דוגמא לפסק דין בנושא תאונה בצומת בתל אביב: פתח דבר בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב מסוג פורד המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בגין תאונת דרכים שארעה ביום 7/7/09 על ידי רכב מסוג הונדה בו נהג הנתבע-1, המבוטח על ידי הנתבעת-2 (להלן: "רכב הנתבעים"). התאונה ארעה בצומת הרחובות פינסקר-בוגרשוב תל-אביב, כאשר בכיוון נסיעת כל אחד מכלי הרכב ישנו רמזור וכל אחד מן הנהגים טוען שהוא זה שחצה את הצומת כאשר ברמזור דלק אור ירוק, ומכאן שהנהג האחר חצה את הצומת כשברמזור דלק אור אדום. מטעם התובעת העידה נהגת התובעת ועדת ראיה וכן הוגש תיק המשטרה, מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 ו- 3 עדים נוספים, עדה שישבה לידו ברכב ושני עדי ראיה לתאונה. כן הוגשו תמונות של הצומת ותמונות של הפגיעות בכלי הרכב. המצב המשפטי אקדים ואציין, כי מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר), שם צוטטו הדברים. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי, תוך בחינת הגיונן של הגרסאות והעקביות שבהן, ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסת העד שנשמע בפניו ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותו. במקרה דנן, לאחר ששמעתי את עדויות העדים, ובחנתי את מהימנותם ואת עקביות גרסתם, באתי לידי מסקנה ברורה שיש להעדיף את עדות התובעת ועדת הראיה שהעידה מטעם התובעת, על עדות הנתבע והעדים שהעידו מטעמו, כאשר הסתבר באופן ברור, לדאבון הלב, כי גרסת הנתבע לוקה באי דיוקים, הגזמות, עד כדי אי אמירת אמת בהודעותיו במשטרה, דבר שמקשה לבסס ממצאים על גרסתו. להלן אפרט את חומר הראיות שנאסף בתיק המשטרה והעדויות שנשמעו בפני, תוך מתן ההכרעה המתבקשת. סקירת הראיות, דיון והכרעה סמוך לאחר קרות התאונה, הגיע לזירת הארוע בוחן תאונות הדרכים מר נועם לוי. מסמכי הבוחן הוגשו בתיק המשטרה מטעם התובעת. הנתבעים לא התנגדו להגשת המסמכים וגם לא זימנו את הבוחן לחקירה ולפיכך אין לי אלא לקבל את מסמכיו והתיעוד שעשה בזמן אמת כלשונם. סמוך לאחר התאונה, התפנה הנתבע לבית החולים כיוון שחש בכאבים ומשכך גרסתו לא נגבתה במקום. הבוחן גבה את גרסת נהגת התובעת ועדת ראיה שהייתה במקום. נהגת התובעת מסרה בהודעתה מיום 7/7/09, כי נסעה ברכב ברח' בוגרשוב ממזרח למערב וכאשר הגיעה לצומת מרומזר עם רח' פינסקר, הרמזור התחלף לירוק והיא המשיכה בנסיעה ואז הגיע רכב מימינה והתנגש בה. לדבריה - ראתה מרחוק אור אדום שהיה ברמזור וכשהתקרבה היה אור צהוב, נכנסה לצומת ואז היה ירוק. העדה הוסיפה, כי ראתה את הרכב כאשר התנגשו, לא ראתה אותו לפני כן, שכן הוא נסע ממש מהר. העדה הפנתה את הבוחן לבחורה שהייתה במקום וראתה את התאונה. בעדותה חזרה נהגת התובעת על הדברים, והעידה, כי חצתה את הצומת כשהאור ברמזור התחלף לירוק וכאשר חצתה האור היה ירוק. לדבריה, הצומת הייתה פנויה והיא נכנסה בנסיעה רצופה לצומת. הנהגת סיפרה, כי לאחר התאונה ירדה מהרכב לשאול אם הכל בסדר וחזרה לרכב שלה. נהגת התובעת הכחישה את טענת הנתבע כי התנצלה, וסיפרה כי בכתה בטרוף. ב"כ הנתבעים עימת את נהגת התובעת עם גירסתה לחברת הביטוח לפיה, עברה את הצומת באור ירוק ורכב שהגיע מימין נכנס בה, כאשר שם לא ציינה כי ראתה את האור הכתום מתחלף לירוק. העדה השיבה שזה מה קרה, היא עברה את הצומת