מכה יבשה בחזה - תאונת דרכים

דוגמא לפסק דין בנושא מכה בחזה בתאונת דרכים: 1. עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") שהגיש התובע, כנגד הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לו, על פי הנטען, בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 12.02.2010 בחולון. 1.1 כבתביעת נזקין על פי החוק ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד. 2. התובע יליד 20.11.1955 נפגע ביום 12.02.2010 במהלך נסיעה בצומת הקוממיות בחולון, כשרכב צד ג' פגע ברכב בו נהג (ראה סעיף 5 לכתב התביעה - להלן: "התאונה"). 2.1 התובע פונה ממקום התאונה אל בית החולים "וולפסון" בחולון, שם נבדק בחדר המיון בעקבות דיווח על "מכה בחזה" וכן תלונה על "תחושה של חום בצד שמאל של הפנים ללא חבלה ישירה לראש". בהעדר כל ממצא ("ללא סימני חבלה במקומות חבלה משוערים"), שוחרר התובע לביתו בהמלצה ל"מעקב רופא מטפל", "נטילת משככי כאבים לפי הצורך" וכן הנחייה לביצוע "אקו לב בקהילה" (ראה תעודת חדר מיון מיום 12.02.2010 - נספח א' ל- ת/1). 2.2 בהמשך בעקבות תלונות חוזרות על התקפי חרדה, עצבנות ורגישות לרעשים הופנה התובע לטיפול פסיכיאטרי בקופת חולים (ד"ר שקד ג'נט) וטופל טיפול תרופתי (ראה נספח א' ל-ת/1). 3. הנכות הרפואית 3.1 בהתאם להוראות החוק עתר התובע עם הגשת תביעתו למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. בית המשפט נעתר לבקשה ובהחלטה מיום 22.06.2011 מונה פרופ' שמואל פניג לשמש כמומחה בתחום הפסיכיאטרי (להלן: "המומחה"). 3.2 התובע נבדק על ידי המומחה ביום 14.08.2011, כשנה וחצי לאחר החבלה בתאונה. בחוות הדעת מיום 01.10.2011 (במ/1) פרט המומחה את תלונות התובע - "כיום הבעיה העקרית היא "חוסר רגש", עצבים, פחד שלא לקבל התקף, הפחד העיקרי שלא לקבל התקף. יוצא פחות חברתית, מנותק. מה נשאר ???: "קופץ כמו טיל, משתדל לא לחשוב, תאונות ששומע, פחי זבל, טריקת דלת, סוגר אוזניים. חתונות: יושב רחוק. לא יכול לסבול הרעש". וכן את ממצאי בדיקתו - "גבר כבד גוף, יוצר קשר כולל קשר עין, עושה רושם אמין. האפקט איאוטימי ומתגוון, מהלך החשיבה תקין... שולל מחשבות שווא, חרדת ציפיה, אין כיום התנהגות המנעותית, מדווח על רגישות לרעש, על ירידה בהנאה ועל ירידה בפעילות החברתית. שולל אובדנות. קיימת תובנה מלאה למצבו". 3.3 על יסוד החומר שבא בפניו, כמו גם ממצאי בדיקתו, קבע המומחה כי התובע סבל עובר לאירוע התאונה מחרדה ודיכאון, אשר החמירו לאחר התאונה - "בשנתיים וחצי האחרונות...שרוי במצב חרדתי עם הפרעות בשינה ונזקק לטיפול תרופתי נוגד-חרדה קבוע. המצב החרדתי, שמתווסף לו גם דיכאון מחמיר עוד לפני התאונה אך אחרי התאונה יש החמרה נוספת והפעם מופנה גם לטיפול פסיכיאטרי. אולם לציין שגם לפני התאונה כבר חשב רופא המשפחה להפנותו לטיפול פסיכולוגי כי הבין שהבעיות עליהן מתלונן מר זייפר אינן מגיבות לטיפול התרופתי הסטנדרטי" ומשמצא כי "קשה להפריד בין המצב הטרום-תאונתי לבין המצב שלאחר התאונה. לו הייתה מתפתחת תמונה קלינית טיפוסית של הפרעה בתר-חבלתית המלאכה הייתה קלה יותר. אולם גם הפסיכיאטרית המטפלת מאבחנת אותו כהפרעת הסתגלות ומתייחסת לקווים האישיותיים" בא לכלל מסקנה "שיהיה זה נכון במקרה זה לחלק באופן שווה את הנכות הצמיתה בין המצב הטרום-תאונתי לאירוע התאונתי". 