כניסה לצומת באור אדום

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא כניסה לצומת באור אדום:

ראשית דבר:

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן על ידי השופט אבישי קאופמן, בתיק ת"ד 2944-08-09. הכרעת הדין ניתנה ביום 26/06/12 וגזר הדין ניתן ביום 09/10/12.

2. הערעור מופנה כנגד פסק הדין, קרי, כנגד הכרעת הדין וכנגד חומרת הדין.

ההליך בבית משפט קמא:

3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:



אי ציות לאור אדום ברמזור - עבירה לפי סעיף 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961 (להלן: "התקנות").




נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62 (2) בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה").




נהיגה בדרך הגורמת נזק - עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות.




חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 38 (3) לפקודה.


4. בכתב האישום נטען כי ביום 02/07/09, בשעה 10:50, נהג המערער ברכב בכביש 85 מכיוון מערב למזרח והתקרב לצומת עם כביש 70, צומת יאסיף, (להלן – "צומת יסיף").

אותה שעה נהג ברכבו מר גלבשטיין מיכאל, (להלן: "הנהג המעורב"), ונסע בכביש 85 מכיוון מזרח לכוון מערב ובכיוון הנגדי לכיוון נסיעת המערער והחל לחצות את הצומת כי ברמזור שבכיוון נסיעתו האור היה ירוק.

עוד נטען בכתב האישום כי בזמן הרלוונטי לביצוע העבירות, מערכת הרמזורים שבצומת יאסיף פעלה בצורה תקינה.

המערער נהג בקלות ראש, בכך שחצה את קו העצירה, המשיך בנסיעה ונכנס אל הצומת כשאור הרמזור שבכיוון נסיעתו, היה אדום.

המערער פנה שמאלה, חסם את דרך הרכב של הנהג המעורב ושני כלי הרכב התנגשו.

5. המערער כפר בעובדות כתב האישום, בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים שכללו עדויותיהם של שוטרים שנכחו במקום, בוחן תנועה, נהג נוסף שנסע אחרי הרכב המעורב, נהג הרכב המעורב ואשתו וכמו כן, המערער ואשתו, וביום 26/06/12, החליט להרשיעו בדין.

6. ביום 09/10/12 במעמד הצדדים גזר בית משפט קמא את דינו של המערער והטיל עליו את העונשים הבאים:

11 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, 5 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים כמפורט בגזר הדין וקנס כספי בסך 1,800 ₪ שישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים.

7. כאמור, הערעור מופנה כנגד הרשעתו בדין של המערער ולחילופין כנגד חומרת העבירה.

הכרעת הדין של בית משפט קמא:

8. בית משפט קמא שמע את ראיות המשיבה ובין השאר, שוטרים שנכחו במקום, בוחן התנועה, עד שנהג מאחורי הנהג המעורב וגם האחרון ואשתו ומטעם ההגנה את המערער ואשתו.

בימ"ש קמא סקר את הראיות בהכרעת דינו, התייחס לשאלת המהימנות והמחלוקת העובדתית בין גרסת נהג הרכב המעורב, מיכאל גלבשטיין וגרסת המערער.

9. בית משפט קמא התייחס לעדויות של נהג הרכב המעורב, אשתו, המערער ואשתו, תוך כדי ציטוט דברי העדים ועל כך כתב:

"..עדיפות בעיני בהרבה עדויותיהם של מיכאל ונטליה גלבשטיין על פני עדויות הנאשם ואשתו... סבורני כי אף לו לא היו עדויות נוספות ניתן היה להרשיע את הנאשם".

10. בהמשך סקר בית משפט קמא בהכרעת דינו את עדותו של העד לתאונה, מר איתן לחיאני, אשר על פי גרסתו הוא נסע אחורי רכב הרנו של הנהג המעורב ובמרחק של 100 מטר בערך, כשהוא מתאר בעדותו את אשר ראה. לכך אתייחס בהמשך.