כשאור ירוק דולק ברמזור. עדת הראיה הגב' בן שבת אסתר, שלא נטען ובוודאי לא הוכח, כי יש לה קשר כלשהו לעדת התובעת או אינטרס כלשהו בתוצאת התיק, מסרה את גרסתה כבר במועד הארוע במקום התאונה. העדה סיפרה בהודעתה, כי הייתה הולכת רגל ברח' בוגרשוב ורצתה לחצות את רח' פינסקר ממזרח למערב. לדבריה, כאשר התחלף הרמזור הספיקה לעשות צעד אחד ואז ראתה רכב פרטי הונדה שנוסע ברח' פינסקר מצפון לדרום בנתיב הימני שרחוק ממנה. העדה סיפרה בהודעתה, כי ראתה שהרכב נוסע במהירות, וראתה שהוא מתנגש עם רכב התובעת. העדה הוסיפה עוד, כי בכיוון נסיעת רכב הנתבעים היו שני כלי רכב, הרכב שנסע אחרי רכב הנתבעים נעצר ואמר איזה מטורף, אבל אין לה את הפרטים שלו. העדה לא ידעה להעריך את מהירות נסיעת רכב הנתבעים אבל סברה שהיא נסע מהר. העדה אמנם לא ראתה הרמזור בכיוון של רכב הנתבעים, אבל הרמזור במעבר החציה שלה היה ירוק, ומשכך ניתן לקבוע בהתבסס על גרסתה, כי האור ברמזור בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעים היה אדום. הגב' בן שבת חזרה על הדברים בעדותה בפני. העדה חזרה ומסרה, כי אין לה הכרות עם נהגת התובעת ורק לאחר שזומנו לדיון הכירה אותה. לדבריה, הנתבע חצה את הצומת לאחר שכבר ברמזור שלה היה אור ירוק ולאחר התאונה היא חצתה את מעבר החציה. העדה שבה וסיפרה, כי אחרי רכב הנתבע נסע עוד רכב בצבע בהיר, אדם מבוגר, שלמראה התאונה תפס את ראשו בשתי ידיו. העדה השיבה לשאלות שנשאלה, כי לא ראתה אופנוע באזור וכי היא זוכרת שהנתבע יצא וצעק על התובעת ולכן ניגשה לנהגת לראות אם היא בסדר, כיוון שהיא הייתה לבד והוא היה עם עוד אנשים והוא צעק עליה והיא הייתה מאוד מבולבלת. העדה השיבה בחקירה הנגדית שאינה זוכרת אם נהגת התובעת יצאה מהרכב, ואולם כשהיא הביאה לה מים היא היתה ברכב. הנתבע מסר במשטרה מספר הודעות ביוזמתו, כאשר שב והגיע למשטרה, ומסר פרטים של עדי ראייה נייטרלים לכאורה וביקש כי יחקרו. אעמוד על השתלשלות גרסאות הנתבע ועדיו במשטרה כרונולוגית. בפתח הסקירה של גרסאות הנתבע, יש לשוב לזירת הארוע, לדו"ח הפעולה של הבוחן לוי נועם שלא נסתר, לפיו במקום התאונה הצביע הנתבע על עד ראיה, הבוחן ניגש לעד הראיה, שלאחר מכן הסתבר, כי מדובר בגיא דניאל, ולשאלתו היכן היה כאשר ראה את התאונה השיב העד, כי על מרפסת. הבוחן ציין בדו"ח הפעולה, כי לדעתו לא ניתן היה לראות מן המרפסת את הרמזורים אולם אמר לעד להמתין עד שיסיים את המדידות. בשלב מאוחר יותר הבחין הבוחן בסמוך אליו, כי הנתבע ועד הראיה משוחחים והבוחן תאר את ההתרחשות בדו"ח הפעולה כדלקמן: "ניגשתי לנ"ל ואמרתי לו אסור לך לדבר איתו, מה שאתה עושה כרגע זה שיבוש הליכי חקירה, במידה ואני רואה שיחה נוספת ביניכם אני לא רושם את עדותך". בסופו של דבר, לא נרשמה עדות עד הראיה גיא דניאל בזירת הארוע, אלא חודשיים מאוחר יותר. יום לאחר התאונה ביום 8/7/09 נחקר הנתבע באזהרה, והואשם כי חצה את הצומת באור אדום. הנתבע טען, כי נסע באור ירוק. לדבריו, כאשר נכנס לצומת, באמצע הצומת הרגיש את המכה מרכב התובעת והיא קפצה מהאוטו ואמרה סליחה סליחה הרכב לא שלי. לדבריו, ישב 10 דקות באוטו ולא יצא, כי היה בהלם, הגיע אמבולנס ופינה אותו לבית החולים וקיבל טיפול רפואי. הנתבע נשאל האם יש לו עדים לתאונה, והשיב, כי הוא יודע שניגשו לבוחן או שהוא ניגש אליהם ושהעידו שהוא נכנס באור ירוק לצומת ויש לו את הטלפון של שני האנשים. הוא נשאל אם יודע את שמם, וטען שזה רשום והוא חושב שזה רשום גם במשטרה. כבר כאן ניתן לציין, כי גרסת הנתבע שישב ברכב 10 דקות ולא יצא, נסתרת הן בדו"ח הפעולה של הבוחן שראה את הנתבע משוחח עם עד הראיה, דבר שהנתבע נמנע מלציין אותו בהודעתו. כמו כן בדו"ח מד"א שנמצא בתיק המשטרה, צוין בהערות, כי הנתבע נמצא "מתהלך בזירת הארוע". הנתבע מתמם בהודעתו כאילו לא היה לו כל קשר עם עדי הראיה, אף שתועד בזירת הארוע ששוחח עם עד הראיה הנטראלי לכאורה ואף שהוא זה שפנה לבוחן והצביע על עד הראיה שנמצא במקום. בתאריך 12/8/09 נגבתה עדותה של נטליה שישבה ליד הנתבע ברכב, לדבריה נסעה ברכב בו נהג הנתבע. הם נסעו ברח' פנסקר היא ישבה מקדימה בצד ימין, ובצומת עם בוגרשוב היה אור ירוק וחצו את הצומת, התכוונו להמשיך ישר והגיע רכב והייתה תאונה. לדבריה היה אור ירוק היא הסתכלה על הרמזור שמעל הנתיב בו נסעה. העדה מסרה, כי היא והנתבע חברים מכירים מעל לשנה. בסוף ההודעה צוין, כי הודעה זו נרשמה בסיוע של הנתבע שתרגם את ההודעה מעברית לרוסית ומרוסית לעברית וישנה חתימת הנתבע. ביום 28/8/09 הגיע הנתבע למשטרה שוב. הנתבע מסר, כי היו במקום שני עדי ראיה שעדותם לא נגבתה על ידי הבוחן וביקש מידידה שלו שהיתה איתו במקום התאונה לקחת מהם את מספרי הטלפון שלהם. לדבריו, לפני כשבועיים התקשר לעדי הראיה האלו ומהשיחה איתם הבין שלא מסרו עדות במשטרה. הנתבע מסר בהודעתו, כי השיחה עימם הוקלטה על ידו בטלפון הסלולרי, הוא הוריד למחשב וצרף על דיסק, ואף צרף לעדותו. לטענתו, בהקלטה שומעים שהוא מדבר עם בחור בשם גיא, ובחור בשם סלבה ששניהם ראו שעבר באור ירוק בזמן התאונה. הנתבע מוסר שני מספרי טלפון - האחד של גיא והאחר של סלבה. הנתבע מציין, כי חשוב לו מאוד שתגבה עדותם, וכן כי לא שוחח עמם עד השיחה שהקליט. יצויין, כי אף שהנתבע היה פעמיים קודם לכן במשטרה, בעת שנגבתה הודעתו וביחד עם נטליה, זו הפעם הראשונה שהנתבע טוען שנטליה היא זו שרשמה את מספרי הפלאפון של העדים והפעם הראשונה בה הוא מוסר את פרטי העדים למשטרה. באופן מפתיע הנתבע והעדה לא מסרו עובדה זו בעת שנגבתה עדותה, דבר שעל פניו התבקש, כאשר שניהם היו במשטרה וכאשר הפעולה של לקיחת פרטי העדים היא פעולה שביצעה לפי הטענה נטליה. בתאריך 03/09/09 הגיע הנתבע לתחנת המשטרה שוב. הנתבע מסר שהתקשר לבוחן ואמר לו שיש לו עדי ראיה לתאונה. לדבריו הוא לא מכיר את האנשים שהיו עדי ראיה. כאשר הוא נשאל מדוע הגיע לדווח על העדים חודשיים לאחר התאונה, השיב, כי ידידה שלו נטליה לקחה פרטים של העדים. הנתבע נשאל מדוע נטליה שמסרה עדות במשטרה לא מסרה פרטים של העדים והנתבע השיב, כי לא שאלו אותה. בעדות זו מוסר הנתבע פרטים של עד אחר נוסף בשם יהודה והנתבע מדגיש כי הוא לא מכיר את העד, לדבריו הוא נסע אחריו. כזכור, הנתבע היה יחד עם נטליה במשטרה, ישב איתה בעת מסירת הודעתה, ועל כן ברי שלו רצה להעביר פרטים של עדי ראיה יכל לעשות כן באותו מעמד. העובדה שהנתבע מוסר את פרטי העדים טיפין טיפין מטבע הדברים, מעוררת חשד, בלשון המעטה. בתאריך 6/9/09 נגבית הודעתו של נגר יהודה, לדבריו היה עד לתאונה שארעה. הוא נסע בקטנוע ברח' פינסקר מכיוון צפון לדרום, אחרי רכב פרטי מסוג הונדה (רכב הנתבעים) וכאשר ההונדה נכנסה לצומת מרח' בוגרשוב, הגיע רכב מצד שמאל