3.4 אשר על כן, העמיד המומחה את - א. נכותו הזמנית של התובע בשנה הראשונה לאחר התאונה על 10% בהתאם לסעיף 34 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), כאשר מחצית (5%) מיוחסת למצב רפואי קודם. ב. את נכותו הצמיתה על 5% בהתאם לסעיף 34(ב) (מותאם) לתקנות, כאשר מחצית נזקפת לחובת מצב רפואי קודם. 3.5 במענה לשאלות הבהרה מיום 03.06.2012 (במ/3) ובעקבות תיקון התקנות, מצא המומחה לשנות את קביעותיו ולהגדיל את שיעור הנכות שקבע מלכתחילה כך ש- א. נכותו הזמנית, למשך שנה לאחר התאונה, תעמוד על 20% בהתאם לסעיף 34(ב)(3) לתקנות, בגין הפרעת הסתגלות - רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תקופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה, כאשר מחציתה מיוחסת למצב רפואי קודם. ב. נכותו הצמיתה תעמוד על 10% בהתאם לסעיף 34(ב)(2) לתקנות, בגין הפרעת הסתגלות - רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים אפקטיביים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר, כאשר מחציתה מיוחסת למצב רפואי קודם. 3.6 המומחה זומן לחקירה על ידי ב"כ הנתבעת ודומה כי בחקירתו על ידי שני הצדדים כאחד לא היה כדי לשנות מקביעותיו. עם זאת, בעדותו הובהרו והודגשו מספר נקודות הצריכות להכרעה שבפני- א. התובע פוטר מעבודתו לאחר התאונה ללא קשר עימה (ראה עמ' 17-18 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.20129. ב. לתובע "בעיה אישיותית, עם שחיקה מהעבודה במשך שנים" ובנוסף סבל מ"מצבי חרדה", בעטיים נזקק לטיפולים פסיכולוגיים עובר לאירוע התאונה וללא כל קשר עימה (ראה עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012). ג. לאחר התאונה סובל התובע מהחמרה של הסימפטומים מהם סבל עובר לתאונה, סימפטומים שניתן לייחסם גם לתאונה כגון: "רגישות לרעש, חוסר יכולת שלא להיות בסביבה בקרבה של אנשים רבים, כולל אירועים משפחתיים שהוא נמנע מהם, סף גירוי נמוך והתפרצויות (שגם כנראה היו לו מקודם אך החמירו)" (ראה עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012). נוכח מצב רפואי - נפשי קודם מצא המומחה לזקוף מחצית הנכות בלבד לחובת החבלה התאונה- "הידיעה שיש לנו פה בעיה אישיותית מתמשכת, שיש לו מצבי חרדה גם בעבר אבל עם איזשהו תיעוד פסיכיאטרי שיש החמרה + טיפול תרופתי, חשבתי שזה הנכות של 10% שחמישים אחוז ממנה משויכים לעבר, חשבתי שזה הדבר הנכון. האם זה 60% (על חשבון העבר - ש.י.) או 40% בוודאי שאני לא יכול לתת כאן מספרים מדוייקים" (עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) ד. בעובדה שהתובע בגילו "מצליח ליזום ולהשיג עבודה", יש כדי להצביע "על מצב שהוא מצב לא רע", ואף אם התובע לא היה עובד כלל, הרי שלא בהכרח ניתן היה לייחס זאת למצבו הרפואי בעקבות התאונה - "התאונה קרתה בגיל 56. היכולת להשיג עבודה בגיל הזה ולהשיג עבודה שיש לך רצון להיות בה, היא די מוגבלת מלכתחילה וזה לא המומחיות שלי. אפשר לקחת סטטיסטיקות של אנשים בגיל הזה שנכנסים חזרה למעגל העבודה. עצם זה שבכלל מצליח ליזום ולהשיג עבודה אני חושב שזה כבר מצביע על מצב שהוא מצב לא רע. גם אם לא היה עובד לחלוטין אני לא יודע למה הייתי צריך לייחס את זה, האם למצב הנפשי או למצב במשק או לכישורים שלו מלכתחילה. האיש כמובן כשהוא נכנס כעובד חדש, עם המגבלות שיש לו, כולל המגבלות האישיותיות, הוא נבחן אחרת ממה שהוא נמצא במקום עבודה קבוע, צעיר הרבה יותר ויש לו קביעות, למשל במשטרה" (עמ' 26 