סכסוך על קו חלוקה

דוגמא לפסק דין בנושא סכסוך על קו חלוקה:

1. בפניי תביעות הדדיות שעילתן בסכסוך כספי מסחרי בין הצדדים כפי שיפורט להלן.

התובע משמש מאז שנת 1963 כסוכן ראשי ובלעדי למוצרי גלידה של חברת שטראוס בע"מ באזור בצפון.

במשך השנים הוא פיתח שלושה קווי חלוקה עיקריים בכפרים שונים, ועסק בהפצת המוצרים בכפרים הנ"ל בעצמו.

הקו הראשון – כלל הכפרים מג'אר, בית ג'ן ופקיעין (להלן "קו החלוקה הראשון").
הקו השני – כלל הכפרים עילבון, כפר כנא וטורעאן.
הקו השלישי – כלל הכפרים ראמה, דיר חנא, עראבה, סחנין ובועינה-נוג'ידאת.

2. הנתבעים הינם שני אחים, בני דודיו של התובע, ונשואים לשתי אחיותיו, כאשר נתבע מס' 1 (להלן "מר תודי") החל לעבוד אצל התובע בגיל 11 שנה כשכיר, ועזר לו בהפצה, ונתבע מס' 2 (להלן "מר נאדר") הצטרף לעסק בשלב יותר מאוחר כפי שיתואר בהמשך.

3. בתחילת שנות ה-80 החליט התובע להפסיק את הפצת המוצרים בעצמו ולהעביר את קווי החלוקה למפיצים שונים, תמורת תשלום עמלה בשיעור של 10% ממחזור המכירה, ותנאי תשלום של 60 יום מיום הוצאת החשבונית.

בהתאם לכך, הועבר קו החלוקה הראשון לטיפולו של מר תודי, ללא תמורה, וכך גם קו החלוקה השלישי אשר הועבר לטיפולו של מר מרואן קרואני, ללא תמורה, ושניהם החלו להפיץ את המוצרים בקווים אלה, באופן עצמאי. קו החלוקה השני המשיך להיות מופעל על ידי גיסו של התובע מר אוסאמה עילבוני, כשכיר, ובשלב מסוים הועבר לטיפולם של הנתבעים (ראה עדות התובע בעמ' 57 ש' 12-4).

4. במשך השנים, צירף מר תודי את אחיו נאדר לעסק, ובמשך 15 שנה, התנהלו עסקי המסחר בין התובע לנתבעים כאשר הם רכשו ממנו מוצרי גלידה של חב' שטראוס לצורך הפצתם לסוכני משנה ו/או מחלקי משנה ו/או לחנויות בצפון.

5. לטענת התובע, החל משנת 2004, צ'יקים דחויים שנמסרו לו על ידי הנתבעים (43 במספר) והמשוכים מחשבונו של מר תודי בבנק מרכנתיל (להלן "בנק מרכנתיל"), חוללו מחמת "העדר כיסוי" או "חשבון מוגבל". סכום הקרן של הצ'יקים הנ"ל הסתכם בסך של 808,830 ₪.

6. בשלב מסוים הפקידו הנתבעים בידי התובע צ'יקים אחרים המשוכים מחשבונו של מר תודי בבנק הפועלים בע"מ (להלן "בנק הפועלים"), שחלקם נועד להחליף את הצ'יקים של בנק מרכנתיל שלא כובדו כאמור, אולם חלק גדול מהצ'יקים הנ"ל (28 במספר) לא כובד מחמת העדר כיסוי וחשבון מוגבל. סכום הקרן של הצ'יקים של בנק הפועלים הסתכם בסך של 819,724 ₪.

7. בשנת 2005 הודיעו הנתבעים על רצונם לסיים את עבודתם על קו החלוקה הראשון, וביום 13.4.05 הם מכרו את הקו הזה לגב' הדיה יוסף תמורת סך של 600,000 ₪.

הצדדים חלוקים בשאלה למי שייכת התמורה הנ"ל.

לגרסת התובע, הואיל וקו זה היה בבעלותו, והואיל והנתבעים פיתחו את הקו במהלך השנים שבהן עבדו עליו, סוכם כי הקו יימכר, ותמורתו תחולק בין שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם. עוד סוכם כי חלקם של הנתבעים בתמורה הנ"ל (סך של 300,000 ₪) יועבר לתובע, על חשבון חובם שהצטבר אצלו עד לאותה תקופה. וכך היה. התמורה הועברה לידי התובע, אולם כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעים אצל התובע, זוכתה במלוא סכום זה (ולא במחציתו). לטענת התובע, הדבר נעשה משיקולי מס, בידיעתם ובהסכמתם של הנתבעים, כאשר מנגד, מסרו לו הנתבעים צ'יק בטחון ללא סכום, להבטחת חלקו בתמורה הנ"ל.

לנתבעים גרסה אחר. לטענתם, התמורה בגין מכירת הקו מגיעה להם במלואה, והיא הועברה לתובע, על פי סיכום עימו, לכיסוי מלוא החוב (הצ'יקים הדחויים) שהצטבר נגדם אצלו עד לאותה תקופה.

8. לאחר מכירת הקו, המשיכו הנתבעים, לטענת התובע, לרכוש ממנו סחורה שלא שילמו לו תמורתה, וביום 5.6.05 הוא החתים את מר נאדר על ערבות אישית להבטחת החוב של אחיו מר תודי, שעל שמו התנהלה כרטסת הנהלת החשבונות אצל התובע (כתב הערבות צורף כנספח ד' לתצהיר התובע ת/7).

9. התובע פנה אל הנתבעים בדרישה לסלק את חובם שנותר לאחר מכירת הקו כאמור, ואת החוב שהצטבר לאחר המכירה הנ"ל, אולם הנתבעים לא שעו לדרישותיו, ומשכך, הוא פתח בשני תיקי הוצאה לפועל לגביית חלק מהצ'יקים שברשותו, האחד על סך של כ-90,000 ₪ (תיק הוצל"פ 02-07925-06-1), והשני על סך של כ-240,000 ₪ (תיק הוצל"פ 02-13209-06-3). בשני התיקים הנ"ל, הוגשו התנגדויות על ידי מר תודי וניתנה לו רשות להתגונן ללא קיום דיון. בעקבות כך, נפתחו שני התיקים האזרחיים נשוא פסק דין זה (ת.א 8532/06 במקום בש"א 7524/06 ו-ת.א 13772/06 במקום בש"א 4051/06).

10. מאחר והחוב הנטען על ידי התובע עלה על הסכומים שהוגשו לביצוע במסגרת שני תיקי הוצל"פ הנ"ל, ניתנה לתובע רשות להגיש כתב תביעה מתוקן שיכלול את כל החוב הנטען על ידו כנגד הנתבעים.

11. ביום 17.12.06 הוגש כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 752,617 ₪. סכום זה מורכב מקרן חוב בסך של 406,569 ₪ על פי כרטסת הנהלת החשבונות הממוחשבת של הנתבעים אצל התובע נכון ליום 31.12.05 (נספח ו' לתצהיר התובע ת/7), וסך של 300,000 ₪ בגין חלקו של התובע במכירת קו החלוקה הראשון נכון ליום 14.4.05, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על סכומים אלה מיום היווצרות החוב ועד ליום הגשת התביעה.

12. הנתבעים הכחישו את טענות התובע לרבות הסכומים הנטענים על ידו, וטענו כי לאחר העברת תמורת המכירה של קו החלוקה הראשון לידי התובע כמצוין לעיל, לא נותרו הם חייבים מאומה לתובע.

לעניין כרטסת הנהלת החשבונות הממוחשבת, שעליה ביסס התובע את תביעתו כאמור, טענו הנתבעים כי כרטסת זו אינה נכונה ואינה משקפת נאמנה את ההתחשבנות האמיתית שהיתה בין הצדדים, שכן לטענתם, התובע ניהל את ההתחשבנות עימם באופן ידני ועל גבי נייר חיצוני, במטרה להטעות ולהכשיל את רשויות המס כדבריהם, וכי על פי כרטסת ידנית זו - שהתובע העלימה לשיטתם - אין הם חייבים מאומה לתובע.

לעניין הצ'יקים המוחזקים בידי התובע, טענו הנתבעים כי בינם לבין התובע התנהלה מערכת של החלפת צ'יקים טובה על רקע אילוצים כספיים של התובע, אשר לא קיבלה ביטוי בספרי החשבונות של התובע, וכי חלק מהצ'יקים המוחזקים בידי התובע הינם צ'יקים טובה כאמור שלא הוחזרו לידיהם על ידי התובע, וחלק נוסף הינו צ'יקים שתמורתם שולמה במלואה אך לא הושבו להם על ידי התובע, וחלק נוסף הינו צ'יקים פתוחים וחתומים על החלק על ידי תודי, שהופקדו בידי התובע לאור יחסי האמון שהאחרון רחש לתובע שראה בו את דמות האב כדבריו.

לעניין מכירת קו החלוקה הראשון, טענו הנתבעים כי לאחר העברת התמורה לידי התובע, לא נותר להם כל חוב אצל התובע, ואף עמדה להם יתרת זכות שבגינה קיבלו סחורה (ראה סעיף 11 לתצהיר מר תודי (נ/10). עוד טענו כי מאז המכירה (13.4.05) הם קיבלו סחורה מהתובע או משטראוס כנגד תשלום במזומן או באמצעות צ'יקים של לקוחות בלבד, ומשכך, אין בסיס לטענת התובע בדבר קיום חוב נגדם לגבי אותה תקופה.

13. הנתבעים הוסיפו וטענו כי ההליכים שבהם נקט התובע נגדם נולדו לאחר שנודע לו על כוונתם למכור את קו החלוקה השני ולקבל את תמורתו, וכי בתחילת שנת 2006, התובע עקף אותם ומכר את קו החלוקה הנ"ל (למעט כפר עילבון) לגב' הדיה יוסף תמורת סך של 250,000 ₪.

בגין כך הגישו הנתבעים תביעה נגדית שבה עתרו לחייב את התובע לשלם להם תמורת קו החלוקה השני בסך של 250,000 ₪ כמצוין לעיל.

14. העדויות

מטעם התובע העידו לפי הסדר, גב' עאידה סלייח המשמשת כמנהלת חשבונות אצל התובע יותר מ-25 שנה, מר אוסאמה עילבוני גיסו של התובע שעבד אצלו כשכיר בתקופה הרלוונטית לתביעה, מר טנוס סאמר אחיו של התובע ונשוי לאחותם של הנתבעים, שעבד אצל התובע כשכיר בתקופה הרלוונטית לתביעה, והתובע בעצמו.

מטעם הנתבעים העידו שני הנתבעים, ומר חוסין יוסף תורכי שהינו בעלה של גב' הדיה שרכשה את קו החלוקה הראשון מהנתבעים, ומר נאטור מוחמד שרכש את קו החלוקה השני מהתובע.

בנוסף, העיד רואה חשבון מר אילן פרוינד אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום החשבונאי, כפי שיפורט בהמשך.

15. דיון

הנתבעים טענו לאורך כל הדרך כי אין הם חייבים מאומה לתובע. בכדי לבסס את טענתם הנ"ל, הם העלו טענות מטענות שונות, חלקן עובדתיות וחלקן חשבונאיות, וזאת מבלי לתמוך את טענותיהם הנ"ל בכל מסמך ו/או ראיה ו/או כל חוות דעת מקצועית. אף משניתנה להם ההזדמנות להוכיח חלק מטענותיהם באמצעות פנייה למומחה בית המשפט כפי שיתואר בהמשך, הם נמנעו מלעשות כן, וביכרו להציג בסיכומיהם "משנה סדורה לכאורה" של חישובים שונים ותיאוריות שונות, שמובילה לשיטתם למסקנה כי אין הם חבים מאומה לתובע, אולם משנה זו לא נתמכה בכל חוות דעת מקצועית מטעמם כמצוין לעיל, ומשכך לא ניתן היה להסתמך עליה לביסוס ממצאים משפטיים.

16. כרטסת הנהלת החשבונות

בהליכתם אל עבר המטרה, הפנו הנתבעים את חיציהם אל עבר כרטסת הנהלת החשבונות הממוחשבת המתנהלת על שמם אצל התובע, ושעליה ביסס התובע כאמור את תביעתו (נספח ו' לתצהיר התובע ת/7). על פי כרטסת זו, חובם של הנתבעים הסתכם נכון ליום 31.12.05 בסך של 406,569 ₪. סכום זה כלל בתוכו, בין היתר, "חשבוניות פתוחות", היינו חשבוניות שהוצאו מבלי שניתנו תמורתן צ'יקים דחויים ו/או כל תמורה אחרת על ידי הנתבעים, בסכום כולל של 189,894 ₪ (נספחי ג' לתצהיר התובע).

17. הנתבעים טענו כאמור כי ההתחשבנות בינם לבין התובע התנהלה בצורה ידנית, וכי התובע העלים במתכוון כרטסת ידנית זו המעידה על אי קיום חוב שלהם כלפיו. עוד טענו כי כרטסת הנהלת החשבונות הממוחשבת, אינה נכונה ואינה משקפת נאמנה את ההתחשבנות שהיתה בין הצדדים, ובכלל זה את התשלומים ששולמו על ידם, את העמלות שהיו אמורים לקבל מהתובע, את הזיכויים בגין ההנחות שהיו אמורים לקבל מאת חב' שטראוס, את העסקאות של "החלפת צ'יקים" שבוצעו בינם לבין התובע ועוד.

