חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט

הלכה פסוקה היא כי כאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, ממצאיו יאומצו על ידו, אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר שני הצדדים ויתרו על חקירתו. על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט, ראו: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185 (1985); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שכון ופתוח לישראל בע"מ (לא פורסם, 28.2.2005); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (לא פורסם, 31.12.1988).
יחד עם זאת, ההכרעה נותרת תמיד בידי בית המשפט, והוא אשר מחליט בסופו של דבר, על סמך טיעוני הצדדים ובחינת מלוא חומר הראיות, האם לאמץ את חוות הדעת, כולה או מקצתה.

תביעה כספית לתשלום סך של 67,500 ₪ בגין יתרת תמורת עבודות קבלנות ושירותים שביצע התובע ביחידות דיור אשר בבעלות הנתבע. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ולאחר הגשת בקשת רשות להתגונן, נעתר כב' הרשם נדים מורני לבקשה למחיקת כותרת, והתיק עבר לדיון בפסים רגילים.


דוגמא לפסק דין בנושא חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט:

א. רקע והשתלשלות העניינים:


ביום 25.4.08 העביר התובע, עוסק מורשה בתחום הבניה המתמחה בענף הקמת ושיפוץ צימרים, לנתבע, "הצעת מחיר לדק ותוספות" בשתי יחידות דיור במושב אמירים, אשר בבעלות הנתבע (להלן: "ההצעה").
ביום 23.5.08 התקשרו הצדדים בהסכם לביצוע עבודות קבלנות ב- "פרויקט צימר אמירים" (נספח א' לכתב התביעה) (להלן: "ההסכם"), תמורתסך של 128,000 ₪ לא כולל מע"מ. ההסכם כולל מפרט טכני לביצוע העבודה, כאשר הוסכם כי הנתבע ישלם לתובע מקדמה בשיעור של 10% משווי ההזמנה, בעוד ש- 30% משווי ההזמנה ישולם ביום הגעת הסחורה לשטח בתנאי שוטף + 45 יום, וסך של 10,000 ₪ ישולם עם גמר ריצוף פנים וחוץ, ויתרת התשלום תתבצע עם מסירת הפרויקט לידי הנתבע.
התובע טוען כי לאחר ביצוע ההזמנה ותוך כדי ביצוע העבודה, הזמין הנתבע שינויים ותוספות באופן שסכום ההזמנה עודכן לסך של 159,000 ₪ לא כולל מע"מ.
עוד טוען התובע כי ביצע ההזמנה לשביעות רצונו של הנתבע, בהתאם להסכם, לצרכיו ולדרישותיו של הנתבע ותוך תיאומים מלאים ביניהם, כשהוא מעסיק עובדים ומפקח על העבודות, ומסר את יחידות הדיור לנתבע בקיץ 2008, והאחרון השכירם מיד לצדדי ג'. התובע טוען כי הנתבע הפר את ההסכם בין הצדדים, ולא שילם לו את יתרת התמורה בגין ביצוע העבודות חרף הבטחותיו ולאחר פניות רבות מצד התובע ומכתב התראה ששלח לנתבע בדואר רשום ביום 26.8.09 בתגובה לטענות שהעלה כלפיו הנתבע לראשונה בנוגע לליקויים בביצוע העבודה.
התובע טען כי אלמלא היה הנתבע שבע רצון מן העבודות, לא היה מוסר לו שיקים ע"ח התמורה לאחר סיום העבודות בחודש אוגוסט 2008, שמועד פירעונם הוא בחודשים ספטמבר-דצמבר 2008.
לפיכך, עתר התובע בתביעתו לתשלום סך של 67,500 ₪ כולל מע"מ, בהתאם לחשבוניות מס שצירף לכתב התביעה.
הנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן כי התובע ביצע העבודות באופן חלקי, ברמת גימור נמוכה, בניגוד לתכנון האדריכלי ובניגוד לרצון הנתבע, תוך הפרה בוטה של ההסכם בין הצדדים (אשר נטען כי רובו נכרת בעל-פה, שכן, לדידו של הנתבע, ההסכם שצורף לכתב התביעה, מהווה טיוטה בלבד שחסרים בה פרטים מהותיים, כגון: מועד סיום העבודות), כאשר התובע לא סיים את הפרויקט עד לאמצע חודש אוגוסט 2008 (כשנטען כי המועד שסוכם בעל-פה למסירת היחידות היה יום 20.7.08), ולא חזר להשלים ו/או לתקן את הליקויים בעבודתו, בהם תיקוני צבע, השלמת דק ותאורה, בנית ארונות קיר, איטום וריצוף במקלחות, במת עץ ו- "שמלה" בגג, לאחר חגי תשרי התשס"ט, כפי שסוכם בין הצדדים, ובכך הסב נזקים והוצאות לנתבע שנאלץ להשלים בעצמו העבודות שנותרו במקום. לפיכך, טוען הנתבע כי סירב לשלם לתובע את יתרת התמורה החוזית, שלאחר ששילם לתובע סך של 119,600 ₪, עמדה ע"ס של 25,000 ₪ אותה יש לקזז לאור הנזקים שגרם התובע לנתבע.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 21.2.11, מונה המהנדס דן לופו כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה התבקש להתייחס לכל השאלות השנויותבמחלוקת בין הצדדים,כפישהןעולותמכתביהטענות בלבד,ובפרטהתבקשלערוךאתההתחשבנותבגיןהעבודותשבוצעו,בהתבססעלההסכמותשהיוביןהצדדים,ובהעדרהסכמות (בענייןעבודות,שינוייםותוספות), תוךקביעתהשכרהראויבנסיבותהעניין. כמוכן, התבקשהמומחה להתייחסלטענותהנתבעבענייןהליקוייםבעבודותשלהתובע.
ביום 9.6.11 הגיש המומחה לתיק בית המשפט, מכתב ששלח לב"כ הנתבע כדלקמן:


"עקב התפרצויות הזעם והצעקות של התובע מר קצב, חקירת הצדדים נמשכה כ 3 שעות...
כאשר במהלך ביצוע מדידת הדק, התובע (צ.ל. הנתבע, ע.א.) הביא ספקות לגבי קריאת המידות על ידי וגם דרש להביא מודד לביצוע המדידה, הפסקתי את הבדיקות.
לפיכך, התובע (צ.ל. הנתבע, ע.א.) נדרש לספק מדידת הדק ע"י מודד מוסמך...
כמו כן יש להמציא חשבוניות/קבלות על ההוצאות התובע להשלמת העבודות/גרימת נזקים..."



ביום 20.6.11 שלח ב"כ הנתבע מכתב למומחה שהעתקו הוגש לתיק בית המשפט, לפיו המומחה הגיע לשטח ללא כלי מדידה, והסתפק במדידה שביצע התובע באמצעות כלי מדידה ("מטר") של התובע שהקריא באוזני המומחה את המידות שהראה המטר. ולא זו אף זו, טען ב"כ הנתבע כי המומחה הפסיק את בדיקת יחידות הדיור מבלי שבדק חלקים נרחבים מהן, וכי הוראת המומחה לנתבע לשלוח תכנית מדידה חתומה של מומחה אחר, מנוגדת למינוי שניתן למומחה על ידי בית המשפט. המומחה השיב קצרות למכתבו של ב"כ הנתבע ביום 20.6.11, והעתק תשובתו הוגש לתיק.
ביום 21.6.11 הוגשה חוות דעתו של המומחה, בה ציין בעמ' 5, סעיף ג.7. כי ביצע מדידה "חלקית" של הרצפה סביב למבנה, וכי לאחר שהנתבע העלה ספקות מלוות "בצעקות ועצבים" אודות קריאת המידות, ובהמשך גם התנגד לשיטת המדידה,"החלטתי לסיים את הבדיקה ועזבתי את המקום". המומחה קבע בחוות דעתו כי העלות הכוללת של ביצוע העבודות הינה בסך של 148,625 ₪, וכי שווי עלות תיקון הליקויים והנזקים (לאחר שאין חולק כי הנתבע שילם לתובע סך של 119,600 ₪, ולאור העובדה שהנתבע לא הגיש חשבוניות/קבלות על ביצוע תיקונים/השלמות לעבודות התובע) הינו בסך של 28,525 ₪, כאשר לדברי המומחה, אם בארונות (שלא נבדקו) לא הותקנו דלתות מעץ אורן בהתאם להסכם, יש להפחית מסך זה 2,000 ₪.
ביום 31.7.11 נעתרתי לבקשת המומחה ליתן הוראה לגזברות לתשלום שכר טרחת המומחה, שהופקד על ידי הצדדים בקופת בית המשפט.
ביום 20.9.11 הגיש הנתבע בקשה לביטול החלטתי לעיל בשל אי סיום תפקידו של המומחה לפי הדין; בקשה להורות למומחה להשיב עניינית למכתב ב"כ הנתבע מיום 20.6.11; והודעה על סירובו של הנתבע להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, ועל עמידתו על זכותו לחקור את המומחה על חוות דעתו בחקירה נגדית לכשייקבע התיק להוכחות.
בהחלטתי מיום 21.9.11 קבעתי כי הואיל והמומחה הגיש את חוות דעתו, זכאי הוא לשכרו, וכי השאלות שהופנו למומחה במכתבו של ב"כ הנתבע, אינן שאלות הבהרה. לפיכך, קבעתי כי אם מעוניין הנתבע בחקירת המומחה, עליו להפקיד תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה, סך של 1,160 ₪ להבטחת שכרו של המומחה, שאם לא כן, ייחשב הדבר כזניחה של חקירת המומחה.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 2.10.11, קבעתי מועד לחקירת המומחה בכפוף להפקדת שכרו כאמור לעיל, כאשר אי ביצוע ההפקדה כמוה כוויתור על חקירת המומחה, ובמקרה כזה יישמעו עדויות בעלי הדין בישיבה שנקבעה.
משהנתבע לא הפקיד את שכר המומחה, והמומחה לא זומן, ראיתי בכך, בהחלטתי מיום 27.11.11, זניחת הבקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו, וביום 8.2.12 זימנתי הצדדים לישיבת הוכחות לשמיעת בעלי הדין.
ביום 16.5.12 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו התובע (על תצהירו, ת/1; על מכתבו של ב"כ התובע לב"כ הנתבע מיום 26.8.09, נ/1; ועל תמונת הדק, נ/2) והנתבע (על תצהירו, נ/3; ועל שאלות ותשובות לשאלון, ת/2-ת/3).


ב. טענות הצדדים בסיכומיהם:


התובע בסיכומיו טען כי הנתבע ניהל ההליכים בחוסר תום לב כשהוא אינו משתף פעולה עם המומחה, וכי הימנעות הנתבע מחקירת המומחה פועלת כנגדו ומחזקת את עמדת התובע. לפיכך, ביקש התובע בסיכומיו להעמיד תביעתו על הסכום שקבע המומחה בחוות דעתו (28,525 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; ובנוסף - סך של 18,000 ₪ בגין השלמה ל- 400 מ"ר דק, לפי חישוב של 300 ₪ ל- 1 מ"ר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה; ותשלום אגרות, הוצאות המומחה ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ לא כולל מע"מ, לכל הפחות, בהתאם לחשבוניות המס שצירף התובע.
הנתבע טען בסיכומיו כי המומחה קבע ממצאים עובדתיים בלתי נכונים, כי לא היה רשאי להסתמך על כלי המדידה ועל קריאת המידות של התובע, וכי לא הייתה לו כל סמכות לבקש מהנתבע לשלוח לו תכנית חתומה על ידי מודד אחר. עוד טען הנתבע כי הסתמכותו הבלעדית של המומחה על הצגת קבלות לצורך קביעת עלויות תיקונים שביצע הנתבע, אינה נכונה שכן את מרבית התיקונים ביצע בעצמו או באמצעות עובד שכיר מטעמו. על כן, ביקש הנתבע בסיכומיו לסטות מחוות דעת המומחה בפריטים מסוימים, לדחות את התביעה ולחייב התובע בתשלום הוצאות משפט ובחלקו של הנתבע בשכר טרחת המומחה בסך של 2,900 ₪.


ג. דיון והכרעה:


הלכה פסוקה היא כי כאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, ממצאיו יאומצו על ידו, אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר שני הצדדים ויתרו על חקירתו. על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט, ראו: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185 (1985); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שכון ופתוח לישראל בע"מ (לא פורסם, 28.2.2005); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (לא פורסם, 31.12.1988).
יחד עם זאת, ההכרעה נותרת תמיד בידי בית המשפט, והוא אשר מחליט בסופו של דבר, על סמך טיעוני הצדדים ובחינת מלוא חומר הראיות, האם לאמץ את חוות הדעת, כולה או מקצתה. אפנה, אפוא, לבחון את טענות הצדדים ביחס לקביעות המומחה, ואת טענות הקיזוז שהעלה הנתבע בסיכומיו.


ביצוע רצפות עץ (סעיף 1.8 לחוות הדעת):


הנתבע טען בסיכומיו כי אין להסתמך על המדידה שביצע המומחה, לפיה שטח רצפות הדק (פנים וחוץ) הינו כ- 340 מ"ר. הנתבע הביא מספר נימוקים לטענתו: ראשית, התובע טען בפני המומחה שההזמנה הייתה 300 מ"ר דק עץ "שבפועל הוא הרבה יותר", אך לא פירט כלל כמה "הרבה יותר", ובאף כתב בי-דין שהגיש, לא טען התובע בעצמו מהן מידות הדק שבנה, כאשר, לפי סעיף 1 להסכם, היה על התובע או על מי מטעמו לבצע מדידה של הדק בסיום העבודה, והיה באפשרותו לעשות כן אף מבלי לבקר במקום (בעזרת תצלומי אוויר, בעזרת חישוב הנדסי, בשרטוטים וכיו"ב). שנית, כאמור לעיל, למומחה לא הייתה סמכות להסתמך על כלי המדידה ועל קריאת המידות של התובע ולא לבקש למנות מומחה אחר בעניין. שלישית, התובע לא הוכיח כי הנתבע הסכים לשטח הבניה שביצע התובע.
עוד טוען הנתבע כי יש להפחית סך של 11,500 ₪ מהסכום אליו הגיע המומחה בגין אי ביצוע קונסטרוקציה מרצפת בטון מחוזק בברזלים מתחת לדק, כמתחייב מן ההסכם ומעבודה עם בטון. ואולם, לטענת הנתבע, בפועל בנה התובע, גם לפי עדותו, רק רצועות של בטון באופן חלקי, ואילו המומחה לא טרח להתכופף ולהציץ מתחת לרצפת העץ. לטענת הנתבע, עבודה חלקית שכזו מפחיתה ב- 10% את ערכו של הדק אליו הגיע המומחה.
בתצהירו, נ/3, הוסיף הנתבע כי הקונסטרוקציה של הדק מונחת ברובה על האדמה, ואיננה על רצפת או רצועות בטון, כפי שביקש הנתבע, וכפי שחשיבה בסיסית לטווח הארוך מחייבת.
התובע טוען בסיכומיו כי ביצע עבודה בהיקף של 400 מ"ר, ולנוכח העדר מדידה מטעמו של הנתבע בהתאם לדרישת המומחה, יש להוסיף לעלות ביצוע הדק שקבע המומחה בבדיקתו החלקית, סך של 102,000 ₪ (בהתאם לחישוב של 340 מ"ר לפי 300 ₪ למ"ר), והשלמה ל- 400 מ"ר דק בסך של 18,000 ₪ (בהתאם לחישוב של 60 מ"ר לפי 300 ₪ למ"ר).
במכתבו, נ/1, טען התובע באמצעות בא-כוחו, כי קונסטרוקציית הדק נבנתה על גבי יציקות ורצועות בטון שהושקעו בהם עשרות קוב.


