ליקויי בניה בדירות בעפולה

דוגמא לפסק דין בנושא ליקויי בניה בעפולה: רקע: 1. זוהי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה שנתגלו בשתי דירות מגורים אשר נבנו ע"י הנתבעות - חברות בניה קבלניות, על-פי הזמנת התובעים. התובעים 1 ו-2 הינם בני זוג, והתובעים 3 ו-4 הינם בני זוג. שני הזוגות התקשרו עם הנתבעות בחוזה לבנית קוטג' דו-משפחתי על מגרשם שברח' תאשור בעפולה, מגרש 92, חלקה 108, בגוש: 16741. לצורך כך, חתמו התובעים 1 ו-2, בתאריך 05/09/07 על חוזה עם הנתבעות (צורף כנספח א' 1 לתביעה); והתובעים 3 ו-4 חתמו בתאריך 04/09/07 על חוזה זהה עם הנתבעות. 2. לטענת התובעים, לאחר קבלת הדירות וכניסתם להתגורר בהן, התגלו להם ליקויים רבים, ואילו חלק מהליקויים גולו ע"י מהנדס יואל בן עזרא, מומחה שהוזמן מטעמם, לצורך הכנת חוות-דעת אודות ליקויי הבניה. אלה היו ליקויים שלא ניתן היה לגלותם בעין בלתי מקצועית. מהנדס יואל בן-עזרא, אשר בדק את הדירות, הכין שתי חוות-דעת; האחת, בעניין דירת התובעים 1 ו-2 (צורפה כנספח ב' 1 לתביעה); והשניה, בעניין דירת התובעים 3 ו-4 (צורפה כנספח ב' 2 לתביעה). הנזקים הנתבעים: 3. באשר לדירת התובעים 1 ו-2, הנזקים הנתבעים הינם כדלקמן: א. עלות תיקון הליקויים בהתאם לחו"ד בן עזרא - 172,140 ₪. ב. ירידת ערך בהתאם לחו"ד שמאית - 56,000 ₪. ג. דיור חלופי (בזמן ביצוע התיקונים) - 12,000 ₪. ד. טרחה ועוגמת נפש. - 20,000 ₪. (ר' סעיף 31 לכתב התביעה). 4. באשר לדירת התובעים 3 ו-4, הנזקים הנתבעים כדלקמן: א. עלות תיקון הליקויים בהתאם לחו"ד בן-עזרא - 126,376 ₪. ב. דיור חלופי - 12,000 ₪. ג. טרחה ועוגמת נפש - 20,000 ₪. ד. ליקויים שאינם ניתנים לתיקון - 53,000 ₪. (ר' סעיף 31 לתביעה). משום מה נעלם מהתביעה סעיף המתייחס לסכום ירידת הערך הנתבע עבור התובעים 3 + 4, ונראה, כי מקור הדבר בהשמטה מקרית. יצוין, כי התביעה כוללת גם שכ"ט המומחים (מהנדס ושמאי) כחלק מהנזקים הנתבעים, אך סבורני, כי אלה יש לתבוע כחלק מהוצאות המשפט, ולהם יש להתייחס במסגרת פסיקת הוצאות משפט. טענות הנתבעות: 5. הנתבעות מודות בעצם ההתקשרות עם התובעים, וכן, כי הן אלו שביצעו את הבניה נשוא התביעה; אלא שהן דוחות טענות התובעים בכל הקשור לליקויי הבניה, רובן ככולן. לטענת הנתבעות, בעת מסירת הדירות נערך פרוטוקול מסירה, שבו צוינו אמנם מספר ליקויים, אך אלה היו מינוריים, ואף תוקנו ע"י הנתבעות. גם לאחר ביצוע המסירה נתונה הייתה לתובעים הזכות לבדוק את הדירות בעזרת איש מקצוע, וניכר, כי הם מימשו זכות זו, כפי שניתן ללמוד מרשימת הליקויים שהעבירו לנתבעות. מכאן, שאין מקום לטענת התובעים בדבר ליקויים נסתרים מעיניהם. עוד נטען בהגנה, כי התובעים לא עשו להקטנת נזקיהם, אדרבא, הם הכשילו ניסיונות הנתבעות לתיקון הליקויים. מומחה מטעם הנתבעות אף הוא בדק את הדירות, נוכח טענות התובעים בדבר הליקויים, ומצא, כי ס"כ עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירת התובעים 1 ו-2 מסתכמת ב-6,620 ₪; ואילו עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים 3 ו-4 מסתכמת ב-5,400 ₪. כן מבקשות הנתבעות שתנתן להן הזדמנות לתקן בעצמן את הליקויים שנמצאו. מינוי מומחה מטעם בית-המשפט והסדר דיוני: 6. נוכח הפערים הניכרים בין הערכות המומחים מטעם הצדדים, מונה ע"י בית המשפט מומחה, מהנדס ושמאי מקרקעין, מר מיכאל קרבצ'יק; וזה הגיש חוות-דעתו לבית-המשפט בתאריך 21/11/11. הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה, והמומחה נתן תשובותיו. כן, ניתנה החלטה מפורטת ע"י בית-המשפט בתאריך 27/10/11, לבקשת התובעים, והמורה למומחה להוסיף ולהשיב על חלק משאלות ההבהרה, הכל כאמור באותה החלטה. 7. בדיון שהתקיים בתאריך 19/01/12 הודיעו התובעים על הסכמתם למתן פסק-דין מנומק, ללא שמיעת עדים, ולאחר הגשת סיכומים בכתב. בהודעתן מיום 29/01/12 הודיעו גם הנתבעות על הסכמתן לנ"ל; ובית-המשפט נתן להסדר הדיוני תוקף של החלטה (ר' החלטה מ-30/01/12, תחת בקשה 14). חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט: 8. המומחה מטעם בית-המשפט נתן שתי חוות-דעת נפרדות, האחת מתייחסת לדירת התובעים מס' 1 ו-2, בה פירט את הליקויים שמצא, והעריך, כי עלות תיקונם ב - 50,590 ₪; כן העריך ירידת ערך הדירה בגין ליקויים אלה בסך 15,700 ₪, והותיר סכום של 600 ₪ להכרעת בית-המשפט. בחוות-דעתו השניה, המתייחסת לדירת התובעים מס' 3 ו-4 פירט את הליקויים והעריך עלות תיקונם בסך 27,340 ₪, ירידת ערך בסך 13,175 ₪, והותיר סך של 600 ₪ להכרעת בית-המשפט (להלן, ככל שייאמר "המומחה", הכוונה למומחה מטעם בית-המשפט). המומחה ציין, כי לעלות תיקון הליקויים, בשתי הדירות, יש להוסיף מע"מ; כן קבע המומחה, כי ניתן להמשיך ולהתגורר בדירות במשך ביצוע התיקונים, ועוד ציין, כי אם העבודה תבוצע ע"י התובעים בעצמם, כי אז העלות תהא גבוהה ב-20% לגבי התובעים 1 ו-2, וב-25% לגבי התובעים 3 ו-4. כאמור, גם התובעים וגם הנתבעים הפנו למומחה שאלות הבהרה רבות; וכן ניתנה החלטה המורה למומחה להשיב על שאלות נוספות כמפורט באותה החלטה. דיון והכרעה: 9. ב"כ התובעים מביא בהתייחסו למומחה מטעם בית-המשפט, את המידע לגבי תביעה אזרחית אשר הוגשה נגד המומחה, בהליך אחר, בגין רשלנות נטענת במתן חוות-דעת, בהיותו מומחה שהתמנה ע"י בית-המשפט; וטוען, כי יש דימיון רב למקרה שלפנינו. כבר אומר, כי אין במידע זה כדי להטות את הכף לכאן או לכאן; ובית-המשפט יתעלם ממנו בהיותו חסר משקל לענייננו. עוד אומָר, כי אמנם מומחה שמתמנה ע"י בית-המשפט נתון לביקורתו ולבחינתו של בית-המשפט, אך משמש הוא כזרועו הארוכה, וככלל יבסס בית-המשפט הכרעתו על חוות-דעת המומחה מטעמו, אלא אם נמצאו נימוקים מיוחדים המצדיקים סטיה ממנה. גם העובדה שהתובעים נאלצו לפנות לבית-המשפט בבקשה להוסיף ולהשיב על שאלות