בית שמפט קמא קבע כי על אף שהעד:

"השלים פרטים רבים לפי זכרונו ולא דייק בפרטים כגון שעת האירוע, אולם לא מצאתי כי יש בסתירות עליהן הצביע הסנגור כדי לפגום בגרסתו הבסיסית בדבר קרות התאונה ולהביא לדחייתה".
11. לאחר מכן, סקר בית משפט קמא את עדותם של המערער ואשתו. בית משפט קמא התרשם כי עדותם הייתה לקונית ולא אמינה- (כמפורט בהכרעת הדין).

בית משפט הוסיף ואמר כי:

"...עדויות אלה (של המערער ואשתו) הינן מגמתיות ובבחינת חזרה על סיפור שהוכן על מנת לנקות את הנאשם מאשמתו...".

משמע, על פי התרשמות בימ"ש קמא הבלתי אמצעית, הוא העדיף את גרסת עדי המשיבה על פני גרסת ההגנה.

12. בית משפט קמא התייחס לתקינות מערכת הרמזורים בצומת ולטענת בא כוח המערער לפיה יתכן ואירעה תקלה אשר גרמה לאור ירוק דו כיווני ודחה את הטענות המערער – גם לכך אתייחס בהמשך.

13. לאור כל האמור לעיל, בית משפט קמא הרשיע את המערער בביצוע העבירות המיוחסות לו וביום 26/06/12 גזר את דינו לעונשים המפורטים מעלה.

טענות הצדדים ביחס להרשעה:

14. המערער טען כי שגה בית משפט קמא שהרשיע את המערער בביצוע העבירות המיוחסות לו והגיע למסקנה לא נכונה שהמערער נכנס לצומת באור אדום.

15. עוד טען המערער כי, בית משפט קמא טעה בכך שהעדיף את העדויות של הנהג המעורב ואשתו (מר מיכאל וגב' נטליה גלבשטיין) על פני עדויות המערער ואשתו וכל זאת תוך התעלמות מהסתירות המהותיות שבעדותם של הראשונים. גרסת האחרונים – המערער ואשתו, עקבית וקוהרנטית, לגישת הסנגור.

16. המערער סבור עוד כי בית משפט קמא טעה משקיבל את עדותו של העד לחיאני כאמינה, על אף שקבע כי הוא מקבל חלק מטענות ב"כ המערער כנגד עדותו של העד. שוב טעה בימ"ש קמא, לשיטת הסנגור, כשמצא בעדותו של לחיאני חיזוק לגרסת הנהג המעורב.
17. עוד הוסיף וטען בא כוח המערער כי בעדותו של לחיאני היו מספר פרטים אותם "השלים" על פי זכורנו, כגון שעת התאונה, לכן לא היה מקום לקבל את עדותו כמהימנה ולו חלקית.

בא כוח המערער ציין כי פרטים כגון שעת האירוע בהפרש של כ- 6 שעות אינם פרטים שוליים שכן קיים הפרש גדול בין שעות הבוקר לשעות אחרי הצהריים.

בא כוח המערער הפנה להכרעת דינו של בית משפט קמא שם קבע כי: "אכן, עדותו של מר לחיאני אינה נקייה מסתירות" ועל כן, לדעתו, לא היה נכון לקבוע כי יש בעדות זו כדי להוות חיזוק לעדות הנהג המעורב.

18. עוד נטען כי היה על בית משפט קמא להעדיף את גרסת המערער ואשתו וזאת מאחר והמשיבה לא הצליחה ליצור "סדקים וחורים" בגרסתם ואף לא סתירות; גרסה שהייתה אחידה לכל אורך הדיונים.

19. לדעת המערער הטענות שהעלה בבית משפט קמא כמו היכרות קודמת בין העד לחיאני לבין מיכאל ונטליה גלבשטיין, (הנהג המעוורב), לא נבחנו כמתחייב תוך התעלמות מהן ועל אף שלא הוכחו, יש בהן כדי להטיל ספק רב ודופי בעדותו של לחיאני ובהתאם גם משקל עדותו של העד פוחת.

20. בא כוח המערער טען כי בית משפט קמא טעה מסבר כי קיימות סתירות בעדויות המערער ואשתו. ומכל מקום לא מדובר בסתירות מהותיות בהיקף הסתירות שבעדותם של מיכאל ונטליה גלבשטיין והעד לחיאני.

21. ב"כ המערער הוסיף וטען כי בית משפט קמא לא התחשב בטענות שהעלה בסיכומיו ועל כן טעה משלא זיכה את המערער.