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) ה. בקביעת נכותו של התובע בעטייה של התאונה ניתן על ידי המומחה ביטוי גדול יותר לליקוי ב"חלק החברתי" להבדיל מכושר העבודה - "אני חושב שאת המגבלות הנכותיות שלו יותר ייחסתי לחלק החברתי. התרשמתי שיש פה איזושהי הסתגרות, איזשהו קושי להיות בחברה. יכול שזה משליך במידה מסוימת, במידה קלה, גם על העבודה אך לא חשבתי שזה מעבר לאותם 5%" (עמ' 26 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) 3.7 נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של המומחה הרפואי, אשר ניכר בה הניסיון המקצועי, ההגינות והיושרה, מוצאת אני לאמץ את קביעותיו בחוות הדעת, כפי שהובררו והובהרו בחקירתו הנגדית, באופן שתשמשנה יסוד ומסד להכרעתי. 4. הנכות התפקודית 4.1 בעדותו הראשית, אשר נערכה בתצהיר מיום 10.10.2012 (ת/1), ביקש התובע לתאר את השלכותיה של הנכות הנפשית בעקבות התאונה הן במישור התפקוד התעסוקתי והן בהיבט התפקוד בתא המשפחתי. 4.2 בתצהירו ציין התובע כי "ימים ספורים לאחר התאונה" החל "לסבול מהתקפי חרדה, מחשבות בלתי פוסקות על התאונה, מסיוטים בלילה..., מרגישות לרעשים, מעצבנות, מחוסר סבלנות לסובבים... ומחשש מנהיגה" (ראה סעיף 5 ל- ת/1), כאשר כל אלה גרמו לכך שלא הצליח לבצע את עבודתו בצורה ראויה כפי שביצע אותה בעבר (ראה סעיף 10 ל -ת/1). 4.21 התובע מבקש, איפוא, לקשור בקשר סיבתי ישיר את פיטוריו מ"הום סנטר" לאחר התאונה, כמו גם את הפסקת העסקתו במספר מקומות עבודה בהם עבד לאחר אירוע התאונה, לנכותו הנפשית בעקבותיה. 4.22 בחקירתו הנגדית נדרש התובע להתייחס לנסיבות עזיבתו את עבודתו במשטרה וב"הום סנטר", שתי העבודות בהן עבד לאורך שנים עובר לתאונה. לגבי עבודתו במשטרה אישר התובע כי פוטר בעקבות הגשת כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של קבלת שוחד - ש. עבדת גם לפני הום סנטר במשטרה? ת. כן. ש. פוטרת מהמשטרה, נכון? ת. כן. ש. הוגש נגדך כתב אישום בגין עבירות קבלת שוחד והורשעת? ת. כן" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) לגבי עבודתו ב"הום סנטר" אישר התובע כי פוטר בעקבות מערכת יחסים עם אחת העובדות - ש. למעשה מקום העבודה בזמן האירוע התאונה היה הום סנטר, נכון? ת. כן. ש. כמה זמן עבדת בהום סנטר? ת. 11 שנים. ש. זה נכון שעבדת בהום סנטר בין 2001 ל-2004 ופוטרת או התפטרת? ת. כן. פוטרתי. ש. אחר כך חזרת בחזרה לעבוד באותו מקום? ת. החזירו אותי לעבוד. ש. בדצמבר 2010 פוטרת מהום סנטר? ת. אכן. ש. למה? ת. היה לי קשר אפלטוני רומנטי עם אישה שעבדה במקום. זו סיבת פיטוריי. (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) ומשנשאל מדוע לא הביא גרסתו זו בפני המומחה, התקשה ליתן תשובה המניחה את הדעת- ש. מה שסיפרת למומחה, שעשית הכול שיפטרו אותך, בע' 2 לחוות הדעת הוא כותב מפיך (מצטט). לא סיפרת למומחה על היחסי ידידות בינך לבין ר', נכון? ת. אני עניתי לשאלות של המומחה. מה שהיה לו נוח לשאול, קיבל תשובה. ש. המומחה כותב שלוש מילים "דאג שיפטרו אותו". וביקש לשוב ולקשור בין נסיבות הפסקת עבודתו ונכותו בעקבות התאונה - "ת. בעקבות התאונה התחלתי להחסיר ימים. המצב הבריאותי שלי הלך והתדרדר ואז מתוך שעמום, כדי לתפוס את הרוגע שלי ולהתכנס בתוך עצמי, לא יכולתי לסבול יותר ולהיות במקום מבחינה נפשית, באירוע שחוויתי בו שני התקפים ועשיתי הכול להתכנס בתוך עצמי. התוצאה שהבחינו בזה מהר מאד, בשינוי הקיצוני, לפני ואחרי התאונה ולא הייתי יעיל. ש. לפני כעשר דקות כשנשאלת על נסיבות הפסקת עבודתך בהום סנטר התשובה שלך היתה שונה בתכלית. היתה תשובה שאגב מערכת מערכת היחסים האינטימית עם אותה אישה הופסקה עבודתך. עכשיו אני שומעת אופרה אחרת לגמרי. ת. אסביר לבימ"ש. מערכת היחסים שלי, הקרבה נגרמה ע"י המצוקה שלי, המקום היחיד שמצאתי בו נחמה זה אצל הגברת. אז כשנוצר הקשר וכשנהיה הקשר בינינו גם הנפשי וגם הרפואי והנחמה שמצאתי בה הובילו את המערכת שאני נסוג בתוך עצמי ואני מוצא הנחמה עם הבחורה הובילה את המערכת להבין שאני לא מתפקד. ש. בבקשה תענה לשאלת ביהמ"ש מתי החלה מערכת היחסים עם רותי? ת. בצורה הקרובה ביותר אחרי התאונה. לפני כן זה היה חצי שנה לפני התאונה. היינו חברים לעבודה, לא מעבר. לא רגש ולא כלום. ש. אדוני משוכנע שכל החברות היתה כמו עם כל עמית אחר? ת. כמו כל עמית אחר" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) 4.3 דומה כי אף בהתייחס לתפקודו של התובע בתא המשפחתי, קרי; לאחר שעות העבודה, נתגלעו סתירות ובקיעים בעדותו. בעוד שבבדיקתו טען בפני המומחה כי הוא חסר סבלנות ואינו קורא באינטרנט ("אין סבלנות לכלום, אין סבלנות לכלום, לא קורא באינטרנט" עמ' 5 ל- במ/1), הרי שבתצהיר עדותו הראשית ציין כי עם שובו מהעבודה הוא "גולש באינטרנט וצופה בטלוויזיה" ועל כן הפך "להיות חסר תועלת בבית" (ראה סעיף 24 ל- ת/1). 4.31 בחקירתו הנגדית ביקש התובע להסביר סתירה זו בעובדה ש"המצב הנפשי הוא לא מצב סטאטי. יש עליות וירידות. מותר לי יום אחד לראות טלוויזיה ויום אחד אין לי סבלנות לשבת. זה לא משהו שהוא שואל אותי יום יום שעה שעה" (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012). ולשאלת בית המשפט מדוע בחר שלא להציג בפני המומחה את "העליות והירידות" במצב הרוח, השיב כי "השיחה גלשה. כל מה שהמומחה שאל אותי עניתי לו. אני הונחיתי בשאלות שלו" וכן כי "התאריך של הבדיקה של המומחה, אוקטובר 2011, עברה שנה ומשהו. כל נכה עם מוגבלויות גם הוא יכול מידי פעם לנסות לראות מה הוא מסוגל ולמה לא" (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012). 4.4 התובע בחר מטעמיו שלא לקרוא לעדות עמיתים לעבודה / מעסיקיו ו/או בני משפחה כך שעדותו בכל הנוגע למגבלותיו התפקודיות בעבודה ובמשפחה נותרה עדות יחידה של בעל דין, על כל הנובע ומשתמע מכך. הימנעותו של התובע מהעדתם של עדים רלוונטיים עומדת לו לרועץ על פי ההלכה הנוהגת ולפיה "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית משפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736). 4.5 לא זו אף זו. ניסיונו של התובע לייחס את כל קורותיו במישור התעסוקתי לנכותו הנפשית בעקבות התאונה, אינה זוכה לתימוכין בקביעותיו של המומחה הרפואי. 4.51 המומחה בעדותו עמד על קווי אישיותו של התובע, התורמים, לשיטתו, בין השאר, תרומה ניכרת להגבלה בכושר עבודתו ומשכך מצא כי יש ליתן ביטוי בולט יותר בקביעתו את נכותו של התובע בעקבות התאונה לפגיעה בכישורים החברתיים מאשר לגריעה מכושר העבודה /ההשתכרות - "יש לו הגבלה מתמשכת בכושר העבודה בגלל אישיותו. הוא אדם שנכנס לכל מיני פינות, אולי שלא צריך להיכנס. ..." (עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) "אנחנו מדברים על איזשהו קו אישיותי שקיים לאורך השנים שמפריע לו בקשרים הבינאישיים" (עמ' 24 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) "אני חושב שאת המגבלות הנכותיות שלו יותר ייחסתי לחלק החברתי. התרשמתי שיש פה איזושהי הסתגרות, איזשהו קושי להיות בחברה. יכול שזה משליך במידה מסוימת, במידה קלה, גם על העבודה אך לא חשבתי שזה מעבר לאותם 5%" (עמ' 26 לפרוטוקול ישיבת יום 06.12.2012) 4.6 נוכח כל האמור לעיל ובשים לב להתרשמותי הבלתי אמצעית מעדות התובע, אשר הותירה בי רושם של ניסיון להאדיר ולהעצים את השלכות נכותו על תפקודו ברמות השונות (תעסוקתי וחברתי), אין בידי לקבל טענתו לפיה יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על 10% (ראה סעיף 38 לסיכומי התובע) וסבורה אני כי זו אינה עולה על נכותו הרפואית. (לאבחנה בין "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות" ראה: 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799 ואילך) 5. ראשי הנזק התובע עתר לפיצוי במספר ראשי נזק - כאב וסבל, הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת הזולת, הפסד שכר לעבר ולעתיד. 6. כאב וסבל התובע בסיכומיו עותר לפיצוי בגובה של 10% מהסכום המקסימאלי, בהתאם להוראת תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976. דומני כי בנסיבות המקרה כפי שנתבררו בפני ובשים לב לקביעתו של המומחה לרבות ובמיוחד לשיעור הנכות הזמנית (20% מחצית כתוצאה מהתאונה למשך שנה) שנקבעה לתובע בעקבות החבלה בתאונה, לטיפולים הנפשיים והתרופתיים להם נדרש ויידרש בעתיד, מוצאת אני לעשות שימוש בסמכותי ולהעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע על סך של 13,662 ₪ נכון למועד פסיקתי (פיצוי בשיעור 10% נכות בהפחתת גיל). 7. הוצאות רפואיות / נסיעות לעבר ולעתיד 7.1 בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) ציין התובע כי בעקבות התאונה נגרמו לו "הוצאות עבור דמי השתתפות בטיפולים רפואיים (כגון המפגשים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים), בדיקות רפואיות, התרופות הפסיכיאטריות הרבות אותן הוא נאלץ ליטול, והוצאות נסיעה עבור טיפולים רפואיים ובדיקות". 7.2 התובע צרף לתצהירו קבלה אחת בלבד המעידה על תשלום סך של 53 ₪ לד"ר שקד ג'נט בגין טיפול פסיכיאטרי (ראה קבלה/ חשבונית מס' 1203 מיום 23.02.10 - צורף כנספח ל-ת/1). שתי הקבלות הנוספות, אשר צורפו לתצהיר הינן בגין צילום החומר הרפואי אשר צורף לכתב התביעה ואינן בבחינת הוצאה רפואית (ראה קבלות מס' 0696 על סך 82 ₪ וקבלה מס' 1119 על סך 84 ₪). התובע לא צרף קבלות המעידות על תשלום בגין טיפולים פסיכולוגיים, רכישת תרופות ו/ או נסיעות בגין התאונה. 7.3 עם זאת, על יסוד קביעתו של המומחה כי מצבו הנפשי של התובע החמיר עקב התאונה ובשל כך נזקק הוא ויזקק לטיפול פסיכיאטרי (עלותו פורטה בחוות הדעת - במ/1) ולטיפול תרופתי קבוע, מוצאת אני להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בגין העבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪ נכון למועד פסיקתי. 8. עזרת זולת עבר ועתיד 8.1 התובע נשוי ואב לשלושה ילדים. לטענתו מאז התאונה הפסיק "לבצע עבודות תחזוקה בבית" ומשאין באפשרותו "להעסיק עוזר או עוזרת אשר יבצעו את כל המטלות" שנהג לבצע, מוטל "עול זה " על בנו ובתו המתגוררים עמו (ראה סעיפים 24, 26 ל-ת/1). 8.2 דומה כי התשתית העובדתית שהונחה בהתייחס לראש נזק זה דלה ביותר. התובע לא קרא לעדות מי מבני משפחתו לתמיכה בטענה זו, על כל הנובע והמשתמע מכך. אציין כי להערכתי מירב העזרה לה נזקק התובע ויזקק בעתיד באה בגדר אותה עזרה המצופה מבני משפחה בצוק העיתים ואשר אינה בת פיצוי (ראה: ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580). 8.3 במצב דברים זה ובשים לב לשיעור הנכות שנקבעה לתובע ולהיבטיה התפקודיים, מוצאת אני לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה בגין העבר ולעתיד לבוא בסכום גלובאלי של 7,500 ₪ נכון למועד פסיקתי. 9. הפסד השכר לעבר ולעתיד 9.1 בסיס השכר לחישוב הפסדי השכר שכרו החודשי של התובע עובר לתאונה עמד על סך של 8,797 ₪ (ע"פ טופס 106 לשנת 2009). שכר זה משוערך על דרך ההצמדה עומד על סך של 9,362 ₪ ובניכוי מס הכנסה על סך של 8,238 ₪ נכון למועד פסיקתי. 9.2 הפסד שכר לעבר 9.21 התובע עתר בסיכומיו לפיצוי גלובאלי בגין הפסד שכר בשנת 2010 (השנה בה ארעה התאונה) ובגין השנים 2012-2011 עתר הוא לפיצוי בגין הפרשי שכר בפועל. עתירתו זו סומכת על הטענה כי התקשה להתמיד במקומות העבודה לאחר התאונה בשל מגבלותיו התפקודיות. 9.22 עובר לתאונה, כמו גם מספר חודשים לאחריה, עבד התובע כקצין ביטחון בחברת "הום סנטר". התובע בחר שלא לצרף תלושי שכר ותחת זאת הציג טופסי 106 לשנת 2009 ו- 2010 בלבד. כמו כן לא הוצגו אישורי מחלה, אישורים על היעדרות מהמעסיק כתוצאה מהתאונה ובסמוך לאחריה. התובע פוטר מעבודתו זו בחודש דצמבר 2010. 9.23 החל מחודש 12/2010 ועד לחודש 04/2011 עבד התובע בעבודת שונות ואף קיבל דמי אבטלה במשך שלושה חודשים ( ראה נספח ב' ל-ת/1). ביום 28.04.2011 החל התובע לעבוד בחברה "שכולו טוב" למשך שלושה חודשים והשתכר בממוצע סך של 8,349 ₪ (ראה אישור העסקה צורף כנספח ב' ל-ת/1). בהמשך עבד התובע כקצין ביטחון בחברת "אופיס דיפו" למשך שנה (07/2012-08/2011) כששכרו הממוצע לשנת 2011 עמד על סך של 8,255 ₪ ולשנת 2012 על סך של 8,000 ₪. 9.24 כיום עובד התובע בחברת "סוסנה מובניג" ומשבחר לצרף לתצהיר עדותו הראשית תלוש שכר אחד בלבד לחודש 08/2012 (התובע החל לעבוד ביום 19.08.2012 ותצהירו נחתם ביום 11.10.2012), הרי שלא ניתן לקבוע מהו שכרו כיום ואם חלה ירידה בשיעור השתכרותו. 9.25 בשים לב לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע לאחר התאונה (ללא כל קשר עימה), לשיעור הנכות הזמנית והצמיתה כפי שנקבעה על ידי המומחה, כמו גם לטיבה, כפי שהובהר בהרחבה לעיל (ראה פרק "הנכות התפקודית"), אין בידי לזקוף את מלוא הפסדי השכר הנטענים לחובת נכותו של התובע בעקבות התאונה ודומה עלי כי יש בהם כדי לשקף, בין השאר, גם את מצבו הרפואי של התובע ללא כל קשר עמה. לפיכך סבורה אני כי בנסיבות העניין נכון וראוי יהיה לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסד שכר מיום התאונה ועד להיום בסכום גלובאלי של 9,500 ₪ נכון למועד פסיקתי. 9.3 הפסד שכר לעתיד בנסיבות העניין כפי שבאו בפניי ולאור כל קביעותיי לעיל, לרבות לגילו של התובע בעת שנפגע (54) וכיום, מוצאת אני לפסוק לו פיצוי גלובאלי בסך של 25,000 ₪ נכון למועד פסיקתי, אשר יהא בו כדי לשקף את הפסד ההשתכרות בעתיד כתוצאה מהתאונה. 10. סוף דבר לאור כל האמור לעיל מחייבת אני את הנתבעת לשלם לתובע 1 את הסכומים המפורטים לעיל בצירוף הוצאות משפט (אגרת משפט + חלקו של התובע בשכר טרחתו הכולל של המומחה בהליך זה) ושכ"ט עו"ד על פי הוראות הדין. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.תאונת דרכיםמכות יבשות