מסוימות, אין בה כדי להצביע על פסול במומחה או בחוות-דעתו, כפי שניסו לטעון. אוסיף, כי בית-המשפט בחן את חוות-דעת המומחה, לרבות תשובותיו שניתנו לשאלות הצדדים, ותשובותיו שניתנו בעקבות החלטת בית-המשפט מיום 27/10/11 (תחת בקשה 12), ולמיותר לציין, כי העמיד אותה תחת שבט ביקורתו. זכות התובעים לבצע את התיקונים בעצמם: 10. חלק מחוות-דעת המומחה מתייחס לליקויים הניתנים לתיקון, תוך ציון עלויות התיקון; וחלק מחוות-דעתו מתייחס לירידת ערך הדירות, לאור שמדובר בליקויים שאינם ברי תיקון. אציין עוד, כי תוספת 20% - 25% להערכות המומחה, במידה והתיקונים יבוצעו על ידי התובעים, מתייחסת, מן הסתם, לחלק חוות-הדעת בדבר עלויות התיקונים, ולא לירידת הערך. התובעים עומדים על כך שזכותם לבצע את התיקונים בעצמם, ולא ע"י הנתבעות. לטענתם, הנתבעות מתכחשות לחלק הארי של הליקויים הטעונים תיקון, ומכאן שהם איבדו את הזכות לבצע את התיקונים בעצמן. ב"כ התובעים מפנה בעניין זה ל-ע"א 472/95, זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (2) 858, כב' השופט צבי א' טל. שם נקבע, כי ספק רב אם הזכות לתקן את הליקויים עומדת למוכר המכחיש עצם הליקויים, או מזלזל בהם מראש. מאידך, עומדות הנתבעות על זכותן לבצע את התיקונים בעצמן, כי הרי חובה על הרוכשים, כך לטענת הנתבעות, לאפשר לקבלן לתקן את ליקויי הבניה שהתגלו במהלך שנת הבדק. לטענתן, התובעים לא איפשרו לנתבעות לבצע את התיקונים, והערימו בפניהן קשיים רבים, ואף סירבו לאפשר לבעלי מקצוע מטעמן לבצע את התיקונים. 11. סבורני, כי בהתחשב בכך שהנתבעות התכחשו למרבית טענות התובעים בדבר ליקויי הבניה, ונוכח הפגיעה ביחסי האמון בין התובעים לנתבעות, יש להותיר תיקון הליקויים בידיהם של התובעים. טענת הנתבעת, כי התובעים הערימו בפניהן קשיים וסירבו לאפשר להן לתקן את הליקויים, אינה מחזיקה מים, ולוּ מן הטעם שהנתבעים הכירו בחלק מזערי וזניח של הליקויים, אף בהשוואה לממצאי המומחה מטעם בית-המשפט. הכרעה בגובה הפיצוי לתובעים: 12. התובעים מבקשים לאמץ חוות-דעת המומחה, הן לגבי עלות התיקונים והן לגבי הערכת ירידת הערך, אך להוסיף עליה סך של 600 ₪, אותם הותיר המומחה להכרעת בית-המשפט (סעיף 6. א. לחוות-דעתו), בעניין עלות החלפת הזכוכית של דלת הסלון הפונה החוצה, בזכוכית מחוסמת. בעניין זה, ציין המומחה, כי לא הומצא אישור המעיד, כי הזכוכית הספציפית המותקנת על דלת הסלון היא מחוסמת, מסוג "טריפלקס", ומוסיף, כי אם מתברר כי הזכוכית רגילה, כי אז יש להחליפה בזכוכית מחוסמת, בעלות של 600 ₪. אכן הנתבעות לא המציאו אישור המעיד, כי זכוכית ספציפית זו הינה מחוסמת, ועל-כן אתן לתובעים להנות מהספק ולזכות בתוספת 600 ₪ על הערכת המומחה. 13. לסכום הנ"ל מבקשים התובעים1 ו-2 להוסיף 25% בגין ביצוע העבודה בעצמם, ולא 20% כפי שציין המומחה בחוות-דעתו בפרק "הערות", בעמ' 45; הרי בחוות-דעתו המתייחסת לתובעים 3 ו-4 קבע המומחה תוספת 25% בגין ביצוע התיקון ע"י התובעים בעצמם. עוד לטענת התובעים, יש להוסיף 10% מעלות התיקון עבור פיקוח הנדסי על העבודות. 