18. לעניין הכרטסת הידנית - התובע אישר בעדותו כי הוא ניהל רישום ידני, ומסר כי רישום זה הושמד על ידו לאחר הזנתו למחשב, ועדותו הנ"ל נתמכה בעדותה של גב' סלייח בעמ' 32 ש' 13-4, אשר לא נסתרה. וכך תיאר התובע את שיטת העבודה שלו:

"ש. אצלך באותן שנים (2003, 2004, 2005) ניהלתם רישום ידני בכתב יד, ואח"כ עשיתם חשבוניות על מחשב. האם זה נכון?
ת.        אני לא יודע על המחשב. הייתי עושה את זה ידני, מה שהייתי עושה באותו היום, והייתי מעביר את זה לפקידה, והיא הייתה מזינה את המחשב.
ש.        כלומר אתם מוציאים פעמיים חשבוניות: פעם ידני ופעם למחשב?
ת.        ידני, ואח"כ מעבירים לפקידה. עד היום אני לא יודע דבר על המחשב.
ש.        האם נכון שלכל מכירה יש שתי חשבוניות: אחת בכתב יד, והשנייה במחשב?
ת.        החשבונית הידנית – אני הייתי עושה אותה, והיום אחי עושה את זה. מעבירים את זה למחשב, מכניסים את זה למחשב.
ש.        מכניסים את זה לא כשורה של מכירה, אלא חשבונית מחדש, שוב?
ת.        אין עוד פעם. את אותה החשבונית מכניסים את כל הפרטים, כל מכירה ומכירה בדיוק.
ש.        כלומר פעמיים מוציאים חשבונית?
ת.        אותה חשבונית מכניסים למחשב, מאחר שאנו צריכים לנהל את זה במחשב. לא שתי חשבוניות. אותה חשבונית. יש עוד שלושה מחלקים אצלי, וביקשתי ממך להזמין אחד מהם..... (עמ' 56 ש' 15-1).

19. לגבי הכרטסת הממוחשבת, הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת מקצועית התומכת בטענותיהם בדבר אי נכונות הרישום שמופיע בכרטסת הנ"ל, הגם שחלק גדול מהטענות שהועלו על ידם בהקשר זה, הופרך בחקירתם הנגדית (ראה סיכומי התובע, פרק ג', סעיפים 5-1).

20. לא זו אף זו, לאור "המחלוקת החשבונאית" שעוררו הנתבעים, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום החשבונאי, הוא רואה חשבון מר אילן פרוינד, לבדיקת טענות הצדדים.

התובע המציא למומחה את כל מסמכי הנהלת החשבונות שלו וכן מסמכים נוספים שנתבקשו על ידי ב"כ הנתבעים, למרות חוסר הרלוונטיות שלהם למחלוקת נשוא התביעה, וכדברי מומחה בית המשפט "אציין שב"כ הנתבעים ביקש מסמכים רבים מאוד, שלגבי חלקם אני בספק אם יכלו לשפוך אור על המחלוקת, אך למרות זאת אישרתי את בקשותיו, רובן ככולן" (ראה חוות דעתו מ/1).

לעומת זאת, הנתבעים לא המציאו מסמכים מטעמם למרות פניות המומחה אליהם (ראה התכתבויות ת/20, ת/21 ו-ת/15), ובמקום זאת, העבירו למומחה תצהיר חתום על ידי מר נאדר (ת/13) שלפיו מסמכי הנהלת החשבונות שלהם נשרפו במאורעות שהיו בכפר, וכי הם ימציאו לו בקרוב דוחות לשנים 2003-2005, דוחות אשר לא הומצאו על ידם.

21. בנוסף, לא מצאו הנתבעים לנכון להעביר למומחה את הערותיהם למסמכי התובע שהומצאו לידיו (ראה עדות המומחה בעמ' 104 ש' 8-1), ומשכך, הגיש המומחה את חוות דעתו לתיק בית המשפט שבה ציין בין היתר כי "ב"כ הנתבעים לא העביר שום הערה לגבי החומר שהמציא ב"כ התובע, וזאת למרות שחלף המועד שנקבע איתו ובהסכמתו, ועל אף התזכורת שהעברתי לו בפקס".

22. לאחר שמנה בחוות דעתו מסמכים רבים שהומצאו לו על ידי התובע, ואשר כללו בין היתר, דו"ח מכירות של התובע למר תודי, דו"ח מרכז של חב' שטראוס, כרטיס שטראוס בספרי התובע, התאמות בנקים, אישור רואה חשבון על סופיות היתרות במאזני הבוחן ועוד, ציין מומחה בית המשפט כי "המסמכים נראים לי אמינים, אמיתיים, ומשקפים את הנדרש מהתובע", ובסוף חוות הדעת קבע כי "לאור המצאת המסמכים המלאה, הניירת שצורפה לכתבי התביעה וההגנה, והתרשמותי מהמסמכים, אני קובע בחוות דעתי שהתובע צודק בטענותיו החשבונאיות".

המומחה נחקר על חוות דעתו על ידי ב"כ הנתבעים, אולם ממצאיו הנ"ל לא הופרכו.

23. יתרה מכך, בניסיון לבסס את טענתם בדבר אי נכונות החשבונות שהוגשו על ידי התובע, ניהלו הנתבעים מלחמה עיקשת לקבלת מסמכים שונים מאת חברת שטראוס המפרטים את העמלות ו/או ההנחות שלהן היו זכאים בתקופה הרלוונטית לתביעה לטענתם. דא עקא, לאחר שקיבלו מסמכים אלה לידיהם, הם נמנעו מלהעבירם לידי מומחה בית המשפט לצורך בדיקתם ו/או השוואתם אל מול מסמכי הנהלת החשבונות של התובע, למרות החלטות שהתירו להם לעשות זאת (ראה החלטה מיום 2.10.10 והחלטה מיום 2.12.10, עמ' 98 ש' 17-6 לפרוטוקול), ובהימנעות זו יש לראות משום הודאה בנכונות החשבונות הנ"ל.

24. כפי שצוין לעיל, למרות שניתנה לנתבעים יותר מהזדמנות אחת להעלות את טיעוניהם ו/או הסתייגויותיהם בפני מומחה בית המשפט, הם לא ראו לנכון לעשות זאת, ובמקום זאת, הם בחרו להציג בסיכומיהם "משנה סדורה לכאורה" של תיאוריות וחישובים שונים כמצוין לעיל, במטרה להוכיח את טענתם בדבר אי נכונות החשבונות שהוצגו על ידי התובע. כך למשל בסעיפים 68 עד 81 לסיכומיהם פירטו הנתבעים חישובים שונים שמהם עולה לשיטתם, כי מכל הצ'יקים המוחקים על ידי התובע, מגיע לתובע סך של 36,373 ₪ בלבד, שאותו יש לקזז מאותן הנחות ו/או עמלות ו/או זיכויים שלא שולמו על ידו לנתבעים, על פי הנטען. עוד ניתן להפנות לסעיפים 133 עד 134 לסיכומים, שבהם טוענים הנתבעים לקיום הבדל בין היקף המכירות של מר תודי בשנת 2004 על פי דו"ח ריכוז המכירות של התובע, לבין היקף המכירות שלו על פי דו"ח הריכוזים של חברת שטראוס לאותה שנה.

אולם לא יכולתי לייחס לטענות הנ"ל ו/או לטענות החישוביות הנוספות שהועלו בסיכומיהם, כל משקל, מהטעם הפשוט, שהן לא עמדו לבחינה על ידי מומחה בית המשפט, ולא נתמכו בכל חוות דעת מקצועית מטעם הנתבעים. יוזכר כי לנתבעים ניתנה ההזדמנות להעביר למומחה בית המשפט את כל המסמכים שנתקבלו לידיהם מאת חברת שטראוס, וכן ניתנה להם האפשרות להעביר את הסתייגויותיהם ו/או הערותיהם למומחה בית המשפט בטרם הכנת חוות דעתו, כאשר באותה עת, עמדו בפניהם כל הצ'יקים שהוחזקו בידי התובע וכן מסמכי הנהלת החשבונות שהוצגו על ידו, אולם הם נמנעו מלעשות זאת משיקולים השמורים עימם, ומשכך, הם לא יישמעו בטיעונים חשבונאיים בסיכומיהם, אשר לא עמדו לבחינה בעין מקצועית.

25. החשבוניות הפתוחות

בניסיון נוסף לערער את אמינות החשבונות שהוצגו על ידי התובע, טענו הנתבעים כי "החשבוניות הפתוחות" בסך של 189,894 ₪ שנכללו בכרטסת הממוחשבת (נספח ג' לתצהיר התובע ת/7), הינן פיקטיביות, וכי הסחורה שבגינה הוצאו החשבוניות הנ"ל לא נתקבלה על ידם. עוד טענו כי העובדה שמדובר ב"חשבוניות מס/קבלה" משמעה שהתובע קיבל את התמורה בגין חשבוניות אלה, ומשכך, לא קמה לו הזכות לתבוע בגינן.

גם טענה זו אין בידי לקבל מכמה נימוקים:

א. ממסמכים שנתקבלו מחב' שטראוס (ת/3) הוכח כי הנתבעים מכרו סחורה והנפיקו חשבוניות דרך המסופון המחובר לחב' שטראוס, במועדים שבהם הונפקו "החשבוניות הפתוחות" על ידי התובע, דבר המצדד בטענת התובע שלפיה הנתבעים רכשו ממנו סחורה בתקופה הנ"ל שבגינה הונפקו החשבוניות הנ"ל, והנני מפנה בהקשר זה לעדותה של גב' סלייח, מנהלת החשבונות של התובע, בעמ' 32 ש '32-23 ועמ' 33 ש' 25-19 לפרוטוקול.

ב. הטענה בדבר אי קבלת הסחורה בגין החשבוניות הנ"ל, לא הועלתה בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים, והדבר אומר דרשני.

ג. בחשבוניות הנ"ל, להבדיל מחשבוניות אחרות שצורפו לתצהיר התובע, לא פורטו אמצעי התשלום שבאמצעותם שולמה התמורה כטענת הנתבעים, ובמקום המיועד לכך, שורטט הסימן "איקס", דבר התומך בטענת התובע בדבר אי תשלום התמורה בגין החשבוניות הנ"ל למרות שמדובר בחשבוניות מס/קבלה.

26. הנתבעים טענו כי העובדה שהם אינם חתומים על החשבוניות הנ"ל ו/או על תעודות משלוח, מחזקת את טענתם בדבר אי קבלת הסחורה על ידם. אולם הוכח מעדותה של גב' סלייח אשר לא הופרכה, כי הנתבעים מעולם לא חתמו על חשבוניות ו/או תעודות משלוח בעת קבלת סחורה על ידם.

הנתבעים טענו עוד כי המדובר בסחורה שנמכרה על ידי התובע ללקוחות שמחוץ לאזור השיווק שלו, אולם נרשמה על שם הנתבעים, כמנהגו של התובע בעבר, בכדי להוציאה מן המלאי שלו מול חב' שטראוס. אולם גם טענה זו הועלתה על ידי הנתבעים בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי בטענת הנתבעים בנוגע לחשבוניות הפתוחות.

27. הקלטת

בניסיון נוסף להוכיח את אי קיום חוב נגדם, הגישו הנתבעים קלטת (נ/4) שבה מתועדת שיחה שהתנהלה בין מר תודי לבין מנהלת החשבונות של התובע גב' סלייח.

לטענתם, בשיחה זו הודתה גב' סלייח בדבר סגירת כל החשבון של הנתבעים אצל התובע.

אולם משמיעת הקלטת התברר כי אמירתה הנ"ל של גב' סלייח התייחסה להחזרים ותעודות האשראים המגיעים לנתבעים, וניסיונם של הנתבעים ליחסה לכלל חשבונותיהם של הנתבעים, לא צלח.

28. כתב הערבות

הנתבעים טענו כי לאחר העברת הסך של 600,000 ₪ לידי התובע, לא נותר להם כל חוב לטובת התובע. עוד טענו כי מאז מכירת הקו ביום 13.4.05, סירב התובע לספק להם סחורה אלא כנגד תשלום במזומן ו/או באמצעות צ'יקים של לקוחות.

התובע לעומתם טען כי ביום 5.6.05 חתם מר נאדר על כתב ערבות להבטחת חובותיו של אחיו מר תודי, הן בעבר והן בעתיד, כלפי התובע (נספח ד' לתצהיר התובע ת/7), וכי עובדה זו אינה מתיישבת עם טענתם של הנתבעים בדבר סילוק מלוא חובם כלפי התובע עם העברת הסך של 600,000 ₪ כמצוין לעיל.

29. למרות שבכתב התביעה המתוקן נטען כי כתב הערבות הנ"ל נחתם על ידי הנתבעים ביום 5.6.05, לא נשמעה מפי הנתבעים, לא בכתב הגנתם וגם לא בתצהיריהם, כל טענה שהתאריך המתנוסס על כתב הערבות הנ"ל הינו מזויף. רק לאחר שעדי התביעה (ה"ה אוסאמה עילבוני וטנוס סאמר) מסרו בחקירותיהם כי כתב הערבות הנ"ל נחתם לפני מכירת קו החלוקה (13.4.05) ולא אחריו, נזכרו הנתבעים להעלות טענה זו, ואף השתמשו בה לצורך חיזוק טענתם בדבר חוסר האותנטיות של המסמכים שעליהם מסתמך התובע.

30. אמנם, עדויותיהם של עדי התביעה הנ"ל הטילו ספק בעניין מועד חתימתו של כתב הערבות, אולם לא שוכנעתי כי יש בכך בכדי להשליך על המסמכים האחרים שעליהם נסמכת התביעה כאמור, ואשר נבדקו על ידי מומחה בית המשפט והתבררו כאמינים ואמיתיים כלשונו (ראה סעיף 22 לעיל).

31. הנתבעים ניסו להיאחז בסכומי הצ'יקים המוחזקים על ידי התובע ואשר עולים על סכום התביעה, וטענו כי הדבר מעיד על דרך התנהלותו של התובע מול הנתבעים, ועל חוסר אמינות החשבונות שהוצגו על ידו.

אמנם העובדה שהתובע החזיק בצ'יקים המשוכים מחשבונו של מר תודי בסכום העולה על גובה החוב הנטען, מחזקת את טענת הנתבעים שלפיה התובע מחזיק בחלק מהצ'יקים הנ"ל שלא כדין, אולם יוזכר כי התביעה דנן נסמכת על כרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה על ידי התובע ואשר נבחנה על ידי מומחה בית המשפט, ולא על מערך הצ'יקים שהוחלפו בין הצדדים. עוד יוזכר כי בפני הנתבעים עמדה האפשרות לשטוח את כל טענותיהם, לרבות אלו שמתייחסות לצ'יקים המוחזקים בידי התובע, בפני מומחה בית המשפט, אולם הם נמנעו מלעשות כן משיקולים השמורים עימם.

32. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע הוכיח את תביעתו בנוגע לחוב הנתבע על פי הכרטסת הממוחשבת שהוצגה על ידו בסך של 406,569 ₪ נכון ליום 31.12.05, וכי על הנתבעים לשלם לו סכום זה.

33. תמורת קו החלוקה

בנוסף לסכום החוב שמופיע בכרטסת הנהלת החשבונות, תבע התובע סכום נוסף של 300,000 ₪, שמהווה לטענתו את חלקו במכירת קו החלוקה הראשון על ידי הנתבעים.

לגרסתו, קו זה היה בבעלותו, וכי מכירתו התבצעה בכפוף להעברת מחצית התמורה לידיו בנסיבות שפורטו בסעיף 7 לעיל.

הנתבעים לעומתו טענו כי תמורה זו מגיעה להם במלואה, ולראייה הם הפנו להסכם המכר (נספח ה' לתצהירו של מר תודי נ/10), ולזיכוי בכרטסת הנהלת החשבונות אצל התובע על מלוא הסכום הנ"ל.

34. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את זכאותו למחצית התמורה הנ"ל מהנימוקים שלהלן:

טענתו הנ"ל של התובע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, הלא הוא הסכם המכר שעליו חתמו הנתבעים, הרוכשת והתובע בעצמו במעמדו כסוכן. בהסכם הנ"ל הצהירו הנתבעים כי הינם "הבעלים החוקיים והבלעדיים" של קו החלוקה, והוסכם כי התמורה בסך של 600,000 ₪ תשולם לידם. בהסכם אין כל זכר לזכאותו של התובע למחצית מהתמורה הנ"ל, והדעת נותנת, כי לוּ זו היתה כוונת הצדדים, הדבר היה מקבל ביטוי בהסכם הנ"ל ו/או בכל מסמך אחר בין התובע לנתבעים.

35. יתרה מכך, התובע זיכה את הנתבעים במלוא התמורה הנ"ל בכרטסת הנהלת החשבונות שלהם המתנהלת אצלו, והדבר אך מחזק את טענתם בדבר זכאותם למלוא התמורה הנ"ל, וטענת התובע כי הזיכוי במלוא התמורה נבע משיקולי מס, לא נתמכה בעדות של רואה חשבון מטעמו ו/או בכל חוות דעת ו/או ראיה אחרת.

36. אמנם לא נעלמה מעיני העובדה שהנתבעים לא שילמו תמורה בעבור קבלת הקו הנ"ל לידיהם, וכן לא נעלמה מעיני ההלכה הפסוקה הקובעת כי הזכות הקנויה למפיץ כלפי היצרן שאת מוצריו הוא מפיץ (ובענייננו כלפי הסוכן), אינה זכות קניין אלא זכות חוזית (ראה ע"א 7338/00 תנובה-מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל ויורשיו ואח', פ"ד נז (2), 745), אלא שבענייננו הוכח כי זכות הקניין הנ"ל הוקנתה לנתבעים על פי הצהרתם בהסכם המכר שעליו חתום התובע כאמור, ומסקנה זו יכולה גם להשתמע מעדותו של התובע שבה אמר את הדברים הבאים:

"ש. כשהוא הפך להיות עצמאי הוא שילם לך עבור הקווים שקנה?
ת.        אף אחד לא שילם לי עבור הקווים. נתתי לו את הקווים האלה שיעבוד בהם בחינם, תמורת זה שהוא עבד אצלי. הוא עבד כמה שנים, לא זוכר כמה. הוא ומרוואן ביחד.
ש.        כלומר לא שילמת לו פיצויי פיטורין ו/או משכורות?
ת.        שילמתי לו משכורת. נתתי להם את הקו וגם נתתי להם את האוטו בחינם.
ש.        את פיצויי הפיטורין לא שילמת להם וזה היה תמורת הקו?
ת.        נתתי להם קו שיעבדו איתו. אם היו קונים קו היו צריכים לשלם. נתתי להם את הקו בחינם שיעבדו על זה, ואת המשאית שהייתה, והקו לא היה שלהם. הקו היה שלי, ונתתי להם שיעבדו בחינם ולא ישלמו. תמורת שהם עובדים ויעבדו אצלי כמה שנים, נתתי להם את המשאית בחינם ואת הקו שיעבדו בו. אני קניתי קווים: בית ג'ן וכיו"ב" (עמ' 67 ש' 22-13) (ההדגשות אינן במקור).

37. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע לא הוכיח את זכאותו למחצית התמורה שנתקבלה בגין מכירת קו החלוקה הראשון, ומשכך דין תביעתו בעילה זו, להדחות.

38. התביעה הנגדית

הנתבעים עתרו לחייב את התובע בתשלום סך של 250,000 ₪ בגין מכירת קו החלוקה השני שהיה בבעלותם על פי הנטען, לגב' הדיה יוסף, בשנת 2006.

אולם תביעתם הנ"ל התבררה כחסרת יסוד, שכן לא הוכח כי קו החלוקה השני היה בבעלותם (להבדיל מקו החלוקה הראשון, שזכות הבעלות בו עוגנה בהסכם המכר שעליו חתם התובע כאמור). בנוסף לא הוכח כי קו זה נמכר לגב' הדיה יוסף, וכי בגינו נתקבלה התמורה שנטענה על ידם.

39. אמנם במהלך המשפט הוכח כי קו זה נמכר בשנת 2009 על ידי התובע לאדם בשם נאטור מוחמד תמורת סך של 51,975 ₪, אולם המדובר בעובדות המקימות עילת תביעה חדשה, ומשלא דאגו הנתבעים לתקן את תביעתם הנגדית בהתאם לעובדות אלה, אין הם יכולים להיבנות מהן במסגרת תביעתם הנוכחית.

40. המסקנה היא אפוא שדין תביעתם הנגדית של הנתבעים להדחות.

41. סוף דבר

התוצאה מכל האמור לעיל הינה כדלקמן:

א. התביעה של התובע כנגד הנתבעים מתקבלת באופן חלקי, והנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 406,569 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.06 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע, אגרת משפט והוצאות משפט בשערוך ליום תשלומם בפועל.

ב. התביעה הנגדית נדחית בזאת.

ג. הנני מחייבת את הנתבעים בתביעה העיקרית, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בגין שני ההליכים, בסך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ריב על חלוקת חצר

  2. סכסוך על קו חלוקה

  3. הגדרת סכסוך עבודה

  4. סכסוך עבודה מצילים

  5. סכסוך בין בעלי מגרש

  6. סכסוך שכנים על חניה

  7. סכסוך מקרקעין חניון

  8. סכסוך גבולות בבני ברק

  9. עורך דין סכסוכי שכנים

  10. סכסוך בין שוכרים במשותף

  11. סכסוך בין מנהלים בחברה

  12. הגדרת סכסוך בתוך המשפחה

  13. סכסוך עסקי בין בני משפחה

  14. סכסוך בין בעלי בתים שכנים

  15. סכסוך על חשמל בדירה שכורה

  16. שיפוץ בית - סכסוך על המחיר

  17. אישור פסק בורר סכסוך במשפחה

  18. בקשה לבניית בית במסגרת סכסוך בעלות

  19. בקשה לביטול הכרזה על סכסוך עבודה

  20. עקרון רציפות הדיון בסכסוכי עבודה

  21. הגנת ''אמת דיברתי'' בסכסוך משפחתי

  22. פיטורים בגלל סכסוך עם אשתו של הבוס

  23. סכסוך בין שכנים בגין בניה לא חוקית

  24. גרירת בג"ץ לסכסוכים כספיים עם המדינה

  25. טענה להוצאת דברי לשון הרע במהלך מריבה

  26. טען כי פוטר בשל סכסוך בינו לבין עובד אחר

  27. סכסוך מתמשך בין בעלי הזכויות בחלקות צמודות

  28. סכסוך עקב כשלון במשא ומתן בנוגע לקניית דירה

  29. פיצוי בגין נזקי גוף בעקבות תקיפה בעקבות סכסוך שכנים

  30. סכסוך בין בעלי חנויות במרכז מסחרי לגבי הרכוש המשותף

  31. נטען כי הסכסוך אינו בר בוררות לפי סעיף 3 לחוק הבוררות

  32. פסק הדין לא שם קץ לסכסוך והצדדים המשיכו לנהל משא ומתן

  33. האם אפשר לקבל צו הגנה עקב סכסוך הנובע מעבירה פלילית ?

  34. פשיטת רגל עקב יבוא כושל של בקר מאוסטרליה וסכסוך בין השותפים

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון