סיבוב קרסול בירידה מהאוטובוס

דוגמא לפסק דין בנושא סיבוב קרסול בירידה מהאוטובוס: התובעת ילידת 1959, עותרת לחייב את הנתבעת - מבטחת השימוש באוטובוס לפצותה בגין נזקי גוף שאירעו לה בתאונת דרכים מיום 23/002/2005 התביעה היא בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:"חוק הפיצויים"). בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22/03/2012 (בע"א 46489-03-11) להלן פסק - הדין המשלים בשאלת הנזק: לבדיקת התובעת מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר ישראל דודקביץ (להלן: "המומחה") אשר העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בגין הפגיעה הרצועתית, המלווה בהגבלה קלה בהנעת מפרק הקרסול ובהגבלה קשה בתנועות הסובטאלאריות ובכאבים על 20% לפי סעיף 49 (2) ו' בהתאמה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1967 (להלן:"התקנות"). ב"כ הצדדים נמנעו מלהעמיד את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט במבחן החקירה הנגדית, דבר המלמד, כי אין מחלוקת בין הצדדים על המסקנות והממצאים שבחוות הדעת ובהתאם לכך, השאלה שבמחלוקת היא שאלת הנזק. עיקר העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי : התובעת ילידת 1959, נשואה ואם לארבע בנות, בעת התאונה היתה התובעת כבת 46 שנים, כיום היא בת 53 מאז התאונה חלפו 87 חודשים. ביום התאונה הועברה התובעת לבית החולים בילינסון, שם נבדקה בחדר המיון עקב חבלה בקרסול שמאל בעת ירידה מאוטובוס. בבדיקתה נמצאו נפיחות ורגישות לטרלית ומדיאלית בקרסול שמאל, שלוו בהגבלת תנועה ניכרת, כמו כן נמצאה רגישות גם בבסיס מסרק 5. היא שוחררה באבחנה של נקע בקרסול ובהמלצות לחבישה אלסטית, רגל מורמת ולמנוחה של 5 ימים. בתאריך 27/02/2005 נבדקה התובעת שוב בחדר המיון, עקב אותה חבלה ובשל אותן תלונות לעיל, בדיקתה הגופנית הייתה דומה. התובעת שוחררה באבחנה של נקע בקרסול ובהמלצות לחבישה אלסטית, רגל מורמת ולמנוחה של 5 ימים. בהמשך התובעת הייתה במעקב רציף בשל אותן תלונות, ללא שינוי מהותי בממצאי הבדיקה הגופנית, היא הופנתה לבדיקת CT, MRI, US ומיפוי עצמות. התובעת שהתה בחופשת מחלה מאושרת מיום התאונה ועד לתאריך 23/05/2005. בתשובת מיפוי עצמות מתאריך 14/03/2005 לא הודגמו שברים. הודגמה בצקת ברקמות רכות סביב הפטישונים. בדיקת US לקרסול שמאל מתאריך 17/04/2005 הדגימה פגם היפואקוגני קטן באזור הסינדסמוזיס, המחשיד לקרע של הרצועה הטיביופיבולרית הקדמית. כן הודגמה תמונה המתאימה לקרע של ה- ATFL, בנוסף הודגמה בצקת רקמות רכות מסביב לפטישון הלטרלי, שאר הבדיקה פוענחה כתקינה. בתשובת בדיקת MRI מתאריך 01/05/2005, נקבע, כי קיים מצב לאחר חבלה ליגמנטרית מורכבת עם קרע של הרצועה הטלופיבולרית, קרע חלקי של הרצועה הטיביופיבולריות, קרע של הרצועה הקלקנאופיבולרית, קרע של הדלטואיד ושל ה - Spring ligament, שבר ללא תזוזה בראש התאלוס המדיאלי ונוזל במפרק הקרסול. התובעת טופלה באופן ניסיוני בקיבוע הקרסול במגף גבס מתאריך 17/06/2005 ועד לתאריך 21/07/2005 ולאחר מכן הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה, למרפאת כאב ולמרפאת כף רגל לצורך המשך טיפול. (הממצאים הרפואיים לעיל שעלו מתוך המסמכים הרפואיים סוכמו על ידי המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, עמ' 4-5). עיקר טענות הצדדים בסיכומים : בין הצדדים ניטשה מחלוקת בשאלה האם האירוע שבמהלכו נפגעה התובעת מהווה גם תאונת עבודה אם לאו וכן בשאלת גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת ? באשר לשאלה הראשונה שבמחלוקת בדבר היות התאונה תאונת עבודה, טוענת התובעת, כי לא הובאה ראיה הסותרת את גרסתה לפיה אין המדובר בתאונת עבודה, וכי בכל מקרה גם לאחר שמיעת העדויות בתיק, העדים לא תמכו בתיאוריה זו הנטענת על ידי הנתבעת. התובעת עותרת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה באירוע נשוא התובענה, לטענתה משך תקופה ארוכה היא לא יכלה לדרוך על רגלה, ובעקבות כך הופנתה לטיפול כאב באמצעות TENS וכי מאז התאונה היא לא כשירה לעבודתה בהתאם לאישור הרפואי מהמחלקה לרפואה תעסוקתית. עוד נטען, כי מאז התאונה אין התובעת יכולה להלך על רגלה ומשתמשת במקל מסעד באופן קבוע, ובעניין זה היא מפנה את בית המשפט לחקירת עד הנתבעת, אשר צילם את התובעת במהלך הליכה כאשר התובעת מדדה על רגלה ומשתמשת במקל מסעד התומך בהליכתה. מוסיפה התובעת וטוענת להשפעת הנכות על תפקודה ובעיקר לעובדה, כי היא אינה יכולה לחזור לעיסוקה כמנקה בתים כפי שעשתה עובר לתאונה. לטענתה, אין כל ספק, כי מניתוח מצבה הרפואי ומגבלותיה הרפואיות כפי שנבחנו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, אין היא יכולה להתהלך באופן עצמאי ללא מסעד מקל הליכה, ואינה יכולה לבצע מלאכות בית הכרוכות בעמידה כולל שטיפה, ניקיון, בישול וכביסה שלצורך ביצוען היא נעזרה בבנותיה. מנגד לטענת הנתבעים, התאונה הינה תאונת עבודה. את עיקר יהבם להוכחת טענה זו הם תולים על חקירתה של הגב' עליזה כדורי ע"י החוקר מטעמה מר אילן צדקה אשר תועדה בתקליטור ותמליל, ובהמשך על עדותה של הגב' עליזה בפני בית המשפט. נוסף טוענים הנתבעים, כי כושר השתכרותה של התובעת עובר לתאונה לא הוכח, ואף לא פירטה בתצהירה את שמות אלה אצלם עבדה עובר לתאונה, את תדירות עבודתה אצלם (פעם בשבוע? פעמיים וכו'), את כמות שעות העבודה בכל פעם ואת השכר ששולם לה, ואף לא הובאו לעדות מי ממעסיקיה הקודמים. נטען, כי על אף שבחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי דיווחה על הכנסותיה בצורה מסודרת לרשויות המס, אלא שהתובעת לא הביאה כל דיווח או שומה והיא נמנעה מהבאת הנתונים על השתכרותה, מכאן המסקנה המתבקשת מכך שלא דיווחה כלל או שדיווחה על פחות מהשתכרותה בפועל. עוד נטען, כי לתיק מוצגי התובעת צורפה טבלה המתיימרת לרכז את הנתונים לגבי אותם אלה שהתובעת נתנה להם שירותי משק בית, כאשר לא ברור ממתי עד מתי היה הדבר, שכן בטבלה נאמר מתי החלה לכאורה לעבוד אצל כל אחד ואולם לא צוין מתי סיימה. עוד נטען, כי ב"כ הנתבעים התנגד לקבילות מסמכים אלה, ולעניין הוכחת השתכרות התובעת ושיעורה נותרנו עם תעודת עובד הציבור (ת/3) מטעם המוסד לביטוח לאומי שהוגשה על ידי התובעת אשר לפיה עולה, כי השתכרותה של התובעת בשנים שקדמו לתאונה - 2001-2004 הייתה כ- 1,881 ₪ לחודש בממוצע. לסיום טענו הנתבעים, איש לא יכחיש כי נכותה של התובעת היא נכות של ממש המגבילה אותה, אולם בין הגבלה כאמור, ובין התיאורים של התובעת כאילו היא איננה מסוגלת למאום - רב