צו עשה תיקון נזילה

דוגמא לפסק דין בנושא צו עשה תיקון נזילה:

בפניי תביעה כספית ובקשה למתן צו עשה.

התובעת הינה מנהלת הזכויות בנכס שהוא מקלט ברחוב העמקים 1 בקריית ביאליק, אותו השכירה לעיריית קריית ביאליק לצורך הקמת חמ"ל לפיקוד העורף. הנתבעת מס' 1 הינה מסעדה אשר בזמנים הרלוונטיים לאירועים נשוא התביעה שכנה בקומה מעל מקלט התובעת. הנתבע 2 הינו בעל הנכס אשר הושכר לנתבעת 1 לצרכי מסעדה.

לטענת התובעת, הנזילה נשוא כתב התביעה החלה עוד מחודש 06/07 ונעשו פניות חוזרות ונשנות לנתבעים לתיקון הנזילה. רק בחודש 09/07 התקיימה פגישה ראשונה בנוכחות מהנדס התובעת, נציג פיקוד העורף, וקבלן שיפוצים מטעם הנתבעים אשר התבקש לפעול לתיקון נזילת המים במסעדה.

לטענת התובעת, בפגישה זו הוכחש, כי מקור הנזילה במסעדה, אך באופן "תמוה" לאחר הפגישה פסקה הנזילה ואולם לאחר מכן התברר, כי הנזילה חזרה שכן תיקון כפי הנראה שנעשה ע"י הנתבעת 1 לא היה אפקטיבי.

התגלו חילוקי דעות משמעותיים הנוגעים הן בשאלת אחריותם של מי מהנתבעים לקיומה של נזילה זו, הן בשאלת קיומו של נזק והיקפו. בנסיבות אלה לאור הפערים בין הצדדים, מינה ביהמ"ש מומחה מטעם ביהמ"ש. כאן המקום לומר, כי הנתבעת 1 אשר מעידה על עצמה כמחזיקת הנכס כשוכרת בלבד ומפנה בנוגע לבעיות רטיבות אל אחריות הנתבע מס' 2 כבעל הנכס, הזמינה בדיקה מקצועית מטעמה למקור הנזילה. בדיקת הדמייה טרמית שבוצעה ע"י חברה המומחית לבדיקת נזילות ביום 24.7.08 העלתה לטענת הנתבעת 1, כי מרבית בעיות הרטיבות אינן נובעות מהמסעדה, אלא מדירות 107,108 הנמצאות באותה קומה בה נמצאת המסעדה וכן משטחים ציבוריים המצויים בקומה ושאינם מוחזקים ע"י הנתבעת 1.

הנתבע 2 מצידו טוען, כי בהתאם לסעיף 22 להסכם השכירות עם הנתבעת 1, מצוין כי השוכר יהיה אחראי בלעדית לכל חבות אזרחית או פלילית בקשר לניהול ושימוש במסעדה, תכולתו או הקשור עימו והוא משחרר את המשכיר מכל חבות כאמור. הנזילה איפוא ככל שתוכח אם הייתה מהמסעדה, הינה באחריות הנתבעת 1 בלבד.

עוד מוסיף הנתבע 2, כי בהתאם לסעיף 20 א' להסכם השכירות בין הצדדים, ביטחה הנתבעת 1 את המושכר בחברת "הפניקס" (הנתבעת 3). הנתבע 2 טוען, כי הוא זכאי לכיסוי ביטוחי על ידה וכי מדובר במקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה (אירוע תאונתי בלתי צפוי).
חברת הביטוח "הפניקס" מצידה מתכחשת לחבותה בטענה, כי הנתבעת 1 היא שאחראית על נזקי הנזילה באופן אישי, שכן הם נוצרו מהפרת חובתה בהתאם להסכם בין הצדדים.
עוד טוענת הפניקס, כי הפוליסה מטעמה מורחבת לכלול את הנתבע 2 כמבוטח נוסף בפרק "מבנה" בלבד והרחבה זו לא קיימת בפרק "צד ג'", ומאחר ועניינה של התביעה הוא נזק לרכוש של צד ג' (התובעת), ולא נגרם נזק למבנה בית העסק עצמו, הרי שלנתבע 2 אין כלל פוליסה רלוונטית בהפניקס.
עוד טוענת "הפניקס", כי אין המדובר במקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה כלפי צד ג', דהיינו, אירוע תאונתי ובלתי צפוי. מדובר בדליפה מתמשכת ולא באירוע תאונתי ועל כן אינו נופל להגדרת מקרה ביטוח.