14. אכן לא הוברר מדוע מצא המומחה שיש להוסיף 20% לתובעים 1 ו-2, בגין ביצוע העבודות בעצמם; ואילו לתובעים 3 ו-4 מצא, כי יש להוסיף 25%. נראה, כי הדבר מקורו בטעות גרידא, ולא מעבר לכך. על-כן, נראה, כי אין לקפח את התובעים 1 ו-2 ויש לזכותם בתוספת 25% בגין ביצוע העבודה בעצמם. עוד ייאמר, כי התובעים אינם זכאים לתוספת בשיעור 10% עבור פיקוח הנסדי. לטעמי, תוספת 25% על ההערכה בשל ביצוע העבודות באופן עצמאי, כוללת בתוכה עלויות נלוות נוספות לתובעים, כגון פיקוח הנדסי מטעמם. החניה ודרך הגישה: 15. באשר להתייחסות המומחה לעניין החניה, טוענים התובעים, כי יש להוסיף 12,000 ₪ (שהוא שווי חניה רגילה לפי תשובות המומחה), ומהם לקזז 5,000 ₪ שנכללו בפרק זה בגין ירידת ערך. היינו, תוספת 7,000 ₪ לסכום ירידת הערך. בהיותה חניה טורית המאפשרת רק חניה של שני רכבים, כאשר האחד חוסם את דרכו של השני, הרי המדובר, לטענת התובעים, בחניה לרכב אחד ולא לשניים, מה גם שרוחב דרך הגישה אינו מאפשר תמרון לצורך יציאה מהחניה, והאפשרויות הקיימות הן או יציאה בנסיעה אחורנית אל חניית השכן שממול (בהנחה שהחניה אצלו פנויה באותה עת), או נסיעה אחורנית לאורך דרך הגישה הצרה באורך כ-96 מר'. בגין כך, ובגין ביצוע דרך גישה ברוחב של 4.65 מר' (בסמוך לחניית התובעים), במקום 4.80 מר' על-פי התכניות, ובהמשך מתרחבת הדרך ל-5.85 מר' במקום 6.00 מר' על פי התכניות, כאשר כך או כך, רוחב זה אינו מאפשר תנועה דו-סטרית, טוענים התובעים, כי הדבר גורם לאי נוחות ולסיכון תחבורתי גם להולכי רגל. על-כן, עותרים לפיצוי נוסף בסך 8,000 ₪ (בגין הסיכון ואי-הנוחות בדרך). לטענתם, קביעת המומחה בחוות-דעתו, כי אין חובה על הקבלן לאפשר תנועה דו-סטרית הינה מוטעית, היות ומדובר בדרך ללא מוצא, כך שמתחייבת בה תנועה דו-סטרית. ב"כ הנתבעים מבקש לאמץ דעת המומחה, כי אין פגם בחניה טורית, ומכל מקום "הפגם" אינו נסתר והוא אף מצוין בתכניות עליהן חתומים התובעים, ובמועד הרכישה החניות כבר היו בנויות, וניתן היה להבחין שהמדובר בחניה טורית. 16. אמנם חניה טורית כרוכה באי-נוחות ותלות בין החונים, אחד אחרי השני, אך מקובלת עליי קביעת המומחה, כי החניה בוצעה בהתאם לתכניות, וכי מבחינה תכנונית מותר לבצע חניה טורית/עוקבת, במקום חניה כפולה. על-כן, תביעת התובעים לתוספת תשלום בגין חניה טורית נדחית. כן מקובלת עליי קביעת המומחה, כי יש לפצות את התובעים בגין דרך גישה לרכבים, שהינה צרה למדי, בסך 5,000 ₪, כירידת ערך, ולא 8,000 ₪ כדרישת התובעים. נדבך ראש: 17. לטענת התובעים, היות וקיר הגדר באורך 50 מר', המשותפת לכל התובעים בנויה גלי, יש צורך בנדבך ראש העולה, לפי תשובות המומחה - 300 ₪, לכל מ"א. עלות נדבך ראש, להם זכאית התובעים, הינה 15,000 ₪, אותם יש להוסיף על הערכת המומחה. המומחה קבע בחוות-דעתו, שאין המדובר בליקוי, וקביעתו מקובלת עליי. מנגנון הנעילה של דלת הכניסה: 18. לטענת התובעים, סעיף 2.92 לתוספת לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) קובעת, כי יש להתקין מנעול בטחון בעל 4 בריחים ב-4 כיוונים, בעוד המומחה מסתפק ב-3 בריחים ל-3 כיוונים. בתשובותיו העריך המומחה עלות הוספת בריח בסך 350 ₪. התובעים מבקשים לקבוע, כי עלות התיקון היא 1,500 ₪, בעקבות פסיקה אחרת אליה מפנים. אכן הנעילה צריכה להיות ל-4 כיוונים, כשמדובר בדלת כניסה, בהתאם לתוספת לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאי ואגרות). עלות התיקון המוערכת ע"י המומחה (350 ₪), נראית לי על הצד הנמוך, בהתחשב בכך שמדובר בדלת כניסה מעוצבת. ראיתי להעמיד עלות התיקון על 1,000 ₪ (תוספת של 750 ₪ על הערכת המומחה, לכל דירה). גובה ידית דלת הכניסה / סעיף 5. ד. לחו"ד המומחה: 19. לטענת התובעים גובה הידית הוא 109 ס"מ במקום גובה מקסימלי של 101 ס"מ, וכי יש לזכותם בגין כך בתוספת של 5,423 ₪. המומחה בדעה, כי מאחר ומדובר בדלת מעוצבת ושונה משאר דלתות העץ שבתוך הדירה, הרי שלא ניתן להשליך מהתקן החל על דלתות הכניסה. קביעת המומחה מקובלת עליי, ולא ראיתי לסטות ממנה. מה גם סטיה של 8 ס"מ כלפי מעלה בגובה הידית (מ-101 ס"מ ל-109 ס"מ) אינו גורם לאי-נוחות, או לליקוי פונקציונלי כלשהו, וגם אין בכך משום ליקוי אסתטי. תריס דלת הסלון: 20. התובעים טוענים שבהיות התריס נע בתוך "מסילה מרוחקת" המצרה את פתח הדלת ב-4.5 ס"מ בכל צד, יש להחליף את התריס. המומחה קבע בחוות-דעתו שאין המדובר בליקוי. קביעתו מקובלת עלי, ואינני רואה הצדקה לסטות ממנה. דלת הממ"ד: 21. המומחה קבע בחוות-דעתו פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין ירידת ערך בשל כך שזווית פתיחת דלת הממ"ד אינה מגעת ל-90 מעלות, שהיא הדרישה המינימלית. גם בעניין זה חולקים התובעים על קביעת המומחה בטענה, כי ירידת הערך עקב חסימת הכניסה אל חדר השירותים עקב פתיחת דלת הממ"ד, צריכה להיות 4,500 ₪. בעניין זה ראיתי לסטות מקביעת המומחה. המומחה קבע והבהיר בתשובותיו לשני בעלי הדין, כי פתיחת הדלת בזווית פחות מ-90 מעלות לא יצרה מפגע כלשהו. קביעה זו אינה עומדת במבחן ההיגיון. ברור הוא שפתיחת כנף הדלת באופן חלקי יוצרת חסימה, אם-כי חלקית, לחלל המעבר הסמוך, ובכך יוצרת אי-נוחות ואף סיכון מסוים. בעניין זה אני מעמיד את שווי ירידת הערך על 2,000 ₪ נוספים, ובסה"כ 4,000 ₪ במקום 2,000 ₪, לכל דירה (נכון ליום מתן פסק-הדין). אדני השיש בחלונות / סעיף 9 לחו"ד המומחה: 22. המומחה לא קיבל טענת התובעים, כי היה צריך להתקין אדני השיש כשהם חודרים לקירות משני הצדדים, משום שבסיור שערך במקום לא מצא חדירת מים, וכן משום שהוא סבור, כי באזורים בהם יש ציפוי אבן לא נדרש להחדיר אדני השיש לקירות. קביעת המומחה בעניין זה מקובלת עליי, ואינני סבור שיש לסטות ממנה. מדרגות פנימיות / סעיף 14 לחו"ד המומחה: 23. התובעים טוענים, כי מהלך המדרגות צריך להיות 16 מדרגות, במקום 17 מדרגות, וזאת בניגוד להוראת סעיף 3.39 המגביל מהלך מדרגות אחד ל-16 מדרגות. המומחה בדעה, כי התקנות מתייחסות בעניין זה למדרגות חוץ בלבד ולא למדרגות פנים. גם אם תאמר, כי דין אחד חל על מדרגות חוץ ומדרגות פנים, לא כל סטיה מהווה ליקוי בניה, המצדיק פיצוי. בניית מהלך מדרגות המורכב מ-17 מדרגות, במקום 16 מדרגות, אינו מהווה סטיה של ממש, ובכל מקרה סטיה מזערית מעין זו אינה כרוכה בשום ליקוי פונקציונאלי, ואינה מהווה מכשול או מפגע בטיחותי לדיירים. לגבי המדרגות הטרפזיות, טוענים התובעים, כי רוחב השלח במקום הצר ביותר הוא 8 ס"מ במקום 17.5 ס"מ. בעניין זה קבע המומחה, כי במדידה במרחק 80 ס"מ מהקיר רוחב השלח יותר מ-17 ס"מ. דעתו של המומחה מקובלת עליי. 24. גם טענות התובעים לגבי המדרגות הישרות לעניין הנוסחה המקובלת (2 רומים ושלח נותנים תוצאה של 64.5 ס"מ, במקום 63 ס"מ עפ"י התקנות), דינן לדחיה. בעניין זה סבורני, כי הדבר אינו מהווה ליקוי. מדובר בסטיה מזערית ביותר, שכלל לא ברור מה משמעותה הפונקציונלית או הבטיחותית. מה גם, לא נטענה הטענה ולא הובאו ע"י התובעים ראיות, כי המידות הנ"ל משתנות ממדרגה למדרגה, שהרי שוני כזה הוא שיכול לגרום לאיבוד שיווי משקל של היורד במדרגות, ולנפילתו. אני ער לתשובת המומחה לשאלות התובעים, כי במידה ויתברר, כי הנתבעים הם אלה שהתקינו את החיפוי למדרגות, כי אז יש לפרק את החיפוי ולבצעו מחדש בעלות של 8,500 ₪, אלא שדעתי היא שהדבר אינו נחוץ נוכח האמור לעיל, גם בהנחה שהנתבעים הם אלה שביצעו את החיפוי למדרגות. חדרי שירותים/סעיף 15 לחוות-דעת המומחה: 25. המומחה מצא, כי התובעים צודקים ברוב טענותיהם לגבי מידות חדרי השירותים בקומת קרקע ובחדר רחצה הורים, לגבי מידות התקנת קבועות האינסטלציה, ובכלל זה המרווחים המינימליים בין האסלה לדלת ממול, ובין הכיור לקיר ממול. המומחה ממליץ לפרק את האסלות בחדר שירות ובחדר רחצה הורים, ולהתקין מחדש בגובה הדרוש, בעלות של 900 ₪. קביעת המומחה מקובלת עליי ולא ראיתי לסטות ממנה. חדר אמבטיה בקומה א': 26. המומחה אינו מסכים עם טענות התובעים באשר להתקנה לקויה של האמבט, וקובע, כי ההתקנה תקינה, והעמדתה על מעמד מיוחד בוצעה כראוי. גם בעניין מיקום הברזים באמבטיה, המומחה אמנם מוצא אי-התאמה במידה מסוימת עם דרישות התקן, אך אינו מוצא בכך שום ליקוי. גם בעניין זה מקובלת עליי עמדת המומחה; לא הוכח בפניי, כי מיקום הברזים פוגע בנוחות השימוש באמבטיה, או מהווה מפגע בטיחותי, וכיו"ב. כן מציין המומחה, כי לא מצא רטיבות בחדר האמבטיה. ריצוף וחיפוי פנים/סעיף 16 לחו"ד המומחה (ביחס לדירת התובעים 1 ו-2 בלבד): 27. המומחה מטעם התובעים 1 ו-2 ממליץ להחליף את כל הריצוף בקומה א', בחדרי רחצה ושירותים, וכן במרפסת הסלון, כולל החלפת התשתית בחול יבש, זאת משום שלדעתו המישקים בין אריחי הריצוף, הן בחדרי הרחצה, והן בשאר חלקי הבית, צרים מדי, צרים מדרישות התקן, בעובי 1-2 מ"מ בחדרי רחצה ושירותים, ובעובי 2-3 מ"מ בשאר חלקי הבית, דבר שפוגע באיטום, וגורם לרטיבות כלואה מתחת לריצוף, וסימני רטיבות והתקלפות טיח. בנוסף לא סופקו אריחים רזרביים למקרה הצורך, ושיפוע הריצוף במרפסת הסלון פחות מדרישות התקן. כן לא בוצע סף ודירוג ברצפת פינת המקלחת בקומה א'. 28. המומחה (מטעם בית-המשפט) מאשר בחוות-דעתו, כי המישקים בין האריחים אכן צרים הם מדרישות התקן, ובגין כך קובע ירידת ערך בסך 2,100 ₪. כן מוצא, כי השיפוע במקלחת אינו מספיק, ועל-כן ממליץ לפרק את הריצוף ולבצעו מחדש בשיפוע העונה על דרישות התקן, בעלות של 600 ₪. גם טענות התובעים באשר לגימור סביב פתח ניקוז בחדר כביסה מקובלות עליו, אם-כי עלות התיקון לטעמו - 350 ₪. המומחה מקבל גם טענות התובעים לגבי שיפוע קטן מהנדרש במרפסת הסלון, ומציע פירוק וריצוף מחדש של שטח המרפסת בעלות של 5,950 ₪, וכן החלפת מספר אריחים שנתגלו בהם שברים, בעלות של 900 ₪. כן ממליץ הוא על ביצוע תיקוני "רובה" בעלות של 600 ₪. באשר לטענת התובעים בדבר רטיבות כלואה מתחת לריצוף, המומחה מציין, כי לא מצא סימני רטיבות, ובאשר לטענה בדבר אי-אספקת אריחים רזרביים, הוא משאיר להכרעת בית-המשפט. 29. בעניין אי-אספקת אריחים רזרביים, התובעים אכן זכאים לפיצוי בגין כך. אריחים רזרביים נועדו, מטעמי זהירות, למקרה ודיירי הבית יצטרכו בעתיד לבצע תיקון, או שיפוץ, מסיבה כלשהי, הכרוך בפירוק חלק מהריצוף. נהוג אכן לספק אריחים רזרביים מאותו סוג וגוון צבע, למקרה הצורך, זאת מאחר ועם השנים יקשה למצוא אריחים תואמים לקיים. בגין אי-אספקת אריחים רזרביים, ראיתי לקבוע פיצוי בסך 1,500 ₪ לכל משפחה. מידות חדר שירותים בקומת קרקע / סעיף 18 א' 1 לחו"ד המומחה: 30. המומחה מקבל טענת התובעים, כי מידות חדר השירות קטנות מן הנדרש, 0.94 מר' x 1.30 מר' (בדירת התובעים 1 ו-2), 0.935 מר' x 1.33 מר' (בדירת התובעים 3 ו-4), במקום 1.00 מר' x 1.50 מר' עפ"י התכנית, ועל-כן יש לפצות את התובעים בגין ירידת ערך. המומחה קבע סכום ירידת הערך בגין ליקוי זה ע"ס 1,530 ₪ לתובעים 1 ו-2 ו-1,410 ₪ לתובעים 3 ו-4. צודק ב"כ התובעים בטענתו, כי הסטיה כלפי מטה, במידות חדר השירות מגדילה את הצפיפות, אלא שלדעתי הדבר אינו מחייב פירוק והזזת קירות פנים ופירוק קבועות האינסטלציה בחדר השירות. מקובלת עליי הערכת המומחה בגין ירידת ערך בשל ליקוי זה. דיור חלופי: 31. התובעים עותרים לזכותם בסכום של 12,000 ₪ עבור דיור חלופי במשך תקופת ביצוע התיקונים. לא רק בעקבות דעתו של המומחה לא ראיתי לזכות את התובעים בפיצוי נוסף עבור דיור חלופי, אלא שגם לאור מהותם של התיקונים שאמורים להתבצע, אם בכלל, אינני רואה הצדק לכך שהתובעים ובני משפחתם ינשטו את בתיהם במשך ביצוע התיקונים. עוגמת נפש: 32. התובעים עתרו לפיצוי בסך 20,000 ₪, לכל משפחה, בגין עוגמת נפש. בשל אי-הנוחות הצפויה לתובעים ובני משפחותיהם במהלך ביצוע התיקונים בעודם מתגוררים בבתיהם, מחד, ומאידך, בהתחשב במהות הליקויים ובהיקפם, סבורני, כי פיצוי בסך 10,000 ש"ח לכל משפחה, בגין עוגמת נפש, יהא פיצוי הולם וראוי. לסיכום: 33. הפיצוי לתובעים 1 ו-2 יהא כדלקמן: א. תיקון לקיויים, בהתאם לחו"ד המומחה = 50,590 ₪. ב. תוספת עלות תיקון ליקויים נוספים בהתאם לפסק-הדין: 600 ₪ (סעיף 12 לפסק-הדין). 750 ₪ (סעיף 18 לפסק-הדין). ג. תוספת 25% בגין ביצוע העבודה ע"י הדיירים עצמם = 12,985 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה (מיום מתן חו"ד המומחה, 23/01/11, עד היום) =11,037 ₪. ד. מע"מ בשיעור 17% על הסכומים הנ"ל (המפורטים בסעיפים א.ב.ג. לעיל), בסך = 12,913 ₪. ה. ירידת ערך בהתאם לחו"ד המומחה = 15,700 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן = 541 ₪. (מיום מתן חו"ד המומחה עד היום) ו. ירידת ערך נוספת בהתאם לפסק-הדין (סעיף 21 לפסק-הדין). =2,000 ₪. ז. פיצוי בגין אי-אספקת אריחים רזרביים (סעיף 29 לפסק-הדין) = 1,500 ₪. סה"כ לתובעים 1,2 = 108,616 ₪. 34. הפיצוי לתובעים 3 ו-4, יהא כדלקמן: א. תיקון ליקויים בהתאם לחו"ד המומחה = 27,340 ₪. ב. תוספת בגין תיקון ליקויים נוספים בהתאם לפסק-הדין: 600 ₪ (סעיף 12 לפסק-הדין). 750 ₪ (סעיף 18 לפסק-הדין). ג. תוספת 25% בגין ביצוע העבודה ע"י הדיירים עצמם = 7,172 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה (מיום מתן חו"ד המומחה, 24/01/11, עד היום) =6,096 ₪. ד. מע"מ בשיעור 17% על הסכומים הנ"ל (המפורטים בסעיפים א.ב.ג. לעיל), בסך = 7,133 ₪. ה. ירידת ערך בהתאם לחו"ד המומחה = 13,175 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן (מיום מתן חו"ד המומחה עד היום) =454 ₪. ו. ירידת ערך נוספת בהתאם לפסק-הדין (סעיף 21 לפסק-הדין). =2,000 ₪. ז. פיצוי בגין אי-אספקת אריחים רזרביים (סעיף 29 לפסק-הדין). =.1,500 ₪. סה"כ לתובעים 3,4 = 66,220 ₪. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: 35. ב"כ התובעים טען בסיכומיו, כי יש לפסוק החזר הוצאות לתובעים 1 ו-2 יחדיו, ולתובעים 3 ו-4 יחדיו, סכום של 8,500 ₪ (לכל קבוצת תובעים), בהתחשב בעלויות עבור חוות-דעת המומחים מטעמם, ומטעם בית-המשפט. בהתחשב בסכום שנפסק, ביחס לסכום שנתבע, הנני מעמיד את סכום ההוצאות על סך 5,000 ₪ לכל קבוצת תובעים, ועוד הוצאות משפט כלליות על סך 6,000 ₪ לכל התובעים. בנוסף, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק בסעיפים 33 ו-34 לעיל. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים, באמצעות בא-כוחם, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בניהליקויי בניה