שלהם והתנגש בהונדה. לדבריו לאחר התאונה עצר בצד ניגש למקום התאונה לראות שהכל בסדר, ואז בעל רכב ההונדה (הנתבע) ניגש אליו ושאל אם ראה את התאונה, ואמר לו שראה את התאונה, הנהג ביקש ממנו את הטלפון ושאל אם מוכן להיות עד לתאונה. לדבריו לאחר 10 דקות עזב את המקום ולא ראה משטרה. העד מדגיש כי אינו מכיר אף אחד מן המעורבים. העד מוסיף כי ברכב ההונדה היו שני אנשים, בחור ובחורה ומתאר את עדותם. החוקר חוזר על שאלתו האם העד מכיר מן המעורבים בתאונה והעד משיב: "לא מכיר אף אחד מן המעורבים הבחור התקשר אלי שאני אתן עדות במשטרה וזה היה לפני שבוע שבוע וחצי לערך..." (עמ' 2 להודעה, שורות 5-6). הווה אומר לגרסת העד, הנתבע עצמו ניגש אליו ו שאל אותו אם ראה את התאונה ואף ביקש את מספר הפלאפון שלו, גרסה שלא בא זכרה בכל עדויות הנתבע. לגרסת הנתבע במשטרה, כמפורט לעיל, נטליה היא זו שלקחה את מספרי הפלאפון של העדים. בתאריך 7/9/09 נחקר גיא דניאל. לדבריו הוא גר בפינת הרחובות פינסקר ובוגרשוב, במועד התאונה יצא למרפסת לשוחח בפלאפון וראה את התאונה. גיא מסר בהודעתו כי ראה בוודאות שהאור בכיוון נסיעתו של הנתבע היה אור ירוק ומכאן מניח, כי הנהג שנסע על בוגרשוב חצה באדום. לדבריו, הוא נוהג באופנוע וזה מאוד מפריע לו והחליט לבוא ולהגיש עדות. העד העיד כי אינו מכיר אף אחד מן המעורבים בתאונה. לעומת דברים אלו שנמסרו במשטרה מפי הנתבע והעדים, במהלך שמיעת העדויות בתיק נמסרו על ידי הנתבע, בא-כוחו והעדים פרטים שלא נמסרו במשטרה, או שסותרים את הפרטים שנמסרו במשטרה. כך כבר בעמ' 5 לפרוטוקול, הצהיר ב"כ הנתבעים - "יש לי הקלטה מיום התאונה באותו זמן של התאונה, הוא שוחח איתם, הקליט אותם, הוא פחד שהם לא יגיעו. הוא היה מאוד חכם" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 15-14, ההדגשה לא במקור). ב"כ הנתבעים אמנם הצביע על מעטפה שהייתה ברשותו, אך לא הוגשה כל הקלטה, וגם זכרה של הקלטה וצילום מיום התאונה ממקום התאונה לא בא בעדויותיו של הנתבע במשטרה או בכל מקום אחר עד מועד הדיון עצמו. יכול שנפלה טעות בדברי ב"כ הנתבעים בנוגע למועד ההקלטה, אבל עצם העובדה שלא הוגשה שום הקלטה מיום התאונה או לאחר מכן, מביאה לידי מסקנה שלו הייתה מוגשת הקלטה כזו היא לא הייתה עומדת לטובת גרסת הנתבעים דווקא. ההלכה היא, שאי זימון עד לעדות או אי הבאת ראיה שעשויה לסייע לידי אחד הצדדים, פועל כנגד הצד שאמור היה לזמן את העד או להציג את הראיה (ראה: 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08)). הנתבע העיד על דוכן העדים, ביהירות ובזחיחות דעת, כאשר הוא מפריך לאויר שלל טענות שכלל לא הוכחו ולא הובא שמץ של ראיה לתמוך בהן. כך לדוגמא, חרף העובדה שהנתבע היה במשטרה לפחות 4 פעמים (3 הודעות + הודעה של נטליה) בפעם הראשונה טוען הנתבע על דוכן העדים, כי עדת התובעת אמרה לו במקום התאונה שהיא אשמה והיא זו שנכנסה בו. לדבריו, בתיק המשטרה היא הודתה שנכנסה בו. עיון בתיק המשטרה מעלה שאין כל הודיה כזו, וכאמור גם בהודעותיו במשטרה לא טען הנתבע, כי עדת התובעת אמרה כך. מדובר, בטענה כבושה נטולת מהימנות לחלוטין, שכן גרסת נהגת התובעת מלכתחילה ולאורך כל העת הייתה שחצתה את הצומת באור ירוק. הנתבע הוסיף, כי הקליט עדים וכאשר נשאל מדוע הקליט עדים טען, כי אינו מאמין למשטרה, כאשר נשאל מתי הקליט את העדים, השיב כמה ימים לאחר התאונה. כאשר נשאל איך הוא יודע מי העדים, השיב כי הבחורה שהייתה איתו ברכב אמרה לו והיה בחור במקום שאמר לו. בשלב זה הוסיף הנתבע טענה בלתי מבוססת נוספת לפיה בוחן המשטרה הועבר מתפקידו בשל התנהלותו בחקירת המשטרה בארוע - טענה זו לא הוכחה בשום דרך, כאמור הבוחן לא הוזמן על ידי הנתבעים לעדות ומסמכיו הוגשו בהסכמה. הנתבע לא עצר בזאת ומסר לראשונה פרט כבוש נוסף לפיו: "הבאתי הקלטה מצולמת. הבאתי חבר שלי שצילם את התאונה, צילם אותו מדבר עם הבוחן, והבוחן לא לקח עדות מאף אחד. היא גם הודתה במקום" (עמ' 11 שורות 17-15, ההדגשה לא במקור) - היכן אותה הקלטה מצולמת שיכולה לשפוך אור על הנסיבות, לנתבעים הפתרונות. יצויין, כי הנתבע לא מסר במשטרה, כי קיימת בידו הקלטה מצולמת ממועד התאונה, פרט זה נמסר לראשונה על דוכן העדים. כאשר נשאל הנתבע על העד במרפסת, גיא דניאל התמם הנתבע וטען שאינו יודע מה שמו של הבחור שהיה במרפסת למרות שהוא זה שמסר את פרטיו למשטרה. לדבריו, אמר לנטליה ידידתו שהייתה עמו, שעכשיו לוקחים אותו לבי"ח שתשאל את העדים לשמם, זה מה שהיא עשתה היא לקחה את הטלפונים והעבירה למשטרה. הנתבע נשאל מדוע הגיע למשטרה רק ביום 28/8/09 למסור את שמות העדים סלאבה וגיא, והשיב כי סלאבה עובד בקיוסק ממול, והבוחן היה צריך לחקור אותם ולא חקר. לדבריו באותו רגע שהביא הקלטה של העדים והתמונות, מפקד התחנה "קיבל זעזוע וישר העביר את החוקר מתפקידו". טענה זו סותרת טענה שטען כמה שורות לפני כן, כי "עוה"ד שלי כתב מכתב למפקד התחנה והבוחן הועבר מתפקידו" (עמ' 11 שורה 21) - הנה כי כן, לא ברור אם הבוחן הועבר על אתר בעקבות ההקלטות והתמונות שהביא הנתבע או בעקבות מכתב עוה"ד, ולמעשה כאמור לא הוכח כלל, כי הועבר מתפקידו. לענייננו חשוב, כי כאשר הנתבע הגיע למשטרה ומסר את שמו של סלאבה, העובד בקיוסק ממול כעד, הנתבע לא טרח לציין כי סלאבה מוכר לו מכך שהוא עובד בקיוסק בסמוך למקום עבודתו של הנתבע. כאן המקום לציין, כי לנתבע ישנה מספרה ברח' פינסקר, בסמוך לחנותו של יהודה נגר, סמוך לביתו של גיא ולחנותו של סלאבה. מכל מקום, סלאבה שהוא כביכול עד ראיה נוסף לתאונה לא זומן להעיד על ידי הנתבעים, ושוב אין לי אלא לקבוע כי אי זימונו לעדות פועלת כנגד הנתבעים. ההפתעות בעדות הנתבע לא חדלו להגיע ובניגוד מוחלט להודעתו במשטרה, בעמ' 13 שורה 17 לעדותו מודה הנתבע: "את יהודה אני מכיר, יהודה שכן שלי בהמשך הבניין... הוא עובד בפינסקר הוא שכן בפינסקר" (עמ' 13 שורות 17-18) - דברים אלה לעומת עדותו של הנתבע במשטרה כאשר מסר את שמו של יהודה, ביום 3/9/09, כי אינו מכיר את העד, מלמדים על כך שבמשטרה מסר הנתבע מידע שאינו אמת ומשליכים על מהימנות הגרסה כולה. עדותה של נטליה שהתלוותה לתובע, גם היא לא שדרה מהימנות רבה. העדה חזרה על כך שהנתבע עבר את הצומת באור ירוק, אולם מעדותה עלה כי אין לה כלל רשיון נהיגה וכי ראתה את הרכב השני רק בשעת התאונה. כאשר נשאלה בחקירה הראשית מה עשתה לאחר התאונה, השיבה, כי היא נשארה ברכב וגם הנתבע נשאר ברכב ואלו נהגת הרכב האחר ניגשה לרכבם ואמרה סליחה... מה עשיתי... אתם בסדר. העדה העידה בחקירה הראשית "אני כל הזמן הייתי במכונית, אחרי כרבע שעה יצאתי מהמכונית וחיכיתי, כי דוד הלך לבית חולים, והייתי עם המכונית וחיכיתי שאשתו של דוד תקח את המכונית.... אני לא זוכרת שדברתי שם עם מישהו במקום, עם מישהו מהמשטרה כן דברתי, אני לא זוכרת, אני גם לא הרגשתי טוב" (עמ' 14 שורות 8-3). בחקירה נגדית מסרה לפתע העדה מידע מפתיע השופך אור על העדות כולה: "נולדתי ברוסיה, אני אזרחית רוסיה. הגעתי לראשונה ארצה ב- 8/08, 11 חודשים לפני התאונה. לא ידעתי לדבר עברית בכלל. לא הבנתי מה ומי" (עמ' 14 שורות 12-11). לאור דברים מפתיעים אלה, נשאלה העדה איך היא יודעת מה אמרה הנהגת והשיבה, כי הבינה כמה דברים שהיא אמרה שכן הייתה באולפן כאשר הגיעה ארצה, היא פשוט זוכרת. העדה סיפרה, כי דיברה עם הנתבע על התאונה, לדבריה לא הרבה. כאשר נשאלה על הודעתה במשטרה, טענה כי שוטר תרגם את הדברים, וכאשר עומתה עם מה שרשום על ההודעה שהנתבע תרגם טענה שאינה זוכרת. העדה עומתה עם טענת הנתבע, כי לקחה פרטים משני אנשים, ובניגוד לדבריה בחקירה הראשית כי לא דיברה עם איש, השיבה כי לקחה טלפון מאיש אחד שנמצא כאן, ונזכרה בכך רק לפני 5 דקות כשראתה אותו. העדה לא ידעה להסביר מדוע בחקירתה במשטרה לא אמרה שלקחה פרטים מאנשים שהיו במקום והשיבה שאינה יודעת, וכן אינה זוכרת מתי סיפרה לנתבע שלקחה פרטים, אולי אחרי כמה ימים אולי באותו יום. לדבריה, עשתה את הדבר באופן טבעי. כאשר נשאלה אם מכירה את יהודה נגר - אותו עד שטען במשטרה כי אינו מכיר את הנתבע, והנתבע טען במשטרה כי אינו מכיר אותו - השיבה תשובה שאין לי אלא לצטטה כלשונה, שכן הדברים אינם צריכים הסברים נוספים: "כן, אני מכירה אותו מהסיפור כאן, ראיתי אותו אצל דוד אולי, כי דוד עובד בפינסקר ואני לקוחה מהמספרה, יהודה גם עובד שם, דוד אמר שהוא עושה תכשיטים, והכרנו כי רציתי לעשות תכשיט אצלו. לא דברנו על התאונה כשראיתי אותו במספרה של דוד. דוד ויהודה מכירים, הם עובדים אחד ליד השני באותו רחוב" (עמ' 15 שורות 14-10). העולה מן המקובץ, המדובר בעדה שהעידה על עצמה, כי בזמן הארוע, לא ידעה כלל עברית, שאינה יודעת לנהוג והיא ידידתו של הנתבע. העדה טוענת, כי האור ברמזור אמנם היה ירוק, אך לא ברור מתי הסתכלה על הרמזור ומכל מקום, נוכח הסתירות והתמיהות בעדות, אני מתקשה לסמוך על עדותה. העדה סתרה את עצמה במהלך עדותה בשאלה אם לקחה פרטים מאנשים וסתרה גם את עדות הנתבע, בנוגע ללקיחת הפרטים מן האנשים - כאשר הנתבע אמר שהוא ביקש ממנה והעדה טענה שעשתה זאת כדבר טבעי. הודעתה במשטרה שתורגמה על ידי הנתבע לא שווה את הנייר עליו היא כתובה, שכן הנתבע יכל לתרגם את הדברים כפי שרצה ולאו דווקא כפי שהעדה מסרה. לענייננו חשוב, כי במשטרה לא מצאו הנתבע והעדה כאחד לספר, כי העדה לקחה פרטים משני אנשים ולא מסרו את פרטי האנשים שכביכול היו עדים לתאונה. בנסיבות אלה, כאשר מדובר במי שחוזרת וסותרת את עצמה, מי ששוחחה עם הנתבע על נסיבות התאונה ובוודאי מבקשת לחזק את עדותו נוכח ההיכרות הקיימת ביניהם, איני רואה לקבוע ממצאים על סמך עדות עדה זו. העד גיא דניאל, חזר על הודעתו במשטרה, כי ראה ממרפסת ביתו את התאונה וראה, כי הנתבע חצה את הצומת באור ירוק, כאשר נשאל מדוע מסר את הדברים רק לאחר חודשיים במשטרה, טען שאינו זוכר, הוא זכר שהעדות נמסרה באותו יום. העד טען שאינו מכיר את הנתבע וגם לא את יהודה נגר. העד אישר את דבריו במשטרה שלא ראה את הפגיעה עצמה אלא רק את הרמזור. העד יהודה נגר, חזר גם על הודעתו במשטרה, כי נסע אחר רכבו של הנתבע באופנוע, שמע תאונה וירד לוודא שאין נפגעים. לדבריו ניגש לשאול אם הכל בסדר "אני מכיר את הבחור, אמרתי לו במקום שראיתי את התאונה, הייתי אחריו, לא היה רכב ביננו" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 14) - הווה אומר לפי גרסה זו, כבר בזירת התאונה הכיר העד את הנתבע, וזיהה אותו וכבר שם אמר לו שראה את התאונה. טענה זו סותרת חזיתית את הדברים שמסר העד במשטרה, לפיהם - "לא מכיר אף אחד מן המעורבים הבחור התקשר אלי שאני אתן עדות במשטרה וזה היה לפני שבוע שבוע וחצי לערך..." (עמ' 2 להודעה שורה 5-6) עוצמת הסתירה, ואין מנוס אלא לומר השקר, מתגברים בהמשך עדותו כאשר העד מסביר: "... הוא מכיר אותי. אני רואה אותו 3 פעמים בשבוע, יש לי שם עסק, בקרבת מקום" (עמ' 18, שורה 8 לפרוטוקול). העולה מן המקובץ, כי הן הנתבע והן העד לא אמרו אמת בהודעתם במשטרה בנוגע להיכרות ביניהם, כאשר זהות העד עלתה על הפרק רק כחודשיים לאחר התאונה, נסיבות המעלות כשלעצמן חשד לבידוי ראיות ונסיון לשבש את החקירה. נוכח אי אמירת אמת על ידי העד במשטרה בנוגע להיכרות בין השניים, נוכח התמיהה הזועקת לשמיים בכך שזהותו של העד נחשפה רק חודשיים לאחר התאונה, ונוכח התרשמותי הברורה בדיון כי העד לא דובר אמת, איני רואה לקבוע ממצאים על סמך דבריו. בנסיבות שהוכחו, ניתן לקבוע, במידה גבוהה של סבירות שהעד כלל לא נכח במקום הארוע והוא גויס על ידי הנתבע בדיעבד על מנת שיתמוך בגרסתו. עדת הראיה שעדותה מהימנה עלי לא ראתה כלל את העד במקום, אלא ראתה מכונית אחרת שעמדה ברמזור כשהנהג תופס את ראשו בזעזוע עקב התאונה. לעומת עדויות עדי הנתבעים שלא ניתן היה לסמוך עליהן כל אחת כשלעצמה וכולם כאחד, עדויות עדי התובעת מהימנות בעיני ואין בסתירה שנפלה בין עדות נהגת התובעת לעדות עדת הראיה בנוגע לשאלה האם הנתבע צעק על עדת התובעת אם לאו, כדי לפגוע במהימנותן. התרשמתי, כי אכן אין היכרות בין שתי העדות ולא היה כל תיאום או מזימה להעיד שקר. הולכת הרגל היא בבחינת עדה ניטראלית שראתה את התאונה ממש למול עיניה. עדה זו מעידה על התנהגותה שלה בעת הארוע, ממנה ניתן להסיק מה ארע. כזכור, העדה ביקשה לחצות כביש כהולכת רגל. העדה ציינה בהודעתה במשטרה, כי הייתה מלווה באחייניתה בת ה- 9, מה שמחזק את הסברה שאכן ביקשה לחצות כחוק את הכביש באור ירוק. כפי שהעידה עדת הראיה, היא ירדה עם רגל אחת על הכביש לאחר שהתחלף האור לירוק ואז הגיע רכבו של הנתבע. בהסתמך על עדות הולכת הרגל, ניתן לקבוע באופן ברור, בוודאי במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, כי שעה שהעדה החלה בחציית הכביש כהולכת רגל באור ירוק, האור ברמזור בכיוון נסיעת הנתבע היה אדום. כאמור, אני מעדיפה באופן ברור וללא כל היסוס, את עדויות נהגת התובעת ועדת הראיה הניטרלית, על פני עדויות עדי הנתבעים לרבות עדותו של גיא דניאל שטוען, כי ראה את הארוע היטב ממרפסת ביתו. ראשית, הנתבעים לא הוכיחו, כי אכן ניתן לראות את הארוע ממרפסת ביתו ולעניין זה יש להפנות להערת הבוחן ציין בדו"ח הפעולה, לפיה לדעתו לא ניתן לראות את הרמזורים מן המרפסת. שנית, גם אם אקבל את דבריו כפשוטם - הוא ראה את הארוע ממרחק רב, בעוד הולכת הרגל, עדת הראיה הנייטרלית ראתה וחוותה את הארוע זה מקרוב, ממש למול עיניה. בין אם טעה העד גיא דניאל ובין אם הוטעה - שהרי אין חולק שהתקיימו שיחות בינו ובין הנתבע, ביום הארוע ואף לאחר מכן, לא שוכנעתי שיש להעדיף את גרסתו על גרסת עדי התובעת. יצויין, כי העדויות של נהגת התובעת ועדת הראיה מתיישבות עם זמן המחזור של הרמזורים בצומת, וניתן לקבוע באמת מידה של מאזן הסתברויות, כי התאונה ארעה שעה שהנתבע ניסה "לגנוב" את הירוק וחצה את הצומת בסמוך לאחר שהאור בכיוון נסיעתו התחלף לאדום. לפי המסמך המצוי בתיק המשטרה, מדובר בזמן מחזור של הרמזור למשך 90 שניות. בכיוון נסיעת נהגת התובעת נדלק האור בשנייה הראשונה עד ה- 21, אז יש כתום ואדום, בשנייה ה- 27 נדלק אור ירוק בכיוון נסיעת הנתבע, מסתיים בשנייה ה- 56 אז יש אור כתום ואדום, כאשר ביני לביני מתחלף הרמזור שוב בכיוון נסיעת נהגת התובעת בחפיפה של מספר שניות באור הכתום, והירוק דולק בשנייה ה- 60. כאמור, לפי עדות נהגת התובע היא נכנסה לצומת בנסיעה רצופה לאחר שהבחינה שהאור התחלף לכתום ולירוק ומכאן שנכנסה לצומת מייד כאשר התחלף האור לירוק (בשניה ה- 60). הדבר מתיישב גם עם עדות הולכת הרגל שהאור בכיוונה התחלף לירוק והיא הספיקה להוריד רגל למעבר החציה ואז ראתה את רכב הנתבעים והתאונה התרחשה. הווה אומר האור בכיוון נסיעת רכב התובעת רק התחלף לירוק, במקביל הנתבע חצה את הצומת בסמוך לכך שהאור בכיוון נסיעתו התחלף לכתום ואדום. במקום שהנתבע יציית לאור הכתום ולאדום, יעצור ויאפשר להולכת הרגל ולכלי הרכב לחצות, הוא חצה את הצומת שלא כדין לאחר שהאור התחלף לאדום תוך נסיון לחצות את הצומת על אף האור האדום ובכך גרם לתאונה. בנסיבות אלה, עיקר האחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים שחצה את הצומת באור אדום. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי אור ירוק בצומת אינו חזות הכל ונהג מצווה על עירנות כאשר נכנס לצומת אפילו באור ירוק. נפסק לא פעם, כי חובת נהג להיזהר גם אם בכיוון נסיעתו מופיע האור הירוק, ואף להימנע מכניסה אם לא ניתן לעבור את הצומת ללא הפרעה. בהקשר זה נקבע בתקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 כי לא יכנס נוהג רב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור (לרבות רמזור) מתיר כניסה לצומת. בפסק הדין שניתן בע"פ 546/73 מ"י נ' רפופורט (פ"ד כח (1) 780) נאמר מפי כב' השופט ח. כהן שמי שנכנס לצומת יודע או חייב לדעת שעלול הוא להתנגש ברכב הבא מכיוון אחר ואין נפקא מינה אם כלי הרכב נכנס לצומת בהיתר או באיסור. אורלי מור אל במקרה דנן, אני סבורה שלנהגת התובעת אשם תורם של 15% לקרות התאונה. כפי שניתן היה להתרשם מדבריה היא נכנסה לצומת סמוך על סף התחלפות האור לירוק בנסיעה רצופה, מבלי שטרחה לוודא, טרם הכניסה לצומת שהצומת אכן פנויה וניתן לעבור. נהגת התובעת לא ראתה את מכונית הנתבע עד לתאונה עצמה, חרף העובדה שאין כל מגבלת ראיה. אדגיש, כי מדובר באשם תורם שלה כלפי עצמה, ולא באשם היוצר חבות ומקים אחריות. שיעור הנזק התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה על פיה פיצתה בתאריך 6/1/10 את המבוטח בסך 26,663 ₪ (לאחת הפחתת השתתפות עצמית), וכן נשאה בשכ"ט שמאי בסך 513 ₪, ומשכך נזקיה עומדים על 27,176 ₪. על הנתבעים לשלם לתובעת 85% מסכום זה, דהיינו - 23,100 ₪ צמוד מיום 6/1/10, בתוספת אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 11.7%. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט תעבורהנזקי רכושצומתתל אביב