עוד נכתב בהודעת הערעור כי בית משפט קמא נתן הכרעת דין על סמך השערות והנחות ועל אף שהוא בעצמו הטיל דופי בעדותם של עדי המשיבה, נתן הסברים מאולצים שאינם נתמכים בכל ראיה ועל כן הרשעת המערער אינה יכולה לעמוד משלא ניתן לקבוע שהעובדות הנטענות נגדו, הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי.

22. ב"כ המערער בטיעוניו בפני ציין כי יתכן והייתה תקלה ברמזורים ושני הרכבים נכנסו בירוק.

לכן טען המערער כי על בסיס אותן עובדות וראיות היה על בית משפט קמא להגיע למסקנות אחרות ושונות ומכאן מתחייבת התערבות ערכאת הערעור. בנוסף אמר כי לא היה כל מקום להרשיעו ולכל הפחות היה מקום לזיכויו ולו מחמת הספק משום שהמשיבה לא הוכיחה את האשמה מעל לכל ספק סביר.

23. לדעת המשיבה, הכרעת הדין של בית משפט קמא מנומקת ביותר, התפרשה על פני מספר עמודים ונגעה בכל אחת מהעדויות, תוך סקירת הראיות וקביעת ממצאים.

24. המשיבה טענה כי ישנם כמה חיזוקים לעדויות של (הנהג המעורב) - מיכאל ואשתו נטליה וכמו כן של העד לחיאני אשר היו מקובלות על דעתו של בית משפט קמא.

25. לעניין הסתירות שבעדותו של מר לחיאני לדוגמה עניין השעה, טענה המשיבה כי העד נתן את עדותו כשנה אחר המקרה ומכאן הגיוני שישכח מתי בדיוק קרתה התאונה ובעניין זה קיימת כמובן עדותו שמסר במשטרה, עדות שניתנה בסמוך לקרות האירוע עליו העיד.

26. לדעת המשיבה, בית משפט קמא לא התעלם מסתירות או השלמות בעדותו של לחיאני, אך מצא כי יש בה חיזוק משמעותי לעדותם של הזוג – הנהג המעורב ואשתו. זאת גם אם נתעלם מקביעתו בהכרעת דינו של בית משפט קמא כי גם על פי עדותם של הנהג המעורב ואשתו בלבד היה ניתן להרשיע את המערער בדין.

27. המשיבה טענה כי דבריו של בא כוח המערער לגבי הקשר של העד לחיאני עם בני הזוג גלבשטיין הן טענות בעלמא. העדים נחקרו על כך ודחו את טענות המערער כשהם מוסרים כי אין ביניהם כל היכרות קודמת.

לטענת בא כוח המערער (שהנהג המעורב והעד לחיאני) נראו לוחצים ידיים וכי העד לחיאני עובד בעיר בה מתגוררים הזוג גלבשטיין, השיבה המשיבה שהעד לחיאני היה הראשון להתקשר למשטרה ולדווח על התאונה וכי זה לא סביר שבזמן כה קצר העד לחיאני והנהג המעורב ירקמו תוכנית לשיבוש הליכי חקירה ותיאום גרסאות.

28. המשיבה הוסיפה כי בית משפט קמא התייחס לעדות המערער ואשתו וקבע כי הייתה לקונית, הדגישה שוב ושוב את הטענה כי עברו באור ירוק והתרשמותו שמדובר "בסיפור שהוכן על מנת לנקות את הנאשם" – את המערער.

29. לסיום, טענה המשיבה, לעניין טענת בא כוח המערער לתוכנית הרמזורים ולתקלה כי איש המשטרה אשר הגיע ראשון למקום אמר והעיד שהרמזורים פעלו כסדרם ואף נציג חברת "מנורה" העיד כי לא התקבלה על הודעה על תקלה ברמזורים.

המשיבה הוסיפה כי תוכנית הרמזורים היא תוכנית קבועה שלא אירעה בה כל תקלה ןמכאן הרשתעו של המערער מבוססת.