הפנייה של הנתבע 2 להפניקס הינם בגין נזקים נטענים בחודש 11/09 וזאת למרות שידע על הנזילה עוד בשנת 2007. פנייה שנתיים לאחר תחילת הדליפה הינה הפרה של תנאי הפוליסה ואי עמידה בתנאי הקטנת הנזק.

כאמור וכמקובל בתיקים מעין אלה מינה ביהמ"ש את המהנדס דן ברלינר כמומחה מטעם ביהמ"ש. המהנדס דן ברלינר היה בנכס מספר פעמים ואף נתן חוות דעת וחוות דעת מתוקנת. נשלחו לו שאלות הבהרה והוא אף העיד בביהמ"ש. בתחילה, מונה המהנדס ברלינר על מנת לנסות ולהקטין את הנזקים ועל מנת לפתור את בעיית הנזילה הנמשכת.
בכתב המינוי המתייחס לחוות הדעת הראשונה שניתנה ע"י המהנדס ברלינר מיום 3.11.08, נאמר:
" ... ויבדוק את מקור הנזילה נשוא הבקשה לצו עשה ונשוא התביעה כשלעצמה. מציאת מקור הנזילה היא למעשה אבן הפינה בתיק זה. זאת ועוד, המומחה יקבע את מהות התיקונים ויגדיר אותם ואת עלותם וכן יפקח על ביצוע אותם תיקונים. ניתן להעמיד בפני המומחה את חווה"ד של המומחה לאיטום שהוגשה ע"י הנתבעת עצמה, המומחה נדרש בנוסף לבדוק את הדירות ובמיוחד דירות 107 ו-108 כגורם שיכול להביא לנזילה. המומחה יעריך מבחינה שמאית את הנזקים שנגרמו למקלט, למסעדה, או למבנים אחרים וכן יגדיר את הנזקים שנגרמו לרכוש באותם מקומות. המומחה יצטרך לתת דעתו לגבי סבירות הקשורה בהיווצרותם של אותם נזקים, דהיינו האם הוא יכול להעריך את פרק הזמן של היווצרות אותו נזק, אותו מקור ומתי נוצר."

בחוות דעתו מיום 31.8.09 כתב המומחה:
"המקלט נמצא במצב של חדירת רטיבות נמשכת מהתקרה. רטיבות זו מחלחלת גם כלפי מטה בקירות ואל הרצפה. בשני מקומות בתקרה אפילו מטפטפים מים. מצבו של המקלט גרוע. התקרה, הקירות והרצפה הם ספוגים רטיבות ונגרם נזק גם לפרטי הפנים השונים. מקור המים והרטיבות החודרים מתקרת המקלט הוא במערכת הדלוחין של המסעדה (אין המדובר במערכת המים). המקור המדויק של הדליפה אינו ברור. זה יכול להיות מניקוז כיורים או ממי שטיפה הזורמים בתעלות בתוך רצפת המסעדה. מקור הרצפה מצביע על כך כי אין המדובר בדליפה מהדירות הנמצאות בשכנות למקלט (דירות 107 ו-108)".

עוד ציין המומחה, כי :
"אמדן תיקון הנזקים כפי שהוצג ע"י עמיגור הוא בגדר הסביר. זאת פרט לפריט ריהוט שטעון בדיקה."

על פי חוות דעתו ראשונית זו של המומחה המקור המדויק לנזילות במקלט לא ידוע, אך המדובר בנזילות מהמסעדה (מערכת הדלוחין של המסעדה) ואין המדובר בדליפה מדירות הנמצאות בשכנות למקלט (דירות 107 ו-108).

בתאריך 20.9.11 נתן המומחה חוו"ד משלימה שבמהלכה בין השאר גם התייחס בצורה מפורטת ועל פי בקשתי לנזקים שנגרמו כתוצאה מהנזילות. הלכה למעשה, לא שינה המומחה מטעם ביהמ"ש את חוות דעתו בנוגע למקור דליפת המים, ולמעשה אף חיזק באמצעות חוות דעת השנייה את חוות דעתו הראשונה, וכך כותב המומחה בעמוד 2 לחוות דעתו מיום 20.9.11:
"בביקור האחרון, התברר כי טפטוף המים שהיה בתקרת המקלט הוא קטן יותר בצורה משמעותית. לפי מיטב הבנתי הסיבה לשינוי זה היא העובדה שהמסעדה הייתה סגורה ולאחר מכן אופי העבודה במסעדה החדשה הוא שונה. בעית חדירת הרטיבות כשלעצמה לא נפתרה. אינני מוצא הצדקה לטענת מר נתח כי הצנרת הבעייתית נמצאת בתוך תקרת הבטון שנוצקה בתוך המקלט הקיים. ראינו כי קיימת צנרת מתחת לתקרת המקלט באופן שניתן לגשת אליה בקלות יחסית. כל הסימנים מעידים על כך כי מקור הרטיבות הוא מתוך המסעדה. אין המדובר בצנרת המים, אלא במערכת הדלוחין הנמצאת ברצפת המסעדה. אין ביכולתי להצביע על המקום המדויק בצנרת המסעדה שבו נמצא הכשל. פתרון הבעיה יחייב את מחזיקי המסעדה לבצע תיקונים יסודיים בצנרת זו."


ועוד ציין המומחה בסעיף 11 לחוות דעתו את הסכומים בגין תיקון הנזקים בשיעור של 37,400 ₪, כאשר סכום זה כולל גם את הריהוט ויש להוסיף עליו את המע"מ.
עליי להדגיש כי סכום זה נמוך משמעותית מחווה"ד הראשונה שבה אימץ המומחה למעשה את עמדת התובעת לגבי הנזקים הכספיים בשיעור של 166,628.27 ₪ והמומחה ציין כי הנזקים בשיעור של 37,400 ₪ על פי פירוט בחוות דעתו הם אלה שמהווים את הנזקים הכספיים בגין נזקי הנזילה.

בתשובותיו לשאלות ההבהרה לעו"ד גלובינסקי המייצג את הנתבעת, ציין המומחה בתשובה לשאלה 3 :
"קשה לדעת מה המקור המדויק (של הדליפה) כי בתחום מטבח המסעדה קיימות מספר אפשרויות מהן נובעת הדליפה".

ביום 30.5.12 העיד המהנדס ברלינר בביהמ"ש. בתשובותיו לב"כ התובעת הבהיר כי על מנת לגלות את המקור המדויק של הדליפה, יהיה צריך להיכנס דרך המקלט לתוך המסעדה, לבצע את התיקון האמור. תשובתו לגבי העלות הכספית נשוא צו העשה הייתה:
"אני מעריך עבודה כזאת בסכום של 50-60,000 ₪. זה יכול להיות גם פחות, זו עבודה רצינית. אין לי התנגדות לפקח בכסף על ביצוע העבודות האמורות על כל האמור מכך."

עוד הדגיש המומחה כי אין קשר בין הנזילה לדירות 107,108.
בתשובותיו לב"כ הנתבעת המתייחס לתקופת הנזילות ציין (בעמוד 31 שורה 10 לפרוטוקול):
"לא התרשמתי שהיא ארוכת שנים. אני מבין שהמקלט היה בשימוש כך שלא יכול היה להיות."

עוד השיב:
"בביקור האחרון הייתה נזילה, ואולם קטנה יותר ממה שהיה קודם. הייתי בפעם האחרונה ב-19.9.11. בביקור האחרון הייתה מסעדת שוקה ולא המסעדה טאטאמי".

המומחה דחה את טענות ב"כ הנתבע 2 (עמוד 32 שורה 2):
"שאלה: לא יכול להיות שעוברים צינורות ששייכים לדירה אחרת במפלס הקרקע?
תשובה: לא הגיוני. "

בסיכומיה, מבקשת התובעת מביהמ"ש לקבוע, כי מקור הנזילה הוא ממבנה המסעדה וכי יש לחייב את הנתבעים לתקן את מקור הנזילה תוך ליווי ופיקוח של איש מקצוע, תוך חיוב הנתבעים בסכומים שקבע מומחה בימ"ש ובצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט ובהתחשב בעובדה, כי חמ"ל פיקוד העורף אינו מאוייש משנת 2007 לאור מצבו הגרוע של המקלט בגין הנזילות.

בסיכומיה, טוענת הנתבעת 1, כי הנתבעת החזיקה בנכס כשוכרת וכל בעיות רטיבות ככל שישנן לא נבעו מפעולות שביצעה הנתבעת. צנרת המים הדלוחין מהמסעדה היא צנרת חיצונית, אינה עוברת בקירות או מתחת לריצוף ואין בה שום נזילה.
הנתבעת 1 מסבה את תשומת לב ביהמ"ש, כי עזבה את המקום וכי מי שמפעיל את המסעדה הינו שוכר חדש, כאשר הנזק נמשך והשוכר החדש לא צורף כאחד מבעלי הדין.
מר משה נתח שהינו הנתבע 2 ואשר צורף כנתבע בשלב מאוחר יותר ידע לטענת הנתבעת 1 על הנזק שנגרם למקלט כתוצאה מנזילות, ולא גילה זאת לנתבעת טרם השכירות. הנתבעת 1 לא ביצעה כל שינויים במושכר ולכן אין עליה חבות.
עוד מצביעה הנתבעת 1, כי היא חדלת פרעון. לטענת הנתבעת 1, אם ישנה אחריות הרי היא על הנתבע מס' 2.

הנתבע מס' 2 בסיכומיו טוען, כי יש להטיל את האחריות אם בכלל לאור הסכם השכירות על הנתבעת מס' 1. עוד נטענו טענות מצידו כנגד חברת הביטוח וחבותה. בסיכומיו, טוען הנתבע 2 כי יש לייחס אשם תורם לעמיגור, כאשר בעבר ביצעה עמיגור עבודות שיפוץ במקלט ובמסגרת זו אטמה את תקרת המקלט ללא הסכמת השכנים וכי לא מן הנמנע כי בנייה בלתי חוקית זו היא שגרמה לנזילה.
למעשה ניתן להבין כי הנתבע 2 רואה בהתנהגות התובעת משום אקט תאונתי שכן הוא זה שגרם לנזילה ומכוחו יש לחייב את הנתבעת מס' 3.

חברת ביטוח הפניקס, הנתבעת 3, בסיכומיה טוענת כי אין המדובר בנזק כתוצאה מתאונה ומסבה את תשומת לב ביהמ"ש כי בכל מקרה אין כל רלוונטיות לצו "העשה" ביחס אליה (על פי תנאי הפוליסה).

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם ואת התייחסותם לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, לרבות חקירתו של המומחה במסגרת קדם משפט מורחב, אני נותן בזאת את פסיקתי (עליי לציין כי סיכומי הנתבעת 1 התקבלו בביהמ"ש ביום 5.8.12 והמשמעות היא שאם רצה מי מהצדדים להגיב לחוו"ד זו כאשר פגרה נלקחה במניין, היו לו 7 ימים לעשות כן, דהיינו עד 12.8.12, כאשר בפועל איש מהצדדים לא בחר לעשות כן):

1. תיק זה הינו תביעה כספית ובקשה למתן צו "עשה" המורה על ביצוע תיקונים אשר יהיה בהם כדי לפתור את בעיית הנזילות אשר טרם נפתרה אל עבר מקלט השייך לתובעת ואשר הושכר לפיקוד העורף, ולמעשה עקב הנזילות לא נעשה בו שימוש עוד משנת 2007.
למעשה, החשש הגדול הוא שההיבטים הכספיים של צו "העשה" גבוהים מההיבטים הכספיים של הנזקים כפי שהוגדרו ע"י חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש.

2. המומחה מטעם ביהמ"ש, שהינו זרוע ארוכה של ביהמ"ש ואשר חוות דעתו לפי מיטב הבנתי לא נסתרה, לא באמצעות שאלות ההבהרה ולא באמצעות החקירות הנגדיות, הגדיר את מקור הנזילה במערכת הדלוחין של המסעדה. המומחה דחה את כל הטענות האחרות של הנתבעים המייחסות למקור הנזילה הן בפעילותה של עמיגור (הנמכות תקרה וביצוע פעולות שהוגדרו על ידן פעולות בלתי חוקיות) והן בדירות 107,108.

אשר על כן, אני פוסק כי מקור הנזילה היה במסעדה ולא ממקור אחר כנטען ע"י הנתבעים.

3. אני פוסק בנסיבות העניין כי האחריות לפיצוי התובעת יהיה על הנתבעת 1 ועל הנתבע 2 בחלקים שווים.
על הנתבעת 1 חלה אחריות מכוח העובדה שמערכת הדלוחין במסעדה היא המקור לנזילות וניתן להבין מחוו"ד המומחה כי בפעולתה של המסעדה הייתה נזילה משמעותית וכאשר הגיע גורם חדש למסעדה הנזילה ירדה בצורה משמעותית.

עם זאת, לא מצאתי הצדקה לראות בחוזה השכירות המטיל לטענת הנתבע 2 אחריות במקרה שכזה אך ורק על הנתבעת 1 מן הסיבות הבאות:
ראשית, הנתבע 2 ידע על קיומן של נזילות למקלט, עוד בטרם הושכרה המסעדה והיתה חלה עליו החובה לציין זאת במפורש.
הנ"ל העיד בפרוטוקול הדיון מיום 03.11.08:
"היו אלי פניות מעמיגור לגבי נזילות הנכס. הפניות נעשו אלי בעל פה. אינני זוכר אם הוצא מסמך אלי. אני אמרתי להם שיבואו ויראו, יש בניין של 10-12 קומות, יש פיר שמוביל צנרת. במרוצת 30 שנה שהצנרת קיימת, סביר להניח שיש פיצוץ באיזה צינור, אמרתי להם שייכנסו למסעדה ואם יש נזילה במסעדה, אני אתקן אותן".

שנית, כמשכיר הנכס וכבעליו חלים עליו החובות הנוגעות לאחזקת המבנה.
בנסיבות העניין החלטתי להטיל את האחריות על הנתבעת 1 ועל הנתבע 2 בשיעור של 50% על כל אחד מהצדדים בחלקים נפרדים ושווים.

4. לא מצאתי הצדקה להטלת האחריות על הנתבעת 3 (חברת ביטוח הפניקס). מסכים אני עם טענת הפניקס, כי מאחר ועניינה של התביעה הוא נזק לרכוש של צד ג' (רכוש התובעת) ולא נזק למבני בית העסק הכלולים בפרק 6 לפוליסה, הרי שלנתבע 2 אין כלל פוליסה רלוונטית בפניקס. על כן הפרק הדן באחריות כלפי צד ג' הוא הרלוונטי בענייננו.
לאור נסיבות המקרה, אינני מוצא, כי הנזילה נשוא תביעה זו נופלת לגדר הגדרתו של "מקרה ביטוח", כפי שהוא מוגדר בפוליסה כלפי צד ג' - דהיינו "אירוע תאונתי ובלתי צפוי שגרם לנזק רכוש".

יפים לעניין זה דבריו של המלומד ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח", מהדורה שנייה, כרך א', 412 (2009):
"על פי רעיון הביטוח, אחריות המבטח מוגבלת לנזקים "תאונתיים" בלבד, דהיינו, נזקים הנובעים מאירועים מקריים או בלתי צפויים.
...
אירוע תאונתי מתאפיין, בדרך כלל, בהתרחשות פתאומית, להבדיל מהתהוות ממושכת והדרגתית.
...
יש לבחון את המונח "תאונה", המופיע בפוליסת הביטוח, נוכח אומד דעת הצדדים כמו שהוא עולה מן הלשון וממכלול הנסיבות, ואין בית המשפט כבול לפרשנות (הגמישה כשלעצמה) שניתנה למונח זה בהקשרים סטטוטוריים אחרים.
...
מובן אפוא כי הגדרת המונח "תאונה" אינה אחידה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו".

בנסיבות העניין ועל פי חוות דעת המומחה, מדובר בדליפה מתמשכת, אשר כאמור החלה עוד בשנת 2007 ואין עסקינן באירוע תאונתי בלתי צפוי הנכנס לגדר מקרה הביטוח.
זאת ועוד, הנתבע 2 הפנה את דרישתו הראשונית לכיסוי ביטוחי במכתבו כלפי הנתבעת 3 רק ביום 01.11.09, וזאת על אף שהתרשמתי כי ידע על הנזילה עוד בשנת 2007, דהיינו פנייתו נעשה ל"הפניקס" כשנתיים לאחר תחילת הדליפה. הנתבע 2 השתהה רבות בפנייתו ל"הפניקס", ובכך למעשה מנע ממנה את האפשרות להקטין את חבותה, באם אכן היה מתברר כי עליה להיות מחוייבת.
אוסיף ואומר כי בכל מקרה, על פי הפוליסה לא הייתה חלה על חברת הביטוח הדרישות לצו עשה נשוא תיק זה.
לגבי פס"ד בעניין ע"א 1191/06 אליו התייחס הנתבע בסיכומיו, לא מצאתי הצדקה לקבל את הטיעון כי נסיבות פסה"ד מתאימות לעובדות פס"ד זה אשר לא מצאתי הצדקה לקיומו של אירוע תאונתי בלתי צפוי.

5. לעניין הערכת אומדן עלות תיקון הנזקים: כאמור, בחוות דעתו הראשונה של המומחה מיום 31.08.09, קבע המומחה כי "אומדן עלות תיקון הנזקים שהוצג על ידי עמיגור הוא בגדר הסביר. זאת, פרט לפריט "ריהוט", שטעון בדיקה".
ואילו בחוות דעתו השנייה מיום 20.09.11, קבע המומחה כי סך כל הנזקים מוערכים על ידו בסכום של 37,400 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף מע"מ אשר היה בעת הרלוונטית בשיעור של 16%.
אציין כי בהתאם לחוות הדעת מטעם התובעת, מוערכים הנזקים שנגרמו לה בסך של 166,628.27 ₪, נכון ליום 17.03.08. על כן, הפער בין שתי חוות דעתו של המומחה לעניין אומדן עלות הנזקים הוא גבוה ומשמעותי.
כשנשאל המומחה לעניין הפערים בסכומים אלו, השיב בפרוטוקול הדיון מיום 03.05.12:
"זו המסקנה שהגעתי אליה לאחר בדיקה נוספת".
לטענת התובעת, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לפערים המשמעותיים באומדן הנזקים בין שתי חוות דעת המומחה. כמו כן, לטענתה, המומחה לא הסתמך בבדיקתו על מחירון שוק, כפי שהיא עצמה הסתמכה במודל הנזקים מטעמה.

לאחר שבדקתי את טענות התובעת בהקשר זה לא מצאתי הצדקה לקבל את חוו"ד המומחה מטעמה. המומחה פירט בחוות דעתו את הנזקים שנגרמו וחוות דעתו לא נסתרה בחקירתה של התובעת ואשר על כן, אני מאמץ את הקביעות של מומחה ביהמ"ש לעניין הנזק הכספי.

6. תוצאתו האופרטיבית של פסה"ד הוא איפוא כדלקמן:
א. אני פוסק לטובת התובעת סך של 37,400 ₪ שהינו הנזק שנגרם לרכוש התובעת במקלט, לרבות ריהוט, בתוספת 16% מע"מ כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום מתן חוו"ד המומחה מתאריך 20.9.11 ועד התשלום המלא בפועל. כל זאת, בתוספת הוצאות משפט הכוללות חלקה היחסי של התובעת בשכר טרחת המומחה ברלינר, הוצאות מומחה מטעמה כנגד קבלה, ובצירוף אגרות בימ"ש ששולמו ע"י התובעת ובתוספת שכ"ט עו"ד בגובה של 15% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק.
ב. את החיובים האמורים ישלמו הנתבעים 1 ו-2 בחיובים נפרדים ושונים בגובה של 50% מתוך סך הסכום הכספי שנפסק כאמור.
ג. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ד. לגבי הנתבעת 3, התביעה נגדה נדחית, ובנסיבות העניין החלטתי להסתפק בתוצאה האמורה ולא לחייב בהוצאות משפט.
ה. בנוגע לצו העשה – ניתן בזה צו עשה המורה לנתבעים 1 ו-2 לתקן את הנזילה במסעדה בתוך 60 יום מהיום וזאת על חשבונם.
במאמר מוסגר אציין, כי התיקון הינו אינטרס גם של בעל הנכס שהינו הנתבע 2 אשר חוייב בתיק זה ב- 50% מן הנזק שנגרם כאמור עקב הנזילה.
מאחר ויש לי חששות מאותו חלק זה בפסה"ד, וזאת גם לאור מצבה של הנתבעת מספר 1, ניתנת האפשרות, היה והנתבעים 1 ו-2 לא יעמדו באותו חלק זה של פסה"ד, לתובעת לתקן את הנזק על חשבונה.
ניתן בזה צו המורה לאפשר לתובעת לעשות כן גם ביחס למשכיר המסעדה החדש (מסעדת שוקה), אשר יאפשר כניסה של בעל מקצוע לצורך תיקון הנזילה.
בנסיבות אלה, אני מאפשר לתובעת לבקש השלמה של פסה"ד לעניין ההוצאה הכספית שנגרמה לה בהקשר זה.
אני מדגיש כי בכל מקרה, גם הוצאה כספית זו תחול בחלקים שווים ונפרדים בשיעור 50% על הנתבעת 1 ועל הנתבע 2.
ו. ניתן בזה פטור מממחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש אשר אם שולם יוחזר לידיה של התובעת ע"י המזכירות תוך 30 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון