נתבעת מס' 4 העידה גב' מרי פוקס. מטעם נתבעת מס' 5 העיד מר יובל ייני. הצדדים הניחו לפני מספר תוכנית כאשר כל צד ביקש לשכנעני כי תוכני תמסויימת היא החלה על מושב חזון לצורך קביעת גבולות. החלטתי לשמוע בתחילה ולהכריע בשתי פלוגתאות: הראשונה היא איזה תוכנית חלה על המושב חזון לצורך קביעת הגבולות. השניה היא טענת ההתיישנות שהעלו כל הנתבעים. דיון והכרעה: זכויות בר הרשות: מערכת היחסים בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית מוסדרת בדרך כלל בחוזה משולש לפיו המינהל מנהל את מקרקעי ישראל ומשכיר את המקרקעין לסוכנות, הסוכנות מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית והאגודה כברת רשות נותנת אישור לחבר האגודה להיות בר רשות בנחלה מסוימת (ראה ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פ"ד נו(6) 295, 314-315). כאשר הסכם הרשות עליו חתום חבר האגודה אינו מגדיר את השטח שנמסר לו, כפי שארע במקרה הנמצא בפניי, יש להסתייע במקורות אחרים מהם ניתן לדלות את היקף השטח שנמסר לחבר האגודה, כפי שהעירו הנתבעים בצדק בסיכומיהם וכפי שהצדדים ניסו לעשות במהלך שמיעת הראיות כפי שיפורט להלן. קביעת גבולות השטח - דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בשלל המסמכים שהונחו לפניי ובעדויות העדים למיניהם, הנני סבור כי הדין במקרה זה הוא עם הנתבעים כפי שאבאר ואבהיר להלן. למסקנה זו הגעתי מכמה שיקולים אשר יפורטו. על מנת למקד את הדיון אציין כי בין יתר התשריטים והתוכניות שהונחו לפני אלו הן העיקריות עליהם נסמכו הצדדים: תוכנית 5849/67 אשר נערכה בשנת 1967. לתוכנית זו אין כל מעמד סטטוטורי תוכנית מפורטת ג/1038 אשר הגיעה למעמד של הפקדה אך לא אושרה תוכנית 5849/67 אשר נערכה ביום .1972. לתוכנית זו אין מעמד סטטוטורי תוכנית ג/4891 אשר הופקדה ואושרה על ידי רשויות התכנון. הדיון יתמקד סביב התוכניות הנ"ל. א. תוכנית 5849/67 מיום 19.3.67 ערב הקצאת השטח לתובעים הייתה בנמצא אך ורק תוכנית הקמת מושב חזון מס' 5849/67 (להלן: "תוכנית 5849 הראשונה") שנערכה ביום 19.3.67. התובעים טענו בסעיפים 11-12 לתצהירו של מר דן שלג מיום 3.8.2009 כדלקמן: "11. בעת הצטרפותנו למושב ולשם בחינת המגרשים השונים בתחום המושב, עמדה לעיוננו מפה המתארת את משבצת הקרקע שהוקצתה למושב ועל פיה פעלו הגורמים המיישבים וכן ועד המושב. 12. מפה זו שעליה הסתכלנו הייתה המפה ששימשה בסיס לתוכנית 5849 והיא משקפת את המצב במושב כפי שהיה באותה עת ואת העובדה שבמגרש 39 היה בית מקצועי ואילו מגרש 38 היה משק חקלאי". התובעים עלו לקרקע ביולי 1971 ותפסו חזקה בחלקה 38 (ראה עמ' 47 ש' 21) כאשר בעת עלייתם רק תוכנית ההקמה 5849 הראשונה הייתה קיימת. תוכנית ג/1038 טרם באה לעולם, שכן זו אושרה ביום 22.5.72, 11 חודשים לאחר עליית התובעים לקרקע וכ-5 חודשים לאחר שהתובעים חתמו חוזה בר רשות אל מול הסוכנות היהודית. יתרה מכך, תוכנית ג/1038 עליה נסמכים התובעים אימצה בתשריט מדידה את תוכנית 5849 הראשונה, מה שמחזק את המסקנה שתוכנית 5849 הראשונה היא המשקפת את גודל הנחלות שנמסרו למתיישבים עד לאותו מועד והיא תוכנית הקמת מושב חזון. מטעמים לא מוסברים, ואשר לא נתחוורו במהלך שמיעת הראיות, קו הגבול בין הנחלות בשתי התוכניות, ג/1038 ו-5849 הראשונה הוא שונה, אך לאור המסקנה אליה הגעתי להלן, לפיה תוכנית ג/1038 אין לה כל תוקף כיום, אין לכך כל נפקות לענייננו. חיזוק למסקנתי לפיה תוכנית 5849 הראשונה משקפת את תוכנית הקמת מושב חזון ניתן למצוא בתוכניות של תשתיות מושב חזון (ראה נספחים א2 עד א5 לתצהיר הנתבעים מיום 8.2.2008). בכל התוכניות הללו רואים בעין בלתי מזויינת שקו הגבול בין נחלות הצדדים דומה מאוד לקו הגבול בתוכנית 5849 הראשונה. אם לא די בכך, בתוכנית שהוגשה ביום 17.5.72 (נ/6) לצורך הקמת בית אימון בחלקה 38, חלקתם של התובעים, צויין כי שטח החלקה הוא 1,890 מ"ר, בדיוק כפי שמופיע בתוכנית 5849 הראשונה. בתשריט של אותה בקשה קו הגבול בין חלקות 38 ו-39 דומה מאוד לקו הגבול בתוכנית 5849 הראשונה, שכן הקו מסתיים בצלע הדרומית של חלקות הצדדים בעוד קו הגבול לפי תוכנית ג/1038 מסתיים בצלע המערבית של חלקה 39. בדומה לכך, בקשה דומה להקמת בית אימון ותוספת ללול קיים שהוגשה ביום 17.5.72 (נ/3) לגבי חלקה 79 צויין שם כי שטח החלקה 2,360 מ"ר בדיוק כפי שצויין בתוכנית 5849 הראשונה. בנספח לבקשה למתן היתר לבית כנסת (נ/11) שהוגש ביום 5.8.1969 מופיע הגבול בין חלקות התובעים והנתבעים באופן זהה לתוכנית 5849 הראשונה. כך גם באופן עקבי תוכנית להקמת בית אימון שהוגשה ביום 17.5.72 לגבי חלקה 80, שם צויין ששטחה הוא 2,600 מ"ר (נספח י"ט לתצהיר הנתבעים נ/20), כפי שצויין בתוכנית 5849 הראשונה. כל אלו מובילים אותי למסקנה כי תוכנית 5849 הראשונה היא התוכנית המשקפת את חלוקת המגרשים ואת הקמת מושב חזון והיא היא אשר התושבים, לרבות התובעים, עיינו בה בעת קבלת החלקות ופעלו בהתאם לה בעת הגשת בקשות לקבלת היתרים למיניהם. טענת התובעים לפיה תוכנית 5849 הראשונה אינה מהימנה מאחר ולא מופיע בה הכביש הטבעתי הקיים במושב הייתה יפה לצורכי קבלת צו מניעה, אולם התובעים לא הוכיחו במהלך שמיעת הראיות מתי נסלל אותו כביש טבעתי. יתרה מכך, הובא עד, מר חיים וייצמן, אשר תצהירו סומן נ/22, אשר טען בתצהירו כי בעת עלייתו לקרקע בשנת 1969 הכביש הטבעתי לא היה קיים (ראה סעיף 7.1 לתצהירו). עדות זו לא נסתרה ואני מקבל אותה כנכונה. עיון בצילומי אוויר שהובאו ואשר מתייחסים לתקופה שלפני עליית התובעים לקרקע מעלה כי הכביש הטבעתי לא היה עדיין סלול ולכן אין תימה מדוע כביש זה אינו מופיע בתשריט התוכנית 5849 הראשונה. בצילום אויר מיום 25.6.1968, אחרי עריכת 5849 הראשונה, אין עדין כביש טבעתי בעוד שבצילום אויר מיום 30.6.1972 הכביש הטבעתי קיים (צילומי האויר הוגשועל גבי תקליטור במעטפה שסומנה על ידי נ/24). ב. תוכנית ג/1038 - אין לה תוקף עוד תוכנית ג/1038, עליה נסמכים התובעים, הגיעה למעמד של הפקדה בלבד. אולם, משאושרה במועד מאוחר יותר תוכנית סטטוטורית אחרת שהיא ג/4891, הדבר מוביל לביטול תוכנית ג/1038. בהחלטת הביניים סברתי לכאורה כי תוכנית ג/4891 אינה עוסקת בקביעת גבולות בין הנחלות בעוד שתוכנית ג/1038 עוסקת בחלוקת מגרשים על פי האמור בתקנונה, שם נכתב בכתב יד: "חלוקת המקרקעין הקיימת מתבטלת באישור תוכנית זו ובמקומה באה החלוקה המפורטת בתשריט של תוכנית זו". ראשית, החלוקה המפורטת בתשריט ג/1038 נכנסת לתוקף לאחר אישור התוכנית. אין מחלוקת שתוכנית זו לא אושרה מעולם ואף נזנחה ונגנזה. הראיה שהועדה לתכנון ובניה אינה פועלת עוד לפיה ואף מבירור שערך העד מר זהבי עולה כי התיק עצמו אינו נמצא עוד בועדה, אלא הועבר כולו לתיוק בארכיון. שנית, לאחר שמיעת ראיות באופן מלא הובהרה הנקודה לפיה גם תוכנית ג/4891 עוסקת בחלוקת מגרשים. אמנם תקנון התוכנית אינו אומר זאת בצורה מפורשת. יחד עם זאת, העידו לפניי, בין היתר, מתכנן המחוז מר אלכס שפול ולפי עדותו התשריט אשר בו מופיעה חלוקת מגרשים הינו חלק בלתי נפרד מהתוכנית. בנוסף, בתקנון קיימת חלוקה לאזורים ולפי קווי מרחק ונסיגה ניתן להגיע לחלוקת מגרשים. וכל העיד מר שפול בעמ' 117 - 118: "תוכנית 4891 שהיא התוכנית המאושרת והיחידה שחלה על השטח. היא המסמך המאושר והמחייב וזה חוק לכל דבר. החלוקה שם נעשתה באותו זמן לא בהיבט המדידה המדויק. גם בהוראות התוכנית בדקתי שלא הוכנס סעיף שחובה למתן היתר בנייה. התוכנית מראה גבולות בשרטוט עצמו ואת הגבולות החדשים. יש תשריט ושם אני רואה שיש סימון של ביטול גבולות. החלוקה שחלה על השטח היא חלוקה של חלקות רשומות. היא מתייחסת לחלקות רשומות בטאבו. היא ביטלה את החלקות הרשומות ובמקום זה סימנה מקומות ומספרים למגרשים. החלקה הקודמת הייתה חלוקה מאושרת רשומה. אין לי שום ספק כי הגבולות המסומנים פה אינם מדויקים ומן הראוי היה לעשות תשריט חלוקה לצורכי רישום. (תצ"ר) ולרשום את החלקות. אנו רואים את הגבולות כי הם מנחים וצריך להוציא מודד לשטח ולעשות תשריט חלוקה לפי התקנון ויכולה להיות סטייה. אי אפשר בתוכנית גדולה למדוד את כל השטח. ש.אמרת שהתוכנית ביטלה חלקות קודמות, יש איזה אסמכתא בתקנון? ת.מה שלא כתוב בהוראות התוכנית אנו יכולים לראות על התשריט ואפשר לראות שהתוכנית גרפית סומנה." עמדה זו של מר שפול תואמת את ההלכה הפסוקה לפיה התשריט הינו חלק בלתי נפרד מהתוכנית. "הכלל אין לאחד חיים בלא רעהו. החלק המילולי סומך עצמו אל התשריט - שכן בלא תשריט יאבד מערכו, כולו או מקצתו, ואילו התשריט מצדו נסמך אל החלק המילולי - שכן בהיעדר עקרונות והגדרות לצבעים שבתשריט יידמה התשריט לציור צבעוני (או לציור בשחור-לבן) חסר-משמעות. כדי ללמוד אפוא על הסטטוס שתכנית מיתאר מקנה לשטח קרקע זה או אחר בה, שומה עלינו לראות את התכנית כמכלול: לעיין בתקנון המגדיר הגדרות והמתווה עקרונות, ובה-בעת לעיין בתשריט הפורש באורח חזותי את פועלה של התכנית. המושג "תכנית" שתי אונות לו: האונה המילולית ואונת התשריט, ושתי האונות היו כתאומות-סיאם שלבבן לב אחד הוא. ראו עוד ר' אלתרמן "חוק התכנון והבנייה ותכנית המתאר: הנחיות קשיחות או מסגרת גמישה?" [18], בעמ' 216-217.מה יהא אם אחת מאותן תאומות-סיאם תבקש ללכת ימינה ואילו אחותה תבקש ללכת שמאלה? לאיזה צד יפנה הצֶמֶד? מה דין אם מתגלית סתירה בין התקנון לבין התשריט, בין החלק המילולי בתכנית לבין החלק החזותי בה? ידו של מי תהא על העליונה? דומני כי אין תשובה נחרצת לשאלה וכי ההכרעה יכולה שתהא שונה מעניין לעניין. נתמזל מזלנו זו הפעם, ואין אנו נצרכים - בענייננו - להוסיף ולדון בשאלה." וכך הוסיף מר שפול בעמ' 136: "אני רואה את התסריט (הטעות במקור - א.כ.) שתסריט הוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית ואני רואה את הקווים שיש שם ואת המספרים שיש וצריך להיות עיוור על מנת לבוא ולהגיד 'היא לא מתייחסת לחלוקה' זה פשוט לא הוגן". עמדתו המקצועית של מר שפול תואמת את עמדת ועדת הערר בהחלטה בערר 7/08 בעניינם של תושבים אחרים (נספח ג' לתיק המוצגים מטעם נתבעת 3) בקובעה: "בכל אופן מאחר ותוכנית ג/4891 קובעת חלוקה למגרשים, הרי שהתשריט המוצע ממילא חורג ממנה...". עמדה זו אף תואמת תאת עמדתו של מר רודי ברגר אשר עבד בסוכנות היהודית צשנת 1991 עד שנת 1995 כאדריכל. עד זה העיד כי על פי תקנון תוכנית ג/4891 עולה כי הוא בא לקבוע גבולות נחלות מאחר וישנה קביעה של אזורים על פי המטרות המופיעות בסעיף 10 (ב) לתקנון תוכנית ג/4891 (ת/8) (ראה פרוטוקול עמ' 94 ש' 1 - 14). אמנם עד זה נתן אישור בעבר ביום 9.4.1995 לגבי קו (ת/6) הגבול בין חלקות 43 ו- 44 לפיו הוא מבקש להחזיר את המצב של הגבול בהתאם לתוכנית ג/1038 אולם ועדת העררים בכל זאת נהגה בהתאם לאמור בתוכנית ג/4891 כעולה ממוצג נ/10). מר ברגר אף הוסיף כי אינו יודע שתוכנית ג/1038 לא קיבלה תוקף ואף זכר כי היא שווקא אושרה (עמ' 99 ש' 1-2) מה שיכול להסביר את האישור שניתן בזמנו על ידו. בשים לב לכל הנ"ל אינני סבור כי משאושרה תוכנית ג/4891 היא "דרסה" את תוכנית ג/1038 ובאה במקומה, לרבות בכל הקשור לקביעת גבולות בשטחי הנחלות וכיום אין כל תוקף מחייב בתוכנית ג/1038 והתובעים אינם יכולים לסמוך את ידם עליה עוד. טוענים התובעים כי תוכנית ג/4891 לא יכולה לבצע חלוקה מאחר ואין בה טבלת איזון. טענה זו הייתה נכונה אלמלא העובדה שהבעלים של כל משבצת המושב הינה מדינת ישראל ועל כן אין מה לערוך איזונים ואין צורך לשלם למאן דהוא בגין שינוי בשטחי מגרשים. התובעים הביאו לעדות את מר אהרון מעתוק יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה מרום הגליל אשר מסר תצהירו לפיו תוכנית 4891 אינה באה לקבוע גבולות נחלה. יחד עם זאת, אינני נותן אימון בעדות עד זה שכן הוא העיד בחקירתו הגדי כי אינו מהנדס בהכשרתו ויתרה מכך כשנשאל על עניינים מקצועיים הקשורים בתשריט השיב שיש מהנדס מועצה שהיה מדריל אותו (עמ' 84 ש' 26-27; עמ' 86 ש' 23 -26)). עוד אישר עד זה בניגוד להצהרתו לפיה אין תוקף לתוכנית ג/4891 כי ההיתרים היו ניתנים לפי תוכנית זו (עמ' 85). ג. התנהגות התובעים מחוץ לכותלי ביהמ"ש במכתב ששלח התובע מר דני שלג לראש הועדה המחוזית ביום 24.4.1980, בתלונה על בנייה שיש בכוונת הנתבעים לבצע, במסגרתה הלין כדלקמן: "אני החבר שלג דני תושב מושב חזון בעל משק מ"ס 38 רואה בזה על סמך מפה מאושרת של הישוב והמועצה תוכנית מ"ס 5849 כי בעל משק מ"ס 39 עומד להקים דיר לעיזים בסביבת מגורים שחלקו בולט משטחו ויושלם בשטח משק מ"ס 38 ללא הרחקה ב-4 מ' מקו הגבולות...". לאותו מכתב תלונה צורף מכתב אדריכל מטעם הסוכנות היהודית מר שמעון היימן מיום 20.4.1980 לפיו: "לאחר בדיקה התברר שלפי תכניות הקמה בולט הדיר הזה אל מעבר לגבול בין המגרשים 39 ו-38 (גם הלול של מגרש 39 חורג מגבול זה). אם לכבד את הגבול ואת קו הנסיגה לא נראה לי שאפשר בכלל לבנות את הדיר במגרש 38...". אציין תחילה כי הצדדים נחלקו בשאלת קבילותו של המכתב מטעם מר היימן בשים לב כי נבצר ממנו מלהעיד לפניי בשל טענה למצב בריאותי. אולם לנתבעים אין ולא צריך להיות פתחון פה בעניין זה, שכן הם הם הגישו את המסמך כראיה מטעמם במסגרת תצהירם שצורף בתגובה לבקשה למתן צו מניעה. לכן הם לא יכולים מחד להגיש מכתב זה כראיה מטעמם ומאידך לבקש לפסול את הגשתו. ב"כ הנתבעים ביקש בפירוש להסתמך על תצהיר הנתבעים בצו המניעה כהצהרתו בעמ' 198 לפרוטוקול. במסמך זה לא ברור באלו תוכניות הקמה עיין האדריכל בטרם כתב את תשובתו. הנתבעים בנו בחלקתם לול אשר אילו תוכנית ג/1038 היא הקובעת עיקרו היה בשטח חלקת התובעים. מצד שני, אילו הגבול היה בהתאם לתוכנית 5849 הראשונה, נמצא כי הוא חורג קמעא לחלקת התובעים ואילו לפי תוכנית ג/4891 הוא נמצא כולו בחלקת הנתבעים. יתרה מכך, התובעים בנו שני בתי אימון שהם על גבול חלקתם לפי תוכנית 5849 הראשונה (ראה תשריט מודד נספח 11 לתצהיר הנתבעים בבקשה לצו מניעה). עוד עולה כי הנתבעים בנו סככה דרומית לבתי האימון של התובעים אשר חלקה נמצאת בשטח התובעים וחלקה בשטח הנתבעים על פי הגבולות של תוכנית 5849 הראשונה ואילו על פי גבולות תוכנית ג/1038 כולה בשטח התובעים (להלן: "הסככה"). על פי צילום אויר משנת 1988 (נספח ט' לתצהיר הנתבעים בבקשה לצו מניעה) ניתן לראות הן את הלול של הנתבעים והן את הסככה. אם כך, ואם לשיטת התובעים תוכנית ג/1038 היא שחלה, מדוע שתקו הנתבעים משך מספר רב של שנים ולא נקטו בשום הליך משפטי אשר במסגרתו עמדו על זכויותיהם? הלול עמד על תילו משך כעשרים שנה עד שנהרס על ידי הנתבעים בשנת 2005 (סעיף 9.5 לתצהיר הנתבעים בצו מניעה). הסככה קיימת לפחות משנת 1988 ועד ימינו אלו כאשר התובעים שותקים ולא נוקפים אצבע. שתיקתם מתיישבת עם המסקנה לפיה לתוכנית ג/1038 אין כל תוקף מחייב ולא ניתן לגזור ממנה את גבולות המגרש. שתיקתם מלמדת כי הם יודעים שהתוכנית החלה היא 5849 הראשונה ולאחריה ג/4891 ולא תוכנית ג/1038 או 5849 משנת 1972. פרט למשלוח מכתב אחד בשנת 1980, כאמור לעיל, לא עשו התובעים כל פעולה של ממש כנגד חזקתם של הנתבעים על ידי הצבת לול וסככה. סימנים בשטח האדריכל זהבי ציין כי קיימים בשטח סימנים פיזיים המשמשים עדות לגבול בין הנחלות. קיים בשטח גדר רשת שהונחה על ידי התובעים והיא תואמת את הקו המשורטט בתשריט התוכנים 5849 הראשונה. המדרכות והתשתיות תואמים את מפות התשתיות והמדרכות שהוצגו על ידי הנתבעים ואלו תואמות של 5849 הראשונה. לול הנתבעים כפי שהוא מוצב לא רק שאינו פולש לפי תוכנית ג/4891 אלא הוא ממש סמוך ליד קו הגבול כאשר הדבר יכול להוות אינדיקציה למיקום הגבול. לא ייתכן כי הנתבעים יפלשו עשורת שנים באמצעות הלול בשטח כה נרחב לחלקת התובעים והתובעים לא ינקטו בשום צע לסילוק הפלישה. מסקנת ביניים בשים לב לכך הנני סבור כי תוכנית ג/4891 היא המחייבת מבחינת גבולות המגרש ודין תביעת התובעים כלפי הנתבעים להידחות ודינו של צו המניעה הזמני להתבטל. אני מעדיך לקבוע כי זו התוכנית המחייבת על פני 5849 הראשונה מאחר ותוכנית זו קיבלה תוקף של תוכנית סטטורית. מטעם זה דין התביעה כנגד נתבעים 3-5 אף היא להידחות, שכן כפי שהראיתי לעיל התובעים קיבלו נחלה בהיקף ובגודל הקבוע בתוכנית 5849 הראשונה ועל כן לא נגרע משטח נחלת התובעים שטח כתוצאה מאישור ג/4891 ובשים לב לכך אין עילת תביעה כלפי נתבעים 3-5. טענת ההתיישנות דין טענת ההתיישנות אותה העלו הנתבעים 3-5 להתקבל. המועד להגשת התביעה, שהינה תביעה כספית, הוא 7 שנים מיום שנוצרה עילת תביעה. התביעה גורסת וטוענת כי במידה וייקבע שתוכנית ג/4891 היא המחייבת, אזי יש לפצות את התובעים בגין המקרקעין שנגרעו מהם לעומת תוכנית ג/1038. תוכנית ג/4891 אושרה בתחיל שנות ה- 90. מאז אושרה חלפו למעלה מ-7 שנים עד להגשת התביעה. הוכח כי התובעים פעלו בהתאם לתוכנית זו, הגישו בקשות להיתרי בנייה לפי תוכנית זו ולכן הם היו מודעים לה (ראה בקשה להיתר שהוגשה על ידי התובעים ביום 4.6.1998 מוצג מס' 1 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת מס' 3). לכן מסיבה זו דין התביעה כנגד הנתבעים 3-5 להידחות גם מפאת התיישנות. התוצאה אני מורה על דחיית תביעת התובעים 2732-03-08. באשר להוצאות אני מורה כדלקמן: התובעים בתבעיה 2732-03-08 ישלמו הוצאות לנתבעים 1 - 2 בסך של 25,000 ₪. התובעים בתביעה 2732-03-08 ישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים 3 - 5 בסך של 6,000 ₪. באשר לתביעה ה"פ 7978-10-08 אני מקבלה באופן שונה ומצהיר כי התוכנית המחייבת לצורך קביעת גודל הנחלות ושטחם הינה תוכנית ג/4891.מושבים נחלות ומשקיםבר רשות