דיון והכרעה בערעור על הכרעת הדין:

30. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בעדויות שהובאו בפני בימ"ש קמא, במוצגים ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

31. אין מחלוקת כי בפני בימ"ש קמא הובאו שתי גרסאות סותרות. מחד גרסת המערער ואשתו שטוענו כי המערער חלף על פני הצומת ברמזור ירוק ומאידך טוען הנהג המעורב ואשתו כי הרמזור שבכיוון נסיעתם היה ירוק. בין שתי גרסאות סותרות אלו העדיף בימ"ש קמא את גרסת הנהג המעורב ואשתו בנוסף לראיות אחרות שחיזקו אותן כפי שיפורט להלן.

32. ראשית כל יש לומר כי טענות המערער ביחס לאפשרות התרחשותה של תקלה במערכת הרמזורים, הינה טענה בעלמא ללא תשתית עובדתית. מה גם שטענה זו נסתרה על פי עדותו של מר בן חורין – עדותו מיום 29.3.11 עמ' 1 – שם אמר:

" .. כי במשרדנו לא התקבלה כל תלונה על תקלה ברמזור בבמועד הרלוונטי ..." ,

עוד מסר העד כי לא קיימת כל אפשרות שאירעה תקלה במערכת הרמזורים גם עקב הפסקת חשמל, מבלי שהיא תרשם ואף הדגיש בתשובתו לשאלה שיתכן והתקלה קרתה ולא נרשמה כי:-

" .... אין כזה דבר. זה היה נרשם בפיבר, במחשבים, במע"צ, הכל נרשם במחשבים." – שם עמ' 1 ש. 11 מלמטה.

העד הוסיף וציין כי הנתונים המדווחים נשמרים במערכות למשך 15 שנה.

33. עוד יש להביא כאן את עדות מר לחיאני שבמהותה הייתה מקובלת על דעת בימ"ש קמא וממנה עולה כי הוא הבחין במערער נוסע בנתיב האמצעי לכיוון כרמיאל כשמשמאלו נמצא הנתיב שבו משלתבת התחבורה שפונה שמאלה בצומת כפר יסיף. בנתיב זה כלי הרכב על פי עדות העד לחיאני עמדו והמתינו כי האור ברמזור היה אדום ולאור חשיבות דבריו אביאם להלן:

" ..... לפני רכב רנו אם אינני טועה, צבע בז' או קרם, נוסע בנתיב הימיני אני אחריו 100 מ' ממנו, רכב שמגיע מכיוון עכו לא בנתיב הפניה שמאלה, אלא בנתיב ישר, פונה שמאלה ופוגע ברכב.".

העד המשיך ומסר כי:

" בנתיב השמאלי של הפניה היו רכבים שחיכו לרמזור ירוק. עמדו באדום. הרכב שהגיע מכיוון עכו לא היה בטור שממתין (ב)לאדום, היה בנתיב הימני בכלל, עם הפנה (הפנים) לכיוון כרמיאל. פנה שמאלה וקרה מה שקרה."

המדובר בעד שראה התרחשות התאונה בשלביה השונים. העד ציין כי המערער בכלל לא נסע בנתיב הפונה שמאלה לכיוון כפר יסיף, אלא במי שעקף טור כלי הרכב, שהמתין ברמזור מצד שמאל, כאילו הוא נוסע כביכול לכיוון כרמיאל, אך בהגיעו לצומת כפר יסיף, פנה שמאלה ונכנס לצומת יאסיף באור אדום ועקב כך התרחשה התאונה.

ניתן להניח ברמה גבוה של וודאות שהעד לא יכול היה לדעת מי מעורב בתאונה כשהזמין משטרה. עוד יש לומר כי לא הוכח כל קשר או היכרות ולו הקלושה בין הנהג המעורב לבין העד. כך שטענות המערער ביחס לנטיית העד לעזור לנהג המעורב, הן טענות חסרות כל יסוד ובסיס. המדובר בעד שמתגורר בעכו ועובד בחברת הוט במחלקת תשתיות בעכו, נהריה, קריות, כרמיאל,שפרעם וטמרה.

העד לא מכיר את הנהג המעורב ולראשונה שמע את שמו בבבימ"ש משפט קמא. בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ המערער, הכחיש כל טענות המערער שזירת העבירה הוא ירד מהרכב ולחץ ידו של הנהג המעורב

זאת ועוד המדובר בעד ראיה להתרחשות התאונה, כך שמי שנוסע בנתיב לכיוון כרמיאל ופונה שמאלה בצומת יסיף כשהוא עוקף מימין את כלי הרכב שהמתינו בנתיב השמאלי של הצומת ועמדו ברמזור, מעיד הדבר על כך שהוא נכנס לצומת ברמזור אדום, שאם לא כן, מדוע כלי הרכב בנתיב הפונה שמאלה לכפר יסיף ימתינו ויהיו במצב עצירה והמתנה?

עיון בפרוטוקול מעלה כי ב"כ המערער שב והטיח בעד טענות על פי עובדות שלא היה להן כל בסיס ואף עמדו בסתירה לראיות אובייקטיביות, כגון הטענה כי העד לא היה בצומת ולא עבד באיזור ועל כך השיב העד כי לו הוא לא היה בצומת בעת אירוע התאונה הוא לא היה מתקשר למשטרה. חקרית הסנגור את העד הרחיקה לכת והיה רצוי שבימ"ש ינחה את הסנגור ויורה לו שלא לחזור על שאלות שכבר נשאלו וקיבלו תשובה מהעד.

עוד יש לומר כי ראוי היה שטענות עובדתיות המוצגות לעד כנגד גרסתו, יהיו מבוססות, כגון על יסוד הצגת איכון של מקומו של העד בעת ביצוע השיחה עם המשטרה; אך כאמור לא היה למערער כל בדיל של ראיה שיש בו כדי לבסס את כיוון החקירה ונסיונותיו להטיל דופי באמינות עדות העד מר לחיאני.

33. מכל מקום, דעתי כדעת בימ"ש קמא כי הן על פי עדות הנהג המעורב ואשתו והן על פי עדות העד לחיאני ביחד ולחוד, ובצירוף שאר הראיות האחרות יש כדי לבסס את הרשעת המערער בדין, ומשנה תוקף יש לכך, משעדויות אלו היו מקובלות על דעת בימ"ש קמא שהתרשם מהעדים בצורה בלתי אמצעית.
34. כפי שהבאתי לעיל בימ"ש קמא אמר דברו באופן חד וחלק כי הוא מעדיף את עדויות המשיבה על פני עדויות המערער ועדיו, כך שלפנינו קביעות עובדתויות שההתערבות בהן מצומצמת למקרים החריגים ויוצאים הדופן ועל כך נקבע:

" בטרם אדרש לגוף הערעור אזכיר את הכלל הידוע והקובע כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות ובממצאים העובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, למעט המקרים שהוכרו בפסיקה וכאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית."

ראו ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09), ע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09), רע"פ 1978/09 בני גלבוע נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.09), רע"פ 735/11 שי מזור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.1.11) ורע"פ 6867/11 בהיל ג'בארין נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 27.9.11), ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) עמ' 918, ע"פ 5385/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל, (נתן ביום 18.5.06) וע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 31.8.08)."

כאמור עניינו של המערער לא נמנה עם אותם מקרים המצדיקים התערבות ערכאה זו בקביעות העובדתיות. על כן ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין. וכעת אעבור לדון בערעור על העונש.

טענות הצדדים ביחס לעונש:

35. בא כוח המערער טען כי בית משפט קמא טעה משהחמיר בגזר דינו והטיל עונש חמור ביותר שאינו הולם את מדיניות הענישה.

36. בא כוח המערער טען עוד כי בית משפט קמא הטיל עונש חמור, תוך שהוא מתעלם מהעובדה שעברו של המערער אינו מכביד. כמו כן, טען כי בית משפט קמא לא התחשב בעובדה שהמערער נוהג מאז שנת 1986, כ- 26 שנים.

37. בא כוח המערער הוסיף וטען כי בית משפט קמא התעלם מהעובדה כי מדובר בעבירות קלות שאינן מהוות בסיס לענישה חמורה כזו. כמו כן, טען שבית משפט קמא שגה כשהתעלם מהטיעונים לעונש ונתן גזר דין מקפח, לטעמו.

38. עוד נטען בהודעת הערעור כי בית משפט קמא טעה כשלא הביא שיקולים כמו פגיעתה הקשה של אשת המערער, נזק הרכוש הכבד שנגרם לרכבו, היזדקקותו של המערער לרישיון הנהיגה ועוד סיבות רבות שיש בהן כדי להביא להפחתה משמעותית בעונש.

עוד טען כי גזר הדין משקף תמונה אחרת לגמרי ואינו עומד בפרופורציה עם מצב הדברים.

39. בא כוח המערער טען כי בית משפט קמא החמיר עם המערער מהשטיל תקופת פסילה בפועל של 11 חודשים, 5 חודשים פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי גבוה ומופרז.

40. בא כוח המערער הפנה לסיכומיו מיום 06/09/12 בפני בית משפט קמא (נספח ג' לערעור) ולנימוקים שפורטו שם.

41. לסיום, ביקש בא כוח המערער, לקבל את הערעור על העונש, היה והערעור על הכרעת הדין ידחה, ולהקל בעונש באופן שבימ"ש יורה על החזרת רישיון הנהיגה והפחתה משמעותית ברכיבי הענישה האחרים.

42. לעניין העונש, טענה המשיבה, כי מדובר בעבירה חמורה מאחר והרשלנות במקרה הזה היא ברף הגבוה ועל פי מדד זה קבע בית משפט קמא את העונש.

43. המשיבה הגישה גיליון הרשעות תעבורה קודמות וטענה, כי אומנם לא מדובר בעבר מכביד, אך לא ניתן לומר כי 23 ההרשעות הן מעטות ושוליות ועל כן לא מדובר בעבר קל. מכל מקום, המדובר בנתון שיש לקחת אותו בחשבון.

44. המשיבה טענה כי תופעת "גניבת אור אדום", הינה תופעה מסוכנת ביותר שיש להילחם בה מאחר והיא גובה לא פעם קורבנות ובעיקר משום שמדובר בהתנהגות פסולה ביותר.

45. המשיבה סבורה שהעונש שהוטל על המערער הוא עונש הולם ולא מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. המשיבה הפנתה לפסיקה, לרבות זו של מותב זה.

דיון והכרעה בערעור על העונש:

46. לאחר שעיינתי בגזר הדין ובחנתי את טענות הצדדים ונסיבות העבירה, אני מחליט לדחות את הערעור על העונש.

47. אזכיר כי על פי הגישה הפסיקתית במקומותינו ערכאת הערעור לא תזדרז להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, למעט המקרים שבהם הוטל עונש חמור וחורג מרמת הענישה המקוהלת במקרים דומים – ראו ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), עפ"ת (חי') 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06). ע"פ 4594/11 עלא עדס נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.13) וע"פ 8589/12 חאלד ביאטרה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 28.1.13).

כאמור עניינו של המערער אינו נימנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן המצדיקים התערבות ערכאה זו.

48. המדובר בעבירה חמורה של חציית צומת ברמזור אדום, כשהמערער פונה שמאלה מנתיב שבו הנסיעה הייתה אמורה להיות ישר ולכיוון כרמיאל, נכנס לצומת באור אדום, תוך עקיפת כלי הרכב שהמתינו עקב כך, בנתיב השמאלי ושממנו פונים שמאלה בצומת יסיף וגורם לתאונה לא קלה.

49. זאת ועוד, הגם שהמערער נפגע הן בכיסו והן בגוף, אין בכך כדי להביא להקלה בעונש. המערער ביצע עבירות חמורות והטיבו עימו עת ייחסו לו עבירה של חציית רמזור באור אדום בלבד, כאשר על פי גרסת מר לחיאני, בוצעו גם עבירות נוספות.

50. העונש שהושת על המערער הינו עונש סביר, שקול ומדוד, כך שאין כל מקום להתערב בו. אשר על כן, ועל יסוד המקובץ אני דוחה את הערעור על העונש, גם כן.

51. על המערער לקיים את גזר הדין של בימ"ש קמא, על כן היה וניתן צו עיכוב ביצוע גזר הדין, בטל בזה הצו ועל המערער להפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט השלום בעכו לאלתר לצורך תחילת מניין עונש הפסילה ולשלם את הקנס בהתאם להלחטת בימ"ש קמא, אם כי מניין הזמן יהיה מיום מתן פסק דין זה.

52. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון