נטל ההוכחה בביטוח רכב: בע"א (חי') 3116/04 יעקב כרסטני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 18.1.2006), התייחסה כב' השופטת ש' וסרקרוג לגישות הקיימות בפסיקה בנוגע לנטל ההוכחה: "...כאשר מדובר ב"מקרה ביטוח" הכולל מעצם הגדרתו אלמנט שלילי, כמו למשל גניבה, שעל פי הגדרתו בסעיף 383 לחוק העונשין מכיל את האלמנט של "בלי הסכמת הבעל" הרי שעל המבוטח להוכיח גם אלמנט שלילי זה ... גישה אחרת הייתה שאין מקום להבחנה בין סוגי הביטוח, וכי בכל מקרה על המבוטח להוכיח שלא הוא גרם למקרה הביטוח ... גישה אחרת - שלישית ... טענות שהמבוטח פעל במתכוון או שהגיש תביעה בכוונת מרמה, הם חריגים לכל פוליסה בין אם מדובר בעבירה פלילית ואין אם לאו" (שם, עמ' 12 - 13). בסופו של יום, הצטרפה כב' השופטת וסרקרוג לגישה השלישית, זו אשר הועלתה על ידי הנשיא מ' שמגר ופסקה כי: "...ניתן לומר שאין אדם גונב אצל עצמו. ברוב המקרים מי שמדווח על גניבה לא היה לו יד בביום הגניבה, ואם מבקש המבטח לסתור הנחה כזו מחובתו להרים הוא את נטל השכנוע" (שם, עמ' 14). בתא"מ (י-ם) 12116-08-11 עבד אלסלאם חירבאוי נ' חסן קרעין (ניתן ביום 10.5.2012), דן בית המשפט בטענת בעל דין לפיה: "...הוא לא נהג ברכב, שכן הרכב נגנב ממנו זמן קצר טרם התאונה לה טוען התובע. הנתבע טוען כי החנה את הרכב ליד ביתו ולא ידע שהרכב נגנב ממנו..." (שם, עמ' 2). בית המשפט פסק כי: "...על בעל הרכב הפוגע להוכיח מי נהג ברכב או כי הרכב נלקח ממנו ללא הסכמתו או ידיעתו. ואף עליו לעמוד בדרישת היסוד העובדתי של ס' 383 (מהי גניבה) לחוק העונשין התשל"ז-1977 ולהוכיח את טענת הגניבה בראיות מוצקות..." (שם, עמ' 3). בתא"מ (שלום ת"א) 43131-08 ניצה פרחן ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (ניתן ביום 28.10.2010) נפסק כי: "בהתאם לפסיקה, רובץ נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח על המבוטח. נטל זה נשאר עליו עד הסוף. על המבוטח להוכיח את התשתית הראייתית הראשונית של אירוע הבטוח ואז עובר הנטל אל המבטח להראות כי מקרה הבטוח אירע במעשה מכוון של המבוטח (ראה ע"א 391/89 וייסנר ואח' נ' אריה חברה לבטוח בע"מ פ"ד מ"ז (1) 837, ע"א 78/04 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, ע"א 1845/90 סיני נגד מגדל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (5) 661)." (שם, עמ' 2). בהקשר זה אציין ש"ההלכה היא שהתנהגות בלתי זהירה של המבוטח תפטור את המבטח מחבותו על פי הפוליסה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד - הוא שהמבוטח סטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הנדרשת; והשני- הוא שהמבוטח התנהג מתוך מצב נפשי של פזיזות או של אי איכפתיות ... נטל ההוכחה של התגבשות שני התנאים האמורים חל על המבטח" (ר' ת"א (ב"ש) 22031-04-10 סרוסי נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ, עמ' 2, (ניתן ביום 10.5.2012)). באופן דומה מבאר אף המלומד ירון אליאס בקובעו כי "כל תניה אשר יש בה כדי לשלול או לצמצם אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על ידי הפוליסה, מהווה "סייג" כמשמעותו בדיני הביטוח" (אליאס בעמ' 638). בתא"מ (פ"ת) 28161-04-11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' קרפאי (ניתן ביום 12.6.2012) התייחס בית המשפט לאופן בו מיושמת בחינת התנאים דלעיל ונפקות ההכרעה בבחינתם, עת פסק כי: "סקירת הפסיקה מעלה, כי קיימת התייחסות שונה ממקרה למקרה. כך לדוגמא...קבע בית המשפט כי מחזיק ברכב לא התרשל, למרות שהותיר את מפתחות הרכב בתוך מתג ההתנעה, מאחר ובכל הזמן הרלוונטי שמר על קשר עין עם הרכב ועמד במרחק מטרים ספורים ממנו בלבד. מנגד, בנמצא פסיקה הקובעת כי שוכר רכב התרשל גם במקום שבו הותיר את מפתחות הרכב בארון, אולם הארון לא היה נעול..." (שם, עמ' 3). רכבנטל ההוכחהביטוח רכב