המרחק בלשון המעטה, נוסף הנתבעים עקבו אחרי התובעת (נ/4; נ/5) והיא נצפתה מתניידת באופן חופשי גם אם בעזרת מקל הליכה, למרחקים של ממש (מאות מטרים) עושה קניות וכו' הכל לבדה. דיון והכרעה; אדון בשאלות שבמחלוקת כסדרן; האם מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ? כידוע, הנטל להוכיח שתאונת דרכים היא גם תאונת עבודה מוטל על הנתבעת. על הנתבעת לשכנע כי במאזן ההסתברויות סביר יותר שהתאונה היא גם תאונת עבודה מאשר שהיא אינה תאונת עבודה. לטעמי הנתבעים הרימו נטל זה. העדות המרכזית בשאלה זו הינה עדותה של הגב' עליזה כדורי, אשר נחקרה על ידי חוקר מטעם הנתבעים ומסרה את הדברים הבאים (עדותה תועדה בתקליטור ותמליל שיחה אשר הוגשו וסומנו (נ/7 ו- נ/8) והעדה הגב' עליזה זיהתה את הקול שלה בתקליטור). (בעמוד 3, שורות 18-28) אילן: בזמנו, היה אצלך חוקר של הביטוח, עליזה כדורי: היו, היו. אילן: היה אצלך מישהו, ואת אמרת לו שבזמן שרחל היה לה תאונה היא הייתה בדרך לפה ובעלה התקשר אלייך, עליזה כדורי: נכון נכון. ... אילן: מה היה הסיפור בדיוק ? עליזה כדורי: אני לא יודעת. באותו יום הייתה צריכה לבוא אלי. (בעמוד 4, שורות 2-4) עליזה כדורי : אז בעלה צלצל, אילן: כן. עליזה כדורי: ואמר לי: רחל, יש לה תאונה, היא לא יכולה לבוא. זהו. .... ובשורות 18-21 עליזה כדורי: באמת עבדה מלא, הוא צלצל אליי בבוקר ואמר לי: עליזה, רחל לא יכולה לבוא, יש לה תאונה. אילן: מי זה בעלה, איך קוראים לו? עליזה כדורי: לא הרצל, הרצל אחיו. הוא, אני לא יודעת. אח שלו הרצל אני יודעת. בהמשך התמליל גב' עליזה כדורי חוזרת על תשובתה לפיה באותו יום שבו אירעה התאונה התקשר בעלה של התובעת והודיע לה, כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ועל כן היא לא תוכל לבוא לעבודה במספר הזדמנויות, ראו (בעמוד 5, שורות 15-17), (בעמוד 6, שורות 4-5 וכן בשורות 21-26), (בעמוד 7, שורות 4-18), (בעמוד 8, שורות 8-14 וכן 27-28), (בעמוד 9, שורות 1-8 וכן 20-28), (בעמוד 10, שורות 27-28), (בעמוד 11, שורות 3-11). ולעומת זאת, בישיבת בית המשפט מיום 01/07/09 שהתקיימה בביתה של העדה (מפאת מצבה הרפואי לא ניתן לזמנה לעדות בבית המשפט) מסרה את הדברים להלן: ש.ת. אני לא יודעת צלצלו אלי בעלי ואמר לי רחל היה לה תאונה והיא לא יכולה לעבוד זה מה שאני יודעת. לא זוכרת אם הייתה צריכה לעבוד אצלי או לא. היו אצלי 2-3 בחורים הראשון בא אחרי שנה, את מכסה על הקליינטים שלך מה מכסה ? מה אמרתי ? ... ש.ת זה הקול שלי, אני אמרתי בעלה צלצל אלי והודיע לי שיש לה תאונה. אם אתה רוצה להגיד לי שבעלה אמר לי שהייתה בדרך לעבודה או שבכלל היה לה תאונה. אני לא יודעת...כמה אני יכולה לזכור...בעלה אמר צלצל והודיע שרחל הייתה לה תאונה ולא תבוא לעבודה אם אתם רוצים לדעת אם הכוונה שיש לה תאונה בדרך לעבודה אלי או תאונה בכלל זה אתם תחליטו. אני אגיד לך אם אתה רוצה לשאול אותי באיזה יום עובדת אצלי באותו זמן לא זכרתי עד שצלצל אלי אני נזכרתי שאני מזמינה עוזרת ביום א' לעבוד אפילו אני לא זוכרת באיזה יום היה לה תאונה. כל יום ראשון פעם בשבוע קבוע מ- 8:00 - 12:00. ... ש. אני מקריא לך קטעים נבחרים מדברים שאמרת לחוקר ... כי באותו יום היא הייתה בדרך אליך לעבודה עמ' 5, שורות 15-17 עמ' 6 שורות 5-4 עמוד 7 שורות 8-7. ת. יכול להיות אבל אם לא זכרתי באיזה יום היא עובדת אצלי איך אני יכולה לומר שבאותו יום .... ש.מקריא לך קטע נוסף מע' 7 שורות 26-25 מקריא לך עמ' 8 שורה 27. ת. אני לא יודעת באיזה יום. אם כן, עדותה המאוחרת של העדה גב' עליזה כדורי עומדת בסתירה חזיתית וגמורה לדברים שמסרה לחוקר מטעם הנתבעת. ההסברים שניתנו על ידי העדה לפער הבולט בין עדותה הנוכחית (החופפת את גרסת התובעת) ובין התשובות שמסרה בזמן אמת לחוקר, אינו משכנע. ניכר בה בעליל, כי היא מבקשת לסייע לתובעת על רקע ההיכרות רבת השנים בין התובעת לבין העדה ויחסי הקרבה ממש כפי שהעידה ביתה של התובעת בחקירתה ביום 25/06/05 "אני מכירה את עליזה. גדלתי אצלה..אני מכירה אותה המון שנים ..היא כמו סבתא שלי". התוצאה היא איפוא שאני מקבל את גרסת הנתבעת לפיה התאונה היתה תאונת עבודה. כשכל נתוני היסוד לעיל לפנינו אפנה לדון בשאלת גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת עפ"י ראשי הנזק הנתבעים; ההיבט הרפואי; כאמור לעיל, להוכחת פגימותיה של התובעת תוצאת התאונה מונה ד"ר ישראל דודקביץ כמומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו קובע המומחה "בבדיקתה הגופנית נמצאה התובעת מהלכת בצליעה ונעזרת בקב ובתומך קרסול. היא מתקשה מאוד בעמידה על רגל אחת. קיימת נפיחות בקרסול שמאל, המלווה ברגישות ניכרת. קיימת הגבלה קלה בהנעת מפרק הקרסול, עם הגבלה קשה בהנעת המפרק הסובטאלארי. בהדמיה ניתן לראות כי קיימת פגיעה במספר רצועות בקרסול, כולל גם בסינדסמוזיס. ובחומר הרפואי, קיים תיעוד לגבי החבלה הנדונה ללא תיעוד רלבנטי קודם. קיים רצף טיפולי, כולל ניסיון טיפולי בגבס עם ממצאים בבדיקה הגופנית, הדומים לממצאים שנמצאו על ידי. עוד קובע המומחה, כי לאור העובדה שהתובעת מועמדת לעבור ניתוח בקרסול, הרי שאם אכן תעבור ניתוח, ייתכן שיחול שינוי במצבה ולפיכך יהיה מקום לבדקה בשנית לפחות כשנה לאחר הניתוח, על מנת להעריך את נכותה הצמיתה העדכנית. לאור זאת, העמיד המומחה את נכותה הצמיתה של התובעת בשל הפגיעה הרצועתית, המלווה בהגבלה קלה בהנעת מפרק הקרסול ובהגבלה קשה בתנועות הסובטאלאריות ובכאבים, המגבילים אותה בהליכה, בעמידה והמאלצים אותה להשתמש באביזרי עזר. על 20% לפי סעיף 49(2) ו' בהתאמה לתקנות. בתשובות לשאלות ההבהרה ששוגרו מטעם ב"כ הנתבעים המומחה השיב : מטרת הניתוח האמור היא לתקן את הרצועות הצדדיות בשלב ראשון, וזאת על ידי הכפלה של הפציה או העברת גיד הפרונאליס הקצר, או בטכניקות נוספות. סוג הניתוח נקבע סופית הן לפי הבדיקה הקלינית והן לפי ההדמיה שנעשית לפני הניתוח ואף בהרדמה, כדי לבדוק האם יהיה צורך גם בשחזור ה- CFL ובתפירה של הסינדסמוזיס ובחיזוקו. עוד השיב המומחה, כי סיכויי השחזור של הרצועות הצדדיות הם טובים אך כל צורך בתיקון נוסף כמו תיקון הסינדסמוזיס או ה- Spring ligament מגדילים את מורכבות הניתוח ומפחיתים את סיכויי ההצלחה. ובאשר לסיכונים שבניתוח האמור, המומחה הסביר, כי מעבר לסיכונים הרגילים לצד כל ניתוח קיים סיכון של פגיעה גרמית בטאלוס ובפטישון הלטרלי שכן חלק מהניתוח מתבצע בקידוח וקיבוע בתוך העצמות. כן תיתכן פגיעה עצבית או וסקולרית ו/או החלשת הכוח הפרונאלי, בשל השימוש בגיד הפרונאליס הקצר לצורך השחזור. באשר לנכות שתיוותר לאחר הניתוח, המומחה השיב, כי שיעור הנכות לא ישתנה כנראה משמעותית, שכן קרוב לודאי עדיין שיישארו מגבלה מסוימת בטווחי התנועה ורגישות במפרק הקרסול ובמפרק הסובטאלארי. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה האורטופדי. מכאן לאחר עיון בחוות הדעת אני קובע, כי בפני המומחה עמדו כל המסמכים הרלוונטיים שחוות הדעת נסמכת עליהם, התרשמתי כי החלטת המומחה ניתנה בהסתמך על המסמכים האמורים ובדיקת התובעת ומסקנתו ניתנה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות מכאן שיש לאמץ את הממצאים והמסקנות שבחוות הדעת ולאור זאת אני קובע את נכותה הרפואית של התובעת על שיעור 20 %. הנכות התפקודית בקצירת האומר אני קובע, כי המדובר בנכות אורטופדית אשר מעצם טיבה וטבעה הינה בגדר נכות תפקודית, במיוחד כשמדובר בתובעת חסרת השכלה העובדת בעבודות פיזיות. בנסיבות העניין, ראיתי להעמיד את שיעור נכותה התפקודית של התובעת בהתאמה לנכותה הרפואי, קרי בשיעור 20 % נכות. דיון בראשי הנזק כאב וסבל התובעת עותרת לפצותה בראש נזק זה בסך 31,873 ₪, על בסיס נכות בשיעור 20 %, הנתבעים בסיכומיהם טוענים שיש לערוך חישוב על בסיס 20 % נכות בניכוי גיל, ללא שנקבו בסכום. אני קובע, כי בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו - 1976, על בסיס נכות בשיעור 20 % (ללא אשפוז) ובניכוי גיל תפוצה התובעת בראש נזק זה בסך 34,076 ₪ נכון להיום. הפסד השתכרות לעבר התובעת בסיכומיה טוענת, כי הכנסותיה עובר לתאונה כמנקה בתים הגיעו לכ- 6,000 - 7,000 ₪ בחודש. עוד לטענתה, היא עבדה בשכר של 150 ₪ ל- 4 שעות עבודה ולמעשה 300 ₪ ביום (שני מקומות עבודה) משך 5 ימים בשבוע, וביום ו' (מקום עבודה אחד), סך הכל 1,650 ₪ בשבוע ובחודש כ- 7,425 ₪. נטען, כי ברור לכל כי אין התובעת יכולה הייתה להמשיך בעבודתה, ואינה יכולה להמשיך בעבודתה בשל מגבלותיה הרפואיות והתפקודיות ויש לראות בתובעת כבלתי מסוגלת לעבוד, וכי הפסדיה הנם לכל הפחות בשיעור 6,000 ₪ לחודש בערכי שנת 2005. באשר לחישוב, התובעת עותרת לפיצוי בתקופת אי הכושר שאושרה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בסכום של 44,496 ₪, בהתאם לבסיס שכר של 5,500 ₪ כשהוא משוערך (7,416 ₪) למשך 6 חודשים. עוד נטען, כי לאחר התאונה ועד היום ועד לסיום תוחלת חיי העבודה, אין התובעת מסוגלת לעבוד בעבודתה, או במלאכה המתאימה לכישוריה. מדובר באישה שאינה יודעת קרוא וכתוב, ואשר פרנסתה הייתה על בסיס עבודה פיזית וכיום אינה מסוגלת לעשות כן. בנסיבות אלה היא טוענת להפסדים מלאים אשר לצורכי החישוב היא מוכנה להניח שכר מינימאלי בסך 4,000 ₪ בערכי שנת 2005 ובשערוך (5,393 ₪) סך של 300,008 ₪. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעת המומחה, עדות התובעת וכלל הראיות שוכנעתי לפצות את התובעת בראש נזק זה כדלקמן: עיסוקה העיקרי של התובעת עובר לתאונה הינו ניקיון בתים, עפ"י עדויות התביעה (גב' אליה פומלנס, שרה יוסף ורוזן אתי) אני קובע את שכרה היומי של התובעת על סך 240 ₪ לפי תעריף של 30 ₪ לשעה ויום עבודה של 8 שעות. אם כי, אין בפני בית המשפט עדות של כל המעסיקים שהעסיקו את התובעת, אולם בעדותם של המעסיקים שהעידו בפועל נראה לי, כי הקביעה לפיה התובעת עבדה 5 ימים בשבוע הינה סבירה בנסיבות העניין. מכאן שכרה החודשי של התובעת בהתאם לקביעות דלעיל יעמוד על סך 5,760 ₪ (לפי 24 יום עבודה בחודש). עפ"י קביעת המומחה מטעם בית המשפט, התובעת שהתה באי כושר מלא (100 %) לתקופה של 6 חודשים מיום התאונה. לפיכך התובעת זכאית לפיצוי בגין תקופה זו בסך 34,560 ₪. בהמשך מתום תקופת אי הכושר ועד היום, התובעת לא חזרה למעגל העבודה לא לעבודתה ולא לכל עבודה אחרת בטענה, כי אין היא מסוגלת לעבוד בעבודה או בכל מלאכה אחרת המתאימה לכישוריה. אין ספק, כי פגיעה בקרסול היא פגיעה תפקודית שאין להקל ראש בהשפעתה הפוטנציאלית על כושרה של התובעת לעבוד. ייתכן מאוד, כי התאונה והשלכותיה המיידית שהיו חמורות במיחוד וכן הנכות שנותרה לה, תרמו במידה מסוימת לעובדה שהתובעת לא חזרה לעבודה, אך בכל מקרה יש לקבוע, כי אין המדובר בתרומה מוחלטת. לא שמעתי מפי התובעת, טענה לפיה נעשה ניסיון כזה או אחר לחזור לעבודתה או ניסיון לחפש עבודה אחרת המתאימה לכישוריה, עבודה שמתבצעת בישיבה. נוסף לא שמעתי מפיה שנעשתה כל פניה ללשכת התעסוקה לצורך זה. מכאן שאינני מקבל את טענת התובעת לפיה יש לפסוק לתובעת הפסדים מלאים, ובמקום זאת אני מעדיף לפסוק את הפיצויים בהתאם לגובה נכותה התפקודית של התובעת כפי שנקבע, והכל בהתאם לחישוב האקטוארי להלן : (גובה שכרה של התובעת שנקבע לעיל, 5,760 ₪ * נכות תפקודית בשיעור 20% * התקופה - מתום אי הכושר - עד היום משך 81 חודש = 93,312 ₪. סה"כ הפסד השתכרות לעבר עד היום - 127,872 ₪. הפסד השתכרות לעתיד התובעת בסיכומיה עותרת לפיצוי על בסיס שכר מינימאלי של 3,000 ₪ לחודש ובהיוון מתאים עד תום תוחלת חיי העבודה של התובעת כפי שנטען עד הגיעה לגיל 70 ובסה"כ סך 540,932. עוד טוענת התובעת, כי בית המשפט יתבקש לקבל חישוב זה של הפסדי השכר לאור העובדה כי התובעת הנה בגיל מבוגר שאינה יכולה להסב מקצועה למקצוע אחר, בהעדר הכשרה והשכלה מתאימה. כאמור לעיל, התובעת ילידת 1959, יען נותרו לה 9 שנות השתכרות עד הגיעה לגיל 62 שנים, לא שוכנעתי, כי אלמלא התאונה תוחלת חיי העבודה של התובעת הינו עד הגיעה לגיל 70 ומכל מקום לא הובאו ראיות להוכחת טענה זו, מכאן שיש לקבוע כי לכל היותר התובעת הייתה מתמידה בעבודתה עד הגיעה לגיל 62 שנים. באשר לגובה השכר, נראה לי שהסכום המוצע על ידי התובעת בסך 3,000 ₪ הינו סכום סביר המשקף את היקף העבודה אשר יצטמצם מן הסתם עם השנים בהתחשב בגילה של התובעת, יש להניח כי עם השנים תאלץ התובעת להפחית משעות עבודתה בשל גילה ומכאן החישוב : (3,000 ₪ *0.20 נכות * 94.5453 (מקדם היוון של 9 שנים) =56,727 ₪. הפסדי פנסיה בראשית 2008 נכנס לתוקפו חוק פנסיה חובה וחולל מהפכה במשק הישראלי , לראשונה העובדים בישראל קיבלו את הזכות ליהנות מהפרשות לפנסיה כחובה המוטלת על מעסיקם ולא כהטבה. חוק הפנסיה מוכר גם בשמו הרשמי צו הרחבה לפנסיית חובה בישראל או ההסכם הקיבוצי הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק. התובעת לא תבעה פיצוי בגין הפסדי פנסיה לא בכתב התביעה ולא בסיכומים אולם לנוכח החוק החדש אני רואה לפסוק לתובעת סכום פיצוי על דרך האומדנא תוך התחשבות בעובדה כי עובר לשנת 2008 לא הופרשו עבור התובעת סכומים לפנסיה. את הסכום אני מעריך בסך 15,000 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובעת העידה בתצהיר עדותה הראשית, כי בבית היא התהלכה בעזרת הליכון שהיה קודם לכן בשימוש חמתה ז"ל. וכי כל היום היתה יושבת או שוכבת על המיטה בסלון ושהבנות שלה היו סועדות אותה ודואגות לכל צרכיה. עוד העידה התובעת, כי כעבור חודשיים מאירוע התאונה ומשלא פסקו כאביה הוחלט לגבס את רגלה עד מתחת לברך ועליה נאסר לדרוך על הרגל. בסעיף 9 לתצהיר פירטה התובעת את היקף העזרה לה נזקקה וכך העידה: "הבנות עזרו לי להתחרץ ולהתלבש ...מאז התאונה הבנות מבשלות ומבצעות קניות, מנקות את הבית, מכבסות ותולות". כן העידה התובעת, כי עובר לתאונה היא הייתה אשת חיל עצמאית ועשתה הכל בבית זאת בנוסף לעבודה שלה, היא בישלה וביצעה קניות בעצמה והבנות היו עסוקות בלימודים שלהן. אין צורך להרחיב את יריעת הדיבור ובעניין נזכיר את ההלכה לפיה רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע, כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני המשפחה (ראה ע"א 121/85 - דן ליאור ואח' נ' טובה פרי ואח' .תק-על 98(2), 71). אומנם הוא יש להניח, כי בני המשפחה המתגוררים עם בן משפחה שנפגע בתאונה דוגמת התובעת הם יסייעו לו בכל מקרה, בין אם זכאי הוא לפיצויים ובין אם לאו, ולו בשל תחושת החובה המוסרית המוטלת עליהם, יחד עם זאת ברי, כי אין המזיק יכול "להרוויח" מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה בלי תמורה (ראה ע"א 5774/95 - יצחק שכטר ואח' נ' אלה כץ .תק-על 97(3), 919). מכאן בהתחשב בתקופת ההחלמה, במגבלותיה של התובעת ובקביעת תקופת אי הכושר שנקבעה על ידי המומחה לתקופה של 6 חודשים מיום התאונה בשיעור 100 % שוכנעתי, כי התובעת היתה מוגבלת בתקופה זו בביצוע הפעולות היומיומיות והיא נזקקה לסיוע שניתן לה על ידי בני משפחתה, את הפיצוי בגין עזרה זו אקבע על דרך האומדנא לתקופה מאז התאונה ועד היום (כולל תקופת אי הכושר) בסך 20,000 לעבר, אין לשלול שיתכן ובעתיד תזדקק התובעת לעזרת הזולת אם כי לא בתדירות ובוודאי לא בהיקף לו נזקקה בתקופת אי הכושר וגם כאן אני מעריך את הפיצוי על דרך האומדנא בהתחשב בנכותה ובגילה של התובעת בסך 50,000 ₪, בקביעת סכום זה, כן התחשבתי לאפשרות שבעתיד כן תזדקק התובעת לעזרת הזולת מחמת גילה וזאת ללא כל קשר לתאונה. סה"כ עזרת הזולת לעבר ולעתיד 70,000₪. הוצאות נסיעה אכן יש בחומר הרפואי הרב שצורף לכתב התביעה וצוין בחוות הדעת של המומחה, כדי ללמד, כי התובעת היתה תקופה ארוכה מטופלת בטיפוליים רפואיים ופרה רפואיים שונים ובשל כך יש להניח, כי היא נאלצה להוציא סכומי כסף לצורך הגעה לטיפולים אלה. בהעדר כל קבלות בעניין אני פוסק לתובעת על דרך האומדנא את הסך 3,000 ₪. ואילו לדרישת התובעת לפיצוי בראש נזק זה לתקופת העתיד, לא עלה מחוות הדעת כל צורך בהמשך טיפולים למעט עניין הניתוח שלא ברור עד היום אם החליטה התובעת לבצע אם לאו ומשכך בהעדר כל הוכחה, אני דוחה את דרישתה לפיצוי לתקופה המתייחסת לעתיד. הוצאות רפואיות אני מוכן להניח לטובת התובעת, כי בעקבות התאונה נגרמו לה הוצאות רפואיות בגין טיפולים, בדיקות, ביקורי רופאים, רכישת אביזרים ותרופות לפי הצורך, גם אם לא עלה בידה להציג קבלות המעידות על ההוצאות שהוציאה בפועל, שכן הדבר תועד היטב בחומר הרפואי שצורף, כמו כן, בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אנו למדים על הצורך של התובעת להשתמש באביזרי עזר (ראה עמ' 7 לחוות הדעת - פרק הסיכום). נראה לי, כי בהתחשב באמור לעיל הסכום המוצע על ידי התובעת בסיכומיה הינו סביר בנסיבות העניין מכאן אני פוסק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק דנן לעבר ולעתיד על דרך האומדנא את הסך 6,500 ₪. ניכוי רעינוי כאמור לעיל, התאונה הינה תאונת עבודה, לפיכך היה על הנפגע לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה למימוש זכותו לקבלת הגמלאות, ומשלא עשה כן, יש לנכות מן הפיצוי גמלאות "רעיוניות" המשקפות את זכאותו של הניזוק לקבל גמלאות ואת זכותו של המזיק לדרוש מן הניזוק, כי יקטין בדרך זו את נזקו; עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 86/73 תושיה נ' ציון חברה לביטוח, פ"ד כח (2) 497. וכן, ע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יאיר טטרו, פ"ד מז (4) 89, נפסק מפי כב' השופט אור (כתוארו אז), כדלקמן: "במקרה שהתאונה הינה גם תאונת עבודה, זכאי הנפגע לפיצויים לפי חוק הפיצויים, כפי שאלה יהיו לאחר שינוכו מהם הגימלאות אותן הוא קיבל ועתיד לקבל מהמוסד. ניכוי כזה יש לעשות אפילו לא פנה הנפגע בתביעה לקבל את המגיע לו כנפגע תאונת עבודה מהמוסד (ע"א 725/80, 714 גולדברגר נ' בסה, פ"ד לז (3) 109). ברור, על כן, שאי פניה בתביעה למוסד לקבלת הגימלאות המגיעות לתובע כנפגע בתאונת עבודה, לא יביא לתוצאה לפיה יקבל פיצויים מעבר למגיע לו, לו היה פונה בתביעה אל המוסד". סוף דבר, סה"כ נזקיה של התובעת מסתכמים בסך 313,175₪. מסכום זה, יש לנכות : התשלום התכוף בסך 16,000 ₪ כפי שנפסקו במסגרת הבקשה לתשלום תכוף ביום 20/03/06 ואשר שולמו ביום 25/04/06 כשהם משוערכים כדין מיום התשלום ועד היום. קצבאות הנכות הזמנית והתשלומים החד פעמיים ששולמו לתובעת ע"י המל"ל במסגרת תביעתה לנכות כללית באופן יחסי לנכותה שנקבעה כתוצאה מהתאונה בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, נז (4) 350 כשהם משוערכים מיום התשלום ועד היום. תגמולי מל"ל שהתובעת זכאית להם לו מיצתה את זכויותיה במל"ל, את החישוב יש לערוך לפי נכות בשיעור 20 % וגובה השתכרות בסך 5,760 ₪. חוות דעת אקטוארית בסעיף 150 לסיכומי הנתבעים נטען, כי לעניין שיעור תגמולי המל"ל הוגשה חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעים אשר מניחה השתכרות של 5,000 ₪. דא עקא שמשום מה לא מצאתי בתיק חוות דעת זו. מכל מקום אני מורה לנתבעים להגיש לבית המשפט חווות דעת אקטוארית תוך 30 יום מהיום, לעניין קצבאות ותגמולי ששולמו ואשר היו משולמים לו פנתה התובעת בתביעה לנכות מעבודה לצורך השלמת פסק - הדין. ככל שבדעתו של ב"כ התובעת להגיש חוות דעת אקטוארית מטעמו, שמורה לו הזכות לעשות כן תוך אותו פרק זמן דלעיל. חוות הדעת האקטוארית תישען על הנתונים להלן : התובעת היתה באי כושר מלא מיום התאונה ולמשך 6 חודשים לאחר מכן. נכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור 20 %. פוטנצאיל שכרה של התובעת הינו בסך 5,760 ₪. התובעת היתה ממשיכה לעבוד עד לגיל הפרישה המקובל לנשים 62 שנים בהתאם לתיקון מס' 3 של חוק גיל הפרישה התשע"ב 2011.   קרסולאוטובוס