המדידה של הדק:


מומחה בית המשפט ביצע מדידה חלקית בלבד, ומצא 340 מ"ר, וזאת לאור התנגדות הנתבע למדידה בצעקות ובגידופים. בכך הכשיל הנתבע את השלמת המדידה. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי המדידה הופסקה על ידי המודד עוד בטרם בוצעה מדידה בגג, וכי שטח הדק בגג הינו110 מ"ר (פרו', עמ' 16, ש' 19). חיבור הסכומים הללו (בדיקת המודד +שטח הדק בגג) מוביל לתוצאה של 450 מ"ר, היינו: 50 מ"ר יותר ממה שתבע התובע בתביעתו עבור הדק (400 מ"ר). שתי אפשרויות עולות על דעתי כהסבר לכך: התובע תבע פחות מכפי שהגיע לו או שאכן נפלה טעות כלשהי במדידה של המומחה. נדמה לי שמסתברת יותר האפשרות השנייה.
התובע לא מסר הסבר מניח את הדעת להפרש בין מה שתבע (400תוספת של 100 מ"ר דק ובסה"כ 400 מ"ר) למדידת המומחה בצירוף שטח הדק בגג (ששטחו כמעט אינו שנוי במחלוקת: ב"כ התובע הפנה לנתבע שאלה האם שטח הדק על הגג"100 ומשהו" מ"ר, והנתבע השיב 110 מ"ר– פרו', עמ' 16, ש' 19-18), ואף לא הניח בפני תשתית ראייתית שמכוחה אוכל לקבוע את שטח הדק שהורכב על ידו מבלי להיעזר בקביעת המומחה.
מאידך גיסא, גם הנתבע לא ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו, ולא הציג תכנית מדידה משלואף על פי שנתבקש לעשות כן על ידי המומחה. הנתבע גם לא חקר את התובע על המדידות על אףשלטענתו, התובע הוא זה שמסר למומחה את מה שראו עיניו על גבי מטר המדידה.
כדי שלא לקפח את הנתבע, למקרה שאכן נפלה טעות במדידות המודד, לאור התהיות שפורטו לעיל, ראיתי לנכון להפחית מן המדידה שבוצעה על ידי המומחה (340 מ"ר), 20% שכן יש להניח שגם אם נפלה טעות כלשהי במדידה, בין אם בשל פרטים שגויים שמסר התובע ביחס לתוצאותיה, כפי שרומז הנתבע, ובין אם בשל סיבה אחרת, לא עלתה טעות זו על 20% משטח המדידה, מבלי שהמומחה שהינו איש מקצוע, ירגיש בכך. לפיכך, אעמיד את שטח המדידה שמדד המומחה על 20% מתוצאת בדיקתו, היינו: על 272 מ"ר. לכך יש להוסיף את שטח הדק בגג שאושר על ידיהנתבע עצמו בחקירתו,היינו: 110 מ"ר,ולכן אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום עבור 382 מ"ר דק במקום 340 המ"ר שקבע המומחה.
יודגש כי אין מקום לשלול מניה וביה את המדידה שבוצעה על ידי המומחה, כפי שמבקש הנתבע. תוצאה כזו, תקפח את התובע, ותוביל לכך שחוטא יצא נשכר. הנתבע בהתלהמותו ובצעקותיו הוא זה שמנע את השלמת המדידה. אין לי ספק כי אילו היה הנתבע מתנהל בצורה תרבותית ומנומסת במעמד ביצוע הבדיקה על ידי המומחה, ולא מגיב בהתלהמות ובצעקות כאלו, שאפילו אמו לא הצליחה להרגיעו, ניתן היה לשמוע את הסתייגויותיו ביחס למדידה, ואף לבצע את המדידה באופן שיניח גם את דעתו (ואולי המומחה גם היה מאפשר דווקא לנתבע להחזיק במטר המדידה ולמסור לו את אשר רואות עיניו במהלך המדידה). התנהלותו הבוטה של הנתבע היא זו שגרמה למומחה להפסיק את הבדיקה באיבה ולעזוב את המקום, ועל כך אין לנתבע להלין אלא על עצמו.


הליקויים בדק:


טענות הנתבע לעניין הליקויים בעבודות הדק לא הוכחו. טענות התובע כי "הקונסטרוקציה לא יושבת על בטון" או כי "הבטון לא יצוק מברזל" עמדו לנגד עיני המומחה. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי:


"הרצפות הינם (כך במקור, ע.א.) תקינות. גם לאחר 3 שנים לא הובחנו שקיעות בקונסטרוקציה, דבר שמלמד על כך שהתשתית הינה יציבה. העיוותים של לוחות העץ הנן דבר שכיח במבנים החשופים לשמש ולחות, דבר שדורש תחזוקה מתמדת ע"יצביעת העץ פעם בשנה וחיזוק ברגים. מצב הרצפות כפי שנראות כעת מעלה חשש שלא נצבעו מאז הקמתן".

וכן:

"היום לא ניתן לקבוע בכמה שכבות נצבעו הרצפות לפני 3 שנים".



אם ביקש הנתבע לשכנעני כי התובע ביצע את עבודתו באופן רשלני, צריך היה לעמוד על חקירת המומחה לעניין זה. ואולם, הנתבע ויתר על חקירתו של המומחה, ולכן אין בפניי תשתית ראייתית מספקת,לא לקביעה שהדק בוצע באופן רשלני, ולא לסכומים שמבקש הנתבע להפחית מן התמורה בעבור הדק.
התובע בחקירתו העיד כי: "לא היו לו תוכניות של מהנדס ולא קונסטרוקטור. הוא בא נתן לנו תוכנית של אדריכל נוף. עבדתי לפי נסיוננו בשטח, עשינו לו יציקות בטון כמו שצריך עם חפירות ובטון רזה ועם יציקות. עד היום אני מוכן שיבוא לשם מהנדס לבדוק את חוזק הקונסטרוקציה וחוזק הדק" (פרו', עמ' 14, ש' 3-1). עדותו של התובע כי לא הוצגה לו תכנית הנדסית או קונסטרוקטיבית באשר לאופן ביצוע הדק, לא נסתרה, ואף יש לה חיזוק בגרסת הנתבע שאישר שהדק אינו מופיע בתוכנית הבניה (פרו', עמ' 16, ש' 11-10).
כאמור, אם ביקש הנתבע לשכנעני כי למרות קביעות המומחה, הדק בוצע באופן רשלני ו/או לא בטיחותי ו/או בניגוד לתוכניות ו/או תקנים מחייבים, צריך היה לממש את זכותו לחקור את המומחה, אך הנתבע,כזכור,ויתר על כך.


תוספת לגגון בשיעור של 16% - דרישת התובע (סעיף 1.8 לחוות הדעת):


בפני המומחה טען הנתבע כי "השמלה לגג הנה בניגוד לרצוני ולתוכנית שצורפה לחוזה". התובע טען בפני המומחה כי "השמלה בוצעה לפי התוכנית בזוית שנבחרה ע"י הדייר", ואף דרש תוספת עבור שמלה גדולה יותר. בחקירתו הנגדית, לא טען התובע כי הזווית נבחרה על ידי הנתבע, אלא טען תחילה שבתוכנית אין זווית, ולאחר שהופנה לתוכניות שצורפו לבקשת הרשות להגן, מהן ניתן לדעת מהי הזווית,טען כי התוכניות הללו לא נמסרו לידיו.
המומחה ציין בחוות דעתו כי "מידות הגגון שנבנה סביב המבנה חורגות מהמידות שבסקיצות המצורפות להסכם. הזוית כלפי קירות המבנה גדולה יותר. הגגון בולט כלפי הקירות ב- 1 מ במקום 0.7 מ על פי הסקיצות. פרוש הדבר הגדלת שטח הגגון ב- 16%".
מקביעת המומחה אכן עולה כי החצאית לא בוצעה בהתאם לזווית הקבועה בתוכניות, כפי שטען התובע.ואולם, על התובע להוכיח תחילה כי התוכניות מהן ניתן ללמוד את זווית השמלה, אכן מהוות חלק מן ההסכם ו/או למצער, הובאו לידיעת התובע לפני ביצוע העבודה.
בהסכם בין הצדדים הוסכם בסעיף 10 כי בניית החצאית לבית תהא "בהתאם לתרשים אדריכלי".ואולם, לא הוכח על ידי התובע כי מסר לנתבע את התוכניות בחזיתות הנוספות שמהן ניתן לגזור את הזווית הנכונה של החצאית.
אמנם,גם התובע לא עמד בנטל המונח לפתחו להוכיח כי הזווית בה נבנתה "השמלה" בפועל הייתה מוסכמת. ואולם, עוד קודם לכך היה על הנתבע להוכיח כי התוכניות מהן ניתן לגזור את הזווית של השמלה, מהווה חלק מן החוזה ו/או למצער, הובאה לידיעתו של התובע, עובר לביצוע העבודות, נטל שלא עלה בידי הנתבע להרימו.
יודגש כי טענת התובע כי לא קיבל לידיו את התוכניות בחזיתות האחרות, אינה טענה כבושה,והיא נזכרת בכתבלראשונה כבר במכתב ב"כ התובע מיום 26.09.2009, שם מציין ב"כ התובע: "אודה באם תציג בפני "תוכנית אדריכלות" המציינת את שיפוע השמלה שכן במסמך בו מחזיק מרשי אין כל אזכור בענין בעוד שמרשך היה נוכח במקום במשך כל תקופת העבודות ונתן הסכמתו לאופן ביצוע העבודות".
אין לפרש את דברי התובע בפני המומחה כאילו בתוכנית המהווה חלק מן ההסכם, הייתה זווית מוסכמת לשמלה, שהנתבע הסכים לשינוייה במהלך ביצוע העבודות, כפי שמנסה לטעון ב"כ הנתבע בסיכומיו. פרשנות זו, לדברי התובע בפני המומחה, אינה מתיישבת עם דבריו של התובע בפני המומחה כי "השמלה בוצעה לפי התוכנית". את דבריו של התובע בפני המומחה כי הזווית נבחרה על ידי הדייר, יש להבין רק על רקע טענתו שבתוכנית הגג שנמסרה לו לא היו מידות.
ואולם, על אף שהנתבע לא הוכיח כי התוכניות שצורפו לבקשת הרשות להגן, מהן ניתן לגזור את זווית השמלה, נמסרו לתובע, ראיתי לנכון לפטור את התובע באופן חלקי, לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, מתשלום מלוא התוספת בשטח הרעפים שאושרה על ידי המומחה.
תוספת זו, חורגת מן ההזמנה המקורית, ולכן מהווה "שכר ראוי". ככזו, חולש עליה חוק עשיית עושר ולא במשפט. התובע יכול היה לדעת מראש כי ביצוע הרעפים בזווית בה בוצעה בפועל (שלא הוכח כי הייתה מוסכמת על הנתבע) תביא להגדלת שטח הרעפים נשוא ההזמנה המקורית, ולכן צריך היה לוודא באמצעות דרישה לקבלת התוכניות במבטים הנוספים כי השמלה הנבנית על ידו תואמת את התוכניות. התובע לא נקט בכל פעולה כדי לוודא שהבנייה תואמת את התוכניות, אף שמדובר בבנייה שניתן לגביה היתר בנייה, ולכן משלא הוכח כי ניתנה הסכמת הנתבע לזווית שבה בוצעה החצאית ולהגדלת שטח הרעפים, ולאור עצימת העיניים של התובע, ראיתי לפטור את התובע מטעמי "צדק" מתשלום מחצית התוספת.
כן ראיתי לנכון לקזז מן הסכומים שאושרו על ידי המומחה, לא רק 50% מן התוספת שאושרה על ידי המומחה בגין הגדלת שטח "החצאית", אלא גם את עלות הפינה שלא בנה התובע מעל המדרגות (לטענתו, בהסכמת הנתבע), שהתובע אישר שעלותה 503 ₪ ומע"מ (פרו', עמ' 12, ש' 28).
אין מקום לחייב את התובע בעלות תיקון הרעפים בהתאם לתוכניות, וזאת משלא הוכח כי התוכניות שצורפו לבקשת הרשות להגן, מהוות חלק מן ההסכם בין הצדדים ונמסרו לו עובר לביצוע העבודה.גם אם טעיתי בקביעתי זו, הרי שממילא התובע לא הוכיח את עלות תיקון החצאית, הנתבעת על ידו בסיכומיו.



עלות העצים של הנתבע בהם השתמש התובע לצורך בנית קונסטרוקציה:


בתצהירו, נ/3, ובמכתבו מיום 20.8.09,טען הנתבע כי היה לו בשטח הבניה מלאי עצי קונסטרוקציה (10 X 5) בשווי של 5,000 ₪ שבהם השתמש התובע מבלי לשלם עליהם.הנתבע טוען בסיכומיו כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לחובתו את עלות העצים הנ"ל.
בתשובתו של ב"כ התובע למכתבו של ב"כ הנתבע אישר ב"כ התובע כי התובע עשה שימוש בעצים של הנתבע,אך טען כי התובע התיר זאת. מדובר בטענת "הודאה והדחה" שהנטל להוכיחה מונח לפתחו של התובע, והתובע לא עמד בנטל להוכיח כי הדבר נעשה בהסכמת הנתבע. אף לא סביר להניח שהנתבע הסכים שהתובע יעשה שימוש בעצים חינם אין כסף.
באשר לעלות העצים, התובע לא הביא ראייה אובייקטיבית כלשהי להוכחת עלות זו.יתר על כן, בגרסתו בעניין זה נתגלו סתירות מהותיות, כאשר בכתב התביעה טען כי העלות הינה 5,000 ₪ בעוד שבפני המומחה טען לשווי של 8,000 ₪. יחד עם זאת, הואיל והתרשמותי כי גם הסכום בו נקב ב"כ התובע במכתבו מקפח את הנתבע, אני מאשרת קיזוז על דרך אומדנהשמרנית בגין עלות העצים בסך של2,000 ₪ בלבד כולל מע"מ.


גופי תאורה ועבודת חשמל לקויה:


הנתבע טוען בסיכומיו כי יש להפחית מסכום החוב את נזקיו בסך של 2,000 ₪ בגין גופי תאורה שהרס התובע בעת שביצע עבודות חשמל, ובהן התקנת לדים וחיבורם למערכת חשמל בשטח פתוח החשוף לפגעי מזג האוויר.
בתצהירו, נ/3, טען הנתבע כי התובע התחייב בסעיף 6 להסכם לבצע עבודות חשמל, אך בפועל ביצע רק עבודות חשמל מועטות, וחלקן אף מזיקות, והנתבע נאלץ לשלם לגורם אחר שיבצע עבודות אלו.
ביחס לעבודת התאורה בדק, טען הנתבע בתצהירו, נ/3, כי זו בוצעה באופן רשלני, וכללה הסרת כיסויי מגן וחיתוכי שנאים, כך שנשללה מהנתבע האחריות עבור לדים יקרים שנשרפו תוך זמן קצר, והנתבע נאלץ לנתקם בעלות נוספת.
בסיכומיו אף מפנה ב"כ הנתבע לכך שהתובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ועובדו אינם חשמלאים מוסמכים (פרו', עמ' 11, ש' 30-29), ולכן,לטענת ב"כ הנתבע, עבודת החשמל שביצע התובע חובבנית.
מחוות דעת המומחה עולה כי התובע אישר בפניו שהלדים אינם מתאימים, ובכל זאת הרכיבם משום שסופקו על ידי הנתבע, ולכן, לטענתו, הוא אינו אחראי לכך. המומחה בחוות דעתו קבע כי על פי הדוגמא שנבנתה, גופי התאורה שסופקו על ידי הנתבע, אינם מתאימים להתקנה בתוך הרצפה היות ואינם אטומים למים. המומחה קבע כי "לפי דעתי היה על התובע להזהיר את הנתבע על כך לפני ההרכבה".
אין לי צורך לדון בטענות הנתבע במישור זה, מן הטעם הפשוט שהנתבע לא עמד בנטל המונח לפתחו להוכיח את שיעור נזקיו: לא הציג חשבונית באשר לעבודות התיקונים שבוצעו, לטענתו, על ידי "גורם אחר", ואף לא קבלות המעידות על עלות הלדים. גם אם איזה מן התיקונים בוצעו על ידי התובע או על ידי העובד שלו, הרי שהתובע לא הניח בפניי ולו תשתית ראייתית מינימלית שתאפשר לבית המשפט לכמת את נזקיו,ולו על דרך האומדנה.הנתבע, כאמור, גם לא זימן לחקירה את המומחה כדי לחלץ מפיו הערכה באשר לעלות תיקוני החשמל שבוצעו על ידו, ואף לא שלח למומחה שאלות הבהרה בעניין זה.


צביעת הדק בשכבה ("יד") נוספת:


הנתבע טוען בסיכומיו כי על התובע לשלם לו סך של 5,000 ₪ בגין צביעה של הדק על הגג בשכבה נוספת, בהתאם לקבלות שצירף התובע עצמו לסיכומיו. הנתבע טען בתצהירו, נ/3, ובסיכומיו כי התובע התחייב בהסכם לצבוע את הדק בשתי שכבות צבע ("ידיים"). אולם, עובד של התובע שלא זומן לעדות חרף הגשת תצהיר, ביצע צביעה בשכבה אחת בלבד, בסוג צבע זול ובלתי עמיד לאורך זמן, בניגוד להסכם ולדרישות הבסיסיות לשימור יחידת דיור, והנתבע נאלץ לצבוע ולטפל בדק בעצמו כעבור שנה.
ב"כ התובע טען במכתבו, נ/1, כי עבודת הצבע בוצעה במקצועיות, בתקינות ובאופן ראוי ואיכותי.
המומחה קבע כי לאור הזמן הרב: "היום לא ניתן לקבוע בכמה שכבות צבע נצבעו הרצפות לפני 3 שנים".
התובע לא חלק על טענת הנתבע כי צביעת הדק צריכה הייתה להיעשות בשתי שכבות. התובע אף צירף תצהיר של מנהל העבודה, בו נטען כי הדק נצבע בשתי שכבות. ואולם, התובע נמנע מלזמן את העובד שלו, יוסף הקטר, להיחקר על תצהירו, והתצהיר אינו מהווה ראיה בתיק. הימנעות זו פועלת לחובתו של התובע ולחיזוק גרסת הנתבע, לפיה אכן בוצעה רק שכבת צבע אחת. התובע צירף לסיכומיו שתי קבלות שהציג הנתבע במסגרת תשובות לשאלון, האחת ע"ס של 2,000 ₪ מיום 22.9.09 בגין עבודות צבע ועץ, והשנייה מיום 8.9.09 ע"ס של 3,000 ₪ בגין עבודות עץ. ואולם,המומחה ציין כי הדק דורש תחזוקה מתמדת על ידי צביעת העץ פעם בשנה וחיזוק הברגים, כך שלא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר בעבודות תחזוקה שממילא צריך היה התובע לבצע בחלוף שנה;מה גם שהנתבע לא זימן לעדות את הקבלן שביצע עבורו את עבודות הצבע והעץ בכדי שנשמע מפיו אלו עבודות בדיוק ביצע בדק. יחד עם זאת, ברי כי התובע אינו זכאי לתשלום עבור עבודה שלא ביצע, ולכן לאור החלטתי להעדיף את גרסת הנתבע, לפיה הדק לא נצבע בשתי שכבות, אני מנכה מן הסכומים המגיעים לו, על דרך האומדנה, ובאופן שמרני, סך של 2,000 ₪ כולל מע"מ בגין עלות צביעת הדק בשכבה נוספת.


דלתות העץ:


אני נותנת אמון בגרסת התובע כי הנתבע סיפק דלתות ממלמין במקום עץ אורן. הנתבע היה נכון לקזז 80 ₪ לדלת (פרו', עמ' 14, ש' 12). ואולם, המומחה בחוות דעתו אישר הפחתת הסך של 2,000 ₪ לא כולל מע"מ, סכום המאומץ על ידי.


מרזבים; איטום:


הנתבע טען בפני המומחה כי התובע לא ביצע פתחים למרזבים בגג. התובע לא התייחס לטענה זו, ולכן טענת התובע לעניין זה לא נסתרה. המומחה העריך את עלות ביצוע הפתחים ברצפה מעל המרזבים, כולל מכסים מתפרקים, בסך של 5,000 ₪, ולכן אקזז מן הסכומים המגיעים לתובע סך של 500 ₪ ומע"מ.


עוללות:


בסעיף 6 ו' למכתב ב"כ התובע, מאשר ב"כ התובע כי לא בוצעה סגירה של שטח בגודל של 2 מ"ר במשט הדק בשל חילולם של שני שיקים שמסר התובע. אני מקזזת על דרך האומדנה סך של 200 ₪ כולל מע"מ בגין עבודה זו, נכון לעת הגשת התביעה.
טענות התובע לעניין האיטום נדחו על ידי המומחה בקובעו כי "היות ומדובר ברצפה צפה הסיבה ההגיונית ביותר לרטיבות בתוך המבנה הינה ליקוי ביריעות האיטום." אם ביקש הנתבע לשכנעני כי אין לאמץ את קביעת המומחה בעניין זה, צריך היה להעמיד את המומחה לחקירה, אך הנתבע ויתר על כך, וטעמיו עמו.
טענות הנתבע לעניין האיחור במסירת ביצוע העבודות, לא הוכחו. בהסכם לא צוין מועד לסיום העבודות, וטענת הנתבע כי התובע התחייב להשלים את העבודות עד ליום 20.7.10, לא הוכחה, ואף נראה שנזנחה בסיכומיו.


ד. סוף דבר:


אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע בגין הדק, 114,600 ₪; בגין הארונות בחדרים ובמטבחים, 10,000 ₪; בגין במת הג'קוזי, 2,500 ₪; בגין תוספת עץ גופרה במקלחת, 4,000 ₪; בגין הגגון (שמלה), 10,500 ₪; בגין התוספת לשטח הגגון, 840 ₪ בלבד; ובסה"כ 142,440 ₪, ובתוספת מע"מ -סך של 164,518₪.מסכומים אלו יש להפחית סך של 2,310 ₪ כולל מע"מ בגין הדלתות; סך של 2,000 ₪ כולל מע"מ בגין אי צביעה של הדק בשכבה אחת; סך של2,000 ₪ כולל מע"מ בגין העצים בהם עשה התובע שימוש; סך של200 ₪ כולל מע"מ בגיןהשלמת סגירת הדק על ידי הנתבע; סך של 588 ₪ כולל מע"מ בגין אי בניית שמלה באחת מפינות הגג; וסך של 577.5 ₪ כולל מע"מ בגין המרזבים; ובסה"כ 7,675.5 ₪ כולל מע"מ.מן התוצאה בסך של 156,842.5₪,יש להפחית את הסכומים ששילם הנתבע בסך של 119,600 ₪,ולכן היתרה לזכות התובע עומדת ע"ס של 37,242.5 ₪ כולל מע"מ.
לפיכך, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 37,242.5 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. לאור היחס בין סכום התביעה לתוצאה, לסכום זה יתווספו 60% מן האגרות ששולמו על ידי התובע בתיק זה, כשהן משוערכות ממועד תשלומן ועד היום; התשלום ששילם התובע למומחה מטעם בית המשפט בסך של 2,900 ₪ כולל מע"מ,כשהוא משוערך ממועד העברתו למומחה ביום 31.7.11 ועד היום; וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 6,500 ₪ כולל מע"מ. לאור היחס בין סכום התביעה לתוצאה,אין מקום לאשר לתובע את מלוא שכר הטרחה ששילם לבא-כוחו.
מעבר לאמור לעיל, יישא כל צד בהוצאותיו.
הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החלפת מומחה מטעם בית משפט

  2. חקירת מומחה מטעם בית המשפט

  3. חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט

  4. הצגת דו"ח מל"ל בפני מומחה מטעם בית המשפט

  5. הצגת חומר רפואי למומחה מטעם בית המשפט

  6. פניה ישירה למומחה מטעם בית המשפט

  7. בדיקה ע''י מומחה מטעם חברת הביטוח

  8. קשרי עבודה עם מומחה מטעם בית המשפט

  9. מומחה מטעם בית המשפט – פסילת מסמכים

  10. האם אפשר להגיש תביעה נגד מומחה מטעם בית משפט

  11. בדיקת רכב ע''י מומחה מטעם בית משפט

  12. חוות דעת מומחה מטעם בית הדין לעבודה

  13. פניה באופן פרטי למומחה מטעם בית הדין

  14. חוות דעת מומחה בית המשפט לענייני משפחה

  15. אימוץ חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין

  16. טענה כנגד מומחיות מומחה מטעם בית המשפט

  17. פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית הדין לעבודה

  18. נוכחות של אדם אחר בבדיקת מומחה מטעם בית משפט

  19. מינוי רואה חשבון מומחה מטעם בית הדין לעבודה

  20. גילוי נזקים חדשים בביקור מומחה מטעם בית המשפט

  21. פסילת מומחה מטעם בית המשפט שייעץ לאחד הצדדים

  22. ערעור על אי מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי

  23. אי שיתוף פעולה בבדיקה אצל מומחה מטעם בית המשפט

  24. תאונת דרכים - איסור הצגת חוות דעת למומחה מטעם בית משפט

  25. תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה - מינוי מומחים מטעם ביהמ''ש

  26. ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון